תוצאות החיפוש שלכם
חיפוש באתר זה
נמצאו 154 תוצאות בלי מונחי חיפוש
- צילום זריחות ושקיעות במדיירה - 7 החלטות שעושות את ההבדל בין תמונה טובה למרהיבה
זריחה של היום השלישי בטיול למדיירה, והיעד - אחד המקומות האיקוונים באי - בריברו דה ז'נלה. הגענו לחוף מהמם של חלוקי אבן, וברקע עמודי סלע כהים ושמיים מטריפים שמתחילים להיצבע בכתום. קשה להישאר אדישים למראה כזה, לא סתם אני שומע קולות צוהלים של חברי הקבוצה "תראו, תראו את השמיים, אתם רואים את זה??". אבל דווקא ברגעים האלה, כשהאצבע כבר על כפתור הצילום, אני אוהב לעצור רגע ולשאול: מה יהפוך את היופי הזה לתמונה מדהימה באמת, במיוחד כשהאור ישתנה בעוד כמה דקות? זריחות ושקיעות הן לא רק שעות של צבעים יפים. האור משתנה בהן במהירות, ואיתו משתנים גם מראה המצוקים, מרקמי העננים, התנועה בים והאווירה כולה. בטיול הצילום האחרון שלנו למדיירה היו לנו הרבה הזדמנויות לתכנן, להתנסות ולדייק החלטות חכמות בשטח. ריכזתי עבורכם שבע החלטות צילומיות שאפשר לקחת לכל זריחה ושקיעה, במדיירה וגם קרוב לבית. האור מחליף צבע במהירות, אבל עמודי הסלע והחלוקים ממשיכים להחזיק את המבנה של הפריים. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 1: תכננו את כיוון האור, אבל תגיעו עם רעיון גמיש לפני שאתם יוצאים לצלם, בדקו את שעת הזריחה או השקיעה ואת הכיוון שבו השמש צפויה להופיע. לא פחות חשוב - בדקו מה נמצא ביחס אליה ומה חשוב שיכנס לפריים או יצא ממנו: מצוק, רכס הרים, עמודי סלע, או אבנים בקו חוף. כך תוכלו לתכנן אם השמש עצמה תופיע בפריים, תוסתר מאחורי ההרים או תאיר את הנוף מהצד. ככל הניתן, עדיף לעשות את זה מבעוד מועד, להגיע ללוקיישן לפני הצילומים, או לחפש איך הוא נראה בתמונות בגוגל. למתקדמים ניתן להיעזר בשילוב בין אפליקציות כמו Photo Pills ו Google Earth שמציג הדמיה של הסצינה כמעט מכל זווית אפשרית. ואז השמש יצאה. צילום: ויקטור זיסלין. מפל היורד אל החוף מול שמי בוקר ורודים. כאן אפשר לבחור אם לתת את הבכורה למפל, לקו החוף או לאור המשתנה. צילום: ויקטור זיסלין. אני מציע לכם לא להגיע עם רעיון לפריים אחד שחייבים ליצור בכל מחיר. הכינו מראש מספר רעיונות: אחד לאור המרהיב שאתם מקווים לקבל, ועוד כמה פריימים למקרים אחרים בהם השמש מוסתרת ע"י העננים, או ההיפך, ביום אין עננות יפה בכלל. כשתגיעו לשטח, תנו למה שאתם רואים להוביל אתכם וקבלו החלטות צילומיות בהתאם לאור הקיים. תכנון טוב הוא נקודת פתיחה, לא משהו שאמור לקבע אתכם. פוטו-טיפ מס' 2: בנו קומפוזיציה שתישאר טובה גם כשהצבע ייעלם בחוף הסלעים בפורטו מוניז, למשל, התמונה לא נשענה רק על השמיים הדרמטיים והצבעוניים. הסלעים בעלי הטקסטורות הקונטרסטיות לצד משטחי המשי של המים שהושגו בעזרת חשיפה ארוכה יצרו מראה גרפי ונקי, גם ללא נוכחות משמעותית של צבע. פריים שצולם בבוקר יום סגרירי, בו הצבע היחיד היה התכלת העדין של הים. צילום: ויקטור זיסלין. כשאתם בונים את הפריים, נסו לדמיין אותו לרגע בשחור-לבן. האם עדיין ברור מה הנושא? האם יש משהו שמוביל אליו את העין? האם החזית באמת מוסיפה עומק, או שהיא רק ממלאת מקום? האור חשוב תמיד, אבל לעיתים, גם אם הצבע לא ממש נוכח, הקומפוזיציה והסיפור הם כל מה שצריך. כנסיה קטנה על רקע שכבות של הרים אימתניים. הצבע כמעט ולא נכח בסצינה, והמרה לשחור לבן הייתה לגמרי מתבקשת. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 3: חפשו את האור על הנוף, לא רק את השמש עצמה לא בכל זריחה השמש מופיעה בפריים ככדור זהוב. בעננות חלקית, האור עשוי לחדור דרך פתחים בין העננים, להאיר קטע קטן במצוק או לצייר כתם של אור על המים. לפעמים דווקא הנקודה הזאת הופכת לנושא המעניין ביותר בתמונה. במקרים כאלה אני מציע לכם לעצור ולשאול: איפה האזור הבהיר ביותר בפריים, והאם הוא מדגיש את הנושא שבחרתם? אם המבט נמשך לשמיים אבל הסיפור שלכם נמצא על הקרקע, נסו לשנות מעט את המסגור או להמתין שהאור ישתנה. חלון אור בעננים משנה את נקודת המשיכה של העין בתוך הנוף. צילום: ויקטור זיסלין. שכבות של מצוקים, ים ושמיים: השמש נוכחת לא רק בשמיים אלא גם בנוף כך שהאור הוא חלק מהקומפוזיציה. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 4: חשפו לפי הפרטים שחשובים לכם בשעת זריחה או שקיעה יכולים להיות פערי בהירות גדולים בין השמיים למצוקים הכהים. אל תסתמכו רק על התמונה הקטנה במסך: בדקו את ההיסטוגרמה ואת ההתראות על אזורים בהירים שנשרפו. אני ממליץ לצלם ב-RAW כדי להשאיר לעצמכם יותר גמישות בעריכה, אבל זכרו שגם RAW לא יכול לשחזר פרטים שנשרפו לחלוטין. אם בחרתם לצלם צללית דרמטית, אין צורך להציל כל פרט בחזית. אבל אם הטקסטורה של המצוק חשובה לכם, ודאו שיש בה מידע. במצבים עם טווח דינמי רחב מאוד אפשר לצלם כמה חשיפות במצלמה יציבה ולמזג אותן בעדינות בעריכה. זכרו שמיזוג אינו חובה, ושגלים או עננים בתנועה עלולים להקשות על התאמה בין הפריימים. לא תמיד חייבים לראות את כל הפרטים בנוף, לפעמים דווקא הסילואט הוא הרעיון הצילומי המושלם. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 5: החליטו מה אתם רוצים שהמים יעשו בתמונה הים במדיירה כמעט תמיד בתנועה, וכל בחירה במהירות התריס נותנת לו אופי אחר. מהירות תריס גבוהה יכולה לשמור על מרקם הגלים והקצף, ואילו מהירות איטית יותר יכולה לרכך את פני המים או ליצור קווים של תנועה. בעיניי זו לא שאלה של נכון או לא נכון, אלא של מה אתם רוצים שהתמונה תספר - דרמה ועוצמה והקפאה של תנועת הגלים? תחושת תנועה בטקסטורות של הזרימה של הגלים? מריחה מוחלטת, רוגע ושלווה? קפאו בזמן. הקפאת תנועה בעזרת מהירות תריס של 1/1250 השניה. צילום: ויקטור זיסלין. אני ממליץ לכם לצלם, כשאפשר, מספר גרסאות של אותו פריים ולבדוק איזו מהן משרתת טוב יותר את הסיפור. ההשוואה עצמה היא חלק מהלמידה: במקום לנחש מה יעבוד, מצלמים, מסתכלים ומדייקים. אם אתם עובדים בחשיפה ארוכה, הקפידו על חצובה יציבה, ופילטר ND באור יום. מוזמנים לקרוא את המאמר הבא על צילום עם פילטר ND. מריחת תנועת הגלים בעזרת חשיפה של שניה וחצי, לא ארוכה מדי כדי לשמר את הטקסטורות של הזרימה. צילום: ויקטור זיסלין. מריחה מוחלטת של המים בתצפית בעיירת פורטו מוניז. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 6: אל תארזו ברגע שהשמש נעלמת יש רגעים שבהם האור המעניין מגיע דווקא אחרי שהשמש כבר אינה נראית. השמיים עשויים לשמור את הצבע גם כשהיא מתחת לאופק בזמן שהים, המצוקים והנוף מקבלים אור מפוזר ורך. אין הבטחה שזה יקרה בכל יום, אבל כדאי להשאיר זמן כדי לגלות. גם כשאורות היישוב כבר נדלקו, השמיים מעל האוקיינוס ממשיכים לספק צבע ואווירה. צילום: ויקטור זיסלין. בתצלום הבוקר הבא אפשר לראות עיקרון דומה: האור הרך מייצר מראה רגוע ונעים לעין והצבעים של הזריחה ממלאים את השמיים, אבל בלי שהשמש שורפת את הפריים. כשהתאורה חלשה, בדקו שוב את מהירות התריס ואת החדות. בנקודות תצפית חשופות, במיוחד אם נושבת רוח, ודאו שגם החצובה יציבה. באור הבוקר הרך, צורת המצוק והמרחב השלילי סביבו בולטים יותר. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 7: חפשו גם את הפריים הפשוט לא תמיד צריך קומפוזיציה מורכבת. לפעמים השמש, קו רכס וכמה צלליות מספרים סיפור נקי וחזק. כשיש אור עשיר וסצינה מרהיבה, קל להתפתות להכניס הרבה דברים לפריים. אני דווקא מעודד אתכם לנסות גם גרסה מצומצמת, שבה לכל אלמנט יש תפקיד וכל אלמנט שאין לו נשאר בחוץ. Less Is More במיטבו. צים,סלעים ושמיים דרמטיים, זה כל מה שצריך. לפעמים דווקא הוויתור על פרטים מחזק את הסיפור. צילום: ויקטור זיסלין. תרגיל קטן לצילום הבא שלכם בחרו נקודה אחת לזריחה או לשקיעה. הכינו מראש שתי קומפוזיציות ושתי חלופות לתנאי עננות שונים. אם זה בזריחה - צלמו בתחילת האור הראשון, בשיא הזריחה וגם כשהאור הישיר מתחזק. בשקיעה תשנו את התזמון של הפריימים. בבית השוו בין שלוש התמונות ושאלו: מה באמת השתנה - רק הצבע, או גם הסיפור? איזו החלטה שלכם עשתה את ההבדל? לסיכום - איך ליישם את הדברים בשטח? אתחיל מהשורה התחתונה - כדי ללמוד ולקבל תוצאות מרהיבות, אני מזמין אתכם להצטרף אלינו לאחד מטיולי הצילום הקרובים שלנו. כל מה שראיתם כאן, גם הטיפים וגם התמונות, קרה במהלך הטיול למדיירה ממנו חזרנו לפני כשבוע וחצי. המשתתפים קיבלו את ההדרכה על הטיפים הללו והרבה אחרים ממש בזמן אמת. לצד ההדרכה, אחד הדברים שאני אוהב בטיולי הצילום שלנו שכולנו מגיעים לאותו מקום, מתבוננים באותו אור, ובכל זאת כל אחד רואה משהו קצת אחר. בין צילום לצילום אנחנו עוצרים, מסתכלים על התוצאה, מדברים על הקומפוזיציה, על החשיפה ועל הסיפור הצילומי, לומדים האחד מהשני, נותנים ומקבלים המון השראה ומנסים שוב לצלם את הפריים המנצח. בעיניי, הערך של טיול צילום מעולה לא נמדד רק במספר התמונות היפות שאיתן אתם חוזרים הביתה, אלא גם במה שלמדתם בדרך: איך לקרוא את האור, איך לבנות פריים ואיך לקבל החלטות עצמאיות בצילום הבא שלכם. זו בדיוק החוויה שאני רוצה ליצור בטיולים שלנו, לצד ההנאה מהטבע ומהאנשים שחולקים איתנו את האהבה לצילום. אשמח לפגוש אתכם באחד מטיולי הצילום הבאים שלנו. שלכם, ויקטור. הצלמים של פוטו טריפס בשיא העשייה, עם הצלם המקומי דוארטה סול. צילום: ויקטור זיסלין.
- צילום פורטרטים בסטודיו - סוגי אורות ומעצבי התאורה שמתאימים להם
צילום פורטרטים בסטודיו חלק 1 – תפקידי האורות בצילום פורטרט ומעצבי התאורה שמתאימים להם מאמר וצילומים מאת בר אלגרנטי אור ראשי ידוע גם כMain light או Key light האור הראשי שלנו הוא האור העיקרי המאיר את האובייקט (המצולם) ואת פניו. בניגוד ליתר האורות שיכולים להיות מכוונים על ידי טעם אישי וכוונה אומנותית, האור הראשי שלנו צריך להיות מכוון אובייקטיבית לחשיפה "נכונה" על המצולם ומשמש כבסיס עליו אנו מוסיפים את יתר האורות. על האור הראשי ניתן להלביש מספר מרככי תאורה וזאת בהתאם לכוונה האומנותית של הפורטרט, מרככי תאורה נפוצים לאור הראשי הם: סופטבוקס, מטריה וביוטידיש. כמובן שיש עוד המון אביזרים נוספים והכל בהתאם לאיכויות האור שרוצים לקבל והאפקט שרוצים ליצור. ביוטידיש מטריה סופטבוקס פיל לייט - Fill Light מטרת הפיל לייט (אור ממלא) היא לרכך את הצללים ולהפוך את המעברים בין החלקים המוארים של התמונה לחלקים המוצללים שלה להדרגתיים יותר ופחות חדים. נשתמש בפיל לייט כאשר הצללים שהאור הראשי יוצר קשים או כהים מידי ואנו לא רוצים לאבד פרטים באזורים האלו או שאנו מעוניינים בתמונה שמוארת בצורה אחידה יותר ופחות דרמטית. המטרה היא לא לבטל את הצללים לחלוטין אלה לשלוט בהם ובמידת העומק שלהם. שני הכלים הכי נפוצים לשימוש כפיל לייט הם אור נוסף (לרוב עם מרכך תאורה כגון סופטבוקס או מטריה) או רפלקטור שמכוון כך שהוא מחזיר חלק מהאור הראשי בחזרה אל האזורים החשוכים. רפלקטור לבן יחזיר אור רך וטבעי יותר ורפלקטור כסוף יחזיר אור חזק וספקולרי יותר (שלעיתים ייצור את האשליה שיש עוד פלאש בסצינה). פיל לייט מצד שמאל מרכך את הצללים וגורם להם להיות בהירים ועדינים יותר רים לייט - Rim light מטרת הרים לייט היא להבליט את האובייקט מהרקע על ידי יצירת זוהר והארה של מתאר הגוף שלו ו/או פניו. למשל אדם שלובש חולצה שחורה על רקע שחור ואי אפשר לראות את הגבולות הברורים של גופו, הרים לייט יפגע בצד הגוף שלו ושל פניו וייצור פס אור לכל אורך הגבולות האלו. כמה "פס" האור צר או רחב, כמה הוא חזק ואיפה בדיוק הוא פוגע, אלו הדברים שעל הצלם להחליט לפי הכוונה האומנותית שלו וטעמו האישי. מרככי תאורה נפוצים לשימוש כרים לייטס הם: סטריפ סופטבוקס (סופטבוקס צר וארוך) וBarndoors. ניתן ליצור רים לייט עדין גם עם הצד הכסוף של הרפלקטור. דוגמא לשימוש בסטריפ סופטבוקס ליצירת רים לייט מצד ימין הייר לייט - Hair light ההייר לייט (אור שיער) הוא אור שמאוד דומה לרים לייט, רק שבמקום לפגוע בפנים עצמן הוא פוגע בגבולות השיער ונותן לו זוהר והפרדה מהרקע. הייר לייט יכול להיות ממוקם בצידי השיער, או בחלק העליון שלו. ניתן להשתמש כמעט בכל מרכך תאורה או פלאש חשוף כהייר לייט, אבל חשוב להקפיד על המיקום שלו והעוצמה שלו. הייר לייט בשימוש ג'לים צבעוניים הייר לייט שנותן זוהר והפרדה מצד שמאל אור רקע - Background Light אור הרקע הוא אור שמכוונים על הרקע וכלל לא על המצולם. הוא נועד להאיר את הרקע ובכך להפריד את המצולם מהרקע כמו גם ליצור עניין ויזואלי על ידי יצירת gradient על הרקע. אחת הצורות הנפוצות ביותר לאור רקע הוא יצירת וינייט עגול כאשר מרכז הרקע בהיר יותר והוא הולך ומתכהה בצדדים. יש הרבה צורות יצירתיות נוספות בהן ניתן להאיר את הרקע וליצור עליו דפוסי אור שונים. ניתן להפנות אל הרקע פלאש חשוף, Barndoors, מטריה ועוד בהתאם לדפוס האור ותכונות האור שרוצים לקבל. אור רקע מפלאש על חצובת תאורה רצפתית טיפים כלליים · ככל שיש יותר אורות מונחים בקפידה בסצינה הצילום נראה מלוטש, מקצועי ו"מסחרי" יותר. ככל שיש פחות אורות, הצילום מרגיש קז'ואלי, טבעי ואותנטי יותר. השתמשו בתאורה כדי להעביר את התחושה שאתם רוצים ליצור אל הצופה. · אם רוצים לראות באילו מרככי תאורה השתמשו בצילום, במיוחד באור הראשי, הסתכלו בהשתקפות בתוך עיני המצולם, נקודת אור קטנה תהיה פלאש חשוף, אור בינוני בצורת משושה יהיה מטריה, צורות גדולות בהירות וריבועיות יהיו לרוב סופטבוקסים למיניהם, scrim (מסך ריכוך גדול) או חלון וכן הלאה. כמו כן ניתן לראות בד"כ את מספר האורות בהם השתמשו כדי להאיר את הסצינה. · בדקו כל אור בנפרד! בכל פעם שאתם ממקמים אור מסויים, דאגו לכבות את האחרים כדי לראות בדיוק מה הוא עושה ורק אז הדליקו את היתר. לסיכום במאמר הבא נדבר יותר על תכונות ואיכויות האור הנוצרים ממעצבי התאורה השונים והסיבות לשימוש בכל אחד מהם. תודה שקראתם 😊 בר. בר אלגרנטי, סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי בפוטוטיפס וצלמת פורטרטים בעלת סטודיו ביתי. אינסטגרם | פייסבוק קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו
- צילום פורטרטים בסטודיו - תכונות האור ומעצבי תאורה
צילום פורטרטים בסטודיו חלק 2 - תכונות האור ומעצבי תאורה מאמר וצילומים מאת בר אלגרנטי במאמר הראשון בסדרה כתבתי על סוגי האורות הקיימים בצילום סטודיו והצגתי כמה מרככי תאורה שימושיים. עכשיו כשהבנו מהם האורות העיקריים בצילום פורטרטים בואו נדבר קצת על תכונות האור, מהו אור "רך" לעומת אור "קשה" ומה הם הפרמטרים השולטים על תכונות האור. שלוש תכונות מרכזיות כאשר אנו מדברים על אור רך או אור קשה אנו בעצם מתכוונים לשלוש תכונות עיקריות של האור (והצל שנוצר ממנו): 1. כהות הצללים 2. חדות המעברים בין האור לצל 3. הספקולריות (מבריקות) של האור - בעיקר באזורים הבהירים (היילייטס). אור קשה זהו אור שבו המעבר בין האור לצל הוא חד מאוד ולא כולל גווני מעבר רכים. הצללים המתקבלים באזורים החשוכים הם כהים ושחורים מאוד. בנוסף לכך, האזורים הבהירים ביותר – ההיילייטס הם מאוד ספקולריים (מבריקים). כלומר, זהו אור בעל קונטרסטיות מאוד גבוהה. אור רך מתאפיין במעברים עדינים יותר ופחות ברורים בין החלקים המוארים למוצללים. ההיילייטס באזורים המוארים ביותר הם אחידים יותר ולא מבריקים. אור רך או אור קשה? בבחירת סוג האור הרצוי לצילומים הבאים שלנו, כדאי לזכור את המאפיינים ה מרכזיים של האור. אור קשה נוטה להדגיש קמטים ופגמי עור של המצולמים בעוד שאור רך נוטה להיות סלחני ומחמיא יותר לעור. האם זה אומר שתמיד נרצה להשתמש באור רך בצילומי פורטרט? ממש לא! לאור קשה ישנם מאפיינים רבים שיכולים להיות שימושיים למדי כדי ליצור את האפקט האומנותי שאנו מחפשים. למשל, בצילום פורטרטים דרמטיים עם צללים גרפיים או כאשר אנו מצלמים עם ג'לים צבעוניים. חשוב ללמוד מה הן תכונות האור הנוצרות מכל סט-אפ של תאורה כדי שנוכל לדעת איך להשתמש באור לצרכינו. מהם הפרמטרים הקובעים את איכות האור? 1. עוצמת האור 2. גודל מקור האור 3. מרחק האור מהאובייקט 4. מעצב/מרכך התאורה לפני שאתחיל לפרט על כל פרמטר אני רוצה לתת לכם את אחד הכללים הכי חשובים בצילומי סטודיו וצילום בכלל: "ככל שמקור האור גדול יותר ביחס לאובייקט, האור יהיה רך יותר" ולהיפך, ככל שמקור האור קטן יותר ביחס לאובייקט האור שיתקבל יהיה קשה יותר. למשל, בצילומי חוץ בצהרי היום, מקור האור שלנו, השמש, קטן מאד יחסית לאובייקטים סטנדרטיים על פני כדור הארץ, מה שמייצר תאורה קשה וקונטרסטית. ביום מעונן, העננים מתפקדים כמרכך ענקי, והתאורה המתקבלת היא רכה ועדינה. עוצמת האור חוזק האור מושפע מעוצמת מקור האור שלנו, צורתו, שנקבעת בעקבות שימוש במעצבי תאורה שונים וכמובן פרמטרי החשיפה שהגדרנו במצלמה (משולש החשיפה - הצמצם, מהירות התריס והאיזו). מעצבי תאורה ישפיעו בצורה שונה על כמות האור המגיעה אל האובייקט גם כשהפלאש מכוון לאותה עוצמה. בנוסף, גם למרככי תאורה ישנה השפעה רבה על העוצמה, שכן יכולת חסימת ופיזור האור משתנה בין מרכך למרכך. לכן חשוב לעדכן את עוצמת הפלאש בהתאם לשימוש במעצב ו/או מרכך מסוים, ע"מ לקבל את החשיפה הרצויה. גודל מקור האור ככל שמקור האור שלכם גדול יותר ביחס לאובייקט, האור יהיה רך יותר. למשל, סופטבוקס גדול המאיר את הפנים של המודל יספק אור רך יותר מסופטבוקס קטן. בנוסף גם גודל האובייקט יחסית לסופט בוקס משפיע על הרכות של האור. סופטבוקס קטן על פעוט יראה רך יותר מאשר על אדם בוגר, הכל עניין של יחס. מרחק האור מהאובייקט גם הסופטבוקס הכי גדול בעולם יהפוך את התאורה לקשה אם ימוקם במרחק מספיק גדול מהאובייקט כי ככל שמרחיקים אותו -אלומת האור שיוצאת ממנו קטנה. כלומר, ככל שתמקמו את מרכך התאורה שלכם קרוב יותר לאובייקט, הוא יהיה גדול יותר ביחס אליו ולכן יספק אור רך יותר. מעצב התאורה לעיתים ידוע גם כמרכך תאורה. השפעתו משמעותית על הדרך בה האור יראה על המצולמים שלכם. תזכרו שלא כל מעצבי התאורה מרככים את האור. חלקם, כמו זום רפלקטור וגרידים למיניהם יהפכו את האור למרוכז, ספקולרי וקשה יותר. מעצבי התאורה השונים ואיכות האור המתקבלת מהם אז על פי הכללים שלמדנו, אם נרצה אור רך מאוד, עלינו למצוא מרכך תאורה שיהיה - גדול, לבן (יצור גוונים טבעיים יותר) ובעל שכבות ריכוך רבות. בקטגוריה זו ניתן למצוא – סופטבוקסים, אוקטגונים, מטריות לבנות עם ריכוך וסקרים (Scrim). אם נרצה אור קשה, עלינו למצוא מעצב תאורה שיהיה – קטן, כסוף, עם מעט שכבות ריכוך אם בכלל. אם נרצה שהאור יהיה אף מרוכז יותר – ניתן להוסיף לו גריד שיכווין את האור בדיוק לאן שאנחנו רוצים. בקטגוריה זו ניתן למצוא – זום רפלקטורים, מגנום רפלקטורים, Barn doors ופלאש חשוף. ומה עם ביוטי דיש? הביוטי דיש נמצא בדיוק באמצע בין אור רך לאור קשה ונהנה מהיתרונות היחסיים של שני העולמות. מצד אחד הוא מספק קונטרסטיות ודרמה, מצד שני הוא לא נראה קשה מדי על העור. ניתן למצוא ביוטי דיש בשני צבעים – לבן וכסוף, הכסוף ייתן יותר ספקולריות והלבן יהיה רך יותר. אז למה בעצם יש מבחר כל כך גדול ומה הייתרונות היחסיים של כל מעצב תאורה? פשוט מאוד – נוחות ואילוצים. לא כולם יכולים להכניס מטריית ענק של מטר וחצי לסטודיו הביתי שלהם בסלון, או לסחוב סופטבוקס שלא מתקפל ליום צילום בלוקיישן מחוץ לסטודיו. לכן יש מרככי תאורה בכל הגדלים והוריאציות ואתם צריכים לבחור את אלו שהכי קרובים לצרכים שלכם. אתם רוצים אור מאוד רך אבל יש לכם מקום רק לסופטבוקס קטן או מטריה בינונית? אין בעיה, דאגו להציב אותם כמה שיותר קרוב לאובייקט על מנת לקבל את האור הכי רך שאתם יכולים להוציא מהם. אם יש לכם מטריה או ביוטי דיש - הוסיפו להם בד ריכוך. אור קשה היתרונות של אור רך הם די ברורים - הוא עדין, נעים לעין, מייצר תחושה רגועה ומחמיא למצולמים. מה עם האור הקשה? מתי נרצה להשתמש בו? מה עושים איתו? אחת התכונות של אור קשה היא שהוא יוצר צללים חדים וכהים יותר, ובמקרים מסוימים זה בדיוק מה שנרצה לראות. בתמונה משמאל כיוונתי ליצירת צל כהה על הרקע וצל גרפי מהכובע על הפנים של המודלית שלא הייתי יכולה להתקבל עם אור רך יותר. לשם כך השתמשתי באור קשה של פלאש חשוף. לסיכום 1. זכרו את הכלל - ככל שמקור האור גדול יותר ביחס לאובייקט האור יהיה רך יותר, ולהיפך. 2. דעו איזה אור אתם צריכים למטרה האומנותית שלכם. 3. השתמשו בסט-אפ הנכון לקבלת האור המתאים למשימה. במאמר הבא נסקור את דפוסי התאורה השונים בצילום פורטרטים. תודה שקראתם 😊 בר. בר אלגרנטי, סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי בפוטוטיפס וצלמת פורטרטים בעלת סטודיו ביתי. אינסטגרם | פייסבוק קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו
- צילום פורטרטים בסטודיו - דפוסי תאורה בצילום פורטרט
צילום פורטרטים בסטודיו חלק 3 - דפוסי תאורה בצילום פורטרט מאמר וצילומים מאת בר אלגרנטי במאמרים הקודמים בסדרה דיברנו על תפקידי האורות השונים בצילום פורטרטים (אור ראשי, רים לייט, פיל לייט וכו), על תכונות ואיכויות האור ועל מעצבי התאורה השונים. במאמר זה נסקור את דפוסי התאורה השונים בצילום פורטרטים. כאשר אני אומרת דפוס תאורה אני מתכוונת לצורת הצללים המתקבלת על פני המצולם בעת שאנו מאירים אותו בעזרת האור הראשי שלנו. הערה חשובה: שימו לב שאני מדברת רק על דפוס הצל המתקבל מהאור הראשי. בלי קשר לאורות המשניים – פיל לייט, רים לייט וכו' עליהם דיברנו ואותם אפשר להוסיף בלי קשר לדפוס התאורה המרכזי. המאמר הראשון: צילום פורטרטים בסטודיו - סוגי אורות ומרככי תאורה המאמר השני: צילום פורטרטים בסטודיו - תכונות האור ומעצבי תאורה דפוסי התאורה בצילום פורטרטים 1. תאורת Paramount ידועה גם כButterfly Lighting זהו דפוס תאורה שבו פני המצולם/מת מוארות לחלוטין מלבד צל קטן המזכיר צורת פרפר המתקבל מתחת לאף. מכאן גם קיבל את שמו -באטרפליי. השם פארמונט ניתן לו כיוון שבימי הזוהר של הוליווד כל הכוכבניות של ענקית הסרטים פארמונט צולמו רק כשהן מוארות בדפוס תאורה זה. אפקט נוסף של דפוס תאורה זה הוא שהוא "חוצב" ומדגיש את עצמות הלחיים על ידי העמקת הצללים שמתחתן. כיצד ליצור דפוס תאורה זה: ממקמים את האור הראשי בדיוק במרכז ביחס לפני המצולם/מת ומעל גובה העיניים. כמה גבוה? ככל שנעלה את האור יותר גבוה כך הצל שמתחת לאף יתארך, הצל שמתחת לצוואר יתארך ואפקט "חציבת" עצמות הלחיים יהיה מודגש יותר. אבל אחרי גובה מסוים נתחיל לקבל אפקט "גולגולת", עצמות הגבה יעשו צל כבד מתחת לעיניים, נאבד את החזרי האור בעיניים מהאור הראשי (הCatch lights) והמצולם יתחיל להראות כמו ובכן – גולגולת. אז האתגר כאן הוא למצוא את הגובה הנכון שיחמיא למצולם/מת שלנו. פוטו טיפ לדפוס תאורה זה: אתם ודאי שואלים/ות את עצמכם/ן, אם האור ממוקם בדיוק במרכז אז איך אנחנו אמורים לצלם מבלי שהסטנד או אפילו ראש הפלאש עצמו יחסמו לנו את פני המצולם/ת? או, אז גם כאן יש מספר משחקים שאפשר לעשות. אחד הוא למצוא מרכך תאורה לא מאוד גדול – למשל ביוטי דיש, או סופטבוקס מלבני שאנו נסובב לרוחב במקום לאורך. משחק שני הוא להרים את הפלאש גבוה מספיק כדי לצלם מתחתיו או להתכופף טיפה מתחתיו. ולגבי הסטנד, צריך לצלם מאחד הצדדים שלו או הפתרון הכי יעיל ונוח – להביא סטנד עם זרוע בום שתחזיק את הפלאש באוויר מעל פני המצולם/מת ותעניק לכם מרחב נקי מהפרעות לצלם בו. תאורת באטרפלי 2. תאורת לולאה (loop lighting) זהו דפוס תאורה שבו האף יוצר צל לולאתי שנוטה לכיוון אחת מהלחיים. כיצד ליצור דפוס תאורה זה: לוקחים את האור מהמרכז ומזיזים אותו קצת לאחד הצדדים. ככל שנזיז אותו יותר מהמרכז לכיוון צד אחד כך הצל שנוצר מהאף יהיה אלכסוני וארוך יותר. בתמונה ניתן לראות תאורת לופ בה האור מגיע מהצד הימני ויוצר צל מהאף הנוטה מעט לכיוון הלחי שבצד שמאל. בנוסף יש כאן רים לייט משמאל (הוא לא האור הראשי שלנו, אז לא להתבלבל). 3. תאורת רמברנט תאורה זו קרויה על שם הצייר המפורסם רמברנט מתקופת הבארוק שכן הוא נהג לצייר את דמויותיו כשהן מוארות בדפוס התאורה הזה בהרבה מציוריו. זהו דפוס תאורה בו חצי מהפנים מוארת והחצי השני מוצל מלבד משולש אור קטן שמתקבל על הלחי, מתחת לעין. כיצד ליצור דפוס תאורה זה: כאשר מזיזים את האור מהמרכז לאחד הצדדים בכ-45 מעלות, בסופו של דבר הצל שנוצר מתאורת הלולאה מתחבר עם הצל של הלחי ו"נסגר" כך שהוא משאיר רק משולש אור קטן מתחת לעין. טיפ לדפוס תאורה זה: זהו דפוס תאורה שמאוד מחמיא לגברים ויוצר פורטרט דרמטי ומחוספס. בתמונה ניתן לראות תאורת רמברנט בה האור הראשי מאיר את פני המצולם משמאל ויוצר משולש אור מתחת לעין שבצד הימיני. בנוסף בצד ימין יש רים לייט (אז לא להתבלבל ממנו הוא לא האור הראשי שלנו). 4. תאורה מפצלת (split lighting) בדפוס תאורה זה חצי מהפנים מוארות והחצי השני מוצל. כיצד ליצור דפוס תאורה זה: ממקמים את האור בזווית של 90 מעלות לפנים של המצולם/ת, כך שיאיר רק צד אחד שלו/ה. בתמונה ניתן לראות תאורה שבה חצי מהפנים מוארות על ידי האור הראשי שלנו וחצי מהן בצל מוחלט משוואה סופר פשוטה וסופר חשובה שכדאי לזכור בצילום פורטרטים: "יותר צללים = יותר דרמה" ככל שהפורטרט מלא יותר בצללים כך התוצאה המתקבלת היא דרמטית יותר. תאורת רמברנט היא דרמטית יותר מתאורת לופ ותאורה מפצלת היא דרמטית יותר משתיהן, אך ישנו פרמטר נוסף שקובע את כמות הצללים: Short light VS Broad light ברוד לייט מתקבל כאשר הצד המואר של הפנים מופנה כלפי המצלמה. שורט לייט מתקבל כאשר הצד המוצל הוא זה שפונה למצלמה. שורט לייט הוא כאמור לפי כלל היותר צללים = יותר דרמה, יותר דרמטי מטבעו. מצד ימין - Short light, הצד המוצל של הפנים מופנה למצלמה. מצד שמאל - Broad light, הצד המואר של הפנים מופנה למצלמה. כדי להחליט איזה דפוס תאורה יעבוד עבורנו (ועבור המצולם/ת) שלנו הכי טוב נרצה לשאול את עצמנו שתי שאלות : 1. מה הקונספט והאווירה הרצויה לצילום? למשל האם מדובר בפורטרט עסקי עבור עו"ד או בצילום ביוטי מואר של מודלית, האם האווירה שאנחנו רוצים ליצור היא מוארת וקלילה או חשוכה ודרמטית או איפשהו בין לבין? 2. איזה דפוס תאורה יחמיא למצולם/ת שלכם/ן? לדוגמא האם יש להם מבנה פנים שדפוס תאורה מסוים יחמיא לו יותר מאחרים? לסיכום איך מתכננים סשן צילומי פורטרט? 1. מחליטים על הקונספט של הצילומים שיכול להיות מוכתב על ידי צרכי הלקוח/ה או על פי הכוונה האומנותית שלכם/ן – זהו הבסיס שכל ההחלטות ה"טכניות" מתקבלות על פיו. 2. בוחרים את הסטינג, מרככי התאורה ודפוס התאורה שיתאימו למטרה שלכם/ן. 3. מתחשבים בנתונים הפיזיים של המצולם/ת ומנסים למצוא את התאורה שהכי תחמיא לו/לה ע"י שימוש מושכל בכל הכלים שעומדים לרשותכם/ן – בחירת עדשה, בחירת תאורה, בחירת מרכך תאורה, בחירת זוויות צילום וכו. 4. מנסים דברים שונים, בוחנים את התוצאה ומשפרים עד לקבלת התוצאה הטובה ביותר. תודה שקראתם/ן 😊 בר. בר אלגרנטי, סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי בפוטוטיפס וצלמת פורטרטים בעלת סטודיו ביתי. אינסטגרם | פייסבוק קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו
- הכירו את מוראביה - הטוסקנה של צ’כיה, יעד מושלם לטיול צילום נופים שיפתיעו גם את הצלמים המנוסים ביותר
לקראת טיול הצילום הקרוב שלנו למוראביה ופראג באפריל הקרוב, ולאור השאלות הרבות שנשאלות על חבל הארץ הפחות מוכר והמדהים הזה, החלטתי לכתוב את המאמר הזה, מעין "טיול וירטואלי" באזור שאין לי ספק שידליק אתכם. אם תרצו להצטרף אלינו למסע הצילומי המושקע - מוזמנים לשריין את מקומכם בקישור הבא. אם אתם אוהבים נופים קצת שונים מהרגיל, שבהם האור והצורה חשובים לא פחות מהנושא, אני רוצה להכיר לכם את מוראביה, חבל ארץ יפהפה בדרום-מזרח צ'כיה. כאן לא חייבים פסגות מושלגות או מפלים שוצפים כדי להתרגש מהנוף: הגבעות רכות ומתגלגלות, השדות החקלאיים משרטטים קווים וגלים, ולפעמים עץ אחד או פס אור קטן מספיקים כדי לבנות תמונה שלמה. עץ בודד מול גלי ירוק ומרקם של שבילים חקלאיים. צילום: ויקטור זיסלין. כבר יצא לי לצלם כאן במסעות הקודמים לאזור, ואחד הדברים שאני אוהב במוראביה הוא האופן שבו היא גורמת לי להתבונן בנופים שלה שנראים יותר כמו ציור מאשר צילום. אני מחפש צורות, טקסטורות, מרחבים "שליליים", אור, צבע ומרקם, ורק אחר כך שואל את עצמי מהו הנושא. בתמונות שמלוות את המאמר אני מזמין אתכם לראות איך הגישה הזו עובדת בשטח, וגם להציץ למה שמחכה לנו בטיול הקרוב לשם. מוראביה - טוסקנה של צ'כיה, אבל עם אופי ייחודי לא במקרה מכנים את מוראביה 'טוסקנה של צ'כיה'. תמצאו כאן גבעות ירוקות, שדות ומרחבים צבעוניים, כרמים, דרכים כפריות ועיירות היסטוריות שמזכירות את האזור הכי רומנטי באיטליה. אבל בעיניי ההשוואה הזאת היא רק נקודת פתיחה, לתת לדמיון להתחיל ממנו. משם, הייחודיות והאופי של מוראביה מקבלות תפנית, ובמקום לספר לכם למה - מספיק שתראו את התמונות במאמר. גם אם תגיעו לאזור בלי מצלמה, יש כאן הרבה מה לראות ולחוות. אבל אם אתם אוהבים לצלם, אני ממליץ לכם להסתכל מעבר לנוף הכללי ולחפש את הקומפוזיציות שמסתתרות בתוך מה שנראה במבט ראשון כמו שדה רגיל לחלוטין. גבעות וכרמים במוראביה - שורות הגפנים הופכות לדפוס גיאומטרי. צילום: ויקטור זיסלין. העיירה מיקולוב במוראביה בשעה הכחולה. צילום: ויקטור זיסלין. אחת הסצנות הסוריאליסטיות במוראביה - כנסיה קטנה ועדינה על רקע תחנת כוח עוצמתית. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 1: כשהנוף הופך לאומנות אבסטרקטית כשאתם מצלמים נוף, קל לחפש קודם נושא ברור: הר, אגם, מבנה או עץ. במוראביה אני מציע לכם לעשות תרגיל הפוך. חפשו קודם את המפגש בין שני שדות, פסי חריש שחוזרים על עצמם, או את הניגוד בין ירוק בהיר לאדמה כהה. לפעמים מתקבלת תמונה כמעט מופשטת, בלי אופק ובלי שמיים, שהסיפור שלה הוא הצורה עצמה. נסו לרגע להפסיק לקרוא לדברים בשמות שלהם. במקום 'שדה', 'כרם' או 'גבעה', חפשו כתמי צבע, קווים, מקצבים ומרקמים. איפה העין שלכם נעצרת? מה חוזר על עצמו, ומה שובר את החזרתיות? איזה אלמנט גרפי מושך את העין והאם יש משחק מעניין בין האור לצד שנותן את הטוויסט למנה הויזואלית? אני אוהב את התרגיל הזה כי הוא מעודד אתכם לבחור בפריים מתוך כוונה אומנותית, ולא רק לתעד את מה שיש מולכם. אם בא לכם להעמיק בראייה הזו, ריכזתי גם חמישה פוטו-טיפים על קומפוזיציה בצילום נופים שאפשר לתרגל בכל יעד. שכבות של ירוק ואדום בשדות המתגלגלים של מוראביה. צילום: ויקטור זיסלין. שדות מעובדים, קימורי קרקע ושביל מתפתל - גיאומטריה שמתחבאת בתוך נוף חקלאי. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 2: עדשת סופר-טלה - לפעמים היא המפתח לכל הסיפור אחד הדברים שאני הכי אוהב במוראביה הוא שבחלק מהלוקיישנים אתם מגיעים לספוט, מסתכלים מסביב ולא לגמרי מבינים מה יש לצלם. בעין רואים בעיקר שדות. יפים, בהחלט, אבל לא תמיד ברור איפה מסתתרת התמונה. ואז עוברים לעדשת סופר-טלה, מכוונים לאזור ה300- או 400 מ"מ, ופתאום מופיעה בעינית טקסטורת נוף משגעת: גל של גבעות, אלכסון מדויק, עץ או בית קטן ושכבות של צבע ואור. זה מסוג הרגעים שמזכירים לי למה אני אוהב כל כך צילום נופים. אורכי מוקד ארוכים מאפשרים לכם לבודד פיסה קטנה מהמרחב ולהוציא מהפריים אלמנטים שמסיחים את הדעת. כשבוחרים נקודת צילום רחוקה, שכבות הנוף יכולות גם להיראות צפופות יותר זו לזו, והגיאומטריה שלהן בולטת. חשוב לי לדייק: תחושת ה'דחיסה' מושפעת בעיקר מהמרחק ומנקודת המבט. עדשת הטלה מאפשרת למסגר את הפרטים הרחוקים בזווית צרה, וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים כאן. לכן, כשאתם מגיעים לספוט שבמבט ראשון לא מגלה את הסיפור שלו, אל תמהרו לוותר. אני מציע לכם לסרוק את השטח דרך העדשה, לשנות מעט את המסגור ולחפש איך הקווים מתחברים. כאן גם מורגש היתרון של היכרות עמוקה עם הלוקיישנים ושל הדרכה שמכוונת את המבט - לפעמים צריך רק לדעת לאן להסתכל כדי לגלות תמונה שלא ראיתם קודם. האור מדגיש את קימורי הקרקע ואת הקווים החוזרים בשדה. צילום: ויקטור זיסלין. שכבות של שדות ושדרות עצים - מבט רחב שמכיל אינספור קומפוזיציות קטנות בתוכו. צילום: ויקטור זיסלין. בדוגמה הבאה תוכלו לראות שגם צמחייה מטושטשת בחזית יכולה להוסיף עומק כשמשלבים אותה בעדינות עם שורת עצים רחוקה, מתקבלת תמונה שיש בה גם מקצב וגם תחושת עומק. שורת עצים חוזרת על עצמה בין רצועות צבע, והצמחייה המטושטשת בחזית יוצרת תחושת עומק. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 3: חפשו את הקומפוזיציה לפני שאתם מחפשים את האובייקט לפני שאתם לוחצים על כפתור הצילום, הקדישו כמה רגעים לסריקת הגבעות דרך העדשה. אני מציע לכם לבחור שניים או שלושה אזורים גדולים של צבע או אור, ואז לחפש אלמנט קטן - עץ, שביל, טרקטור או מבנה - שייתן קנה מידה ויעזור לעין לעצור. בדקו גם את קצוות הפריים: האם משהו מיותר מושך לשם את תשומת הלב? קאפלה לבנה קטנה בין עצים, מוקפת בשדות ירוקים - דוגמה לעוגן בקומפוזיציה. צילום: ויקטור זיסלין. הנושא הקטן לא חייב להיות עץ או מבנה. בתמונה הקודמת, הקפלה הקטנה מתגלה רק אחרי שהכתם הכהה של העצים העוטפים אותה תופס את העין. בתמונה הבאה, הטרקטור שחוצה את השדה ושובל האבק שהוא משאיר אחריו הופך לנקודת עניין בתוך המרקמים החקלאיים, וגם מזכיר לנו שהנוף הזה הוא מקום חי ועובד. הטרקטור הקטן בתוך המרחב העצום מעניק לנוף קנה מידה והופך לנקודת עניין. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 4: תנו לאור ולצללים לצייר את הנופים אחד הדברים שאני אוהב במיוחד במוראביה הוא האופן שבו האור מצייר את הגבעות ומהרחבים. כשהשמש נמוכה יחסית, מדרון אחד מואר והשני נותר בצל; חריצי הקרקע והשבילים מקבלים נפח, וקווי המתאר שנעלמים באור שטוח מתבלטים לפתע. לא כל צילום חייב להיעשות בזריחה או בשקיעה. במוראביה מצלמים לעיתים גם בבוקר המאוחר או בצהריים, דווקא באור החזק והלא מומלץ בד"כ. אני מעודד אתכם לבדוק איזה כיוון אור ישרת את המבנה שבחרתם ואיזה סיפור ייווצר מהמפגש בין האור לצל. אל תחששו מצללים משמעותיים. אני מציע לכם להתייחס אליהם כאל צורה גיאומטרית נוספת בתוך הפריים, ולא רק כאל אזור חשוך. חשפו כך שהאזורים הבהירים ישמרו פרטים, ואז החליטו אם חשוב לכם להראות גם פרטים בצל או דווקא להשאיר אותו כהה ופשוט. לפעמים הסיפור נמצא בדיוק בגבול שבין האור לצל. פס האור על הגבעה והמבנה הזעיר ממחישים איך אור וצל יכולים לבנות קומפוזיציה שלמה. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 5: אביב במוראביה - צבעים שאי אפשר להזמין מראש באביב השדות של מוראביה מתעוררים לחיים. אתם עשויים לפגוש גוונים שונים של ירוק לצד אדמה חרושה, עצי פרי מלבלבים ושדות צהובים, בהתאם לגידולים ולעיתוי הפריחה. בעיניי, החיבור בין הצבעוניות הזאת לבין הקווים המינימליסטיים של הנוף הוא חלק מהקסם. וכמו בכל צילום טבע, אנחנו לא שולטים במה שיפרח ובאיזה יום - ולכן כדאי להישאר סקרנים וגמישים. פריחה אביבית מהממת במוראביה פריחה אביבית מהממת במוראביה פוטו-טיפ 6: חפשו ניגוד קטן או חזרתיות בתוך משטח אחיד עץ פורח אחד בתוך כרם או טחנת רוח קטנה במרחב ירוק יכולים להפוך לעוגן שמחזיק את התמונה. אלמנטים דומים שחוזרים על עצמם ב"קצב" מסוים - יכולים ליצור תחושה של סדר ודיוק. כשאתם מזהים נושאים כאלה, נסו להשאיר סביבם מקום לנשום ולבדוק כמה מהסביבה דרוש כדי להדגיש אותו. אני מזכיר לכם שלא תמיד צריך למלא את הפריים בנושא - לפעמים דווקא המרחב הוא חלק משמעותי מהסיפור. עץ פורח אחד בין שורות הכרם שובר את הדפוס החוזר ומושך אליו את העין. צילום: ויקטור זיסלין. ואם אתם רוצים להוסיף שכבת עומק נוספת, נסו לצלם דרך פרחים או עלים שנמצאים קרוב לעדשה. כתמי הצבע המטושטשים יכולים להפוך למסגרת טבעית, בתנאי שהנושא המרכזי נשאר ברור. פריחה צהובה מטושטשת בחזית מוסיפה שכבה של צבע ועומק סביב טחנת הרוח. צילום: ויקטור זיסלין. הגשרים של פראג בשעה הכחולה, כשאורות העיר והשתקפויותיהם יוצרים שכבות של צבע ותנועה. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ 7: איזה ציוד כדאי להביא? עדשות לצד עדשה רחבה או עדשת ביניים שימושית, אני ממליץ לכם לשקול עדשת טלה ארוכה שמגיעה ל-300 או ל-400 מ"מ לפחות, אם יש לכם אפשרות. עדשות כמו 100-400 מ"מ או 150-600 מ"מ יכולות לשרת כאן נהדר, בהתאם לציוד שיש לכם ולמשקל שנוח לכם לשאת. אם אתם מצלמים במצלמה עם חיישן קרופ, תוכלו לקבל זווית ראייה צרה יותר גם באורך מוקד קצר יחסית, בהשוואה למצלמת פול-פריים מאותה נקודת צילום. חצובה כשאתם עובדים באורכי מוקד ארוכים, חצובה יציבה וכבדה יכולה לעזור מאוד, במיוחד בתאורה חלשה. ממליץ לכם להימנע מחצובות "פשוטות וזולות" ואפילו חצובות טיולים מקצועיות קלות, כי הן לא יצליחו להיות יציבות מספר עם עדשת הסופר טלה הכבדה שלכם. שימו לב למהירות התריס, לרוח ולתזוזות המצלמה; אם צריך, השתמשו בטיימר או בשלט ובדקו את החדות בהגדלה. פילטרים גם פילטרים יהיו שימושיים בטיול הצילום הבא שלכם במוראביה. למשל, פילטר מקטב יוציא צבעים חזקים יותר בשדות ובשמיים, וכן ידגיש פרטים כשהשמש מגיעה מימין או משמאל. פילטר ND במגוון עוצמות יכול להוסיף מימד של זמן ולאפשר חשיפות ארוכות גם במהלך היום במידה ויש תנועה בפריים. אציין במיוחד פילטר מדורג (GND) שמחשיך את החלק העליון של הסצינה, מה שישדרג פלאים את צילומי הזריחות והשקיעות שלכם, בהן הטווח הדינמי של הסצנה רחב מדי לפריים בודד. תוכלו לקרוא מאמר נוסף שכתבתי בנושא בו העמקתי ופירטתי את ההמלצות שלי לציוד צילום בחו"ל. קישור למאמר. אבל ההמלצה הכי משמעותית שלי חשובה יותר מכל פריט ציוד: אל תתנו לעדשה או כל אביזר כזה או אחר להחליט בשבילכם מה תהיה התמונה. קודם תחשבו מה אתם רוצים לספר, ורק אחר כך בחרו את הכלי. צלם עם חצובה ועדשת טלה בין המרחבים הירוקים של מוראביה. צילום: ויקטור זיסלין. לפני ההגעה למוראביה - נתענג בכמה ימים של צילום אורבני בפראג המסע שאליו אני מזמין אתכם באפריל 2027 אינו מתחיל ישר בשדות והמרחבים של מוראביה. אנחנו פותחים בכמה ימים של צילום אורבני בפראג, אחת הערים המרתקות באירופה לצילום. מצודת פראג, הצריחים, גגות הרעפים, הסמטאות וקווי הרקיע מעל הנהר מזמינים אתכם לשחק עם אור, פרספקטיבה ושכבות. בשעות בין הערביים ובשעה הכחולה העיר משנה אופי, והאור הטבעי משתלב עם תאורת הרחוב והמבנים. בעיניי, זה אחד הדברים היפים בשילוב הזה: בפראג אתם לומדים לספר סיפור בתוך סביבה עירונית עשירה בפרטים, ובמוראביה אתם מתרגלים כמעט את ההפך - לפשט, לבודד ולתת מקום לשקט של הנוף. שתי שפות צילומיות שונות, שמעשירות זו את זו. אור זהוב מעל קו הרקיע של פראג ומצודת פראג. צילום: ויקטור זיסלין. אור זהוב מעל קו הרקיע של פראג ומצודת פרא, כמה רגעים אחריג. צילום: ויקטור זיסלין. אני אוהב את המעבר הזה בצילום אורבני: רגע אחד אתם מצלמים גשרים ונוף עירוני רחב בשעה הכחולה, וברגע אחר אפשר להתמקד בקווים ובצורות בתוך מבנה. נסו לחפש גם בפראג קומפוזיציות כמעט מופשטות. גם צילום אורבני יכול להפוך לאבסטרקטי - המדרגות והמעקות מתכנסים למערכת של קווים מעגליים. צילום: ויקטור זיסלין. צלליות פסלים וציפור חולפת יוצרות סיפור עירוני בעזרת צורה ותזמון, כמעט בלי צבע. צילום: ויקטור זיסלין. גם כשאין שמיים צבעוניים במיוחד, צללית ברורה יכולה להספיק. חפשו הפרדה בין הצורות לבין הרקע, ואם נכנס לפריים אלמנט נע, בדקו אם הוא מוסיף לסיפור או דווקא מסיח את הדעת. שורת עצים פשוטה מקבלת נוכחות בזכות החזרתיות והניגוד בין השדות הירוקים לצהובים. צילום: ויקטור זיסלין. לתכנון יום צילום בעיר תוכלו להיעזר גם במדריך הלוקיישנים שלי לצילום בפראג, עם נקודות תצפית וטיפים נוספים. רוצים לראות את מוראביה דרך העדשה שלכם ולצאת לטיול? בין 4 ל-12 באפריל 2027 נצא בפעם הרביעית למסע צילום בפראג ובמוראביה עם פוטו טריפס, בהדרכה משותפת שלי ושל פיוטר סקשפייץ. אם אתם רוצים לא רק להגיע למקומות יפים, אלא גם להבין איך ניגשים אליהם כצלמים - איך בוחרים פריים, מזהים אור נכון ומחפשים קומפוזיציה מרהיבה - אשמח שתצטרפו אלינו ללמידה ולחוויה בשטח. אני מזמין להיכנס לקישור הבא - טיול הצילום שלנו לפראג ולמוראביה באפריל 2027, לשאול שאלות ולבדוק אם הוא מתאים לכם. לפעמים כל מה שצריך כדי לראות ולצלם נוף אחרת הוא עדשה ארוכה, מעט סבלנות ומישהו שעוזר לכם ומנחה אתכם איך להפוך את הסצנה ליצירת אומנות ייחודית משלכם. שלכם, ויקטור
- טיול צילום בסלובניה: 7 החלטות שהופכות נוף יפה לתמונה בלתי נשכחת
סלובניה יודעת לתת לצלמי נוף כמעט הכול: גבעות ירוקות שנעלמות בתוך ערפל, כנסיות קטנות וכפרים ציוריים של כמה בתים על פסגות, יערות שבהם קרני השמש חודרות בין הענפים ומציירות קווים באוויר, אגמים שלווים והשתקפויות וגם שמיים דרמטיים שנצבעים בצבעי זהב ואדם רגע לפני שהיום נגמר. אבל דווקא כשכל כך יפה מסביב, קל לשכוח את השאלה החשובה באמת: מה אני רוצה ליצור מכל היופי הזה? באוקטובר האחרון חזרנו מטיול המאסטר קלאס שלנו לסלובניה, בהדרכה משותפת עם פיוטר סקשפייץ. כשאני מסתכל על התמונות מהטיול, אני רואה הרבה מעבר לאוסף לוקיישנים מרהיבים. כמעט כל צילום מייצג החלטה מקצועית מודעת: למה הגענו דווקא בשעה מסוימת, מה בחרנו להכניס לפריים, ממה נפרדנו, ואיך נתנו לאור ולמזג האוויר להשתתף ביצירה. אז במקום לסכם לכם את המסלול יום אחרי יום, אני רוצה לקחת אתכם דרך שבע החלטות שמלוות את תהליך הצילום - מהרגע שבו מתחילים לתכנן ועד לרגע שבו בוחרים את התמונות שניקח איתנו הביתה. בדרך אשלב גם כמה פוטו-טיפים מעשיים שתוכלו ליישם בטיול הבא שלכם, בארץ או בחו״ל. בין הגבעה הבהירה לערפל בעמקים נוצרים עומק ומוקד עניין ברור. צילום: ויקטור זיסלין. החלטה צילומית ראשונה: להתחיל מהתמונה שרוצים ליצור, ורק אחר כך מהמפה תכנון של טיול צילום הוא לא תחרות בכמות הלוקיישנים שמספיקים לסמן עליהם V. כשמתכננים מסלול תיירותי שואלים בדרך כלל ״מה אסור לפספס?״. צלמים צריכים לשנות את השאלה: ״איזה סוג תמונה אני רוצה לחזור איתה?״. צילום של מרחב עצום? משחק בין מבנה אנושי קטן לנוף? צילום מינימליסטי של צורה אחת בתוך ערפל? לכל תשובה כזאת יש משמעות אחרת בבחירת המקום, נקודת המבט, השעה ומשך השהייה. תראו למשל את אגם בלד מול העיירה פיראן. בשניהם יש שילוב בין טבע למבנים מעשה ידי אדם. שניהם צולמו צמוד לשקיעה ולשעה הכחולה. אבל מבחינה צילומית אלו שני סיפורים אחרים. בבלד, האי והכנסייה הקטנים מקבלים את כוחם מהמרחב הכחול שעוטף אותם. המבנים הם התבלין הסודי שמקפיץ את המנה המרכזית, שהיא הנוף היפה וההרים ברקע. בפיראן, גגות העיר מייצרים מרקם צפוף, קו החוף משרטט צורה ברורה, והשמיים והים נותנים למקום את הצבע, הקונטקסט והחיבור למקום. לכן בחירת קומפוזיציה טובה מתחילה הרבה לפני סיבוב טבעת הזום. אגם בלד בדמדומים: האי המואר קטן בפריים, אך נשאר הנושא המרכזי. צילום: ויקטור זיסלין. פיראן בשקיעה: צילום נוף אורבני שמבוסס על היחסים בין העיר, הים והשמיים. צילום: ויקטור זיסלין. כדאי להפוך את הטיפ הזה למעשי ולא רק להסכים איתו בתיאוריה. כשאתם יוצאים לטיול צילום כדאי לעשות מחקר מקדים פשוט למדי - חיפוש תמונות להשראה בגוגל או בכל אתר מדיה שיש בו תמונות של צלמים רציניים. חפשו תמונות שתופסות לכם את העין, חלקם ממקומות איקוניים וחלקם ממקומות פחות מוכרים. צלמו מסך עם התמונות ושלחו אותן לעצמכם כדי לזכור איך המקומות נראו ומה אהבתם. לצד התמונות, נסו לרשום לעצמכם רעיונות במילים פשוטות: ״אני רוצה לצלם את הכנסייה הקטנה מול המרחבים שבעמק ושכבות הרים ברקע״, או ״אני רוצה להגיע לספוט עם שביל שמוביל את העין לעבר הכפר הציורי״. לא מדובר בתסריט נוקשה. מדובר בכיוון אמנותי שיעזור לכם לזהות הזדמנות כאשר היא תופיע. החלטה צילומית שנייה: לקבוע פגישה עם האור - ולא רק עם השעון אחרי שבחרתם מה מעניין אתכם, מגיעה ההחלטה הבאה: מתי הנוף הזה יהיה בשיאו עבור הסיפור שבחרתם? המונח ״שעת הזהב״ מוכר לכולנו, אבל הוא לא תחליף לחשיבה ותכנון מוקדמים וכן להתבוננות בזמן אמת. אור צד יכול להדגיש את התבליט של שורות כרם או מבנה מעניין; אור אחורי עשוי לצייר שוליים זוהרים סביב עצים; ועננים שמסננים את השמש יכולים ליצור רכות שאור ישיר לא ייתן לנו. האור האלכסוני משרטט את שורות הכרם ומבליט את הקפלה. צילום: ויקטור זיסלין. למשל, בתמונה עם הקפלה הקטנה בכרמים האוסטריים (קרוב לגבול עם סלובניה), הכוח אינו רק במבנה הלבן וסביבתו. הקווים האלכסוניים של הגפנים מתעוררים לחיים בזכות האור הצידי שמבליט את הטופוגרפיה ומייצר תחושה גרפית בפריים. זה הרגע שבו תכנון, החלטה בשטח וקומפוזיציה נפגשים: לא מספיק לזהות צורות יפות, צריך לתת לאור לעזור לנו להראות אותן. הקרניים עצמן הופכות לנושא, והכביש מוביל את העין אל תוך היער. צילום: ויקטור זיסלין. בתמונה מהיער, הסיפור מתהפך. כאן קרני השמש עצמן הן הנושא, והכביש המפותל מעניק להן כיוון ותנועה בתוך הפריים. הקרניים בולטות לעין כאשר האור מתפזר דרך חלקיקים או טיפות זעירות באוויר - תנאי שלא מובטח בכל בוקר, אבל מאד שכיח בסלובניה בתקופות הסתיו והחורף. במקום לצלם את כל היער, כדאי לחפש נקודה שבה האור, הגזעים והדרך יוצרים יחד קומפוזיציה אחת. ענני השקיעה מוסיפים דרמה, אבל הכנסייה הקטנה היא העוגן של הקומפוזיציה. צילום: ויקטור זיסלין. וגם כשהשמיים בוערים, צריך לבחור מה יוביל את נושא הצילום ומה יגרום לצופה להתפעל מהנוף. הכנסייה על הגבעה נשארת עוגן יציב בתוך עננים דרמטיים ורכסי הרים. אם כל תשומת הלב הייתה הולכת רק לצבע האדום, אולי היינו מקבלים שקיעה יפה, אבל פחות תמונה בעלת סיפור. מבחינת האור, חשוב שתדעו שהפריים הזה צולם מעט אחרי השקיעה הרשמית, כך שקרני השמש שמגיעים מתחת לאופק צובעים את השמיים באדום וורוד משגעים. אני מציין את זה, כי אני רואה שהרבה צלמים מקפלים את הציוד איך שהשמש נעלמת, וכדאי לזכור שדווקא הרגעים שאחרי השקיעה יכולים להיות הזמנים הכי טובים לצילום. החלטה צילומית שלישית: להכניס את מזג האוויר לתוך התכנון, בלי לצפות שיציית לנו כאן מגיע החלק שטיולי צילום נופים הופכים בו למעניינים באמת. אפשר לבדוק תחזיות, עננות, לחות וכיוון רוח, אבל אי אפשר להזמין ערפל בדיוק לשעה שרשומה בתוכנית. באזורים של עמקים וגבעות, קירור של הלילה בתנאים מתאימים יכול ליצור שכבות ערפל נמוכות; לפעמים הן ממלאות את העמק, ולפעמים הן מסתירות גם את התצפית עצמה. זה אחד המצבים שבהם חשוב להגיע עם תוכנית - ועם נכונות לשנות אותה. הכנסייה המוארת מושכת את העין מתוך שכבות הערפל הכחולות. צילום: ויקטור זיסלין. תראו מה קורה כששכבות הערפל הכחולות בולעות כמעט את כל העמק, ומשאירות כנסייה קטנה המוארת בצהוב ועוד כמה גבהות שנותנות עוד עומק לסיפור הצילמי. יש כאן שילוב מרתק בין ניגוד צבעים, קנה מידה ותחושת מסתורין. אותו ערפל שהיה יכול להיחשב ״מזג אוויר שהורס את הנוף״ הופך לתפאורה שמבליטה את הנושא. הערפל מפריד בין הרכסים ומדגיש את תחושת העומק בנוף. צילום: ויקטור זיסלין. האור החם מעניק לערפל עומק, והכנסייה יוצרת נקודת עצירה לעין. צילום: ויקטור זיסלין. ובתמונות שבהן הערפל נפתח בין רכסי הגבעות, נוצר עומק כמעט ציורי: השכבות הקרובות בעלות יותר פרטים וקונטרסט, והרחוקות מתרככות. זו פרספקטיבה אווירית במיטבה. שימו לב שלא תמיד כדאי להילחם בה בעריכה - הגברת Dehaze או קונטרסט בצורה מוגזמת יכולה למחוק בדיוק את העדינות שעבורה עצרנו לצלם. הכלל המעשי שלי כאן פשוט: לפני שמחליטים שהשמיים ״סגורים״ או שהערפל ״מפריע״, שאלו מה מזג האוויר מסתיר, ומה הוא דווקא חושף. לפעמים ההזדמנות האמנותית נמצאת בצילום שונה לגמרי מזה שתכננתם. החלטה צילומית רביעית: לגלות את הסיפור הקטן בתוך הנוף הגדול אחרי שלמדנו לקרוא את האור ואת האוויר, אפשר להתפנות אל הקומפוזיציה עצמה. מול גבעות וכרמים אינסופיים, הפיתוי הוא להכניס הכול לפריים. אבל לעיתים דווקא שביל ירוק אחד, עץ בשלכת או בית קטן על קו רכס מספרים סיפור מדויק יותר מכל הפנורמה. כשהשורות הגיאומטריות הופכות לשפה של התמונה, והעץ הקטן מעניק לה מוקד עניין. צילום: ויקטור זיסלין. התמונה של שורות הכרם היא כמעט תרגיל בגיאומטריה: אלכסונים צפופים, שטח ירוק שנפתח ביניהם ועץ קטן שעוצר את התנועה. אם תוציאו את העץ, תקבלו צילום אבסטרקטי של קצב וחזרתיות. אם תצלמו את הנוף השלם, תיתנו לצופה את ההבנה של איך המקום נראה, אבל פחות את הביטוי האישי שלכם. אם תיצרו שילוב מדויק בין ההמקצבים של הגפנים לבין העץ הבודד, תצרו מתח מסקרן בין הסדר הגדול לבין הפרט היחיד ששובר אותו. שלושת הבחירות לגיטימיות; הן פשוט מספרות דברים אחרים. כתם צהוב אחד מפר את החזרתיות ומגדיר את הנושא של הצילום. צילום: ויקטור זיסלין. אפשר לבחור בגבעות הפתוחות, בחווה הבודדת או בקווים המעוגלים של הכרמים. צילום: ויקטור זיסלין. כאן נכנסת גם בחירת אורך המוקד. בעדשה רחבה אפשר לתת לצופה תחושה של הסביבה ומקומו של הנושא בתוכה. בעדשת טלה קל יותר לבודד חלק מהנוף ולהוציא הסחות דעת מחוץ למסגרת. זכרו שתחושת הפרספקטיבה והיחסים בין המרחקים נקבעת קודם כול מנקודת הצילום; העדשה משנה את זווית הראייה ואת המסגור. ההחלטה האמנותית קודמת לשאלה אם לעבוד ב־35 מ״מ או ב־200 מ״מ. החלטה צילומית חמישית: להסכים לוותר על חלק מהנוף אם הבחירה הקודמת הייתה למצוא את הנושא ולדייק אותו, עכשיו צריך לגלות אומץ ולהשאיר מקום גם למה שאין. בצילום נוף אנחנו רגילים לחפש פרטים: עץ בקדמה, הר ברקע, שמיים דרמטיים. אבל תמונה אינה חייבת להיות מלאה כדי להיות עשירה. לפעמים הרבה מאוד חלל ריק, מה שנקרא Negative Space עושה עבור הנושא את מה שעודף מידע הורס - דיוק ומיקוד. כשהערפל מוחק את רוב הנוף, נשארים נושא, צורה והרבה אוויר לנשימה. צילום: ויקטור זיסלין. תסתכלו על הכנסייה הלבנה בתוך הערפל. יש בה מעט מאוד מידע חזותי - גבעה רכה, כנסייה, עצים בערפל וכמעט שום דבר מעבר. דווקא משום שאין מסביב הרבה הסחות דעת, העין מזהה מיד את הסיפור. הערפל איננו ״חוסר חדות״ שצריך לתקן: הוא החומר שממנו התמונה בנויה. שכבות ערפל רכות משאירות רק רמזים לקווי המתאר של העצים. צילום: ויקטור זיסלין. גם בתמונה של העצים הנעלמים בערפל, החלקים שנחשפים והחלקים שמוסתרים יוצרים מקצב. לפני שלוחצים, שווה לבדוק את קצוות הפריים ולשאול: האם הכתם הבהיר הזה, הענף הזה, או פס השמיים הזה באמת מוסיפים משהו? נסו לצלם גרסה אחת רחבה ועוד גרסה מצומצמת מאוד, והשוו איזו מהן מעבירה טוב יותר את התחושה שבחרתם. החלטה צילומית שישית: לתת לזמן להשתתף בתוך הפריים עד עכשיו דיברנו בעיקר על אור וצורות, אבל יש לנו כלי נוסף - זמן. סצנה שנראית סטטית במבט ראשון יכולה לקבל אופי אחר לגמרי כאשר מתייחסים גם למה שזז בתוכה. בכביש המפותל בין הכרמים, למשל, שובלי האורות מציירים צורת לב ומובילים את העין בתוך הנוף. פתאום הדרך אינה רק מרכיב בקומפוזיציה, אלא ההתרחשות עצמה. כביש מתפתל הופך מקו נוף לקו של אור ותנועה. צילום: ויקטור זיסלין. חשיפה ארוכה על חצובה היא אחת הדרכים ליצור את האפקט הזה: מתחילים בקומפוזיציה יציבה, בודקים שאין באורות אזורים שרופים, ומשנים את משך החשיפה בהתאם לתנועה ולתוצאה שרוצים לקבל. אפשר גם לחבר כמה חשיפות בשלב העריכה כשיש לכך סיבה. מהירות תריס אחת לא תתאים לכל כביש - היא תלויה בקצב התנועה ובאור הקיים. העקומה של הגשר ופסי האור מוסיפים תנועה לנוף ההררי. צילום: ויקטור זיסלין. בגשר הגדול האורות יוצרים קשת זורמת בתוך נוף של גבעות כהות. כאן גם קורה דבר מעניין מבחינה אמנותית: מבנה הנדסי שבאור יום היה אולי הנושא המרכזי הופך בדמדומים לקו שמחזיק בתוכו תנועה. לא צריך להוסיף עוד אלמנטים כדי להעשיר את הפריים; לפעמים צריך רק לאפשר לזמן להיראות. החלטה צילומית שביעית: לראות את התמונה שוב - דרך עיניים של אחרים כל ההחלטות הקודמות התרחשו לפני הלחיצה על הכפתור או בזמן הצילום. אבל בעיניי, אחת ההחלטות החשובות מתרחשת אחרי שכבר יש תמונה. האם אנחנו מסוגלים להסתכל עליה מחדש ולשאול לא רק ״האם היא יפה?״ אלא ״האם היא באמת מרגשת ומדויקת למה שרציתי להגיד?״. זה המקום שבו דיון עם צלמים אחרים ומשוב מקצועי הופכים לחלק אמיתי מתהליך היצירה. כנסייה מוארת על רכס ירוק: רגע לבחון מה העין רואה קודם ומה הסיפור של הפריים. צילום: ויקטור זיסלין. קחו למשל את כנסיית סנט פרימוס המוארת על הגבעה, מול שכבות ההרים והעננים. אפשר לדבר כאן על בחירת נקודת מבט, על כמה מקום לתת להר ברקע, על יחסי אור בין הכנסייה לסביבה ועל השאלה האם העין מגיעה מיד למקום הנכון. אלו לא שאלות שיש להן תמיד תשובה אחת; הן שאלות שעוזרות לנו להפוך בחירה אינטואיטיבית לבחירה מודעת. וזה חלק גדול מהיופי בטיולי הצילום שלנו: לא רק להגיע לנקודות צילום מוצלחות באור היפה ביותר שאפשר, אלא לעצור, להתבונן, להתלבט, לעזור, לקבל השראה, לדייק וללמוד מתוך ההחלטות בשטח. השילוב בין היכרות עמוקה עם לוקיישנים ותנאי צילום לבין שיחה אמנותית ותרגול קבוצתי נותן לכל אחד הזדמנות לחדד את העין - ולמצוא בהדרגה את השפה הצילומית משלו. אם הנושא הזה מסקרן אתכם, כתבתי בעבר מאמרים נוספים גם על תובנות בקומפוזיציה, אור ועריכה מהמאסטר קלאס שלנו בהרי הטטרה. שם הרחבתי על ההיבטים הטכניים והקומפוזיציוניים שממשיכים את הרעיונות שכאן. ומה תיקחו איתכם לטיול הצילום הבא? לפני שאתם יוצאים לסשן הבא שלכם, אפילו בפארק או בנקודת תצפית קרובה לבית, בחרו מקום אחד ותנו לעצמכם משימה: להגיע עם רעיון לתמונה, להתבונן באור ובמזג האוויר, לבנות כמה קומפוזיציות שונות שמציגות סיפורים שונים, ולחזור בסופו של דבר עם פריים אחד שאתם באמת עומדים מאחוריו. אחר כך פתחו אותו על מסך גדול ושאלו מה הייתם עושים אחרת בפעם הבאה. זה תרגיל קטן שבונה הרגל צילומי גדול. סלובניה סיפקה לנו באוקטובר האחרון הרבה רגעים יפים לעיניים, והרבה רגעי אושר ללב. עבורי, התמונות האלה מזכירות שהערך האמיתי של טיול צילום לא נמדד רק ביופי של המקומות והצילומים היפים, אלא בעיקר בזכרונות המתוקים מהחוויות שעברנו עם הקבוצה שהתמונות האלה מייצגות. וכמובן, גם ביכולת שלנו לחזור הביתה עם עין קצת יותר חדה, שיקול דעת יותר מדויק וחשק גדול להמשיך ליצור. אם גם לכם מתחשק לחוות צילום נוף בצורה הזאת - עם זמן אמיתי לשטח, למידה, התנסות ומשוב - מוזמנים להכיר את טיולי הצילום הקרובים של פוטו טריפס. אולי באחד מהם ניפגש מול אור מיוחד ונחפש יחד את הפריים הבא שלכם. שלכם, ויקטור נוף סלובני טיפוסי באחת הזריחות במהלך הטיול
- איך לצלם ציפורים באגמון החולה? 5 דרכים ליצור תמונות מיוחדות ומעניינות יותר
בוקר באגמון החולה הוא עולם של צלילים, תנועה ואור. המים והשמיים מחליפים צבע, העגורים מתעוררים, ובכל כמה דקות נוצרת הזדמנות צילומית חדשה. דווקא בתוך כל השפע הזה, הלחץ מתגבר ומתחיל המרדף אחר התמונה הכי טובה שאפשר לקבל בחוויית עגלת המסתור הפופולרית. הסיטואציה מוכרת לכל כך הרבה צלמים - הראש עסוק בניסיון לא לפספס אף הזדמנות צילום מיוחדת, האצבעות עובדות שעות נוספות בשינוי הפרמטרים וההגדרות והלב נשאר המום מעוצמת החוויה. במצב כזה, החוויה הצילומית מתפספסת לגמרי והתמונות יוצאות פחות מרשימות מהפוטנציאל שהמקום מאפשר. הצלמים יורים לכל עבר, לא עוצרים רגע לחשוב, לתכנן, לעשות משוב עצמי ולדייק את הצילומים בזמן אמת. על אחת כמה וכמה, אין מה לדבר כאן על אומנות ויצירתיות. אם אצלם מספיק תמונות, "יצא מה שיצא ואני מרוצה". אני מזמין אתכם להגיע לאגמון במיינדסט אחר - רגוע יותר, מתוכנן יותר ומוכן יותר. שווה לפעמים להפסיק לחפש את התמונה החדה ביותר של הציפור הקרובה ביותר ולשאול: איזו תמונה אני באמת רוצה ליצור? מעוף עגורים על רקע צבעי השחר. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. במאמר הקודם שלי על צילום ציפורים באגמון הרחבתי על ציוד, פוקוס, חשיפה וטכניקות צילום. הפעם אני רוצה להתמקד בפן היצירתי: איך אפשר לחזור מאותו בוקר עם תמונות שמרגישות קצת אחרת. הנה חמישה פוטו-טיפים שאפשר לקחת לשטח. פוטו-טיפ מס' 1: חפשו סיפור, לא רק ציפור חדה תמונה של ציפור שעומדת יפה בפריים, חדה ומדויקת מבחינה טכנית, היא נקודת התחלה מצוינת. אבל לפעמים הסיפור מתחיל דווקא במרווח שבינה לבין הציפור שלצידה. שני עגורים המתקרבים זה לזה, אחד שמרים ראש כשכולם עסוקים במשהו אחר, או שתי קבוצות של ציפורים במישורים שונים - כל אלה יכולים ליצור יחסים שמעניקים לתמונה משמעות נוספת, מעבר לאסתטיקה הוויזואלית. בחרו התרחשויות שמסקרנות אתכם, התרכזו בהן והמתינו לרגע שבו צורת הגוף, כיוון המבט והמרחק בין הציפורים מסתדרים יחד. שימו לב במיוחד לחפיפות של צווארים וכנפיים: לפעמים חצי שנייה של סבלנות היא כל ההבדל בין צבר ציפורים צפוף לבין תמונה שקל לקרוא. הקשר בין שני עגורים מושך את העין מתוך הערפל. צילום: ויקטור זיסלין, 2019. שתי קבוצות ציפורים במישורים שונים יוצרות סיפור רחב יותר. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. פוטו-טיפ מס' 2: תנו לחלל הריק לעבוד בשבילכם לא כל ציפור צריכה למלא את הפריים. לפעמים דווקא מרחב גדול של מים שקטים הופך אותה למשמעותית יותר. אבל לא מספיק להשאיר סתם הרבה מקום פנוי - כדאי לבחור איזה חלל להשאיר ואיפה. מים בהירים וחלקים יכולים ליצור תחושת שלווה, בעוד שפסי אור וצל מוסיפים מתח וכיוון. נסו לצלם את אותה ציפור בשתי קומפוזיציות: פעם אחת כשהיא במרכז התמונה, ופעם נוספת כשהיא קטנה ונמצאת בצד, עם מקום למים, להשתקפות ולכיוון התנועה שלה. השוו ביניהן: באיזו תמונה המרחב הוא חלק מהסיפור, ובאיזו הוא רק רקע? עגור קטן בתוך מרחב של מים בהירים והשתקפות עדינה. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. שינוי מיקום הציפור ביחס לפסי האור משנה את התחושה בפריים. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. עגור במעוף עם שמיים שטופי אור וצבע במהלך הזריחה באגמון. צילום: ויקטור זיסלין, 2022 פוטו-טיפ מס' 3: מצאו סדר בתוך להקה כשיש עשרות עגורים באותו אזור, קל לקבל תמונה עמוסה שבה שום דבר לא בולט. במקום לנסות לתפוס את כולם, חפשו מבנה מסודר: שורת צווארים, כנפיים שחוזרות על אותה צורה, קבוצות קטנות עם רווחים ביניהן או ציפור אחת שמתנהגת אחרת מכל השאר. סרקו קודם את קצוות הפריים ואחר כך את המרכז. אם כנף של ציפור אחת מסתירה ראש של אחרת, או אם שתי ציפורים מתחברות לכתם אחד, נסו לשנות מעט את הזווית - כשאפשר - או המתינו לתנועה שתפריד ביניהן. לפעמים דווקא ציפור אחת שסוטה מהקצב של הלהקה היא זו שהופכת את הקומפוזיציה למעניינת. קצב גרפי של כנפיים בשמיים. צילום: ויקטור זיסלין, 2017. מתוך הצפיפות אפשר לזהות קבוצות ומקצבים. צילום: ויקטור זיסלין, 2016. רווחים בין הציפורים יוצרים סדר בתוך הקבוצה. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. פוטו-טיפ מס' 4: נצלו את ההשתקפויות בצורה חכמה אולי הטיפ הכי בנאלי ברשימה, כי ההשתקפויות פשוט נמצאות שם ולא צריך להתאמץ הרבה כדי לכלול אותן בפריים, אבל בדיוק בגלל זה, זהו הטיפ הכי טריקי. אל תכללו השתקפות בפריים רק משום שהיא שם. השתמשו בה כשהיא מחזקת את הסיפור, מוסיפה תחושה חדשה או מייצרת עוד שכבה של עניין. המים השקטים מזמינים תמונה שמשדרת שלווה ורוגע; אדווה קלה מסוגלת לפרק ציפור מוכרת לכתמים וקווים; מים כהים עם אלומת אור מדויקת יכולים להפוך השתקפות לאלמנט גרפי ואת הפריים כולו לדרמטי יותר. התרגיל כאן פשוט: צלמו פריים אחד שבו רואים את הציפור ואת בבואתה, ואז חפשו פריים שני שבו ההשתקפות מקבלת תפקיד מרכזי יותר. חפשו גם עצים, קנים או עננים שההשתקפות שלהם במים יכולה להוסיף לתמונה שכבה נוספת של עניין. נסו למקם את קו המפגש בין הנוף להשתקפות באמצע הפריים, ואחר כך קרוב יותר לקצה העליון או התחתון. בדקו איך השינוי משפיע על האיזון בתמונה. שימו לב מה קורה כשמשנים את היחס בין המים לבין האובייקט ובין ההשתקפות לנושא. ראו איך מרקם המים — כשהם שקטים וחלקים או זורמים ומחוספסים — משנה את התחושה שנוצרת בפריים. השתקפות הנוף יוצרת שכבת עומק ואווירה. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. כשהמים אינם מראה חלקה, נוצרת שפה חזותית אחרת. צילום: ויקטור זיסלין, 2017. צורה פתוחה והשתקפות משלימה אותה. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. פוטו-טיפ מס' 5: נצלו את האור המשתנה, אל תילחמו בו אחד הדברים היפים בצילום זריחה באגמון הוא שאין לנו באמת אור אחד. בתוך זמן קצר הסצנה יכולה לעבור מאור חלש בגוונים כחולים וקרירים, לאור עדין של זהב רך ואז לאור חזק וקונטרסטי יותר. במקום להתמקד בהגדרות שיעבדו בכל חלק מהזריחה ולאורך כל הבוקר, תנו לאופי האור להוביל את הבחירה היצירתית. לפני הזריחה, באור הדמדומים: האור חלש ורך, והערפל והצבעים יכולים להעניק לתמונה אווירה כמעט ציורית. זה זמן מצוין להתנסות גם ב-ICM - תנועת מצלמה מכוונת בזמן החשיפה. כנקודת פתיחה נסו מהירות תריס באזור 1/3 עד 1/10 שנייה, בהתאם לכמות האור והחזון הצילומי-ציורי שלכם. ציירו עם האור והזיזו את המצלמה במכוון בכיוונים שונים, שנו את מהירות התנועה שלכם כדי לייצר ציורים מגוונים, צלמו כמה תמונות ברצף תוך כדי תנועה כדי ללכוד את הסיפור הציורי המרשים והמיוחד ביותר. אל תחפשו תמונה מדויקת וסיפור ברור. חפשו צורות וכתמי צבע שמספרים את הסיפור של האגמון בדרך מיוחדת, שמעבירים יותר את התחושה והאווירה של המקום ופחות את המראה המדויק שלו. כשהשמש נמוכה: צבעי הרקע ופסי האור במים נעשים דומיננטיים. חפשו ציפור עם מתאר ברור מול האזור המואר וצלמו סילואט, או שחקו ביחס בין צללית כהה להשתקפות זהובה. במקום להיאבק בקונטרסט, הפכו אותו לחלק מהקומפוזיציה. כשהשמש עולה והאור מתחזק: נפתחות אפשרויות אחרות. חפשו מרקם בנוצות, בקליפת העצים ובצמחייה, וכן דוגמאות של אור וצל. אם רוצים להדגיש טקסטורה, כדאי למצוא זווית שבה האור מגיע מהצד; שמש גבוהה ממש מעל הראש דווקא עלולה לייצר אור נוקשה וצללים קצרים. טשטוש תנועתי כדרך לבטא אווירה במקום פרטים חדים. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. עגור כהה וכתם זהוב של אור נמוך. צילום: ויקטור זיסלין, 2026. צללית אחת מול זריחה כתומה. צילום: ויקטור זיסלין, 2016. עגור במעוף, מעט אחרי שהשמש זרחה וצבעה את העמק בזהוב מרהיב. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. אור בוקר מתקדם מדגיש צבע, מרקם וצל. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. טיפ בונוס - תרגיל קצר וקולע לחוויה הבאה שלכם באגמון החולה בפעם הבאה שאתם באגמון, עצרו לרגע את הצילומים לתרגיל הבא - בחרו סצנה מעניינת שיש בה פוטנציאל צילומי מגוון ונסו לצלם ממנה שלוש תמונות שונות לחלוטין - אחת ששמה דגש על התנהגות של הציפורים, אחת ששמה דגש על קומפוזיציה וטכניקה ואחת עם דגש מרכזי על אור. האם הצלחתם לקבל שלוש תמונות שונות מספיק זו מזו אך עדיין בעלות שפה חזותית משותפת? האם ניתן להרכיב משלושתן מיני-סדרה של הסצנה? זאת דרך פשוטה לבדוק אם באמת ראיתם את כל האפשרויות שלה. עגור בורח מהשמש החמימה. צילום: ויקטור זיסלין, 2021. לסיום - איך לקחת את התיאוריה לפרקטיקה? אם מתחשק לכם לקחת את התרגול הזה צעד קדימה וללמוד איך ליישם את כל הטיפים האלה בשטח, והרבה מעבר לכך - ב-8.1.2027 ניפגש באגמון החולה לסדנת צילום בזריחה עם אלון מאיר ואיתי, ויקטור זיסלין. נצא בעגלת מסתור לסיור מורחב וארוך מהרגיל, נתרגל בחירות צילומיות בשטח, נדייק את התוצאות תוך כדי צילום ונסכם את החוויה בשיעור משוב מלא בטיפים והצעות לשיפור בהמשך הדרך. לפרטי הסדנה ולהרשמה לחצו כאן. אם אהבתם את המאמר, שלחו אותו לחבר או חברה שאיתם תסעו לצלם עגורים באגמון השנה. מבטיח שזה ימקד אותם ויעזור גם להם לחזור עם תמונות שעושות קווצ' גדול בלב. שלכם, ויקטור
- צילום ארכיטקטורה: 6 פוטו-טיפים לחדות, פרספקטיבה, חיתוכים, אור וחשיפה ארוכה
כשאנחנו מטיילים בעיר עם המצלמה, מבנים מעניינים ואסתטיים מזמינים אותנו לעצור ולהתבונן קצת יותר. לבחון את הצורות ואת הגיאומטריה של המבנה, להתפעל ממשחקי האור והצל שמדגישים את המרקמים השונים, ולחפש איך לצלם את כל אלה בצורה מרשימה ומדויקת. לפעמים זה אפקט הוואו כשמגיעים למקום אייקוני שראינו רק בגלויות, לפעמים זו הסימטריה שמושכת את העין, ולפעמים אלה הטקסטורות הפשוטות ביותר של הפרטים הקטנים במבנה המרשים. כל אלה יכולים להיות התחלה של צילום שנרצה לקחת איתנו הביתה. מבפנה הפרלמנט של הונגריה, בחשיפה ארוכה של 90 שניות, בשלוב עם פילטר ND1000 ו-GMD. . צילום: ויקטור זיסלין. במאמר הראשון מתוך השניים עסקתי בצד האומנותי של צילום ארכיטקטורה: איך להתבונן במבנה, למצוא את הקווים והפרטים שמושכים אותנו ולבנות סביבם את הפריים. הפעם אתמקד בכלים שיעזרו לכם לצלם את מה שדמיינתם. הרי אחרי שתמצאו את הזווית המעניינת, מגיעות גם שאלות מעשיות: איזה צמצם ישמור על הפרטים החשובים חדים? איך בחירת העדשה והמיקום שלנו ישפיעו על מראה המבנה? ומה עושים כשהאור בחלל חלש ואין אפשרות להשתמש בחצובה? ריכזתי עבורכם שישה פוטו-טיפים שיעזרו לעשות סדר בהחלטות האלה ולהבין את ההיגיון שמאחוריהן. כך תוכלו להתאים את ההגדרות למקום ולתמונה שאתם רוצים ליצור, ולהקדיש יותר תשומת לב לצילום עצמו. לובליאנה בשעה הכחולה. אור השמיים ותאורת העיר משתתפים יחד בבניית הפריים. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 1: עומק שדה והצמצם החדות מתחילה בבחירה האומנותית, לא בסגירה אוטומטית של הצמצם עד הסוף צילום של חזית בניין רחוקה, כשכל האלמנטים בפריים נמצאים בטווח מרחקים דומה, לא דורש אותו עומק שדה כמו צילום דרך קשת שנמצאת מטר מכם וממסגרת קתדרלה בהמשך הרחוב. לפני שמסובבים את החוגה, שאלו: מה בפריים באמת צריך להיות חד? האם כל הפריים? האם רק חלקים ממנו? האם תרצו לשלב אזורים מטושטשים עם אזורים חדים, ולהוביל את עין הצופה אל הפרטים שבחרתם להדגיש? זריחה מעל בזיליקת סנט סטפן, בתצפית מרהיבה מבאסטיון הדייגים, בודפשט. תקריב על הנוף שכולו נמצא במרחק דומה מהמצלמה, מאפשר צילום עם צמצם פתוח: F/4. צילום: ויקטור זיסלין. השעה הכחולה בבאסטיון הדייגים בבודפשט. צילום רב שכבתי דורש צמצם סגור, F/16 במקרה הזה. צילום: ויקטור זיסלין. בצילום מבנה שלם, צמצם F/8 הוא נקודת פתיחה שימושית ברוב המקרים, שיכולה לספק איזון שימושי בין עומק שדה לחדות. בדקו שהיא מתאימה למרחקי הצילום ולפרטים שחשוב לכם לשמור חדים. אם כל הסצנה רחוקה מכם, אפשר לפתוח את הצמצם ל-F/5.6 ולהרוויח את תוספת האור ומהירות תריס גבוהה יותר (או ISO נמוך יותר) - שיהיו שימושיים במיוחד כשמצלמים מהיד. אם יש גם קדמת פריים קרובה, ותרצו לקבל אותה חדה, בדקו אם F/11 או F/13 נותנים את עומק השדה החסר. בצילום בשעה הכחולה ובלילה, ניתן לסגור עוד יותר את הצמצם, לאזור F/16 ואף F/18 ולהרוויח "כוכבים" סביב פנסים ומקורות אור קטנים בסצנה. זכרו שאלה נקודות פתיחה, לא מתכון בטוח לכל סיטואציה. הצמצם המיטבי תלוי בסצנה, בהחלטה האמנותית שלכם, בעדשה ובמרחקי הצילום. סגירה חזקה מאוד של הצמצם, למשל ל-F/22, מוסיפה אמנם עומק שדה, אבל עלולה להפחית את החדות בגלל דיפרקציה (עקיפה). הפרטים מתרככים גם כשהפוקוס מדויק. זו פשרה שכדאי להביא בחשבון גם כשסוגרים צמצם כדי ליצור „כוכבים” סביב מקורות אור. אותה בזיליקה, מסגור אחר לגמרי דרך הקשתות היפות של הבסטיון. צילום מכוון בצמצם F/4 כדי לטשטש קלות את הקשתות. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 2: יישור החליטו אם ליישר את המבנה עוד לפני העריכה פעמים רבות תרצו לכוון את המצלמה למעלה או פשוט לצלם בזווית מאד רחבה כדי להכניס את המבנה בשלמותו - לכלול את ראש המגדל, כל הצריחים והכיפה של הקתדרלה. התוצאה היא שהקווים האנכיים מתכנסים ונוצר מעין עיוות שלעיתים נראה לא טבעי. ההתכנסות נובעת מהטיית המצלמה כלפי מעלה ביחס למבנה. בצילום רחב מקרוב היא עשויה להיות בולטת במיוחד, אבל היא קיימת גם באורכי מוקד אחרים. הדרך להתמודד עם התופעה היא לא להילחם בה "בכוח" אלא לרתום אותה לתהליך היצירה - להדגיש את העיוות וההתכנסות בצורה יפה ואסתטית, או ההיפך, ליישר את הפריים, בצורה אופטית ככל הניתן ולא בעריכה. החלונות של עזריאלי, כשכל הקווים האנכיים מיושרים. צילום: ויקטור זיסלין. רוצים מראה נקי של חזית, עם כל הקווים האופקיים והאנכיים מקבילים? התחילו ממצלמה מאוזנת, בלי הטיה למעלה ובלי נטייה לצד, כשאתם עומדים מול המבנה כך שמישור החיישן מקביל לחזית שלו. היעזרו בפלס וברשת שבתצוגה (grid) כדי ליישר את הגיאומטריה לפיהם ככל הניתן. לפעמים צריך להתרחק, למצוא נקודת צילום גבוהה יותר או לכלול יותר קרקע ולחתוך בהמשך. צלמי ארכיטקטורה מקצועיים משתמשים לפעמים בעדשת Tilt Shift המאפשרת להזיז את המסגור בלי להטות את המצלמה, אבל זה ממש לא הכרחי, בטח לא לצלמים חובבים שמצלמים למען האומנות והתהליך היצירתי. אם עשיתם את כל מה שאפשר בשטח ועדיין נותרו עיוותים שתרצו לתקן בעריכה, הביאו זאת בחשבון כבר בזמן הצילום והשאירו שוליים. במקרה כזה צלמו פריים מעט רחב יותר מהקומפוזיציה בפועל שתרצו לסצנה, כדי לאפשר גמישות בחיתוכים וביישורים בעריכה. זה קצת כמו תוספת בד בתפירה: התיקון צריך חומר לעבוד איתו. ב-Lightroom Classic הפעילו תיקוני פרופיל עדשה, ואז השתמשו ב-Transform ובאפשרות Vertical או Guided. תיקון חזק מותח אזורים בתמונה ומחייב חיתוך מהקצוות; הוא עלול לעלות לכם בדיוק בקצה המגדל שרציתם לשמור. ואם הכוונה היא להדגיש דווקא את הגובה והזוויות, ולהעצים את תחושת תלת-הממד? הקווים המתכנסים יכולים להיות כל הסיפור. חפשו את הזוויות והאלכסונים ושלבו אותם בפריימינג שלכם, ולא מתוך פשרה ו"זה מה יש" אלא מתוך כוונה אומנותית להציג אותם בצורה אסתטית לצופים. זכרו שממש לא חייבים ליישר אוטומטית כל בניין שנצרב לכם על חיישן המצלמה. מבט מלמטה בעזריאלי. ההתכנסות מדגישה את הגובה - החלטה צילומית שאפשר גם לבחור לשמור. צילום: ויקטור זיסלין. טקסט חלופי מוצע, להתאמה לתמונה שתיבחר: תיקון פרספקטיבה בצילום מבנה: קווים מתכנסים לפני היישור וחיתוך השוליים אחריו פוטו-טיפ מס' 3: רחב או צר? זאת השאלה בחרו איפה לעמוד, ורק אז החליטו כמה רחב לצלם עדשה רחבה מאפשרת לכלול שטח גדול בפריים. כשמצלמים איתה מקרוב ומשלבים אלמנטים קרובים ורחוקים, אפשר להדגיש את תחושת העומק והמרחב. לא כל פריים של מבנה מרשים, גם אם תרצו לשלב בו אלמנטים רבים, מתאים לצילום שכזה - עמוק ותלת-ממדי. לפעמים דווקא המראה הדו-ממדי והשטוח מייצר תחושה גיאומטרית מרשימה יותר, גם אם הוא כולל את אותם האלמנטים. למה אני חותר כאן? לפעמים כדאי לקחת כמה צעדים לאחור ולעשות זום אין, כדי לקבל מראה דחוס יותר שמתאים למבנה ולתמונה שאנחנו רוצים ליצור. טווח של 16-24 מ"מ במונחי חיישן מלא שימושי בחללים צפופים ולמבנה גדול מקרוב. בדקו את הפינות: בצילום רחב מאוד אלמנטים ליד השוליים עלולים להיראות מתוחים. התרחקות קלה, שינוי המסגור או אורך מוקד מעט גדול יותר (zoom in) יכולים לתת תוצאה רגועה וטבעית יותר. גשר השרשראות על רקע טירת בודה, בודפשט. התרחקתי מהגשר כדי "לייש" את הפרספקטיבה והשתמשתי בעדשת 24-120, במקום 14-30 הרחבה. צילום: ויקטור זיסלין. טווח של 24-105 מ"מ מתאים לפרספקטיבה טבעית יותר של מבנים שנמצאים מעט רחוק יותר מאיתנו. טווח של 70-200 מ"מ מתאים לבידוד הפרטים הקטנים בסצנה - חלונות, מקצבים של מרפסות או שכבות של גגות. ה"דחיסה" שמזוהה עם טלה נובעת מנקודת הצילום הרחוקה; העדשה מאפשרת למסגר ממנה את החלק הרצוי. נסו תרגיל קטן: צלמו מבנה שלם בעדשה רחבה, ואז תתרחקו ממנו מספר צעדים, עשו זום אין ושמרו ככל האפשר על גודל המבנה ועל מיקומו בפריים. תמשיכו להתרחק ולצלם באורך מוקד גבוה יותר עד שתגיעו לקצה המרחב הזמין לכם. השוו בין התוצאות ותבחנו אותן בעין ביקורתית - מה אתם אוהבים יותר ומדוע? בנוסף, קחו עדשת טלה וצלמו את הפרטים הקטנים של אותו המבנה, ללא אלמנטים שעוטפים את המבנה שנותנים לו את ההקשר, כמו שמיים או צמחיה. האם ראיתם סיפור מיוחד ואינטימי שלא רואים בתמונה הגדולה? בניין ToHa בתל אביב. בידוד חלק מהחזית הופך את המבנה למפגש של קווים וצורות. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 4: האור והחשיפה התאימו את האור למה שאתם רוצים להראות האור ואחיו - הצל - הם אבני היסוד בתהליך היצירה הצילומית, גם בצילום ארכיטקטורה. אור "יבש" ואחיד שצובע את המבנה מקדימה (כלומר, השמש בגב הצלמ/ת) לרוב ייראה משעמם ובנאלי. תשקיעו בחיפוש האור המעניין ביותר עבור הסיטואציה לא פחות מאשר בבניית הקומפוזיציה, היישור והגדרות הצילום. חפשו אור צידי או עילי, שמייצר צל קטן ליד כל בליטה ומדגיש את הטקסטורות. צלמו בקרבת הזריחה או השקיעה כדי לצבוע את המבנה באור זהוב, רך וחלומי. רוצים צורות חדות וצללים גרפיים? גם שמש צהריים יכולה לעבוד מצוין. כיוון החזית חשוב לא פחות משעת הצילום. בדקו מאיפה מגיע האור ביחס לקיר המסוים שבחרתם, ולא רק מתי כתוב "שעת זהב". מבט ממגדל הכיכר הראשית בפראג. המסגור הסימטרי נשבר בעזרת האור שמגיע מהצד ונייצר כיווניות לסצנה. צילום: ויקטור זיסלין. בשעה הכחולה חפשו איזון בין השמיים והצלליות לבין תאורת המבנה. חלון הזמן משתנה לפי המקום, העונה ומזג האוויר, כך שכדאי להגיע לפני השקיעה ולהמשיך לבדוק אחריה. כשהשמיים כבר שחורים, הפער בינם לבין תאורת המבנה גדל. אם חיפשתם איזון בין השניים ואת הגוונים הכחולים בשמיים, ייתכן שהרגע המתאים כבר עבר. אפשר כמובן להמשיך לצלם ולבחור במראה לילי וקונטרסטי יותר. צלמו RAW ובדקו היסטוגרמה והתראת אזורים שרופים, בעיקר בחזיתות בהירות ובחלונות מוארים. לא כל נורה קטנה חייבת לשמור על כל הפרטים שגם כך לא קיימים בה, אז תרגישו בנוח "לשרוף" אזורים קטנים ולא חשובים בתמונה. אבל בניין עם חלונות בהירים או גשר שיש בו תאורה מעניינת - כדאי מאד לשמר את הטקסטורות שלהם, אז הקפידו לתקן את החשיפה במידת הצורך. בודפשט מתצפית מרהיבה על גבעת גלרט - השעה הכחולה עשה קסמים לכל צילום אורבני. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 5: חשיפה ארוכה כדי לייצר תחושה של תנועה או שקט צריך "למרוח" את הזמן לפני שמרכיבים פילטר ND, הסתכלו על העננים, המים והאנשים. איזו תנועה קיימת בפריים? האם היא מפריעה או תורמת לסיפור? האם הייתם רוצים להיפטר ממנה, או לנצל אותה כדי ליצור משהו משהו לא שגרתי בעזרת חשיפה ארוכה? מה בדיוק אתם רוצים שיימרח? המבנה נשאר העוגן החד והברור, והתנועה סביבו מוסיפה כיוון, זרימה או שקט. עננים עם הפרדות ומרקם יתנו תוצאה ברורה יותר משכבה אחידה ויתחברו למראה האדריכלי הגרפי. גם מריחה של מים באגם או בנהר יכולה לחזק את תחושת הניקיון ולתת ניחוח של Fine Art. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בחשיפה ארוכה כדי להעלים אנשים ועוברי אורח, במידה ואין הרבה מהם והם נמצאים בתנועה מתמדת. משך החשיפה תלוי במהירות התנועה ובמראה שאתם מחפשים. גם חשיפה של שנייה או שתיים יכולה לשנות משמעותית את מראה המים או האנשים שבתנועה. כדי לקבל מים חלקים יותר או מריחה ממושכת של עננים, נסו להאריך את החשיפה בהדרגה. לפעמים יספיקו כמה שניות, ולפעמים תצטרכו דקות - בהתאם לתנועה ולתוצאה שאתם מחפשים. לא אכנס כאן לכל הדגשים לצילום חשיפות ארוכות, שכן זה נושא עצום בפני עצמו. מוזמנים לקרוא את המדריך לחשיפות ארוכות עם פילטר ND או את המאמר על חשיפות ארוכות במיוחד. עב"מים בנמל תל אביב. החשיפה הארוכה מייצרת תחושת סוריאליסטית ומתחברת לזרימה והצורה של הפנסים החדים. צילום: ויקטור זיסלין. פוטו-טיפ מס' 6: מה עושים בחלל חשוך? פשרות חכמות בחשיפה, עומק שדה ואיכות התמונה בתוך קתדרלה או מוזיאון, בדקו קודם שמותר לצלם ואילו אביזרים מותרים. אם חצובה נשארת בחוץ, אין טעם להתעקש על ההגדרות שמתאימות לה - כמו ISO נמוך והאפשרות לחשיפות ארוכות. לצילום מהיד בעדשה רחבה אפשר לנסות F/4-F/5.6, עם ויתור מסוים על עומק השדה, ובתמורה להרוויח את האור שנכנס דרך הצמצם הפתוח. כדי להרוויח עוד אור בפריים, ניתן להוריד את מהירות התריס לערכים נמוכים יחסית, כל עוד רעידות הידיים לא מורחות את הפריים. כלל האצבע המוכר לכולם אומר שכשמצלמים אובייקט סטטי, מהירות התריס המינימלית צריכה להיות אחד חלקי אורך המוקד (עבור מצלמת פול פריים). באורך מוקד של 50 מ"מ על מצלמת פול פריים, 1/60 שנייה יכולה לשמש נקודת פתיחה טובה. ככל שאורך המוקד גדל, בדרך כלל צריך לקצר את החשיפה. המייצב, האחיזה ורמת החדות שאתם דורשים ישפיעו על התוצאה. בעדשות רחבות יותר ניתן לרדת אף ל1/30 שניה ופחות מכך. צילום גרם מדרגות טיפוסי באחד הבניינים בבודפשט. צמצם F/4, תריס 1/60, ה-ISO 1250. צילום: ויקטור זיסלין. הצלע השלישית היא כמובן ה-ISO, שיהיה גבוה ביחס לצילום ארכיטקטורה בחוץ ביום בהיר. בצילום פנים אפשר להגיע ל-ISO 2000 ואף יותר. מידת הרעש תלויה במצלמה ובחשיפה, ולכן כדאי לבדוק את התוצאה בהגדלה ולהחליט אם היא מתאימה לכם. אם פרטים חשובים נמצאים מחוץ לעומק השדה, סגרו צמצם והעלו ISO לפי הצורך כדי לשמור על מהירות התריס. אם התמונה מרוחה בגלל רעידות, קצרו את זמן החשיפה או שפרו את הייצוב, והתאימו את ה-ISO בהתאם. לעיתים תתקלו בסצנות עם חלונות או ויטראז' בהיר ואולם כהה, שמציבים בעיה חדשה: טווח דינמי רחב מדי, כך שהצללים עטומים לגמרי והאזורים הבהירים נשרפים. אחת הדרכים להתמודד היא פשוט לוותר על הפרטים באחד האזורים ולצלם פריים אחד, עם ההבנה של המחיר שמשלמים על אובדן הפרטים. אותו המבנה, מבט למעלה .צמצם F/4, תריס 1/60, ה-ISO 400. צילום: ויקטור זיסלין. ניתן גם להשתמש בטכניקת ה-HDR - צילום ברקטינג (Bracketing) של שתיים או שלוש חשיפות, בהפרש של שני סטופים, עם צמצם קבוע. בדקו שהכהה שומרת על הפרטים בחלון ושהבהירה מספקת פרטים בצללים; אם לא, הרחיבו את הטווח. ב-Lightroom Classic בחרו Photo Merge > HDR. האפשרות Auto Align עוזרת ליישר הבדלים קטנים בין הפריימים, ו-Deghost עשויה לעזור עם אובייקטים שזזו. זכרו ש-HDR לא יכול לתקן צילום מרוח. כשמצלמים ברקטינג מהיד, גם החשיפה הארוכה ביותר בסדרה צריכה להישאר חדה. מדרגות בלובליאנה. לפני שבוחרים הגדרות, מחליטים אילו פרטים באור ובצל חשוב לשמור. צילום: ויקטור זיסלין. לסיכום - מה עושים בצילום ארכיטקטורה לפני שמתקפלים מהלוקיישן הגדילו את התמונה ובדקו שלושה דברים: האם הפרטים החשובים חדים, האם הפרספקטיבה משרתת את הרעיון, והאם נשאר מספיק מקום לתיקון ולחיתוך. הרבה יותר נעים לפתוח עכשיו קצת את הפריים ולהשאיר מרווח מעל המגדל, מאשר לגלות בבית שהשפיץ שלו נחתך אחרי היישור. שמח מאד שקראתם והגעתם עד לכאן, אבל זה לא באמת מועיל אלא אם תצאו לשטח לתרגל את מה שלמדתם. השבוע בחרו מבנה אחד ליד הבית. צלמו אותו פעם עם מצלמה מאוזנת ופעם בהטיה מכוונת למעלה, פעם בעדשה רחבה מקרוב ופעם עם טלה מרחוק, פעם את התמונה המלאה ופעם את הפרטים הקטנים. חזרו שוב ושוב כשהאור מגיע מכיוון אחר. נסו חשיפות ארוכות בצורה שמציגה תנועה מעניינת שעוטפת את המבנה. שחקו עם ההגדרות בצורה חכמה - במקום להחליף את כולן יחד, שנו בכל פעם דבר אחד ובדקו מה הוא עשה לתמונה. ככה המספרים בתפריט מתחילים לקבל משמעות. ציור באור בגשר השרשראות בבודפשט. צילום: ויקטור זיסלין. ממשיכים לצלם ארכיטקטורה באוקטובר חודש אוקטובר במועדון שלנו, חדר כושר לצילום, כבר התחיל, והוא מוקדש כולו לצילום ארכיטקטורה בהובלת הצלם המוערך יובל שיבולי. חברי המועדון קיבלו את המשימות ואתגרי הצילום הראשונים של החודש וכבר התחילו לתרגל, עוד לפני כל ההרצאות והשיעורים. נעסוק בנקודות מבט, קווים וצורות, בפרספקטיבה, באור ובפרטים שהופכים מבנה שעוברים לידו ליצירת אומנות ויזואלית בעזרת המצלמה. אם בא לכם לקחת את הנושא מעבר לקריאה ולתרגל בתוך מסגרת מקצועית של למידה ומשוב, הפרטים והתוכנית מחכים בעמוד חדר כושר לצילום. ואם יש לכם חבר שמצלם כל קתדרלה עם אותן הגדרות ואתם לא יודעים איך לעזור לו להשתפר, שלחו לו את המאמר הזה ואת ההזמנה להצטרף לחדר כושר לצילום. הוא יודה לכם אחר כך, אין לי ספק בכך. שיהיה לכם שבוע נפלא, מלא בהשראה ויצירה! שלכם, ויקטור
- צילום ארכיטקטורה: איך לצלם מבנים וקתדרלות? 6 פוטו-טיפים אומנותיים שישדרגו את הצילומים בטיול הבא שלכם
אתם עומדים מול קתדרלה בת 700 שנה. מרימים את המצלמה, מחפשים כמה זוויות ותקריבים שונים, לוחצים על הכפתור, מצלמים כמה פריימים בקומפוזיציה של שליש או סימטריה, מצלמים גם את הפרטים הקטנים ונותנים מקום לצלם כמה אובייקטים מעניינים של המבנה כדי לשתף חברים "הנה, תראו איזה יופי". ועדיין משהו מרגיש ש"זה לא זה". ייתכן שהמתנתם לאלומת אור נפלאה שתצבע את האזור המעניין ביותר במבנה וייתכן וצילמתם באור אחיד ומשעמם, כי הרי "אתם לא שולטים בשמש" (אתם כן, לא בשמש כמובן, אלא בשעת ההגעה ובשריר הסבלנות). מבט על כנסיית San Giorgio Maggiore מנקודת תצפית מיוחדת ב Punta Della Dogana בונציה ייתכן והייתה לכם מספיק סבלנות לחכות שקבוצת התיירים תעזוב את הכיכר ולא תיכנס לפריים וייתכן ונאלצתם לכלול אותם בפריים עם האמירה "מקסימום, אוריד אותם בלייטרום". ייתכן וידעתם שכדאי ליישר את הפריים ולעמוד במקום בו הגיאומטריה ממש סימטרית, וייתכן ועמדתם טיפה בצד כי מישהו תפס את המקום לפניכם. כך או כך, אני יכול לשער שעבור חלקכם, כשפתחתם את התמונות במחשב בבית, ראיתם שצילמתם בדיוק את אותה תמונה שמיליון תיירים צילמו לפניכם, או שצילמתם תמונה בה המבנה קצת עקום, או שבשורה התחתונה חזרתם עם כמה פריימים די מעניינים, אבל לא משהו שמייצר לכם פרפרים בבטן ויכנס לפורטפוליו שלכם. מבט למעלה בקתדרלת סן מרקו בונציה - ורטורמה מורכבת מ-11 תמונות (פנורמה אנכית) צילום ארכיטקטורה בטיולים, במיוחד בערים הגדולות הוא אחד הז'אנרים המתגמלים ביותר, מסיבה פשוטה: המבנה לא בורח. יש לכם זמן לחשוב, לזוז, לחפש, לדייק. מעבר לכך, כל מה שעוטף את המבנה - האור, האנשים - משתנה, מה שמייצר הזדמנויות צילום מעניינות ודינמיות, גם בצילום שהוא מאד גרפי בבסיסו. ובכל זאת, רוב התמונות של מבנים וקתדרלות, בין אם מבחוץ ובין אם מבפנים, נראות כמו תיעוד ולא כמו יצירה. המאמר הזה מדבר על הגישה האמנותית, גישת הפיין ארט (Fine Art), ויש לה כלל אחד פשוט: אין "בערך", אין "כמעט". אדריכל תכנן את המבנה הזה ומדד כל סנטימטר. המינימום שאנחנו יכולים לעשות כמחווה עבורו הוא לצלם אותו באותה רמת דיוק. "יש לי רעיון" - מדרגות "הנורה" במדונה השחורה בפראג זהו החלק הראשון מתוך מיני-סדרה בת שני חלקים - כאן אדבר איתכם על העין, הנשמה, האמנות שבצילום ארכיטקטורה. במאמר הבא, בחלק השני של המיני-סדרה, אדבר על הצדדים הטכניים של הצילום - ההגדרות, העדשות והעריכה. פוטו-טיפ מס' 1: סימטריה - או מושלמת או בכלל לא סימטריה כמעט-מושלמת היא הדבר הכי מעצבן בצילום אדריכלות. תחשבו על תמונה שתלויה על הקיר בסלון בזווית של שתי מעלות. אם היא הייתה תלויה באלכסון מובהק, הייתם חושבים שזה רעיון עיצובי מעניין שאפשר להתחבר אליו ואפשר שלא. שתי מעלות? כל מי שנכנס רואה שזה עקום אבל אף אחד לא אומר. מבנה הפרלמנט ההונגרי בבודפשט אז אם בחרתם סימטריה, תתחייבו אליה: · עמדו בדיוק על ציר המרכז - היעזרו באריחי הרצפה, במרכז הדלת או בשביל שמוביל למבנה · הפעילו את קווי הרשת (Grid) במסך ובדקו שכל הצדדים של הפריים "מתנהגים" אותו דבר - ימין-שמאל או מעלה-מטה · שימו לב לגובה המצלמה - אם תצלמו מגובה העיניים מבנה שהמרכז שלו גבוה, הסימטריה האנכית תישבר ותיווצר עקמומיות. לעיתים זה נראה יפה, תלת ממדי ומרשים אבל לעיתים זה שובר את הסימטריה שכיוונתם אליה. הפרלמנט ההונגרי מבפנים והכיוון ההפוך לגיטימי לגמרי: זווית מורגשת של 30-45 מעלות אל החזית, כך שברור לכל מי שמסתכל שזו החלטה אמנותית ולא טעות. בשורה התחתונה, תבחרו את צורת ההנגשה שהכי מתאימה למבנה - סימטריה או אלכסון, ולכו איתה עד הסוף - לא "בערך", ולא "אתקן את זה בלייטרום". דיוק בזמן אמת ישתלם לכם בגדול בתוצאה. גלריית אומברטו בנאפולי פוטו-טיפ מס' 2: קווים מתכנסים - ליישר או להגזים כשמטים את המצלמה כלפי מעלה, הקווים האנכיים של המבנה מתחילים להתקרב זה לזה, והבניין נראה כאילו הוא נופל אחורה. זו לא תקלה, זו פיזיקה של פרספקטיבה, כמו פסי רכבת שנפגשים באופק. יש כאן שתי אפשרויות טובות ואחת גרועה. הטובות: להחזיק את המצלמה מפולסת ולשמור על קווים ישרים לגמרי, או ללכת עד הסוף - לעמוד צמוד לבסיס המגדל, לכוון כמעט אנכית למעלה, ולהפוך את המבנה לחץ שננעץ בשמיים. הגרועה: הטיה של עשר מעלות. היא לא מספיק דרמטית כדי להיראות מכוונת, ומספיק עקומה כדי להיראות כמו טעות. בדיוק כמו בסימטריה. כנסיית סנט ויטוס שבפראג "אל על" - מבט מעלה באזור מגדלי מידטאון פוטו-טיפ מס' 3: ותרו על הבניין השלם הצילום השלם של המבנה הוא הצילום שכבר קיים בכל גלויה. הביטוי האישי שלכם בצילום מתחיל כשאתם מתקרבים. חפשו חזרתיות: שורות מרפסות, רשת חלונות, עמודים, אריחים. חזרתיות יוצרת קצב, קצב מייצר עניין, עניין מייצר סיפור. עקומות וישרים במתחם מידטאון בתל אביב נסו לשלב בתוך הסדר וההיגיון את השבירה של הקצב וההפתעה עבור הצופה. חלון אחד פתוח בין עשרים סגורים. וילון אדום אחד בחזית לבנה. האלמנט השובר הוא מה שהופך דפוס יפה לתמונה עם סיפור. "חלונות 2026" - מידטאון תל אביב אורות וחלונות ונציאניים פוטו-טיפ מס' 4: הסתכלו למעלה (וגם למטה) רוב האנשים מצלמים מבנים מגובה העיניים, כי שם העיניים נמצאות, וזה אחלה. אבל זו הדרך הקלאסית, ולא תמיד המעניינת ביותר. תקרות של קתדרלות, כיפות של כנסיות, גרמי מדרגות לולייניים - שם מסתתרת הגיאומטריה הכי מרשימה, הולכת עין שמושכת את הצופה פנימה וגורמת לו לטייל בפריים. ורטורמה מקתדרלת סנט ויטוס בפראג ולמטה: שלולית אחרי גשם, נהר מתחת לגשר, חזית זכוכית של בניין סמוך. ההשתקפות מכפילה את הגיאומטריה ומוסיפה שכבה של פנטזיה למבנה מוכר. בנוסף, אולי אותם גרמי מדרגות שצילמתם כלפי מעלה נראים פוטוגניים גם כלפי מטה? העין של לובליאנה שלולית פוטוגנית בקרבת עזריאלי, תל אביב פוטו-טיפ מס' 5: מסגרת בתוך מסגרת קשת, שער, חלון, מעבר מקורה - כולם מסגרות מוכנות. מסגור בצילום עושה שני דברים בבת אחת: הוא מוסיף עומק לפריים (קדמה כהה, מבנה מואר ברקע), והוא לוקח את העין של הצופה ביד ומוביל אותה בדיוק לאן שאתם רוצים. פנורמה מתוך הקשתות שבכיכר סן מרקו, ונציה זריחה מעל הכיכר המרכזית של קראקוב שימו לב לחשיפה: חשפו לפי מה שנמצא בתוך המסגרת. המסגרת עצמה תהפוך לצללית כהה ברוב המקרים, וזה בדיוק מה שצריך כדי להוביל את הצופה פנימה. מסגור טבעי סביב הכנסייה מריה מגדלנה בירושלים פוטו-טיפ מס' 6: אדם אחד שווה אלף מטרים גובה של 40 מטר הוא מספר. דמות אנושית קטנה מתחת לקשת של 40 מטר היא תחושה. אדם בפריים נותן לצופה קנה מידה, ולפעמים גם סיפור. הטכניקה שעובדת הכי טוב: בנו את הקומפוזיציה, קבעו את ההגדרות, וחכו. לא לכל אחד - לאדם הנכון. מעיל בצבע בולט, צללית באלומת האור, מישהו שעוצר להסתכל למעלה. זה צילום רחוב בתוך צילום ארכיטקטורה, והשילוב הזה חזק במיוחד. קתדרלת סנט ניקולאס, פראג אור אלוהי, כנסיית הקבר, ירושלים מסגד ג'ומה, שמאחי, אזרבייג'ן. אפשר גם לביים סצינות כדי לכלול אלמנט אנושי ולהעצים את הארכיטקטורה פוטו-טיפ בונוס: קודם הגלויה, אחר כך התמונה שלכם אין שום בעיה לצלם את הצילום המוכר והפופולרי. צלמו אותו, תוציאו אותו מהמערכת. ואז תתחילו לעבוד: להתקרב, להסתכל למעלה, לחפש מסגרת, לחכות לאדם הנכון. שם נמצאת התמונה שאף אחד אחר לא צילם. והחדשות הטובות הן שלא צריך לטוס לפריז כדי להתאמן. מבני הבאוהאוס בתל אביב, גשר המיתרים בירושלים, קניון, תחנת רכבת, חניון מבטון - הגיאומטריה נמצאת בכל מקום. ואם בא לכם לתרגל - בחרו מבנה אחד השבוע וצלמו אותו לפחות בשלוש מתוך הגישות שבמאמר. מתחם הספרייה הלאומית בירושלים - הלובי המוכר הספריה הלאומית בירושלים - אותו לוקיישן, מבט אחר באוקטובר: חודש הארכיטקטורה בחדר כושר לצילום כל מה שקראתם כאן הוא רק הפתיח - השראה, רעיונות ונקודות למחשבה. אוקטובר הקרוב במועדון חדר כושר לצילום שלנו מוקדש כולו לצילום ארכיטקטורה, ויוביל אותו הצלם יובל שיבולי. Eye Contact, Weizmann Institute of Science, Rehovot, Israel צילום: יובל שיבולי ארבעה שבועות של אימון מובנה - הרצאות על טכניקה והשראה בצילום ארכיטקטורה, תרגילי צילום בשטח ומשוב על התמונות שלכם. נרחיב בכל אחד מהפוטו-טיפים האלה והרבה יותר, נצא לצלם, ונבין יחד מה עובד ולמה (וגם מה פחות). זה עבורכם אם אתם רוצים להתחיל לראות (ולצלם) את הבניינים סביבכם בדרך אחרת, או אם אתם מתכננים טיול לעיר גדולה בקרוב, ורוצים לשדרג את כישורי צילום הארכיטקטורה שלכם - זה החודש להצטרף. קישור לכל הפרטים על חדר כושר לצילום ואם אתם רוצים ללמוד גם על הצד הטכני - הגדרות, עדשות, חשיפות ארוכות ותיקון פרספקטיבה - הירשמו לרשימת התפוצה, והחלק השני של המאמר ינחת אצלכם במייל בימים הקרובים. אם המאמר הזה עזר לכם, שתפו אותו עם חבר שתמיד חוזר מטיולים עם אלף תמונות טיפה עקומות של קתדרלות, בפעם הבאה הוא ידע מה לעשות, ויחזור עם 10 תמונות מדויקות מדהימות :) שלכם, ויקטור. צילום: בר אלגרנטי
- לקראת החגים - איך לצלם את המשפחה בטיול הבא שלכם: שתי הגישות שכל הורה צלם צריך להכיר
פתחו עכשיו את הגלריה בטלפון וגללו לחג האחרון. מה אתם רואים? קרוב לוודאי - עשרים תמונות של אותם אנשים, סביב אותו שולחן אם מדובר בחגיגות בבית או מול אותו הנוף בטיול אליו יצאתם, מאותה זווית בדיוק - זווית העמידה של מבוגר. כולם מסתכלים למצלמה. כולם מחייכים. אחלה תיעוד, זכרון מתוק. אבל סביר מאד שאף אחת מהתמונות האלה לא תלויה אצלכם על הקיר. זה לא בגלל שהתמונות רעות, אלא יותר כי הן בעלות אותו האופי התיעודי וכולן עונות על שלוש שאלות פשוטות וברורות - איפה? מתי? מי? סלפי משפחתי מהטיול האחרון לאוסטריה - זכרון מתוק מהחוויה שלנו בחגים הקרובים חצי מהמדינה תצא לטייל עם המשפחה, בישראל האהובה או בחוץ לארץ שתמיד קוסם לנו בתקופת הסתיו. כמובן שגם אנחנו הצלמים ניקח חלק בחוויה, עם המצלמה ביד ורצון לתעד בצורה יפה את רגעי האושר המשפחתיים האלה. זו בדיוק ההזדמנות לדבר על משהו שרוב הצלמים החובבים לא עוצרים לחשוב עליו: יש שתי גישות שונות לגמרי לצלם את האנשים שאתם הכי אוהבים, ורובנו משתמשים רק באחת מהן. שתי גישות שונות - תמונת התיעוד מול התמונה האומנותית תמונת התיעוד לרוב נוצרת עבור הפרוטוקול. היא עונה על השאלה מה היה? מי היה שם, איפה, ואיך כולם נראו. הפנים ברורות, הרקע נוכח, כולם בפריים, אף אחד לא חתוך. בעוד שלושים שנה זו התמונה שתעזור לכם לזהות את הדוד שכבר לא זוכרים איך קראו לו. התמונה האומנותית עונה על שאלה אחרת לגמרי: איך זה הרגיש? היא לא מנסה לתעד את כולם. לפעמים היא בכלל לא מראה פנים. היא מנסה לתפוס אווירה, מרחב, אור, יחס גדלים, רגע, עוצמה או שלווה. אף אחת מהן לא מנצחת. הן פשוט עונות על שני צרכים שונים. הטעות הנפוצה היא לא שאנשים מצלמים תיעוד, אלא שהם מצלמים רק תיעוד, וכשהם מגיעים הביתה הם מרגישים שמשהו חסר ולא מצליחים להצביע על מה. צילום פורטרט תיעודי קליל - מי היה שם? איפה זה היה? איך כולם נראו? תפיסת רגע משפחתי אינטימי - איך זה הרגיש? מתי לעבור מגישה לגישה? אין כאן נוסחה ואל תנסו להפוך את זה לטקס. לא לכל סיטואציה יש גרסה אומנותית, ובחלק מהרגעים התיעוד הוא בדיוק מה שצריך. אבל יש סימן פשוט שכדאי לזהות, מעין תחושת בטן צילומית שאומרת לכם שחסר כאן משהו, שיש כאן הזדמנות לעשות משהו מעבר לנורמה, שבא לכם ליצור ולא רק לתעד. זה אותו השריר שמחפש את הזדמנויות הצילום היצירתיות בכל סיטואציה צילומית אחרת, גם בלי שהמשפחה שם. אם אתם מרגישים את השריר הזה מתחיל לפעול - זה זמן טוב לתת לו לעבוד ולחקור את מרחב ההזדמנויות שלכם, לקחת את האקט התיעודי לאקט האומנותי. לרדת בגובה. להתרחק. לצלם "דרך" דברים, לחכות עוד שלוש שניות לרגע ייחודי. לעיתים לוותר על הפנים, לעיתים לבחון איך אפשר לשלב את בני המשפחה בתוך המרחב בו אתם נמצאים, כאילו הם מודלים בסשן צילום מקצועי, גם אם הם לא מודעים לכך. לפעמים, דווקא בשנייה שאחרי התמונה המסודרת, כשכולם כבר מפסיקים להצטלם וחוזרים להיות עצמם, נמצאות הרבה מהתמונות המרגשות והאותנטיות, שרחוקות מהתיעוד ה"יבש". כדי לעזור לכם להעשיר את התמונות המשפחתיות שתצלמו בטיול הבא, ריכזתי עבורכם 5 פוטו-טיפים שזיהיתי בטיול האחרון שלנו לאוסטריה, שעזרו לי אישית לקבל תמונות שהן לא רק תיעודיות, אלא גם תמונות שאיפשרו לי להביע את החוש האומנותי והרגשי. פוטו-טיפ מס' 1: תנו להם להיות קטנים בתוך הנוף זו הגישה שפותרת את הקונפליקט הגדול של כל צלם נוף שיצא לטייל עם המשפחה: או שאני מצלם נוף, או שאני מצלם אותם - מחייכים, גדולים בפריים על רקע מטושטש. דמות אנושית קטנה בתוך פריים רחב עושה שני דברים בבת אחת. היא נותנת לנוף קנה מידה - פתאום ההר באמת נראה גדול, והנוף מקבל בוסט של חיים ורגש, והתמונה הופכת אותו להרבה יותר אישי. זו כבר לא עוד תמונת נוף או ארכיטקטורה גנרית, זו התמונה שבה הילדה שלכם עומדת מול המבנה המרשים הזה. מיה מתפעלת מוילת הקיסר בעיירת בד אישל טכנית: עדשה רחבה, 16 עד 35 מ"מ, צמצם סביב F/8 עד F/11 כדי לשמור על חדות לכל אורך הפריים. חפשו צבע בולט - מעיל בצבע בולט על רקע ירוק או אפור עובד מצוין. ואל תפחדו שהדמות תהיה קטנה מדי. היא יכולה לתפוס חמישה אחוזים מהפריים ועדיין להיות הנושא שלו. מטיילים בארמון הלברון בזלצבורג פוטו-טיפ מס' 2: רדו לגובה שלהם (ואף יותר למטה) רוב תמונות הילדים בעולם מצולמות מלמעלה, פשוט כי ככה מבוגר עומד. התוצאה היא נקודת מבט של מבוגר על ילד: ראש גדול, גוף מקוצר, רצפה בתור רקע. הזווית העליונה "מקטינה" את הדמות, ומורידה מהמשמעות שלה. תרדו על הברכיים. לפעמים ממש על הבטן. ברגע שהמצלמה נמצאת בגובה העיניים שלהם, שני דברים משתנים - הרקע הופך מרצפה לעולם אמיתי עם עומק, והצופה מסתכל על הילד בגובה הטבעי שלו, מה שהופך את הצילום ליותר אותנטי. זו התאמה קטנה בגוף ששווה יותר מכל שדרוג ציוד או טכניקה. פורטרט שובב של מיה בארמון הלברון בזלצבורג טיפ בונוס: אותו כלל עובד גם בכיוון ההפוך. צילום מלמעלה במאה אחוז, ממש מעל, יכול לתת תמונה גרפית ומדליקה של ילד שוכב על הדשא. או ההיפך, צילום ממש מלמטה יכול להעצים את הדמות ולהפתיע את הצופה. פורטרט בגובה העיניים - מייצר תחושה יותר טבעית ונעימה משחקים בין העצים - במהלך עצירה במסלול המשפחתי בפלורי, בקרבת העיירה Flachau טרמפולינה בגן משחקים טיפוסי - צילום עם הטלפון פוטו-טיפ מס' 3: תפסיקו לבקש מהם להסתכל למצלמה "תסתכלו הנה!" הוא המשפט שהרג לא פחות תמונות של אנשים מאשר טשטוש או טעות בחשיפה. ברגע שביקשתם, הילד עוצר את מה שהוא עשה, מייצר חיוך שהוא לא באמת מרגיש במקרה הטוב, או שמתחיל לעשות "דווקא" ולהתעלם מהבקשות שלכם במקרה הפחות טוב, ואתם מקבלים תמונה של ילד מצטלם במקום תמונה של ילד (מבינים את ההבדל?). אז לצד התמונות המבוימות, צלמו גם את הפעילות שלהם. הוא רץ, מטפס, אוסף אבנים, מתעקש לסחוב את המקל הגדול מדי. זה הנושא - הסיפור, ההתרחשות. הפנים יגיעו לבד, ולרוב דווקא ברגע שהוא שוכח שאתם שם. משתוללים בנתב"ג לפני הטיסה מבחינת הגדרות, כדאי להיות מוכנים מראש: מהירות תריס של 1/500 ומעלה כדי להקפיא ילד שרץ, פוקוס עוקב (AF-C או AI Servo) עם זיהוי עיניים אם המצלמה שלכם תומכת, וצילום ברצף קצר. פספוס תמונה כי הפוקוס לא הספיק זה תסכול מיותר. למדנו שמיה אוהבת לרוץ כמעט בכל הזדמנות שיש. לא צריך לספר סיפור, כי כידוע, תמונה אחת עושה את זה הרבה יותר טוב. פוטו-טיפ מס' 4: צלמו את הקשר והחיבור, לא את האדם התמונות המשפחתיות שמחזיקות הכי הרבה שנים הן כמעט תמיד תמונות שמראות את הקשר והרגש בין בני האדם, לא רק תמונות של האנשים. חיבור בין סבתא ונכדה או שתי אחיות. אבא שמרים את הילד. אמא במשחק עם הילדה שלה. שיחה בין אמא לבת הסיבה פשוטה: כשמצלמים בגישה של לצלם את האדם - התמונה מספרת מי הוא. תמונה של אינטרקציה או פעולה שמביעה את הקשר בין הדמויות מספרת מה יש ביניהם, מייצרת רגש עמוק יותר והתמונה שתווצר מהרגע תהיה אחת שבאמת רוצים לזכור. חפשו את הידיים, את המרחק בין הראשים, את המבטים ברגע שבו אחד מסתכל על השני. מדברים על החיים וכאן דווקא מותר להתקרב. עדשה סביב 50 עד 85 מ"מ, צמצם פתוח יחסית - F/2.8 עד F/4 - שמטשטש רקע מסיח ומשאיר את שני האנשים ואת מה שביניהם. פוטו-טיפ מס' 5: היכנסו לפריים גם אתם ההורה שמצלם הוא האדם הכי חסר בכל אלבום משפחתי בעולם. אתם נמצאים שם בטיול, מצלמים, מתעדים ומייצרים את האומנות שלכם. אתם נוכחים במובן הצילומי אבל לא נמצאים שם במובן הויזואלי. עבורכם ובמיוחד עבור הילדים, שפחות מתרגשים מהצדדים האומנותיים של היצירה שלכם - החוסר של ההורה מורגש, וזאת אחת השאלות המרכזיות שהם ישאלו אתכם. זו לא נקודה טכנית, היא רגשית מאד, אבל יש לה פתרון טכני: חצובה קטנה, טיימר של עשר שניות או שלט מרחוק, ותמונה אחת ביום שבה גם אתם בפנים. אפשר כמובן לבקש ממטיילים אחרים בסביבה שיצלמו אתכם, אפילו עם הטלפון. ואם שום דבר אחר לא אפשרי - גם סלפי יעשה את העבודה :) לא צריך שהתמונה תהיה מושלמת. צריך שהיא תהיה קיימת. פוטו-טיפ בונוס: תנו מקום ל"ויתורים" וחיו איתם בשלום לא הכל ורוד. למשל, יצא שהסנדלר הלך יחף והטיפ האחרון, להכניס את עצמכם לפריים - נכתב במפורש כי אין לי אף תמונה שאינה סלפי עם המשפחה. זה בסדר ואני נאלץ להשלים עם זה, אבל אם יש משהו שהייתי מתקן בחווית הצילום בטיול זה זה. הכי טוב שאני יכול לעשות זה לחלוק את זה איתכם, כדי שלא תעשה את הטעות הזו בעצמכם :) מנקודת מבטי כצלם, בעשרה ימים באוסטריה, בחוויה המשפחתית עם ילדה בת כמעט שלוש ותינוקת בת חודשיים ויתרתי על לוקיישנים מדהימים בשקיעה ובשעה הכחולה, פשוט כי זה בדיוק הזמן של ההתארגנות לערב, הארוחה וזמן האיכות עם המשפחה. הגעתי לאגם Gosausee המרהיב בצהריים, בתנאי האור לא מיטביים, במקום בזריחה וצילמתי שם פריים אחד בודד בלבד. על מקומות אחרים ויתרנו כי היו בהם מסלולים מעט מאתגרים (בטח עם עגלה) או כאלה שהיו במרחק נסיעה ארוך מדי לבנות. בחלק מהזריחות שכן הגעתי אליהן, חתכתי את הסשן מוקדם ממה שהייתי עושה עם צלמים, כי היה צריך להתחיל את יום הטיול עם המשפחה. זריחה באגם Mondsee. כעשר דקות אחרי הפריים הזה, הופיעה שכבת ערפילים מהממת מעל משטח האגם שייצרה אוירה קסומה ביחד עם אור השמש הנמוכה. למרות הקסם, הייתי צריך לקפל את הציוד ולחזור למלון, כדי להתחיל את היום עם המשפחה ויתורים שהיה קשה לי לעשות כצלם, והכי קל בעולם כאבא. הפואנטה היא לא לצלם הכל. לא תצליחו. הפואנטה היא שברגעים שכן מצלמים, תהיו נוכחים, תדעו מה אתם מקבלים ועל מה אתם מוותרים, ושתהיה לכם יותר מגישה אחת בארגז הכלים. מה לעשות בחג הקרוב אל תנסו ליישם את כל חמשת הכיוונים בבת אחת. בחרו שניים שלושה, ותרגלו אותם לאורך כל הטיול הקרוב. אם אני צריך להמליץ על אחד, זה יהיה הטיפ הרביעי - לצלם את החיבור בין הדמויות, החברים או בני המשפחה. הוא לא מאד מורכב לביצוע, דורש מכם להיות קשובים לאינטרקציות בין בני המשפחה, ולתפוס זווית יפה שמציגה את החיבור והרגש בין המצולמים. ובעיקר, הוא זה שיכול לתת לכם תמונה מרגשת באמת שתרצו להדפיס ולתלות. כי בסוף, בעוד עשרים שנה, התמונה שתישאר על הקיר היא זו שמזכירה לכם את החוויה שעברתם ואת הקשר בין האנשים האהובים עליכם. מתנה שממשיכה גם אחרי החג - הגיפט קארד שלנו אם יש בסביבה שלכם מישהו שכל הזמן מצלם את הילדים והנכדים (או בכלל אוהב לצלם) ותמיד אומר שהוא רוצה ללמוד לעשות את זה יותר טוב - המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לו היא הגיפט קארד של פוטו טיפס, מתנה חוויתית ומלאה בערך, הרבה יותר מעוד אגרטל לסלון :) הוא ניתן למימוש בסדנאות, בקורסים הדיגיטליים ובחדר כושר לצילום, והמקבל בוחר בעצמו מה מתאים לו ללמוד ומתי. כל הפרטים על הגיפט קארד בקישור הבא. אם המאמר עזר לכם, שתפו אותו עם עוד הורה או סבא שיוצא לטייל ולצלם בחג. שיהיה לכם חג שמח ושנה נפלאה מלאה בהשראה וצילומים נפלאים! 💚 שלכם, ויקטור










