צילום בחשיפה ארוכה - הסיפור מאחורי התמונה במצפה רמון

​לפני כמה ימים פרסמתי תמונה שצילמתי במעלה העצמאות, הלוקיישן עם הכביש המפותל והמרשים שנמצא בירידה ממצפה רמון למכתש.

לא מעט צלמים מוכשרים כבר צילמו שם אבל עבורי היה זה מיני הגשמת חלום, אחרי שנים שניסיתי לפנות את הזמן הראוי ולהגיע לצלם בספוט המיוחד הזה.
 

אחרי פרסום התמונה קיבלתי מספר הודעות מפרגנות ומרגשות למדי שכללו גם מספר שאלות לגבי הצילום עצמו. כהרגלי, החלטתי לשדרג את התשובה לכדי מיני מאמר, עם פירוט ה-Workflow המסודר שהוביל אותי לפריים הזה.

מעלה העצמאות בחשיפה ארוכה - הגשמת חלום קטן עבורי

נתונים:

מצלמת ניקון D750, עדשת טמרון 24-70 G2

24ממ, ISO100, צמצם F/11, זמן חשיפה 145 שניות

אז Without Further Ado, בואו ניגש להסבר ושיטת העבודה.

​​
 
 

ללא ספק, אחד הגורמים המשפיעים ביותר על איכות התמונה הסופית הוא הסיור המקדים.

הסיור המקדים חשוב לא רק בהיבט הצילומי אלא גם הבטיחותי - התצפית מבודדת על קצה התהום ובצילום שצפוי להתבצע בחושך כדאי לנו לדעת מבעוד מועד איפה לעמוד בצורה בטוחה ואיך לצאת משם בסיום.

הגעתי לאתר כשעה לפני השקיעה, זמן מספק למציאת הספוט המושלם והבטוח בנחת וברוגע.

חיפשתי מיקום עם קומפוזיציה נקיה ומאוזנת בו ניתן להכניס את כל הפיתול עם כמה שפחות הפרעות והסתרות, Foreground מעניין, זווית בה יתווספו מספר רבדים לפריים שיעמיקו את התחושה התלת מימדית.

אחרי מעבר בין מספר צוקים שלא לבעלי לב חלש ופחד גבהים, נמצא המיקום שהביא לתוצאה הסופית.

הספוט שנבחר בסופו של דבר לצילום התמונה. למה שתי חצובות ומצלמות? תמשיכו לקרוא...

אחרי מציאת הספוט המדויק, זה הזמן להכין את כל מה שנדרש לקראת הצילום.

החצובות הוצבו ממש על קצה התהום כדי שיהיה לי מבט פנוי לעבר הסצינה ואחרי שווידאתי לפחות עשר פעמים כי הן יציבות וכל הקליפסים מהודקים.

העמדתי את המצלמות על החצובות ודייקתי את הפריים - הקפדה על קו אופק מאוזן (בעזרת הפלס שבמצלמה), חיתוכים נכונים בקצוות הפריים, פס שמיים שיוסיף עוד רובד לתמונה ואת קונטרסט הצבע בשעה הכחולה.

מכאן, הסיפור הפך להיות טכני למדי.
 
 ביטלתי את המייצב בעדשה והגדרתי מוד צילום עם Mirror Lock Up (העלאת המראה שניה לפני הצילום) - הדברים הקטנים שעלולים לפגוע בפוקוס של התמונה במידה ופועלים.
 

על מנת לשמור על איכות התמונה המירבית, הגדרתי את ה- ISO הכי נמוך האפשרי, 100.

הצמצם נבחר להיות סגור יחסית, F/11 להגדלת עומק השדה. בנוסף, כך הרווחתי אקסטרא זמן חשיפה שכן צמצם סגור יותר מכניס פחות אור לעבר החיישן.

מהירות התריס, או בצורה אינטואיטיבית יותר, זמן החשיפה הוא המפתח לקבלת מריחה יפה ואחידה של פנסי הרכבים. בחישוב גס, רכב ממוצע עבר את הפיתולים במשך כשתי דקות. לפיכך, תכננתי לבצע חשיפה של 2 וחצי דקות כדי לוודא שכל הכביש יהיה "מרוח" ומואר.

בדומה לרוב המצלמות המקצועיות של היום, גם במצלמה שלי (ניקון D750) אין אפשרות להגדיר מראש זמן חשיפה מעבר ל 30 שניות. לפיכך עבדתי במוד צילום Bulb (מעין "חשיפה" ידנית) עם שלט אלחוטי, כאשר את זמן החשיפה מדדתי בעזרת הסמארטפון.
 
 
 

ידעתי שהכביש והנוף כולו יהיו חשוכים כמעט לגמרי בזמן הצילום ויהיה קשה מאד להתפקס כראוי, בין אם בצורה אוטומטית ובין אם ידנית. לכן, את ההתפקסות האוטומטית עשיתי מבעוד מועד, כרבע שעה לפני השקיעה כשהנוף היה עדיין מואר (כן כן, כ-40 דקות לפני הצילום).

את נקודת הפוקוס בחרתי אי שם במרכז הפיתולים. השילוב של צמצם סגור ועדשה רחבה הבטיחו עומק שדה גדול ותמונה מפוקסת מקדמת הסצינה ועד סופה.
 

בשלב זה העברתי את המצלמה לצילום בפוקוס ידני כדי לשמר את מרחק הפוקוס ולא נגעתי בו עד לצילום.

בעיניי, סבלנות צילומית יכולה להיות ההבדל בין פריים "סבבה" לאחד שהוא "וואו, איזה טירוף!".

התזמון המושלם מבחינתי היה מעט אחרי השעה הכחולה, מה שנקרא Nautical Twilight בז'רגון המקצועי. בשלב הזה הנוף חשוך כמעט לגמרי מה שיבליט את שובלי פנסי הרכבים שיראו היטב בסצינה. מצד שני, האור המועט שעדיין קיים מספיק כדי להציג את הפרטים המעניינים בנוף - סלעים, הרים, צלליות וכו'. בנוסף, בשלב הזה השמיים מקבלים גוון כחול עמוק ויפהיפה שיתרום לקונטרסטיות הצבעונית של הפריים.

אלמנט חשוב מאד ומאתגר שאסור לשכוח - תנועת הרכבים, שלרוב דלילה יחסית בכביש המבודד הזה. התזמון המושלם עליו דיברתי נמשך דקות בודדות בלבד וכל מה שנותר לי לקוות זה שברגע האמת, תושבי מצפה רמון והסביבה לא יאכזבו אותי ויחליטו כולם יחד לרדת לעבר המכתש.

אחרי שהכל היה מוכן, התישבתי שם על קצה הצוק ובמשך כ 40 דקות בהיתי בנוף, שחררתי מהעומס המחשבתי שתמיד מאפיין אותי ופשוט... נהניתי מכל רגע!

מציג לפניכם עוד שתי תמונות מאותו הסשן בעלי אותה הקומפוזיציה. הראשונה צולמה מוקדם מדי, בשעה שהנוף המואר "בולע" את תנועת הרכבים. השניה צולמה כחמש דקות אחרי התזמון המושלם, בה כבר לא רואים פרטים בנוף והפריים מאבד מהעוצמה שלו.

פריים שצולם מוקדם מדי לטעמי עם תנועת רכבים שנבלעת מול הנוף המואר. גם אם הפריים יפה לכשעצמו, הוא פחות מרשים מאשר הפריים המקורי.

אותו הפריים, אבל צולם מאוחר מדי. הנוף חשוך מדי ורק פנסי הרכבים נראים בעין.

לשמחתי הרבה, הדייסה שבישלתי לעצמי עם כל ההכנות שסיפרתי לכם הייתה טעימה מאד ואין ספק שגם המזל שיחק לידיי.

ברגע הגעת התזמון המיוחל והתאורה המושלמת, המזל שלח אליי שיירה של כעשרה רכבים שמילאו את הכביש המפותל וציירו עם הפנסים שלהם מריחת אור נפלאה על חיישן המצלמה שלי. כל מה שעשיתי בשלב זה היה ללחוץ על השלט האלחוטי שלי, למדוד 2 וחצי דקות וללחוץ שוב כדי להפסיק את החשיפה. פריים אחד זה כל מה שהייתי צריך.
 

 
 כפי שאני תמיד מלמד את הסטודנטים שלי, הצילום בשטח הוא אך ורק שלב ההכנה והיצירה של חומר הגלם שעוד יצטרך לעבור תהליך של בישול על שולחן העריכה. גם במקרה הזה, ערכתי את התמונה בתוכנת לייטרום הידועה.
 
 העריכה לא הייתה מסיבית מדי וכללה תיקונים כלליים לבהירות, איזון לבן, קונטרסטיות ועוד. בנוסף, הוספתי מעט גוונים צהבהבים לאזורים הבהירים בתמונה (הפנסים) בעזרת כלי ה-Split Toning ומעט גוונים סגולים לאזורים החשוכים (הנוף של המכתש), משהו שאני אוהב לעשות בצילום נוף מדברי. לסיום, תיקנתי מעט את הגוון של השמיים בעזרת Graduated Filter ע"מ לשחזר את הצבע הכחול העמוק שראיתי בעיניי בזמן הצילום.

 
 לכל מי שתהה למה עמדתי עם שתי חצובות על קצה הצוק - הנה התשובה.
 
 היה לי רעיון נוסף לשלב בין תמונה של הכביש המפותל עם הרכבים לבין תמונה של שביל החלב שהיה צפוי להופיע מעל הכביש כחצי שעה אחרי הצילום הראשון (רעיון בהשראתו של חבר טוב וצלם דגול בשם אילן שחם).

תמונה כזו לא אפשרית בצילום אחד. הצילום של שובלי הפנסים מתבצע מעט אחרי השעה הכחולה למשך 2 דקות ומעלה ואילו צילום שביל החלב דורש חושך סביבתי מוחלט וזמן צילום של כ-15-30 שניות בקירוב.
 
 הרעיון הזה דורש יצירת Composite, טכניקה שמשלבת מספר תמונות ועריכה דיגיטלית מיוחדת בתוכנות יעודיות.
 
 במאמר מוסגר, ישנו ויכוח תמידי סביב הנושא בקרב ציבור הצלמים - האם ניתן לקרוא לזה "צילום" ברגע שעושים עבודת עריכה שהיא מעבר לתיקון צבעים וקונטרסט סטנדרטיים. בעיניי, זאת אומנות לכל דבר ואם ניתן להשיג תוצאה נהדרת בעזרת הטכניקה - הרי זה מבורך. לא אכנס לדיון הזה ורק אומר שברמה האישית אני נמנע מלעשות Composites ומנסה תמיד להשיג את התוצאה הטובה ביותר בזמן אמת עם הכלים שעומדים לרשותי לצד המגבלות של הרגע הנתון.
 
 במקרה הזה חרגתי מהעקרון ושילבתי בין שתי התמונות בפוטושופ. עם זאת, התחושה הפנימית שלי היא שהייתי הכי נאמן לעקרון המקורי שאני יכול להיות ובפועל צילמתי את התמונה של שביל החלב מאותו הספוט בדיוק, באותה הזווית בדיוק, מבלי להזיז את החצובה אפילו מילימטר אחד בודד. כמובן, הגדרות הצילום שונו ע"מ לתפוס את שביל החלב במלוא הדרו.
 
 
 לפניכם התוצאה. תשפטו אתם אם החריגה מהעקרון הייתה נכונה או לא :)
 
 

שילוב של שתי תמונות שצולמו מראש באותה הקומפוזיציה. החלק התחתון צולם מעט אחרי השעה הכחולה (במקביל לתמונה המקורית בפוסט) למשך כ-2 וחצי דקות. לאחר המתנה של כחצי שעה והופעת החושך המיוחל, צולמה התמונה השניה של שביל החלב, בנתונים המתאימים. אחרי עריכה בסיסית לשתי התמונות בלייטרום והתאמת הצבעים, החיבור בוצע בפוטושופ.

מצלמת ניקון D750, עדשת טמרון 15-30

נתונים פריים תחתון (רכבים):

15ממ, ISO100, צמצם F/11, זמן חשיפה 142 שניות

נתונים פריים עליון (שביל החלב):

15ממ, ISO2000, צמצם F/2.8, זמן חשיפה 20 שניות

 בין אם תגיעו למעלה העצמאות או שתחשפו ללוקיישן ייחודי משלכם, סדר העבודה יהיה זהה ואני מזמין אתכם לחזור למאמר כדי לדייק את הצילום שלכם וכמובן לשתף איתי את התוצאות.
 
 אשמח מאד לשמוע את דעתכם על המאמר ועל הטכניקה. האם הוא עזר לכם? האם למדתם משהו חדש? זה יעזור לי לדייק את המאמרים הבאים ולייצר תוכן מעניין ומועיל גם בהמשך.
 
 
 שלכם,
 
 ויקטור.
 
 

קהילת פוטו טיפס בפייסבוק | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | האתר האישי שלי | עמוד הפייסבוק הרשמי | עמוד האינסטגרם הרשמי | סדנאות צילום בקהילת פוטוטיפס

#חוויות_אישיות #בלוג_צילום #טיפים_בצילום