• ויקטור זיסלין

סטופ בצילום - מאמר מס' 3: שימושים מקובלים והסברים


זהו המאמר השלישי בסדרה של #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום.

במאמר הראשון הצגתי את משמעות המושג "סטופ" וכיצד מחשבים אותו.

בקצרה, סטופ אחד שווה ערך להכפלה או חלוקה של החשיפה פי 2. ניתן להוסיף או להוריד מספר סטופים לתמונה בהתאם לראיה האומנותית שלנו על ידי שינוי של אחד הפרמטרים במשולש החשיפה. קיראו את המאמר הראשון בסדרה להסבר מפורט יותר.

המאמר השני מסביר את הקשר בין "סטופ" לסיבוב הגלגלת במצלמה כאשר היא שולטת באחד הפרמטרים של החשיפה.


המאמר השלישי (זה שאתם קוראים ממש עכשיו) מתאר שימושים פרקטיים נוספים למושג בקרב צלמים.


תהנו!




"סטופ" בפלאשים



ישנם סוגי פלאשים רבים הנבדלים במותג, גודל וכמובן העוצמה, הפרמטר הרלוונטי לדיון הזה. העוצמה של כל פלאש נקבעת ביחס לעצמו, כאשר סימון של 1/1 אומר שהעוצמה היא מקסימלית לאותו הפלאש, והיא הולכת וקטנה ככל שהשבר קטן יותר. לפיכך, סימון 1/2 אומר שהפלאש יבזיק במחצית מעוצמתו המקסימלית, כלומר בדיוק סטופ אחד פחות. 1/4? עוד סטופ פחות. 1/32? חמישה סטופים מתחת למקסימום.








ברוב הפלאשים הסטנדרטיים (Speedlight) העוצמה הנמוכה ביותר היא 1/128 מהעוצמה המלאה, כלומר 7 סטופים מתחת למקסימום.






"סטופ" ופילטר ND



פילטר ND (קיצור של Neutral Density) חוסם את האור בצורה אחידה על כל התמונה, מעין משקפי שמש על העדשה. השימוש בפילטר זה נרחב בקרב צלמי טבע ונוף אורבני ומטרתו לאפשר זמן חשיפה ארוך יחסית גם באור יום, שכן ברוב הסיטואציות במהלך היום לא נוכל לצלם במהירות תריס נמוכה והתמונה "תשרף". בעזרת הפילטר ניתן לקבל מריחת רכבים, זרם מים מרוח וכדומה.



שקיעה בחוף פלמחים.

ע"מ לקבל את מריחות הגלים בפריים נדרש להשתמש בפילטר ND ע"מ לקבל זמן חשיפה ארוך במיוחד.



בדומה לפלאש, עוצמתו של הפילטר נמדדת בסטופים.


פילטרים החוסמים סטופ אחד (חצי ממכמות האור), שניים (רבע מכמות האור) או שלושה (שמינית מכמות האור) נחשבים חלש יחסית. פילטרים אלו יאפשרו הורדה קטנה יחסית של מהירות התריס, מה שמתאים למריחות קלות בלבד. פילטרים של 8 עד 10 סטופים (פי 1024 פחות אור(!)) נחשבים לחזקים ומאפשרים חשיפה של מספר שניות גם בצהרי היום.



מערכת פילטרים של חברת Kase אשר קיבלתי לביקורת. המטרה של פילטר כזה הוא להחשיך את הפריים ולאפשר צילום בחשיפה ארוכה. העוצמה של ההחשכה נמדדת בסטופים




"סטופ" בעריכה דיגיטלית



אחד הסרגלים השימושיים ביותר בתוכנת לייטרום (וכל תוכנת עריכה אחרת) הוא סרגל ה-Exposure, בעזרתו ניתן לשנות ו/או לתקן את החשיפה של הפריים. כפי שאתם כבר יכולים לנחש, גם כאן השנתות של הסרגל מייצגות את מספר הסטופים יחסית למצב ההתחלתי (המסומן ע"י 0).


הזזת הסרגל ימינה ממצבו ההתחלתי (0) מבהירה את הפריים והזזתו שמאלה מחשיכה אותו.



טיפ שיעזור לכם להיות צלמים טובים יותר


לאחר תיקון החשיפה בלייטרום במספר הסטופים הנדרשים תתבוננו בנתונים הגולמיים של התמונה ותחשבו מה הייתם יכולים לשנות כדי לקבל את אותה החשיפה עוד בשלב הצילום. האם לשנות את מפתח הצמצם? איך אותו השינוי ישפיע על עומק השדה? אולי עדיף דווקא לשנות את מהירות התריס או ה-ISO?


עצם המחשבה על הנושא יעזור לכם לקבוע את החשיפה הנכונה בצילומים הבאים, ובמובן הרחב, תהפוך אתכם לצלמים טובים יותר.


"סטופ" ומייצב התמונה שבעדשה



ברוב העדשות של היום, בטח בעדשות הזום, קיים מנגנון ייצוב תמונה אשר נלחם בגבורה ברעידות הקטנות הנובעות מתנועות הגוף והידיים הטבעיות שלנו כאשר אנחנו מחזיקים את המצלמה ביד. המנגנון מודד את הרעידות הקטנות ומזיז את אחד הרכיבים הפנימיים בעדשה בכיוון הנגדי ומייצב את התמונה. עדיין לא הומצא מדד חד משמעי לפיו ניתן למדוד את איכותו של מנגנון הייצוב, ורוב היצרנים משתמשים ב"סטופים" כרפרנס יחסית לעדשה ללא מייצב.




רובנו מכירים את כלל האצבע שאומר שכדי לקבל תמונה חדה בצילום מהיד, נדרש לצלם אותה לפחות במהירות תריס השווה לאחד חלקי אורך המוקד (כלל זה נכון עבור מצלמת פול פריים, במצלמת קרופ יש להכפיל את היחס הזה פי 1.5).


לדוגמא, אם נצלם באורך מוקד של 100ממ, מהירות התריס צריכה להיות לפחות 1/100 בפול פריים או 1/160 בקרופ.

כשהיצרן או מעבדת מחקר כלשהי מבצעים בדיקות קפדניות וטוענים שבעדשה מסוימת מנגנון הייצוב שווה ערך ל-3 סטופים, זה אומר שניתן לשבור את כלל האצבע הזה, ובפועל לצלם במהירות תריס הקטנה ב 3 סטופים מהנאמר, ועדיין לקבל תמונה חדה. בדוגמא שלמעלה, ניתן יהיה לצלם במהירות תריס של 1/13 באורך מוקד של 100ממ.


כפי שאפשר לנחש, זהו יתרון עצום לעדשות עם מייצב, למשל בצילום בשעות הדמדומים או הזריחה המוקדמת בהן התאורה מוגבלת.


מטבע הדברים, צריך לקחת נתון זה בערבון מוגבל שכן חדות בתמונה תלויה בעוד מגוון גורמים, כגון יציבות אישית של כל צלמת וצלם, היציבות של הקרקע (או אי היציבות של אוניה, למשל), תנועת האובייקט המצולם וכו'.



סטופ וטווח דינמי



הטווח הדינמי זהו היחס בבהירות בין האזור הבהיר ביותר לאזור החשוך ביותר בסצינה מסוימת.



תמונה עם טווח דינמי רחב, עם אזורים בהירים לצד אזורים חשוכים מאד



נוח לדבר על הטווח הדינמי במושגים של סטופים, שכן הוא משווה בין שני מצבי ייחוס - האזור הבהיר ביותר והאזור החשוך ביותר.


אם בסצינה מסוימת האזור המואר ביותר בהיר רק פי 2 מהאזור החשוך ביותר, הטווח הדינמי של אותה הסצינה הוא סטופ אחד. אם נתבונן בסצינה עשירה בתאורה מגוונת (למשל, נוך שטוף שמש, עם שמיים בהירים מאד מצד אחד ואזורים מוצללים וחשוכים מהצד השני), הטווח הדינמי שלה יהיה רחב מאד, למשל 10 סטופים, שווה ערך ליחס בהירות של בערך 1000 בין האזור הבהיר לחשוך (זוכרים את הנוסחה? 2 בחזקת 10 זה 1024).

כדי להבין את המושג לעומק, צריך להפריד בין שלושה רבדים בהם הוא רלוונטי - המציאותי, המדוד והתצוגתי.



המציאות


המציאות מכתיבה לנו את הטווח הדינמי שלה אך כמובן שאין למציאות הזו שום משמעות לכשעצמה, אלא רק בהנתן מכשיר או כלי כלשהו שיודע למדוד את התאורה. לדוגמא, העין האנושית או המצלמה שלנו הם מכשירים למדידת אור ושניהם יודעים לפענח בצורה מסוימת את האור המגיע מהמציאות. שניהם מוגבלים ע"י הטווח הדינמי שלהם במשימת זיהוי הפרטים באזורים הבהירים ובאזורים החשוכים של הסצינה.



תאורה רכה לרוב מייצרת טווח דינמי קטן יותר



המדידה


המוח האנושי מפותח מאד ויודע לשנות את ה"פרמטרים" של העין בצורה אוטומטית ובלתי נשלטת (למשל, לפתוח או לסגור את האישון, שהוא המקבילה האנושית לצמצם). בצורה זו העין האנושית יודעת למדוד טווח דינמי עצום של 22-24 סטופים.


אם נהיה הוגנים לרגע ונרצה להשוות את העין שלנו למצלמות דיגיטליות, נצטרך לבחון את העין כאשר האישון קבוע, בדיוק כפי שהצמצם במצלמה אינו משתנה במהלך הצילום הבודד. בבחינה זו נקבל טווח דינמי של כ14 סטופים.


רוב המצלמות הדיגיטליות של ימינו מסוגלות להתקרב ליכולת זו של העין, ומצליחות לזהות ולמדוד פרטים בסצינות בעלות טווח דינמי של 13 ואף 14 סטופים.


בסצינות בעלות טווח דינמי רחב במיוחד (כמו אותו הנוף המדובר עם אזורים מוארים ומוצללים יחדיו), גם המצלמות המתקדמות ביותר עלולות להתקשות. ישנן מגוון טכניקות אשר עוזרות לנו לקבל טווח דינמי רחב במיוחד (למשל, HDR), אבל זהו נושא למאמר שלם לכשעצמו, שבתקווה יכתב בהמשך.




התצוגה


אין זה מספיק שהמצלמה שלנו תלכוד את כל הפרטים בקצוות הטווח הדינמי - נדרש גם כלי תצוגה מתאים שידע להציג את כל אותם הפרטים. ה"כלי" הזה יכול להיות מסך המצלמה, הטלפון או המחשב, אלבום דיגיטלי או הגדלה מודפסת של תמונה אהובה. לכל אלו ישנן מגבלות בטווח הדינמי אותו הן מסוגלות להציג ומטבע הדברים הם אלו המהווים את צוואר הבקבוק מבחינת התוצר הסופי שאנחנו רואים.


לא מעט מסכים יודעים להציג 9 סטופים בלבד בטווח הדינמי, כך שהרבה פרטים שהמצלמה כן הצליחה ללכוד "הולכים לאיבוד" בתצוגה. הבשורה המשמחת היא שלרוב, הסטנדרט הוא כ 10 סטופים. עדיין נמוך מיכולת הפענוח של המצלמות, אך עדיין מספיק טוב כדי שנהנה מתוצאות תהליך הצילום.


אז לפני שזורקים את המצלמה לפח ומחליפים לדגם החדש ביותר, תבדקו את המסך שלכם, יתכן ותופתעו לגלות פרטים מעניינים ונסתרים באזורים בתמונה שמזמן ויתרתם עליהם.



טווח דינמי רחב למדי אך בעל שתי עוצמות מרכזיות בלבד



לקריאת המאמר הראשון בו הצגתי את משמעות המושג "סטופ" וכיצד מחשבים אותו.

לקריאת המאמר השני בו הצגתי את הקשר בין "סטופ" לסיבוב הגלגלת של המצלמה.


בואו נעשה סטופ ונסכם



זהו חברים להיום, בטוח שלא תעצרו רק במושג סטופ ותמשיכו לחקור, ללמוד ולהנות מכל החוויות שעולם הצילום העשיר מאפשר לנו.

כמו תמיד, אני כאן לשאלות, בקשות וסתם שיחות על החיים עצמם.


בא לכם להצטרף לאחת הסדנאות הקרובות של פוטוטיפס? כל הפרטים כאן.

שלכם,

ויקטור


קישורים רלוונטיים:

המאמר הראשון על סטופ בצילום | המאמר השני על סטופ בצילום | המאמר השלישי על סטופ בצילום | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

תגיות:

#שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה #סטופ