צילום תרבויות הוא לא רק פורטרט על רקע מטושטש: 5 עקרונות לסיפור ויזואלי אמיתי ומרגש
- ויקטור זיסלין
- 16 במאי
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 28 במאי
יולי 2024, סואטננה - כפר קטן שמוסתר עמוק בהרים הירוקים של מדגסקר.
כשנכנסנו לכפר, כל מה שראינו היה לבן - הבגדים, החיוכים, האור שמשתקף מהבתים הפשוטים. מאה וחמישים בני אדם עמדו לקבל את פנינו כאילו חזרנו הביתה אחרי שנים של מסע לחקר יבשה חדשה.
תמונה קבוצתית שלנו בכפר סואטננה במדגסקר.
הקלאסיקה אומרת שצילום תרבויות זה צילום פורטרט של דמות אותנטית על רקע מטושטש. זה כמובן יכול להיות יפה ומרשים - צמצם פתוח ל-F/2.8, פוקוס על העיניים של הדמות, מבט חטוף שאין ברקע יותר מדי הסחות דעת, קליק ויש לנו פורטרט מנצח.
תמונה מדהימה. פנים מרהיבות. פורטרט מרגש.
אבל...
לא ניתן היה להבין ממנה יותר מדי על המקום שהיינו בו
אחת מנשות הכפר בפורטרט קלאסי
אותה הדמות, הקשר עמוק יותר והסיפור רחב יותר
זה הפער בין פורטרט מוצלח לצילום תרבותי. פורטרט לבד - גם אם הוא מושלם טכנית, יפה ומרגש - לא תמיד מספיק כדי לספר את הסיפור.
צילום תרבותי שואל שאלה אחרת מצילום פורטרט: לא 'איך נראים הפנים?' או 'מי הדמות שרואים כאן?' אלא 'מה הסיפור של האנשים האלה?', 'מהו המקום בו הם חיים?' או 'איזה סיפור חדש ומרגש אני יכול לספר לצופים על התרבות המקומית?'. וכדי לענות עליהן - צריך לשנות כמה דברים בסיסיים בגישה.
יוני במועדון חדר כושר לצילום מוקדש כולו לצילום תרבויות ויצירת סיפורים מרתקים בעזרת הצילום.
במהלך החודש נארח את הצלמת לימור צדוק לסדרה של הרצאות ומרתון צילום מעשי, לצד משימות ואתגרי צילום שיגרמו לכם לצאת לשטח, לצלם וללמוד איך לא רק מצלמים יפה אלא מספרים סיפורים תרבותיים מרשימים בעזרת המצלמה.
המאמר כולל מספר תמונות של לימור, מודה לה על ההשראה.
לימור צדוק, מתארחת ביוני במועדון חדר כושר לצילום לחודש שכולו עוסק בצילום תרבויות ויצירת סיפורים צילומיים
פוטו-טיפ מס' 1: השאירו את הרקע בפריים - הוא חלק מהסיפור
הרגל הצמצם הפתוח ל-F/2.8 (ואף יותר מכך למי שיש עדשות פריים לפורטרטים) שמטשטש ומעלים את הרקע הוא הטעות הכי נפוצה בצילום תרבותי. כשאתם מטשטשים את הסביבה כדי 'לנקות' את התמונה, יתכן וזה יפה ונקי אסתטית אבל כך אתם מוחקים בדיוק את מה שמגדיר את האדם שמולכם. הסביבה שלו, הסיפור של המקום, הקונטקסט נעלמים.
תחשבו על ציטוט בלי ההקשר שלו - הוא יכול להישמע הפוך ממה שרצה הדובר. תחשבו על מנת שף מטריפה בטעמיה ללא התוספת והרוטב בצד - היא יכולה להיות "יבשה" ואף שלא להשביע אתכם. תחשבו על צילום פרח צבעוני ויפהיפה בשחור לבן - זה יכול להוציא ממנו את הרוח והחיים.
הכניסה למסגד ביביהייבט, באקו אזרבייג'ן
בצילום תרבויות מתקיים אותו העיקרון. האישה הקשישה מסואטננה בלבוש הלבן - מרשימה. פוטוגנית, מעניינת. אותה אישה בסביבה הביתית שלה, על רקע הקירות המתקלפים והמראה הפשוט - הופך אותה לסיפור ומוסיף לה את ההקשר התרבותי החשוב.
הרקע לא חייב להיות עמוס במיוחד והפריים לא חייב להיות תמיד רחב (על זה בהמשך המאמר). לפעמים מספיקים שורת בתים פשוטים, מספר אנשים ברקע או מבנה כנסיה ישן שיספרו לצופה על הלוקיישן, רמת המחיה במקום ואיזו קהילה גרה במקום. אלו הן התמונות שמספרות הרבה מעבר ל"מי מצולם" ומעשירות את הסיפור ל"מהו אופי המקום" ו"מה התמונה הזו מחדשת לי שלא ידעתי".
סצינה טיפוסית בכפר הדייגים בטניה
לעיתים, בחרו לעבוד עם צמצמים סגורים יותר כמו F/5.6 עד F/8 כשאתם רוצים לשמור על הקשר ולהציג את הפרטים ברקע בצורה ברורה יותר. הנושא עדיין יבלוט - בזכות הקומפוזיציה, האור, הצבע, הקרבה - אנשים מעניינים תמיד בולטים בפריים - אבל הסביבה תוסיף, לא תגרע.
סמטאות סואטננה
תהלוכה לעבר הכנסיה
פוטו-טיפ מס' 2: עדשה רחבה והתקרבות - הסיפור הסביבתי שמגיע מבפנים
נושא העדשה הרחבה משתלב ישירות עם הטיפ הקודם: אם הרקע הוא חלק מהסיפור - עדשה רחבה היא הכלי שמאפשר לכם לשים את שניהם בפריים אחד, בצורה שמרגישה אמיתית ולא מלאכותית.
כאן כדאי להיזהר מטעות נפוצה שחייבים להימנע ממנה: עדשה רחבה לא נועדה כדי לכלול כמה שיותר אלמנטים בפריים. היא כאן כדי לספר סיפור סביבתי, לתת הקשר, לייצר תחושת מרחב ותלת ממד - נקודת מבט לצופה כאילו שהוא נמצא שם איתכם, בתוך הסצינה, ולא מסתכל עליה מבחוץ. ה"הרבה פרטים בפריים" היא רק התוצאה, היא אינה המהות.
הכנות לקראת ארוחת הצהריים
כדי שזה יעבוד - צריכים להתקרב. צריך לתת ביטוי לדמות הראשית, לכלול את הרקע והסיפור שהוא מספר, ליצור דיאלוג עמוק בין הדמות לסביבה ולהוציא החוצה כל מה שמסיח את הדעת. עדשות כמו 14-24 מ"מ או 16-35 מ"מ הן נהדרות לצילום שכזה. המרחק לדמות הוא לפעמים מטר או שניים לכל היותר, ולעיתים אף פחות מכך. הקרבה היא מה שנותן לעדשה הרחבה את הכוח שלה - חיות, נוכחות, עומק.
נשות הדייגים
פטרה ירדן
ועכשיו האתגר: עדשה רחבה היא קשה מאד לעבוד איתה, כי היא לא סלחנית. היא מכניסה לפריים הרבה אלמנטים - ממש הרבה - ולכן נדרשות החלטות צילומיות חכמות כדי להביא את הסיפור בצורה מדויקת. איפה הדמות ממוקמת בפריים? מה נכנס מימין? מה נכנס משמאל? האם יש אלמנט מסיח בפינה? האם יש חיתוכים לא טבעיים שחונקים או קוטעים את הפריים?
זה לא ז'אנר שסולח על חוסר תשומת לב לקומפוזיציה - להיפך, הוא דורש אותה יותר מכל. בהקשר הזה, הנה לכם פוטו-טיפ בונוס: לפני שאתם לוחצים, עברו עם העיניים על כל קצוות הפריים. שם בדרך כלל מסתתרות הסחות הדעת.
פוטו-טיפ מס' 3: עדשת טלה - לפרטים ולרגעים אינטימיים שלא יודעים שנצפים
לצד הצילום הרחב והתלת ממדי, עדשות זום מקרבות כמו 85 מ"מ או 70-200 מ"מ הם כלים נהדרים שכדאי שיהיו גם הם בארגז הכלים שלכם בצילום תרבויות, גם אם חלק גדול מהזמן תשתמש בעדשת כמו 24-70 מ"מ או 35 מ"מ קבועה.
הסיבה היא פשוטה, אבל (הפתעה) היא לא כי העדשות האלה נותנות לכם לצלם מרחוק. היעוד המרכזי של עדשות טלה בצילום תרבויות הוא ליצור תחושה אינטימית של הסיטואציה, לצלם את הפרטים הקטנים של הסצינה תוך מיקוד בהתרחשויות הקטנות של המקום. ההתקרבות (הזום אין) הוא רק התוצאה, לא המהות.
ילדים ביום התפילה בכפר סואטננה
מבט אחד זה כל מה שצריך
ידיים שמחזיקות ספר או מכינות מנה טעימה, פנים שמסתכלות על הדקלום של הכומר, ילד שמציץ מבין בגדי אימו. תמונות כאלה יכולות להעשיר את הסיפור הצילומי של המקום, והן תוספת נהדרת לצילומים הסביבתיים והרחבים יותר, שכוללים את כל הקונטקסט של הרקע, כפי שכתבתי בפוטו-טיפ הקודם.
הטלה שימושי גם לפרטים שמספרים סיפור בלי פנים: המרקם של הבגד הלבן שנשתמש מדי יום, המפתח הישן שתלוי על דלת העץ, הכיתוב בשפה המקומית שלט פח כתום. פרטים כאלה הם ה'תמונת-גוף' של הסיפור - לא הפנים, אבל הם מאמתים שהייתם שם.
ה"מאמא" של הכפר מכינה את ארוחת הצהריים
אותו הנגן מפטרה, זווית אחרת לגמרי
פוטו-טיפ מס' 4: לצלם את המקום, לא רק את האנשים
סיפור ויזואלי שלם לא מורכב רק מפנים. אתם מחפשים את ה"שפה הויזואלית" של המקום - ולפעמים היא נמצאת בדיוק בדברים שאנשים עוברים לידם בלי להרים את הראש.
כשאתם מגיעים למקום חדש, לפני שאתם מחפשים את פני האנשים - עצרו. הסתכלו. מה הצבע הדומיננטי של הסביבה? בסואטננה זה לבן - הבגדים, הכנסייה, הקירות. בשוק תוסס באדיס אבבה זה יכול להיות הצבעים המטריפים של התבלינים והבגדים של המקומיים. בעיירה אירופאית ציורית זו יכולה להיות הקונטרסטיות הצבעונית של הבתים שנראים כמו אגדה.
בתי המגורים בכפר סואטננה
להוציא את כל הכביסה החוצה - האי בוראנו, ונציה, איטליה
הצבעים והגוונים של כל מקום חדש אליו אתם מגיעים הם חלק מהזהות התרבותית, אבל הם אינם היחידים שמאפיינים אותו. גם הארכיטקטורה המקומית, הצורות שמרכיבות את המבנים בסצינה, הדלתות והחלונות - כל אלה הן לא פחות חשובים בסיפור הצילומי התרבותי שאתם מייצרים. זה יכול להיות מקדש מרשים, גדול ועוצמתי, או דלת ישנה על קיר מתקלף של בית קטן בקצה הכפר, שניהם מספרים את הסיפור של המקום בדרכם הייחודית.
שימו לב גם לכיתובים - שלטים, כתובות על קירות, שמות חנויות. בשפה שאתם לא מבינים הם נראים כמו ציורים. הם גם מעגנים את הצופה במקום ובזמן.
אסור לשכוח גם מהמרכיב החשוב בצילום - האור, הצל ומה שביניהם הם עשים את כל ההבדל בכל סגנון של צילום, עם או בלי אנשים, צבעוני או מונוכרומטי, בעדשה רחבה או בעדשת טלה. אותה סמטה יכולה להיראות שטוחה וחסרת עניין בצהריים, ולהיות מדהימה בשעת זהב כשהאור עמוק וצל ארוך חוצה את הרצפה. תכננו את היום שלכם כדי להגיע למקומות המרשימים באור שהכי מתאים לסיפור הצילומי, ואם האור אינו במיטבו, שקלו לחזור למקומות הללו בזמנים יותר מתאימים.
ולמה כל זה חשוב? כי תמונות של מקום דווקא ללא אנשים יכולות להיות העוגן של הסיפור שהפנים מספרות. כשתראו סדרה של תמונות - אחת מהכנסייה הלבנה, אחת מהבגדים על החבל, אחת מהכיתוב על הדלת - ואחריהן הפנים, האנשים, הסיפורים... הצופה כבר מבין. הוא לא רואה אדם. הוא רואה מישהו שמגיע ממקום.
התקרה של מסגר ג'ומה באזרבייג'ן
המקווה בבית הכנסת של העיר היהודית גובה, אזרבייג'ן
פוטו-טיפ מס' 5: לזכור שהתמונה היא לא המטרה - היא התוצאה
אם יש שאלה מרכזית שאני שואל את עצמי בסוף כל טיול צילום:
מה אני לוקח הביתה?
כשיצאנו מסואטננה, מה שנשאר לא היה רק תמונות. נשאר הרגע שבו האישה הזקנה הציגה את עצמה בשם, בשלווה מוחלטת, כשכל חברי הכפר מתבוננים בה עם מבט של כבוד והערכה. נשאר הצליל של הקהל שר בטקס - לא בשבילנו, בשביל עצמם, ואנחנו רק ישבנו וחווינו את הפלא לנגד עינינו. נשאר הריח של האוכל שהכינו עבורנו ורעשי החריקות של הדלתות והחלונות המרקדים על הרוח בלילה. נשאר הזכרון, החוויה, הלמידה.
שוק מקומי בקרבת סואטננה
הנשים במדגסקר צובעות את הפנים בצבע מיוחד המגן על העור מפני השמש
אי אפשר לצלם את כל זה, אבל הדברים האלה נמצאים בתמונות - גם אם אף אחד אחר לא יראה אותם. כי כשתפתחו את הקובץ בלייטרום שבועיים אחרי, תמצאו שם לא רק פריים - תמצאו את כל מה שקדם לו. את השיחה שהייתה. את ההתלבטות אם להרים את המצלמה בכלל. את ההחלטה הצילומית שלקחתם על החשיפה והקומפוזיציה. המטרה היא לא "לשדוד" תמונה. המטרה היא לקחת חלק בסיפור - ואז לתעד אותו בדרך היצירתית והאמנותית הייחדות שלנו. התמונה היא הראיה שהייתם שם באמת. הסיפור הוא הדבר האמיתי.
זה ה"מה" שצילום תרבויות באמת מלמד: לא רק להסתכל על אנשים ולתפוס תמונות יפות שלהם, אלא להיות נוכחים מספיק כדי לייצר זכרונות של פעם בחיים.
אחת מנשות הכפר סואטננה
לסיכום
בסוף כל טיול צילום תרבויות, יש את התמונה הזו, ה-אחת שאתם לא תשכחו. לא בהכרח כי היא הכי חדה, לא בהכרח הכי מדויקת טכנית. אלא זו שכשאתם רואים אותה, אתם זוכרים מה הרגשתם ממש לפניה.
צילום תרבויות הוא לא פורטרט של זקן מקמי על רקע מטושטש. הוא הנוכחות, הסקרנות, הנכונות לעצור ולהסתכל לפני שמרימים את המצלמה. הרקע הוא חלק מהסיפור. הסביבה מדברת ומספרת סיפור. הפרטים הקטנים הם אלה שמעשירים ומאמתים אותו.
לפני הטיול הבא - לא משנה אם זה ביפו, בגליל או באדיס אבבה - שאלו את עצמכם: מה הסיפור של המקום הזה? איך אני נכנס אליו? איך אני מביא אותו הביתה ארוז באוסף של תמונות מעניינות, ששוות הרבה יותר מאלפי מילים כתובות.
שיהיה לכם המון בהצלחה!
באהבה גדולה,
ויקטור.
יוני בחדר כושר לצילום: חודש שלם של צילום תרבויות עם לימור צדוק
לימור צדוק - צלמת תרבויות ואנשים שמלווה אותנו כבר שנים רבות, בסדנאות, בקורסים ובטיולים לחו"ל. לימור מתארחת בחודש יוני בחדר כושר לצילום - חודש שלם שעוסק בדיוק בנושא הזה: סיפור ויזואלי, צילום תרבותי, אנשים ומקומות.
כחברי המועדון תהנו גם ממעטפת מקצועית מלאה:
📽️ ספריית VOD עשירה של כל ההרצאות שהתקיימו במועדון מאז הוא הוקם (מעל 50 הרצאות ושיעורי צילום במגוון נושאים)
✨ אתגרי צילום וקוויזים קלילים במהלך החודש
▶️ גישה חופשית לכל קורסי האונליין של פוטו טיפס*
🤖 מנטור AI לצילום שעונה לשאלות, מייצר אתגרי צילום, נותן משוב לתמונות ועוד (זמין 24/7)
*למנויים החצי שנתיים והשנתיים
רוצים לנסות ולחוות את המועדון?
הצטרפו לחודש התנסות ב-50% הנחה. כל הפרטים מחכים לכם כאן:
לצפיה בסרטון יוטיוב שמסכם את המאמר:
נהניתי מאד בקריאת המאמר וגם מצפיה בוידאו בנושא.