סיפור צילומי אישי ב-5 תמונות - "הבוקר שלה" - כך תבנו פרויקט צילום ביתי

ויקטור זיסלין
לפני 13 דקות
זמן קריאה 6 דקות

לקראת חודש ספטמבר בחדר כושר לצילום - במהלכו נעמיק בנושא יצירת סדרה צילומית

תודה מיוחדת למיכל, אישתי וזוגתי האהובה על השותפות במיני פרויקט הצילומי הזה, ובכלל ❤️

תחילת הקורונה – תזכורת על התקופה

זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה, אי שם במרץ 2020?

המסכות, הסגר, והתחושה שכולנו מטפסים על הקירות מרוב שעמום. מצד אחד העולם נבלם לחלוטין - אין מסגרות, אין נסיעות, בטח בטח אין חו"ל. כולם בבית. במקרה הטוב, אפשר להתרחק 100 מטר ממנו.

מצד שני קרה משהו יפהפה שמתקשר ישירות לעשייה שלנו: המון אנשים גילו את הצילום. הזמן בבית, הרצון ליצור, והצורך לספר לעצמנו סיפור חדש – כל אלו הפכו את המצלמות (ואפילו הטלפונים) לכלי של רפואה יצירתית לנשמה.

סדרה צילומית פרויקט צילום חדר כושר לצילום — משקחי כתורת, עשן ופלאש - זכרונות מתקופת הקורונה

גם אנחנו בפוטוטיפס לקחנו את התקופה למקום חיובי: במקום לשבל רגל על רגל ולראות נטפליקס, הרמנו שורה ארוכה של הרצאות ושיעורי צילום אונליין, פתחנו קורס לייטרום ללא עלות, ויצרנו קהילה פעילה שחיפשה השראה, תרגול וחיוך קטן באמצע הכאוס.

בימינו, המציאות המטורללת ההיא נראית כמו פיקניק בים, בטח בהשוואה לאתגרים המטורפים של ימי המלחמה והדאגה המתמדת לחטופים והחיילים. ועם זאת, מבלי לרגע להשוות בין התקופות, דווקא בתקופת הקורונה בה העולם עצר מלכת נולדה סדרה ביתית קצרה וקולעת – “הבוקר שלה” – שמוכיחה שלא צריך הפקות ענק כדי לספר סיפור. צריך רעיון פשוט, תכנון קטן, ועין סקרנית.

הרעיון – פרויקט צילום עם סיפור ביתי פשוט

הנקודת פתיחה הייתה כנה מאוד: “בואי נעשה משהו ביחד. ושיהיה נוח, נעים, בבית”.

חשבנו על לצלם חפצים יפים – יש בבית מספיק. אבל זה הרגיש כמו אוסף תמונות, לא סיפור. חשבנו על צילום ביתי יצירתי עם כל מיני משחקים של התנפצות בלוני סבון, לימונים שנופלים לכוסות ומשחקי פלאשים. את כל אלה עשינו בכל מקרה, כי זה היה ממש כיף. עם זאת, זה הרגיש כמו אוסף של תמונות מדליקות שצולמו בטכניקות מגניבות, אך לא מעבר לכך. לא היה שם סיפור, עומק ובטח לא היה שם חיבור זוגי.

אז ערב אחד ישבנו ודיברנו על מה עוד אפשר לעשות והחלטנו לחזור לבייסיק של החיים: שגרה. כמו תמיד בצילום, גם הדברים הכי בנאליים ניתן לצלם בצורה מעניינת ומושכת אם משקיעים מעט מחשבה ומחזקים את שרירי היצירתיות. החלטנו ללכת על הרגעים הפשוטים שכל אחד מכיר – מצחצחים שיניים, עושים סידורים בבית, מוציאים חלב מהמקרר, מכינים קפה, ומתמסרים לכמה דקות של קריאה לפני שמתחילים את היום.

מתוך הפשטות הזו נוצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו: סדרה צילומית שמרגישה כמו בוקר אמיתי. מעבר לסדרה והפרויקט, זכינו בחוויה משותפת מדליקה, שלא הייתה מתקיימת אילולא הצילום. עוד נקודת זכות לתחום המדהים הזה שכולנו עוסקים בו.

התכנון – לחשוב רגע לפני שלוחצים

כמו בכל פרויקט מסודר, גם אם הוא קטן ואינטימי, הקדשנו זמן קצר לתכנון. זה מה שעבד לנו.

השראה מהירה: גלשנו לכמה גלריות ורעיונות בגוגל ובפינטרסט כדי לחמם מנועים, לראות איזה דברים אנשים עושים בעולם, איזה סיפורים ביתיים הם יצרו. לא כדי להעתיק, אלא לשאוב השראה.
קו מנחה: החלטנו לעבוד עם עדשה רחבה בלבד כדי להנגיש את המציאות השלמה. לא רק הפורטרט ומיקוד בפרטים הקטנים, אלא דווקא הפורטרט הסביבתי – כזה שרואים בו את הסצנה במלואה, את הבית, את האור והאוירה.
שפה חזותית עקבית: קיבלנו החלטות על קומפוזיציה ואווירה – קלוז־אפים דינמיים עם עומק, זוויות לא צפויות, ומשחקי אור וצל שמלווים את כל הסדרה.
ציוד מינימלי: מצלמה, עדשה רחבה (אז הייתי עם ה-15-30 F/2.8 המעולה של טמרון), וחצובה קטנה/גורילה במידת הצורך. זהו.
תסריטון קצר: רשימת חמישה רגעים רצופים של בוקר. לא יותר ולא פחות – מספיק כדי להרגיש סיפור, לא להתפזר.

פוטוטיפ מס׳ 1: סדרה צילומית נבנית מתמונות מעניינות ושונות מצד אחד אך עם שפה אחידה וקו מוביל שמאחד את התמונות. הגדירו מראש 2–3 “חוקים” ויישמו אותם בכל צילום בסדרה - עדשה, זוויות צילום, טווח צבע, אופי אור וכד'), והחזיקו בהם לכל אורך הפרויקט.

הביצוע – הרבה ניסוי, קצת טעייה, הרבה חיוכים

יצאנו לצלם כשאנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים, אבל הפקנו מרווח לאלתור. שיחקנו עם זוויות תלויות־מקום: מתוך הכיור, מתוך פתח מכונת הכביסה, מתוך המקרר – מקומות שביום־יום לא חושבים עליהם כאופציה לצילום ולא בוחנים איך המציאות נראית משם.

התוצאה: פרספקטיבה “סינמטית” שמכניסה את הצופה פנימה לתוך הסיפור. על הדרך, ההחלטה להשתמש בעדשה רחבה לא רק סיפרה את הסיפור הרחב יותר אלא גם איפשרה את תחושת הקרבה לסצינה עבור הצופים. לגמרי מצב ווין ווין.

ניסינו כמה קומפוזיציות לכל סצנה, החלפנו נקודות עמידה, ושינינו גובה מצלמה (נמוך במיוחד עושה קסמים עם עדשה רחבה). התייחסנו לאור כמו דמות בסיפור: תריסים חורצים קרניים, חלון ממלא את המטבח בכתמי שמש, וחדר רחצה שהאור בו רך ועדין.

הפוקוס היה מאתגר במיוחד, שכן ברוב הסצינות המצלמה הונחה באזור כמעט לא נגיש ולא הייתה אפשרות לכוון את הפוקוס כפי שאנחנו רגילים. במקרים אלה, השתמשתי בפוקוס ידני, כשהערכתי את מרחק הפוקוס

שמרנו על קצב: ניסינו לעמוד ב-30 דקות לכל סיטואציה, כדי לא לאבד ספונטניות ואת הסבלנות.

פוטוטיפ מס׳ 2: כשמצלמים עם עדשה רחבה, הקרוב גדל והרחוק קטן. זה מייצר פרספקטיבה תלת ממדית ואף מעוותת מעט את הסצינה. אם משהו חשוב לכם בפריים ותרצו שהצופה ירגיש שהוא בתוך הסצינה – התקרבו אליו פיזית ותנו לו “במה”.

“הבוקר שלה” – 5 תמונות, סיפור אחד

כאן הצגנו את הסדרה בשלמותה. בכל תמונה חיפשנו רגע שעובד לבד, אבל גם מתחבר לנרטיב של בוקר.

צחצוח שיניים – היד עם המברשת קרובה לעדשה, המים זורמים ונקווים לקו דינמי, והדמות ברקע רכה ומרומזת.
סידורים וכביסה – מבט מתוך תוף המכונה החוצה. הטקסטורה של המגבות, העגלול של המתכת והיד הנכנסת – יוצר תנועה כמעט תלת־ממדית.
החלב לקפה – המצלמה עומדת בתוך המקרר. מדפים, מוצרים, ותיבה צהובה של חלב נעים באלכסון ומובילות את הצופה אל תוך הפריים.
הקפה של הבוקר – כף מלאה בגרעיני הקפה האהוב על מיכל, Taster's Choice נופלים לתוך הספל, האור מהתריסים חוצה את המטבח. רגע קצר אך טקסי ומרגש.
רגע של נחת וקריאה – סוף מתבקש: ישיבה שקטה, כוס ביד, ספר פתוח, חצי פנים באור וחצי בצל. נשימה ארוכה ורגועה שמסכמת את הבוקר.

פוטוטיפ מס׳ 3: סדרה טובה יודעת איפה להתחיל ואיפה להסתיים. חפשו פתיחה “יומיומית” וסיום שמרגיש כמו נשיפה.

הבחירה והעריכה – אחידות שמדביקה הכול יחד

צילמנו יותר מחמשת הסצינות הללו, וכמובן שבכל סצינה צילמנו הרבה (הרבה) יותר מתמונה אחת. עם זאת, בסדרה חשוב לבחור תמונה אחת מייצגת. הכי מרשימה, הכי מדויקת, הכי מתאימה לסיפור השלם. המחשבה הייתה שהתמונה לגמרי יכולה לעמוד בפני עצמה, אבל גם משאירה מקום לדמיון ולהמשך, ומתחברת לקו הכללי של הסדרה המלאה.

בעריכה בלייטרום שמרנו על שפה צבעונית עקבית: קונטרסט מתון פלוס דגשים באזורים בהירים, חום קל בצבעים, ושמירה על גווני עור טבעיים. התאמות עדינות ב־קומפוזיציה (Crop) שמרו על קצב דומה בין התמונות – הרבה קווים אלכסוניים, נקודות ברורות שמובילות את העין.

פוטוטיפ מס׳ 4: בנו פריסט בסיסי (או סט פרמטרים) לכל הסדרה: White Balance דומה, Curve עקבית, וחידוד עדין. זה ייצור תחושת ביתיות בין התמונות.

פוטוטיפ מס׳ 5: חשבו על ריתמוס – אם תמונה אחת “רועשת” מאוד, תנו לבאה אחריה להיות נקייה ושקטה יותר.

כך תיצרו סדרה צילומית משלכם – צ’קליסט קצר

בחרו נושא קטן: בוקר בבית, הכנת סלט, משחק עם הילדים, “שעת שקיעה במרפסת”, או “דרך הקפה מהארון לספל”.
הגדירו מספר מגבלות: רק עדשה מסוימת / רק זוויות נמוכות / רק אור חלון / רק אובייקט אחד וכד'. בצורה פרדוקסלית, דווקא המגבלות ימקדו אתכם ויהפכו אתכם ליצירתיים יותר.
תכננו 4–6 רגעים שמרכיבים התחלה–אמצע–סוף. כתבו רשימה קצרה לפני הצילום.
צרו זוויות לא רגילות: מתוך חפצים, מעל הכיור, מאחורי תריס, דרך דלת חצי פתוחה.
חשבו על אור: פתחו תריסים, חלצו חמאה מהשמש ;), או עברו לחדר אחר. אור וחשיפה (Exposure) הם שחקנים ראשיים.
צלמו כמה גרסאות לכל רגע, זוזו פיזית, בדקו רקע והסירו רעשים חזותיים.
בחרו תמונה אחת לכל סצנה. סדרו אותן בשורת “סטוריבורד”, ואז עברו לעריכה.
ערכו בלייטרום באחידות: צבע/קונטרסט/חידוד/גריין. שמרו שפה.
תנו שם לסדרה! כותרת טובה (“הבוקר שלה”) עוזרת לקהל להרגיש סיפור.

למה זה שווה לכם – מעבר לתוצאה יפה

סדרה צילומית היא תרגול נדיר שמשלב קומפוזיציה, אור וחשיפה, בחירת רגע, ועריכת תמונות בלייטרום – הכול בפרויקט קצר ומהנה. בעיקר - סדרה צילומית מייצרת עבורכם סיפור צילומי שלם יותר מסך חלקיו והופכת אתכם לאמני סטוריטלינג של ממש.

היא מייצרת הרגלים טובים של סדר ודיוק, התמדה ודבקות במטרה, ונותנת לכם “מגרש אימונים” נוח בתוך הבית, במיוחד בקיץ כשהחום בחוץ לא מפנק. ועל הדרך - יש גם בונוס: זו דרך נהדרת לשתף בני בית בחוויה יצירתית – עם קצת הומור והרבה סבלנות.

ועכשיו - תורכם!

קחו סוף־שבוע אחד ובנו סדרה צילומית משלכם. בחרו נושא קטן, הגדירו שלושה חוקים, וצאו לדרך.

כשתסיימו –

שתפו את הסדרה בקבוצות ובקהילות צילום,
בקשו פידבק על סיפור, זרימה ואחידות,
חזרו לסדרה בעוד שבוע ושפרו את בחירת התמונות והערכה, ואפילו צלמו שוב פריימים שדורשים ליטוש.

אם תרצו להעמיק וללמוד איך עושים את זה, חודש ספטמבר בחדר כושר לצילום עוסק ביצירת סדרה צילומית. בחודש הזה נצלול לנושא המרתק הזה, נעביר מספר הרצאות מעוררות השראה, ניתן תרגילים ואתגרי צילום שיתנו לכם מיקוד ונסיים במרתון צילום פרונטלי שבו תתרגלו בצורה הכי מעשית שיש מהי הדרך ליצור סיפור צילומי מרשים ומעניין.

להצטרפות לחדר כושר לצילום לחצו כאן

לסיכום

“הבוקר שלה” מזכיר דבר פשוט: לפעמים האמנות הכי אמיתית נמצאת במרחק נגיעה בבית האהוב והנינוח שלכם. זרם מים מהברז, מגבת בתוף, קרטון חלב, כפית קפה, ודף בספר.

סדרה צילומית לא דורשת ציוד מפלצתי או נסיעות. היא דורשת עין סקרנית, קצת תכנון וסדר, ורצון לספר סיפור צילומי שישאר איתכם לעד. תנו לבוקר שלכם (או לערב, או לשבת) שם – ותראו איך הבית הופך לסט צילום, והיום לעלילה קטנה שכיף לשוב אליה.

שיהיה צילום נעים, קריאייטיבי, ומדויק – ובעיקר: שיהיה שלכם.

באהבה גדולה,

ויקטור.