איך לשדרג את צילומי הנוף שלכם? 7 פוטו טיפים עם דגשים בקומפוזיציה, אור ועריכה - מה למדנו בטיול הצילום להרי הטטרה עם המאסטר פיוטר סקשפייץ
- ויקטור זיסלין
- 16 ביוני
- זמן קריאה 9 דקות
חברים יקרים, חשוב לי לכתוב משהו לפני המאמר.
כולנו עוברים תקופה קשה ומדאיגה, כל אחד והנסיבות שלו, וכולי תקווה שאתם מצליחים לשמור על שפיות במציאות המטורללת שלנו. התלבטנו בצוות בית הספר אם בכלל לעשות משהו בתקופה הזו, והחלטנו למרות הקושי להמשיך לקיים פעילות מסוימת שכל מטרתה ליצור מעט אסקפיזם ולנתב את הפוקוס ללימוד, צילום והשראה.
הפקנו מספר הרצאות בזום הפתוחות לקהל הרחב יחד עם המנטורים שלנו שנרתמו מיד למשימה (אנשים נפלאים שמגיע להם כל הקרדיט - זיו ברק, עמית אלוני, אמיר בילו, גלעד בנארי, אודי מוצני, עופר רוזנר ועוד צלמים נפלאים שיצטרפו אחרי כתיבת שורות אלה (מוזמנים לצפות בכל ההקלטות בערוץ היוטיוב שלנו). גם המאמר הזה נכתב כדי לתת מקום גם למי שאוהב ללמוד דרך טקסט ולא רק בוידאו.
סליחה מראש מכל מי שהפעילות הזו לא מתאימה 🙏
ויקטור
הקדמה
בטיולי הצילום "מאסטר קלאס" לחו"ל של Photo TRips קורה משהו מיוחד. לא מדובר רק בטיול צילום, שבו מגיעים ללוקיישנים יפים ומצלמים אלא בלמידה אמיתית ועמוקה מתוך החוויה בשטח – שילוב מדויק בין נופים עוצרי נשימה במקומות מוכרים יותר ופחות, זמני צילום שנבחרו בצורה חכמה, הנחיה ופידבק בזמן אמת ולא פחות חשוב מכך - שיעורים והרצאות בלובי המלון שמחברים בין התיאוריה לחוויה בשטח.
את טיול הצילום האחרון להרי הטטרה (רכס הרים יפהיפה בין פולין לסלובקיה) הובלתי לצידו של פיוטר סקשפייץ, מהצלמים המוערכים באירופה בתחום צילום הנוף. לאורך הטיול למדו המשתתפים שיעורים מעשיים ותיאורטיים שפתחו לכולנו את העיניים – לא רק לגבי איך לצלם תמונה יפה, אלא בעיקר מה באמת נדרש כדי לקבל יצירת אומנות של ממש בכל היבט אפשרי - קומפוזיציה, אור, עריכה ויצירת סיפור ויזואלי מדויק.
המאמר הזה מסכם את מה שלמדנו בטיול עם כמה נקודות וטיפים שהפכו לרגעי "אהא" משמעותיים עבור המשתתפים. הוא מיועד גם למי שהיה איתנו בשטח ורוצה לרענן את הזיכרון, וכמובן לכל קוראי בלוג הצילום שלנו. אני מאמין שהמידע הזה צריך להיות נגיש ושכל אחד יכול ללמוד ממנו, לא משנה אם הוא צלמ/ת בתחילת הדרך או שועל קליקים ותיק ומנוסה.
פוטו טיפ מס' 1 - לתפוס את העומק והתלת מימד בתוך פריים שטוח
אחת מהתובנות הראשונות שפיוטר חלק איתנו נגעה לאתגר הפשוט אך המורכב של צילום: אנחנו חיים בעולם תלת־ממדי, אבל מצלמים בתוך מסגרת דו־ממדית. המוח שלנו אמנם יודע להשלים פרספקטיבות, עומק, קנה מידה – אבל המצלמה? היא רואה ומציגה את העולם בצורה שטוחה ודו ממדית.
כדי להחזיר לתמונה את התחושה של עומק ומרחב, אנחנו צריכים לעבוד ולעשות זאת חכם.
פיוטר דיבר על כמה דרכים לעשות זאת.
שימוש בשכבות טבעיות בתוך הנוף (קרקע, עצים, יערות, רכסי הרים) יכול להוסיף הרבה עומק לתמונה. הכרנו את המושג "פרספקטיבה אווירית" שפחות מדברים עליו בשיעורי הצילום הקלאסיים. מדובר בהבדל בין אובייקטים קרובים יחסית שמופיעים ברורים וחדים יותר, עם צבעים יותר עזים לבין אובייקטים רחוקים שנראים דהויים יותר בעקבות "זיהום טבעי שקיים באויר - לחות, חלקיקים שונים וכד.
גם לפרספקטיבה הגיאומטרית שנוצרת בהתאם לבחירת העדשה יש השפעה ישירות על התחושה המרחבית – עדשה רחבה יוצרת מרחב ותחושת תלת ממדית, בעוד טלה “דוחסת” את הפריים ויוצרת תחושה "שטוחה" ואינטימית יותר.
דיברנו גם על כוחם של קווים מובילים – שבילים, נהרות, גדרות, עננים בתנועה – שמובילים את העין של הצופה פנימה, אל תוך הסצנה, ויוצרים את אותה תחושת עומק שכל כך חסרה לפעמים בצילום נוף.
פוטו טיפ מס' 2 - קומפוזיציה: איך לספר סיפור בצילום
קומפוזיציה היא לא רק סידור אסתטי של אובייקטים, קווים וצורות בפריים. היא קודם כל מהות הסיפור. בכל תמונה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה אני רוצה שהצופה ירגיש? מהי התחושה המרכזית שאני מנסה להעביר? מיהו השחקן המרכזי ומיהם שחקני המשנה בסיפור שנמצאים ברקע? האם כל האלמנטים שייכים לפריים או שכדאי להוציא חלק מהם החוצה?
ההבנה הזו מובילה אותנו לתובנה אחת מרכזית שאפשר לתאר אותה במילה אחת - פשטות. הרבה התמונות החזקות ביותר שראינו בטיול היו כאלה שנבנו סביב רעיון אחד, מסר אחד, אובייקט אחד שמסודר בתוך סצנה נקייה ומדויקת. הסוד הוא לדעת מה להשאיר מחוץ לפריים, לא פחות מאשר מה להכניס.
דיברנו על ההבחנה בין חלל חיובי – החלק שמכיל את האובייקט המרכזי – לבין חלל שלילי, כלומר הרקע או הרווחים בין האובייקטים וכן בין המסגרת של התמונה. פיוטר הציע שנשאל על כל מרכיב בתמונה: "האם הוא תורם לסיפור, או רק מסיח את הדעת?"
אחד התרגילים המעניינים שלמדנו היה להסתכל על הסצנה לא כאובייקטים שהמוח שלנו יודע לזהות כגון עצים, הרים, אגמים ושמים – אלא ככתמים של צבע, אור וצל. זה תרגיל שמוביל לחשיבה מופשטת, כמעט כמו בציור, ועוזר לבנות קומפוזיציות חזקות, גם בלי להיצמד לכללים המוכרים כמו שלישים או נקודות זהב.
פוטו טיפ מס' 3 - מתי לעקוב אחרי הכללים – ומתי לשבור אותם
כמו הרבה צלמים גדולים, פיוטר מאמין שצריך להכיר את חוקי הקומפוזיציה – ואז לדעת מתי לא לציית להם. חשוב לדבר על הכללים המוכרים לכולנו בתור סוג של עוגן או נקודת פתיחה לבניית הפריים. בנוסף, חשוב להכיר את הכללים כדי ליצור שיח פורה ומעורר השראה בינינו. יחד עם זאת, חשוב שלא להינעל על הכללים ובטח לא לקחת אותם יותר מדי ברצינות ולהתקבע עליהם. הפריימינג צריך "לחיות" את הסצינה, לזרום איתה, להציג אותה בצורה יפה ומעניינת לצופה, לא להיבנות לפי שבלונה ידועה מראש. מעבר לכך, חשוב שכל צלמת וצלם יביאו את היצירתיות והשפה האישית שלהם לתוך הצילום.
הוא הביא דוגמאות לכך ששימוש נוקשה מדי בכלל השלישים, למשל, עלול להוביל לתמונה צפויה וחסרת עניין. במקום זאת, הוא עודד אותנו לקרוא את הסצנה בזמן אמת – להרגיש את האור, את הקווים הדומיננטיים, את מצב הרוח – ולבחור את הפריים בהתאם.
כך למשל, אם השמיים חלקים וחסרי עניין – אין סיבה "לכפות" עליהם שליש שלם בפריים. אולי בכלל כדאי למקד את הקומפוזיציה בקרקע, או לייצר השתקפות מעניינת שתכפיל את הדרמה.
פוטו טיפ מס' 4 - הקווים והעקומות
כחלק מהשיחה על קומפוזיציה, הקדשנו זמן לארכיטקטורה של הקווים, העקומות הגיאומטריות שמייצרות את הפריים: איך כיוונם משפיע על התחושה בעיניו של הצופה.
קווים אופקיים ואנכיים יוצרים תחושה סטטית, יציבות ושקט בפריים. קווים אלכסוניים, המוצגים בצורה שזה מורגש באמת (למשל, בזוויות שבין 30–45 מעלות), מייצרים תנועה, תחושה דינמית ואנרגטית יותר. קווים בצורת C או S (כמו דרך הררית או נהר שמתפתל) הם אולי הכלי הכי חזק ליצור משיכה לתוך הפריים - הם מובילים את העין פנימה, מטיילים עם הצופה דרך הסצנה וגורמים לו להישאר עליה יותר זמן מהרגיל.
ההבנה של המשמעות של הקווים השונים בסצינה וההשפעה שלהם על תחושה מסוימת שנוצרת בפריים היא חשובה מעין כמוהה. ההמלצה של פיוטר הייתה לא להתפשר: אם מחליטים על תחושה כזו או אחרת (סטטית או דינמית, תוססת או שקטה) – ללכת עם זה עד הסוף ולדייק את הקומפוזיציה בהתאם בעזרת הקווים בסצינה.
למשל, אם רוצים לקבל תחושה דינמית ומשתמשים בקווים אלכסוניים, חשוב לוודא שהם באמת אלכסוניים ולא "כמעט" או "בערך" - אחרת התחושה אצל הצופה תהיה "לא פה ולא שם" והחוויה שלו מהתמונה תהיה מאכזבת.
פוטו טיפ מס' 5 - תפקידו של האור – והיכולת לחכות לו בסבלנות
אין דרך לברוח מזה – האור הוא לב הצילום.
בשיעורים השונים לא חסכנו בדוגמאות לכך - גם בכיתה ובטח בשטח.
הבהרנו ויישמנו בשטח שלא כל שעה ביום מתאימה לצילום נוף, גם אם הנוף עצמו מרהיב. פעמים רבות, דווקא הרגעים הקצרים של זריחה או שקיעה – שעות הזהב – הם אלו שהופכים סצנה בנאלית למרגשת. על אחת כמה וכמה, הזמנים הללו יהפכו סצינה יפה לתוצר אומנותי מהפנט ומוצלח במיוחד.
הדגשנו את האתגר והכוח שבסבלנות והחשיבות של ההמתנה לאור הנכון והמעניין, לפעמים המתנה של שעות רבות, כשהאמירה החשובה הזו הייתה מוטיב חוזר בשיחות שלנו:
"תמונה טובה אחת שווה יותר מעשר בינוניות."
עם זאת, ראינו כיצד דווקא באזורים עם מרחבים פתוחים, כמו טוסקנה באיטליה או מוראביה בצ'כיה - אפשר למצוא אור מעניין גם בשעות אחרות – בזכות הצללים שמייצרים הטופוגרפיה והמרקמים.
יכול להגיד שזהו אחד הנושאים החשובים ביותר שלמדו המשתתפים בכל טיולי הצילום שלנו עם פיוטר - מתי לצלם - ובעיקר מתי לא לצלם. בתיאוריה זה נשמע הגיוני וכולם מבינים את זה - צילומי נוף נראים מאד מרשימים בשעות הנהדרות הללו - השעה הכחולה ושעות הזהב שסביב הזריחה והשקיעה. עם זאת, כשאנחנו מצלמים גם בצהרי היום כי "אני כבר כאן, אז מה לא אצלם?" או בגלל הטבע החסר סבלנות שלנו שרוצה למצות כל רגע נתון - יש כאן פספוס מסוים כשאנחנו "מאפשרים" את הפשרה הזו, שמביאה לתוצאה יפה אמנם, אבל לא הכי יפה האפשרית.
זהו כמובן דיון פילוסופי שניתן לנהל במשך שעות - משהו הגבול שבוא אנחנו מגדירים שהתוצר והתנאים הם "מספיק טובים". מה שבטוח, זה שכדאי לחזר את הידע וההבנה של מה נדרש כדי לקבל תוצרים באמת מפילי לסתות.
פוטו טיפ מס' 6 - עריכה: להוציא את המקסימום מחומרי הגלם
שיעור העריכה היה המשך טבעי ללמידה מהשטח עם התוצאות טריות מהתנור. גישת העריכה של פיוטר הייתה הקפדה על דיוק, סבלנות ובעיקר איפוק. לא "לעצב" את התמונה מחדש, אלא להוציא ממנה את מה שכבר קיים ולחזק את הסיפור הצילומי בעזרת דיוק הקומפוזיציה (קרוב) דיוק החשיפה והקונטרסטיות, דיוק לצבעים וכן "טיפול" באזורים רלוונטיים בעזרת מסיכות.
הוא פתח בתנאים הבסיסיים בהם ראוי לערוך את התמונות: חדר חשוך יחסית, מסך מכויל או לכל הפחות מסך איכותי שידוע בתצוגת צבעים אותנטית, ושלווה נפשית פנימית לתת מספיק זמן לתהליך.
לא פחות חשוב, העריכה מתחילה מבחירת התמונות הנכונות. לדבריו, עריכה לא מתחילה בסליידרים ותיקונים כאלה ואחרים – אלא בבחירה של התמונה שמרגשת אותך, שמספרת משהו, ייחודית ויצירתית בעיניך וכמובן תמונה שנבנתה נכון ברמה הטכנית והקומפוזיציונית.
בשלב העבודה בתוכנת העריכה, פיוטר נתן חשיבות גדולה לדיוק, בכל היבט אפשרי.
יצירת חיתוך נכון ודיוק הקומפוזיציה הסופית
דגש על יחסי רוחב-גובה קבועים וידועים כמו 3:2, 16:10, 16:9 וכו' (המלצה חמה לא לעבוד עם חיתוכים Free Style).
עבודה עם סרגלי החשיפה, הקונטרסטיות והטונים השונים (Blacks, Shadows, Highlights, Whites).
דיוק בגווני הצבע בעזרת White Balance ופאנל ה-Color Mixer
שימוש מדויק בכלים כמו Clarity, Texture לחידוד התמונה וכן המלצה חמה שלא להשתמש בסרגל ה-Dehaze שעלול להכניס עיוותים הרסניים
עבודה עדינה עם מסכות, כדי להדגיש אזורים מסוימים או כדי לאזן בין שמיים לקרקע.
זהירות רבה עם קצוות הפריים – לא להשאיר שם הסחות דעת בצורת כתמי אור, טקסטורות חזקות או צבעים עזים.
מעל הכול, ריחפה לה ההבנה שעריכה היא רק התוספת, התבלין הסודי שמוסיפים לתמונה.
תמונה טובה באמת מתחילה בשטח, בצילום עצמו, בהקדפה על האלמנטים החשובים ביותר - האור, הקומפוזיציה והטכניקה.
עריכה יכולה לשפר – אבל היא לא תציל תמונה חסרת אור, קומפוזיציה לא מדויקת או סיפור לא ברור.
פוטו טיפ מס' 7 - ומה עם מזג האוויר ותנאיי הצילום?
הרי הטטרה, כמו כל אזור הררי אחר באירופה ובעולם (כמו הדולומיטים בצפון איטליה), לא אוהבים להתנהל לפי התחזית. עננים באים והולכים, לעיתים מסתירים את ההרים ואת השמש ולעיתים נפתחים, ערפל מתגנב בפתאומיות, הגשם מתחיל לטפטף ומשנה את התוכניות.
כאן נכנס אחד מהשיעורים היפים ביותר של הטיול: ללמוד לראות את ההזדמנות שבתוך חוסר השלמות לצד הקפדה על תנאיי הצילום האופטימליים.
באחד מהמקרים, הגענו ללוקיישן מלא בערפל שאטם לחלוטין את הנוף והסתיר את החלקים הכי יפים בו. אבל דווקא בתוך הסיטואציה הזו, צילמנו את אחד הפריימים המיוחדים של הטיול, דווקא בזכות הגישה המינימליסטית והמסתורית שהערפל יצר לנו.
במקרה אחר, הבנו שפריים מסוים צולם בתנאיי אור ירודים, והחלטנו להגיע לאותו הלוקיישן שוב, גם אם זה נוגד את האינטואיציה שבחו"ל כדאי למצות עוד ועוד לוקיישנים במקום לחזור לאותו המקום שוב (כמובן, משהו שרלוונטי אולי לתיירים מן המניין ולא לציבור הצלמים). זה איפשר לנו לצלם את התמונה המרשימה ביותר, וכן כמובן ללמוד "ברגליים" את ההשפעה הניכרת של תנאיי האור ומזג האויר על התוצר הסופי.
לסיום: צילום כחוויה מתמשכת
בסופו של דבר, כל הידע, הכללים, הכלים והטכניקות – הם רק מסגרת ליצירה האומנותית. הדגש החשוב מכל הוא הנוכחות והחוויה.
להיות בשטח. להתבונן. לראות. לחכות. להרגיש. לצלם מתוך חיבור ואינטואיציה. להביא את הסיפור הויזואלי הייחודי שלך לעולם וכמובן להנות מהדרך, לצד עוד כמה משוגעים על הדבר, בדיוק כמוך.
הטיול הזה אמנם עסק בצילום ולמידה איך לקבל תמונות יפות, אבל הוא היה כל כך הרבה יותר מכך. הוא עסק ביכולת להתבונן בטבע, בנוף, באור – ובעצמנו.
אם הגעתם עד לפה – קחו את אחד מהטיפים שלמדתם כאן, ונסו ליישם אותו היום. זה יכול להיות תרגיל של קומפוזיציה מינימליסטית, סבלנות לאור נכון, או חיפוש להעביק את הפריים בעזרת שכבות.
צאו אל הטבע, אל הפארק ליד הבית, או סתם אל הגבעה שמאחורי השכונה – ותנסו לצלם סיפור, לא רק תמונה.
ואם משהו ממה שקראתם כאן הצית בכם השראה לחוות, ללמוד ולהגיע למקומות מדהימים – נראה שהגיע הזמן להצטרף אלינו לטיול הבא. מוזמנים לבחון את לו"ז הטיולים הקרובים שלנו בקישור הבא.
תודה שקראתם!
שלכם,
ויקטור.
Commentaires