"האם הצלם הולך יחף?"
שאלה שאני שואל את עצמי הרבה.
הקדמה
"היו יצירתיים".
"חשבו מחוץ לקופסא".
"חפשו את הזווית הייחודית והאומנותית שלכם".
כמה מהאמירות השכיחות שתשמעו אותי אומר לעיתים קרובות בסדנאות והטיולים שאני מנחה.
רצים קדימה לעבר הסמטאות הירושלמיות
הנה עוד מסר חשוב שיעזור לכם לקבל תמונות לפנתיאון.
"לפני שאתם יוצאים לשטח, תחשבו על וויז'ן צילומי מסוים או מסר שתרצו להעביר לצופה, תחשבו איך לממש אותו ובאילו כלים ואז צאו לשטח לצלם את החזון. תתמקדו אך ורק בו ואף תוותרו על פריימים אחרים שלא מותאמים לחזון. ככה תהיו ממוקדים יותר ואני מבטיח שתזכו בתוצאות הרבה יותר מרשימות ומדויקות".
"רגע רגע רגע" אני חושב לעצמי, "המסרים האלה חשובים לאין שיעור, הרבה יותר מאשר ללמד לצלם בצמצם כזה או אחר".
ואז מגיעה השאלה המהותית באמת.
"בעודי מלמד ומשתף את המסרים החשובים, האם אני מיישם את התורה של עצמי? האם אני באמת עומד מאחורי כל מה שאני אומר? האם הצלם שבי הולך יחף?"
כל פעם שהתהיות הללו מציפות אותי, וזה קורה לא מעט, אני מחליט לקחת פסק זמן קצר מהעשייה היום יומית ולהתבונן פנימה.
יכול להודות בפניכם שזהו תהליך לא פשוט שכל פעם גורם לי לפקפק בעצמי ובעשייה שלי. אבל, אני גם שמח לגלות כל פעם מחדש שהתהליך הזה חיוני כדי לצמוח וחשבון הנפש המאתגר הזה תמיד מניב פירות טעימים במיוחד.
גם הפעם, אחרי סיור נוסף שהדרכתי בעיר העתיקה של ירושלים, יעד תרבותי מטריף וססגוני, החלטתי לאתגר את עצמי בניסיון ליצור משהו שונה מכל דבר אחר שאי פעם עשיתי. לא עוד תמונה של כומר מזוקן בתוך סמטה חשוכה. לא עוד סילואט מוקפד על רקע סמטה בהירה. משהו שונה.
תמונת סילואט טיפוסית באחת הסמטאות המוכרות בירושלים העתיקה. אוהב מאד את התמונה, אבל בסשן הזה רציתי לאתגר את עצמי וליצור משהו שונה. תמשיכו לקרוא.
חיפוש אחר הרעיון
לאחרונה מצאתי את עצמי מתעניין בסגנון ה- Fine Art - גישה בצילום שמקדשת מינימליזם, מדגישה את הסיפור המרכזי בעזרת הרבה מרווחים ושטחים מתים (Negative Space), מלאה בתצורות אור מעניינות ואבסטרקטית. עד היום זה התבטא אצלי בצילומים בחשיפה מאד ארוכה, למשל בנמל תל אביב שעשיתי לפני כמה זמן, אחרי עוד מפגש מוצלח של פוטוטיפס.
רידינג בנמל תל אביב ביום סגרירי. טכניקת Fine Art שמאד הדליקה אותי לאחרונה.
"אבל איך אפשר ליישם את הגישה הזו בסמטאות ירושלים העתיקה?" המוח תקף את הרעיון. "הרי חשיפות ארוכות מדי יעלימו לחלוטין את כל הפרטים!"
ואז חשבתי על מהות הצילום - ציור באור
דמויות בעיר העתיקה
עמדתי שם בכניסה לשוק של הרובע המוסלמי, התבוננתי במתרחש ולמדתי את הסיטואציה. שמתי לב שהסמטאות מלאות במגוון מרקמים מחוספסים - הרצפה הבנויה מאבנים העתיקות, החנויות הצבעוניות, תצורות האורות והצלליות, האנשים.
"מה אם פשוט אתחיל לצייר עם המרקמים האלה על גבי החיישן שלי?"
ואז - התחלתי לצייר.
מחזון למימוש - ציור באור בסמטאות העיר
ברגע שהחזון התגבש, הכלים הנדרשים למימושו הפכו לברורים מאד.
לפני הכל, החלטתי שאתמקד בעדשה אחת בלבד. רציתי ללכת על צילום סביבתי יותר הכולל מגוון רחב של מידע ופרטים מהרחוב. לא הייתה מועמדת טובה יותר מאשר ה-Nikkor 14-30 F/4 החדשה שלי, שתואמת ל Z Mount של הניקון Z7ii.
על מנת ליצור תחושה של ציור אצל הצופה, הבנתי שאני צריך לעשות בדיוק את זה - לצייר.
איך מציירים באור?
משתמשים באור ותצורות שלו כמכחול ומצלמים במהירות תריס איטית יחסית.
דמויות בעיר
איטית מספיק כדי ליצור תחושה של מריחה קלה וציור אך גם מהירה מספיק כדי עדיין לשמר את הקונטקסט של המקום.
ומכאן - יצאתי לשחק.
שלב הצילום
התמקדתי באור, באנשים והשילוב ביניהם. סילואטים על רקע סמטה מוארת. אנשים בתוך אלומות אור מעניינות. עוברי אורח בין החנויות הססגוניות של השוק.
סילואט אנושי על רקע סמטה מוארת. קצת דומה לצילום הקלאסי, אך גם קצת שונה
זה דומה מאד לצילומים ה"קלאסיים" שתמיד יצרתי בעיר הקודש, אבל המימוש שונה. מהירות תריס איטית, תמונות ללא פוקוס ברור, סוג של ציור אימפרסיוניסטי.
הצילום התבצע עם המצלמה בתנועה - ימינה - שמאלה, למטה - למעלה. סובבתי אותה, עשיתי זום אין זום אאוט, השתוללתי עם המכחול. כל זה תוך כדי הצילום.
ניסיתי לשמור על כיווני תנועה אחידים ולהיות מדויק בתנועות שלי כדי בכל זאת ליצור משהו שהעין האנושית תוכל להכיל. לא סתם להשתגע עם תנועות רנדומליות.
הגדרות
ניסיתי להמנע כאן מלדבר על הגדרות, כי הרעיון הוא להדגיש את המסר האומנותי. אבל אני יודע שבכל זאת תשאלו, אז רק כמה מילים על הנושא הזה. המפתח עבורי היה מהירות תריס איטית, בין 1/20 עד ל 1/6 השניה. הערך המדויק נמצא בניסוי וטעייה, בהתאם לאופי ומהירות התנועה שלי ושל הסביבה.
נזירה באחת הסמטאות המוכרות בעיר העתיקה
The Holy Trinity
אותה סמטה, יום אחר, וייב אחר, תאורה אחרת, מימוש אחר
הצמצם היה סגור למדי כדי לאזן את האור הרב שנכנס למצלמה בעקבות מהירות התריס האיטית. עומק השדה כאן לא היה רלוונטי, הרי כל הפריימים גם ככה ללא פוקוס ברור. עבדתי עם צמצם בין F/8 עד F/18, כתלות בכמות האור בכל סיטואציה.
איזו - קל, נמוך ככל האפשר, בין 64 ל 125.
הפוקוס חושב על נקודה קונטרסטית שרירותית בסצינה, העיקר שהמצלמה תצלם. שוב, לא הייתה כאן חשיבות לפוקוס בתמונות שכאלה.
עוד תוצאות מהמיני פרויקט הזה
משתף איתכם עוד כמה מהתוצאות הבולטות שאהבתי במיוחד.
אלומות אור עובדות מצוין תמיד, גם בצילום בחשיפות מעט ארוכות יותר מהרגיל
זום אין על הדמות תוך כדי החשיפה
כל אדם כוכב. שילוב של צמצם סגור עם מקור אור נקודתי גורם לתופעה המדליקה הזו.
אפילו כתבתי מאמר על איך לקבל תצורת כוכב בצילומים שלנו
אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות. האם אהבתם את התמונות? האם תרצו ליישם טכניקה כזו בעצמכם? האם יש לכם שאלות כלשהן? אני כאן עבורכם, בכל דבר שתצטרכו, תמיד. שלכם, ויקטור.
קישורים רלוונטיים:
פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין