האם הבינה המלאכותית תהרוג את הצילום? התשובה מורכבת - אבל גם מאוד מרגיעה

תלמיד אחד, שאלה אחת

באחת ההרצאות האחרונות בזום, בדיוק כששיתפתי את המשתתפים בנפלאות המנטור הדיגיטלי שלנו מבוסס בינה מלאכותית וכולם עדיין מעכלים כמה שהוא יכול לעזור בלמידה והמשוב המדויק שהוא נתן על אחת התמונות, הרים אחד התלמידים את היד הוירטואלית ושאל את השאלה שצפה בחדר מתחילת השיעור.

"אז בעצם... האם הבינה המלאכותית תהרוג את הצילום?"

שתיקה קצרה. כולם בפאוזה, ממתינים לתשובה שלי. אז הנה התשובה הקצרה, לפני שנצלול:

לא. חד משמעית לא.

נוצר עם AI או בטכניקת ICM? צולם בתחנת הרכבת הקלה של תל אביב

אבל כמו בכל מהפכה טכנולוגית שהצליחה לבלבל את העולם - יש כאן גם את הצד השני. הבינה המלאכותית כן תשפיע על הצילום ובאופן משמעותי. יהיו תחומים שישתנו, יהיו כאלה שייעלמו. יהיו אנשים שינצלו את הגל הזה בחוכמה, אחרים שישאלו "מה זה הדבר הזה AI?" רק אחרי שזה כבר קרה ויהיו כאלה שיצקצקו ויפקפקו וישארו מאחור.

מה שבטוח, כשמסתכלים על הליבה של הצילום - על מהות העשייה שלנו ועל מה שגורם לנו להרים מצלמה ולצאת מהבית ב-4 לפנות בוקר, בקור ובחום, בגשם ובשרב - מבינים מהר מאוד שיש דברים שאי אפשר לייצר מ-prompt ב-Chat GPT.

מוראביה, עשר בלילה, ו-KPI שאיש לא ציפה לו - True Story

מאי 2024. מוראביה, חבל ארץ יפהיפה בדרום מזרח צ'כיה, רחוק מהזרקורים הטוריסטיים ורחוק עוד יותר ממה שהיה צפוי לנו באותו הלילה.

שום AI לא יכול לייצר חוויה שאשתף כאן

האור הוא המכחול של הטבע. חבל מוראביה, דרום מזרח צ'כיה

היינו בסוף יום צילומים מפרך - מהסוג שמתחיל עם האור הראשון, ממשיך לחוויות ולוקיישנים מרהיבים שתנאי אור מגוונים במהלך היום ומסתיים כשהרגליים רגע לפני שליחת מכתב התפטרות. הקבוצה בדרך חזרה למלון, כולם עייפים, המצלמות בתיקים, מחכים למקלחת החמימה והמיטה הנעימה.

בימים שלפני הסתובבה שמועה על צפי לזוהר צפוני באזור (ולא רק באזור, כל אירופה הייתה בהמתנה לאירוע השמיימי). אמרתי לעצמי "כן, בטח, זוהר צפוני בצ'כיה? לא יקרה!" - ועם מספיק חכמה ורגישות - שמרתי את הסקפטיות הזו לעצמי כדי לא לייצר ציפיות שוא לקבוצה.

אבל איזושהי תחושת בטן שלא עזבה אותי באותו הערב גרמה לי לפתוח את האפליקציה ובכל זאת לבחון את המצב. בקול פנימי שקט שהיה עוצמתי מספיק שכל הקבוצה תשמע, אמרתי: "חברים... ה-KPI נושק ל-6". לרגע אף אחד לא הגיב. KPI של 6 זה לא תיאוריה, זה קורה.

גם פיוטר, הצלם המדהים איתו אנחנו עושים את הטיולים האלה כבר שנים, שהיה ברכב השני אמר לי בווקי טוקי "I have a "stupid" idea, let's STOP"

עצרנו את הרכב בצד הדרך. לא בגלל שראינו משהו - אלא כדי לבחון את המצב. בעין רגילה השמיים נראו רגילים למדי, ומעבר לכמה כתמי אור היה קשה לזהות את עצמת התופעה. עצרנו כדי לבדוק. שלפנו מצלמה, שמנו f/2.8, תריס כמה שניות, ISO בשמיים, וכך גם העדשה כוונה בזווית עקומה עם המבט למעלה - ורק כדי לראות מה המצלמה תופסת.

מה שראינו על המסך גרם לכולנו לעצור לרגע את הנשימה.

זוהר צפוני אדום. ורוד מטמטם. עמודי אור שחותכים את השמיים כאילו מישהו שם למעלה החליט שהלילה הזה צריך להיות בלתי נשכח. הסוג שלא רואים באיסלנד בכרזות הטיולים - אלא הסוג שגורם גם לצלמים הותיקים ביותר לעמוד עם הפה פעור.

הבנו שיש כאן הזדמנות של פעם בחיים.

חזרנו למלון להתרעננות קצרה - קפה שנתן בוסט של אנרגיה שבאה ממקום שלא ידענו שיש בנו - ויצאנו למרדף. חיפשנו לוקיישנים, בדקנו כיוונים, ניסינו להבין לאן הזוהר נע. לשמחתנו, פיוטר מכיר את האזור כמו כף ידו, הוביל אותנו למקומות שרוב הצלמים, אפילו המקומיים, פשוט לא יודעים שקיימים. סוג הלוקיישנים המושלמים לצילום כוכבים ולילה, שמאפשרים לך לצלם בשקט, בלי להתחרות על המיקום עם עשרה צלמים אחרים.

הגענו.

ראינו.

צילמנו.

רקדנו.

נהנינו.

לכדנו בחיישני המצלמה וגם בלב והנשמה שלנו את אחת החוויות המדהימות שאפשר, מפתיעות ומרגשות, כאלה שכל הקבוצה תזכור לעד.

פריים של פעם בחיים, אי שם בשביל נסתר במרחבים של מוראביה

פריים של פעם בחיים, נראה שזה אותו הלוקיישן, אבל בזכותו של פיוטר הצלחנו להגיע לשני לוקיישנים נסתרים בלילה אחד. אי שם בשביל נסתר במרחבים של מוראביה

ועכשיו - לכו תמצאו Prompt שייצר לכם חוויה שכזו.

בינה מלאכותית יכולה לייצר תמונה של זוהר צפוני אדום מעל שדות מוראביה. אולי אפילו מרשימה יותר מזו שצילמנו. מדויקת יותר, סימטרית יותר, ורווית צבע יותר מכפי שהעין הרואה מסוגלת לקלוט.

אבל היא לא יכולה לייצר את ה-KPI הגבוה של ההתרגשות ופרץ ההתלהבות שפקד את הלב.

את הציפיה שלפני. את ההחלטה לעצור את הרכב בצד הדרך ולבחון את המצב. את רגעי הסקפטיות שהפגינה הקבוצה בהתחלה וצהלות השמחה שהגיעו כשהגענו ללוקיישן. הרגע שבו רקדנו לצלילי השיר A Sky Full Of Stars של קולדפליי ששמתי בפול ווליום. את הרגע שכולנו עמדנו לפני טחנת רוח יפהיפיה וצילמנו את אחד הפריימים של החיים.

לצאת החוצה, לראות באמת

צילום, במהותו, הוא פעולה שמחברת אותנו לעולם. הוא דורש מאיתנו לצאת, להתבונן, לשים לב לפרטים שלרוב פשוט פסחנו עליהם. פתאום האור של שעת הזהב נראה אחרת. הרחוב המוכר מקבל עומק חדש. אפילו הפינה השכונתית המשעממת הופכת לזירת גילוי כשמסתכלים עליה דרך עדשה.

שדה פרגים מהמם בנס ציונה. אפשר לקום ב-10 בבוקר, לייצר משהו דומה ב-AI, בנחת וברוגע. זה נפלא וזאת אומנות בפני עצמה. אבל אין על התחושה של לצאת החוצה באור ראשון, לנשום אויר שדות צלול כיין ולצלם תמונה כזו שפשוט עושה טוב בלב. מתוך מפגש ספונטני לחברי המועדון חדר כושר לצילום לפני כשבוע

סטורציה של הטבע - שדה הפרגים בנס ציונה

זו לא רק פעולה טכנית של "להשתמש בציוד". זו דרך לראות. דרך להיות נוכח בעולם שמכוונן אותנו כל הזמן להסתכל בתוך מסכים.

בינה מלאכותית - מתקדמת ככל שתהיה, ואל תטעו, היא תמשיך להתקדם למימדים שאפילו היום קשה לנו לדמיין - פועלת מתוך מידע קיים. היא לא עוצרת רכב בצד כביש כהה במוראביה. לא מרגישה את הדופק עולה כשה-KPI מגיע ל-6. ולא מחליטה ברגע ספונטני לזוז חצי צעד שמאלה כי משהו בקומפוזיציה מרגיש נכון.

היכולת הזו - להיות נוכח, להגיב, לבחור ברגע וללכוד אותו - היא אנושית לחלוטין. ולצלמים, היא גם הסיבה שאנחנו עושים את זה.

הפן האנושי

יש עוד משהו שמתרחש רק בשטח ולא יכול לקרות מול מסך: המפגש האנושי.

מצלמה פותחת דלתות. לשיחות, למקומות, לאנשים שלא הייתם פוגשים אחרת. בלי פיוטר - הצלם שמכיר כל שביל וכל שדה בחבל הארץ שלו - אותו זוהר צפוני היה נגמר בתמונה מהחניה הכי קרובה. במקום זה, צילמנו ממקומות שאפילו המקומיים לא יודעים שקיימים.

מתוך מפגש ספונטני לחברי המועדון חדר כושר לצילום לפני כשבוע.

בכל פעם שאני פוגש את החבר'ה מהטיול הזה, עולה לכולנו איזה חיוך "מונה ליזה" קטן ושובב, ובלי להגיד ולו מילה האחד לשני, אנחנו נזכרים ברגע הזה של פעם בחיים שחווינו ביחד.

אפילו עכשיו, בכתיבת המאמר הזה והשורות האלה, אני מרגיש את קצב הלב העול ומתרגש לשתף את החוויה הזו איתכם, ואפילו שמתי ביוטיוב שוב את השיר ההוא של קולדפליי כדי לחזק את ההתרגשות. מוזמנים לשמוע תוך כדי קריאת המאמר.

זה לא קורה ב-Midjourney או בג'מיני. זה קורה כשיוצאים לעולם ומכירים אנשים אמיתיים.

בשדה הפרגים, עם חברי המועדון חדר כושר לצילום

מתוך מפגש ספונטני לחברי המועדון חדר כושר לצילום לפני כשבוע.

הבחירה האישית: מה שאלגוריתם לא יודע לעשות

אחד ההבדלים העמוקים ביותר בין צילום לבין יצירה מבוססת בינה מלאכותית הוא שאלת הבחירה.

כשאתם ניגשים לצלם סצנה, אתם מקבלים בשניות ספורות עשרות החלטות: זווית. עדשה. עומק שדה. חשיפה. האם לחכות עוד שלוש שניות לאור הזה או הרגע הזה, או ללחוץ עכשיו? באותה לילה במוראביה, ההחלטה הייתה אפילו יותר גולמית מזה: האם עוצרים את הרכב, או ממשיכים לישון? ההחלטה הנכונה שם הייתה לעצור. אבל לא תמיד ידוע מראש שזו הנכונה.

גם הטעויות הן חלק מהסיפור - לפעמים דווקא הניסוי וטעיה שנראים "לא הגיוניים" מייצרים את התמונה הכי טובה מהיום.

כנסיית גולי ורח במרכז סלובניה בשעה הכחולה. כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים.

בינה מלאכותית יכולה לייצר תוצאה מרשימה. אבל היא מדלגת על כל התהליך הזה. היא לא ראוה את האמת והרגש שיש בעולם, היא לא מתנסה, לא "טועה בכיוון הנכון" - ולכן גם לא חווה את הגילוי.

בצילום, הדרך והסיפור חשובים לא פחות מהתוצאה. ובמקרים רבים, הם החשובים באמת.

אז מה עם הפחד?

ברור שהשינויים יגיעו בעקבות מהפכת ה-AI. חלק מהעבודות בתחום ישתנו. חלק מהז'אנרים ייאלצו להתאים את עצמם. זה לא סוד ואין טעם להסתיר את זה מאחורי נחמות ריקות.

אתם מכירים אותי. אני אדם מאד טכנולוגי, אוהב קידמה ומשתדל ליישם אותה בכל הזדמנות. אני הראשון שימליץ לכם להשתמש בבינה מלאכותית ולהיעזר בה, אבל אך ורק ככלי חכם שעוזר לכם לשפר תהליכי יצירה.

אבל כשמסתכלים על הליבה של הצילום - על היצירתיות, על האומנות שאנחנו רוצים ליצור, על הסיפורים הויזואליים שאנחנו רוצים ללכוד, על הסטודנטית הצעירה שמחפשת את דרכה הראשונית במשולש החשיפה, על הצלם הותיק שמחפש איך לשדרג עוד יותר את כישורי הצילום שלו בדרכים לא שגרתיות - שם, ממש שם, בינה מלאכותית היא לא מתחרה. היא פשוט לא באותה משחק.

מיה הבכורה שלי, בגן המשחקים השכונתי בפורים האחרון. צולם בין האזעקות למרדף למקלטים במרץ האחרון. נקודת אור מופלאה בתוך הכאוס.

כי צילום הוא לא רק מה שרואים בתמונה. הוא מה שקרה לפני, במהלך, ואחרי הלחיצה על הכפתור.

אז לסיכום - מה עושים עם זה?

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם לא מצלמים מתוך פחד שיחליפו אתכם. אתם מצלמים כי יש לכם סיבה משלכם להרים מצלמה ולצאת. ולכם אין מה לפחד. להיפך - זו הזדמנות מצוינת להזכיר לעצמכם למה התחלתם. לצאת לשטח, להתנסות, לחפש את הרגעים הקטנים שבגללם כל זה שווה.

תכתבו לי בתגובות מה דעתכם על בינה מלאכותית, האם ואיך היא תשפיע על הצילום. אשתדל להרחיב את הנושא ולכתוב עוד מאמרים בנושא, עם המלצות איך בינה מלאכותית בכל זאת יכולה לשדרג (מאד) את התהליך היצירתי שלנו.

זריחה מרהיבה מעיירת סקאלה מעל חופי אמלפי, דרום איטליה

ואם אתם רוצים לחיות את הצילום ולא רק לקרוא עליו - פוטוטיפס הוא המקום לעשות בדיוק את זה.

החל מאימוני צילום שבועיים במועדון 'חדר כושר לצילום', דרך סדנאות וקורסי מאסטר קלאס להתמקצעות והעמקה ועד לטיולי צילום לחו"ל שמרחיבים את גבולות היצירה. טווח האפשרויות שלכם לפתח את כישורי הצילום שלכם רחב וזמין מתמיד.

זכרו שאור, קומפוזיציה וחשיפה לא לומדים רק בתיאוריה, ממאמרים או מסרטוני יוטיוב. גם הבינה המלאכותית היא כלי נהדר שיכול לתרום רבות לתהליך היצירה והלמידה, אבל היא לא תחליף לדבר האמיתי.

צילום לומדים כשיש מצלמה ביד, רגליים על הקרקע, ואנשים לצידכם שאוהבים את אותו דבר שאתם אוהבים.

באהבה גדולה,

ויקטור.

---

רוצים להיות ב-1% שבאמת מתקדמים בצילום?

הצטרפו למועדון חדר כושר לצילום - המועדון היחיד מסוגו בישראל שבו מתמידים בלמידה ולעולם לא מפסיקים לצלם

בנינו עבורכם מסגרת לימודית מקצועית, חכמה וכיפית שמשתלבת היטב בשגרה היום יומית העמוסה שלכם. כל חודש תתעמקו בנושא מרתק חדש, ז'אנרים מגוונים וטכניקות מתקדמות בעולם הצילום.

עם שיטת למידה ייחודית שפיתחנו, ליווי מקצועי של מדריכים מהטופ, וקהילה תומכת​ - מי שמגיע, לומד ומתמיד - מתקדם. ככה פשוט.

​​​​

מוכנים לצלם יותר ולהתפתח באמת?