צילום רחוב ותרבויות הוא אחד הז'אנרים הפופולריים בצילום המודרני. זה נגיש וזמין, כי כולנו נמצאים בשלב זה או אחר של המציאות בסביבה אורבנית. זה כיף, כי יש אינספור התרחשויות מעניינות ומפתיעות וכל סשן יראה אחרת מקודמו. זה מאתגר, כי נדרש ידע ותכנון לקבלת הפריים המנצח לצד קלילות וזריזות בביצוע ובמחשבה.
במאמר הזה החלטתי לשתף איתכם כמה מהטיפים הבולטים בצילום רחוב ותרבויות, טיפים שאני עצמי מיישם כל פעם שאני יוצא לשטח. זה ממש לא הכל, אבל צריך להשאיר מקום לעוד מאמרים בהמשך, לא?
אז בלי חפירות יתר - בואו נתחיל!
פוטו טיפ מס' 1 - כבדו את המקום והאנשים
"ואהבת לרעך כמוך"
הרבה לפני שאנחנו צלמים ואמנים - אנחנו אנשים. לכולנו יש את הדרך בה אנחנו אוהבים שהסביבה והחברים שלנו ינהגו בנו - במפגשים חברתיים, במרחבים הפתוחים, בעבודה, בבית.
דמיינו רגע את עצמכם במשרד שלכם או בפיקניק בפארק עם המשפחה. עכשיו דמיינו חבורה של משוגעים עם מצלמות שנעמדת מולכם ומתחילה לצלם בלי בושה. לא נעים, הא?
סדנת צילום ברחובות תל אביב. כבדו את המצולמים, דברו איתם, חייכו אליהם - זה כל כך ישתלם לכם.
לא משנה לאן תגיעו ומי תפגשו בדרך, שוק הומה בצפון הודו, כפר באתיופיה או העיר העתיקה בירושלים - תמיד תנהגו בכבוד ובנועם כלפי הסביבה.
חייכו, דברו עם האנשים, הפגינו מקצועיות. הראו לסביבה שאתם מהסוג הזה של אורחים שמכבדים את בעלי המקום. זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות מבחינה אנושית וללא ספק זה ישפר את הסיכויים שלכם לקבל פריים מנצח.
טיפ מובן מאליו, אך כל כך לא מובן מאליו.
הנזיר האתיופי בקרבת כנסיית הקבר בירושלים. לרוב, אינו אוהב שמצלמים אותו ומסמן עם היד והראש "לא לא לא, לא מצלם". שיחה נעימה, פתיחות, חיוך - יעשו את העבודה
סיפור אמיתי.
הגענו לסדנת צילום מגניבה בעכו, יחד עם הצלם גלעד בן שץ. רק נכנסנו לשוק ומיד כל הצלמים שלפו את המצלמות והתחילו "להרביץ". מוכר הדגים לא אהב את הסיפור בלשון המעטה והחליט לגרש אותנו בצורה מאד נחושה. גלעד שהיה רחוק מאיתנו באותו הרגע מיד זיהה את הסוגיה ורץ לעברנו לסדר את הבלאגן. כמה מילים, חיוכים והסבר קצר ש"אנחנו בקורס צילום ולא ממס הכנסה" עשו את העבודה. הבחור התישב בנחת, הדליק את הנרגילה ונתן לקבוצה לצלם בנחת.
פוטו טיפ מס' 2 - למדו את הסביבה לפני שמצלמים
המשך ישיר לטיפ הקודם.
לא פעם אני רואה צלמים מגיעים ללוקיישן מרתק וישר מרימים מצלמה ומתחילים לירות.
רגע! עצרו!
מה עם סקירה של הלוקיישן? מה עם לימוד והבנה של האופי שלו? מה עם התבוננות באנשים ויצירת החיבור איתם?
ברגע ההגעה למקום, דחו את הסיפוקים והשאירו את המצלמה בתיק. הסתובבו בין ההתרחשויות השונות, בחנו את הסביבה, שימו לב לאור, לאנשים. חשבו על הוויז'ן שלכם ותזקקו לעצמכם כמה נושאים שבא לכם להתמקד בהם. חפשו מקומות לעמוד בהם שיהיו נוחים לצילום מצד אחד ומעניינים מצד שני.
אחת הפינות המוכרות בעכו העתיקה, ה"מקדש" לקופצים האמיצים מחומות העיר ישר לתוך המים העמוקים. אם הגעתם בפעם הראשונה לעיר, כדאי לעשות סיבוב ולחפש את הספוטים הכי מרשימים לצילום.
אחרי כמה דקות שוטטות, כמה חיוכים שתפזרו ומילים לבביות שתזרקו למקומיים, כבר לא תהיו "הגרינגו המעצבן הזה שבא לדחוף את המצלמה לכל מקום" אלא "צלם התרבויות המקצועי הזה וסחבק שבא לי לשתף איתו פעולה".
בשוק "טאזה בזאר" בבאקו, אזרבייג'ן
אלו שני האלמנטים האנושיים הכי מהותיים בצילום תרבויות, וכדי להצליח חייבים להתחיל מהם.
מכאן - נמשיך לאלמנטים היותר צילומיים.
פוטו טיפ מס' 3 - התמקדו ביצירת סיפור
"אני אוהב לצלם הכל, מצלם את מה שיש"
אמר לי פעם צלם חובב חביב באחת הסדנאות.
זה אולי נחמד להיות במוד תיעוד. לירות, לצלם, לחזור הביתה עם 1000 תמונות ולקוות שיש כמה פריימים "וואללה, יצא לי לא רע".
הרבה יותר נכון בעיניי ליצור "יש מאין" את הסיפור הצילומי, לחשוב עליו מראש ולממש אותו בשטח. למשל, "בא לי לצלם נזירה בתוך אלומת אור עוצמתית". או "הפעם, אספר את הסיפור של המקום דרך הפרטים הקטנים".
דמות בסמטא ירושלמית, בדרך קצת אחרת, בעיניי - יצירתית יותר. אפילו כתבתי מאמר שלם על הסשן הזה בה תיארתי את המחשבה שלי מאחורי סדרת התמונות הזו והדרך לקבל אותן.
עוד תמונה ירושלמית, אבל הסיפור אחר לגמרי. בתקופת הסגרים של הקורונה, רחובות העיר השתתקו לחלוטין. לא תיירים, לא רוכלים, רק חתולים.
אחרי בניית הוויז'ן, תראו בבהירות רבה יותר את הכלים הנדרשים כדי לממש אותו. איפה לעמוד, איזה אור לחפש, איזה עדשות והגדרות מתאימות וכו'.
פוטו טיפ מס' 4 - ביחרו בעדשה אחת
רציתם לצלם פורטרטים סביבתיים עם הרבה פרטים? עדשה רחבה סטייל 24-70 מ"מ, 35 מ"מ prime או אפילו עדשות אקסטרא רחבות זה מה שתצטרכו.
בא לכם להתמקד בפרטים? 70-200 תהיה מושלמת עבורכם. ואם ב-prime עסקינן, אפשר גם 85 מ"מ קבועה.
סיטואציה טיפוסית ברחובות באקו, בירת אזרבייג'ן. חבורה של צעירים חסרי מנוח בהתלהבות יתרה סביב משחק השש בש שלהם. פורטרט סביבתי הכולל הרבה פרטים שמספרים את הסיפור השלם. עדשת 15-30 מ"מ.
לעיתים, הפרטים הקטנים מספרים סיפור אף יותר חזק מהפריים המלא. צולם בתקריב עם עדשת 70-200 מ"מ.
כל האפשרויות פתוחות בפניכם, אבל עדיף להתמקד.
על הדרך תרוויחו עוד אלמנט חשוב בצילום רחוב ותרבויות - קלילות. צלם מקצועי במקרה הזה הוא * לא * מי שהולך עם שני גופים, מגוון עדשות, תיק צילום וחצובה.
מצלמה אחת, עדשה אחת. זה כל מה שצריך. מה גם, ככה אתם לא מאיימים על הסביבה והאנשים יחששו פחות כשתצלמו אותם.
צפת הקסומה בצהרי היום. הגעתי עם עדשת 70-200 בלבד כדי להתמקד בצילומי תקריב "הדוקים" המתמקדים בסיפור אחד עוצמתי.
פוטו טיפ מס' 5 - התאימו את התאורה לסיפור
האור הוא חומר הגלם איתו אנחנו עובדים וחושב שהוא יהיה האיכותי ביותר שאפשר.
הרבה צלמים מדברים על אור רך כאור הטוב ביותר, כי (אני מצטט) "סמוך עליי, זה הכי טוב". הם גם ממליצים להימנע מאור קשה.
האמנם?
אין חיה כזו - "האור הטוב ביותר" . יש "אור שמתאים לסיטואציה והרעיון הצילומי".
אור קשה וחזק יצור הרבה צלליות לצד אזורים שטופי אור, מה שיוסיף לתחושה הדרמטית לתמונות. ניתן לשלב אותו בסיפורים בעלי אופי עוצמתי יותר שיוסיפו מתח לצופה. סצינות עם מרקמים ותבניות גם כן משתלבות נהדר עם אור קשה.
זוכרים, דיברנו על אלומות אור חזקות בתוך סמטאות? קלאסי להשתמש כאן באור קשה.
אלומת אור חזקה במיוחד, בכניסה לכנסיית הקבר בירושלים
תאורה חזקה המגיעה מאחור מוסיפה המון דרמה לפריים
מצד שני יש את האור הרך, שמתאים יותר לסיפורים עדינים ורגועים. למשל, פורטרטים בעלי אופי אישי מצטלמים מעולה בתאורה רכה. גם תמונה של סמטא אבודה יכולה להעניק תחושת רוגע לצופה, בניגוד למתח שמגיע עם התאורה הקשה.
תמונה צפתית טיפוסית, שמציגה את הרוך של סמטאות העיר הקסומה
פורטרט אישי של ירקן בשוק של באקו. רוצים לנחש במה הוא סוחר?
נזיר בכנסיה האתיופית בעיר העתיקה של ירושלים. האור הרך מייצר תחושה רגוע במיוחד. יותר אישי מזה אי אפשר.
ואם נסכם את הנקודה - תחשבו מהו האופי של הסיפור שתרצו לספר, והתאימו את האור אליו.
ותצלמו אך ורק באור רך כי "סמכו עליי, זה הכי טוב". טוב נו, לא באמת.
To Meow Or Not To Meow? That Is The Question.
יש לי משהו עם חתולים, הא?
סמטאות עכו העתיקה
פוטו טיפ מס' 6 - סבלנות צילומית
מניח שכבר שמעתם אותי אומר את המושג הזה.
"איזה פוקס היה לך!" - אמר ישראל ישראלי, הצלם הדגול בעל המצלמה עם הכי הרבה פיקסלים בעולם.
"איך היא תופסת תמיד את הרגעים המיוחדים האלה? בחיים לא יצא לי ככה! צריך הרבה מזל!" - התרעמה שלומית שלומיאלי על הפריים המוצלח של חברתה.
מזדהים?
אז לא פוקס, לא מזל ולא נעליים.
סבלנות צילומית
נדיר שהצלם נמצא בדיוק ברגע הנכון, בהתרחשות הנכונה, בהבנה הנכונה של הסצינה ובהגדרות הנכונות, שולף את המצלמה ופשוט מצלם פריים מועמד לפוליצר. זה קורה, אבל לעיתים מאד רחוקות.
תמונות הרחוב המוצלחות ביותר נוצרות לרוב מתוך הרבה ציפיה, הכנה וסבלנות.
הרבה אנשים עברו כאן בסמטא. תיירים בלבוש צבעוני. רוכלים בשוק עם עגלות. צלמים. אבל המתנה של חצי שעה בסצינה הזו והציפיה לפריים המנצח השתלמה בסופו של דבר.
בהתאם לטיפים הקודמים, למדו את הסיטואציה, חשבו על הסיפור שתרצו לספר, התמקמו בסצינה, הכינו את עצמכם מבחינת הקומפוזיציה, החשיפה וההגדרות וכו'.
ועכשיו, התעזרו בסבלנות. אתם במארב.
צילום פאנינג ברוטשילד. הרבה המתנה, סבלנות ומספר ניסיונות רב הביאו לפריים הבא. שילוב התנועה בשני הכיוונים משדרג משמעותית את הפריים.
חכו לדמות המתאימה שתעבור בדיוק איפה שרציתם, המתינו לתנוחה המרשימה ביותר שלה, למבט הכי עוצמתי... וגם אם אין התרחשות שהיא לטעמכם, המתינו עוד. 5 דקות. 10 דקות. אם זה מספיק שווה את זה, אפילו שעה.
בסוף זה יקרה .
ילדה מקסימה עם גיטרה בסמטאות צפת
לסיכום
כבדו את המקום אליו הגעתם.
למדו את הסביבה לפני שמצלמים.
התמקדו ביצירת הסיפור.
ביחרו בעדשה אחת.
התאימו את התאורה לסיפור.
תנו לסבלנות הצילומים להוביל אתכם לעבר ההצלחה.
כמה פשוט, ככה נכון. מבטיח שהפעולות האלה יעלו את רמת התוצרים שלכם פלאים!
נתראה במאמר הבא.
שיהיה לכם אחלה!
ויקטור.
קישורים רלוונטיים:
פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין | סדנת צילום תרבויות בירושלים