צילום ארכיטקטורה: 6 פוטו-טיפים לחדות, פרספקטיבה, חיתוכים, אור וחשיפה ארוכה

כשאנחנו מטיילים בעיר עם המצלמה, מבנים מעניינים ואסתטיים מזמינים אותנו לעצור ולהתבונן קצת יותר. לבחון את הצורות ואת הגיאומטריה של המבנה, להתפעל ממשחקי האור והצל שמדגישים את המרקמים השונים, ולחפש איך לצלם את כל אלה בצורה מרשימה ומדויקת.

לפעמים זה אפקט הוואו כשמגיעים למקום אייקוני שראינו רק בגלויות, לפעמים זו הסימטריה שמושכת את העין, ולפעמים אלה הטקסטורות הפשוטות ביותר של הפרטים הקטנים במבנה המרשים. כל אלה יכולים להיות התחלה של צילום שנרצה לקחת איתנו הביתה.

מבפנה הפרלמנט של הונגריה, בחשיפה ארוכה של 90 שניות, בשלוב עם פילטר ND1000 ו-GMD. . צילום: ויקטור זיסלין.

במאמר הראשון מתוך השניים עסקתי בצד האומנותי של צילום ארכיטקטורה: איך להתבונן במבנה, למצוא את הקווים והפרטים שמושכים אותנו ולבנות סביבם את הפריים.

הפעם אתמקד בכלים שיעזרו לכם לצלם את מה שדמיינתם. הרי אחרי שתמצאו את הזווית המעניינת, מגיעות גם שאלות מעשיות: איזה צמצם ישמור על הפרטים החשובים חדים? איך בחירת העדשה והמיקום שלנו ישפיעו על מראה המבנה? ומה עושים כשהאור בחלל חלש ואין אפשרות להשתמש בחצובה?

ריכזתי עבורכם שישה פוטו-טיפים שיעזרו לעשות סדר בהחלטות האלה ולהבין את ההיגיון שמאחוריהן. כך תוכלו להתאים את ההגדרות למקום ולתמונה שאתם רוצים ליצור, ולהקדיש יותר תשומת לב לצילום עצמו.

לובליאנה בשעה הכחולה. אור השמיים ותאורת העיר משתתפים יחד בבניית הפריים.

צילום: ויקטור זיסלין.

פוטו-טיפ מס' 1: עומק שדה והצמצם

החדות מתחילה בבחירה האומנותית, לא בסגירה אוטומטית של הצמצם עד הסוף

צילום של חזית בניין רחוקה, כשכל האלמנטים בפריים נמצאים בטווח מרחקים דומה, לא דורש אותו עומק שדה כמו צילום דרך קשת שנמצאת מטר מכם וממסגרת קתדרלה בהמשך הרחוב. לפני שמסובבים את החוגה, שאלו: מה בפריים באמת צריך להיות חד? האם כל הפריים? האם רק חלקים ממנו? האם תרצו לשלב אזורים מטושטשים עם אזורים חדים, ולהוביל את עין הצופה אל הפרטים שבחרתם להדגיש?

זריחה מעל בזיליקת סנט סטפן, בתצפית מרהיבה מבאסטיון הדייגים, בודפשט. תקריב על הנוף שכולו נמצא במרחק דומה מהמצלמה, מאפשר צילום עם צמצם פתוח: F/4.

צילום: ויקטור זיסלין.

השעה הכחולה בבאסטיון הדייגים בבודפשט. צילום רב שכבתי דורש צמצם סגור, F/16 במקרה הזה. צילום: ויקטור זיסלין.

בצילום מבנה שלם, צמצם F/8 הוא נקודת פתיחה שימושית ברוב המקרים, שיכולה לספק איזון שימושי בין עומק שדה לחדות. בדקו שהיא מתאימה למרחקי הצילום ולפרטים שחשוב לכם לשמור חדים. אם כל הסצנה רחוקה מכם, אפשר לפתוח את הצמצם ל-F/5.6 ולהרוויח את תוספת האור ומהירות תריס גבוהה יותר (או ISO נמוך יותר) - שיהיו שימושיים במיוחד כשמצלמים מהיד. אם יש גם קדמת פריים קרובה, ותרצו לקבל אותה חדה, בדקו אם F/11 או F/13 נותנים את עומק השדה החסר. בצילום בשעה הכחולה ובלילה, ניתן לסגור עוד יותר את הצמצם, לאזור F/16 ואף F/18 ולהרוויח "כוכבים" סביב פנסים ומקורות אור קטנים בסצנה.

זכרו שאלה נקודות פתיחה, לא מתכון בטוח לכל סיטואציה. הצמצם המיטבי תלוי בסצנה, בהחלטה האמנותית שלכם, בעדשה ובמרחקי הצילום.

סגירה חזקה מאוד של הצמצם, למשל ל-F/22, מוסיפה אמנם עומק שדה, אבל עלולה להפחית את החדות בגלל דיפרקציה (עקיפה). הפרטים מתרככים גם כשהפוקוס מדויק. זו פשרה שכדאי להביא בחשבון גם כשסוגרים צמצם כדי ליצור „כוכבים” סביב מקורות אור.

אותה בזיליקה, מסגור אחר לגמרי דרך הקשתות היפות של הבסטיון. צילום מכוון בצמצם F/4 כדי לטשטש קלות את הקשתות. צילום: ויקטור זיסלין.

פוטו-טיפ מס' 2: יישור

החליטו אם ליישר את המבנה עוד לפני העריכה

פעמים רבות תרצו לכוון את המצלמה למעלה או פשוט לצלם בזווית מאד רחבה כדי להכניס את המבנה בשלמותו - לכלול את ראש המגדל, כל הצריחים והכיפה של הקתדרלה. התוצאה היא שהקווים האנכיים מתכנסים ונוצר מעין עיוות שלעיתים נראה לא טבעי. ההתכנסות נובעת מהטיית המצלמה כלפי מעלה ביחס למבנה. בצילום רחב מקרוב היא עשויה להיות בולטת במיוחד, אבל היא קיימת גם באורכי מוקד אחרים.

הדרך להתמודד עם התופעה היא לא להילחם בה "בכוח" אלא לרתום אותה לתהליך היצירה - להדגיש את העיוות וההתכנסות בצורה יפה ואסתטית, או ההיפך, ליישר את הפריים, בצורה אופטית ככל הניתן ולא בעריכה.

החלונות של עזריאלי, כשכל הקווים האנכיים מיושרים. צילום: ויקטור זיסלין.

רוצים מראה נקי של חזית, עם כל הקווים האופקיים והאנכיים מקבילים? התחילו ממצלמה מאוזנת, בלי הטיה למעלה ובלי נטייה לצד, כשאתם עומדים מול המבנה כך שמישור החיישן מקביל לחזית שלו. היעזרו בפלס וברשת שבתצוגה (grid) כדי ליישר את הגיאומטריה לפיהם ככל הניתן. לפעמים צריך להתרחק, למצוא נקודת צילום גבוהה יותר או לכלול יותר קרקע ולחתוך בהמשך. צלמי ארכיטקטורה מקצועיים משתמשים לפעמים בעדשת Tilt Shift המאפשרת להזיז את המסגור בלי להטות את המצלמה, אבל זה ממש לא הכרחי, בטח לא לצלמים חובבים שמצלמים למען האומנות והתהליך היצירתי.

אם עשיתם את כל מה שאפשר בשטח ועדיין נותרו עיוותים שתרצו לתקן בעריכה, הביאו זאת בחשבון כבר בזמן הצילום והשאירו שוליים. במקרה כזה צלמו פריים מעט רחב יותר מהקומפוזיציה בפועל שתרצו לסצנה, כדי לאפשר גמישות בחיתוכים וביישורים בעריכה.

זה קצת כמו תוספת בד בתפירה: התיקון צריך חומר לעבוד איתו. ב-Lightroom Classic הפעילו תיקוני פרופיל עדשה, ואז השתמשו ב-Transform ובאפשרות Vertical או Guided. תיקון חזק מותח אזורים בתמונה ומחייב חיתוך מהקצוות; הוא עלול לעלות לכם בדיוק בקצה המגדל שרציתם לשמור.

ואם הכוונה היא להדגיש דווקא את הגובה והזוויות, ולהעצים את תחושת תלת-הממד? הקווים המתכנסים יכולים להיות כל הסיפור. חפשו את הזוויות והאלכסונים ושלבו אותם בפריימינג שלכם, ולא מתוך פשרה ו"זה מה יש" אלא מתוך כוונה אומנותית להציג אותם בצורה אסתטית לצופים. זכרו שממש לא חייבים ליישר אוטומטית כל בניין שנצרב לכם על חיישן המצלמה.

מבט מלמטה בעזריאלי. ההתכנסות מדגישה את הגובה - החלטה צילומית שאפשר גם לבחור לשמור. צילום: ויקטור זיסלין.

טקסט חלופי מוצע, להתאמה לתמונה שתיבחר: תיקון פרספקטיבה בצילום מבנה: קווים מתכנסים לפני היישור וחיתוך השוליים אחריו

פוטו-טיפ מס' 3: רחב או צר? זאת השאלה

בחרו איפה לעמוד, ורק אז החליטו כמה רחב לצלם

עדשה רחבה מאפשרת לכלול שטח גדול בפריים. כשמצלמים איתה מקרוב ומשלבים אלמנטים קרובים ורחוקים, אפשר להדגיש את תחושת העומק והמרחב. לא כל פריים של מבנה מרשים, גם אם תרצו לשלב בו אלמנטים רבים, מתאים לצילום שכזה - עמוק ותלת-ממדי. לפעמים דווקא המראה הדו-ממדי והשטוח מייצר תחושה גיאומטרית מרשימה יותר, גם אם הוא כולל את אותם האלמנטים.

למה אני חותר כאן? לפעמים כדאי לקחת כמה צעדים לאחור ולעשות זום אין, כדי לקבל מראה דחוס יותר שמתאים למבנה ולתמונה שאנחנו רוצים ליצור.

טווח של 16-24 מ"מ במונחי חיישן מלא שימושי בחללים צפופים ולמבנה גדול מקרוב. בדקו את הפינות: בצילום רחב מאוד אלמנטים ליד השוליים עלולים להיראות מתוחים. התרחקות קלה, שינוי המסגור או אורך מוקד מעט גדול יותר (zoom in) יכולים לתת תוצאה רגועה וטבעית יותר.

גשר השרשראות על רקע טירת בודה, בודפשט. התרחקתי מהגשר כדי "לייש" את הפרספקטיבה והשתמשתי בעדשת 24-120, במקום 14-30 הרחבה.

צילום: ויקטור זיסלין.

טווח של 24-105 מ"מ מתאים לפרספקטיבה טבעית יותר של מבנים שנמצאים מעט רחוק יותר מאיתנו. טווח של 70-200 מ"מ מתאים לבידוד הפרטים הקטנים בסצנה - חלונות, מקצבים של מרפסות או שכבות של גגות. ה"דחיסה" שמזוהה עם טלה נובעת מנקודת הצילום הרחוקה; העדשה מאפשרת למסגר ממנה את החלק הרצוי.

נסו תרגיל קטן: צלמו מבנה שלם בעדשה רחבה, ואז תתרחקו ממנו מספר צעדים, עשו זום אין ושמרו ככל האפשר על גודל המבנה ועל מיקומו בפריים. תמשיכו להתרחק ולצלם באורך מוקד גבוה יותר עד שתגיעו לקצה המרחב הזמין לכם. השוו בין התוצאות ותבחנו אותן בעין ביקורתית - מה אתם אוהבים יותר ומדוע?

בנוסף, קחו עדשת טלה וצלמו את הפרטים הקטנים של אותו המבנה, ללא אלמנטים שעוטפים את המבנה שנותנים לו את ההקשר, כמו שמיים או צמחיה. האם ראיתם סיפור מיוחד ואינטימי שלא רואים בתמונה הגדולה?

בניין ToHa בתל אביב. בידוד חלק מהחזית הופך את המבנה למפגש של קווים וצורות. צילום: ויקטור זיסלין.

פוטו-טיפ מס' 4: האור והחשיפה

התאימו את האור למה שאתם רוצים להראות

האור ואחיו - הצל - הם אבני היסוד בתהליך היצירה הצילומית, גם בצילום ארכיטקטורה. אור "יבש" ואחיד שצובע את המבנה מקדימה (כלומר, השמש בגב הצלמ/ת) לרוב ייראה משעמם ובנאלי.

תשקיעו בחיפוש האור המעניין ביותר עבור הסיטואציה לא פחות מאשר בבניית הקומפוזיציה, היישור והגדרות הצילום. חפשו אור צידי או עילי, שמייצר צל קטן ליד כל בליטה ומדגיש את הטקסטורות. צלמו בקרבת הזריחה או השקיעה כדי לצבוע את המבנה באור זהוב, רך וחלומי. רוצים צורות חדות וצללים גרפיים? גם שמש צהריים יכולה לעבוד מצוין.

כיוון החזית חשוב לא פחות משעת הצילום. בדקו מאיפה מגיע האור ביחס לקיר המסוים שבחרתם, ולא רק מתי כתוב "שעת זהב".

מבט ממגדל הכיכר הראשית בפראג. המסגור הסימטרי נשבר בעזרת האור שמגיע מהצד ונייצר כיווניות לסצנה. צילום: ויקטור זיסלין.

בשעה הכחולה חפשו איזון בין השמיים והצלליות לבין תאורת המבנה. חלון הזמן משתנה לפי המקום, העונה ומזג האוויר, כך שכדאי להגיע לפני השקיעה ולהמשיך לבדוק אחריה. כשהשמיים כבר שחורים, הפער בינם לבין תאורת המבנה גדל. אם חיפשתם איזון בין השניים ואת הגוונים הכחולים בשמיים, ייתכן שהרגע המתאים כבר עבר. אפשר כמובן להמשיך לצלם ולבחור במראה לילי וקונטרסטי יותר.

צלמו RAW ובדקו היסטוגרמה והתראת אזורים שרופים, בעיקר בחזיתות בהירות ובחלונות מוארים. לא כל נורה קטנה חייבת לשמור על כל הפרטים שגם כך לא קיימים בה, אז תרגישו בנוח "לשרוף" אזורים קטנים ולא חשובים בתמונה. אבל בניין עם חלונות בהירים או גשר שיש בו תאורה מעניינת - כדאי מאד לשמר את הטקסטורות שלהם, אז הקפידו לתקן את החשיפה במידת הצורך.

בודפשט מתצפית מרהיבה על גבעת גלרט - השעה הכחולה עשה קסמים לכל צילום אורבני. צילום: ויקטור זיסלין.

פוטו-טיפ מס' 5: חשיפה ארוכה

כדי לייצר תחושה של תנועה או שקט צריך "למרוח" את הזמן

לפני שמרכיבים פילטר ND, הסתכלו על העננים, המים והאנשים. איזו תנועה קיימת בפריים? האם היא מפריעה או תורמת לסיפור? האם הייתם רוצים להיפטר ממנה, או לנצל אותה כדי ליצור משהו משהו לא שגרתי בעזרת חשיפה ארוכה? מה בדיוק אתם רוצים שיימרח?

המבנה נשאר העוגן החד והברור, והתנועה סביבו מוסיפה כיוון, זרימה או שקט.

עננים עם הפרדות ומרקם יתנו תוצאה ברורה יותר משכבה אחידה ויתחברו למראה האדריכלי הגרפי. גם מריחה של מים באגם או בנהר יכולה לחזק את תחושת הניקיון ולתת ניחוח של Fine Art. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בחשיפה ארוכה כדי להעלים אנשים ועוברי אורח, במידה ואין הרבה מהם והם נמצאים בתנועה מתמדת.

משך החשיפה תלוי במהירות התנועה ובמראה שאתם מחפשים. גם חשיפה של שנייה או שתיים יכולה לשנות משמעותית את מראה המים או האנשים שבתנועה. כדי לקבל מים חלקים יותר או מריחה ממושכת של עננים, נסו להאריך את החשיפה בהדרגה. לפעמים יספיקו כמה שניות, ולפעמים תצטרכו דקות - בהתאם לתנועה ולתוצאה שאתם מחפשים.

לא אכנס כאן לכל הדגשים לצילום חשיפות ארוכות, שכן זה נושא עצום בפני עצמו. מוזמנים לקרוא את המדריך לחשיפות ארוכות עם פילטר ND או את המאמר על חשיפות ארוכות במיוחד.

עב"מים בנמל תל אביב. החשיפה הארוכה מייצרת תחושת סוריאליסטית ומתחברת לזרימה והצורה של הפנסים החדים. צילום: ויקטור זיסלין.

פוטו-טיפ מס' 6: מה עושים בחלל חשוך?

פשרות חכמות בחשיפה, עומק שדה ואיכות התמונה

בתוך קתדרלה או מוזיאון, בדקו קודם שמותר לצלם ואילו אביזרים מותרים. אם חצובה נשארת בחוץ, אין טעם להתעקש על ההגדרות שמתאימות לה - כמו ISO נמוך והאפשרות לחשיפות ארוכות.

לצילום מהיד בעדשה רחבה אפשר לנסות F/4-F/5.6, עם ויתור מסוים על עומק השדה, ובתמורה להרוויח את האור שנכנס דרך הצמצם הפתוח.

כדי להרוויח עוד אור בפריים, ניתן להוריד את מהירות התריס לערכים נמוכים יחסית, כל עוד רעידות הידיים לא מורחות את הפריים. כלל האצבע המוכר לכולם אומר שכשמצלמים אובייקט סטטי, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות אחד חלקי אורך המוקד (עבור מצלמת פול פריים). באורך מוקד של 50 מ"מ על מצלמת פול פריים, 1/60 שנייה יכולה לשמש נקודת פתיחה טובה. ככל שאורך המוקד גדל, בדרך כלל צריך לקצר את החשיפה. המייצב, האחיזה ורמת החדות שאתם דורשים ישפיעו על התוצאה. בעדשות רחבות יותר ניתן לרדת אף ל1/30 שניה ופחות מכך.

צילום גרם מדרגות טיפוסי באחד הבניינים בבודפשט. צמצם F/4, תריס 1/60, ה-ISO 1250. צילום: ויקטור זיסלין.

הצלע השלישית היא כמובן ה-ISO, שיהיה גבוה ביחס לצילום ארכיטקטורה בחוץ ביום בהיר. בצילום פנים אפשר להגיע ל-ISO 2000 ואף יותר. מידת הרעש תלויה במצלמה ובחשיפה, ולכן כדאי לבדוק את התוצאה בהגדלה ולהחליט אם היא מתאימה לכם.

אם פרטים חשובים נמצאים מחוץ לעומק השדה, סגרו צמצם והעלו ISO לפי הצורך כדי לשמור על מהירות התריס. אם התמונה מרוחה בגלל רעידות, קצרו את זמן החשיפה או שפרו את הייצוב, והתאימו את ה-ISO בהתאם.

לעיתים תתקלו בסצנות עם חלונות או ויטראז' בהיר ואולם כהה, שמציבים בעיה חדשה: טווח דינמי רחב מדי, כך שהצללים עטומים לגמרי והאזורים הבהירים נשרפים. אחת הדרכים להתמודד היא פשוט לוותר על הפרטים באחד האזורים ולצלם פריים אחד, עם ההבנה של המחיר שמשלמים על אובדן הפרטים.

אותו המבנה, מבט למעלה .צמצם F/4, תריס 1/60, ה-ISO 400.

צילום: ויקטור זיסלין.

ניתן גם להשתמש בטכניקת ה-HDR - צילום ברקטינג (Bracketing) של שתיים או שלוש חשיפות, בהפרש של שני סטופים, עם צמצם קבוע. בדקו שהכהה שומרת על הפרטים בחלון ושהבהירה מספקת פרטים בצללים; אם לא, הרחיבו את הטווח.

ב-Lightroom Classic בחרו Photo Merge > HDR. האפשרות Auto Align עוזרת ליישר הבדלים קטנים בין הפריימים, ו-Deghost עשויה לעזור עם אובייקטים שזזו. זכרו ש-HDR לא יכול לתקן צילום מרוח. כשמצלמים ברקטינג מהיד, גם החשיפה הארוכה ביותר בסדרה צריכה להישאר חדה.

מדרגות בלובליאנה. לפני שבוחרים הגדרות, מחליטים אילו פרטים באור ובצל חשוב לשמור. צילום: ויקטור זיסלין.

לסיכום - מה עושים בצילום ארכיטקטורה לפני שמתקפלים מהלוקיישן

הגדילו את התמונה ובדקו שלושה דברים: האם הפרטים החשובים חדים, האם הפרספקטיבה משרתת את הרעיון, והאם נשאר מספיק מקום לתיקון ולחיתוך. הרבה יותר נעים לפתוח עכשיו קצת את הפריים ולהשאיר מרווח מעל המגדל, מאשר לגלות בבית שהשפיץ שלו נחתך אחרי היישור.

שמח מאד שקראתם והגעתם עד לכאן, אבל זה לא באמת מועיל אלא אם תצאו לשטח לתרגל את מה שלמדתם. השבוע בחרו מבנה אחד ליד הבית. צלמו אותו פעם עם מצלמה מאוזנת ופעם בהטיה מכוונת למעלה, פעם בעדשה רחבה מקרוב ופעם עם טלה מרחוק, פעם את התמונה המלאה ופעם את הפרטים הקטנים. חזרו שוב ושוב כשהאור מגיע מכיוון אחר. נסו חשיפות ארוכות בצורה שמציגה תנועה מעניינת שעוטפת את המבנה. שחקו עם ההגדרות בצורה חכמה - במקום להחליף את כולן יחד, שנו בכל פעם דבר אחד ובדקו מה הוא עשה לתמונה. ככה המספרים בתפריט מתחילים לקבל משמעות.

ציור באור בגשר השרשראות בבודפשט.

צילום: ויקטור זיסלין.

ממשיכים לצלם ארכיטקטורה באוקטובר

חודש אוקטובר במועדון שלנו, חדר כושר לצילום, כבר התחיל, והוא מוקדש כולו לצילום ארכיטקטורה בהובלת הצלם המוערך יובל שיבולי. חברי המועדון קיבלו את המשימות ואתגרי הצילום הראשונים של החודש וכבר התחילו לתרגל, עוד לפני כל ההרצאות והשיעורים.

נעסוק בנקודות מבט, קווים וצורות, בפרספקטיבה, באור ובפרטים שהופכים מבנה שעוברים לידו ליצירת אומנות ויזואלית בעזרת המצלמה. אם בא לכם לקחת את הנושא מעבר לקריאה ולתרגל בתוך מסגרת מקצועית של למידה ומשוב, הפרטים והתוכנית מחכים בעמוד חדר כושר לצילום.

ואם יש לכם חבר שמצלם כל קתדרלה עם אותן הגדרות ואתם לא יודעים איך לעזור לו להשתפר, שלחו לו את המאמר הזה ואת ההזמנה להצטרף לחדר כושר לצילום. הוא יודה לכם אחר כך, אין לי ספק בכך. שיהיה לכם שבוע נפלא, מלא בהשראה ויצירה!

שלכם, ויקטור