נתחיל מה-"מה"
מהי קומפוזיציה בצילום?
לצלמים, ובמיוחד צלמים מתחילים, יש נטייה להתמקד בציוד יקר, עדשות, גופי צילום מתקדמים טכנולוגית, פרמטרי צילום, עריכות מורכבות, מערכי תאורה ופוזות של מצולמים. כל אלו כמובן חשובים אך פעמים רבות צלמים דואגים כל כך לגבי הדברים האלו שהם שוכחים מהמהות והדבר החשוב ביותר - שהיא הקומפוזיציה של הצילום.
בואו נעשה תרגיל מחשבתי - הביטו בתמונה מעניינת שצילמתם לאחרונה.
במבט ראשון נסו לשים לב לתחושה שהיא גורמת לכם - שלווה? התרגשות? שמחה? עצב? אי נוחות? אם התמונה הייתה תלויה סתם כך ברחוב, האם הייתם עוצרים רגע להביט או חולפים על פניה ללא מחשבה נוספת? אם התמונה הייתה עולה בפיד של רשת חברתית, האם הייתם עוצרים רגע ומתבוננים או ממשיכים בגלילה?
מהי קומפוזיציה - במשפט אחד: קומפוזיציה היא הדרך שבה אנחנו בונים את התמונה שלנו ומסדרים את האלמנטים השונים בתוך הפריים.
המילה קומפוזיציה היא שילוב של שתי מילים - Com = ביחד ו-Position = מיקום. ובתרגום חופשי מאנגלית - מיקום ביחד.
קומפוזיציה הינה כלי עוצמתי בידי הצלם שבאמצעותו ניתן לכוון את תשומת ליבו של הצופה לסיפור הויזואלי של מה שהוא רצה ליצור ולשלוט בתחושות שהתמונה מעבירה. קומפוזיציה טובה יכולה ליצור תמונה מעניינת ומרגשת ולהבטיח שהמסר שהצלם רוצה להעביר יתקבל בבהירות, בעוד שקומפוזיציה אחרת של אותה הסצינה יכולה לגרום לתמונה להיראות סתמית ומשעממת - ולכן היא מהווה אחד היסודות החשובים ביותר שצריך להבין בעולם בצילום.
האופן שבו אנחנו מארגנים את האלמנטים השונות בתמונה (כאשר אלמנטים יכולים להיות אובייקטים, אור וצלליות, צורות, קווים, צבעים, טקסטורות) הוא הקומפוזיציה של הפריים.
אפשר להגיד שקומפוזיציה בצילום היא כמו הלחן במוזיקה (ואכן באנגלית composition היא מילה משותפת לכל תחומי האמנות). כמו שסידור התווים במלודיה ובהרמוניה, ויחסי הגומלין בין הכלים השונים המשתתפים ביצירה עובדים יחד כדי להעביר תחושה וסיפור, כך מיקום וסידור האלמנטים בפריים, היחס ביניהם, כיצד הם מדברים אחד עם השני וכיצד הם מובילים את עין הצופה בפריים - כל אלו יעזרו לנו להעביר סיפור ורגש בתמונה ולשדרג את האסתטיקה והמשמעות של הצילום.
בקביעת הקומפוזיציה אנחנו משפיעים כיצד הצופה תופס את התמונה, מאיפה הוא מתחיל להתבונן בה ובאיזה סדר עובר בין האלמנטים בתמונה.
ההבדל בין ציירים לצלמים
חשוב לציין שקומפוזיציה עוסקת לא רק במה ש"נכנס" לפריים אלא בעיקר במה ש"יוצא ממנו החוצה".
בניגוד לתחומי אמנות אחרים כמו ציור או פיסול שבהם האמן מתחיל מאפס ומוסיף את האלמנטים השונים ליצירה, בצלם מתחיל מ-100% המציאות ומוריד את האלמנטים שלא שייכים לסיפור הצילומי. צייר מנוסה ידע להוסיף בדיוק את מה שצריך לראות ביצירתו, ואילו צלם מנוסה יוריד את מה שירצה להסתיר מהצופה.
עבור הצלם, הקומפוזיציה משמשת כאמצעי להצגת נקודת מבט אישית על העולם הנמצא מולו כשההחלטה הבלעדית של מה ירד מהמציאות ויגיע לחיישן המצלמה היא בלעדית שלו.
כמו כל נושא באומנות, גם בהיבט הקומפוזיציה "מה נכון / לא נכון" הוא נתון לפרשנות, ולכן למען הפשטות בואו נגדיר קומפוזיציה "נכונה", כקומפוזיציה שבה הפריים מאורגן כך שעין הצופה מובלת בתוכו בדיוק באופן שאנחנו כצלמים רוצים, והוא בנוי בהתאם לנושא ולתחושה שאנחנו רוצים להעביר.
כיצד האלמנטים בתמונה מתייחסים אחד לשני?
ועכשיו ה"איך"
כללי הקומפוזיציה
ישנם מספר כללים בסיסיים של קומפוזיציה שיכולים לעזור לנו ליצור תמונות טובות ומעניינות יותר. הכללים הללו הינם בבחינת "קווים מנחי צילום" שניתן לדון בהם וללמד אותם אבך הם אינם חקוקים בסלע.
עם למידת הכללים ותרגולם, תוכלו ליצור תמונות יפות ומשמעותיות יותר, ותגלו שיש דברים מסויימים שפשוט "עובדים" טוב יותר מאחרים. מבחינה פסיכולוגית אלו סידורי אלמנטים בפריים שנתפסים כנעימים יותר לעין האנושית, ולכן הם הפכו לכלל מנחה.
הבנת הכללים ותרגולם יעזרו לכם לשכלל את הצילומים שלכם וגם את הטכניקה שכן עם הזמן הכללים יהפכו לטבע שני. ככל שתתרגלו יותר, תוכלו באופן אוטומטי לזהות את הסיטואציות המתאימות לכלל כזה או אחר. ככל שתתקדמו, תוכלו לנתח לעומק תמונות ולהבין מה חשוב כדי לשפר אותן - האם זו הקומפוזיציה או אולי פרמטרים או עריכה מיוחדת שצריך להחיל, או אפילו ציוד חשוב שחסר. בהמשך, תגלו תחומים חדשים של יצירתיות באמצעות שבירה מושכלת של כללי הקומפוזציה - הדבר החשוב ביותר הוא להשתמש בדמיון שלכם ולצלם תמונות שחשובות לכם. כל אלו יקרו מעצמם בהמשך וכעת עלינו להתחיל מהבסיס.
כללי הקומפוזיציה הבסיסיים
כלל השלישים
אחד הכללים החשובים והמוכרים ביותר בקומפוזיציה: כלל זה מחלק את התמונה ל-9 מלבנים שווים ע"י רשת המורכבת מ-2 קווים אופקיים ו-2 אנכיים.
לפי חוק השלישים, כדאי למקם את הנושאים המרכזיים של התמונה על הקווים או בנקודות החיתוך שלהם.
מכיוון שהעין נמשכת אוטומטית לאזורי החיתוך של הקווים, נרצה למקם אלמנטים מרכזיים של הפריים באזור נקודות ההצטלבות האלו, מה שמייצר איזון ומשיכה ויזואלית. כמו כן, כאשר יש אלמנט קווי משמעותי שמחלק את הפריים לכמה חלקים או שכבות (למשל קו אופק בין הים לשמיים), נעדיף למקם אותו על אחד מקווי השלישים.
דוגמאות לשימושים נפוצים בחוק השלישים:
נופים: מיקום קו האופק על השליש העליון או התחתון.
פורטרטים: מיקום עיניים של נושא התמונה על אחת מנקודות המפגש של הקווים.
צילום אדריכלי: הדגשת קווים אנכיים או אלכסוניים במבנה בצורה שתתיישב עם קווי השלישים
הולכת עין / קווים מובילים
הולכת עין היא מרכיב חשוב בכל תמונה שכן היא עוזרת לצופה לשוטט בתמונה, ומאפשרת לנו למשוך אותו לדברים שנרצה להדגיש בפריים. באופן כללי הקומפוזיציה עוזרת לנו להוביל את עין הצופה לגילוי התמונה בצורה מובנת ומתוכננת, והולכת עין מייצרת "דרך" ברורה עבור הצופה ומרכזת את מבטו לעבר נושא או אזור מסוים.
בנוסף, שימוש בהולכת עין מייצרת תחושה של תנועה ורצון להמשיך את ההתבוננות. על מנת שהצופה לא ילך לאיבוד בין אלמנטים רבים וכתוצאה מכך יאבד עניין, נרצה להוביל אותו להסתכל על אלמנטים חשובים בפריים וגם לקבוע את הסדר של ההתבוננות.
ניתן לכוון את הצופה באופן אקטיבי בתוך הפריים באמצעות קווים מוליכים. אלו יכולים להיות אלמנטים של קווים ישרים או מתפתלים שלוקחים את הצופה לרוב מקצה כלשהו של התמונה אל עבר האובייקט המרכזי. כמעט כל דבר יכול לשמש בתור קו מוליך:
אלמנטים טבעיים כמו נחל זורם, ענף של עץ, אלומת אור
אובייקטים מעשה ידי אדם כמו כביש מתפתל, מעקה של מדרגות וכו'.
ההולכות הכי נעימות הן לרוב אלו שיוצאות קרוב לאחת הפינות (בעיקר התחתונות) של הפריים. הולכת עין ע"י קווים מפותלים היא לרוב עדינה ומייצרת תחושת זרימה בפריים, בעוד הולכה עם קווים ישרים היא יותר חדה ודרמטית ומייצרת תחושה של סדר וקשיחות. שילוב של קווים מוליכים עם בחירה מושכלת של של אור, צבע וחדות יעזרו לנו להוליך את הצופה בתור הפריים ולייצר את התחושה הרצויה.
קווים אלכסוניים
שימוש בקווים אלכסוניים מייצר תחושה של תנועה ועומק ומאפשר לעין הצופה "לשוטט" עוד זמן בתוך הפריים. בניגוד לכך, קווים אופקיים מייצרים יותר תחושה של יציבות ופריים יותר סטטי.
מומלץ לשים לב לכמה ניואנסים:
ניתן להשתמש בקווים אלכסוניים המתכנסים אל תוך הפריים (converging lines) ובכך לייצר מתח ותלת מימדיות (פרספקטיבה) וגם הולכת עין והכוונה לכיוון אלמנט.
אלכסונים ישרים (כמו מרצפות, בניינים), ובמיוחד אם הם סימטריים, יכולים לייצר תחושה של יציבות ועוגן בתמונה.
אלכסונים לא חייבים להיות אובייקטים פיזיים בתמונה אלא ניתן להשיג אפקטים של אלכסון באמצעות מעברי אור וצל, צבעים או חלל בין אובייקטים (לדוגמא סדק באדמה).
איזון
בניית הפריים באופן שיכיל אלמנטים בכיוונים מנוגדים המאזנים אחד את השני, בצורה שמייצרת יחסי גומלין בין כל חלקי התמונה ומבלי להשאיר אזור אחד של התמונה עמוס ואזור אחר ריקני.
הכללת אלמנטים מאזנים יוצרת תחושה יותר הרמונית ונעימה לצופה, ועוזרת לו לשוטט בתמונה ולא להתרכז בנקודה אחת בלבד. חשוב שהאלמנט המאזן גם יתרום לסיפור הצילומי ע"י השלמתו או לחילופין יצירת ניגודיות שמדגישה את המסר הצילומי (טכניקה שנקראת גם juxtaposition עליה נרחיב בהמשך).
איזון בתמונה יכול להיות מאוזן, תרתי משמע - כאשר אלמנטים שווי משקל נמצאים בשני צידי התמונה. למשל, השתקפות המחלקת את התמונה באופן סימטרי. איזון "מאוזן" מייצר בד"כ אפקט של יציבות ושלווה.
באופן פרדוקסלי, אפשר להשיג איזון "לא מאוזן" - כאשר נוצר דינמיות על ידי אלמנט חזק באחד הצדדים, ואלמנט יותר חלש/קטן בצד השני. למשל, אלמנט קטן ורחוק יכול לאזן אלמנט גדול וקרוב; אלמנט כהה יכול לאזן שטח מואר. איזון לא מאוזן ייתן אפקט יותר דינמי ומעניין.
בהקשר נושא האיזון חשוב גם לציין כי אספקט חשוב של איזון הוא יישור של התמונה, למשל: שמירה על קו אופק ישר, או רצפה בזוויות טכעית.
בנוסף, כדאי להימנע מ"איזון יתר" של פריים בהמון אלמנטים, שעלולים להתחרות על תשומת הלב של הצופה במקום לאזן זה את זה.
סימטריה
סימטריה היא מקרה פרטי של איזון שבו אנחנו מחלקים את הפריים ל-2 חלקים שווים מלמטה-למעלה / מימין-לשמאל / באלכסון.
סימטריה נתפסת באופן טבעי בעין האנושית כהרמונית ומעניינת, ולכן הצופה ימשך אליה. בנוסף היא מייצרת פריים שהוא בהגדרתו מאוזן.
פריימים מעניינים במיוחד נוצרים כאשר נוצרת סימטריה לא שגרתית או סימטריה שאינה קיימת פיזית במציאות, למשל השתקפות.
פריימים סימטריים עובדים אפילו יותר טוב כאשר הסימטריה קיימת ביותר ממישור אחד, למשל גם מלמעלה למטה וגם מצד לצד.
מסגור
מסגרות הן כמו דלת שמזמינה את הצופה להיכנס לעולם המיוצג בפריים: הן יוצרות מיקוד של הצופה באלמנט הממוסגר ונותנות תחושת מילוי ושלמות של הפריים. המסגור גם נותן קונטקסט חשוב לסביבה של הנושא הממוסגר, ויכול להפוך את הנושא המרכזי לבולט יותר ולהקנות מרקם ועומק לתמונה.
אלמנטים שיוצרים מסגרות יכולים להיות טבעיים כמו ענפים, תצורות סלע מעניינות, או מלאכותיים כמו גדרות, חלונות, ועוד. ניתן גם לייצר מסגרות של אור (אלמנט מואר בודד בתוך סביבה מוצלת) צבע (אלמנט בצבע בולט מהסביבה), וכמובן למסגר אלמנט חד בתוך רקע אחורי או קדמי מטושטש.
שכבות
עקרון שניתן לממש לא רק בפוטושופ!
השימוש בשכבות מופרדות היטב אחת מהשניה נותן עומק וסדר לתמונה, ומאפשר לצופה "לטייל" בין השכבות בפריים. שכבות יכולות להיווצר ע"י טקסטורות שונות, צבעים או תאורה.
שכבות יכולות לייצג גם מספר רבדים של סיפור צילומי ובכך להעצים אותו (לדוגמא: הריסות של מבנה רעוע על רקע נוף). שימוש בשכבות עובד טוב במיוחד בשילוב עם חוקים בסיסיים אחרים כמו חוק השלישים (חלוקת השכבות בתמונה כך שיופרדו בקווי השלישים).
מרחב הדובר
מרחב הדובר מתייחס לכיוון בפריים שאליו הנושא פונה והמרחב שנותר לידו המאפשר לצופה להשלים בדמיונו את הסיפור בסצנה. כאשר אנו מצלמים אובייקט נרצה לוודא שהוא ממוקם בפריים כך שנשאר מרחב בכיוון שהוא פונה אליו - זה יוצר המשכיות וזרימה בפריים. לדוגמא, אם המבט של המצולם פונה שמאלה, נמקם את המצולם עצמו בשליש הימני כך שנשאר מרחב שאליו הוא מסתכל שמאלה. דוגמא נוספת - עץ או צמח שנוטה לימין, נרצה למקם את העץ בשליש השמאלי של התמונה ולהשאיר מרחב מצידו הימני.
לסיכום
אלו הם חוקי הקומפוזיציה הבסיסיים - היסודות שעליהם בנוי כל נושא הקומפוזיציה בצילום ואבני הבניין שבהם נוכל להשתמש כדי לעצב פריימים שלמים ואסטתיים יותר.
זהו המאמר הראשון בסדרת מאמרים על קומפוזיציה, בהמשך נדבר על חוקי קומפוזיציה קצת יותר מתקדמים, כיצד לשלב חוקים מסויימים וממה להימנע, איך לשבור את הכללים, וגם מה כל זה עוזר לנו כשאנחנו רוצים לספר סיפור מצולם.
קומפוזיציה היא אחד הנושאים החשובים אותם אנחנו מלמדים ב"חדר כושר לצילום" תוכנית הדגל שלנו שמאמנת את שרירי היצירתיות וכישורי הצילום שלכם. מוזמנים להצטרף כאן בקישור.
תודה שקראתם - ונתראה במאמרים הבאים!
שלכם,
שרית
לשרית היקרה, רוצה להודות לך על המאמר המרתק והיפה והמיוחד שכתבת על נושא הקומפוזציה בצילום, למרות שהנושא כל כך חשוב ומדובר הצלחת במאמר שלך להביא הסבר יפה מסודר ומחכים, אני כבר מצפה למאמרים הבאים שלך שמקווה מאוד שיבואו בהמשך, בברכה ובתודה, דויד ברקן.