צילום ארכיטקטורה: איך לצלם מבנים וקתדרלות? 6 פוטו-טיפים אומנותיים שישדרגו את הצילומים בטיול הבא שלכם

אתם עומדים מול קתדרלה בת 700 שנה. מרימים את המצלמה, מחפשים כמה זוויות ותקריבים שונים, לוחצים על הכפתור, מצלמים כמה פריימים בקומפוזיציה של שליש או סימטריה, מצלמים גם את הפרטים הקטנים ונותנים מקום לצלם כמה אובייקטים מעניינים של המבנה כדי לשתף חברים "הנה, תראו איזה יופי". ועדיין משהו מרגיש ש"זה לא זה".

ייתכן שהמתנתם לאלומת אור נפלאה שתצבע את האזור המעניין ביותר במבנה וייתכן וצילמתם באור אחיד ומשעמם, כי הרי "אתם לא שולטים בשמש" (אתם כן, לא בשמש כמובן, אלא בשעת ההגעה ובשריר הסבלנות).

מבט על כנסיית San Giorgio Maggiore מנקודת תצפית מיוחדת ב Punta Della Dogana בונציה

ייתכן והייתה לכם מספיק סבלנות לחכות שקבוצת התיירים תעזוב את הכיכר ולא תיכנס לפריים וייתכן ונאלצתם לכלול אותם בפריים עם האמירה "מקסימום, אוריד אותם בלייטרום".

ייתכן וידעתם שכדאי ליישר את הפריים ולעמוד במקום בו הגיאומטריה ממש סימטרית, וייתכן ועמדתם טיפה בצד כי מישהו תפס את המקום לפניכם.

כך או כך, אני יכול לשער שעבור חלקכם, כשפתחתם את התמונות במחשב בבית, ראיתם שצילמתם בדיוק את אותה תמונה שמיליון תיירים צילמו לפניכם, או שצילמתם תמונה בה המבנה קצת עקום, או שבשורה התחתונה חזרתם עם כמה פריימים די מעניינים, אבל לא משהו שמייצר לכם פרפרים בבטן ויכנס לפורטפוליו שלכם.

מבט למעלה בקתדרלת סן מרקו בונציה - ורטורמה מורכבת מ-11 תמונות (פנורמה אנכית)

צילום ארכיטקטורה בטיולים, במיוחד בערים הגדולות הוא אחד הז'אנרים המתגמלים ביותר, מסיבה פשוטה: המבנה לא בורח. יש לכם זמן לחשוב, לזוז, לחפש, לדייק. מעבר לכך, כל מה שעוטף את המבנה - האור, האנשים - משתנה, מה שמייצר הזדמנויות צילום מעניינות ודינמיות, גם בצילום שהוא מאד גרפי בבסיסו.

ובכל זאת, רוב התמונות של מבנים וקתדרלות, בין אם מבחוץ ובין אם מבפנים, נראות כמו תיעוד ולא כמו יצירה.

המאמר הזה מדבר על הגישה האמנותית, גישת הפיין ארט (Fine Art), ויש לה כלל אחד פשוט: אין "בערך", אין "כמעט". אדריכל תכנן את המבנה הזה ומדד כל סנטימטר. המינימום שאנחנו יכולים לעשות כמחווה עבורו הוא לצלם אותו באותה רמת דיוק.

"יש לי רעיון" - מדרגות "הנורה" במדונה השחורה בפראג

זהו החלק הראשון מתוך מיני-סדרה בת שני חלקים - כאן אדבר איתכם על העין, הנשמה, האמנות שבצילום ארכיטקטורה. במאמר הבא, בחלק השני של המיני-סדרה, אדבר על הצדדים הטכניים של הצילום - ההגדרות, העדשות והעריכה.

פוטו-טיפ מס' 1: סימטריה - או מושלמת או בכלל לא

סימטריה כמעט-מושלמת היא הדבר הכי מעצבן בצילום אדריכלות.

תחשבו על תמונה שתלויה על הקיר בסלון בזווית של שתי מעלות. אם היא הייתה תלויה באלכסון מובהק, הייתם חושבים שזה רעיון עיצובי מעניין שאפשר להתחבר אליו ואפשר שלא. שתי מעלות? כל מי שנכנס רואה שזה עקום אבל אף אחד לא אומר.

מבנה הפרלמנט ההונגרי בבודפשט

אז אם בחרתם סימטריה, תתחייבו אליה:

·         עמדו בדיוק על ציר המרכז - היעזרו באריחי הרצפה, במרכז הדלת או בשביל שמוביל למבנה

·         הפעילו את קווי הרשת (Grid) במסך ובדקו שכל הצדדים של הפריים "מתנהגים" אותו דבר - ימין-שמאל או מעלה-מטה

·         שימו לב לגובה המצלמה - אם תצלמו מגובה העיניים מבנה שהמרכז שלו גבוה, הסימטריה האנכית תישבר ותיווצר עקמומיות. לעיתים זה נראה יפה, תלת ממדי ומרשים אבל לעיתים זה שובר את הסימטריה שכיוונתם אליה.

הפרלמנט ההונגרי מבפנים

והכיוון ההפוך לגיטימי לגמרי: זווית מורגשת של 30-45 מעלות אל החזית, כך שברור לכל מי שמסתכל שזו החלטה אמנותית ולא טעות.

בשורה התחתונה, תבחרו את צורת ההנגשה שהכי מתאימה למבנה - סימטריה או אלכסון, ולכו איתה עד הסוף - לא "בערך", ולא "אתקן את זה בלייטרום". דיוק בזמן אמת ישתלם לכם בגדול בתוצאה.

גלריית אומברטו בנאפולי

פוטו-טיפ מס' 2: קווים מתכנסים - ליישר או להגזים

כשמטים את המצלמה כלפי מעלה, הקווים האנכיים של המבנה מתחילים להתקרב זה לזה, והבניין נראה כאילו הוא נופל אחורה. זו לא תקלה, זו פיזיקה של פרספקטיבה, כמו פסי רכבת שנפגשים באופק.

יש כאן שתי אפשרויות טובות ואחת גרועה. הטובות: להחזיק את המצלמה מפולסת ולשמור על קווים ישרים לגמרי, או ללכת עד הסוף - לעמוד צמוד לבסיס המגדל, לכוון כמעט אנכית למעלה, ולהפוך את המבנה לחץ שננעץ בשמיים. הגרועה: הטיה של עשר מעלות. היא לא מספיק דרמטית כדי להיראות מכוונת, ומספיק עקומה כדי להיראות כמו טעות. בדיוק כמו בסימטריה.

כנסיית סנט ויטוס שבפראג

"אל על" - מבט מעלה באזור מגדלי מידטאון

פוטו-טיפ מס' 3: ותרו על הבניין השלם

הצילום השלם של המבנה הוא הצילום שכבר קיים בכל גלויה. הביטוי האישי שלכם בצילום מתחיל כשאתם מתקרבים. חפשו חזרתיות: שורות מרפסות, רשת חלונות, עמודים, אריחים. חזרתיות יוצרת קצב, קצב מייצר עניין, עניין מייצר סיפור.

עקומות וישרים במתחם מידטאון בתל אביב

נסו לשלב בתוך הסדר וההיגיון את השבירה של הקצב וההפתעה עבור הצופה. חלון אחד פתוח בין עשרים סגורים. וילון אדום אחד בחזית לבנה. האלמנט השובר הוא מה שהופך דפוס יפה לתמונה עם סיפור.

"חלונות 2026" - מידטאון תל אביב

אורות וחלונות ונציאניים

פוטו-טיפ מס' 4: הסתכלו למעלה (וגם למטה)

רוב האנשים מצלמים מבנים מגובה העיניים, כי שם העיניים נמצאות, וזה אחלה. אבל זו הדרך הקלאסית, ולא תמיד המעניינת ביותר.

תקרות של קתדרלות, כיפות של כנסיות, גרמי מדרגות לולייניים - שם מסתתרת הגיאומטריה הכי מרשימה, הולכת עין שמושכת את הצופה פנימה וגורמת לו לטייל בפריים.

ורטורמה מקתדרלת סנט ויטוס בפראג

ולמטה: שלולית אחרי גשם, נהר מתחת לגשר, חזית זכוכית של בניין סמוך. ההשתקפות מכפילה את הגיאומטריה ומוסיפה שכבה של פנטזיה למבנה מוכר. בנוסף, אולי אותם גרמי מדרגות שצילמתם כלפי מעלה נראים פוטוגניים גם כלפי מטה?

העין של לובליאנה

שלולית פוטוגנית בקרבת עזריאלי, תל אביב

פוטו-טיפ מס' 5: מסגרת בתוך מסגרת

קשת, שער, חלון, מעבר מקורה - כולם מסגרות מוכנות. מסגור בצילום עושה שני דברים בבת אחת: הוא מוסיף עומק לפריים (קדמה כהה, מבנה מואר ברקע), והוא לוקח את העין של הצופה ביד ומוביל אותה בדיוק לאן שאתם רוצים.

פנורמה מתוך הקשתות שבכיכר סן מרקו, ונציה

זריחה מעל הכיכר המרכזית של קראקוב

שימו לב לחשיפה: חשפו לפי מה שנמצא בתוך המסגרת. המסגרת עצמה תהפוך לצללית כהה ברוב המקרים, וזה בדיוק מה שצריך כדי להוביל את הצופה פנימה.

מסגור טבעי סביב הכנסייה מריה מגדלנה בירושלים

פוטו-טיפ מס' 6: אדם אחד שווה אלף מטרים

גובה של 40 מטר הוא מספר. דמות אנושית קטנה מתחת לקשת של 40 מטר היא תחושה. אדם בפריים נותן לצופה קנה מידה, ולפעמים גם סיפור.

הטכניקה שעובדת הכי טוב: בנו את הקומפוזיציה, קבעו את ההגדרות, וחכו. לא לכל אחד - לאדם הנכון. מעיל בצבע בולט, צללית באלומת האור, מישהו שעוצר להסתכל למעלה. זה צילום רחוב בתוך צילום ארכיטקטורה, והשילוב הזה חזק במיוחד.

קתדרלת סנט ניקולאס, פראג

אור אלוהי, כנסיית הקבר, ירושלים

מסגד ג'ומה, שמאחי, אזרבייג'ן. אפשר גם לביים סצינות כדי לכלול אלמנט אנושי ולהעצים את הארכיטקטורה

פוטו-טיפ בונוס: קודם הגלויה, אחר כך התמונה שלכם

אין שום בעיה לצלם את הצילום המוכר והפופולרי. צלמו אותו, תוציאו אותו מהמערכת. ואז תתחילו לעבוד: להתקרב, להסתכל למעלה, לחפש מסגרת, לחכות לאדם הנכון. שם נמצאת התמונה שאף אחד אחר לא צילם.

והחדשות הטובות הן שלא צריך לטוס לפריז כדי להתאמן. מבני הבאוהאוס בתל אביב, גשר המיתרים בירושלים, קניון, תחנת רכבת, חניון מבטון - הגיאומטריה נמצאת בכל מקום.

ואם בא לכם לתרגל - בחרו מבנה אחד השבוע וצלמו אותו לפחות בשלוש מתוך הגישות שבמאמר.

מתחם הספרייה הלאומית בירושלים - הלובי המוכר

הספריה הלאומית בירושלים - אותו לוקיישן, מבט אחר

באוקטובר: חודש הארכיטקטורה בחדר כושר לצילום

כל מה שקראתם כאן הוא רק הפתיח - השראה, רעיונות ונקודות למחשבה.

אוקטובר הקרוב במועדון חדר כושר לצילום שלנו מוקדש כולו לצילום ארכיטקטורה, ויוביל אותו הצלם יובל שיבולי.

Eye Contact, Weizmann Institute of Science, Rehovot, Israel

צילום: יובל שיבולי

ארבעה שבועות של אימון מובנה - הרצאות על טכניקה והשראה בצילום ארכיטקטורה, תרגילי צילום בשטח ומשוב על התמונות שלכם. נרחיב בכל אחד מהפוטו-טיפים האלה והרבה יותר, נצא לצלם, ונבין יחד מה עובד ולמה (וגם מה פחות).

זה עבורכם אם אתם רוצים להתחיל לראות (ולצלם) את הבניינים סביבכם בדרך אחרת, או אם אתם מתכננים טיול לעיר גדולה בקרוב, ורוצים לשדרג את כישורי צילום הארכיטקטורה שלכם - זה החודש להצטרף.

קישור לכל הפרטים על חדר כושר לצילום

ואם אתם רוצים ללמוד גם על הצד הטכני - הגדרות, עדשות, חשיפות ארוכות ותיקון

פרספקטיבה - הירשמו לרשימת התפוצה, והחלק השני של המאמר ינחת אצלכם במייל בימים הקרובים.

אם המאמר הזה עזר לכם, שתפו אותו עם חבר שתמיד חוזר מטיולים עם אלף תמונות טיפה עקומות של קתדרלות, בפעם הבאה הוא ידע מה לעשות, ויחזור עם 10 תמונות מדויקות מדהימות :)

שלכם,

ויקטור.

צילום: בר אלגרנטי