לקראת החגים - איך לצלם את המשפחה בטיול הבא שלכם: שתי הגישות שכל הורה צלם צריך להכיר

פתחו עכשיו את הגלריה בטלפון וגללו לחג האחרון. מה אתם רואים?

קרוב לוודאי - עשרים תמונות של אותם אנשים, סביב אותו שולחן אם מדובר בחגיגות בבית או מול אותו הנוף בטיול אליו יצאתם, מאותה זווית בדיוק - זווית העמידה של מבוגר. כולם מסתכלים למצלמה. כולם מחייכים. אחלה תיעוד, זכרון מתוק. אבל סביר מאד שאף אחת מהתמונות האלה לא תלויה אצלכם על הקיר.

זה לא בגלל שהתמונות רעות, אלא יותר כי הן בעלות אותו האופי התיעודי וכולן עונות על שלוש שאלות פשוטות וברורות - איפה? מתי? מי?

סלפי משפחתי מהטיול האחרון לאוסטריה - זכרון מתוק מהחוויה שלנו

בחגים הקרובים חצי מהמדינה תצא לטייל עם המשפחה, בישראל האהובה או בחוץ לארץ שתמיד קוסם לנו בתקופת הסתיו. כמובן שגם אנחנו הצלמים ניקח חלק בחוויה, עם המצלמה ביד ורצון לתעד בצורה יפה את רגעי האושר המשפחתיים האלה. זו בדיוק ההזדמנות לדבר על משהו שרוב הצלמים החובבים לא עוצרים לחשוב עליו: יש שתי גישות שונות לגמרי לצלם את האנשים שאתם הכי אוהבים, ורובנו משתמשים רק באחת מהן.

שתי גישות שונות - תמונת התיעוד מול התמונה האומנותית

תמונת התיעוד לרוב נוצרת עבור הפרוטוקול.

היא עונה על השאלה מה היה?

מי היה שם, איפה, ואיך כולם נראו. הפנים ברורות, הרקע נוכח, כולם בפריים, אף אחד לא חתוך. בעוד שלושים שנה זו התמונה שתעזור לכם לזהות את הדוד שכבר לא זוכרים איך קראו לו.

התמונה האומנותית עונה על שאלה אחרת לגמרי: איך זה הרגיש?

היא לא מנסה לתעד את כולם. לפעמים היא בכלל לא מראה פנים. היא מנסה לתפוס אווירה, מרחב, אור, יחס גדלים, רגע, עוצמה או שלווה.

אף אחת מהן לא מנצחת. הן פשוט עונות על שני צרכים שונים. הטעות הנפוצה היא לא שאנשים מצלמים תיעוד, אלא שהם מצלמים רק תיעוד, וכשהם מגיעים הביתה הם מרגישים שמשהו חסר ולא מצליחים להצביע על מה.

צילום פורטרט תיעודי קליל - מי היה שם? איפה זה היה? איך כולם נראו?

תפיסת רגע משפחתי אינטימי - איך זה הרגיש?

מתי לעבור מגישה לגישה?

אין כאן נוסחה ואל תנסו להפוך את זה לטקס. לא לכל סיטואציה יש גרסה אומנותית, ובחלק מהרגעים התיעוד הוא בדיוק מה שצריך.

אבל יש סימן פשוט שכדאי לזהות, מעין תחושת בטן צילומית שאומרת לכם שחסר כאן משהו, שיש כאן הזדמנות לעשות משהו מעבר לנורמה, שבא לכם ליצור ולא רק לתעד. זה אותו השריר שמחפש את הזדמנויות הצילום היצירתיות בכל סיטואציה צילומית אחרת, גם בלי שהמשפחה שם.

אם אתם מרגישים את השריר הזה מתחיל לפעול - זה זמן טוב לתת לו לעבוד ולחקור את מרחב ההזדמנויות שלכם, לקחת את האקט התיעודי לאקט האומנותי. לרדת בגובה. להתרחק. לצלם "דרך" דברים, לחכות עוד שלוש שניות לרגע ייחודי. לעיתים לוותר על הפנים, לעיתים לבחון איך אפשר לשלב את בני המשפחה בתוך המרחב בו אתם נמצאים, כאילו הם מודלים בסשן צילום מקצועי, גם אם הם לא מודעים לכך. לפעמים, דווקא בשנייה שאחרי התמונה המסודרת, כשכולם כבר מפסיקים להצטלם וחוזרים להיות עצמם, נמצאות הרבה מהתמונות המרגשות והאותנטיות, שרחוקות מהתיעוד ה"יבש".

כדי לעזור לכם להעשיר את התמונות המשפחתיות שתצלמו בטיול הבא, ריכזתי עבורכם 5 פוטו-טיפים שזיהיתי בטיול האחרון שלנו לאוסטריה, שעזרו לי אישית לקבל תמונות שהן לא רק תיעודיות, אלא גם תמונות שאיפשרו לי להביע את החוש האומנותי והרגשי.

פוטו-טיפ מס' 1: תנו להם להיות קטנים בתוך הנוף

זו הגישה שפותרת את הקונפליקט הגדול של כל צלם נוף שיצא לטייל עם המשפחה: או שאני מצלם נוף, או שאני מצלם אותם - מחייכים, גדולים בפריים על רקע מטושטש.

דמות אנושית קטנה בתוך פריים רחב עושה שני דברים בבת אחת. היא נותנת לנוף קנה מידה - פתאום ההר באמת נראה גדול, והנוף מקבל בוסט של חיים ורגש, והתמונה הופכת אותו להרבה יותר אישי. זו כבר לא עוד תמונת נוף או ארכיטקטורה גנרית, זו התמונה שבה הילדה שלכם עומדת מול המבנה המרשים הזה.

מיה מתפעלת מוילת הקיסר בעיירת בד אישל

טכנית: עדשה רחבה, 16 עד 35 מ"מ, צמצם סביב F/8 עד F/11 כדי לשמור על חדות לכל אורך הפריים. חפשו צבע בולט - מעיל בצבע בולט על רקע ירוק או אפור עובד מצוין. ואל תפחדו שהדמות תהיה קטנה מדי. היא יכולה לתפוס חמישה אחוזים מהפריים ועדיין להיות הנושא שלו.

מטיילים בארמון הלברון בזלצבורג

פוטו-טיפ מס' 2: רדו לגובה שלהם (ואף יותר למטה)

רוב תמונות הילדים בעולם מצולמות מלמעלה, פשוט כי ככה מבוגר עומד. התוצאה היא נקודת מבט של מבוגר על ילד: ראש גדול, גוף מקוצר, רצפה בתור רקע. הזווית העליונה "מקטינה" את הדמות, ומורידה מהמשמעות שלה.

תרדו על הברכיים. לפעמים ממש על הבטן. ברגע שהמצלמה נמצאת בגובה העיניים שלהם, שני דברים משתנים - הרקע הופך מרצפה לעולם אמיתי עם עומק, והצופה מסתכל על הילד בגובה הטבעי שלו, מה שהופך את הצילום ליותר אותנטי. זו התאמה קטנה בגוף ששווה יותר מכל שדרוג ציוד או טכניקה.

פורטרט שובב של מיה בארמון הלברון בזלצבורג

טיפ בונוס: אותו כלל עובד גם בכיוון ההפוך. צילום מלמעלה במאה אחוז, ממש מעל, יכול לתת תמונה גרפית ומדליקה של ילד שוכב על הדשא. או ההיפך, צילום ממש מלמטה יכול להעצים את הדמות ולהפתיע את הצופה.

פורטרט בגובה העיניים - מייצר תחושה יותר טבעית ונעימה

משחקים בין העצים - במהלך עצירה במסלול המשפחתי בפלורי, בקרבת העיירה Flachau

טרמפולינה בגן משחקים טיפוסי - צילום עם הטלפון

פוטו-טיפ מס' 3: תפסיקו לבקש מהם להסתכל למצלמה

"תסתכלו הנה!" הוא המשפט שהרג לא פחות תמונות של אנשים מאשר טשטוש או טעות בחשיפה. ברגע שביקשתם, הילד עוצר את מה שהוא עשה, מייצר חיוך שהוא לא באמת מרגיש במקרה הטוב, או שמתחיל לעשות "דווקא" ולהתעלם מהבקשות שלכם במקרה הפחות טוב, ואתם מקבלים תמונה של ילד מצטלם במקום תמונה של ילד (מבינים את ההבדל?).

אז לצד התמונות המבוימות, צלמו גם את הפעילות שלהם. הוא רץ, מטפס, אוסף אבנים, מתעקש לסחוב את המקל הגדול מדי. זה הנושא - הסיפור, ההתרחשות. הפנים יגיעו לבד, ולרוב דווקא ברגע שהוא שוכח שאתם שם.

משתוללים בנתב"ג לפני הטיסה

מבחינת הגדרות, כדאי להיות מוכנים מראש: מהירות תריס של 1/500 ומעלה כדי להקפיא ילד שרץ, פוקוס עוקב (AF-C או AI Servo) עם זיהוי עיניים אם המצלמה שלכם תומכת, וצילום ברצף קצר. פספוס תמונה כי הפוקוס לא הספיק זה תסכול מיותר.

למדנו שמיה אוהבת לרוץ כמעט בכל הזדמנות שיש. לא צריך לספר סיפור, כי כידוע, תמונה אחת עושה את זה הרבה יותר טוב.

פוטו-טיפ מס' 4: צלמו את הקשר והחיבור, לא את האדם

התמונות המשפחתיות שמחזיקות הכי הרבה שנים הן כמעט תמיד תמונות שמראות את הקשר והרגש בין בני האדם, לא רק תמונות של האנשים. חיבור בין סבתא ונכדה או שתי אחיות. אבא שמרים את הילד. אמא במשחק עם הילדה שלה.

שיחה בין אמא לבת

הסיבה פשוטה: כשמצלמים בגישה של לצלם את האדם - התמונה מספרת מי הוא. תמונה של אינטרקציה או פעולה שמביעה את הקשר בין הדמויות מספרת מה יש ביניהם, מייצרת רגש עמוק יותר והתמונה שתווצר מהרגע תהיה אחת שבאמת רוצים לזכור. חפשו את הידיים, את המרחק בין הראשים, את המבטים ברגע שבו אחד מסתכל על השני.

מדברים על החיים

וכאן דווקא מותר להתקרב. עדשה סביב 50 עד 85 מ"מ, צמצם פתוח יחסית - F/2.8 עד F/4 - שמטשטש רקע מסיח ומשאיר את שני האנשים ואת מה שביניהם.

פוטו-טיפ מס' 5: היכנסו לפריים גם אתם

ההורה שמצלם הוא האדם הכי חסר בכל אלבום משפחתי בעולם. אתם נמצאים שם בטיול, מצלמים, מתעדים ומייצרים את האומנות שלכם. אתם נוכחים במובן הצילומי אבל לא נמצאים שם במובן הויזואלי. עבורכם ובמיוחד עבור הילדים, שפחות מתרגשים מהצדדים האומנותיים של היצירה שלכם - החוסר של ההורה מורגש, וזאת אחת השאלות המרכזיות שהם ישאלו אתכם.

זו לא נקודה טכנית, היא רגשית מאד, אבל יש לה פתרון טכני: חצובה קטנה, טיימר של עשר שניות או שלט מרחוק, ותמונה אחת ביום שבה גם אתם בפנים. אפשר כמובן לבקש ממטיילים אחרים בסביבה שיצלמו אתכם, אפילו עם הטלפון. ואם שום דבר אחר לא אפשרי - גם סלפי יעשה את העבודה :)

לא צריך שהתמונה תהיה מושלמת. צריך שהיא תהיה קיימת.

פוטו-טיפ בונוס: תנו מקום ל"ויתורים" וחיו איתם בשלום

לא הכל ורוד. למשל, יצא שהסנדלר הלך יחף והטיפ האחרון, להכניס את עצמכם לפריים - נכתב במפורש כי אין לי אף תמונה שאינה סלפי עם המשפחה. זה בסדר ואני נאלץ להשלים עם זה, אבל אם יש משהו שהייתי מתקן בחווית הצילום בטיול זה זה. הכי טוב שאני יכול לעשות זה לחלוק את זה איתכם, כדי שלא תעשה את הטעות הזו בעצמכם :)

מנקודת מבטי כצלם, בעשרה ימים באוסטריה, בחוויה המשפחתית עם ילדה בת כמעט שלוש ותינוקת בת חודשיים ויתרתי על לוקיישנים מדהימים בשקיעה ובשעה הכחולה, פשוט כי זה בדיוק הזמן של ההתארגנות לערב, הארוחה וזמן האיכות עם המשפחה. הגעתי לאגם Gosausee המרהיב בצהריים, בתנאי האור לא מיטביים, במקום בזריחה וצילמתי שם פריים אחד בודד בלבד. על מקומות אחרים ויתרנו כי היו בהם מסלולים מעט מאתגרים (בטח עם עגלה) או כאלה שהיו במרחק נסיעה ארוך מדי לבנות. בחלק מהזריחות שכן הגעתי אליהן, חתכתי את הסשן מוקדם ממה שהייתי עושה עם צלמים, כי היה צריך להתחיל את יום הטיול עם המשפחה.

זריחה באגם Mondsee. כעשר דקות אחרי הפריים הזה, הופיעה שכבת ערפילים מהממת מעל משטח האגם שייצרה אוירה קסומה ביחד עם אור השמש הנמוכה. למרות הקסם, הייתי צריך לקפל את הציוד ולחזור למלון, כדי להתחיל את היום עם המשפחה

ויתורים שהיה קשה לי לעשות כצלם, והכי קל בעולם כאבא.

הפואנטה היא לא לצלם הכל. לא תצליחו.

הפואנטה היא שברגעים שכן מצלמים, תהיו נוכחים, תדעו מה אתם מקבלים ועל מה אתם מוותרים, ושתהיה לכם יותר מגישה אחת בארגז הכלים.

מה לעשות בחג הקרוב

אל תנסו ליישם את כל חמשת הכיוונים בבת אחת. בחרו שניים שלושה, ותרגלו אותם לאורך כל הטיול הקרוב.

אם אני צריך להמליץ על אחד, זה יהיה הטיפ הרביעי - לצלם את החיבור בין הדמויות, החברים או בני המשפחה. הוא לא מאד מורכב לביצוע, דורש מכם להיות קשובים לאינטרקציות בין בני המשפחה, ולתפוס זווית יפה שמציגה את החיבור והרגש בין המצולמים. ובעיקר, הוא זה שיכול לתת לכם תמונה מרגשת באמת שתרצו להדפיס ולתלות. כי בסוף, בעוד עשרים שנה, התמונה שתישאר על הקיר היא זו שמזכירה לכם את החוויה שעברתם ואת הקשר בין האנשים האהובים עליכם.

מתנה שממשיכה גם אחרי החג - הגיפט קארד שלנו

אם יש בסביבה שלכם מישהו שכל הזמן מצלם את הילדים והנכדים (או בכלל אוהב לצלם) ותמיד אומר שהוא רוצה ללמוד לעשות את זה יותר טוב - המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לו היא הגיפט קארד של פוטו טיפס, מתנה חוויתית ומלאה בערך, הרבה יותר מעוד אגרטל לסלון :)

הוא ניתן למימוש בסדנאות, בקורסים הדיגיטליים ובחדר כושר לצילום, והמקבל בוחר בעצמו מה מתאים לו ללמוד ומתי. כל הפרטים על הגיפט קארד בקישור הבא.

אם המאמר עזר לכם, שתפו אותו עם עוד הורה או סבא שיוצא לטייל ולצלם בחג.

שיהיה לכם חג שמח ושנה נפלאה מלאה בהשראה וצילומים נפלאים! 💚

שלכם,

ויקטור