תוצאות החיפוש שלכם

האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מבוא: מעבר להייפ בכל סתיו, קהילת הצלמים ממתינה בציפייה לעדכונים השנתיים של אדובי. גם השנה, עם שחרור לייטרום קלאסיק (גרסה 15.0), ההתרגשות בשיאה. ההודעה הרשמית של אדובי מספרת סיפור אחד, אבל מה הסיפור האמיתי מהשטח? זה לא סיכום של ההודעה לעיתונות. זהו ניתוח של הפיצ'רים, היהלומים הגלויים והנסתרים, וכן גם הפגמים, שבאמת ישנו את הדרך שבה אתם עובדים. בעוד שהכותרות מתמקדות בפיצ'רים הגדולים והנוצצים, השטן (והגאונות) נמצאים, כמו תמיד, בפרטים הקטנים. במאמר זה, נצלול לעומק העדכון האחרון כדי לחשוף את הפיצ'רים והתובנות המשמעותיות, המפתיעות ואף השנויות במחלוקת שהצלמים המובילים מדברים עליהן. נגלה מה באמת חדש, מה עובד מצוין, ומה עדיין דורש עבודה. אלו הן חמש התובנות המרכזיות שכל צלם חייב להכיר. לפני שנתחיל - עדכון לייטרום וגרסת הקטלוג לפני שמדברים על פיצ'רים חדשים, חשוב שתעדכנו את התוכנה לגרסתה החדשה - Lightroom Classic 15.0. עדכון התוכנה - איך זה עובד בפועל? אם התקנתם את לייטרום דרך אפליקציית Creative Cloud, העדכון לגרסה 15 מתבצע משם - באופן יזום או אוטומטי, תלוי בהגדרות שלכם. חשוב לדעת - גם אם הפעלתם עדכונים אוטומטיים, תוכנת לייטרום עצמה לא תופעל מחדש אוטומטית. ברגע שתפתחו אותה לאחר העדכון, תיכנסו לתוך הגרסה החדשה בלי טקסים או הודעות מיוחדות - ובלי שתגידו לעצמכם "רגע, זה כבר 15?" אם אתם לא בטוחים, גשו לתפריט למעלה בתוכנה לחצו על: Help > Updates ותמשיכו את התהליך העדכון משם. כדי לבדוק ידנית מהי הגרסה שמותקנת אצלכם גשו לתפריט העליון: Help > About Lightroom Classic ושם תמצאו את מספר הגרסה המדויק (נכון לנובמבר 2025: 15.0). פתיחת הקטלוג עם הגרסה החדשה כשפותחים קטלוג אחרי עדכון גרסה, לייטרום יקפיץ הודעה ויודיע לכם שעליכם לעדכן את גרסת הקטלוג שלכם, בדיוק כמו בעדכונים הקודמים. המסך שמופיע שואל אם ברצונכם לשדרג את הקטלוג לגרסה החדשה, ומציע לשמור עותק גיבוי של הקטלוג הקודם עם שם מעט שונה (למשל, תוספת -v15 בשם הקובץ). אין כאן משהו דרמטי, מוזמנים ללחוץ על Upgrade ללא חשש. אבל שווה לשים לב: לאחר העדכון, הקטלוג הישן נשמר בצד, אך הוא לא ניתן לפתיחה בגרסה החדשה אם אתם עובדים עם כמה מחשבים (למשל נייד ונייח), הקטלוג החדש לא ייפתח במחשב שבו מותקנת גרסה ישנה יותר זו סיבה מצוינת לוודא שכל תחנות העבודה שלכם עברו את העדכון לסיכום - תהליך העדכון נשאר זהה, אך לא בהכרח ברור למשתמש הממוצע. לכן חשוב להבין מה עודכן, מה שונה, ואיפה ייתכנו תקלות אם לא שמים לב לפרטים הקטנים. פיצ'ר ותובנה 1 - סינון בסיוע AI - הכוכב הראשי עדיין ב"גישה מוקדמת" הפיצ'ר המרכזי שקיבל את מירב תשומת הלב בעדכון הוא "Assisted Culling" (סינון בסיוע AI), אך מסתבר שיש לו מגבלות משמעותיות בגרסתו הנוכחית. יש שתי דרכים להגיע לפיצ'ר הזה. בשלב יבוא התמונות מסשן צילום, נוספה אופציה בחלקו העליון של המסך, לצד האופציות של Import ו/או Add, כפי שמופיע בצילום מסך הבא. ניתן להפעיל את הפיצ'ר גם על סשנים שכבר יובאו לתוך לייטרום בעבר, אפילו לפני עדכון הגרסה. כאן תצטרכו לפתוח את מודול Library ולבחור את האופציה ל-Assisted Culling בצד ימין, כפי שאתם רואים בצילום המסך הבא. הרעיון מאחורי הכלי הוא שאפתני: לייטרום מנתחת אוטומטית את התמונות שלכם ומעניקה להן ציון המבוסס על חדות הפוקוס על הנושא (Subject Focus), פוקוס על העיניים (Eye Focus), והאם העיניים פקוחות (Eyes Open). בנוסף, ניתן להגדיר דחיית תמונות לפי זיהוי מסמכים וקבלות (לא יודע מי מייבא צילומים שכאלה לקטלוג, אבל שיהיה), פספוסים (Missfires) של תמונות שצולמו בטעות (לא לגמרי הבנתי איך לייטרום מנתח את המידע הזה) וכן לפי בעיות חשיפה (Exposure Issues). נקודה מעניינת בחידוש היא שברגע שאתם בוחרים קריטריון מסוים, נפתחות עוד אפשרויות לדיוק הקריטריון. למשל, בקריטריון חדות של הנושא המרכזי, ניתן לשלוט ב"כמה חד או רך" אני רוצה שהאובייקט יהיה, ובהתאם לכך להפעיל את הסינון האוטומטי. על הנייר, זהו חלום שמתגשם עבור צלמים שחוזרים מיום צילום עם אלפי תמונות. אך הביקורות מהשטח מגלות שהמציאות מורכבת יותר. בצילום אנשים, צילום פורטרטים וצילום חתונות ואירועים, קריטריוני הדחייה האוטומטיים של הכלי יכולים להיות שגויים. דוגמה בולטת היא פילטר "בעיות חשיפה" (Exposure Issues) שמסמן באופן שגוי תמונות צללית (סילואט) כתמונות שיש לדחות, למרות שמדובר בבחירה אמנותית מכוונת. בנוסף, זיהוי "פספוסים" ("misfires") אינו תמיד מדויק. וגם בנושא הפוקוס, באחת הבדיקות, המערכת סימנה תמונה חדה לחלוטין כ'פספוס' בטענה שהיא מטושטשת, עם דירוג פוקוס של 47 מתוך 100 כי הפריים מציג תמונת נוף שרובה מרוח עקב חשיפה ארוכה - טעות שמדגימה עד כמה האוטומציה עדיין לא אמינה. בצילום רחוב, נופים, טבע ובכלל בצילום בעל אופי יצירתי ואמנותי, אני לא חושב שבעיות חשיפה או פוקוס הן המדד לשאלה אם התמונה טובה או רעה, ולכן לא הייתי סומך על זה. לסיכום, בעוד שהפיצ'ר הזה מראה שאדובי נעה בכיוון הנכון, צלמים צריכים לנקוט משנה זהירות ולא להסתמך עליו בעיניים עצומות. התווית "Early Access" (גישה מוקדמת) נמצאת שם מסיבה טובה ואני מאמין שעם הזמן הפיצ'ר הזה ישתדרג ויגיע לרמה שבאמת תעזור לכל ציבור הצלמים, החובבים והמקצועיים. אגם בלד בזריחה מהממת, צילום חשיפה ארוכה מאד מהטיול האחרון של פוטו טריפס לסלובניה. המנגנון דירג את הפוקוס בתמונה עם ציון 47 מתוך 100, ובמידה והייתי מסתמך עליו, הוא היה פוסל את התמונה. פיצ'ר ותובנה 2 - קיבוץ אוטומטי לערימות (Auto-Stacking) - הגיבור השקט עם פוטנציאל ענק בזמן שרוב תשומת הלב מופנית ל-Assisted Culling, ייתכן שהחידוש השימושי והמיידי יותר עבור צלמים רבים הוא דווקא ה-Auto-Stacking, שנמצא תחת המסגרת של Assisted Culling. הפיצ'ר מאפשר שני סוגי קיבוץ אוטומטי של תמונות לערימות: לפי זמן צילום, וחשוב מכך, לפי "דמיון ויזואלי". היכולת הזו אינה מוגבלת רק לצלמי פורטרטים. גם צלמי נוף וטבע יכולים להפיק ממנו תועלת עצומה כדי לקבץ תמונות דומות שצולמו ברצף או בצרור (burst). זהו כלי שמארגן את התמונות הדומות שלכם באופן אוטומטי, ומאפשר לכם להתמקד בבחירת התמונה המנצחת מכל סט. עם זאת, חשוב לפקח על האלגוריתם. באחד המקרים, הכלי קיבץ יחד תמונות של זוג על רקע הר עם תמונות של מפל מים – תוצאה שברור כי אינה "דומה ויזואלית". הדבר מוכיח שהכלי, למרות הפוטנציאל, עדיין דורש בדיקה ידנית. גם זרימת העבודה לבחינת הערימות יכולה להיות חלקה יותר וחסרה אפשרות לפתוח ערימה שלמה במצב "Survey" בלחיצת כפתור אחת. למרות זאת, הפונקציונליות הבסיסית מבטיחה מאוד. זה פיצ'ר מגניב ואני חושב שיש לו פוטנציאל ענק. פיצ'ר ותובנה 3 - סליידר ה-"Variance" - כלי עדין ועוצמתי לפרפקציוניסטים של צבע אחד הכלים החדשים שמשתמשים מזדמנים עלולים לפספס, אך יש לו השפעה אדירה על איכות התמונה, הוא סליידר ה-Variance בפאנל ה-Color Mixer. הכלי הזה נועד לפתור בעיה נפוצה: וריאציות צבע לא רצויות בתוך אזור אחיד. דמיינו שמיים שבהם הגוון הכחול משתנה מכהה לבהיר באופן לא טבעי, או גווני עור עם כתמי צבע. סליידר ה-Variance מאפשר להפוך את הצבעים הללו לאחידים וחלקים יותר. הזזת הסליידר שמאלה מפחיתה את הניגודיות בין הגוונים הדומים ויוצרת מראה הרמוני. השימוש בכלי אינו מוגבל רק לנופים; צלמי פורטרטים רבים מוצאים אותו יעיל במיוחד להחלקת גווני עור ולהשגת מראה אחיד והרמוני יותר בפנים. הטיפ המרכזי לקבלת שליטה מרבית הוא להשתמש בכלי הזה באמצעות מסכה נפרדת. במקום להחיל את השינוי על כל התמונה, צרו מסכה ייעודית (למשל, מסכת שמיים, או אובייקט) והחילו את התאמת ה-Variance רק עליה. כך תוכלו לבצע התאמות מדויקות מבלי להשפיע על אזורים אחרים בתמונה. פיצ'ר ותובנה 4 - ניקוי חכם לאבק ולכלוך על החיישן (וגם השתקפויות ואנשים) בעוד שאדובי משווקת פיצ'רים נוצצים כמו ה-Assisted Culling, השיפורים העמוקים ביותר בזרימת העבודה הם לרוב השקטים והצנועים. הכוח האמיתי של העדכון הזה טמון בכלי הבינה המלאכותית הקטנים והחכמים שפותרים בעיות יומיומיות ומייגעות ביעילות יוצאת דופן. ראשית, כלי הסרת אבק חיישנים האוטומטי החדש. הכלי עובד בצורה יוצאת דופן ומצליח להסיר באופן אוטומטי את נקודות האבק המרגיזות מהתמונות שלנו בלחיצת כפתור אחת, במקום לעבור לכלוך לכלוך ולהסיר אותו בצורה ידנית, ולעיתים אף לפספס. הכלי נמצא תחת כלי ההסרה המוכרים (Remove Tools). בנוסף, אדובי הכניסו הסרה אוטומטית של השתקפויות ושל אנשים. לא התנסיתי מספיק עם הכלים האלה, אבל בטוח ששווה לשחק איתם במידת הצורך ולבדוק האם הם עוזרים ועושים עבודה טובה. לסיכום, בעוד שהפיצ'ר הזה אינו נוצץ כמו ה-Assisted Culling, השיפור המעשי שלו מדהים ומקצר תהליכי עבודה בצורה משמעותית לצלמי הנוף שבינינו. פיצ'ר ותובנה 5 - הוספת בחירת שלג במסיכץ הנופים אדובי הוסיפה לקטגוריית מסיכות הנוף שהיו עוד לפני זה אפשרות חדשה: בחירת שלג (Snow). המשמעות? לראשונה ניתן לזהות ולהפריד את השלג בתמונה כמסכה נפרדת, ממש כמו שמיים, מים או צמחיה ירוקה. הכלי מבוסס על בינה מלאכותית, ומצליח לזהות משטחים מושלגים גם בתנאים מורכבים של אור וחשיפה. למה זה חשוב? עד עכשיו, כדי להבהיר שלג או לשפר את מרקמו היינו צריכים לעבוד עם מברשת ידנית או להשתמש בטכניקות עקיפות. כעת, בלחיצת כפתור, אפשר לבצע התאמות מדויקות: להבהיר, להוסיף קונטרסט, לחזק טקסטורה - מבלי להשפיע על שאר חלקי התמונה. האם זה עובד מושלם? לא תמיד. אבל ברוב המקרים - זה חוסך זמן ומגביר שליטה. פיצ'ר ותובנה 6 - הוספת יכולת לעשות זום אין במצב Crop Overlay עד עכשיו, כלי החיתוך (Crop Overlay) בלייטרום היה קצת… עיוור. ברגע שנכנסת למצב Crop, לא הייתה אפשרות לעשות זום פנימה כדי לבדוק חדות, פוקוס או קומפוזיציה מדויקת - רק לראות את התמונה בגודל המסך. היינו צריכים לאשר את הקרופ ורק אז לעשות זום אין, לבחון את התוצאה ולחזור שוב לכלי החיתוך במידת הצורך. בגרסה 15, אדובי סוף סוף תיקנה את זה: אפשר לעשות זום גם בתוך מצב Crop Overlay. א הזום אין אפשר לעשות בצורה קלה בעזרת קיצורי מקלדת - Ctrl ואז + או -. למה זה חשוב? כי עכשיו אפשר למקם את החיתוך בדיוק איפה שצריך - עם שליטה על הפרטים הקטנים, בלי לצאת ולחזור. אם אתה חותך סביב עיניים, עצים, או גבולות עדינים - זה הבדל של שמיים וארץ. לא מדובר בשינוי מפוצץ - אבל כזה שצלמים מקצועיים חיכו לו שנים. פיצ'ר ותובנה 7 - שיפור ביכולת זיהוי אובייקטים בכלי ה-Removal Tool - תיקונים חכמים יותר, פחות ריטוש ידני אחד הכלים שעברו מתיחת פנים משמעותית בעדכון הוא Removal Tool  (בעבר: Healing Brush / Content-Aware Remove). החידוש? זיהוי טוב בהרבה של אובייקטים מורכבים, במיוחד בסביבות עמוסות פרטים, או של אובייקטים עם צל או השתקפות. בגרסה 15, הכלי מצליח להבין טוב יותר את ההקשר הסביבתי של האובייקט שאתם מסמנים - בין אם זה ענף והצל שלו בתמונה טבע, כתם על בגדים, או סירה המשתקפת באגם. התוצאה: פחות טעויות גסות במילוי האזור שהוסר פחות צורך בהתערבות ידנית לבחירת אזור התיקון ובעיקר - חיסכון בזמן ודיוק גבוה יותר במילים פשוטות - הכלי הזה הופך מ"לא תמיד שימושי" ל"פתרון יומיומי" במצבים שבהם פעם היינו פותחים פוטושופ. זה לא מושלם, אבל זה מתקרב לשם. מחשבות על השינוי - האם כלי אחד יכול לשלוט בכולם? העדכון האחרון חושף מתח מהותי בעולם תוכנות העריכה: הפער בין כלים כלליים לכלים ייעודיים. לייטרום, מטבעה, חייבת להיות תוכנה שתתאים לכל סוגי הצלמים – מנוף וטבע ועד פורטרטים וחתונות. לעומת זאת, תוכנות צד-שלישי מתמחות (כמו Imagine למי שמכיר) נבנות במיוחד עבור נישות ספציפיות, כמו צלמי חתונות ואירועים פיצ'ר הסינון החדש הוא דוגמה מושלמת לכך. המגבלות שלו בצילום חתונות אמנותיות, ובטח ובטח בצילומי נוף, טבע ורחוב מדגישות את ההבדל בפילוסופיית העיצוב. בעוד שכלי ייעודי מותאם לצרכים המדויקים של צלמים בז'אנר ספציפי, לייטרום תהיה חייבת לספק פתרון רחב יותר, מה שלעיתים פוגע ביעילותו עבור קהל יעד ספציפי. ההבדל הוא ששירותים כמו Imagine מייצרים תוכנה ספציפית עבור צלמי חתונות, פורטרטים או אירועים, בעוד שלייטרום צריכה להיות טובה עבור כולם. זה סוג של ההבדל הגדול ביותר. הדבר חושף החלטה אסטרטגית יסודית שכל צלם חייב לקבל כעת: האם להתמסר באופן מלא לאקוסיסטם הכללי והמתרחב של אדובי, או לבנות שיטות עבודה גמישות ואיכותיות יותר המשלבת כלי צד-שלישי המיועדים למשימות קריטיות כמו סינון? העדכון הזה מוכיח, שלפחות כרגע, אי אפשר לקבל את שניהם בלייטרום, אבל הכיוון הוא נכון. סיכום: מה הלאה עבור לייטרום? העדכון האחרון של לייטרום קלאסיק הוא תערובת של פיצ'רים מבטיחים אך עדיין לא בשלים לצד שיפורים שקטים אך שימושיים להפליא. הוא מראה בבירור את הכיוון שאליו אדובי הולכת – שילוב עמוק יותר של בינה מלאכותית – אך גם חושף את האתגרים שבדרך. נחיה ונראה לאן העדכונים האלה יקחו אותנו. מה שבטוח, זה שיש בעדכון האחרון כמה שדרוגים שיכולים להשפיע ישירות על העבודה של כולנו, לא משנה מה הניסיון ומהו ז'אנר הצילום. מקווה שבזכות המאמר הזה תצליחו לדייק את הצילומים שלכם ולשפר את תהליכי העריכה. נכתב באהבה גדולה לצילום ולהעברת הידע לכל ציבור הצלמים. שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

הקדמה לקראת חודש נובמבר ב חדר כושר לצילום  - חודש "צילום פיין ארט", החלטתי לכתוב את המאמר שמזקק את העקרונות המרכזיים בז'אנר הצילום המופלא הזה. המאמר מיועד לכל חובבי הצילום אשר מעוניינים לשדרג את הראיה הצילומית ולהעמיק את תהליך היצירה שלהם. האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מבוא: התמונה שתיזכר לעד יש תמונות שהן סבבה. כאלה שאנחנו בוחרים אחרי יציאת שטח ספונטנית לטבע או לשוק מקומי. יש תמונות שאנחנו ממש אוהבים. כאלה שיצרנו בחוויה משמעותית יותר - הפקה מיוחדת או טיול צילום לחו"ל. יש תמונות שלא עוזבות אותנו לעד ערפילים בזריחה בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין כאלה שנכנסות מתחת לעור, שמרגישות מדויקות, נקיות ועמוקות, ומדברות בשקט אבל בצורה ברורה. אלה, בדרך כלל, צילומי פיין ארט (Fine Art) - סגנון שבו הצלם הופך מאספן של רגעים ליוצר של אמנות. אך יותר חשוב מכך, צילום פיין ארט הוא לא רק סגנון, זו דרך לראות את העולם. זוהי גישה שבה המצלמה אינה מתעדת את המציאות, אלא מפרשת אותה. במאמר זה אחשוף מספר מאפיינים של צילום פיין ארט וכן אתן חמישה פוטו טיפים מפתיעים שישמשו אתכם כשערים לאותה דרך ראייה משודרגת, וישנו את האופן שבו אתם מסתכלים על תמונות, ועל העולם שסביבכם. מה זה בעצם צילום פיין ארט? צילום פיין ארט (Fine Art Photography) הוא ביטוי אישי של רעיון או רגש דרך תמונה. המטרה של סגנון זה איננה לתעד את המציאות ולהציגה כפי שהיא - אלא לפרש אותה בדרכנו הייחודית ולהציג אותה לצופה בצורה מפתיעה או מושלמת יותר מאשר המציאות. כל תמונה שמתיימרת להיות בז'אנר הזה היא אמירה אמנותית, לא תיעודית. במילים אחרות: צלם פיין ארט לא שואל “איך המקום נראה?”, אלא “מה המקום הזה גורם לי להרגיש?”. המצלמה היא כלי לביטוי, לא לתיעוד. זהו המכשיר שיודע להמיר את המציאות ליצירה ויזואלית בהתאם לפרשנותו של הצלם. כל פריים הוא החלטה של מה ואיך להציג, ובעיקר מה לא להציג, כל אלמנט בו - מכוון. צילום טבע דומם צילום: גלעד בן שץ העקרונות של צילום פיין ארט: דיוק, ניקיון ומשמעות ציור וצילום הן אומנויות עם הרבה אלמנטים משותפים - שתיהן אומנויות ויזואליות, בשתיהן מתיחסים לקומפוזיציה, לאור ולצל, לטקסטורות ולאובייקטים, לרגש ולסיפור, לטכניקות ועוד. עם זאת, קיים הבדל מהותי בין שתי האומנויות הללו והוא נקודת הפתיחה ממנה הכל מתחיל. ציירים מתחילים בד"כ מ-0 ועוסקים באומנות ה"הוספה" ליצירה. צלמים מתחילים מ-100% המציאות ועוסקים באומנות הצמצום. במידה מסוימת ניתן להגיד שצילום פיין ארט לוקח את האבחנה הזו לקצה - התמונה חייבת לעסוק במהות ובסיפור הצילומי בלבד, וכל פרט מיותר נגרע. קשה להגדיר מהו בדיוק צילום פיין ארט והאם ניתן להגיד חד משמעית שתמונה כזו או אחרת היא פיין ארט או לא. מה שבטוח שישנם מספר עקרונות שמאפיינים את הז'אנר והופכים אותו לכה מושך. אציין כאן את המרכזיים שבהם. עזריאלי צילום: ויקטור זיסלין ניקיון ויזואלי פיין ארט טוב הוא צילום נקי מהסחות דעת. אין בו אלמנטים מיותרים, כתמים, קווים לא רלוונטיים או עומס בפריים. הרקע פשוט, הנושא ברור, והעין של הצופה יודעת מיד לאן ללכת. זו אחת הסיבות שצלמי פיין ארט משקיעים מחשבה עצומה בבחירת לוקיישן, תאורה ובניית הפריים. כל נקודה של אור או צל נמדדת. כל טקסטורה משפיעה. כל אלמנט דורש מחשבה האם הוא שייך לסיפור או סתם מסיח את הדעת. אפשר לחשוב על זה כך: אם משהו בתמונה לא משרת את הסיפור - הוא מפריע לו. או בניסוח יותר קלאסי וברור: Less Is More קומפוזיציה מדויקת בפיין ארט אין מקום למקריות. הפריים בנוי בצורה מחושבת: קווים, צורות, איזון, חלוקה מודעת בין שטחים בהירים וכהים.הקומפוזיציה יוצרת שלווה ויזואלית - גם אם הנושא דרמטי. לפעמים, אפילו שינוי של כמה סנטימטרים בזווית הצילום משנה לגמרי את האיזון הרגשי של התמונה. מוזיאון תל אביב צילום: ויקטור זיסלין עריכה נקייה גם שלב העריכה בפיין ארט מתמקד בדיוק והקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. העריכה בלייטרום או פוטושופ נועדה לחזק את התחושה המוקפדת והנקיה, לא “להבריק” את התמונה יתר על המידה או "לשפץ" אותה. העיבוד צריך להיות עדין, מאוזן, להדגיש את הניקיון והשקט שקיימים בחומר הגלם. זה יכול לבוא לידי ביטוי בדיוק החשיפה, הקונטרסט ויחסי הגומלין בין האור לצל. זה יכול לבוא לידי ביטוי עם מסיכות שמדגישות אלמנטים מסוימים ומעלימות אלמנטים שלא תורמים לסיפור. כדאי להתיחס גם לכלים המיועדים להסרה של אובייקטים זרים כמו לכלוכים, ענפים בצדדים וכד'. עריכה בשחור-לבן היא בחירה נפוצה, כי היא מסירה את רעשי הצבע ומאפשרת לרגש ולצורה לדבר בעצמם. עם זאת, שחור לבן אינה חובה וישנן הרבה תמונות פיין ארט מרהיבות שדווקא הצבע נותן להן הרבה ערך אסתטי. ערפילים בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט בז’אנרים שונים אחד הדברים היפים בצילום פיין ארט הוא שהוא לא תחום בפני עצמו - אלא גישה ומיינדסט מבוסס על העקרונות שהזכרתי לפני כן. הגישה הזו יכולה להתקיים בכל ז’אנר, מהנוף ועד הסטודיו. פיין ארט בצילום נוף כאן הדגש הוא על אווירה ולא על תיעוד. הנוף הוא רק תפאורה לרגש. צלמים בוחרים רגעים של אור עדין, ערפל, קווי אופק נקיים, ומינימליזם שמאפשר לצופה להרגיש שקט. תמונה אחת פשוטה של עץ יחיד בשדה ערפילי יכולה לספר סיפור שלם. ערפילים בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין לאגו די בראייס, דולומיטים. צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט אורבני בעיר, פיין ארט מחפש סדר בתוך הכאוס. קווים גיאומטריים, טקסטורות, מרקמים, סימטריה, איזון, אור חותך בין בניינים - כל אלה הופכים את המרחב העירוני לשפה צורנית. הצילום כאן נקי, מדויק, לעיתים קר, אבל תמיד מאוזן ומכוון. בניין טוהא, תל אביב צילום: ויקטור זיסלין השפיץ של עזריאלי צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט פורטרט / סטודיו בסטודיו השליטה כמעט מוחלטת - אור, רקע, הבעה, צבע. הצילום הופך למפגש בין שני עולמות: הצלם והמצולם. תאורה רכה, רקע נקי, קומפוזיציה פשוטה - כך נוצרת אינטימיות אמיתית. הדגש הוא לא על “מי האדם”, אלא על “מה הוא מרגיש”. פורטרט בסטודיו צילום: גלעד בן שץ פיין ארט בטבע ובמאקרו גם עולם הזעיר הוא מקור אינסופי ליצירה מינימליסטית. פיין ארט מאקרו מתמקד בפרטים - מרקם של עלה, קו של כנף, טיפה על אבן. כשמצלמים כך, העולם נראה כמעט מופשט. טיפ טיפה בקוסטה ריקה צילום: ויקטור זיסלין אז איך אפשר לדייק את הצילומים שלנו? איך לשאוב השראה מהז'אנר הנקי והאסתטי וליישם את העקרונות שלו בצילומים שלנו? לפניכם 5 טיפים מזוקקים שיעזרו לכם לצלם יפה ומדויק יותר. פוטו טיפ 1 - המטרה היא לא לתעד את המציאות, אלא לפרש אותה ההבחנה הראשונה והחשובה ביותר היא הכוונה. בניגוד לצילום ייצוגי (כמו צילום עיתונאי), שמטרתו לתעד אירועים באופן אובייקטיבי, או צילום מסחרי, שנועד לפרסם מוצר, צילום פיין ארט שואף לבטא רעיון, מסר או רגש. זוהי אמנות שבה המצלמה הופכת ממכשיר הקלטה לכלי ביטוי, כמו מכחול בידי צייר. כל פריים הוא החלטה מכוונת, כל אלמנט נבחר בקפידה, והתוצאה היא אמירה אישית עמוקה, לא דיווח. היוצר לא מנסה להראות לנו איך מקום מסוים נראה, אלא איך הוא הרגיש בנוכחותו. השאלה המרכזית איננה "איך המקום הזה נראה?", אלא "מה המקום הזה גורם לי להרגיש?". פוטו טיפ 2 - הסוד הוא במה שאתם מסירים מהתמונה, לא במה שאתם מוסיפים באופן מפתיע, כוחו של צילום פיין ארט טמון דווקא בהפשטה. התהליך דומה ליצירת פסל: כל פרט מיותר נגרע עד שנשארת רק המהות. "הפיסול" הזה מתבצע בשתי דרכים עיקריות, המשלימות זו את זו: בצילום עצמו:  ניתן "למחוק" את המציאות עוד לפני העריכה. לבנות קומפוזיציה מוקפדת שכוללת רק את האלמנטים המשרתים את הסיפור. או למשל, שימוש בטכניקות כמו חשיפה ארוכה הופך מים גועשים למשטח זכוכית חלק, ועננים נעים למשיכות מכחול רכות. כך, "הרעש" של הפרטים הקטנים נעלם, ומה שנשאר הוא שקט ויזואלי טהור. בעריכה:  שלב העריכה הוא תהליך של ניקיון אובססיבי. צלמים יכולים להסיר דיגיטלית כל פרט שמפריע לשקט הוויזואלי. כתמי אור מיותרים, אלמנטים גיאומטריים שמסיחים את הדעת כמו אנטנות בצילום נוף, אובייקטים שגונבים פוקוס מהסיפור המרכזי כמו פחים בצילום אבסטרקט אורבני. כדאי להשקיע מחשבה בעריכה כדי להשיג קווים נקיים ותחושת פשטות מוחלטת. המטרה בשני המקרים זהה: לזקק את הסצנה עד שנותר רק הגרעין הרגשי שלה. "אם משהו בתמונה לא משרת את הסיפור - הוא מפריע לו." לובליאנה, סלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ 3 - זה לא חייב להיות שחור-לבן (אבל זה בהחלט עוזר) תפיסה נפוצה ומוטעית היא שצילום פיין ארט חייב להיות מינימליסטי ובשחור-לבן. האמת היא שמה שהופך תמונה לפיין ארט זו כוונת הצלם  לבטא רעיון, ולא הסגנון הספציפי או עריכה. תמונת נוף צבעונית, מורכבת ועשירה בפרטים, כמו אלו של מארק אדמוס (Mark Adamus), יכולה להיות יצירת פיין ארט מובהקת בדיוק כמו צילום מופשט ומינימליסטי בשחור-לבן של מייקל קנה (Michael Kenna). עם זאת, יש סיבה טובה לכך שצלמים רבים בוחרים בשחור-לבן. הסרת הצבע היא כלי רב עוצמה להפשטה. היא מסירה את "רעשי הצבע", שעלולים להסיח את הדעת, ומאפשרת לצופה להתמקד במרכיבים הבסיסיים ביותר של התמונה: הרגש, הצורה, המרקם, האור והקונטרסט. בלי צבע, הסיפור הופך להיות טהור יותר. הכנרת שלנו צילום: גלעד בן שץ פוטו טיפ 4 - ללמוד מאחרים ולשאוב השראה הדימוי הרומנטי של צלם בודד שתופס "רגע חולף" מתנפץ מול ז'אנר שלם שנקרא "צילום מבוים" (Staged Photography). הצלם האמריקאי גרגורי קרודסון (Gregory Crewdson) הוא הדוגמה המושלמת לכך. כל תמונה שלו היא הפקה קולנועית לכל דבר: סידור סצנה מתוכנן בקפידה, בניית סטים מורכבים, עבודה עם שחקנים, צוותי תאורה ואפקטים מיוחדים, והכל כדי להשיג פריים אחד, מושלם ומלא אווירה. עבודותיו, המתאפיינות בקנה מידה קולנועי ובאיכות אטמוספרית, שואבות השראה מאסתטיקה של סרטי פילם נואר ומהציורים של אדוארד הופר. גישה זו מדגישה שבאמנות, המטרה אינה לתפוס את המציאות, אלא לברוא אותה. זאת רק דוגמית קטנה של גישה שהייתי ממליץ לכם ליישם. ללמוד, להתבונן, לחפש עבודות שונות ומשונות של צלמים ברחבי העולם. להעמיק בנושא הפיין ארט, ללמוד על העקרונות שלו ולראות איפה אתם יכולים ליישם אותם בעשייה הצילומית שלכם. חיפוש קל בגוגל - Fine Art Photography יפתח בפניכם עולם עשיר של דומגאות להשראה וללמידה. חפשו תמונות שמדברות אליכם, חקרו מה הצלמים עשו ואיך הם צילומו את מה שהם צילמו. נסו ליצור תמונות דומות בהשראת הצילומים שתאהבו, ואז תוסיפו להן את הטאצ' האישי שלכם. זה עובד - מניסיון, כי זה בדיוק מה שאנחנו עושים ב חדר כושר לצילום - נותנים תרגילים בהם המשתתפים מייצרים הומאז'ים של תמונות של צלמים גדולים ומוכרים ולומדים דרך זה על הטכניקות והגישות השונות בצילום. פוטו טיפ 5 - התמונה הטובה ביותר מתחילה כרעיון, לא כלחיצת כפתור בניגוד למיתוס "הצילום המקרי", יצירת פיין ארט היא תהליך מחושב שמקורו בדיסציפלינה של "צלמו פחות, חשבו יותר". התהליך מתחיל הרבה לפני שהמצלמה יוצאת מהתיק, וניתן לחלק אותו לארבעה שלבים עיקריים: רעיון / רגש:  השלב הראשון הוא להגדיר מה התחושה או המסר שהצלם רוצה להעביר. האם זו בדידות? שלווה? מתח? תכנון מוקדם:  בחירת לוקיישן, שעת צילום, תאורה וסגנון שיחזקו את אותו מסר ראשוני. שום דבר לא נשאר ליד המקרה. צילום מדויק ומינימלי:  במהלך הצילום עצמו, המיקוד הוא על הנושא המרכזי תוך חיפוש מתמיד אחר פשטות וניקיון בקומפוזיציה. עריכה עדינה ונקייה:  העריכה נועדה לחזק את התחושה שכבר קיימת בתמונה, לא "להבריק" אותה יתר על המידה או ליצור אפקט מלאכותי. המטרה היא לזקק את התמונה, לא להמציא אותה מחדש. "תורידו את כל מה שמיותר - ותישארו עם מה שבאמת חשוב." צילומי בוקר ב-Alpe De Siusi, דולומיטים. תכנון ההגעה לפי מזג האויר וציפיה לערפילי בוקר, ההבנה של כיוון השמש והתזמון הביאו לפריים הזה, שנראה ממבט ראשון כאילו צולם ב"חטף". הדמות הקטנה - זה כבר עניין של מזל :) צילום: ויקטור זיסלין סיכום: לצלם את מה שמרגישים חמשת העקרונות הללו אינם רק כללים טכניים; הם כלים לפענוח העולם הפנימי של אומנות הפיין ארט וטיפים שימושיים עבורכם כדי ליצור תמונות מרהיבות ומדויקות. צילום פיין ארט הוא לא רק סגנון, אלא דרך לראות את העולם - בחירה מודעת להתמקד במהות ולא ברעש החזותי, לצלם את מה שנשאר אחרי שמסירים את כל מה שמיותר. זוהי אמנות שהיא דיאלוג בין הרגש של היוצר לפרשנות של הצופה, המזמינה אותנו לא רק להסתכל, אלא להרגיש. אז בפעם הבאה שתיתקלו בתמונה שלא עוזבת אתכם, שאלו את עצמכם: מה הצלם ניסה להרגיש, ולא רק מה הוא ראה? מונגש לכם עם המון אהבה לצילום ולשיתוף הידע. שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחודש נובמבר בנושא "צילום פיין ארט" בחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

גילוי נאות: אנחנו בפוטוטיפס עוסקים בהוראת צילום כבר שנים, מתוך אהבה ותשוקה למקצוע. עם זאת, המאמר הזה לא נכתב כדי לשכנע אתכם ללמוד דווקא אצלנו - אלא כדי לעזור לכם לקבל החלטה מושכלת מותאמת לצרכים והרצונות שלכם. המידע כאן נכתב בצורה מקצועית, ניטרלית וללא אינטרסים שיווקיים מובהקים. הכי חשוב לנו שתחליטו נכון - בשבילכם. האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) למה בכלל ללמוד צילום? רגע לפני שאנחנו צוללים למסלולים, הגישות והאפשרויות הרבות - כדאי רגע לעצור ולשאול את עצמכם: למה אתם רוצים ללמוד צילום? בין אם זו אהבה ללכוד את הרגעים הקטנים של אושר שמרכיבים את החיים, או דרך משודרגת לחוות טיולים ואירועים משפחתיים, בין אם זה חיפוש אחר הדרך לביטוי אישי, או התשוקה ליצירה ואומנות, ואולי זה הרצון להעשיר את חיי היום יום בתחביב כיפי - צילום הוא אחת הדרכים החזקות והיצירתיות ביותר להביע את עצמכם. הרי גם כך כולנו מצלמים כל הזמן. בטיולים, באירועים, את המשפחה, את החברים. אז אם כבר מצלמים, מדוע לא לעשות את זה טוב יותר, מעניין יותר, מרגש יותר?  נוף מהפנט ב-Alpe De Siusi בדולומיטים, רגע לפני שהשמש עולה. הצילום נוצר בשביל רגעים כאלה - ליצירת חוויות של פעם בחיים, כל פעם מחדש צילום טוב בדרך כלל לא קורה במקרה צילום איכותי דורש עין חדה לפרטים הקטנים והגדולים, הבנה של האור ואיך מספרים בעזרתו סיפור ויזואלי עוצמתי. איך מרכיבים קומפוזיציה מעניינת ומדויקת שמביאה לצופה את הסיפור בצורה נקיה. הוא דורש יכולת לראות את העולם בצורה מעמיקה מהרגיל ורצון להציג את היופי שלו. וכמובן, צילום טוב דורש הכרות עם הטכניקות השונות והכלים בעזרתם מקבלים את הצילום המנצח.  החדשות הטובות הן שאת כל אלה - אפשר ללמוד. אז אם ה"למה" שלכם בצילום חזק ובא לכם להעמיק - המשיכו לקרוא.  שתי הדרכים המרכזיות ללמוד צילום 1. לימוד צילום עצמאי - מתאים לעצמאים בנפשם  אם אתם טיפוסים אוטודידקטים (כלומר, כאלה שאוהבים ללמוד לבד), יש היום שפע של משאבים מצוינים ללמידת צילום: מדריכים ביוטיוב, פורומים, קבוצות פייסבוק, מאמרים מקצועיים, קורסים אונליין (חלקם בחינם), ואפילו אפליקציות ללמידה ותרגול. בנוסף, בימים אלו תוכלו להיעזר בכלי בינה מלאכותית כמו ChatGPT וכד' שהופכים ליותר ויותר יעילים ומועילים.  אם אנגלית היא לא שפה זרה עבורכם - ממליץ להתעמק במגוון העצום של תכנים הקיימים כיום במדיות השונות. למשל, מספיק לבצע חיפוש בגוגל (או ב-ChatGPT) עם השאלה "how to photograph XXX" או "Creative Photography Tips" כדי להגיע לעשרות ומאות של מאמרים וסרטונים מעולים שיתנו לכם המון השראה וידע. אם פחות מתאים לכם ללמוד באנגלית ותעדיפו תכנים בעברית, ההיצע קצת יותר מוגבל, אך עדיין יש הרבה ידע ברשתות שיכול לתת לכם כלים מעולים ללמוד צילום. מתי זו האפשרות המתאימה? אם התשוקה שלכם לצילום היא בשמיים, יש לכם הרבה מוטיבציה, יכולת מחקר ולמידה עצמאיים וסקרנות ללמוד דרך ניסוי וטעייה. זה גם פתרון נוח למי שמוגבל בתקציב או בזמן. אבל...   חשוב להבין שלימוד בצורה כזו דורש משמעת עצמית גבוהה, יכולת להתקדם בצורה מסודרת ואורח רוח להכיל טעויות ולצמוח מהן. בלי מורה שילווה, בלי ביקורת בונה ובלי מסגרת שתדחוף קדימה - קל להיתקע ולהתבאס ואף להפסיק את התהליך. פוטו טיפ ללומדים לבד: קבעו לעצמכם משימות שבועיות, צרו פרויקטים אישיים, וחפשו קהילה תומכת עם רצונות דומים לשלכם שתוכלו לשתף בה את הצילומים ולקבל פידבק. 2. לימודי צילום מסודרים - למי שרוצה לקפוץ כמה רמות קדימה מהר יותר היתרון הגדול בלימודים מסודרים - בין אם מדובר בקורס, סדנה או תכנית ארוכה - הוא שהם מספקים לא רק ידע אלא גם סדר וארגון, הזדמנויות תרגול רבות, ליווי מקצועי וקהילה. יתרה מכך, בלימודים מסודרים אתם צפויים לחסוך זמן יקר ולהרוויח מהתקדמות מהירה הרבה יותר מאשר בלימוד עצמאי. החשיפה לנושאים חדשים ומגוונים, שלא תמיד אפשרית במסגרת עצמאית, גם היא יכולה להיות יתרון בלימוד במסגרת מסודרת.  בישראל פועלים לא מעט מוסדות מעולים שמלמדים צילום בצורה מסודרת ומקצועית, לכל אחד מהם יש את הגישות המקצועיות, שיטות הלימוד והיתרונות משלו. חשוב שתדעו לבחור את מה שנכון עבורכם , במידה ותרצו להצטרף לאחד התוכניות.  חלק מהמוסדות פונים לקהל המקצועי, כזה שמחפש ללמוד צילום כמקצוע, ואילו חלק פונים לקהל חובבי הצילום ברמות השונות. בחלק תמצאו פיזור רחב של נושאים ומגוון של קורסים לכל הרמות ובכל הז'אנרים בצילום ובחלק תמצאו מספר מצומצם יותר של אפשרויות ללמוד שמתמקדים בנושאים ספציפיים יותר. בחלק הגישה לצילום היא מנקודת מבט טכנית יותר ובחלק תמצאו גישה אומנותית. בחלק תמצאו ליווי צמוד יד ביד ובחלק יתנו יותר מקום לחופש פעולה, עצמאות ויצירתיות.  גם היקף הלימודים חשוב כשאתם בוחנים את המוסד שבו תרצו ללמוד. זה יכול להיות במסגרת לימודית קצרת טווח כמו השתתפות בסדנאות חד פעמיות בנושא ספציפי. זה יכול להיות בקורסים ארוכים יותר, של חמישה עד עשרה מפגשים ואף יותר מכך. בקורסים כאלה מתמעמקים בנושא רחב יותר מהסדנה הבודדת ומייצרים תהליך למידה שלם יותר. לעיתים, קיימים גם מסלולים ארוכים יותר למי שרוצה להתמקצע וחושב לטווח הארוך יותר.  אופן הלימוד והנוחות שלכם, גם הם יקבעו את המקום הבא שלכם מבין כל בתי הספר. חשוב לבחון איפה מתקיימות הפעילויות השונות - האם בכיתה, בשטח, אונליין או שילוב שלהם? נקודה חשובה שלעיתים מתפספסת היא זהות המדריכים והמנטורים שילוו אתכם במסגרות השונות. בסופו של דבר, זה לא המוסד, הנושא הצילומי או שיטות הלימוד שחשובים אלא מי מעביר את התוכן והאם יש לכם חיבור טוב איתו/ה. בחנו היטב את צוות ההדרכה בכל מוסד, בדקו בנוגע לניסיון שלהם בצילום ויותר חשוב מכך - בהדרכה.  אם החלטתם לקחת את הצילום שלכם כמה צעדים קדימה וללמוד באחד המוסדות המובילים בישראל - אני מברך אתכם על זה, ואני בטוח שתצליחו. רק חשוב לי שתעשו זאת נכון ותבחנו היטב את ההתאמה של כל מוסד ושיטות הלימוד שלו לצרכים והרצונות שלכם.  מה לומדים בקורסים וסדנאות צילום? לימודי צילום איכותיים נוגעים בארבעת העוגנים המרכזיים בצילום: האור, הקומפוזיציה, הסיפור והטכניקה. מעבר ללימוד התיאורטי וחשוב הרבה יותר - זה התרגול המעשי בכל אחד מההיבטים הללו. הנה כמה מהנושאים המרכזיים שתיתקלו בהם בצורה זו או אחרת בכל תוכנית לימודים, קצרה וארוכה כאחד. כדאי שתחפשו את השילוב המוצלח ביותר והמתאים ביותר עבורכם מתוך הנושאים הללו.  שליטה במצלמה והטכניקה איך לתפעל מצלמה בצורה נוחה ויעילה? איך לשלוט במשולש החשיפה - צמצם, מהירות תריס ו-ISO? איך עובדים נכון עם פוקוס ועומק שדה? מהן הטכניקות השונות בעזרתן ניתן לקבל צילומים מעניינים ומיוחדים? אלו הם הכלים איתם תעבדו כדי ליצור אומנות, וחשוב שתכירו אותם היטב כדי שתוכלו להשתמש בהם בצורה חכמה ואיטואיטיבית. אור וחשיפה צילום הוא משחק של אור, צל ומה שביניהם. לימודים איכותיים ילמדו אתכם לנצל בצורה מיטבית את האור לטובת היצירה, בין אם הוא טבעי (שמש, ירח, אור אורבני) ובין אם הוא מלאכותי, כשהשליטה עוברת לידיים שלכם (פנסים, מבזקים ועוד).  נושאים כמו שעות הצילום והשפעתן על התוצאה, שימוש נכון בצל ובקונטרסטיות, הבלטה של הסיפור המרכזי בעזרת האור ושימוש באור בצורה אומנותית ויצירתית הם רק חלק קטן מהנושאים שראוי וחשוב ללמוד.  קומפוזיציה ותפיסה ויזואלית קומפוזיציה היא תוצר יחסי הגומלין בין מסגרת התמונה לבין האובייקטים השונים בתוכה, וכן האינטרקציה בין האובייקטים השונים בפריים.  איך לסדר את האלמנטים בתמונה כך שתהיה מעניינת, מאוזנת ומרגשת? איך לשלב בין כללי הקומפוזיציה השונים ואיך לשבור אותם בצורה יצירתית? איך לספר יותר בלהראות פחות ולהדגיש את הסיפור המרכזי בפריים?  בכל מסגרת שתהיה, כדאי שתקבלו את התשובות לשאלות הללו והרבה יותר.  סגנונות צילום שונים צילום נוף, פורטרט, רחוב, טבע, לילה, מאקרו, דוקומנטרי, סטודיו ועוד - כל ז'אנר צילום דורש הבנה אחרת ודגשים ייחודיים משלו בהיבטי האור, הקמפוזיציה, הסיפור הצילומי והטכניקה. מיקוד הוא שם המשחק כאן, ותוכנית טובה תהיה מותאמת לנושא הנלמד ולא תתפזר לנושאים אחרים וז'אנרים רחבים מדי, גם אם הם חשובים.  עריכה ופוסט פרודקשן עריכה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הצילום - אחרי שחומרי הגלם מסשן הצילום מוכנים, זהו שלב ה"בישול" של המנה הויזואלית. חשוב שהצילום וחומרי הגלם יהיו האיכותיים ביותר שאפשר, כך שהעריכה תהיה מינימלית יחסית. עריכה בסיסית בד"כ תכלול חיתוך קל לדיוק הקומפוזיציה, תיקוני צבע, קונטרסטיות וחשיפה, אבל גם היא היא יכולה לשדרג פלאים את התוצאה.  שימוש בתוכנות כמו לייטרום ופוטושופ הוא חיוני בתהליך הלימוד - לא כדי "לשפר" או "להציל" תמונות לא טובות, אלא כדי לדייק את הכוונה האומנותית שלכם  בתמונה. כך תבחנו את התוכניות והמוסדות השונים ותבחרו מה הכי נכון עבורכם לא כל מוסד לימודים וכל תוכנית נולדים שווים. לימודי צילום בישראל מציעים קשת רחבה של אפשרויות - מסדנאות בודדות של מספר שעות, קורסים של כמה שבועות ועד מסלולים ארוכים של מספר חודשים ואף יותר.   אבל איך בוחרים מה טוב לי? הנה כמה שיקולים חשובים שיעזרו לכם להחליט. 1. מה המטרה האישית שלכם? האם אתם רוצים: ללמוד לצלם נטו בשביל הכיף והחוויה?  לשפר את הנושאים הטכניים ותפעול מצלמה? להעמיק ולהשתפר כצלמים חובבים בנושאי האור והקומפוזיציה? לפתח את כישורי הצילום והצדדים האומנותיים והיצירתיים שלכם?  להתחיל לבנות תיק עבודות רציני? הגדרת המטרה תעזור לכם להבין איזה עומק של לימוד אתם צריכים, מהי מידת ההשקעה הנדרשת, מהו אורך התוכנית ובסופו של דבר - מהו המוסד שמספק לכם את מה שאתם באמת צריכים.  2. בדקו את תכני הלימוד לא כל קורס או תוכנית מכסה את אותם נושאים, ובהמשך למטרות האישיות שלכם, כדאי שתתאימו את התכנים של המסגרת שאתם בוחנים למטרות שלכם. שאלו את עצמכם: האם התכנים המועברים בתוכנית מסוימת מדליקים אתכם?  האם הם כוללים נושאים שאתם באמת רוצים ללמוד? מהו היחס בין הלימוד התיאורטי לבין התרגול המעשי? תוכנית טובה תכסה גם את ההיבטים הטכניים וגם את האומנותיים והיצירתיים של הנושא שמעניין אתכם, ותעזור לכם לגבש את הסגנון האישי שלכם. 3. מי מלמד? ניסיון מקצועי כצלם של המורה הוא חשוב, אבל לא מספיק. הוראה היא מקצוע בפני עצמו. חפשו מורים מוערכים ומנוסים, שיודעים להסביר בגובה העיניים. המורים הטובים ידעו לתת השראה ממקום של דוגמא אישית, יתנו לכם ביקורת בונה בצורה ראויה ומכבדת, יעוררו בכם מוטיבציה פנימית וייצרו אווירה לימודית נעימה. אם אתם לא מכירים את המנחים של התוכנית, צרו קשר עם שירות הלקוחות של המוסד ובקשו המלצות של משתתפי עבר ואפילו בקשו ליצור קשר ישיר עם המנחים. בנוסף, במידה ויש לכם חברים שלמדו אצל המנחה בעבר, כדאי לקבל מהם את חוות דעתם על שיטות הלימוד וההנחיה.  4. מסגרת ותמיכה הנושאים והתאמתם למטרות שלכם וכן המנחים של התוכנית הם חשובים, אבל צריך להתיחס גם לתמיכה שמסביב, משהו שהוא מעבר להעברת הידע והתרגול.  בדקו: האם יש שיעורי בית ומטלות לביצוע עצמאי?  האם מקבלים פידבק על הצילומים? האם יש מענה לשאלות תוך כדי התוכנית? האם יש אפשרות להמשיך ולהתפתח גם אחרי הקורס? 5. גודל הקבוצה ויחס אישי גם אם כל הנקודות שהעליתי לפני מקבלים אצלכם ציון גבוה, זה עדיין לא מבטיח חווית לימוד מדהימה. כדאי מאד לבחון את גודל הקבוצה הצפוי ומה יהיה יחס החכינה במסגרת הפעילות שאתם בוחנים.  בדקו: האם מספר המשתתפים ויחס ההדרכה תואם את מורכבות הנושא הנלמד (נושאים טכניים יותר דורשים לרוב יחס הדרכה מצומצם יותר)?  האם המידע זמין ושקוף לכם, והוא לשביעות רצונכם?  6. ומה לגבי המחיר? כל תוכנית והערך שהיא מביאה, התכנים שלה, המדריכים שלה וכמובן העלות שלה. בחנו היטב את כל הנקודות שהועלו עד עכשיו ושקלו האם העלות תואמת את מה שאתם מקבלים בתוכנית.  מה שבטוח - אל תתפתו ללכת רק לפי מחיר. קורס זול עלול להציע פחות תרגול, פחות ליווי אישי, פחות תוצאה כך שתצאו מאוכזבים למרות החסכון. מצד שני, מחיר גבוה לא תמיד מבטיח איכות. מה שחשוב באמת זה התמורה שאתם מקבלים ביחס למחיר, ולכן כדאי לבדוק את כל הנקודות שעלו עד עכשיו - המטרה שלכם, התוכן, הגישה הפדגוגית, הניסיון של המנחה, היחס האישי והמסגרת התומכת.  ומה קורה אחרי הקורס, איך ממשיכים? הרבה תלמידים שואלים - "מה עושים עכשיו?" אחרי שסיימו קורס או תוכנית מעניינת.  התשובה: ממשיכים לצלם, לתרגל וללמוד. צילום זה לא מקצוע של תעודה, "זבנג וגמרנו" - זאת דרך חיים של ממש - של יצירתיות, של אומנות, של התמדה, של אימון, לימוד מטעויות, עם הרבה תשוקה והתלהבות. כשעובדים עם הדרכה מקצועית ומסגרת תומכת - התוצאות מגיעות מהר יותר, בצורה מדויקת יותר, והכישורים שלכם כצלמים פשוט מזנקים. כפי שאתם לבטח מבינים, אי אפשר לעשות קורס או סדנה ולהגיד "זהו, סיימתי, עכשיו אני מבין את הנושא". מי שרוצה להתפתח באמת - ממשיך לטפח את הראייה הצילומית שלו, לשכלל את הטכניקה, לתרגל ולאתגר את עצמו כל פעם מחדש. בחנו מהן האפשרויות שלכם להמשיך ללמוד, במוסד בו עשיתם את התוכנית או בכל מוסד אחר. האם יש המשכיות לתהליך שהתחלתם? האם יש תוכניות נוספות שיכולות להתאים למטרות שלכם? האם אהבתם את המנחה ותרצו לחקור מה עוד יש לו להציע?  הנה כמה אפשרויות שמתאימות במיוחד לצלמים חובבים.  קורסי המשך - העמקת הידע אם עברתם קורס מתחילים או מתקדמים, רכשתם יסודות ויצרתם בסיס חזק, קורסי ההמשך הם השלב הבא עבורכם.  אלה קורסים שמעמיקים בנושאים ספציפיים כמו צילום רחוב יצירתי, תאורה מתקדמת, עבודה עם פלאשים, או צילום בטכניקות של חשיפות מרובות ויצירתיות מתקדמת.  כאן תגלו איך לקחת את הכלים שכבר למדתם - ולהפוך אותם ליכולות מתקדמות באמת. תוכלו לבחור תחום אחד שמדליק אתכם ולצלול לתוכו, או לקחת כמה קורסים שונים כדי לגבש סגנון צילום אישי מגוון. 💡 מומלץ במיוחד למי שמרגיש שהצילום כבר הפך לחלק מהחיים שלו, ורוצה להעמיק בנושאים מתקדמים ולחדד את הסגנון האישי. סדנאות - דיוק וחידוד נושאים ספציפיים סדנאות צילום הן דרך מדויקת וממוקדת ללטש את היכולות שלכם. הן לרוב קצרות יותר, באורך של מספר שעות צילום בשטח והן מתמקדות בנושא אחד - למשל, צילום חשיפות ארוכות ונופים, צילום אבסטרקטי, צילום תרבויות בחגים מקומיים או עריכה בלייטרום. בסדנאות אתם מתרגלים, מצלמים, מקבלים משוב בזמן אמת, וחוזרים הביתה עם כלים מעשיים שאפשר ליישם כבר באותו היום. 💡 אם אתם מחפשים “בוסט” מהיר או רענון לשיפור היכולת שלכם בתחום מסוים - סדנה טובה יכולה להיות בדיוק זה. תוכניות ארוכות טווח - לשמור על הכושר בצילום כמו בחדר כושר אמיתי - גם כאן צריך לתרגל כדי לשמור על “שרירי הצילום” שלכם פעילים ולהכניס את הצילום לשגרת החיים העמוסה. תוכניות ארוכות טווח, כמו מועדוני צילום אזוריים או חדר הכושר לצילום מאפשרות לכם להמשיך לצלם באופן קבוע, לקבל אתגרים ומשימות צילום עצמאיות, להשתתף במפגשי משוב ולשפר את היכולות שלכם לאורך זמן. מסגרות כאלה, במידה והן מנוהלות נכון ומתאימות לאורך החיים שלכם, מחזיקות אתכם “בכושר” יצירתי, ומבטיחות שתמשיכו להתקדם צעד אחר צעד - עם תמיכה, השראה ותחושת שייכות אמיתית. 💡 מומלץ לכל מי שרוצה להמשיך את התנופה מהקורס, ורוצה שמישהו ילווה אותו בתהליך מתמשך ומקצועי.  טיולי צילום - לימוד מעמיק וחווייתי אולי הדרך הכי מדהימה ועוצמתית לקפוץ כמה רמות בצילום וגם להנות בטירוף. בטיולי צילום, בהינתם והם מאורגנים היטב ומודרכים ע"י צלמים וצוותים מנוסים, תקבלו את כל האלמנטים עליהם דיברנו שצריכים להיות בקורס צילום - אבל על סטרואידים.  אין דבר שמחבר לצילום כמו לצאת לשטח, לצד עוד משוגעים לדבר, לנשום את האור, ולהרגיש את הסצנה דרך העדשה, במקומות הכי מדהימים שיש ברחבי הגלובוס. טיולי צילום איכותיים נבנים ע"י צלמים עבור צלמים. במהלך הטיול מגיעים ללוקיישנים יחודיים שבד"כ פחות מוכרים לתיירים הרגילים, מתאימים את זמני הצילום לאור הכי מדויק ומעניין, עושים שיעורי הכנה ושיעורי משוב אחרי שיום הצילומים מסתיים. לומדים לראות אחרת. לתכנן את הפריים, ללמוד מטעויות, לעבוד עם סיטואציות לא צפויות, ולהתמודד עם תנאי תאורה מאתגרים וכו'.   בכל יום בטיול תגלו משהו חדש על העולם - ובעיקר, על עצמכם כצלמים. 💡 זהו השלב שבו הידע התיאורטי הופך לחוויה אמיתית - צילום נטו, מהבטן ומהלב. מה אנחנו מציעים בפוטוטיפס, במידה ותתחברו לתכנים שלנו כפי שכתבתי בהתחלה, המאמר הזה מביא לכם מספר נקודות למחשבה איך ואיפה ללמוד, וכתבתי כאן את הזווית הנייטרלית והבלתי משוחדת שלי. עם זאת, גם אנחנו בפוטוטיפס עוסקים בלימוד צילום ואשמח לראות כל אחת ואחד מכם מגיעים לאחת הפעילויות שלנו. הבחירה היא שלכם איך ואיפה ללמוד ואם המאמר הזה יעזור לכם לקבל החלטה נבונה ומתאימה יותר עבורכם, עשיתי את שלי.  הנה הדרכים המרכזיות שבהן אפשר ללמוד בפוטו טיפס חדר כושר לצילום תוכנית ייחודית ומסגרת קבועה ומסודרת שמכניסה את הצילום לשגרת החיים של חובבי צילום רציניים. התוכנית כוללת הרצאות, יציאות שטח, תרגילים ואתגרי צילום עצמאיים, שיעורי משוב ועוד - כל זה עם ליווי מקצועי וקהילה תומכת של חובבי צילום בדיוק כמוכם. לחצו כאן כל הפרטים על חדר כושר לצילום סדנאות צילום בשטח  פעילויות קצרות, בד"כ של 3-4 שעות בהן לומדים נושא ספציפי ומדויק. ככלל, הפעילויות האלה מיועדות לצלמים עם ידע בסיסי במושגי היסוד, קומפוזיציה וחשיפה. הסדנאות שלנו כוללות שיעורי משוב שמתקיימים בזום כמה ימים אחרי הסדנא.  לחצו כאן לכל הסדנאות הקרובות מאסטר קלאס - קורסים מתקדמים  קורסים המיועדים לצלמים מנוסים שרוצים לקחת את הצילום שלהם כמה שלבים קדימה. בקורסים לומדים נושאים מגוונים כמו פיתוח חשיבה יצירתית, שימוש בתאורה מלאכותית, טכניקות צילום מתקדמות, חשיפות ארוכות ועוד. לחצו כאן לכל קורסי מאסטר קלאס פוטו טריפס - טיולי צילום בחו"ל טיולים בהם הצילום הוא המהות - יעדים מרהיבים ברחבי העולם, בחירה חכמה של לוקיישנים וזמני צילום , הדרכה צמודה בזמן אמת, המון תרגול בשטח ובשורה התחתונה - יצירת חוויות של פעם בחיים, כל פעם מחדש. לחצו כאן לכל הטיולים הקרובים קורסים אונליין ואתגרי צילום האפשרות ללמוד צילום מהבית מייצרת את הגמישות הכל כך חשובה בחיים העמוסים של כולנו. לחצו כאן לכל הקורסים אונליין לסיכום - מהי הדרך שלך ללמוד צילום? אני מאמין שכל אחת ואחד מכם צריך למצוא את הדרך שנכונה לו - בין אם זה לבד, או במסגרת ליווי קבוצתי. אין דרך אחת נכונה ללמוד צילום - יש רק את הדרך שמתאימה לך. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) אם תבחרו ללמוד לבד - קראו מאמרים, ראו סרטונים, הרשמו לקורסים אונליין, התחברו לעוד חברות וחברים חובבי צילום והכי חשוב - צאו לשטח לצלם ולתרגל. זכרו שמחויבות והתמדה הן המפתח להצלחה בדרך הזו, אבל אם יש לכם את התשוקה לצילום ואתם מתלהבים לקראת הצמיחה שלכם - לא תהיה שום בעיה ואתם תצליחו בגדול.  אם תבחרו ללמוד במסגרת בית ספר או מוסד כלשהו - שאפו! החלטתם להשקיע בעצמכם וללמוד צילום בצורה מסודרת שתביא ככל הנראה לתוצאות מעולות הרבה יותר מהר. בדקו היטב באיזו מסגרת ובאיזה מוסד לעשות זאת. רוב המוסדות מעולים ומציעים מגוון רחב של אפשרויות ללמוד. עם זאת, גם אם המוסד מעולה, זה לאו דווקא אומר שהוא מתאים לכם. הרבה מעבר לנושאי הלימוד, מספר המפגשים והצדדים הלוגיסטיים, בחנו את המדריכים, את הערכים של הארגון, את המעטפת המקצועית והאנושית שמתלווה לתוכנית.  איך שלא תבחרו ללמוד, ואיפה שזה לא יהיה - צפויה לכם חוויה משנת חיים. שיהיה לכם המון בהצלחה! באהבה גדולה,  ויקטור אהבתם את המאמר? שתפו עם חברים שמתעניינים בצילום - וכתבו לנו בתגובות איך התחלתם את דרככם כצלמים. כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) הקדמה צילום בחשיפה ארוכה הוא אחת הטכניקות המהפנטות ביותר בעולם הצילום בכלל וצילום נוף בפרט. יש משהו קסום ביכולת להפוך מפל שוצף למשי רך וזורם, או למרוח עננים דרמטיים על פני השמיים וליצור תחושת תנועה משמעותית, כאילו ההוכחה שכדור הארץ באמת מסתובב. התוצאות נראות כאילו נלקחו מעולם אחר, עולם שהעין האנושית אינה יכולה לראות. למרות שהטכניקה נראית מורכבת וטכנית, חלק מהסודות החשובים ביותר לשליטה בה הם דווקא אלה שהולכים נגד האינטואיציה. במאמר זה, נחשוף שישה סודות כאלה – טיפים שימושיים שישנו את הגישה שלכם לצילום חשיפה ארוכה ויהפכו אתכם מצלמים טכניים לאמנים שמספרים סיפור לא רק עם האור אלא גם עם הזמן עצמו. צילום עצמי באחד החופים בדרום מערב אילנד, חשיפה של 180 שניות שקיעה מהפנטת ב-Dunquin Pier בדרום מערב אירלנד. חשיפה ארוכה של 30 שניות בשילוב טכניקת פנורמה בעזרת 9 תמונות פוטו טיפ 1 - לפני הטכניקה, חשבו על הסיפור לפני שנוגעים בחצובה או בפילטר, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לעצור ולחשוב. בכל סגנון צילום, הטכניקה היא לא המטרה, אלא רק הכלי שמאפשר לנו לממש את החזון האמנותי שלנו. אל תצלמו רק כדי להשתמש בטכניקה מגניבה; צלמו כדי לספר סיפור. שאלו את עצמכם: איזה סיפור של תנועה אני רוצה להעביר? האם זו הרוגע והשלווה של מים שנמרחים בעדינות, או אולי האנרגיה והכאוס של עיר סואנת? לדוגמה, בצילום של גשר קארל בפראג, המטרה יכולה להיות לא רק 'למרוח' את התנועה, אלא להעביר את תחושת ההמולה והצפיפות של ההולכים על הגשר, ובכך לספר את סיפורה של עיר חיה ותוססת. החשיבה על המסר והתחושה היא שתנחה את כל ההחלטות הטכניות שלכם בהמשך. גשר קארל העמוס בחשיפה ארוכה של 30 שניות פוטו טיפ 2 - הטריק המפתיע: לא תמיד צריך פילטר אחת ההנחות הנפוצות ביותר היא שצילום חשיפה ארוכה מחייב שימוש בפילטר ND (Neutral Density). זהו סוד מפתיע, אבל במקרים רבים, אפשר להסתדר מצוין גם בלעדיו. המפתח הוא להעריך נכון את תנאי התאורה בסצנה. לדוגמה, אם אתם מצלמים מפל שוצף ביער חשוך יחסית, או סצנת חוף בשעות הדמדומים, כמות האור הנכנסת למצלמה כבר נמוכה באופן טבעי. במצב כזה, על ידי שימוש ב-ISO הנמוך ביותר ובצמצם סגור, ייתכן שתוכלו להגיע לזמן חשיפה ארוך מספיק (למשל, 1/3 שנייה) כדי ליצור את אפקט המריחה הרצוי. זוהי עצה משחררת שמעודדת אותנו לחשוב קודם כל על הסצנה והחזון, במקום לשלוף אוטומטית את הפילטר מהתיק. דוגמה מצוינת לכך היא תמונה של מפל לה פז בקוסטה ריקה שצולם במהירות של 1/3 שנייה ללא כל פילטר, בעזרת עמידה יציבה במיוחד ושימוש במייצב הנהדר של מצלמת הניקון שלי והתוצאה מציגה בדיוק את מריחת המים הרצויה. מפל לה פז בחשיפה של 1/3 השניה באחיזה ידנית פוטו טיפ 3 - הכפתור שחובה לכבות (וכולם שוכחים) הנה טיפ קריטי שצלמים רבים שוכחים, והוא יכול לעשות את כל ההבדל בין תמונה חדה כתער לתמונה מעט מרוככת. כאשר המצלמה שלכם מונחת ביציבות על חצובה, חובה לכבות את מנגנון ייצוב התמונה (VR/IS). מדוע? תפקידו של המייצב הוא לנטרל רעידות זעירות של הידיים שלכם. כשהמצלמה עומדת על חצובה יציבה לחלוטין, אין רעידות שהמנגנון צריך לתקן. למרות זאת, הוא ממשיך לעבוד ולחפש תנודות שלא קיימות. "החיפוש" הזה עלול לגרום למנגנון להכניס תנודות מיקרוסקופיות משלו, ובכך דווקא לפגוע בחדות המקסימלית של התמונה. כיבוי המייצב הוא צעד קטן אך חיוני להשגת פריים חד לחלוטין. רק אל תשכחו להדליק אותו מחדש כשתסיימו. ניו יורק בשעה הכחולה, חשיפה של 30 שניות פוטו טיפ 4 - סדר הפעולות הקריטי בחשיפות ארוכות: פוקוס לפני, פילטר אחרי אחת הבעיות המתסכלות ביותר בצילום עם פילטר ND כהה היא חוסר היכולת של המצלמה לבצע פוקוס אוטומטי. במידה והפליטר חזק, הוא חוסם כל כך הרבה אור, שמערכת הפוקוס פשוט "לא רואה" כלום. בנוסף, במצב הפחות טוב, המצלמה תעשה טעות, תציג לכם את הריבוע הירוק של הפוקוס אבל בפועל היא לא באמת תתפקס, ואתם תחשבו שהכל אחלה ותמשיכו לצלם. הפתרון טמון בסדר פעולות מדויק שלא ניתן לחרוג ממנו: הרכיבו את הקומפוזיציה  על החצובה, ללא  הפילטר על העדשה. בצעו פוקוס  באמצעות מערכת הפוקוס האוטומטי (AF) על הנקודה הרצויה בפריים עד לקבלת חדות מושלמת. העבירו את העדשה למצב פוקוס ידני (MF) . פעולה זו "נועלת" את מרחק הפוקוס שקבעתם ומונעת מהמצלמה לנסות להתפקס מחדש. רק עכשיו , הרכיבו בזהירות את פילטר ה-ND על העדשה. שמירה על סדר הפעולות הזה תמנע את טעויות הפוקוס הנפוצות ביותר ותבטיח שהאובייקטים הסטטיים שלכם יישארו חדים. זריחה מעל ניו יורק, חשיפה של 30 שניות פוטו טיפ 5 - אין מהירות תריס 'נכונה' - יש מהירות תריס 'מספרת סיפור' צלמים רבים שואלים "מהי מהירות התריס המומלצת לצילום מים?". האמת היא שאין תשובה אחת נכונה. הבחירה בזמן החשיפה היא החלטה אמנותית לחלוטין ולא טכנית, והיא זו שתקבע את הסיפור והתחושה שהתמונה תעביר. מהירות תריס שונה תיצור אפקט שונה לחלוטין: חשיפות ארוכות מאוד (30+ שניות):  יוצרות אווירה חלומית ורגועה. הן מורחות לחלוטין את תנועת המים והעננים והופכות אותם למשטח חלק ואחיד, כמעט כמו ערפל. חשיפות בינוניות (5-10 שניות):  מאפשרות למרוח את התנועה, אך עדיין משמרות חלק מהמרקם והאנרגיה של המים ושומרות על המתח של הים הסוער. חשיפות קצרות יחסית (סביב 1/10 שנייה):  יוצרות שובלי מים ברורים ונפרדים שמדגישים את הדינמיות הגולמית של התנועה. התוצאה היא תחושה מחוספסת ועוצמתית יותר. אירלנד 2025. חשיפה ארוכה של 180 שניות מייצרת תחושה של שלווה ורוגע אירלנד 2025. חשיפה של שניה אחת מייצרת תחושה דינמית עוצמתית ומשמרת תצורות של זרימת המים פוטו טיפ 6 - מעבר למים: למחוק אנשים ולמרוח שמיים השימוש הקלאסי בפילטר ND הוא אכן בצילום נופים שכוללים מים או עננים, אבל האפשרויות היצירתיות שלו רחבות הרבה יותר. חשבו על כל סצנה שיש בה תנועה, ותגלו עולם שלם של הזדמנויות: אדריכלות וצילום אורבני:  השתמשו בחשיפה של מספר דקות כדי "למחוק" אנשים ומכוניות חולפות מסצנה עמוסה, ולקבל צילום נקי ומינימליסטי בסגנון "Fine Art", כמו בצילום נמל תל אביב ביום סגרירי, שם חשיפה של דקות הפכה את הסצנה לגרפית ונקייה. דרמה בשמיים:  ביום עם עננים דרמטיים ורוח חזקה, חשיפה ארוכה תמרח את העננים על פני השמיים ותיצור מרקמים כיווניים מרשימים שמוסיפים דרמה ועניין לכל נוף, כפי שניתן לראות בתמונה מלונדון, שם העננים הנעים מוסיפים דרמה ומרקם לשמיים. אנרגיה של העיר:  במקום למחוק את התנועה, השתמשו בחשיפה של מספר שניות כדי להפוך קהל של אנשים או זרם של מכוניות למריחה צבעונית, ובכך להדגיש את האנרגיה והתנועה הבלתי פוסקת של העיר, למשל כדי ללכוד את האנרגיה התוססת של שוק מחנה יהודה ביום שישי, או את תנועת הרכבים ברחוב בוורשה. רידינג בנמל תל אביב בחשיפה ארוכה של כ-4 דקות ביום סגרירי במיוחד הפנסים המפורסמים בנמל תל אביב בחשיפה של כ-3 דקות סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) סיכום צילום בחשיפה ארוכה הוא הרבה יותר ממיומנות טכנית; הוא כלי יצירתי רב עוצמה המאפשר לנו לפרש את המציאות ולהציג את הביטוי של הזמן בתוך פריים בודד. באמצעות הטיפים האלה, אתם יכולים לגשת לטכניקה הזו לא רק ממקום טכני, אלא ממקום של סיפור ואומנות. אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לשטח, הסתכלו סביב ושאלו את עצמכם: איזה סיפור של תנועה מחכה שאספר אותו? שיהיה לכם בהצלחה בצילומים! שלכם, ויקטור. נ.ב. אם גם אתם רוצים ללמוד איך ליצור תמונות נוף מהממות בחשיפה ארוכה, מוזמנים להצטרף לאחד המאסטר קלאסים שלנו בחו"ל - כל הפרטים ב קישור הבא . כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לקראת חודש אוקטובר ב חדר כושר לצילום - חודש "צילום דוקומנטרי", רפי קורן , צלם ומדריך צילום בכיר, מרצה אורח בתוכנית, כתב את המאמר הפרקטי הזה. מיועד לכל חובבי הצילום אשר מעוניינים לשדרג את הראיה הצילומית ולהעמיק את תהליך היצירה שלהם. הקדמה כולם מכירים את המשפט – תמונה שווה אלף מילים. אבל פעמים רבות, דווקא המילים הן שמצליחות להשלים את התמונות ולהקפיץ אותן לרמה הבאה. היכולת לספר סיפור דרך עדשת המצלמה היא אמנות   בפני עצמה, אך להפוך סדרה של תמונות וסיפורים לכתבה עיתונאית מגובשת ומרתקת – זו כבר מיומנות של ממש. עבור מי שמצלם תרבויות ויעדים ייחודיים, מסע יצירת הכתבה עצמו יהווה חוויה עמוקה לא פחות מתהליך הצילום עצמו. במאמר זה אשמח לשתף אתכם בתהליך העבודה שלי, המורכב משלושה שלבים עיקריים: לפני הצילום , במהלך הצילום  ו לאחר הצילום . כל שלב הוא חוליה חיונית בשרשרת עד לקבלת התוצאה הסופית. מרוקו 2021. צילום: רפי קורן שלב 1: לפני הצילום - התכנון הוא חברכם הטוב ביותר אני מאמין שחלק משמעותי מהצלחת הכתבה נקבעת עוד לפני שלחצתי על כפתור הצילום. בשלב הזה, אני אוסף מידע ומתכנן את הדרך הטובה ביותר כדי לאסוף חומרי גלם ולספר את הסיפור שלי. מחקר מקדים:  ככל שתדעו יותר על המקום, התרבות והאנשים, כך תהיו מוכנים יותר. קראו ספרים, מאמרים, צפו בסרטים דוקומנטריים. חפשו סיפורים אישיים. נסו ליצור קשרים עם אנשים מקומיים עוד לפני שאתם מגיעים. הם יכולים להוביל אתכם למקומות נסתרים ולסיפורים שלא תמצאו במדריכי התיירות. רומניה 2022. צילום - רפי קורן הכנת 'שוטינג-ליסט':  רשימת סוגי צילומים שכוללת צילומי אווירה רחבים, נופים, פורטרטים, צילומי פרטים (כמו מפה מקומטת, ידיים של אופה זקנה או צבעים עזים של תבלינים), בעלי חיים, ועוד. הרשימה הזו עוזרת לי לוודא שבסוף הטיול יהיו לי את כל המרכיבים הנחוצים לכתבה עשירה ומגוונת. הרוקיז הקנדיים, 2018. צילום - רפי קורן בניית הסיפור: בלתי אפשרי לספר את הסיפור המלא של היעד, על שכבות היסטוריה-גיאגרפיה-תרבות שלו, אבל אני שואף לאסוף חומר מגוון ככל האפשר, שישמש אותי בהמשך להכנת כתבה עשירה ועמוקה. קובה 2013. צילום - רפי קורן שלב 2: במהלך הצילום - להיות שם, ולא רק לצלם לב ליבה של העבודה מתרחש בשטח, שם לא רק מצלמים אלא אוספים מידע, מכירים דמויות וחווים את המקום. מעבר לצילום, זוהי ההזדמנות שלכם לאסוף מידע, להתחבר לאנשים ולחיות את הסיפור. לאסוף סיפורים, לא רק תמונות:  מעבר למצלמה, יש לכם מחברת (או אפליקציית פתקים בטלפון הנייד). מומלץ לרשום על פגישה עם אדם מעניין, אנקדוטה, ריחות, טעמים או צלילים. שאלו אנשים שאלות על חייהם, על הסיפורים שלהם, על מה שמרגש או מכעיס אותם. אל תשכחו לרשום את השמות המלאים של המצולמים ואת העיסוק שלהם. איסוף הפרטים הללו יהפוך את התמונה מ"דיוקן של סבא" ל"דיוקן של אנטוניו, בן 77, מגדל טבק מעמק ויניאלס בקובה". זהו ההבדל בין צילום לכתבה. קיוטו 2022. צילום - רפי קורן גמישות ותגובה למציאות:  תכנון הוא חשוב, אבל החיים בשטח דינמיים. לפעמים הסיפור שדמיינתם בראש מתפתח לכיוונים אחרים, כי תוכנית טובה היא בסיס לשינוי. היו מוכנים לנטוש את התוכנית המקורית וללכת בעקבות סיפור חדש שנקרה בדרככם. הרגעים הטובים ביותר הם לרוב הרגעים הלא מתוכננים – חתונה שמתרחשת בכנסיה גיאורגית, טקס בבית ספר קובני, פסטיבל מקומי בבולגריה, ועוד. בולגריה 2025. צילום - רפי קורן צילום פרטים קטנים:  זכרו את ה'שוטינג-ליסט'. צילומי אווירה הם נהדרים, אבל הפרטים הקטנים הם מה שמעניק לכתבה את האופי והעומק. צלמו פרטים ארכיטקטוניים, כלי עבודה ישנים, מנות אוכל, ביגוד מסורתי. כל פרט קטן הוא פיסת פאזל שיכולה להשתלב בכתבה ולהעשיר אותה. יתר על כן, תמונות דיטיילס (פרטים) לרוב יהיו יחודיות ואותנטיות יותר. יפן 2010. צילום - רפי קורן   שלב 3: אחרי הצילום - עריכה, כתיבה והגשה החומרים בידכם. עכשיו מתחיל שלב ה"תיבול והבישול". עריכת התמונות:  בחרו בקפידה את התמונות לכתבה. לרוב אני בוחר בין 15 ל-25 תמונות לכתבה סטנדרטית. הבחירה צריכה להיות מגוונת: תמונות נוף, צילומי אווירה, צילומי פורטרט, צילומי פרטים, צילומי שוק/טקס מקומי, אדריכלות. אל תכללו תמונות דומות מדי. השאירו רק את הטובות ביותר. בשלב העריכה הטכנית, אל תפריזו בעיבוד. המטרה היא לשפר את התמונה, לא לשנות אותה. הקפידו על גוונים טבעיים, תאורה מאוזנת וניקיון. מדינת ניו יורק, 2021. צילום - רפי קורן טוקיו 2015. צילום - רפי קורן כתיבת הסיפור:  זה הזמן להשתמש ברישומים שאספתם. כתבו טקסט שילווה את התמונות, ושישלים אותן, לא רק יתאר אותן. ספרו את הסיפור של המקום והאנשים שפגשתם. השתמשו בפרטים שאספתם כדי להכניס את הקורא לעולם שחוויתם. זכרו את הקורא – הוא רוצה להרגיש שהוא מטייל איתכם. ככל שתשבצו תיאורים מנקודת מבטכם האותנטית ותיאור של תחושותיכם, הכתבה תהיה מיוחדת ומזמינה יותר. אם אתם משלבים בה מידע לתייר, עשו זאת במשורה ורק אם רלוונטי. הפתיחה: פתיחת הכתבה היא קריטית. היא "ההוק", הוו שמושך את הקורא פנימה וגורם לו לרצות להמשיך לקרוא. במקום לפתוח בתיאור כללי של המקום, מומלץ להתחיל עם פרט קטן ואינטימי. ספרו סיפור קצר על אדם שפגשתם, על רגע מסוים או על חוויה חושית – ריח, קול, מגע, טעם – שיכניסו את הקורא באופן מיידי לאווירה של המקום. אפשר גם לפתוח עם שאלה רטורית או תעלומה. זיכרו - הפתיחה היא ההבטחה שלכם לקורא. הבטיחו לו סיפור מעניין, חוויה מרגשת או ידע חדש – ועשו זאת בצורה קצרה, מדויקת ומושכת. ברגע שהצלחתם למשוך את הקורא עם המילים, התמונות ישלימו את הסיפור ויחזיקו אותו עד לסוף. לופוטן 2025. צילום - רפי קורן הגשה למגזין:  כשאתם שולחים את הכתבה למערכת, הקפידו על פורמט מסודר. אפשר לשלוח גם קובץ PDF המכיל את התמונות והטקסט, כך שהעורך יכול לקבל תחושה ויזואלית של הכתבה. צרפו גם רשימת תמונות מפורטת (קבצים, שמות המצולמים, תיאור קצר) וקובצי תמונה באיכות גבוהה. בידקו מראש מה פורמט התמונות והרזולוציה הרצויים, לרוב תתבקשו שלא יהיה עליהן סימן מים או חתימה. שטוקהולם 2023. צילום - רפי קורן לסיום יצירת כתבה מצולמת היא מסע מרתק, המעצימה את ההנאה מהטיול ביעד מיוחד והצילום בו. היא דורשת תכנון, חשיבה ובעיקר – סקרנות. לא מדובר רק בכישרון צילום, אלא ביכולת לספר סיפור שלם, שמכיל בתוכו גם את מה שנמצא מחוץ לפריים. השקיעו בתכנון, אך היו פתוחים להפתעות, ותגלו שאתם לא רק מצלמים, אלא גם הופכים למספרי סיפורים. שלכם, רפי קורן. קישור לכתבות נוספות שפרסמתי סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) הכירו את רפי קורן רפי קורן. צילום - אמיר ירחי יליד 1970, צלם ומדריך צילום, בעל ניסיון רב בהדרכת קורסים, הרצאות וסדנאות בארץ ובעולם. "בשנים האחרונות הובלתי עשרות מסעות צילום מרתקים ברחבי העולם – מהמזרח הרחוק, דרך אסיה ואפריקה, ועד למרכז אמריקה. אני מאמין בצילום חכם, המשלב חשיבה, סבלנות צילומית ודיוק, עם טכניקה ויכולת ביטוי אישי.  דוגל בשיתוף ידע וחניכה צמודה, ומביא אותם לידי ביטוי הלכה למעשה בהדרכה." פייסבוק אינסטגרם      אתר לפרטים והרשמה לחודש אוקטובר בנושא "צילום דוקומנטרי" בחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

הערב, 7 בספטמבר 2025, נחזה בישראל בליקוי ירח מלא מרהיב – "הירח האדום". עבור צלמים, זה אירוע נדיר שמביא איתו אתגר טכני ויצירתי מרתק. צילום סופר מון על רקע מבצר אנטיפטרוס. לא ליקוי ירח, כי עדיין לא צילמתי איך מתארגנים, איזה ציוד כדאי לקחת ואילו הגדרות יובילו אתכם לתוצאה מרהיבה? קבלו את המדריך המלא: זמני ליקוי הירח שלב 1 – 18:50 – תחילת הליקוי (פנמברה, כמעט ולא נראה לעין). שלב 2 – 19:27 – תחילת הליקוי החלקי, הירח מתחיל להיכנס לצל. שלב 3 – 20:30 – תחילת הליקוי המלא, הירח כולו בצל. שלב 4 – 21:11 – שיא הליקוי, הירח בצבע אדום עז. שלב 5 – 21:52 – סיום הליקוי המלא, הירח מתחיל להתבהר. שלב 6 – 22:56 – סיום הליקוי החלקי. שלב 7 – 23:55 – סיום מוחלט של הליקוי. פוטו טיפ: להגיע ללוקיישן לפחות חצי שעה מראש, סביב 20:00, כדי להתמקם בנוחות עם הציוד. ציוד מומלץ מצלמה עם שליטה ידנית מלאה וצילום ב־RAW. עדשת טלה – החל מ־300 מ"מ ומעלה לתקריבים עשירים בפרטים. ככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך תראו יותר מהטקסטורה של פני הירח והוא יהיה גדול יותר בפריים. חצובה יציבה – חובה, כדי למנוע מריחה גם במהירויות תריס איטיות. בטריות טעונות, כרטיסי זיכרון ריקים ומטען נייד – הלילה ארוך ותצלמו הרבה למתקדמים, ורק למביני עניין – עוקב כוכבים (Star Tracker): מכשיר שמותקן על החצובה ומאפשר לה "לעקוב" אחרי תנועת הירח או גרמי השמיים. זה מאפשר חשיפות ארוכות מאוד מבלי לקבל מריחה של האובייקט. שימו לב – עבודה עם עוקב דורשת איזון קפדני והכנה מוקדמת. הגדרות צילום צמצם – להתחיל מ־f/8 ועד f/11, טווח שנותן חדות מיטבית ושומר על פרטים גם בשולי הירח. אסא - ISO – להתחיל ב־100–200 בתחילת הליקוי. בהמשך, כשהירח מחשיך, להעלות בהדרגה ל־400, 800 ואף 1600 אם צריך – תוך תשומת לב לרעש דיגיטלי. מהירות תריס – בתחילת הליקוי סביב 1/125–1/250 שניות. ככל שהירח מחשיך, אפשר להאט ל־1/60, 1/30 ואף עד 1/13–1/10. חשוב לא לעבור את ה־1/10, אחרת תראו מריחה כתוצאה מתנועת הירח. עבודה עם היסטוגרמה – חובה. הירח "מתעתע" במדידה, ואם מסתמכים רק על הצג – קל לשרוף פרטים או לאבד גוונים כהים. היסטוגרמה תבטיח שאתם שומרים על טווח מלא של פרטים. פוקוס – אפשר להתחיל באוטומטי, עם נקודת פוקוס בודדת על הירח. לאחר מכן לבדוק בהגדלה דיגיטלית. אם המצלמה מתקשה – לעבור לפוקוס ידני ולהגדיר לאינסוף בצורה מדויקת. צילום סופר מון. לא ליווי הירח, כי עדיין לא צילמתי סגנונות צילום וטיפים נוספים לוקיישן - בעיקרון עדיף במקום עם זיהום אור נמוך, שם תקבלו יותר פרטים מהירח, אבל אפשר גם גם בסביבה האורבנית, בפרברי העיר, באזור יחסית חשוך ו"נקי" - ללא הפרעות והסתרות - עצים, בניינים וכו'. מי שרוצה ליצור רצף, טיימלאפס או מספר קומפוזיציות של שלבי הליקוי – עדיף לשמור על קומפוזיציה קבועה, עם ירח יחסית קטן בפריים. זה יאפשר חיבור קל של התמונות בהמשך. מי שמחפש קלוז־אפ עם פרטים מרהיבים – עדיף להתרכז בתקריבים, תוך הבנה שלא תוכלו להרכיב רצף מהשלבים השונים. במידה ויש עננות סביב הירח - שלבו אותה בקומפוזיציה בתור מסגרת מי שרוצה לשלב אובייקט בפורגראונד – הירח יחסית גבוה בשמיים, לכן צריך לעמוד קרוב לאובייקט גבוה (כמו מגדל, עץ או פסל) ולצלם כלפי מעלה. חשוב שהחיבור בין האובייקט לירח יהיה טבעי ואסתטי – לא בכוח. הקפידו גם להתאים את החשיפה כך שהאובייקט לא ייראה חשוך מדי מול הירח. סיכום ליקוי ירח מלא הוא לא רק תופעה אסטרונומית – זו הזדמנות חד־פעמית ליצירה אמנותית. בין אם תבחרו לתעד את כל השלבים ברצף, לתפוס קלוז־אפ דרמטי או לשלב נוף ואובייקטים בפריים – ההכנה המוקדמת והשליטה בהגדרות יעשו את כל ההבדל. שתפו את התוצאות בקבוצת הפייסבוק שלנו ( בקישור הבא ), ואל תשכחו ליהנות מהרגע – כי הפעם הבאה לא תגיע כל כך מהר לחצו כאן להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ שלנו להשראה ועדכונים כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

חברים יקרים, חשוב לי לכתוב משהו לפני המאמר. כולנו עוברים תקופה קשה ומדאיגה, כל אחד והנסיבות שלו, וכולי תקווה שאתם מצליחים לשמור על שפיות במציאות המטורללת שלנו. התלבטנו בצוות בית הספר אם בכלל לעשות משהו בתקופה הזו, והחלטנו למרות הקושי להמשיך לקיים פעילות מסוימת שכל מטרתה ליצור מעט אסקפיזם ולנתב את הפוקוס ללימוד, צילום והשראה. הפקנו מספר הרצאות בזום הפתוחות לקהל הרחב יחד עם המנטורים שלנו שנרתמו מיד למשימה (אנשים נפלאים שמגיע להם כל הקרדיט - זיו ברק, עמית אלוני, אמיר בילו, גלעד בנארי, אודי מוצני, עופר רוזנר ועוד צלמים נפלאים שיצטרפו אחרי כתיבת שורות אלה (מוזמנים לצפות בכל ההקלטות ב ערוץ היוטיוב שלנו ). גם המאמר הזה נכתב כדי לתת מקום גם למי שאוהב ללמוד דרך טקסט ולא רק בוידאו. סליחה מראש מכל מי שהפעילות הזו לא מתאימה 🙏 ויקטור הקדמה בטיולי הצילום "מאסטר קלאס" לחו"ל של Photo TRips קורה משהו מיוחד. לא מדובר רק בטיול צילום, שבו מגיעים ללוקיישנים יפים ומצלמים אלא בלמידה אמיתית ועמוקה מתוך החוויה בשטח – שילוב מדויק בין נופים עוצרי נשימה במקומות מוכרים יותר ופחות, זמני צילום שנבחרו בצורה חכמה, הנחיה ופידבק בזמן אמת ולא פחות חשוב מכך - שיעורים והרצאות בלובי המלון שמחברים בין התיאוריה לחוויה בשטח. את טיול הצילום האחרון להרי הטטרה (רכס הרים יפהיפה בין פולין לסלובקיה) הובלתי לצידו של פיוטר סקשפייץ , מהצלמים המוערכים באירופה בתחום צילום הנוף. לאורך הטיול למדו המשתתפים שיעורים מעשיים ותיאורטיים שפתחו לכולנו את העיניים – לא רק לגבי איך לצלם תמונה יפה, אלא בעיקר מה באמת נדרש כדי לקבל יצירת אומנות של ממש בכל היבט אפשרי - קומפוזיציה, אור, עריכה ויצירת סיפור ויזואלי מדויק. המאמר הזה מסכם את מה שלמדנו בטיול עם כמה נקודות וטיפים שהפכו לרגעי "אהא" משמעותיים עבור המשתתפים. הוא מיועד גם למי שהיה איתנו בשטח ורוצה לרענן את הזיכרון, וכמובן לכל קוראי בלוג הצילום שלנו. אני מאמין שהמידע הזה צריך להיות נגיש ושכל אחד יכול ללמוד ממנו, לא משנה אם הוא צלמ/ת בתחילת הדרך או שועל קליקים ותיק ומנוסה. מצודת Czorsztyn בשקיעה, הרי הטטרה הפולניים פוטו טיפ מס' 1 - לתפוס את העומק והתלת מימד בתוך פריים שטוח אחת מהתובנות הראשונות שפיוטר חלק איתנו נגעה לאתגר הפשוט אך המורכב של צילום: אנחנו חיים בעולם תלת־ממדי, אבל מצלמים בתוך מסגרת דו־ממדית. המוח שלנו אמנם יודע להשלים פרספקטיבות, עומק, קנה מידה – אבל המצלמה? היא רואה ומציגה את העולם בצורה שטוחה ודו ממדית. כדי להחזיר לתמונה את התחושה של עומק ומרחב, אנחנו צריכים לעבוד ולעשות זאת חכם. פיוטר דיבר על כמה דרכים לעשות זאת. שימוש בשכבות טבעיות בתוך הנוף (קרקע, עצים, יערות, רכסי הרים) יכול להוסיף הרבה עומק לתמונה. הכרנו את המושג " פרספקטיבה אווירית" שפחות מדברים עליו בשיעורי הצילום הקלאסיים. מדובר בהבדל בין אובייקטים קרובים יחסית שמופיעים ברורים וחדים יותר, עם צבעים יותר עזים לבין אובייקטים רחוקים שנראים דהויים יותר בעקבות "זיהום טבעי שקיים באויר - לחות, חלקיקים שונים וכד. שדה של תפוחי אדמה על תקן קווי הולכה המובילים לנוף יפהיפה על הרי הטטרה גם ל פרספקטיבה הגיאומטרית  שנוצרת בהתאם לבחירת העדשה יש השפעה ישירות על התחושה המרחבית – עדשה רחבה יוצרת מרחב ותחושת תלת ממדית, בעוד טלה “דוחסת” את הפריים ויוצרת תחושה "שטוחה" ואינטימית יותר. דיברנו גם על כוחם של קווים מובילים  – שבילים, נהרות, גדרות, עננים בתנועה – שמובילים את העין של הצופה פנימה, אל תוך הסצנה, ויוצרים את אותה תחושת עומק שכל כך חסרה לפעמים בצילום נוף. מצודת Spis בשקיעה, הרי הטטרה הפולניים שיעור כיתה במלון, לימוד התיאוריה רגע לפני היישום בשטח פוטו טיפ מס' 2 - קומפוזיציה: איך לספר סיפור בצילום קומפוזיציה היא לא רק סידור אסתטי של אובייקטים, קווים וצורות בפריים. היא קודם כל מהות הסיפור . בכל תמונה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה אני רוצה שהצופה ירגיש? מהי התחושה המרכזית שאני מנסה להעביר? מיהו השחקן המרכזי ומיהם שחקני המשנה בסיפור שנמצאים ברקע? האם כל האלמנטים שייכים לפריים או שכדאי להוציא חלק מהם החוצה? זריחה ב-Alpe De Suisi שבהרי הדולומיטים, כל הנוף במלוא עוצמתו זריחה ב-Alpe De Suisi שבהרי הדולומיטים - שימוש בעדשת ביניים ומיקוד בחלק קטן יותר של הסצינה זריחה ב-Alpe De Suisi שבהרי הדולומיטים - שימוש בעדשת טלה ליצירת סיפור אינטימי ופשוט ההבנה הזו מובילה אותנו לתובנה אחת מרכזית שאפשר לתאר אותה במילה אחת - פשטות . הרבה התמונות החזקות ביותר שראינו בטיול היו כאלה שנבנו סביב רעיון אחד, מסר אחד, אובייקט אחד שמסודר בתוך סצנה נקייה ומדויקת. הסוד הוא לדעת מה להשאיר מחוץ לפריים , לא פחות מאשר מה להכניס. דיברנו על ההבחנה בין חלל חיובי  – החלק שמכיל את האובייקט המרכזי – לבין חלל שלילי , כלומר הרקע או הרווחים בין האובייקטים וכן בין המסגרת של התמונה. פיוטר הציע שנשאל על כל מרכיב בתמונה: "האם הוא תורם לסיפור, או רק מסיח את הדעת?" אחד התרגילים המעניינים שלמדנו היה להסתכל על הסצנה לא כאובייקטים שהמוח שלנו יודע לזהות כגון עצים, הרים, אגמים ושמים – אלא ככתמים של צבע, אור וצל . זה תרגיל שמוביל לחשיבה מופשטת, כמעט כמו בציור, ועוזר לבנות קומפוזיציות חזקות, גם בלי להיצמד לכללים המוכרים כמו שלישים או נקודות זהב. פוטו טיפ מס' 3 - מתי לעקוב אחרי הכללים – ומתי לשבור אותם כמו הרבה צלמים גדולים, פיוטר מאמין שצריך להכיר את חוקי הקומפוזיציה – ואז לדעת מתי לא לציית להם. חשוב לדבר על הכללים המוכרים לכולנו בתור סוג של עוגן או נקודת פתיחה לבניית הפריים. בנוסף, חשוב להכיר את הכללים כדי ליצור שיח פורה ומעורר השראה בינינו. יחד עם זאת, חשוב שלא להינעל על הכללים ובטח לא לקחת אותם יותר מדי ברצינות ולהתקבע עליהם. הפריימינג צריך "לחיות" את הסצינה, לזרום איתה, להציג אותה בצורה יפה ומעניינת לצופה, לא להיבנות לפי שבלונה ידועה מראש. מעבר לכך, חשוב שכל צלמת וצלם יביאו את היצירתיות והשפה האישית שלהם לתוך הצילום. הוא הביא דוגמאות לכך ששימוש נוקשה מדי בכלל השלישים, למשל, עלול להוביל לתמונה צפויה וחסרת עניין. במקום זאת, הוא עודד אותנו לקרוא את הסצנה בזמן אמת  – להרגיש את האור, את הקווים הדומיננטיים, את מצב הרוח – ולבחור את הפריים בהתאם. העץ הבודד גרסת הרי הטטרה. אם השמיים לא מעניינים מספיק, אפשר לתת להם פחות מקום, ואף לגמרי להוציא אותם החוצה מהפריים כך למשל, אם השמיים חלקים וחסרי עניין – אין סיבה "לכפות" עליהם שליש שלם בפריים. אולי בכלל כדאי למקד את הקומפוזיציה בקרקע, או לייצר השתקפות מעניינת שתכפיל את הדרמה. פוטו טיפ מס' 4 - הקווים והעקומות כחלק מהשיחה על קומפוזיציה, הקדשנו זמן לארכיטקטורה של הקווים, העקומות הגיאומטריות שמייצרות את הפריים: איך כיוונם משפיע על התחושה בעיניו של הצופה. קווים אופקיים ואנכיים  יוצרים תחושה סטטית, יציבות ושקט בפריים. קווים אלכסוניים , המוצגים בצורה שזה מורגש באמת (למשל, בזוויות שבין 30–45 מעלות), מייצרים תנועה, תחושה דינמית ואנרגטית יותר. קווים בצורת C או S  (כמו דרך הררית או נהר שמתפתל) הם אולי הכלי הכי חזק ליצור משיכה לתוך הפריים - הם מובילים את העין פנימה, מטיילים עם הצופה דרך הסצנה וגורמים לו להישאר עליה יותר זמן מהרגיל. חשיפות ארוכות בהרי הטטרה ויצירת קווים מוכילים בעזרת פנסי רכבים היורדים לעבר עיירת Kluszowce האגם Lago Di Braies ברכס הדולומיטים קדושה מחשמלת בסלובניה - שילוב של קווים אנכיים ו"סטטיים" לצד אלכסונים "דינמיים" ההבנה של המשמעות של הקווים השונים בסצינה וההשפעה שלהם על תחושה מסוימת שנוצרת בפריים היא חשובה מעין כמוהה. ההמלצה של פיוטר הייתה לא להתפשר : אם מחליטים על תחושה כזו או אחרת (סטטית או דינמית, תוססת או שקטה) – ללכת עם זה עד הסוף ולדייק את הקומפוזיציה בהתאם בעזרת הקווים בסצינה. למשל, אם רוצים לקבל תחושה דינמית ומשתמשים בקווים אלכסוניים, חשוב לוודא שהם באמת אלכסוניים ולא "כמעט" או "בערך" - אחרת התחושה אצל הצופה תהיה "לא פה ולא שם" והחוויה שלו מהתמונה תהיה מאכזבת. שכבות ועקומות בזריחה מהממת במהלך הטיול שלנו לסלובניה פוטו טיפ מס' 5 - תפקידו של האור – והיכולת לחכות לו בסבלנות אין דרך לברוח מזה – האור הוא לב הצילום . בשיעורים השונים לא חסכנו בדוגמאות לכך - גם בכיתה ובטח בשטח. הבהרנו ויישמנו בשטח שלא כל שעה ביום מתאימה לצילום נוף, גם אם הנוף עצמו מרהיב. פעמים רבות, דווקא הרגעים הקצרים של זריחה או שקיעה – שעות הזהב – הם אלו שהופכים סצנה בנאלית למרגשת. על אחת כמה וכמה, הזמנים הללו יהפכו סצינה יפה לתוצר אומנותי מהפנט ומוצלח במיוחד. הדגשנו את האתגר והכוח שבסבלנות והחשיבות של ההמתנה לאור הנכון והמעניין, לפעמים המתנה של שעות רבות, כשהאמירה החשובה הזו הייתה מוטיב חוזר בשיחות שלנו: "תמונה טובה אחת שווה יותר מעשר בינוניות." הקאפלה סנטה ברברה שבמוראביה - המתנה לרגע האמת שבו האור נוגע במרקמי הנוף בצורה מושלמת עם זאת, ראינו כיצד דווקא באזורים עם מרחבים פתוחים, כמו טוסקנה באיטליה או מוראביה בצ'כיה - אפשר למצוא אור מעניין גם בשעות אחרות – בזכות הצללים שמייצרים הטופוגרפיה והמרקמים. שדות פתוחים באזור מוראביה מייצרים תצורות נוף מרהיבות שראוי לצלם דווקא באור יום קונטרסטי יכול להגיד שזהו אחד הנושאים החשובים ביותר שלמדו המשתתפים בכל טיולי הצילום שלנו עם פיוטר - מתי לצלם - ובעיקר מתי לא לצלם . בתיאוריה זה נשמע הגיוני וכולם מבינים את זה - צילומי נוף נראים מאד מרשימים בשעות הנהדרות הללו - השעה הכחולה ושעות הזהב שסביב הזריחה והשקיעה. עם זאת, כשאנחנו מצלמים גם בצהרי היום כי "אני כבר כאן, אז מה לא אצלם?" או בגלל הטבע החסר סבלנות שלנו שרוצה למצות כל רגע נתון - יש כאן פספוס מסוים כשאנחנו "מאפשרים" את הפשרה הזו, שמביאה לתוצאה יפה אמנם, אבל לא הכי יפה האפשרית. זהו כמובן דיון פילוסופי שניתן לנהל במשך שעות - משהו הגבול שבוא אנחנו מגדירים שהתוצר והתנאים הם "מספיק טובים". מה שבטוח, זה שכדאי לחזר את הידע וההבנה של מה נדרש כדי לקבל תוצרים באמת מפילי לסתות. הרי הטטרה במיטבם פוטו טיפ מס' 6 - עריכה: להוציא את המקסימום מחומרי הגלם שיעור העריכה היה המשך טבעי ללמידה מהשטח עם התוצאות טריות מהתנור. גישת העריכה של פיוטר הייתה הקפדה על דיוק, סבלנות ובעיקר איפוק. לא "לעצב" את התמונה מחדש, אלא להוציא ממנה את מה שכבר קיים ולחזק את הסיפור הצילומי בעזרת דיוק הקומפוזיציה (קרוב) דיוק החשיפה והקונטרסטיות, דיוק לצבעים וכן "טיפול" באזורים רלוונטיים בעזרת מסיכות. הוא פתח בתנאים הבסיסיים בהם ראוי לערוך את התמונות: חדר חשוך יחסית, מסך מכויל או לכל הפחות מסך איכותי שידוע בתצוגת צבעים אותנטית, ושלווה נפשית פנימית לתת מספיק זמן לתהליך. לא פחות חשוב, העריכה מתחילה מבחירת התמונות הנכונות. לדבריו, עריכה לא מתחילה בסליידרים ותיקונים כאלה ואחרים – אלא בבחירה של התמונה שמרגשת אותך, שמספרת משהו, ייחודית ויצירתית בעיניך וכמובן תמונה שנבנתה נכון ברמה הטכנית והקומפוזיציונית. עבודת עריכה כללית על הפריים כולו לצד עריכה סלקטיבית באזורי עניין ספציפיים, כמו הבהרת הכנסיה, הוספת "קריספיות" לעצים וכד - מייצרים תוצאה הרבה יותר מרשימה מחומרי הגלם שצולמו בזמן אמת בשלב העבודה בתוכנת העריכה, פיוטר נתן חשיבות גדולה לדיוק, בכל היבט אפשרי. יצירת חיתוך נכון ודיוק הקומפוזיציה הסופית דגש על יחסי רוחב-גובה קבועים וידועים כמו 3:2, 16:10, 16:9 וכו' (המלצה חמה לא לעבוד עם חיתוכים Free Style). עבודה עם סרגלי החשיפה, הקונטרסטיות והטונים השונים (Blacks, Shadows, Highlights, Whites). דיוק בגווני הצבע בעזרת White Balance ופאנל ה-Color Mixer שימוש מדויק בכלים כמו Clarity, Texture לחידוד התמונה וכן המלצה חמה שלא להשתמש בסרגל ה-Dehaze שעלול להכניס עיוותים הרסניים עבודה עדינה עם מסכות, כדי להדגיש אזורים מסוימים או כדי לאזן בין שמיים לקרקע. זהירות רבה עם קצוות הפריים – לא להשאיר שם הסחות דעת בצורת כתמי אור, טקסטורות חזקות או צבעים עזים. מעל הכול, ריחפה לה ההבנה שעריכה היא רק התוספת, התבלין הסודי שמוסיפים לתמונה. תמונה טובה באמת מתחילה בשטח, בצילום עצמו, בהקדפה על האלמנטים החשובים ביותר - האור, הקומפוזיציה והטכניקה.  עריכה יכולה לשפר – אבל היא לא תציל תמונה חסרת אור, קומפוזיציה לא מדויקת או סיפור לא ברור. פוטו טיפ מס' 7 - ומה עם מזג האוויר ותנאיי הצילום? הרי הטטרה, כמו כל אזור הררי אחר באירופה ובעולם (כמו הדולומיטים בצפון איטליה), לא אוהבים להתנהל לפי התחזית. עננים באים והולכים, לעיתים מסתירים את ההרים ואת השמש ולעיתים נפתחים, ערפל מתגנב בפתאומיות, הגשם מתחיל לטפטף ומשנה את התוכניות. כאן נכנס אחד מהשיעורים היפים ביותר של הטיול: ללמוד לראות את ההזדמנות שבתוך חוסר השלמות לצד הקפדה על תנאיי הצילום האופטימליים. באחד מהמקרים, הגענו ללוקיישן מלא בערפל שאטם לחלוטין את הנוף והסתיר את החלקים הכי יפים בו. אבל דווקא בתוך הסיטואציה הזו, צילמנו את אחד הפריימים המיוחדים של הטיול, דווקא בזכות הגישה המינימליסטית והמסתורית שהערפל יצר לנו. ערפילים שכיסו את הנוף יצרו הזדמנות לפריים ייחודי ומסתורי למדי באחת מנקודות העצירה בטיול בהרי הטטרה במקרה אחר, הבנו שפריים מסוים צולם בתנאיי אור ירודים, והחלטנו להגיע לאותו הלוקיישן שוב, גם אם זה נוגד את האינטואיציה שבחו"ל כדאי למצות עוד ועוד לוקיישנים במקום לחזור לאותו המקום שוב (כמובן, משהו שרלוונטי אולי לתיירים מן המניין ולא לציבור הצלמים). זה איפשר לנו לצלם את התמונה המרשימה ביותר, וכן כמובן ללמוד "ברגליים" את ההשפעה הניכרת של תנאיי האור ומזג האויר על התוצר הסופי. אפשר להגיע למקום, לצלם ולסמן V. ואפשר להגיע אליו פעם נוספת בתנאים הרבה יותר טובים ולקבל את הפריים המנצח. לסיום: צילום כחוויה מתמשכת בסופו של דבר, כל הידע, הכללים, הכלים והטכניקות – הם רק מסגרת ליצירה האומנותית. הדגש החשוב מכל הוא הנוכחות והחוויה . להיות בשטח. להתבונן. לראות. לחכות. להרגיש. לצלם מתוך חיבור ואינטואיציה. להביא את הסיפור הויזואלי הייחודי שלך לעולם וכמובן להנות מהדרך, לצד עוד כמה משוגעים על הדבר, בדיוק כמוך. הטיול הזה אמנם עסק בצילום ולמידה איך לקבל תמונות יפות, אבל הוא היה כל כך הרבה יותר מכך. הוא עסק ב יכולת להתבונן בטבע, בנוף, באור – ובעצמנו . תודה ענקית לחברי הקבוצה על השותפות למסע מופלא וחוויה של פעם בחיים אם הגעתם עד לפה – קחו את אחד מהטיפים שלמדתם כאן, ונסו ליישם אותו היום. זה יכול להיות תרגיל של קומפוזיציה מינימליסטית, סבלנות לאור נכון, או חיפוש להעביק את הפריים בעזרת שכבות. צאו אל הטבע, אל הפארק ליד הבית, או סתם אל הגבעה שמאחורי השכונה – ותנסו לצלם סיפור, לא רק תמונה . ואם משהו ממה שקראתם כאן הצית בכם השראה לחוות, ללמוד ולהגיע למקומות מדהימים – נראה שהגיע הזמן להצטרף אלינו לטיול הבא. מוזמנים לבחון את לו"ז הטיולים הקרובים שלנו בקישור הבא. תודה שקראתם! שלכם, ויקטור. לכל טיולי הצילום של פוטוטריפס מוזמנים לצפות גם בהרצאה הבאה בערוץ היוטיוב שלנו כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

לקראת חודש ספטמבר ב חדר כושר לצילום  - במהלכו נעמיק בנושא יצירת סדרה צילומית תודה מיוחדת למיכל, אישתי וזוגתי האהובה על השותפות במיני פרויקט הצילומי הזה, ובכלל ❤️ תחילת הקורונה – תזכורת על התקופה זוכרים את הימים הראשונים של הקורונה, אי שם במרץ 2020? המסכות, הסגר, והתחושה שכולנו מטפסים על הקירות מרוב שעמום. מצד אחד העולם נבלם לחלוטין - אין מסגרות, אין נסיעות, בטח בטח אין חו"ל. כולם בבית. במקרה הטוב, אפשר להתרחק 100 מטר ממנו. מצד שני קרה משהו יפהפה שמתקשר ישירות לעשייה שלנו: המון אנשים גילו את הצילום. הזמן בבית, הרצון ליצור, והצורך לספר לעצמנו סיפור חדש – כל אלו הפכו את המצלמות (ואפילו הטלפונים) לכלי של רפואה יצירתית לנשמה. משקחי כתורת, עשן ופלאש - זכרונות מתקופת הקורונה לא בוכים על מים שנשפכים על הרצפה. מתוך שיעור צילום בזום שהתקיים בתקופת הקורונה לצילום יצירתי בבית. גם אנחנו בפוטוטיפס לקחנו את התקופה למקום חיובי: במקום לשבל רגל על רגל ולראות נטפליקס, הרמנו שורה ארוכה של הרצאות ושיעורי צילום אונליין, פתחנו קורס לייטרום ללא עלות, ויצרנו קהילה פעילה שחיפשה השראה, תרגול וחיוך קטן באמצע הכאוס. בימינו, המציאות המטורללת ההיא נראית כמו פיקניק בים, בטח בהשוואה לאתגרים המטורפים של ימי המלחמה והדאגה המתמדת לחטופים והחיילים. ועם זאת, מבלי לרגע להשוות בין התקופות, דווקא בתקופת הקורונה בה העולם עצר מלכת נולדה סדרה ביתית קצרה וקולעת – “הבוקר שלה”  – שמוכיחה שלא צריך הפקות ענק כדי לספר סיפור. צריך רעיון פשוט, תכנון קטן, ועין סקרנית. הרעיון – פרויקט צילום עם סיפור ביתי פשוט הנקודת פתיחה הייתה כנה מאוד: “בואי נעשה משהו ביחד. ושיהיה נוח, נעים, בבית”. חשבנו על לצלם חפצים יפים – יש בבית מספיק. אבל זה הרגיש כמו אוסף תמונות, לא סיפור. חשבנו על צילום ביתי יצירתי עם כל מיני משחקים של התנפצות בלוני סבון, לימונים שנופלים לכוסות ומשחקי פלאשים. את כל אלה עשינו בכל מקרה, כי זה היה ממש כיף. עם זאת, זה הרגיש כמו אוסף של תמונות מדליקות שצולמו בטכניקות מגניבות, אך לא מעבר לכך. לא היה שם סיפור, עומק ובטח לא היה שם חיבור זוגי. אז ערב אחד ישבנו ודיברנו על מה עוד אפשר לעשות והחלטנו לחזור לבייסיק של החיים: שגרה . כמו תמיד בצילום, גם הדברים הכי בנאליים ניתן לצלם בצורה מעניינת ומושכת אם משקיעים מעט מחשבה ומחזקים את שרירי היצירתיות. החלטנו ללכת על הרגעים הפשוטים שכל אחד מכיר – מצחצחים שיניים, עושים סידורים בבית, מוציאים חלב מהמקרר, מכינים קפה, ומתמסרים לכמה דקות של קריאה לפני שמתחילים את היום. מתוך הפשטות הזו נוצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו: סדרה צילומית  שמרגישה כמו בוקר אמיתי. מעבר לסדרה והפרויקט, זכינו בחוויה משותפת מדליקה, שלא הייתה מתקיימת אילולא הצילום. עוד נקודת זכות לתחום המדהים הזה שכולנו עוסקים בו. התכנון – לחשוב רגע לפני שלוחצים כמו בכל פרויקט מסודר, גם אם הוא קטן ואינטימי, הקדשנו זמן קצר לתכנון. זה מה שעבד לנו. השראה מהירה : גלשנו לכמה גלריות ורעיונות בגוגל ובפינטרסט כדי לחמם מנועים, לראות איזה דברים אנשים עושים בעולם, איזה סיפורים ביתיים הם יצרו. לא כדי להעתיק, אלא לשאוב השראה. קו מנחה : החלטנו לעבוד עם עדשה רחבה בלבד כדי להנגיש את המציאות השלמה. לא רק הפורטרט ומיקוד בפרטים הקטנים, אלא דווקא הפורטרט הסביבתי – כזה שרואים בו את הסצנה במלואה, את הבית, את האור והאוירה. שפה חזותית עקבית : קיבלנו החלטות על קומפוזיציה ואווירה – קלוז־אפים דינמיים עם עומק, זוויות לא צפויות, ומשחקי אור וצל שמלווים את כל הסדרה. ציוד מינימלי : מצלמה, עדשה רחבה (אז הייתי עם ה-15-30 F/2.8 המעולה של טמרון), וחצובה קטנה/גורילה במידת הצורך. זהו. תסריטון קצר : רשימת חמישה רגעים רצופים של בוקר. לא יותר ולא פחות – מספיק כדי להרגיש סיפור, לא להתפזר. פוטוטיפ מס׳ 1: סדרה צילומית נבנית מתמונות מעניינות ושונות מצד אחד אך עם שפה אחידה וקו מוביל שמאחד את התמונות. הגדירו מראש 2–3 “חוקים” ויישמו אותם בכל צילום בסדרה - עדשה, זוויות צילום, טווח צבע, אופי אור וכד'), והחזיקו בהם לכל אורך הפרויקט. הביצוע – הרבה ניסוי, קצת טעייה, הרבה חיוכים יצאנו לצלם כשאנחנו יודעים מה אנחנו מחפשים, אבל הפקנו מרווח לאלתור. שיחקנו עם זוויות תלויות־מקום : מתוך הכיור, מתוך פתח מכונת הכביסה, מתוך המקרר – מקומות שביום־יום לא חושבים עליהם כאופציה לצילום ולא בוחנים איך המציאות נראית משם. התוצאה: פרספקטיבה “סינמטית” שמכניסה את הצופה פנימה לתוך הסיפור. על הדרך, ההחלטה להשתמש בעדשה רחבה לא רק סיפרה את הסיפור הרחב יותר אלא גם איפשרה את תחושת הקרבה לסצינה עבור הצופים. לגמרי מצב ווין ווין. ניסינו כמה קומפוזיציות לכל סצנה, החלפנו נקודות עמידה, ושינינו גובה מצלמה (נמוך במיוחד עושה קסמים עם עדשה רחבה). התייחסנו לאור כמו דמות בסיפור: תריסים חורצים קרניים, חלון ממלא את המטבח בכתמי שמש, וחדר רחצה שהאור בו רך ועדין. הפוקוס היה מאתגר במיוחד, שכן ברוב הסצינות המצלמה הונחה באזור כמעט לא נגיש ולא הייתה אפשרות לכוון את הפוקוס כפי שאנחנו רגילים. במקרים אלה, השתמשתי בפוקוס ידני, כשהערכתי את מרחק הפוקוס שמרנו על קצב: ניסינו לעמוד ב-30 דקות לכל סיטואציה, כדי לא לאבד ספונטניות ואת הסבלנות. פוטוטיפ מס׳ 2: כשמצלמים עם עדשה רחבה, הקרוב גדל והרחוק קטן . זה מייצר פרספקטיבה תלת ממדית ואף מעוותת מעט את הסצינה. אם משהו חשוב לכם בפריים ותרצו שהצופה ירגיש שהוא בתוך הסצינה – התקרבו אליו פיזית ותנו לו “במה”. “הבוקר שלה” – 5 תמונות, סיפור אחד כאן הצגנו את הסדרה בשלמותה. בכל תמונה חיפשנו רגע שעובד לבד, אבל גם מתחבר  לנרטיב של בוקר. צחצוח שיניים  – היד עם המברשת קרובה לעדשה, המים זורמים ונקווים לקו דינמי, והדמות ברקע רכה ומרומזת. סידורים וכביסה  – מבט מתוך תוף המכונה החוצה. הטקסטורה של המגבות, העגלול של המתכת והיד הנכנסת – יוצר תנועה כמעט תלת־ממדית. החלב לקפה  – המצלמה עומדת בתוך המקרר. מדפים, מוצרים, ותיבה צהובה של חלב נעים באלכסון ומובילות את הצופה אל תוך הפריים. הקפה של הבוקר  – כף מלאה בגרעיני הקפה האהוב על מיכל, Taster's Choice נופלים לתוך הספל, האור מהתריסים חוצה את המטבח. רגע קצר אך טקסי ומרגש. רגע של נחת וקריאה  – סוף מתבקש: ישיבה שקטה, כוס ביד, ספר פתוח, חצי פנים באור וחצי בצל. נשימה ארוכה ורגועה שמסכמת את הבוקר. פוטוטיפ מס׳ 3: סדרה טובה יודעת איפה להתחיל ואיפה להסתיים . חפשו פתיחה “יומיומית” וסיום שמרגיש כמו נשיפה. קמים ומצחצחים עושים סידורים החלב לקפה משקחי כתורת, עשן ופלאש - זכרונות מתקופת הקורונה משקחי כתורת, עשן ופלאש - זכרונות מתקופת הקורונה הבחירה והעריכה – אחידות שמדביקה הכול יחד צילמנו יותר מחמשת הסצינות הללו, וכמובן שבכל סצינה צילמנו הרבה (הרבה) יותר מתמונה אחת. עם זאת, בסדרה חשוב לבחור תמונה אחת מייצגת . הכי מרשימה, הכי מדויקת, הכי מתאימה לסיפור השלם. המחשבה הייתה שהתמונה לגמרי יכולה לעמוד בפני עצמה, אבל גם משאירה מקום לדמיון ולהמשך, ומתחברת לקו הכללי של הסדרה המלאה. בעריכה בלייטרום שמרנו על שפה צבעונית עקבית : קונטרסט מתון פלוס דגשים באזורים בהירים, חום קל בצבעים, ושמירה על גווני עור טבעיים. התאמות עדינות ב־ קומפוזיציה  (Crop) שמרו על קצב דומה בין התמונות – הרבה קווים אלכסוניים, נקודות ברורות שמובילות את העין. פוטוטיפ מס׳ 4: בנו פריסט בסיסי  (או סט פרמטרים) לכל הסדרה: White Balance דומה, Curve עקבית, וחידוד עדין. זה ייצור תחושת ביתיות בין התמונות. פוטוטיפ מס׳ 5: חשבו על ריתמוס  – אם תמונה אחת “רועשת” מאוד, תנו לבאה אחריה להיות נקייה ושקטה יותר. כך תיצרו סדרה צילומית משלכם – צ’קליסט קצר בחרו נושא קטן : בוקר בבית, הכנת סלט, משחק עם הילדים, “שעת שקיעה במרפסת”, או “דרך הקפה מהארון לספל”. הגדירו מספר מגבלות : רק עדשה מסוימת / רק זוויות נמוכות / רק אור חלון / רק אובייקט אחד וכד'. בצורה פרדוקסלית, דווקא המגבלות ימקדו אתכם ויהפכו אתכם ליצירתיים יותר. תכננו 4–6 רגעים  שמרכיבים התחלה–אמצע–סוף. כתבו רשימה קצרה לפני הצילום. צרו זוויות לא רגילות : מתוך חפצים, מעל הכיור, מאחורי תריס, דרך דלת חצי פתוחה. חשבו על אור : פתחו תריסים, חלצו חמאה מהשמש ;), או עברו לחדר אחר. אור וחשיפה (Exposure) הם שחקנים ראשיים. צלמו כמה גרסאות  לכל רגע, זוזו פיזית, בדקו רקע והסירו רעשים חזותיים. בחרו תמונה אחת לכל סצנה . סדרו אותן בשורת “סטוריבורד”, ואז עברו לעריכה. ערכו בלייטרום  באחידות: צבע/קונטרסט/חידוד/גריין. שמרו שפה. תנו שם לסדרה ! כותרת טובה (“הבוקר שלה”) עוזרת לקהל להרגיש סיפור. למה זה שווה לכם – מעבר לתוצאה יפה סדרה צילומית היא תרגול נדיר שמשלב קומפוזיציה , אור וחשיפה , בחירת רגע , ו עריכת תמונות בלייטרום  – הכול בפרויקט קצר ומהנה. בעיקר - סדרה צילומית מייצרת עבורכם סיפור צילומי שלם יותר מסך חלקיו והופכת אתכם לאמני סטוריטלינג של ממש. היא מייצרת הרגלים טובים של סדר ודיוק, התמדה ודבקות במטרה, ונותנת לכם “מגרש אימונים” נוח בתוך הבית, במיוחד בקיץ כשהחום בחוץ לא מפנק. ועל הדרך - יש גם בונוס: זו דרך נהדרת לשתף בני בית בחוויה יצירתית – עם קצת הומור והרבה סבלנות. ועכשיו - תורכם! קחו סוף־שבוע אחד ובנו סדרה צילומית  משלכם. בחרו נושא קטן, הגדירו שלושה חוקים, וצאו לדרך. כשתסיימו – שתפו את הסדרה בקבוצות ובקהילות צילום, בקשו פידבק על סיפור, זרימה ואחידות, חזרו לסדרה בעוד שבוע ושפרו את בחירת התמונות והערכה, ואפילו צלמו שוב פריימים שדורשים ליטוש. אם תרצו להעמיק וללמוד איך עושים את זה, חודש ספטמבר בחדר כושר לצילום עוסק ביצירת סדרה צילומית. בחודש הזה נצלול לנושא המרתק הזה, נעביר מספר הרצאות מעוררות השראה, ניתן תרגילים ואתגרי צילום שיתנו לכם מיקוד ונסיים במרתון צילום פרונטלי שבו תתרגלו בצורה הכי מעשית שיש מהי הדרך ליצור סיפור צילומי מרשים ומעניין. להצטרפות לחדר כושר לצילום לחצו כאן לסיכום “הבוקר שלה” מזכיר דבר פשוט: לפעמים האמנות הכי אמיתית נמצאת במרחק נגיעה בבית האהוב והנינוח שלכם. זרם מים מהברז, מגבת בתוף, קרטון חלב, כפית קפה, ודף בספר. סדרה צילומית לא דורשת ציוד מפלצתי או נסיעות. היא דורשת עין סקרנית , קצת תכנון וסדר , ו רצון לספר סיפור צילומי שישאר איתכם לעד . תנו לבוקר שלכם (או לערב, או לשבת) שם – ותראו איך הבית הופך לסט צילום, והיום לעלילה קטנה שכיף לשוב אליה. שיהיה צילום נעים, קריאייטיבי, ומדויק – ובעיקר: שיהיה שלכם . באהבה גדולה, ויקטור. כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

לקראת חודש יולי ב חדר כושר לצילום - במהלכו נעמיק בנושא צילום נוף אורבני אז מה הקטע עם צילום נוף אורבני? כשאומרים "נוף", רוב הצלמים מדמיינים טבע: הרים, נחלים, אגם עם השתקפות מושלמת, אולי עץ בודד שמתחנן לתמונה. כשאומרים "אורבני" , התמונה שקופצת לראש היא בדרך כלל משהו מהעולם של צילום רחוב – אנשים, סיטואציות, שוק, דמות מסתורית בסמטה צרה. אבל נוף אורבני זה לא זה, ולא זה. זה לא רגע אנושי ברחוב, וזה גם לא טבע שקט ושליו, זה משהו אחר – מרחב חזותי עם אופי ייחודי שהעיר עצמה יוצרת: קווים, צבעים, תאורות, צללים, גבהים, טקסטורות. עולם שלם של קומפוזיציות שמסתתרות בין הבלוקים, הבטון, החלונות, פנסי רחוב וגורדי השחקים. וזה מרתק בדיוק בגלל שהז'אנר הזה לוקח את מרחב החיים "הרגיל" של העיר - הכבישים, החלונות, המבנים שהופכים פתאום לחומר גלם חזותי מרשים. ומהר מאוד מגלים – שלצלם עיר יכול להיות לא פחות מרהיב מלרדוף אחרי שקיעה במדבר. תל אביב השוקקת בשחור ולבן אז מה בדיוק ההבדל מצילום רחוב? צילום רחוב במובן הקלאסי מחפש את האנשים – את המצבים, את הבעת הפנים, את הדינאמיקה האנושית. צילום נוף אורבני לא תלוי בזה – הוא יכול לקרות גם כשהרחוב ריק לגמרי, העיר עצמה היא הנושא: קו הרקיע, מרקמי שורות הבניינים, הקווים הגיאומטרים, המרחב הבנוי. נוף אורבני – לא רחוב, לא טבע, אבל כן סוג של אומנות אפשר לקרוא לצילום נוף אורבני מין יצור-כלאיים מוצלח. חצי צילום נוף, חצי צילום אדריכלי, ובאופן מפתיע עם הרבה מקום לפרשנות אישית. מצד אחד – הקומפוזיציה המדויקת, הפריימים הרחבים והעבודה עם אור טבעי שמוכרת לנו מצילום נוף קלאסי. מצד שני – אלמנטים מהעולם האדריכלי, כמו קווים חדים, זוויות, צבעים תעשייתיים - שנותנים ניגוד חזק לצילום הנוף הקלאסי. האלמנט האומנותי בא לידי ביטוי ביכולת של הצלם לקחת פריים יחסית סטטי ולהצליח להעביר איזשהי תחושה ורגש רק ע"י שימוש באור וצל, קווים ואשליות עומק וללא אלמנט אנושי מרכזי. בודפשט בלילה: קווים, זוויות, תאורה ואדריכלות מתאחדים לתמונת נוף עירוני דינאמי יוצאים לצלם במרחב האורבני - אבל מה עושים לפני ששולפים את המצלמה? כמו בכל סגנון צילום, יש כמה דברים שצריך לחשוב עליהם מראש, עוד לפני שלחצנו על הקליק הראשון. מה אופי המקום שאותו נרצה לצלם לכל מרחב אורבני יש אופי ייחודי שנרצה לתפוס את התמצית שלו בפריים. זה יכול להיות מרחב של גורדי שחקים עם אופי עתידני ואולי מנוכר. אולי זה אזור של "סלאמס", ונרצה לתפוס אווירת דכדוך, צפיפות או עוני. "עיר ללא הפסקה" אותה נרצה להציג באור חיוני ושוקק. מרחב אורבני יותר פסטורלי - ונרצה להעביר תחושת שלווה (חשבו על צילומים בסגנון האי סנטוריני ביוון). נקפיד לחשוב על אופי המקום בהחלטות כמו מתי לצלם, איפה להתמקדם, באיזה אור וטכניקות לצלם. מתי הזמן הכי טוב לצלם את העיר - בהמשך ישיר לשאלה הקודמת, ההבנה של אופי המרחב תעזור לנו לבחור את השעה הנכונה לצאת לצלם. נתחיל מתזמון במובן הרחב יותר: באיזה עונות לצלם? התשובה היא כמובן - בכל העונות - אבל עם הבנה ייחודית על השינוי באופי של העיר עם כל עונה. למשל עיר אפרורית ובנאלית בקיץ יכולה להפוך ל-winter wonderland בחורף לאחר שתתכסה במעטה שלג לבן. באשר לתזמון השעה ביום, גם כאן אין תשובה אחת נכונה אבל אפשר למנות כמה כללי אצבע: השעה הכחולה (מייד אחרי השקיעה/לפני הזריחה) - אנחנו נהנים מצמצום הטווח הדינאמי בין התאורה הטבעית לאורות העיר שנדלקים, ובנוסף מתקבל לרוב שילוב צבעים הרמוני של כחול/צהוב שמחמיא מאוד לפריים וגורם לעיר להיראות "נוצצת" וקסומה. זה הזמן האידיאלי לרוב תמונות הנוף האורבני ובמיוחד לצילום קו רקיע ושילוב אורות העיר. שעת הזהב (מייד לפני השקיעה/אחרי זריחה) - תאורה בזווית נמוכה שיוצרת אור רך וצללים ארוכים בין הבניינים. האווירה המתקבלת יותר נוגה, חמה רומנטית שמתאימה למרחבים יותר פסטורלים ואינטימיים, או לחילופין לתת ניגוד מעניין לתפאורה של מבני בטון וזכוכית קרים. במהלך היום, כשהשמש גבוהה - תאורה קשה שמייצרת צללים חדים וטווח דינמי גדול מאוד, ואין שום סיבה שלא נשתמש בה לטובתנו! תמונות יותר מחוספסות, פרטים קטנים ופריימים בשחור לבן יכולים להרוויח מתאורת אמצע יום. במזג אויר מעונן/אביך/ערפילי - זמן מעולה לצאת ולצלם את העיר, במיוחד אם רוצים לייצר אווירה נינוחה, שלווה וללא קונטרסט משמעותי. ערפילים משמעותיים יכולים לעזור ליצור תחושת מסתורין חלומית - זמן מוצלח במיוחד לצלם ערים באופי שונה לחלוטין ממה שהן "ביום-יום". בחושך או בלילה - זמן מעולה לנצל תאורה סביבתית שלא מוצאים בטבע: אור ניאון, שלטי חוצות, בניינים או מונומנטים מוארים שיוצרים מרקם ייחודי ומגרש משחקים של אור צל. פראג בשעה הכחולה שלפני הזריחה פראג - אותו מיקום, מייד לאחר זריחת השמש. תמונה להמחשת חשיבות התזמון והתאמה של זמן הצילום לאווירה של המקום שיקולים נוספים בתזמון - אנשים: העיר היא מרחב אנושי, משמע מכילה בני אדם, וזה יכול לבוא לטובתנו, או שלא - תלוי מה רוצים לצלם. אם נרצה לתפוס תנועה ערה בכבישים (למשל מריחת פנסי מכוניות בחשיפה ארוכה) לא נוכל לצאת לצלם בזמן שאין רכבים בכביש, אבל גם לא מומלץ להגיע בשעות הפקקים כשהרכבים עומדים ופיזית אין תנועה שתייצר את המריחה. אם נרצה לצלם פריים אדריכלי נקי, כנראה שנבחר להגיע בשעות הבוקר המוקדמות לפני שהעיר מתעוררת ומתחילה תנועה ערה של אנשים. והפוך, אם נרצה לצלם סצנה עירונית שוקקת וסוערת - ה-rush hour הוא הזמן הנכון לצלם. איפה מצלמים - בחירת מיקום הצילום יקבע את נקודת המבט והפרספקטיבה הצילומית. זו יכולה להיות פרספקטיבה רחבה ופתוחה עם המון פרטים, צילום מגובה העיניים, מלמטה או ממעוף הציפור, או אולי צילום מהודק וצפוף עם עדשת טלה פוטו שמתמקדת דווקא בפרטים האדריכליים הקטנים או מייצרת תחושה אבסטרקטית. בצילום נוף עירוני לרוב נבחר במיקום שנותן לנו מידה של מרחק וגובה שתאפשר לנו לתפוס את הנוף כולו ולשמור על הגיאומטריה והאסתטיקה של המרחב העירוני - למשל צילום קו רקיע מגבעה מחוץ לעיר או צילום שדרת בתים מקצה הרחוב. זה לא אומר שאין נקודות מבט אחרות, להיפך - פרספקטיבות לא שגרתיות כמו צילום מרחפן או צילום נמוך כלפי מעלה מגובה שלרגלי גורד שחקים, יספקו לנו תמונות ייחודיות ומרתקות שיפתיעו את הצופה. נקודה מעניינת כשחושבים על פרספקטיבה בצילום נוף - צלמים אוהבים לצלם בגובה העיניים - אבל מה זה אומר בצילום נוף - זה צילום מגובה העיניים של אדם ממוצע או אולי צילום "בגובה העיניים" של בניין שהוא האובייקט הראשי בתמונה? בבחירת המיקום (וגם העדשה, בהמשך) אנחנו קובעים את הפרספקטיבה שהיא משמעותית על תחושת הצופה בתמונה וקובעים האם נרצה ליצור תחושות כמו הקטנה של האדם מול מבנים מרשימים, ריחוק או קרבה לנוף, הרגשה שאנחנו בתוך הסצנה או צופים מרחוק וכו'. להרחבה בנושא מוזמנים להיכנס למאמר שלנו שמדבר על פרפקטיבה בצילום - למאמר . גגות וינה בשעה הכחולה - זווית שניתן להשיג רק כשמתמקמים על גג גבוה 10 פוטו טיפים וטכניקות בצילום נוף אורבני פוטו טיפ 1 - קצת על הגדרות וחשיפה צמצם - כמו בצילום נוף, לרוב נשתמש בצמצם סגור (f/8-16) כדי להשיג עומק שדה רחב ולתפוס פרטים חדים וממוקדים של כל העיר. מהירות התריס - ככל שנרצה תמונה חדה יותר, בצילום מהיד נשתמש בתריס מהיר יותר בצילום מהיד (1/250 למשל, כתלות באורך המוקד). על חצובה ניתן לעבוד גם במהירויות תריס איטיות יותר מבלי לפגוע בחדות. בצילומי לילה, שעה כחולה או שבילי אור ואפקטים מיוחדים ידרשו תריס איטי יותר (1/10 למשל למריחות קלות ועד 30 שניות למריחות תנועה משמעותיות יותר). במהירויות נמוכות נקפיד להשתמש בחצובה שתייצב את המצלמה ותמנע טשטוש מיותר. איזו ISO - נקבע אותו אחרון ונשאף ל-ISO נמוך ככל האפשר, בתנאי שהתמונה נשארת חשופה היטב. פוקוס - תמונות נוף אורבני לרוב כוללות סצנות רחבות ורחוקות שאינן דינאמיות (בניגוד לצילום ציפורים למשל), לכן נקבע פוקוס יחיד על אובייקט מרכזי בסצנה או באינסוף, כך נוכל לשמור על חדות בכל התמונה. הגשרים של פראג הקסומה בשעה הכחולה פוטו טיפ 2 - צילום בשעה הכחולה בעיני זו השעה הכי יפה לצלם נוף עירוני, ובייחוד קו vרקיע. השמש שקעה, השמיים מקבלים גוונים של כחול וסגול עמוקים, ועם קצת מזל ותכנון - העננים מעל העיר יצבעו בצבעי שקיעה שיתנו רקע מרהיב לכל הסצנה. כאמור, זה גם הזמן שבו העיר מתחילה להידלק, ואפשר להשתמש בצבעי אורות הרחוב והבתים ותנועת המכוניות לצילום פריימים קסומים ומנצנצים. בצילום בשעה הכחולה התאורה פחותה ולכן נרצה להאט את מהירות התריס ולהשתמש בחצובה כדי להשיג חשיפה מאוזנת. בנוסף, ניתן להשתמש בטכניקת HDR ולשלב כמה חשיפות של אותה הסצנה כדי להוציא את מירב הפרטים גם באזורים הכהים וגם במוארים. להרחבה על טכניקת HDR - קראו כאן. פוטו טיפ 3 - צילום נוף עירוני בלילה מכוניות מציירות באור אחד הדברים הכי כיפיים בצילום נוף עירוני זה צילום מכוניות זורמות בלילה. מריחות האור שנשארות מתנועת הרכבים מייצרות שבילי אור, מרקמים וצורות שלא רואים בעין ונותנות מראה שונה לגמרי למרחב העירוני. פריים עם מריחת אור רכבים מייצר תחושה של דינאמיות ואקשן, מחייה את העיר במיוחד בצילום לילה. איך עושים את זה: בחרו מקום עם תנועת רכבים צפויה וזורמת (למשל צומת מרומזר, תחנת אוטובוס, כביש מהיר). צלמו על חצובה, במשך זמן ארוך יחסית (1-2 שניות זה מקום טוב להתחיל, אבל יש להתאים את התריס למהירות התנועה שלפנינו ולאורך השבילים הרצוי). מומלץ לחבר שלט חיצוני למצלמה ולבצע צילום ברצף (3-5 פריימים רצופים כל פעם) כדי לתפוס שלבים שונים של התנועה שיתנו מריחות שונות. טיפ בונוס: שבילי אור יכולים לשמש בקומפוזיציה כקווים מובילים שאינם קיימים במציאות. כדי שנוכל לעשות זאת, יש לתרגל התבוננות והיכרות עם דפוסי התנועה שלפנינו ואופי השבילים שהיא יוצרת. מומלץ להתבונן בתנועת הרכבים למשך כמה דקות לפני שמתחילים צילום ולנסות להבין איך רצועות האור ישתלבו בקומפוזיציה שלנו. פנסי רחוב וכוכבי אור אורות רחוב, פנסים, שלטים מוארים - כל אלו יוצרים תמונה שלא נוכל למצוא באמצע היום ומאפשרים לנו להציג פן שונה של העיר אחרי רדת החשכה. פנסי הרחוב עוזרים לנו להאיר חלקים בפריים או להשתמש בצללים מיוחדים שנוצרים בסצנה. נוכל לשלב פנסי רחוב בסצנה ובמיוחד מחמיא לפריים שימוש בטכניקת כוכב האור - אפקט שנוצר אם מצלמים בצמצם סגור (f/16 או יותר). שבילי מכוניות וכוכבי אור בבודפשט המקסימה אפקטים מיוחדים ומשחקי אור זה תחום קצת יותר נישתי ולעיתים מעט "גימיקי", אבל באמצעות טכניקות מתקדמות של ציור באור נוכל לייצר פריימים סוריאליסטים ולא שגרתיים ולהראות את העיר באור שונה לחלוטין - מילולית. זה נושא למאמר בפני עצמו, אבל בינתיים מומלץ לקרוא על טכניקות כמו ICM, חשיפות כפולות ומשיכת זום באמצעותן נוכל להפיק תמונות דינאמיות ומפתיעות. גורד שחקים בתל אביב בטכניקת משיכת זום. צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ 4 - צילום מגובה צילום נוף אורבני מאתגר אותנו לצלם את העיר לא מהזווית הרגילה. זה אומר לטפס לגבעות, גגות, מרפסות ואם אפשר אפילו למצוא איזה גורד שחקים שמביא אותנו "לגובה העיניים" של קו הרקיע. האדם הרגיל יראה את העיר מגובה 1.70 מ' (בממוצע). טיפוס לגובה או צילום ברחפן יאפשר צילום מנקודת מבט חדשה ורעננה על העיר - המבנים הם במרכז הבמה בעוד שהאנשים מצטמצמים לנקודות. בודפשט באור שקיעה: צולם מנקודת גובה על גבעה סמוכה בשולי העיר פוטו טיפ 5 - עדשות בצילום נוף עירוני לא כל עדשה מתאימה לכל סצנה, והעדשה היא כלי שקובע את הפרספקטיבה. עדשה רחבה (למשל 15-35mm)  - אידיאלית לצילום של נופים עירוניים פתוחים – רחובות, כיכרות, קווים ארוכים. היא תעזור לכם להכניס יותר פרטים לפריים ולהציג את המציאות בצורה תלת ממדית. חשוב לזכור שעדשה רחבה מעוותת את הפרספקטיבה וגורמת לאובייקטים קרובים להראות מאוד גדולים, ולאובייקטים רחוקים להיראות קטנים, תכונה שנוכל לנצל לטובתנו. עדשה טלה (למשל 70-200) -  אם אתם רוצים לייצר תחושת קרבה של העיר לצופה או להתמקד בפרטים רחוקים, עדשת טלה היא הבחירה הנכונה. בעדשת טלה נוכל להשתמש לצילום אינטימי של פרטים, לצילום טקסטורות ואסטקרקט, וכן לדחיסה והשוואת גודל של אובייקטים רחוקים וקרובים - לדוגמה צילום שבו השמש נראית ענקית על רקע גורדי שחקים. מילאנו בעדשה רחבה גורדי שחקים בתל אביב בעדשת טלה-פוטו פוטו טיפ 6 - גאומטריה בשירות הקומפוזיציה העיר מלאה באלמנטים גאומטרים ושלל צורות: חומות וגדרות, חלונות, כבישים, בניינים. כל אלו קווים גאומטרים שיכולים לעזור לנו ליצור סדר בפריים וקומפוזיציות חזקות עם קווים מוליכים, צורות הרמוניות (משולשים, s-curve, C-curve) שיתכתבו עם האופי של העיר. חפשו את הקווים האלו כדי ליצור תמונה אורבנית חזקה ומסודרת. עב"מים בנמל תל אביב. צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ 7 - השתקפויות העיר מלאה בזכוכית, שלוליות מים, מכוניות מבריקות, חלונות ראווה – אלו יכולים לעזור להפיק תמונות מעבר לצילומים ה"בנאלים" ולהיות אמצעי נהדר לשינוי נקודת מבט על העיר מבלי להרגיש חובה להכניס דמויות מרכזיות לפריים. איך עושים את זה: על מנת לצלם השתקפויות נצטרך לחפש את הזווית המדוייקת שבה תמונת המראה מופיעה במשטח המשתקף - זה אומר לעיתים לרדת נמוך לגובה שלולית כדי לצלם במקביל לקו המים או להיצמד לחלון רכב ברחוב. לרוב נעדיף לצלם השתקפויות מסוג זה בעדשה רחבה שתאפשר לנו להכניס הרבה פרטים בהשתקפות. בנוסף, חשוב במיוחד לשים לב לקומפוזיציה והמסגור שההשתקפות יוצרת: לפעמים נוכל להשתמש בהיקף השלולית או באלמנט שבסביבתה כדי להוסיף נדבך מורכבות לפריים, ולפעמים נרצה לבטל לחלוטין את הסביבה וליצור השתקפות סימטרית נקייה. השתקפות העיר תל אביב המוארת בשעה הכחולה פוטו טיפ 8 - פרטים קטנים על רקע גדול שילוב פרטים קטנים בקדמת פריים רחב עם אלמנטים גדולים רחוקים יכול להקפיץ את התמונה משמעותית ולתת עוד משמעות ואווירה לצילום נוף אורבני. נוכל להשיג זאת בצילום ממרחק קרוב של אלמנט קטן יחסית (למשל כיתוב על פתח ביוב, גלגל אופניים) על רקע בניינים גבוהים במרחק. מגדל השעון והכיכר המרכזית בפראג עם עדשה רחבה: שילוב מסגור ע"י דלת עתיקה והדגשת הפרטים שלה ליצירת אוירה של כניסה למקום מתקופת ימי הביניים פוטו טיפ 9 - מרקמים, טקסטורות ואבסטרקט כאמור, תמונות רחבות הן לא הדבר היחיד שאפשר לעשות בצילום נוף אורבני - אופי העיר כולל גם את המרקמים הייחודיים והפרטים הקטנים. אזור של מבנים צפופים, אדריכלות יוצאת דופן של בניין, חלונות, מרפסות - כל אלו טקסטורות שנוכל לרתום לקומפוזיציה שממלאת הפריים ומכניסה את הצופה עמוק לתוכו. חפשו דפוסים חוזרים של החלונות וקווים האדריכליים ונסו להוציא את הפריים מהקשרו ולספר סיפור אבסטרקטי ואומנותי יותר של המקום. תמונות כאלו מומלץ לצלם באורך מוקד ארוך יחסית (עדשת טלה כפי שהוזכר קודם), והן לרוב עובדות מעולה בשחור-לבן. עזריאלי תל אביב: צילום פרטים אינטימים וטקסטורות בעדשת טלה-פוטו פוטו טיפ 10 - ניגודים מעניינים בסביבה אורבנית בכל עיר נוכל למצוא ניגודים מעניינים שמספרים את הסיפור של העיר – בטון מול טבע, אבן מול עץ, חדש ונוצץ מול ישן ומוזנח. חפשו את הניגודים האלו בעיר, שחקו איתם ורתמו אותם ליצירת קומפוזיציה מעניינת: עצים בקדמת הפריים מול גורדי שחקים מאחור, רחוב שבצידו האחד בניינים חדישים - ובצד השני קירות גרפיטי וכן הלאה. ניגודים בבודפשט: טבע מול מבנה ניגודים בפריז: חדש מול ישן ניגודים בפריז: צפיפות ועומס פרטים מול נהר רגוע ופסטורלי לסיום, קצת אתיקה – איך מציגים את העיר? צילום נוף אורבני לא עוסק רק בלהוציא תמונה יפה – זה גם איך אתם בוחרים להציג את העיר. העיר יכולה להיראות קרה ומנוכרת  – כל הבניינים האפורים, האנשים הממהרים, הקווים הקשים. או שהיא יכולה להיות צבעונית ותוססת  – חיה, מוארת, עם כל הדינמיקה שבה. במאמר זה הצגתי מגוון טיפים ואפשרויות שמהווים את ארגז הכלים שעומד ברשותכם בדיוק לצורך זה - הבחירה איך להציג את העיר. הבחירה הזו בתמונה, בגוון, בזווית – היא לא רק טכניקה. היא גם עמדה. תחשבו איזה סיפור אתם רוצים לספר, ואיך מרחב החיים שאתם מציגים מעורר רגשות אצל הצופה. אם אהבתם את המאמר - אשמח שתשתפו אותו עם חבריכם לצילום :) אם הבנתם שצילום נוף עירוני הוא הרבה יותר מצילום בניינים יפים בשקיעה ותרצו להעמיק עוד בנושא - מוזמנים להצטרף ל חדר כושר לצילום - חודש יולי יוקדש בדיוק לזה. תודה שקראתם, נתראה במאמרים הבאים! שרית כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

שלום חברים, אני ויקטור זיסלין, מייסד והבעלים של בית הספר לצילום פוטוטיפס. אני רוצה לשתף אתכם בתוכנית החדשה שיצרנו לפני קצת יותר מחצי שנה – רעיון שאני מאוד מתרגש ממנו, ומאמין שהוא יכול לשנות את הדרך שבה צלמים חובבים לומדים, מתרגלים ונהנים מהצילום. הרשו לי להציג בפניכם את "חדר כושר לצילום" תוכנית ייחודית שמיועדת לצלמים חובבים, בדיוק כמוכם, שמחפשים לשפר את כישורי הצילום במסגרת מקצועית ומשפחתית, לפתח את המיומנות הטכנית, ולשלב את העשייה הצילומית בשגרת החיים העשירה. צפו בסרטון כדי לקבל תחושה של מה זה "חדר כושר לצילום" זהו קונספט חדש לחלוטין שלא תמצאו באף מקום אחר, ואני גאה בכך שאנחנו הראשונים לפתח תוכנית מנויים ייחודית שכזו לצלמים חובבים. ממש כמו בחדר כושר שכולנו מכירים מעולם האימון והספורט, כאן אנחנו מפתחים את שרירי ההתבוננות, היצירתיות והכישורים הצילומיים . כיוון שזה רעיון קצת אחר ממה שרובנו מכירים, אני מרשה לעצמי לשתף אתכם כאן במחשבות שמאחורי התוכנית . להסביר, לפרוט את הדברים לפרקטיקה, ולפשט את הקונספט – כך שתוכלו להבין אם זה מדבר אליכם ומתאים לכם, כי יתכן מאד שהתוכנית הזו היא בדיוק מה שחיפשתם. ההשראה לתוכנית: מבריאות הגוף – לבריאות היצירה מאז שאני זוכר את עצמי, אני מרבה לחשוב על המשמעות של הבריאות הגופנית והנפשית וההשפעה שלה על חיי היום יום. תמיד הייתה לי ההבנה שהגוף והנפש הם הבסיס להכל - והם דורשים תחזוקה שוטפת כדי שנהיה מסוגלים להתמודד עם כל מה שהחיים מביאים לנו. ראיתי עד כמה עולם הכושר והתזונה התפתח: אנשים מבינים שלא מספיק ללמוד על אורח חיים בריא (ולהנהן עם הראש 😉). צריך לתרגל אותו . להכניס תנועה לגוף, להזין את עצמך נכון, ובעיקר – לשמור על רצף קבוע . ואז עלתה בי השאלה: למה שבצילום זה יהיה אחרת? צילום הוא הרבה יותר מתחביב. הוא דרך לבטא את עצמך, לראות עולם, לפגוש אנשים מעוררי השראה, לזכור ולנצור את רגעי האושר הקטנים והגדולים של החיים. אבל בניגוד לחדר כושר שיש לו לו"ז, מאמן ושגרה – צלמים חובבים לרוב נשארים בלי מסגרת קבועה ומסודרת. והתוצאה? חלקנו פעילים לזמן מסוים במסגרת מסוימת. חלקנו יוזמים ומשקיעים אנרגיה כדי לארגן פעילויות צילום מעניינות. וחלקנו נשארים בבית והמצלמה בתיק. הידע נשכח, הכשרון נשחק, ההשראה דועכת. ולפעמים, דווקא אחרי קורס או סדנה, שבהם לומדים ונהנים – נוצר ריק מסוים בלי המשכיות. וזה בדיוק המקום שבו נולד הרעיון ל "חדר כושר לצילום"  – מסגרת לימודית שיטתית, תומכת, מקצועית, חכמה – שמחזירה כל פעם את התשוקה לחיים שלכם ומאמנת את שרירי הצילום באופן קבוע. צילום מסורתי ממרתון צילום בתל אפק ולמה זה חשוב? כי אחרי מאות שיחות עם צלמים, בכל הרמות והגילאים, אנחנו שומעים שוב ושוב אמירות דומות זחוזרות על עצמן. "אין לי עם מי לצאת לצלם" "הייתי בכמה קורסים, אבל מאז לא ממש עשיתי עם זה משהו מעבר" "חסר לי פידבק אמיתי על התמונות, לא רק לייקים בפייסבוק" "בא לי שתהיה מסגרת לצאת לצלם בה ולתרגל" "כבר כמה חודשים שאין לי מוזה לצאת לצלם" אז יצרנו פתרון מקצועי, פשוט ונגיש – בדיוק לכל מי שמזדהה עם אחת האמירות הללו. חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה שיש 7 סיבות עיקריות שמאפיינות את הפעילות בחדר כושר שיהפכו אתכם לצלמים טובים ושלמים יותר ולמה חדר כושר לצילום היא התוכנית שיכולה להתאים כמו כפפה ליד לחובבי צילום רציניים. יתכן וזה ישמע מעט שיווקי, אבל אני באמת מאמין בכל אחת מהסיבות הללו, בעיקר כי אני רואה שזה אשכרה עובד בשטח, וכל מי שכבר מנוי בתוכנית מציין את הסיבות האלה בשיעורים שמתקיימים במסגרת התוכנית. תקראו. תראו אם גם אתם מתחברים לקונספט 💪 9 סיבות למה חדר כושר לצילום ישדרג אתכם כצלמים – ואת חוויית היצירה בכלל סיבה מס' 1 - כי צילום הוא לא רק כישרון מולד – זה שריר שאפשר לאמן כישרון הוא מתנה, איזשהו חוש שישי שיש לאנשים שרואים מציאות עמוקה יותר מהרגיל. כישרון זה דבר נפלא, אבל התמדה היא זו שתביא את השינוי האמיתי ותפתח את הכשרון שלכם בצילום . לא משנה אם אתם מצלמים שנים או רק התחלתם – כישרון לא מתפתח בלי אימון. כשאתם מתרגלים צילום שבוע אחר שבוע – בדיוק כמו חזרות על תרגיל בפילאטיס – העין מתחדדת, היד מדויקת יותר על הטכניקה, הלב מתרגש יותר והצילומים - יפים יותר. עצם שינוי התפיסה וההפנמה של הרעיון החדש, שכשרון, יצירתיות וראיה צילומית הם שריר שאפשר לאמן - מייצר את ההזדמנות לקדם את עצמכם בעולם הצילום. בחדר כושר לצילום, אנחנו מייצרים תכנים על בסיס קבוע, כשכל חודש מתמקד בנושא מעניין חדש. למשל, חודש יולי 2025 יהיה בסימן "צילום נוף אורבני". חודש אוגוסט - "צילום טבע דומם" (Still Life). ספטמבר - "יצירת סדרה צילומית". דמיינו את עצמכם הולכים למקום מסודר, מקצועי וכיפי שבו אתם מתאמנים על הרגלי חיים בריאים ואיכותיים שממש משדרגים ומעשירים את חיי הום יום. ועכשיו דמיינו בדיוק את זה, רק בעולם הצילום. מרתון צילום בפארק הירקון סיבה מס' 2 - כי שגרה יוצרת תנועה ועניין רבים מאיתנו אומרים "אני אצא לצלם כשיהיה לי זמן", או "כשיבוא לי רעיון". לפעמים זה באמת קורה, במהלך הסופ"ש או אפילו באמצע השבוע. אבל רק לפעמים. בפועל, אנחנו יודעים – אם זה לא ביומן, זה לא קורה. בחדר כושר לצילום, בכל שבוע תקבלו משימה או אתגר צילום שבנוי כמו סט אימון – כזו שיגרום לכם לצאת לצלם ולהשתפר. כמו כן, בכל שבוע תקבלו שאלון שבא לבחון את הידע שלכם בנושא החודשי ולהסב את תשומת ליבכם לנקודות שכדאי לכם לשפר. בכל חודש מתקיימות 2-3 הרצאות של מיטב הצלמים בישראל, שנותנות את ההשראה לאתגרים ולמשימות. מרתון הצילום החודשי, פעילות מדליקה שמתקיימת בלוקיישנים שונים ברחבי הארץ, בהתאם לנושא החודשי, הוא הזדמנות מצוינת לצלם יחד עם כל מנויי התוכנית ולשאוב השראה לא רק מהמנטורים אלא גם האחד מהשני. כדי לסגור את המעגל, אנחנו מקיימים שיעורי משוב חודשיים לתוצרים של המשתתפים. בשורה התחתונה - יש כאן תוכנית מושקעת עם מיקוד מרכזי בצרכים של הצלמים, כשמטרתה זה להפוך את העיסוק בצילום למהנה ומשמעותי יותר בחיי השגרה. סיבה מס' 3 - כי הקהילה והשיתופיות מייצרים מחויבות ונותנים כוח כמשתתפים בתוכנית – אתם לא לבד. אתם חלק מקבוצה של צלמים בדיוק כמוכם: חובבי צילום עם תשוקה, סקרנים, אוהבי צילום ויצירה. משתפים תוצרים, מפרגנים, מגיבים, לומדים זה מזה ולא רק מהמנטורים בתוכנית. זו לא קבוצה פייסבוקית רועשת מלאה הסחות דעת – אלא סביבה שקטה, תומכת, מדויקת למטרות הצילומיות של המשתתפים, שבה מרגישים שייכים. ומעבר לתחושות האישיות הללו - יש בזה גם אלמנט פרקטי שמחזק את הלמידה - העובדה שעוד עשרות משתתפים קיבלו את אותה המשימה מניעה את הסקרנות - איך כל אחד מפרש אותה? איך הוא יצלם? מה אפשר ללמוד ממנו? זה מעשיר, זה מעורר השראה, ובעיקר מייצר סביבה תומכת שמניעה אותך קדימה. סיבה מס' 4 - כי כל חודש יש נושא חדש ומעניין הנושאים שנלמדים, המשימות, ההרצאות והמרתונים שתפגשו בתוכנית לא נבחרו באקראי – הן חלק מתוכנית שנתית שנבנתה ע"י צוות המורים של פוטוטיפס. הרי מטרת התוכנית היא לא רק ליצור התמדה אלא בסופו של דבר ליצור צלמות וצלמים שלמים יותר. צלמים שאומנות היא לא מילה גסה עבורם. צלמים שהיצירתיות הפכה לחלק בלתי נפרד מארגז הכלים. צלמים שמיומנויות טכניות הם כלי למימוש רעיונות צילומיים מעניינים ולא המטרה. היו חודשים מרתקים בעבר, עם נושאים מעמיקים כמו "חודש מינימליזם", "חודש שפה צילומית אישית" או "חודש טבע ופריחה". לצד זה, התוכנית בעתיד כוללת נושאים כמו "צילום פיין ארט", "צילום עיתונאי" ו"צילום נוף ימי". כל חודש, כל נושא, כל הרצאה ומשימה היא אימון אמיתי – חכם, מרתק ומהנה. . משהו שיגרום לכם לצלם יותר טוב – לא כי קיבלתם ציונים, אלא כי פתאום הבנתם איך עושים את זה אחרת . חוויות ממרתון צילום סיבה מס' 5 - כי סוף סוף תקבלו פידבק אישי, אמיתי, מקצועי – בלי שיפוטיות חלק מהותי מהתוכנית היא הדגש על המשובים ליצירות של המשתתפים. בכל חודש מתקיימת סדרה של מפגשי משוב בזום, בקבוצות קטנות ומדויקות, בהם המשתתפים מקבלים משוב מקצועי מאחד המנטורים בתוכנית. מהפידבקים הרבים שאנחנו מקבלים מהמשתתפים, זה אחד היתרונות הבולטים של התוכנית - לקבל מענה לשאלות ופידבק לתמונות על בסיס קבוע. מעבר לכך, קיים פורום מנויים שבו המשתתפים משתפים את היצירות, מתיעצים, עוזרים האחד לשני. התחושה של ללמוד ביחד, בצורה נעימה ומכבדת לפעמים, משפט אחד נכון בזמן הנכון – משנה את כל הדרך שבה אתם מצלמים. ומספר הפעמים שהמשתתפים העידו על "נפילות אסימונים" בנוגע לנושאים השונים שהם לומדים בתוכנית הולך וגדל מיום ליום. סיבה מס' 6 - כי הכל מוקלט וזמין בספריית VOD עשירה כל ההרצאות והשיעורים מוקלטים ותוך יום יומיים עולים למערכת האתר בצורה מסודרת, לספריית VOD נוחה לצפיה. כמו נטפליקס לצלמים. לאורך השנים, עוד מהזמנים של תוכנית המנויים הישנה שלנו, צברנו אוסף של הרצאות ושיעורי צילום של מיטב הצלמים בישראל (אנשים נהדרים כמו עמוס נחום, גלעד בנארי, נדב בגים, אלון מאיר, לימור צדוק, אמיר בילו, אודי מוצני, עופר רוזנר ועוד). זה מייצר גמישות ונותן את האפשרות להעמיק את הלמידה, מעבר לתוכנית עצמה. ניתן לחזור לשיעורים שפיספסתם, לחזור להרצאה ודייק שוב מסר מסוים שלא היה ברור בלייב וכמובן לצפות גם בהרצאות מלפני שנה ושנתיים, גם אם רק הצטרפתם לתוכנית. אנחנו מאמינים בלתת את כל האפשרויות ללמוד ולהתקדם בצילום, והספריה הזו היא אחד הנכסים המשמעותיים עבורנו, והיא נגישה בצורה מלאה לכל המנויים. רגע לפני העליה לשידור באחת ההרצאות בתוכנית צילום מסך. ספריית VOD עשירה בהרצאות ושיעורי צילום של מיטב הצלמים בישראל סיבה מס' 7 - כי אי אפשר ללמוד משהו ולעשות שינוי בזמן מוגבל התוכנית כוללת מספר מסלולים אפשריים כדי לתת לכל אחד את ההזדמנות להצטרף לתוכנית לפי העצימות שמתאימה לו אישית. יש לנו מנוי חודשי – למי שרוצה לנסות בלי יותר מדי מחויבות. יש מסלול חצי-שנתי – שמייצר מסגרת יציבה יותר ויש את המסלול השנתי – למסע עמוק, עם תוצאות אמיתיות בטווח הארוך. האמת? אני אישית ממליץ על המסלול החצי-שנתי או השנתי. למה? כי בדיוק כמו בחדר כושר – חודש זה נחמד, אבל לא בטוח שבחודש אחד או שניים ניתן לייצר שינוי אמיתי, ולדעתי צריך לתת לתוכנית לעשות את שלה ולהשקיע בעצמכם לטווח הארוך. אנחנו כל כך מאמינים בזה – שאנחנו מאפשרים לכל נרשם במסלול חצי-שנתי או שנתי לבטל בתוך 30 יום ולקבל החזר מלא. בלי טריקים. בלי שיחות וחפירות. .פשוט כדי לאפשר לכם לנסות. אשתף בצורה הכי גלויה שיש - שאני מאמין שהבטחון הזה ייצר את השלווה הנדרשת לתת לתוכנית לעבוד באמת, בלי הלחץ של בחינה מתמדת של "מה יוצא לי מזה, כי השקעתי בזה כסף". סיבה מס' 8 - אונליין ובשטח - גמישות מירבית ושילוב מושלם בין נוחות לפרקטיקה בימים המטורפים בהם אנחנו חיים, הזמן הוא המשאב היקר ביותר לכולנו. בין אם אתם עובדים בתקפיד משמעותי שדורש השקעת זמן רב ואנרגיה, עצמאיים שעובדים מסביב לשעון או פנסיונרים שמנהלים שגרה עשירה בפעילויות (עם הנכדים ובלעדיהם), אנחנו מבינים שגמישות, נוחות וזמינות יכולים להיות הגורמים המכריעים בהצלחת התוכנית ולא רק התוכן עצמו. חדר כושר לצילום משלב בצורה נהדרת בין הרצאות ושיעורים אונליין (לרוב, בשעות הערב הזמינות לרוב האנשים) לבין פעילות מעשית פרונטלית במרתון הצילום החודשי ובעוד פעילויות שאנחנו מארגים מדי פעם. את הזומים אפשר לראות מהבית, מבית קפה, תוך כדי ביקור אצל המשפחה ואפילו מחו"ל. אם פיספסתם חלק או את כל ההרצאה - לא קרה כלום. כפי שכבר נאמר, כל ההרצאות מוקלטות וזמינות לצפיה חוזרת בזמן נוח. את האתגרים והתרגילים שניתנים במסגרת התוכנית המשתתפים מבצעים בזמנים נוחים ובלוקיישנים בקרבת הבית, כל אחד בהתאם לזמינות שלו. המרתונים מתקיימים באזורים שונים ברחבי הארץ, מהצפון ועד לדרום (עם נטיה קלה לקיים חלק ניכר מהפעילויות באזור המרכז). בצורה כזו המתאמנים לא רק מגלים מקומות חדשים בכל פעם אלא גם מקבלים גמישות מירבית במרחקי הנסיעה לאורך השנה. סיבה מס' 9 - המדריכים בתוכנית אין הנחתום מעיד על עיסתו, אז לא אדבר כאן על עצמי. אבל כן אדבר ואפרגן מכל הלב למי שלוקח חלק משמעותי בניהול התוכנית לצידי, והוא אחד מהמנחים הפדגוגיים המובילים בארצנו בצילום - גלעד בן שץ, הבעלים של בית הספר לצילום אור וצל. התרומה האדירה שלו לתכנים, להדרכות וההרצאות מוסיפה המון ערך לתוכנית ומעשירה אותה. וזה לא רק שנינו. יש מנחים וצלמים נוספים שמצטרפים לצוות ומעבירים הדרכות בנושאים שהם מתמחים בהם כמו אודי מוצני, גלעד בנארי, אמיר בילו ועוד. זה מייצר את ההזדמנות ללמוד ולשאוב השראה ממורים מעולים נוספים ולהיפתח לגישות שונות בצילום, כאשר המסגרת ושיטת הלימוד נשארת קונסיסטנטית. סיבת בונוס - הכי פשוט - כי זה מחזק את האהבה לצילום אולי הסיבה הכי חשובה מכל. כי אנחנו יודעים איך זה להרגיש שהצילום הופך לעוד "תחביב שלא הספקתי" או "חלום שלא הגשמתי". אבל כאן – כשיש שגרה רגוע, תהליך למידה מובנה ומקצועי, קהילה, תוכן איכותי – משהו נדלק בלב. אתם מתחילים לראות אחרת. לשים לב לפרטים. לדייק את הקומפוזיציות. לצלם ולחשוב לא רק על תוצאה – אלא גם על התהליך והחוויה. פתאום, המצלמה כבר לא מפחידה. היא לא מעלה אבק. היא מלווה אתכם, כמו חבר לחיים. מה המשתתפים אמרו על מרתון הצילום של פוטוטיפס במילה אחת ומה המתאמנים אומרים? זה סגנון ההודעות שאנחנו מקבלים כל הזמן, בוואצאפ, אחרי מפגשי אונליין, אחרי מרתונים... וזה גורם לכל הצוות לסיפוק רב מהעשייה. לדעת שאנחנו באמת מצליחים לגעת, לשנות, להשפיע ולגרום לאנשים להתאהב בעולם הצילום - זאת מהות העשייה שלנו. והגענו לסיכום חדר כושר לצילום זה לא עוד קורס. לא סדנה. לא מדריך ביוטיוב. זו דרך חדשה לחוות צילום ולהשתפר. במקום ללמוד משהו ואז לשכוח – אתם מצלמים, מתרגלים, מצליחים וגם טועים, מקבלים משוב, משתפרים. במקום להתקדם לבד – אתם מתקדמים יחד, לצד משוגעים על צילום בדיוק כמוכם. במקום לצלם "כשיש זמן" – אתם יוצרים זמן כדי לצלם. מוזמנים להירשם לתוכנית שאני מאמין בלב שלם שתשנה לכם את הדרך בה אתם חווים צילום. ההרשמה פתוחה עכשיו בקישור הבא – לחצו כאן להצטרפות לתוכנית חדר כושר לצילום ואל תשכחו – יש לכם 30 יום לנסות, להרגיש, להתאהב – או להתחרט, בלי התחייבות. שלכם, ויקטור. כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?