* פוסט אורח מאת מנואל כהנא
** כל התמונות במאמר צולמו ע"י מנואל כהנא
נתחיל מהרקע - רומניה ואני
אני יליד רומניה אבל מעולם לא הרגשתי מחובר אליה.
למרות שההורים שלי ניסו לגרום לי להרגיש גאה במקום שבו נולדתי דיברו וביקרו שם רבות, אין לי תחושה דומה. תחושת הניכור שלי אפילו התגברה אחרי טיול שורשים מאד לא מוצלח שערכנו לפני כעשרים שנים. במקרה זה היה גם הטיול הראשון שיצאנו אליו מצוידים במצלמה דיגיטלית, אולם באותו הזמן צילום לא ממש עניין אותי.
לפני כ-3 שנים הוזמנתי להצטרך לקבוצת הצילום פוטוטיפס של ויקטור זיסלין והתחלתי להצטרף לסדנאות מגוונות שהוא מארגן בכל רחבי הארץ. ויקטור גם החל לארגן טיולים לחו"ל, אולם רק בשנה האחרונה בעקבות המגיפה, התחלתי להתעניין בטיולים אלו. יום אחד קיבלתי החלטה ואפילו דיברתי עליה עם חבר: אם יתקיים טיול לרומניה, אני אצטרף. כנראה שאני מחובר בצורה כלשהי לכוח מיסטי מסוים, כי פחות מחודשיים לאחר השיחה הזו, זה בדיוק מה שקרה.
מתחילים את הטיול - היום הראשון
המעבר בנמל התעופה לא היה חוויה נעימה במיוחד: בגלל הצורך להראות אישורי חיסון, נאלצנו להצטופף בשני תורים עמוסים, באולם לא גדול ולא מאוורר: אם היה איזשהו סיכון להדבק בקורונה במהלך הטיול, זה היה שם.
לאחר האפיזודה הלא נעימה הזאת אספנו את המזוודות והרכבים (טיפ ראשון: שכרו רכב 4x4. הדאצ'יה דאסטר הייתה ללא ספק אחת מכוכבות הטיול) ונסענו לקניון מחוץ לעיר לארוחת צהריים. עצרנו בדרך לסשן צילום ליד הכפר Cotenesti, ולקראת השקיעה הגענו לאגם Rausor, שבו קיבלנו טעימה ממה שהולך להיות בטיול: אגמים שקטים ושלכת צבעונית באופן חריג.
אחרי החזרה למלון עברתי על התמונות ושלחתי את התמונת השלכת מלמעלה לאתגר השבועי של קבוצת פוטוטיפס – ולא תאמינו - היא זכתה באתגר!
טיפ צילומי: גם בדרך למלון, השאירו את ציוד הצילום במקום נגיש. עוד טיפ (במיוחד לישראלים): קר באירופה בערב בסתיו. חולצת טי ופליס דק לא יספיקו.
היום השני
היום השני לטיול התחיל מוקדם מאד וקר מאד.
למעשה כל כך קר, שהיינו צריכים לגרד את הקרח מחלונות הרכבים. טיפ קטן: אם הקרח לא עבה, אפשר להשתמש בכרטיס פלסטיק, כמו כרטיס אשראי. אנחנו השתמשו בכרטיס חדר המלון, כי לא תרצו לחפש את כרטיס האשראי שהחליק לכם מהיד בחושך של שעה 5:00 בבוקר.
הגענו לאגם Vidraru והסכר שעליו. מומלץ מאד להגיע עם בגדים חמים, חצובה, עדשה רחבה וכרטיסי זיכרון ריקים, כי המקום יספק לכם אפשרויות צילום כמעט בלתי נגמרות: חשיפות ארוכות לפני הזריחה, סכר ענק שיכול לעורר פחד גבהים, אגם שקט עם עננות נמוכה שמופיעה בין הגבעות וצבעי שלכת מדהים אחרי הזריחה.
למרות להקות הכלבים שהסתובבו במקום שהיו מעט מלחיצות, היה שם עד כדי כך יפה שאחת המשתתפות בטיול החליטה להשאר ולהמשיך לצלם במקום לחזור איתנו למלון לארוחת הבוקר. אין מה לדאוג: אכלנו את מה שהיא לא וגם דאגנו להביא לה כמה יוגורטים רומניים טעימים במיוחד, הבחירה שלה לארוחת הבוקר המושלמת. כשחזרנו לאסוף אותה, היא כבר התיידדה עם חלק מהכלבים.
טיפ צילומי: לפני חשיפות ארוכות על חצובה, בטלו את המייצב בעדשה ובמצלמה, הפעילו טיימר של 2 שניות או השתמשו בשלט חוטי/אלחוטי ואם זו מצלמת DSLR, עברו למצב mirror lock up.
המשכנו לנסוע על כביש ה-Transfagarasan המפורסם. היינו אמורים לעבור דרך מנהרה לצד השני של רכס ההרים, אולם כשעתיים לפני ההגעה וללא הודעה מוקדמת, החליטו לסגור את המנהרה, עד לאביב. כן כן, עד לאביב!
המדריכים הודיעו לנו שנאלץ לבצע עיקוף שיאריך את הנסיעה בכ-5 שעות, על דרכים באיכות שמזכירה קצת את הנגב – לא את הכבישים בנגב, אלא את אזורי הסלעים והדיונות במדבר. התכוננו נפשית למסע הארוך, אולם בדרך למטה מההר חיכתה לנו הפתעה שהפכה את התקלה הזאת לכדאית: אמא דובה ושני הגורים שלה.
התעכבנו שם בערך עוד חצי שעה וכמובן שהוספנו למאגר עוד כ-500 תמונות דובים מרשימות. אני לפחות הבנתי שלעיתים גם תקלות לא צפויות, עשויות להביא לתוצאות מעניינות.
טיפ צילומי: כאשר מצלמים דובים ממרחק קצר, יש לסגור את החלונות. מאחר והחלונות מעט כהים, מומלץ להעלות את האיזו ולצלם עם צמצם פתוח כדי להגיע לזמני חשיפה קצרים מספיק.
היום השלישי
האיחוד האירופי הוא לא ישות הומוגנית משום בחינה וביום השלישי חווינו זאת בצורה מופלאה: לאחר ביקור בוקר בעיר העתיקה היפהיפיה של Sighisora, ביקרנו בכפר Saschiz הקטן, שבו אכלנו ארוחת צהרים בשדה וצילמנו איכרים, רועי צאן ועוד דמויות אותנטיות וצבעוניות במיוחד.
עם כל החיבה שלי לערים גדולות ומפותחות כמו רומא ולונדון, זו היתה חוויה מרעננת לבקר במקום פחות מודרני וגם הרבה פחות ציני ואולי אף תמים. האירוע היה מאורגן מראש, אבל המארחים באמת קיבלו אותנו בסבר פנים וסבלנות אינסופית לבקשות הצילומיות המוזרות שלנו.
כמו כן ניצלתי את העובדה שאני לא נוהג כדי לשתות 2 כוסיות (די גדולות) של מה שהם קראו לו פלינקה, אבל ידעתי טוב מאד שזו צויקה (כבר אמרתי לכם שאני רומני?).
טיפ צילומי: אם יש ברשותכם, קחו עדשת טלפוטו פתוחה (f/4 או f/2.8). היא תשמש אתכם היטב גם בצילום פרטי נוף, גם בצילום בעלי חיים (כמו הדובים שהזכרתי) וגם לצילום פורטרטים עם הפרדה מצוינת מהרקע.
היום הרביעי
היום הרביעי החל עם צילומי זריחה ממעל אגם Bicaz, שהסתיימו באובדן של מכסה עדשה אבל גם ביבול מוצלח של צילומי נוף, שכבות וכמובן כוכבי שמש. יש משפט שאומר שאין מזג אויר רע לצילום נופים ושם קיבלנו הדגמה מעולה, כאשר ערפל הופיע ויצר אלומות אור מדהימות בין ההרים.
אני שונא ללכת בשטח. אני פוחד לאבד שיווי משקל וליפול, אבל ביום הרביעי המדריכים הבטיחו מפלים וצילומי זרימות בטיול בנקיק Bicazului. אז ניסיתי להתמודד עם הסלעים, עלי השלכת החלקים, שורשי העצים על האדמה וכמובן הבוץ. בשלב מסוים שחר המארגן מצא ענף ארוך ונתן לי אותו, מה שסייע לי מאד בהליכה. כאשר הגענו למקום וגיליתי שיש שם גם קרח חלקלק, הייתי עייף מידי והחלטתי לא להציב את החצובה. ולהשתמש במייצב המובנה במצלמה ובעדשה. תראו את התוצאה בעצמכם - אין על קנון (ויקטור הניקוניסט יכול להגיד מה שהוא רוצה).
טיפים צילומיים: 1. המייצבים בעדשות ומצלמות מודרניות מאפשרים זמן חשיפה ארוך יחסית שמאפשר מריחה מרשימה של זרמי מים. 2. פילטר מדורג יכול לסייע מאד בצילום בתוך וואדי או נקיק, כי הוא מפחית את בהירות השמים ומסייע לדייק את החשיפה.
היום החמישי
בדיקת הקורונה ונסיעה ארוכה יחסית ביום החמישי לא ממש אפשרו לנו לגוון במקומות הצילום. לדעתי מרבית הזמן שאבד היה בגלל האחות במרכז הבדיקות, שהחליטה לחפש אוצרות סמויים באפים שלנו באמצעות מטוש (אני שמח לבשר שהיא לא מצאה).
מאוחר יותר הגענו לשמורת הטבע Bucegi (שבה שוב נאלצתי ללכת במסלול שמאד לא אהבתי עקב החשש שלי מנפילות). צילמנו כמה מפלים ולאחר מכן עלינו לפסגות ההרים להרגע לקראת השקיעה.
טיפ צילומי: ניתן לגלות בקלות את זמן השקיעה בכל מקום בעולם אולם כדאי להגיע למקום הצילום כחצי שעה לפני השקיעה עצמה כדי להתארגן. על מנת להשיג אפקט של כוכב (sun star), יש לסגור את צמצם העדשה ל-f/12 ואפילו יותר. כדאי גם להביא חצובה לצילומים מסוג זה.
היום השישי
את היום השישי שהיה גם היום השלם האחרון התחלנו בתצפית על העיר ברשוב וחזרנו למלון המפואר עד הצהריים.
נסענו דרך הצד השני של שמורת Bucegi וצילמנו המון. הגענו לטירת Bran, הידועה בתור הטירה המזויפת של דרקולה, בדיוק בערב חג ה-Halloween. למרות שראינו כמה ערפדים בדרך, לא הרגשנו בסכנה מיוחדת. מוצצי הדם היחידים היו כרגיל המוכרים בדוכני המזכרות.
טיפ צילומי: אם נושא התמונה מרוחק, לעיתים כדי לייצר מסגור עם צמחיה או עצמים אחרים שקרובים יותר.
היום השביעי
היום השביעי והאחרון היה כמובן בסימן חזרה לבוקרשט וטיסה חזרה לארץ, אולם הוא עדיין היה מלא בהזדמנויות צילום: שדות קפואים בשמורת Piatra Craiului, ארוחת צהרים מסורתית בבית כפרי ונופים מלאי שכבות.
לפני הנסיעה הרצופה לכיוון נמל התעופה, קיבלנו תזכורת נוספת לעוני שבו חיים חלק מתושבי המדינה, כשביקרנו בבית של אדם מבוגר שלא מצליח אפילו לתקן את הגג בביתו לקראת החורף.
החלק המפחיד ביותר בטיול היה ללא ספק הנסיעה על הכביש המהיר: הכביש היה באיכות טובה, אבל הנהגים הרבה פחות. אני חייב לציין לטובה את הנהג יואב מורג, אחד המשתתפים בטיול, שהצליח להמנע מתאונות כמה וכמה פעמים בזמן הנסיעה. למרות החשש, הצלחתי להגניב תמונה אחרונה בטיול, קצת אחרי השקיעה.
טיפ צילומי (אולי ברור): בכל מקום יש הזדמנויות צילום.
לסיכום הטיול
לסיכום, זו הייתה הפעם הראשונה שלי בטיול צילום ביחד עם קבוצה, פעם ראשונה ברומניה אחרי כ-20 שנים.
המדריכים התגברו עם הרבה תושייה על כל סוגיה שנוצרה במהלך הטיול, ויקטור התייחס לכל המשתתפים בסבלנות שלא הייתה מביישת לברדור בבית מלא בילדים וכמובן חברי לקבוצה, שבמרבית המקרים שמו את האגו בצד כדי שהטיול ימשיך להתנהל בצורה הטובה ביותר.
רומניה עצמה היא ארץ מדהימה לצלמים, עם מגוון רחב במיוחד של נופים והזדמנויות צילום שבחלקן הולכות ונעלמות, במיוחד בגלל הנטייה של האיחוד האירופי להומולוגציה. אפילו הטבע שיתף פעולה, עם מזג אויר קר אבל בהיר ושלכת צבעונית במיוחד. מומלץ מאד ללמוד על המקומות בהם תבקרו ולשמוע המלצות, אולם זה נכון לכל מקום בו תבקרו. ללא ספק, זה לא היה הביקור האחרון שלי במדינה הזאת.
קצת עליי, למי שלא מכיר
נעים מאד, שמי מנואל כהנא. גיליתי את עולם הצילום ממש מזמן כשרציתי להראות לחברים שלי את היופי של ישראל מבפנים, אבל נכנסתי לנושא ברצינות כאשר השתלטתי על ה-DSLR של אחי כמה שנים מאוחר יותר, והשאר היסטוריה. מצלם כל מה שמופיע מול המצלמה, אוהב במיוחד צילום רחוב וחשיפות ארוכות. חובב ציוד איכותי, במיוחד עדשות עם פסים אדומים.
מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם