סואטננה - כפר קטן במדגסקר - המקום שבו הזמן עצר מלכת
הרחק ממסלולי התיירות המוכרים, בלב ההרים הירוקים והנופים הפראיים של מדגסקר, שוכן כפר קטן בשם סואטננה (Soatanana).
זהו לא סתם כפר מלגשי טיפוסי – אלא פנינה תרבותית אותנטית שונה מכל מה שאתם מדמיינים על אפריקה בכלל ומדגסקר בפרט. זהו מקום שבו הזמן עוצר מלכת, הלב נפתח, והשקט והשלווה מדברים בקול רם.
עבורנו, הביקור בסואטננה במהלך טיול הצילום שלנו ביולי 2024 היה לא רק חוויית צילום מרתקת, אלא מפגש נדיר עם תרבות, רוח ואנושיות טהורה.
בכפר הזה חיים אנשים שחייהם אמנם פשוטים ובסיסיים במובן הפיזי אך עמוקים ועשירים כל כך במובן הרוחני והאנושי. עטופים באהבה, אמונה ושמחה, הם נתנו לנו המון השראה ודוגמה אישית שאושר אמיתי מגיע מבפנים ואינו מותנה בשום דבר חיצוני.
זוהי קהילה נוצרית מיוחדת במינה, שמצליחה לשמר ערכים של שלום, כבוד וטוהר במשך למעלה ממאה שנה.
היסטוריה של אמונה ותקווה
סואטננה נוסדה במאה ה-19, בתקופה שבה מדגסקר הייתה תחת השפעת מיסיונרים נוצרים אירופאים וצרפתים. האמונה הנוצרית הגיעה לאי עם מיסיונרים מלונדון ומפריז, שחיפשו להפיץ את הבשורה במקומות המרוחקים ביותר. בעוד שבאזורים רבים נותרה הנצרות כתוספת רופפת למסורות המקומיות, בסואטננה היא הפכה לחלק בלתי נפרד מזהות התושבים.
הקהילה בסואטננה דבקה בעקרונות של אהבה, סובלנות ואחדות. הם רואים באמונה לא רק דת אלא דרך חיים – כזו שמשפיעה על כל היבט בחיי היומיום: מהיחס לשכנים, דרך טקסיות שמתלווה לכל אספקט בחייהם ועד לאופן שבו הם מברכים זרים.
חיים פשוטים, לב פתוח
הדבר הראשון שתופס את העין כשמגיעים לסואטננה הוא הלבן – הלבוש הלבן שמאפיין את כל תושבי הכפר, מסמל עבורם טוהר רוחני ושלום פנימי. זהו לא רק סגנון אופנה אלא בחירה מודעת להדגיש את הרוחניות והפשטות. בגדים בסיסיים אך חגיגיים שמקרינים אור פנימי ומחייכים לעולם.
תושבי סואטננה חיים חיי קהילה הדוקים, כאשר הכל מבוסס על ערבות הדדית. אין כאן עושר חומרי, אבל יש עושר אנושי שאין לו תחליף – חום, נדיבות, ואהבה אמיתית לזולת.
הבתים פשוטים, עשויים חומרים מקומיים, אבל הדלתות תמיד פתוחות, הלבבות רחבים, והחיוכים – אינסופיים.
דווקא הפשטות הזו מעלה נקודה למחשבה – האם באמת צריך כל כך הרבה כדי להיות מאושר, כפי שנהוג לחשוב בעולם המערבי?
תושבי סואטננה הראו לנו שאפשר להסתפק במועט, להעריך כל מה שיש, ולמצוא שמחה בלב מבלי לרדוף אחרי הדברים שאין. זה שיעור שלקחנו איתנו הביתה – על הכרת תודה, על פשטות, ועל אהבה בלתי תלויה בדבר.
הכנסת אורחים שלא מהעולם הזה
כשהגענו לכפר, התקבלנו כמו בני משפחה אובדים שחזרו הביתה, לא פחות! החיבוקים, המבט החם בעיניים, האכפתיות לאיך עובר הטיול שלנו עד כה והמילים שהצליחו לחצות את מחסום השפה הפכו את המפגש לחוויה מרגשת עד דמעות.
לא היינו "עוד קבוצת תיירים", אלא אורחים של כבוד וכל הכפר כאילו התעורר לחיים בזכות הביקור שלנו.
הופתענו מאד מהאירוח המרגש שזכינו לו, שכן באנו עם ציפיות ל"אירוח משפחתי ובסיסי", חוויה כיפית שרובנו מכירים מעוד יעדי עולם שלישי.
תושבי הכפר טרחו והכינו עבורנו סעודה חגיגית – אורז, סלט גזר מתובל ואפילו עוף, מאכל שהם עצמם אוכלים רק אחת לשבוע, אם בכלל.
עבורם, זה היה מאמץ עצום ומחווה נדירה, כמו להגיש לנו את היקר להם ביותר. זה היה כבוד של ממש, וכיבוד שהראה עד כמה הם מעריכים ומכבדים את האורחים שלהם.
ההשתדלות שלהם הייתה מרגשת במיוחד. בעיניים מערביות, ייתכן שהאירוח נראה פשוט ובסיסי – כמה קערות פשוטות, ספסלים מעץ, בלי מנות גורמה או כלים נוצצים. אבל דווקא הפשטות הזו הייתה כל כך אמיתית, טהורה ומלאת כוונה. זו הייתה תזכורת חזקה לכך שאירוח לא נמדד במה שמונח על השולחן אלא באהבה שמונחת בלב.
יותר מכך - הם ערכו עבורנו גם טקס תפילה פרטי – לא שגרתי ולא מתוכנן, אלא כזה שנבע מהלב ברגע האמת. בתפילותיהם איחלו שלום לכל עם ישראל, וחזרה בטוחה לחטופים ולחיילים שלנו. זו הייתה חוויה עוצמתית ומרגשת, לחוות תפילה כה משמעותית במקום כל כך מרוחק גיאוגרפית אך קרוב ללב. ממש לפי השיר האגדי והכה מוכר של להקת מטאליקה - So Close, No Matter How Far.
האהבה לצילום: חיוך בכל פריים
אחד הרגעים המיוחדים בחוויה הזו ובטיול כולו היה לגלות עד כמה חברי הקהילה אוהבים להצטלם. י
ילדים, מבוגרים, זקני הכפר – כולם נעמדו מול המצלמה בגאווה, בחיוך רחב ובטבעיות מלאה. לא היה מדובר רק בסקרנות כלפי המצלמות והעדשות שלנו, ובטח לא התלהבות מבוימת שמיועדת למשוך תיירים, אלא באהבה אמיתית להנציח רגעים מיוחדים.
המפגש עם המצלמה לא היה קר ומרוחק; להפך, הם שיתפו פעולה בהתלהבות, צחקו, הציעו פוזות טבעיות, וביקשו לראות את התמונות מיד לאחר הצילום. הצילום הפך לשפה משותפת, גשר בין תרבויות, שבו המילים והשפה מיותרות כי הרגש לוקח את המושכות ומייצר חיבור אנושי מיוחד.
סואטננה של היום: מסורת וחיים מודרניים
למרות הפשטות, סואטננה אינה מקום תקוע בזמן.
הדור הצעיר מתחיל להיחשף לעולם הגדול באמצעות טלפונים חכמים, חינוך מודרני, ומפגשים עם צעט המבקרים מכל רחבי העולם המגיעים למקום. הם לומדים אנגלית ומדעים, ומחוברים לחדשות וענייני העולם הגדול.
עם זאת, ודווקא מהמקום של המודעות, הם שומרים על ערכי הליבה שלהם והצביון הייחודי שלהם: כבוד למסורת, לאדמה ולמשפחה.
הכנסייה המקומית היא לא רק מקום תפילה, אלא מרכז חברתי שבו מתקיימים אירועים, חגיגות ומפגשים קהילתיים. לצד האמונה הנוצרית, ניתן למצוא סמלים מקומיים מהתרבות המדגסקארית, שילוב מרתק של ישן וחדש, מסורת וקידמה.
לסיום - חוויה מרוממת רוח שנשארת בלב
כשעזבנו את סואטננה, הרגשנו שלא עזבנו לוקיישן לצילום. עזבנו אנשים, חברים, משפחה. הביקור שם לא היה עוד תחנה במסלול הטיול, אלא רגע של חיבור עמוק, כזה שנכנס ללב ולא עוזב.
צדק המדריך המקומי שציין בכל הזדמנות מתחילת הטיול שזה יהיה ההיילט של הטיול כולו, והעובדה שהחלטתי להקדיש מאמר שלם לקהילה המיוחדת הזו רק מחזק את האמירה שלו.
הייתה זו חוויה שאי אפשר לתאר במילים בלבד; צריך לראות את האור בעיניים שלהם כשהם מחייכים, להרגיש את החום בכף היד שהם לוחצים, ולשמוע את הצלילים בטקס התפילה המרגש והשירים.
מאחל לכולכם חוויות מיוחדות שכאלה, של פעם בחיים, כל פעם מחדש.
שלכם,
ויקטור
המסע הבא למדגסקר יוצא ביולי הקרוב, בהובלתו של צלם התרבויות אמיר בילו. אם אתם רוצים לחוות חוויות שלא יישכחו – סואטננה ומדגסקר מחכים לכם. עם לב פתוח, חיוך רחב, וסיפור שלא תמצאו בשום מקום אחר.
Hozzászólások