הטעות הכי גדולה שצלמים עושים

במילה אחת - פרפקציוניזם

יש תמונה אחת, מהאהובות שצילמתי אי פעם שכמעט מחקתי.

למה? כי באותה נקודת זמן חשבתי שהיא "לא מספיק חדה" ו"צלם ברמה שלי לא יכול להרשות לעצמו לעשות טעות טכנית ולהביך את עצמו מול כל העולם".

אחחח, השטויות שאנחנו אומרים לעצמנו שמשתקים אותנו, במקום לקדם ולפתח.

סיפור הרקע, ממש בקצרה.

טיול משפחתי לתאילנד.

ביקור בחוות פילים.

חווית רחצה עם הפילים - אטרקציה מוכרת לכל תייר שביקר בממלכת סיאם הקסומה.

צילום שלימים קיבל את הכותרת "הפיל אותה מצחוק" 🐘

הערת צד שחשוב לי להבהיר - מדובר באחת החוות הפועלות להצלת פילים מסחר לא חוקי ושיקומם, בעזרת פעילות תיירותית שמהווה את עיקר מקור המימון שלהם

---

הפיל אותה מצחוק

אישה שאני אוהב, צוחקת מכל הלב, בחיבוק-ריקוד מטריף עם אחת החיות המדהימות בתבל, ברגע אחד קסום שמעולם לא קרה בעבר ולעולם לא יחזור.

לא תאמינו, אבל פסלתי אותה בסינון הראשון כי לטעמי היא לא הייתה חדה מספיק, או יותר נכון - מרוחה קלות. ניתוח קצר מצביע על אחת הטעויות הטכניות הנפוצות שצלמים עושים - צילום במהירות תריס איטית מדי ביחס להתרחשות. 1/60 השניה זה פשוט לא מספיק לסצינה דינמית עם תנועה משמעותית.

"הפיל אותה מצחוק"

תאילנד, 2016

לשמחתי הרבה, מיכל זכרה את הרגע הזה ושאלה אותי אחרי שכבר חזרנו לארץ מה קרה לתמונה ההיא. אמרתי לה בשקט ובמבוכה קלה:

"אה.... לא משנה, התמונה בסוף לא ממש מוצלחת"

"מה??? איך זה יכול להיות? ממש התלהבת ממנה כשהראית לי אותה במקום!"

אמרה בפליאה.

מה שעניתי לה הוא הטעות הכי גדולה שצלמים עושים כשנותנים לפרפקציוניזם להשתלט עליהם, ומפספסים בגדול את הדבר הכי חשוב בצילום.

"אמממ, נכון, על המסך הקטן זה נראה סביר, אבל כשעושים זום אין על המסך, זה יצא לא טוב, התמונה ממש לא חדה".

אחת הטעויות הכי גדולות של צלמים - במיוחד בתחילת הדרך - היא להתמכר לחדות ולפוקוס כאילו זו כל התכלית של הצילום. כשאתם מכורים לכל דבר שהוא טכני בלבד, תשומת הלב מתנקזת לפיקסלים, לפחד שלא לשרוף או לא לקלוע לחדות מושלמת, ובדרך נשמט מהיד כל מה שבאמת עושה תמונה גדולה: הסיפור, הרגש, האור, הרגע האנושי שחולף בשבריר שנייה.

במאמר הזה אני רוצה לשחרר אתכם מהמלכוד הזה - לא כדי שתזלזלו בטכניקה, אלא כדי שהיא תשרת אתכם במקום לשעבד אתכם.

פוטו-טיפ מס' 1 - חדות היא כלי, לא מטרה

בואו נסכים על משהו: חדות היא חשובה. תמונה שכולה מטושטשת או מרוחה בטעות פשוט לא עובדת. אבל חדות היא כמו איכות הנייר שעליו כתבתם מכתב אהבה - היא צריכה להיות טובה מספיק, אבל אף אחד לא יזכור את הנייר. הוא יזכור את מה שכתבתם.

צילום חד לגמרי אך חסר נשמה יישכח תוך שנייה. צילום מעט רך אך עם רגש אמיתי - נחרט בזיכרון. ברגע שהנושא ברור וקריא, החשיבות עוברת מיד למקום אחר: מה רציתם לספר, ואיזה רגש ניסיתם להעביר.

פוטו-טיפ מס' 2: תשאלו את השאלה הנכונה אחרי כל צילום

הרגל קטן שמשנה הכל: אחרי שאתם מצלמים, אל תשאלו את עצמכם "האם זה חד עד הפיקסל האחרון?". תשאלו "מה רציתי לספר פה? איזה רגש ניסיתי להעביר?".

השאלה הראשונה נועלת אתכם על מסך המצלמה. השנייה מחזירה אתכם לסצנה, לאור, לאנשים. תתאמנו לסמוך על העין ועל הלב - כשהתמונה יפה ונוגעת, החדות יורדת בחשיבות שלה בעשר דרגות.

אור מהבודהה

פוטו-טיפ מס' 3: תפסיקו לבחון תמונות בזום של 300%

זו אולי הטעות הכי נפוצה ששוברת אנשים בלי סיבה. תלמיד מגדיל תמונה ל-300% ומעלה על המסך, מחפש את הפרט הקטן ביותר, ואז מכריז "התמונה לא חדה" וזורק אותה לפח. אבל בהגדלה קיצונית כזאת גם צילום מושלם ייראה רך, ואם תמשיכו - תראו את הפיקסלים עצמם.

תחשבו על זה ככה: אף אחד לא בוחן ציור שמן בזכוכית מגדלת ואז מתלונן שרואים משיכות מכחול. כל קובץ דיגיטלי "נשבר" בהגדלה אינסופית - זה לא חוסר חדות, זו פשוט פיזיקה.

הנה כלל אצבע פשוט לבדיקת חדות (אפשרויות תצוגה מתוך לייטרום):

Fit to screen	התרשמות כללית - האם התמונה עובדת
100%	בדיקת חדות אמיתית ומהימנה של אזור המיקוד
200% ומעלה	לא נועד לשיפוט - רק תסכול מיותר

טיפ בונוס: בחנו את החדות ב-100% לכל היותר, ורק באזור שבאמת אמור להיות חד. אם שם זה בסדר - סיימתם. אל תתפתו לגלגל את הגלגלת עוד קליק.

טיפ בונוס על הבונוס: גם אם התמונה לא הכי חדה ב-100% - בחנו אותה בראש ובראשונה מנקודת המבט האומנותית - האם יש סיפור? האם התמונה מרגשת?

הגדלה Fit To Screen בלייטרום

הגדלה של 100% בלייטרום - זאת הדרך לבחון חדות

הגדלה של 400% בלייטרום - טעות גדולה לבחון ככה חדות בתמונה

הפיל אותה מצחוק - סגירת מעגל

חזרה לסיפור.

עד היום זו אחת התמונות האהובות עליי כצלם ועלינו כזוג. וממש לא בגלל החדות - בזכות הרגע, הזכרון, הצחוק שרואים בתמונה ויותר חשוב - הצחוק שנוצר בקרב כל מי שצופה בה. אני מסתכל עליה וחוזר בדיוק לחווה ההיא בלב תאילנד, לטיול ההוא ולחוויה שעברנו שם.

שום פיקסל בעולם, חד ככל שיהיה לא היה נותן לי את זה.

את השיעור שלי על פרפקציוניזם למדתי, ולא רק בצילום. הסיפור של התמונה הזו עולה בכל פעם ששיקול זר נכנס למערכת קבלת ההחלטות שלי והפרפקציוניזם עוצר אותי מלהתקדם. לשמחתי, המחיר של הטעות ההיא היה מינורי, והתמונה שrsה את גילhוטינת השלמות המוגזמת.

מה לקחת מפה השבוע

השאיפה למצוינות היא מבורכת. היא מובילה אותנו קדימה, היא גורמת לנו לרצות להשתפר ולהתפתח. הפרפקציוניזם לעומת זאת, בולם את ההתקדמות, משתק. בצילום הוא מסוגל לחנוק כל תמונה - ובעיקר את היפות והחיות ביותר, שנוצרות מתוף התלהבות של הרגע והסיפור המרגש, לא במעבדה.

בפעם הבאה שאתם מסננים תמונות, נסו דבר אחד: לפני שאתם מוחקים פריים "לא חד", עצרו ותשאלו אם יש בו רגש עוצמתי שאתם לא רוצים לאבד. אתם עשויים להציל את התמונה האהובה עליכם בעוד עשר שנים.

מוכנים לסגור את נושא הפוקוס אחת ולתמיד?

באוגוסט, בחדר כושר לצילום, אנחנו מקדישים חודש שלם בדיוק לזה - פוקוס, עומק שדה ומה שביניהם.

ארבעה שבועות של אימון מובנה שבו נעבור על כל חשש ותקיעות בנושא, נלמד איך להימנע מהטעויות הנפוצות, ונתרגל המון - עד שהפוקוס יפסיק להפחיד אתכם.

כי ברגע שהטכניקה מפסיקה להעסיק אתכם והופכת לאינטואיטיבית - הראש מתפנה ומתמקד בדבר האמיתי: האומנות, היצירתיות, הרגש. אם בא לכם להצטרף לחודש הזה, אתם מוזמנים להציץ ולראות בדיוק איך זה עובד.

אם הטיפ הקצר הזה עזר לכם - מוזמנים לשתף אותו עם חברים צלמים.

שיהיה לכם המון בהצלחה, ושתמיד תהיו ממוקדים בדברים החשובים באמת.

באהבה,

ויקטור.