כשהעולם עצר מלכת
הקורונה הגיחה לעולמנו ממש לפני שנה, בתחילת מרץ 2020.
בתקופה ההיא היינו שאננים למדי וחשבנו שזה הולך להיות סוג של אבולה. בקטנה. רחוק מאיתנו. למתחילים. משהו שלא ישפיע יתר על המידה על חיינו, לא יותר מאשר שלט מזדמן בשדה התעופה הלאומי של מדינת X-לנד שאומר "הזהרו מקורונה ותשטפו ידיים".
אז את הידיים שטפנו אבל זה בטח לא עזר לנו למנוע את הסיוט שהגיע מעט אחרי זה - משבר כלל עולמי ששיתק את חיינו לחלוטין, במידה מסוימת, עד היום.
ואז הגיע הסגר הראשון
שוק טוטאלי. אחרית הימים. פיניטו לה קומדיה.
מה זה בכלל סגר ואיפה המילה הזו נוצרה? מה עושים איתו? באמת אסור לצאת מהבית? מה זה, מלחמת העולם השלישית?
כבוד השוק במקומו מונח, אבל שמח להגיד שהאופי האנושי הסתגלן עזר לנו להבין מהר מאד את הסיטואציה ולעשות התאמות. פתאום כולם התחילו לחשוב במוד "איך הופכים משבר להזדמנות". פתאום, כולם למדו בזום. פתאום, כולם ערכו תמונות ישנות. פתאום כולם הפכו לצלמי סטודיו ביתי או צלמי טבע לנשיונל ג'יאוגרפיק בגינה הציבורית מתחת לבית.
וכך פעלתי גם אני.
הבוקר הפרטי שלה
ה-מיני פרויקט הזה נוצר בעקבות המחשבות על הרוטינה היום יומית שעברנו באותה התקופה. לא עוד שגרה יומית מגוונת וחוויות מלאות בשינויים וריגושים כפי שהיינו רגילים מאז ומעולם. לא עוד עבודה - צילומים - סדנאות - חברים - עריכות - טיולים - צפון - דרום - מזרח - מערב ...
קמים בבוקר, מצחצחים שיניים. מכינים קפה. דואגים לכמה מטלות בית. קוראים ספר להפיג את השעמום. זהו.
גילוי נאות. זאת לא באמת הייתה השגרה היומית שלנו ובפועל נשארנו פעילים ותזזיתיים מאד גם בסגר. העבודה נשארה עבודה. הסדנאות התחלפו בזומים בלייב. צילומים הפכו לבניית תשתיות ותוכניות לעתיד.
הפרויקט הזה הוא פרי הדמיון שלנו בלבד, על איך הבקרים שלנו היו יכולים להיראות אילולא הקוץ ב...
האספקט הצילומי
הרעיון היה ליצור סיפור ויזואלי של השגרה היומית ה"משעממת" אך בצורה טיפה פחות סטנדרטית ממה שהמחשבה הראשונית הייתה מייצרת.
כמה קווים מנחים שליוו אותי בפרויקט
צילום בעדשה רחבה מאד, כדי ליצור פורטרט סביבתי שכולל הרבה פרטים מתוך הרקע ואת האוירה הכללית בבית.
צילום מלמטה או בזוויות לא שגרתיות. העיוות של העדשה הרחבה רק הוסיף לאפקט שרציתי לייצר והציג את הצילומים בצורה מעניינת יותר. במקרים בהם המיקום לא איפשר לי להגיע לספוט המדויק בעצמי, העמדתי את המצלמה היכן שהתאפשר והצילום עצמו התבצע עם טיימר.
הפיכת סדר החשיבות של האובייקטים בתמונה. כלומר, האובייקט הראשי, זה שצפוי שיהיה בפרונט ובפוקוס, הפך להיות האובייקט המשני, מטושטש ברקע. לחלופין, האובייקט המשני, שלרוב נמצא ברקע, הפך להיות המוביל בכל סצינה.
צילום עם התאורה הזמינה בלבד - טבעית מבחוץ או מלאכותית בתוך הבית, אך ללא אביזרים או פלאשים.
יאללה, מספיק לכתוב. בואו נקפוץ לתמונות.
בהמלצת השיננית
כי הכביסה לא תכבס את עצמה
נס גדול (וטבעוני) יהיה כאן
על קפה ו"בחירתו של הטועם"
המדריך לטרמפיסט
לסיום
הפרויקט לקח בסופו של דבר כמה שעות. חשיבה על הרעיון הצילומי בכל סצינה, חיפוש זוויות מעניינות, דיוק קומפוזיציה, בחינת התוצאות...
היו אלה כמה שעות נהדרות של עבודה משותפת עם זוגתי מיכל, שכמו תמיד זרמה על השגעונות שלי בצורה נפלאה.
סולידי. כיפי. מרענן. משהו שלא הייתי עושה לעולם אם לא הסגר.
לא מאחל לאף אחד עוד סגר. כן מאחל לכם שתמיד תהיו יצירתיים, שתמצאו את השפה הצילומית שלכם ושתמיד תהיו בסביבת שותפים נהדרים לדרך.
אשמח לשמוע את דעתכם. אם בא לכם לשתף על הפרויקטים שלכם - מוזמנים באהבה.
יום נפלא!
ויקטור.
קישורים רלוונטיים:
פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין