אתם עומדים מול קתדרלה בת 700 שנה. מרימים את המצלמה, מחפשים כמה זוויות ותקריבים שונים, לוחצים על הכפתור, מצלמים כמה פריימים בקומפוזיציה של שליש או סימטריה, מצלמים גם את הפרטים הקטנים ונותנים מקום לצלם כמה אובייקטים מעניינים של המבנה כדי לשתף חברים "הנה, תראו איזה יופי". ועדיין משהו מרגיש ש"זה לא זה". ייתכן שהמתנתם לאלומת אור נפלאה שתצבע את האזור המעניין ביותר במבנה וייתכן וצילמתם באור אחיד ומשעמם, כי הרי "אתם לא שולטים בשמש" (אתם כן, לא בשמש כמובן, אלא בשעת ההגעה ובשריר הסבלנות). מבט על כנסיית San Giorgio Maggiore מנקודת תצפית מיוחדת ב Punta Della Dogana בונציה ייתכן והייתה לכם מספיק סבלנות לחכות שקבוצת התיירים תעזוב את הכיכר ולא תיכנס לפריים וייתכן ונאלצתם לכלול אותם בפריים עם האמירה "מקסימום, אוריד אותם בלייטרום". ייתכן וידעתם שכדאי ליישר את הפריים ולעמוד במקום בו הגיאומטריה ממש סימטרית, וייתכן ועמדתם טיפה בצד כי מישהו תפס את המקום לפניכם. כך או כך, אני יכול לשער שעבור חלקכם, כשפתחתם את התמונות במחשב בבית, ראיתם שצילמתם בדיוק את אותה תמונה שמיליון תיירים צילמו לפניכם, או שצילמתם תמונה בה המבנה קצת עקום, או שבשורה התחתונה חזרתם עם כמה פריימים די מעניינים, אבל לא משהו שמייצר לכם פרפרים בבטן ויכנס לפורטפוליו שלכם. מבט למעלה בקתדרלת סן מרקו בונציה - ורטורמה מורכבת מ-11 תמונות (פנורמה אנכית) צילום ארכיטקטורה בטיולים, במיוחד בערים הגדולות הוא אחד הז'אנרים המתגמלים ביותר, מסיבה פשוטה: המבנה לא בורח. יש לכם זמן לחשוב, לזוז, לחפש, לדייק. מעבר לכך, כל מה שעוטף את המבנה - האור, האנשים - משתנה, מה שמייצר הזדמנויות צילום מעניינות ודינמיות, גם בצילום שהוא מאד גרפי בבסיסו. ובכל זאת, רוב התמונות של מבנים וקתדרלות, בין אם מבחוץ ובין אם מבפנים, נראות כמו תיעוד ולא כמו יצירה. המאמר הזה מדבר על הגישה האמנותית, גישת הפיין ארט (Fine Art), ויש לה כלל אחד פשוט: אין "בערך", אין "כמעט". אדריכל תכנן את המבנה הזה ומדד כל סנטימטר. המינימום שאנחנו יכולים לעשות כמחווה עבורו הוא לצלם אותו באותה רמת דיוק. "יש לי רעיון" - מדרגות "הנורה" במדונה השחורה בפראג זהו החלק הראשון מתוך מיני-סדרה בת שני חלקים - כאן אדבר איתכם על העין, הנשמה, האמנות שבצילום ארכיטקטורה. במאמר הבא, בחלק השני של המיני-סדרה, אדבר על הצדדים הטכניים של הצילום - ההגדרות, העדשות והעריכה. פוטו-טיפ מס' 1: סימטריה - או מושלמת או בכלל לא סימטריה כמעט-מושלמת היא הדבר הכי מעצבן בצילום אדריכלות. תחשבו על תמונה שתלויה על הקיר בסלון בזווית של שתי מעלות. אם היא הייתה תלויה באלכסון מובהק, הייתם חושבים שזה רעיון עיצובי מעניין שאפשר להתחבר אליו ואפשר שלא. שתי מעלות? כל מי שנכנס רואה שזה עקום אבל אף אחד לא אומר. מבנה הפרלמנט ההונגרי בבודפשט אז אם בחרתם סימטריה, תתחייבו אליה: · עמדו בדיוק על ציר המרכז - היעזרו באריחי הרצפה, במרכז הדלת או בשביל שמוביל למבנה · הפעילו את קווי הרשת (Grid) במסך ובדקו שכל הצדדים של הפריים "מתנהגים" אותו דבר - ימין-שמאל או מעלה-מטה · שימו לב לגובה המצלמה - אם תצלמו מגובה העיניים מבנה שהמרכז שלו גבוה, הסימטריה האנכית תישבר ותיווצר עקמומיות. לעיתים זה נראה יפה, תלת ממדי ומרשים אבל לעיתים זה שובר את הסימטריה שכיוונתם אליה. הפרלמנט ההונגרי מבפנים והכיוון ההפוך לגיטימי לגמרי: זווית מורגשת של 30-45 מעלות אל החזית, כך שברור לכל מי שמסתכל שזו החלטה אמנותית ולא טעות. בשורה התחתונה, תבחרו את צורת ההנגשה שהכי מתאימה למבנה - סימטריה או אלכסון, ולכו איתה עד הסוף - לא "בערך", ולא "אתקן את זה בלייטרום". דיוק בזמן אמת ישתלם לכם בגדול בתוצאה. גלריית אומברטו בנאפולי פוטו-טיפ מס' 2: קווים מתכנסים - ליישר או להגזים כשמטים את המצלמה כלפי מעלה, הקווים האנכיים של המבנה מתחילים להתקרב זה לזה, והבניין נראה כאילו הוא נופל אחורה. זו לא תקלה, זו פיזיקה של פרספקטיבה, כמו פסי רכבת שנפגשים באופק. יש כאן שתי אפשרויות טובות ואחת גרועה. הטובות: להחזיק את המצלמה מפולסת ולשמור על קווים ישרים לגמרי, או ללכת עד הסוף - לעמוד צמוד לבסיס המגדל, לכוון כמעט אנכית למעלה, ולהפוך את המבנה לחץ שננעץ בשמיים. הגרועה: הטיה של עשר מעלות. היא לא מספיק דרמטית כדי להיראות מכוונת, ומספיק עקומה כדי להיראות כמו טעות. בדיוק כמו בסימטריה. כנסיית סנט ויטוס שבפראג "אל על" - מבט מעלה באזור מגדלי מידטאון פוטו-טיפ מס' 3: ותרו על הבניין השלם הצילום השלם של המבנה הוא הצילום שכבר קיים בכל גלויה. הביטוי האישי שלכם בצילום מתחיל כשאתם מתקרבים. חפשו חזרתיות: שורות מרפסות, רשת חלונות, עמודים, אריחים. חזרתיות יוצרת קצב, קצב מייצר עניין, עניין מייצר סיפור. עקומות וישרים במתחם מידטאון בתל אביב נסו לשלב בתוך הסדר וההיגיון את השבירה של הקצב וההפתעה עבור הצופה. חלון אחד פתוח בין עשרים סגורים. וילון אדום אחד בחזית לבנה. האלמנט השובר הוא מה שהופך דפוס יפה לתמונה עם סיפור. "חלונות 2026" - מידטאון תל אביב אורות וחלונות ונציאניים פוטו-טיפ מס' 4: הסתכלו למעלה (וגם למטה) רוב האנשים מצלמים מבנים מגובה העיניים, כי שם העיניים נמצאות, וזה אחלה. אבל זו הדרך הקלאסית, ולא תמיד המעניינת ביותר. תקרות של קתדרלות, כיפות של כנסיות, גרמי מדרגות לולייניים - שם מסתתרת הגיאומטריה הכי מרשימה, הולכת עין שמושכת את הצופה פנימה וגורמת לו לטייל בפריים. ורטורמה מקתדרלת סנט ויטוס בפראג ולמטה: שלולית אחרי גשם, נהר מתחת לגשר, חזית זכוכית של בניין סמוך. ההשתקפות מכפילה את הגיאומטריה ומוסיפה שכבה של פנטזיה למבנה מוכר. בנוסף, אולי אותם גרמי מדרגות שצילמתם כלפי מעלה נראים פוטוגניים גם כלפי מטה? העין של לובליאנה שלולית פוטוגנית בקרבת עזריאלי, תל אביב פוטו-טיפ מס' 5: מסגרת בתוך מסגרת קשת, שער, חלון, מעבר מקורה - כולם מסגרות מוכנות. מסגור בצילום עושה שני דברים בבת אחת: הוא מוסיף עומק לפריים (קדמה כהה, מבנה מואר ברקע), והוא לוקח את העין של הצופה ביד ומוביל אותה בדיוק לאן שאתם רוצים. פנורמה מתוך הקשתות שבכיכר סן מרקו, ונציה זריחה מעל הכיכר המרכזית של קראקוב שימו לב לחשיפה: חשפו לפי מה שנמצא בתוך המסגרת. המסגרת עצמה תהפוך לצללית כהה ברוב המקרים, וזה בדיוק מה שצריך כדי להוביל את הצופה פנימה. מסגור טבעי סביב הכנסייה מריה מגדלנה בירושלים פוטו-טיפ מס' 6: אדם אחד שווה אלף מטרים גובה של 40 מטר הוא מספר. דמות אנושית קטנה מתחת לקשת של 40 מטר היא תחושה. אדם בפריים נותן לצופה קנה מידה, ולפעמים גם סיפור. הטכניקה שעובדת הכי טוב: בנו את הקומפוזיציה, קבעו את ההגדרות, וחכו. לא לכל אחד - לאדם הנכון. מעיל בצבע בולט, צללית באלומת האור, מישהו שעוצר להסתכל למעלה. זה צילום רחוב בתוך צילום ארכיטקטורה, והשילוב הזה חזק במיוחד. קתדרלת סנט ניקולאס, פראג אור אלוהי, כנסיית הקבר, ירושלים מסגד ג'ומה, שמאחי, אזרבייג'ן. אפשר גם לביים סצינות כדי לכלול אלמנט אנושי ולהעצים את הארכיטקטורה פוטו-טיפ בונוס: קודם הגלויה, אחר כך התמונה שלכם אין שום בעיה לצלם את הצילום המוכר והפופולרי. צלמו אותו, תוציאו אותו מהמערכת. ואז תתחילו לעבוד: להתקרב, להסתכל למעלה, לחפש מסגרת, לחכות לאדם הנכון. שם נמצאת התמונה שאף אחד אחר לא צילם. והחדשות הטובות הן שלא צריך לטוס לפריז כדי להתאמן. מבני הבאוהאוס בתל אביב, גשר המיתרים בירושלים, קניון, תחנת רכבת, חניון מבטון - הגיאומטריה נמצאת בכל מקום. ואם בא לכם לתרגל - בחרו מבנה אחד השבוע וצלמו אותו לפחות בשלוש מתוך הגישות שבמאמר. מתחם הספרייה הלאומית בירושלים - הלובי המוכר הספריה הלאומית בירושלים - אותו לוקיישן, מבט אחר באוקטובר: חודש הארכיטקטורה בחדר כושר לצילום כל מה שקראתם כאן הוא רק הפתיח - השראה, רעיונות ונקודות למחשבה. אוקטובר הקרוב במועדון חדר כושר לצילום שלנו מוקדש כולו לצילום ארכיטקטורה, ויוביל אותו הצלם יובל שיבולי. Eye Contact, Weizmann Institute of Science, Rehovot, Israel צילום: יובל שיבולי ארבעה שבועות של אימון מובנה - הרצאות על טכניקה והשראה בצילום ארכיטקטורה, תרגילי צילום בשטח ומשוב על התמונות שלכם. נרחיב בכל אחד מהפוטו-טיפים האלה והרבה יותר, נצא לצלם, ונבין יחד מה עובד ולמה (וגם מה פחות). זה עבורכם אם אתם רוצים להתחיל לראות (ולצלם) את הבניינים סביבכם בדרך אחרת, או אם אתם מתכננים טיול לעיר גדולה בקרוב, ורוצים לשדרג את כישורי צילום הארכיטקטורה שלכם - זה החודש להצטרף. קישור לכל הפרטים על חדר כושר לצילום ואם אתם רוצים ללמוד גם על הצד הטכני - הגדרות, עדשות, חשיפות ארוכות ותיקון פרספקטיבה - הירשמו לרשימת התפוצה, והחלק השני של המאמר ינחת אצלכם במייל בימים הקרובים. אם המאמר הזה עזר לכם, שתפו אותו עם חבר שתמיד חוזר מטיולים עם אלף תמונות טיפה עקומות של קתדרלות, בפעם הבאה הוא ידע מה לעשות, ויחזור עם 10 תמונות מדויקות מדהימות :) שלכם, ויקטור. צילום: בר אלגרנטי

פתחו עכשיו את הגלריה בטלפון וגללו לחג האחרון. מה אתם רואים? קרוב לוודאי - עשרים תמונות של אותם אנשים, סביב אותו שולחן אם מדובר בחגיגות בבית או מול אותו הנוף בטיול אליו יצאתם, מאותה זווית בדיוק - זווית העמידה של מבוגר. כולם מסתכלים למצלמה. כולם מחייכים. אחלה תיעוד, זכרון מתוק. אבל סביר מאד שאף אחת מהתמונות האלה לא תלויה אצלכם על הקיר. זה לא בגלל שהתמונות רעות, אלא יותר כי הן בעלות אותו האופי התיעודי וכולן עונות על שלוש שאלות פשוטות וברורות - איפה? מתי? מי? סלפי משפחתי מהטיול האחרון לאוסטריה - זכרון מתוק מהחוויה שלנו בחגים הקרובים חצי מהמדינה תצא לטייל עם המשפחה, בישראל האהובה או בחוץ לארץ שתמיד קוסם לנו בתקופת הסתיו. כמובן שגם אנחנו הצלמים ניקח חלק בחוויה, עם המצלמה ביד ורצון לתעד בצורה יפה את רגעי האושר המשפחתיים האלה. זו בדיוק ההזדמנות לדבר על משהו שרוב הצלמים החובבים לא עוצרים לחשוב עליו: יש שתי גישות שונות לגמרי לצלם את האנשים שאתם הכי אוהבים, ורובנו משתמשים רק באחת מהן. שתי גישות שונות - תמונת התיעוד מול התמונה האומנותית תמונת התיעוד לרוב נוצרת עבור הפרוטוקול. היא עונה על השאלה מה היה? מי היה שם, איפה, ואיך כולם נראו. הפנים ברורות, הרקע נוכח, כולם בפריים, אף אחד לא חתוך. בעוד שלושים שנה זו התמונה שתעזור לכם לזהות את הדוד שכבר לא זוכרים איך קראו לו. התמונה האומנותית עונה על שאלה אחרת לגמרי: איך זה הרגיש? היא לא מנסה לתעד את כולם. לפעמים היא בכלל לא מראה פנים. היא מנסה לתפוס אווירה, מרחב, אור, יחס גדלים, רגע, עוצמה או שלווה. אף אחת מהן לא מנצחת. הן פשוט עונות על שני צרכים שונים. הטעות הנפוצה היא לא שאנשים מצלמים תיעוד, אלא שהם מצלמים רק תיעוד, וכשהם מגיעים הביתה הם מרגישים שמשהו חסר ולא מצליחים להצביע על מה. צילום פורטרט תיעודי קליל - מי היה שם? איפה זה היה? איך כולם נראו? תפיסת רגע משפחתי אינטימי - איך זה הרגיש? מתי לעבור מגישה לגישה? אין כאן נוסחה ואל תנסו להפוך את זה לטקס. לא לכל סיטואציה יש גרסה אומנותית, ובחלק מהרגעים התיעוד הוא בדיוק מה שצריך. אבל יש סימן פשוט שכדאי לזהות, מעין תחושת בטן צילומית שאומרת לכם שחסר כאן משהו, שיש כאן הזדמנות לעשות משהו מעבר לנורמה, שבא לכם ליצור ולא רק לתעד. זה אותו השריר שמחפש את הזדמנויות הצילום היצירתיות בכל סיטואציה צילומית אחרת, גם בלי שהמשפחה שם. אם אתם מרגישים את השריר הזה מתחיל לפעול - זה זמן טוב לתת לו לעבוד ולחקור את מרחב ההזדמנויות שלכם, לקחת את האקט התיעודי לאקט האומנותי. לרדת בגובה. להתרחק. לצלם "דרך" דברים, לחכות עוד שלוש שניות לרגע ייחודי. לעיתים לוותר על הפנים, לעיתים לבחון איך אפשר לשלב את בני המשפחה בתוך המרחב בו אתם נמצאים, כאילו הם מודלים בסשן צילום מקצועי, גם אם הם לא מודעים לכך. לפעמים, דווקא בשנייה שאחרי התמונה המסודרת, כשכולם כבר מפסיקים להצטלם וחוזרים להיות עצמם, נמצאות הרבה מהתמונות המרגשות והאותנטיות, שרחוקות מהתיעוד ה"יבש". כדי לעזור לכם להעשיר את התמונות המשפחתיות שתצלמו בטיול הבא, ריכזתי עבורכם 5 פוטו-טיפים שזיהיתי בטיול האחרון שלנו לאוסטריה, שעזרו לי אישית לקבל תמונות שהן לא רק תיעודיות, אלא גם תמונות שאיפשרו לי להביע את החוש האומנותי והרגשי. פוטו-טיפ מס' 1: תנו להם להיות קטנים בתוך הנוף זו הגישה שפותרת את הקונפליקט הגדול של כל צלם נוף שיצא לטייל עם המשפחה: או שאני מצלם נוף, או שאני מצלם אותם - מחייכים, גדולים בפריים על רקע מטושטש. דמות אנושית קטנה בתוך פריים רחב עושה שני דברים בבת אחת. היא נותנת לנוף קנה מידה - פתאום ההר באמת נראה גדול, והנוף מקבל בוסט של חיים ורגש, והתמונה הופכת אותו להרבה יותר אישי. זו כבר לא עוד תמונת נוף או ארכיטקטורה גנרית, זו התמונה שבה הילדה שלכם עומדת מול המבנה המרשים הזה. מיה מתפעלת מוילת הקיסר בעיירת בד אישל טכנית: עדשה רחבה, 16 עד 35 מ"מ, צמצם סביב F/8 עד F/11 כדי לשמור על חדות לכל אורך הפריים. חפשו צבע בולט - מעיל בצבע בולט על רקע ירוק או אפור עובד מצוין. ואל תפחדו שהדמות תהיה קטנה מדי. היא יכולה לתפוס חמישה אחוזים מהפריים ועדיין להיות הנושא שלו. מטיילים בארמון הלברון בזלצבורג פוטו-טיפ מס' 2: רדו לגובה שלהם (ואף יותר למטה) רוב תמונות הילדים בעולם מצולמות מלמעלה, פשוט כי ככה מבוגר עומד. התוצאה היא נקודת מבט של מבוגר על ילד: ראש גדול, גוף מקוצר, רצפה בתור רקע. הזווית העליונה "מקטינה" את הדמות, ומורידה מהמשמעות שלה. תרדו על הברכיים. לפעמים ממש על הבטן. ברגע שהמצלמה נמצאת בגובה העיניים שלהם, שני דברים משתנים - הרקע הופך מרצפה לעולם אמיתי עם עומק, והצופה מסתכל על הילד בגובה הטבעי שלו, מה שהופך את הצילום ליותר אותנטי. זו התאמה קטנה בגוף ששווה יותר מכל שדרוג ציוד או טכניקה. פורטרט שובב של מיה בארמון הלברון בזלצבורג טיפ בונוס: אותו כלל עובד גם בכיוון ההפוך. צילום מלמעלה במאה אחוז, ממש מעל, יכול לתת תמונה גרפית ומדליקה של ילד שוכב על הדשא. או ההיפך, צילום ממש מלמטה יכול להעצים את הדמות ולהפתיע את הצופה. פורטרט בגובה העיניים - מייצר תחושה יותר טבעית ונעימה משחקים בין העצים - במהלך עצירה במסלול המשפחתי בפלורי, בקרבת העיירה Flachau טרמפולינה בגן משחקים טיפוסי - צילום עם הטלפון פוטו-טיפ מס' 3: תפסיקו לבקש מהם להסתכל למצלמה "תסתכלו הנה!" הוא המשפט שהרג לא פחות תמונות של אנשים מאשר טשטוש או טעות בחשיפה. ברגע שביקשתם, הילד עוצר את מה שהוא עשה, מייצר חיוך שהוא לא באמת מרגיש במקרה הטוב, או שמתחיל לעשות "דווקא" ולהתעלם מהבקשות שלכם במקרה הפחות טוב, ואתם מקבלים תמונה של ילד מצטלם במקום תמונה של ילד (מבינים את ההבדל?). אז לצד התמונות המבוימות, צלמו גם את הפעילות שלהם. הוא רץ, מטפס, אוסף אבנים, מתעקש לסחוב את המקל הגדול מדי. זה הנושא - הסיפור, ההתרחשות. הפנים יגיעו לבד, ולרוב דווקא ברגע שהוא שוכח שאתם שם. משתוללים בנתב"ג לפני הטיסה מבחינת הגדרות, כדאי להיות מוכנים מראש: מהירות תריס של 1/500 ומעלה כדי להקפיא ילד שרץ, פוקוס עוקב (AF-C או AI Servo) עם זיהוי עיניים אם המצלמה שלכם תומכת, וצילום ברצף קצר. פספוס תמונה כי הפוקוס לא הספיק זה תסכול מיותר. למדנו שמיה אוהבת לרוץ כמעט בכל הזדמנות שיש. לא צריך לספר סיפור, כי כידוע, תמונה אחת עושה את זה הרבה יותר טוב. פוטו-טיפ מס' 4: צלמו את הקשר והחיבור, לא את האדם התמונות המשפחתיות שמחזיקות הכי הרבה שנים הן כמעט תמיד תמונות שמראות את הקשר והרגש בין בני האדם, לא רק תמונות של האנשים. חיבור בין סבתא ונכדה או שתי אחיות. אבא שמרים את הילד. אמא במשחק עם הילדה שלה. שיחה בין אמא לבת הסיבה פשוטה: כשמצלמים בגישה של לצלם את האדם - התמונה מספרת מי הוא. תמונה של אינטרקציה או פעולה שמביעה את הקשר בין הדמויות מספרת מה יש ביניהם, מייצרת רגש עמוק יותר והתמונה שתווצר מהרגע תהיה אחת שבאמת רוצים לזכור. חפשו את הידיים, את המרחק בין הראשים, את המבטים ברגע שבו אחד מסתכל על השני. מדברים על החיים וכאן דווקא מותר להתקרב. עדשה סביב 50 עד 85 מ"מ, צמצם פתוח יחסית - F/2.8 עד F/4 - שמטשטש רקע מסיח ומשאיר את שני האנשים ואת מה שביניהם. פוטו-טיפ מס' 5: היכנסו לפריים גם אתם ההורה שמצלם הוא האדם הכי חסר בכל אלבום משפחתי בעולם. אתם נמצאים שם בטיול, מצלמים, מתעדים ומייצרים את האומנות שלכם. אתם נוכחים במובן הצילומי אבל לא נמצאים שם במובן הויזואלי. עבורכם ובמיוחד עבור הילדים, שפחות מתרגשים מהצדדים האומנותיים של היצירה שלכם - החוסר של ההורה מורגש, וזאת אחת השאלות המרכזיות שהם ישאלו אתכם. זו לא נקודה טכנית, היא רגשית מאד, אבל יש לה פתרון טכני: חצובה קטנה, טיימר של עשר שניות או שלט מרחוק, ותמונה אחת ביום שבה גם אתם בפנים. אפשר כמובן לבקש ממטיילים אחרים בסביבה שיצלמו אתכם, אפילו עם הטלפון. ואם שום דבר אחר לא אפשרי - גם סלפי יעשה את העבודה :) לא צריך שהתמונה תהיה מושלמת. צריך שהיא תהיה קיימת. פוטו-טיפ בונוס: תנו מקום ל"ויתורים" וחיו איתם בשלום לא הכל ורוד. למשל, יצא שהסנדלר הלך יחף והטיפ האחרון, להכניס את עצמכם לפריים - נכתב במפורש כי אין לי אף תמונה שאינה סלפי עם המשפחה. זה בסדר ואני נאלץ להשלים עם זה, אבל אם יש משהו שהייתי מתקן בחווית הצילום בטיול זה זה. הכי טוב שאני יכול לעשות זה לחלוק את זה איתכם, כדי שלא תעשה את הטעות הזו בעצמכם :) מנקודת מבטי כצלם, בעשרה ימים באוסטריה, בחוויה המשפחתית עם ילדה בת כמעט שלוש ותינוקת בת חודשיים ויתרתי על לוקיישנים מדהימים בשקיעה ובשעה הכחולה, פשוט כי זה בדיוק הזמן של ההתארגנות לערב, הארוחה וזמן האיכות עם המשפחה. הגעתי לאגם Gosausee המרהיב בצהריים, בתנאי האור לא מיטביים, במקום בזריחה וצילמתי שם פריים אחד בודד בלבד. על מקומות אחרים ויתרנו כי היו בהם מסלולים מעט מאתגרים (בטח עם עגלה) או כאלה שהיו במרחק נסיעה ארוך מדי לבנות. בחלק מהזריחות שכן הגעתי אליהן, חתכתי את הסשן מוקדם ממה שהייתי עושה עם צלמים, כי היה צריך להתחיל את יום הטיול עם המשפחה. זריחה באגם Mondsee. כעשר דקות אחרי הפריים הזה, הופיעה שכבת ערפילים מהממת מעל משטח האגם שייצרה אוירה קסומה ביחד עם אור השמש הנמוכה. למרות הקסם, הייתי צריך לקפל את הציוד ולחזור למלון, כדי להתחיל את היום עם המשפחה ויתורים שהיה קשה לי לעשות כצלם, והכי קל בעולם כאבא. הפואנטה היא לא לצלם הכל. לא תצליחו. הפואנטה היא שברגעים שכן מצלמים, תהיו נוכחים, תדעו מה אתם מקבלים ועל מה אתם מוותרים, ושתהיה לכם יותר מגישה אחת בארגז הכלים. מה לעשות בחג הקרוב אל תנסו ליישם את כל חמשת הכיוונים בבת אחת. בחרו שניים שלושה, ותרגלו אותם לאורך כל הטיול הקרוב. אם אני צריך להמליץ על אחד, זה יהיה הטיפ הרביעי - לצלם את החיבור בין הדמויות, החברים או בני המשפחה. הוא לא מאד מורכב לביצוע, דורש מכם להיות קשובים לאינטרקציות בין בני המשפחה, ולתפוס זווית יפה שמציגה את החיבור והרגש בין המצולמים. ובעיקר, הוא זה שיכול לתת לכם תמונה מרגשת באמת שתרצו להדפיס ולתלות. כי בסוף, בעוד עשרים שנה, התמונה שתישאר על הקיר היא זו שמזכירה לכם את החוויה שעברתם ואת הקשר בין האנשים האהובים עליכם. מתנה שממשיכה גם אחרי החג - הגיפט קארד שלנו אם יש בסביבה שלכם מישהו שכל הזמן מצלם את הילדים והנכדים (או בכלל אוהב לצלם) ותמיד אומר שהוא רוצה ללמוד לעשות את זה יותר טוב - המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לו היא הגיפט קארד של פוטו טיפס, מתנה חוויתית ומלאה בערך, הרבה יותר מעוד אגרטל לסלון :) הוא ניתן למימוש בסדנאות, בקורסים הדיגיטליים ובחדר כושר לצילום, והמקבל בוחר בעצמו מה מתאים לו ללמוד ומתי. כל הפרטים על הגיפט קארד בקישור הבא. אם המאמר עזר לכם, שתפו אותו עם עוד הורה או סבא שיוצא לטייל ולצלם בחג. שיהיה לכם חג שמח ושנה נפלאה מלאה בהשראה וצילומים נפלאים! 💚 שלכם, ויקטור

יומיים אחרי צילומי הזריחה הראשונים שלי מעל העיירה ורפן שבאלפים האוסטריים (Werfen), קמתי שוב - אבל עשרים דקות מוקדם יותר. נסעתי לאותו לוקיישן בדיוק, אבל עם החלפה בסדר בין שתי התצפיות בהן ביקרתי בסשן הראשון. הפעם הגעתי מוקדם יותר, כעשר דקות לפני השיא של השעה הכחולה, דווקא לתצפית השניה בה הייתי בפעם הראשונה. ידעתי איפה בדיוק להעמיד את החצובה, ידעתי איפה העיירה ממוקמת ביחס לכביש המהיר, מאיזה כיוון האור יגיע ומתי, וידעתי בדיוק איזה פריים אני רוצה. תצפית על עיירת Werfen בשעה הכחולה הסשן הזה ארך שעה וחצי, וגם בו ביקרתי שוב בשתי התצפיות אך בסדר ההפוך והנכון יותר, והוא נתן לי כמה מהתובנות המשמעותיות שלי מהטיול. האם כדאי לתכנן לפרטי פרטים ככל הניתן סשן צילומי זריחה? האם כדאי לוותר על לוקיישן חדש כדי להרוויח את הדיוק של לוקיישן שכבר ביקרתי בו? האם כדאי ללכת עם הלב ולקבל פריים שאני יודע שיהיה ייחודי? מהסשן הזה יצאתי עם עוד תמונות של העיירה, הסביבה שלה והמבצר המרשים Hohenwerfen, חלקן דומות למה שצילמתי יומיים לפני, חלקן מרהיבות ושונות לחלוטין. מה היה שונה? לא הציוד ולא המזל. התכנון המדויק של הסשן שקרה מבעוד מועד, והדיוק שהחלטתי לעשות ולבקר בו שוב. עוד זווית מאותה התצפית. בביקור הראשון הגעתי לספוט הזה אחרי הזריחה, ללא הקסם של השעה הכחולה. אפשר היה לצלם חשיפות ארוכות של הרכבים עם פילטר, אבל התוצאה הייתה אחרת לגמרי, הרבה פחות טובה. זיהוי של הפוטנציאל של הספוט הניע אותי לחזור אליו שוב ולצלם את התמונה הזו. תצפית על עיירת Werfen אחרי הזריחה. פריים שאני מאד אוהב, אבל ללא הקסם של השעה הכחולה. 7 טיפים שימושיים לתכנון סשן צילומי זריחה הביקור הראשון היה אמנם מתוכנן, עם מחקר מקדים של האפשרויות השונות לצילום, אבל אין כמו להיות בדבר האמיתי בשטח. בלי שהתכוונתי, הביקור הראשון הפך לסקאוטינג. במהלכו צילמתי את המבצר משתי תצפיות, מכל אחד משני הצדדים של העמק. הוא לימד אותי איפה עומדים, מה קורה שם מבחינת האור, גם של הזריחה וגם של העיירה ומה בכלל אפשר לקבל מהמקום. והכי חשוב - הוא לימד אותי מהו הסדר הנכון מבין שני הלוקיישנים. הביקור השני מימש את הפוטנציאל של המקום עד הסוף והפך לתוצר של הלמידה והמסקנות אליהן הגעתי. מבצר Hohenwerfen מעורפל הנה נקודה חשובה שכדאי להתיחס אליה: לרוב בטיולים בחו"ל אין לכם הזדמנות לביקור שני. אתם מגיעים ליעד למספר ימים, יש מגוון לוקיישנים לצלם בהם, ולא תמיד התנאים מאפשרים גיחה נוספת לספוט שכבר ביקרתם בו. יש לכם בוקר אחד בכל לוקיישן, וזהו. תכנון טוב עד הסוף הוא בדיוק זה - "ביקור ראשון וירטואלי", רק שאתם עושים אותו מהמלון בערב שלפני, עם הלפטופ או הטלפון. למזלי, הפעם הייתה לי ההזדמנות לבקר במקום שוב. במאמר הזה אני שמח לשתף איתכם 7 פוטו-טיפים שיעזרו לכם לתכנן סשן צילומי זריחה כדי שלא תפספסו אף פריים ותדעו איך להיות הכי מוכנים שרק אפשר לרגעי האמת בהן האור הכי מרהיב ומרשים. פוטו-טיפ מס' 1: חפשו השראה, אבל אל תגיעו כדי להעתיק חיפוש בגוגל תמונות, גיאוטאגים באינסטגרם, לוחות בפינטרסט ואפליקציות לאיתור לוקיישנים - כולם ייתנו לכם תוך עשר דקות מושג על הפוטנציאל של המקום. אבל יש כאן מלכודת. אם אתם מגיעים עם תמונה אחת בראש ומנסים לשחזר אותה, אתם מתחרים בצלמים שהיו שם בעונה אחרת, במזג אוויר אחר ואולי עם עדשה אחרת. את התחרות הזו תפסידו, ובדרך תפספסו את מה שכן קורה מולכם. תשתמשו בהשראה כמיפוי ולא כמטרה. תסתכלו על עשר תמונות מהמקום ותשאלו: מה חוזר בכולן, איפה עומדים, מה משמש כחזית, מה יש ברקע, מהו המוטיב המרכזי בתמונה, וכמובן איך אני מייצר משהו אחר שאף אחד עדיין לא צילם. ראיתי כמה תמונות של המזח באגם Fuschlsee אבל אף אחת מהן לא צולמה מהזווית הזו ולא כללה את הזריחה עצמה פוטו-טיפ מס' 2: תבנו וויז'ן לפני שאתם בונים לוח זמנים בהמשך ישיר לטיפ ההשראה - הוויז'ן הוא הדבר הבא שאתם צריכים לבנות לפני היציאה לשטח. החזון הזה הוא המשפט שאתם אומרים לעצמכם לפני היציאה: "אני רוצה את הטירה באור בוקר עדין, עם מעט ערפילים שעוטפים אותה, ועוד כמה שכבות של נוף שמייצרים תחושת מרחב חזקה". זה לא ציור מדויק, זו הצהרת כוונות. למה זה קריטי? כי בשטח, בחושך, כשקר ואתם עייפים, לא תמיד יש זמן לחשוב מהיסוד. הוויז'ן הוא מה שמאפשר לכם להגיע ותוך שתי דקות לדעת איפה להציב את החצובה, איך לבנות את הפריים והוא גם מה שאומר לכם אם צריך לזוז חמישים מטר כי התכנון בגוגל מפס (Google Maps) לא היה מספיק מדויק. תצפית על מבצר Hohenwerfen מבצבץ בין הערפילים אגם Jagersee בזריחה. הוויז'ן היה ליצור תמונה ברוח התמונות האייקוניות מאגם Lago Di Braies בדולומיטים. חשוב גם לזכור שהוויז'ן הוא לא מדע מדויק ואסור לתת לו לקבע אתכם, הוא יכול להשתנות בהתאם לתנאים בשטח. אולי יש יותר מדי ערפילים שמסתירים את המבצר וכדאי להסתכל 180 מעלות לחפש וויז'ן אחר? אולי המבצר בכלל לא מואר בלילה וכדאי שלא לכלול אותו בצילומי השעה הכחולה כי הוא פשוט לא יראה בתמונה (מה שקרה אצלי בפועל)? פוטו-טיפ מס' 3: לא כל לוקיישן מצטלם בזריחה עצמה "זריחה" היא לא רגע אחד, היא טווח של כשעתיים שבו אופי האור משתנה לגמרי - וכדאי להתאים את זמני הצילום וההגעה ליעד בהתאם לאופי הלוקיישן. נוף אורבני מואר או מבנה מואר נוף כזה מושלם לצילום בשעה הכחולה, כ-40 עד 30 דקות לפני הזריחה הרשמית. זה החלון שבו התאורה המלאכותית והאור הטבעי מאוזנים בעוצמתם, ואחריו האורות נשרפים. בנוסף, השילוב בין הצבעים הזהובים של האור המלאכותי והכחול העמוק בצלליות הופך את הסצינה לעוד יותר מרשימה ומעניינת. בדיוק לזמן הזה חזרתי בסשן השני בעיירת וורפן. זכרו שאם אין אובייקטים המתאימים לשעה הכחולה - אין טעם להקדים רק כדי לסמן ווי, ובהחלט אפשר לאחר את ההגעה ליעד. תצפית על עיירת סנט גילגן בזריחה אגמים והשתקפויות מעט אחרי השעה הכחולה ועד האור הראשון זה זמן מושלם לצלם נופים כאלה, כי הרוח בדרך כלל שקטה ביותר לפני הזריחה והמים רגועים מאד. בהרבה מקרים אחרי הזריחה, מתחילה גם רוח קלה שמייצרת טקסטורות וגלים קטנים על האגמים, שיכולים לפגוע בשלמות של ההשתקפויות. נוף מהאגם Fuschlsee מעט אחרי הזריחה נוף הררי גבוה בחלק מהמקרים, כשהנוף ממוקם בתוך עמקים, עטוף בהרים גבוהים מכל הצדדים, אין טעם להגיע בשעה הכחולה ואפילו לא בזריחה אלא דווקא אחרי הזריחה הרשמית. השמש צריכה זמן לטפס ולגעת בפסגות, והפריים המוצלח ביותר יכול לקרות 20-30 דקות אחרי הזמן שראיתם באפליקציה או בגוגל. הגעה מוקדמת מדי יכולה לתסכל אתכם, גם בגלל העייפות, וגם כי תצטרכו לחכות לא מעט לאור היפה והמרשים. יש לכך גם השפעה פסיכולוגית על הסשנים הבאים בהמשך הטיול, בהם תחליטו לוותר או להגיע מאוחר יותר ודווקא תפספסו את האור המושלם. אגם Gosausee - מצטלם יפה דווקא בבוקר המאוחר השורה התחתונה - מתי להגיע ללוקיישן? תבחנו היטב את אופי הלוקיישן, ואל תכוונו את השעון תמיד לאותה השעה בצורה דיפולטיבית. פוטו-טיפ מס' 4: תבדקו איפה בדיוק השמש תזרח אפליקציה כמו PhotoPills, Sun Surveyor או The Photographer's Ephemeris תיתן לכם את האזימוט המדויק של הזריחה לתאריך ולמיקום שלכם, וחלקן אפילו במציאות רבודה - מרימים את הטלפון מול הנוף ורואים איפה השמש תעלה. זה משנה הכל, כי כיוון הזריחה זז בעשרות מעלות לאורך השנה. לוקיישן שהיה מושלם באוקטובר יכול להיות פחות מעניין באפריל, פשוט כי השמש עולה מאחורי ההר במקום לצידו. בהרים גבוהים זה קריטי אפילו יותר - רכס ממזרח יכול לעכב את האור בחצי שעה שלמה מעבר לזמן הרשמי. תעשו את הבדיקה הזו בערב שלפני, בכיסא נוח, ולא בשטח בחושך. המזח באגם Mondsee, כשהזריחה מגיעה משמאל. הייתי שמח שהשמש הייתה בפריים כך שהמזח היה מכוון את העין אליה, אבל בתקופה בה הייתי זה לא היה אפשרי. פוטו-טיפ מס' 5: מזג האוויר קובע לא פחות מהלוקיישן זה נשמע בנאלי אבל זה חשוב בדיוק כמו לבחון את זמן הזריחה המדויק ולראות תמונה להשראה מהלוקיישן. הכוונה היא לא רק לבדוק את הטמפרטורה ואם יש או אין גשם, זה המובן מאליו. הרעיון הוא לבחון את מזג האוויר יותר לעומק. כמובן, גשם וטמפרטורה משפיעים על ההחלטה אם בכלל כדאי לצאת. אבל זה לא רק הם. מצב העננות ישפיע על אופי הצילומים - שמיים אפורים לגמרי או כחולים לגמרי יכולים להיות משעממים ושמיים בכיסוי עננים של 50-80% יכולים להיות מהממים. עוד נקודה היא גובה העננים - מה שאתם מחפשים זה עננים גבוהים או בינוניים שיתפסו את האור מלמטה. עננים גליים מעל אגם Mondsee עשו את כל ההבדל גם הלחות יכולה להשפיע על היתכנות לערפילי בוקר שקיימים הרבה בנוף אירופאי הררי, בתקופת הקיץ והסתיו. מפת לווין של גשמים יכולה להגיד לכם אם יהיה לכם נוח לצלם - גשם קל מזמן תנאיי צילום יפים ומיוחדים, ואילו תחזית של מבול ככל הנראה תעזור לכם להישאר במיטה החמה ולוותר על הסשן. ממליץ לכם בחום שלא להסתמך על התחזיות הראשוניות שאתם רואים בחיפוש זריז בגוגל, אלא להשתמש באפליקציות יעודיות שחושפות מידע עמוק ומדויק יותר, הרבה יותר מתאימים לתכנון סשן צילומים. דוגמא לאפליקציות כאלה - Windy, Clear Outside, Weather & Radar. פוטו-טיפ מס' 6: תחשבו את לוח הזמנים אחורה טיפ אינטואיטיבי מאד, אבל משהו שלא תמיד לוקחים בחשבון - קחו את שעת הצילום שקבעתם בשלב 3, ותתחילו לגזור אחורה את לוחות הזמנים. גזירת לו"ז 1 - הגעה בפועל 15 דקות לפחות לפני שעת הצילום, כדי לזהות איפה בדיוק נמצא הלוקיישן עצמו וכן לחקור את הלוקיישן וזוויות הצילום השונות בלייב. גם אחרי תכנון מושלם, המציאות תמיד קצת שונה. גזירת לו"ז 2 - זמן ההליכה מהחניה לנקודה, וזה החלק שהכי מפספסים. עשר דקות הליכה ביום הן עשרים בחושך עם חצובה. תבדקו מראש, ותיקחו פנס ראש. גזירת לו"ז 3 - זמן הנסיעה, ותוסיפו לו עוד עשר דקות ספייר - כבישים בהרים בחושך עלולים לקחת יותר זמן נהיגה ממה שאתם מכירים. גזירת לו"ז 4 - זמן ההתארגנות במלון - כל אחד ומה שהוא צריך בבוקר. תהיו כנים עם עצמכם, לא עם הגרסה האופטימית שלכם של לקום ברגע האחרון. עכשיו יש לכם שעת שעון מעורר אמיתית. תכוונו אותה, ותכוונו גם עוד אחת לביטחון. מפל Johannes - דרש מעט חיפוש ואיתור המסלול, וירידה תלולה של כמה דקות. הגעה מעט מוקדמת הספיקה כדי לצלם את הפריים באור שמש יפה שמאיר חלק מהנוף ברקע פוטו-טיפ מס' 7: תכינו הכל בערב - המטרה היא אפס התנגדויות הטיפ שנשמע הכי טריוויאלי הוא בפועל המכריע ביותר, כי הוא לא טכני אלא פסיכולוגי. בארבע לפנות בוקר המוח שלכם מחפש תירוץ לחזור למיטה. כל חיכוך קטן - חיפוש בטרייה, כרטיס לא מפורמט, מעיל שלא יודעים איפה הוא - הופך לתירוץ מצוין. לכן כל מה שאפשר לעשות בערב, תעשו בערב: · תיק צילום ארוז וסגור ליד הדלת, חצובה כבר בתא המטען · בטריות טעונות וכרטיסים מפורמטים · פילטרים נקיים ובמקום קבוע · ביגוד בערימה אחת, כולל שכבה חמה יותר ממה שנראה לכם שצריך · טרמוס או קפה מוכן אני אפילו מגדיר את המצלמה מראש בערב - מצב צילום, ISO בסיסי, פורמט RAW, מיקוד ידני מכויל. בבוקר אני רק לוקח ויוצא. ומה קורה כשהשמיים לא משתפים פעולה? לפעמים תגיעו והשמיים יהיו אפורים ומתים, או שהערפילים מכסים לגמרי את העמק, וזה יקרה גם אחרי התכנון הכי טוב. במקום לארוז ולחזור, תשאלו שתי שאלות. הראשונה: האם יש כאן פריים אינטימי במקום הפריים הרחב - פרטים, מרקמים, עצים בערפל, חשיפה ארוכה על מים. השנייה: האם יש לוקיישן חלופי במרחק עשר דקות נסיעה (שגם עליו כדאי לחשוב בתכנון המקדים) שדווקא מושלם לתנאים האלה. יער או מפל אוהבים יום מעונן הרבה יותר מאשר פסגה. ביום בו השמיים אפורים ואחידים, אפשר לחפש סיפורים ויזואליים אינטימיים על הקרקע, ללא השמיים ומעבר לזה, גם בוקר שיצאתם ממנו בלי כלום הוא סקאוטינג. הוא מלמד אתכם את המקום, ואם תחזרו אליו פעם שנייה - ואני ממליץ לחזור - התכנון של הפעם הבאה יהיה מדויק פי כמה. רוצים לתרגל את זה בשטח? תכנון זריחה מדויק כפי שכתבתי כאן במאמר - הוא בדיוק מה שאנחנו עושים בטיולי הצילום שלנו, רק בקנה מידה של טיול שלם - לוקיישנים שנבחרו בקפידה, מרדף אחרי תנאי האור האופטימליים, החלטות חכמות בזמן אמת כדי לשדרג את החוויה הצילומית. וזריחה אחרי זריחה שבה רואים את התהליך הזה עובד בשטח ולא רק על הנייר. כמובן שזה לא רק בזריחות אלא בכל היבט אפשרי במהלך הטיול :) אם בא לכם לצלם נופים ברמה אחרת, להכיר מקרוב תרבויות מרתקות, לתעד את הטבע בצורה מרשימה עם הנחיה צמודה - מוזמנים לבחון את טיולי הצילום הקרובים שלנו ברחבי העולם. אומר לכם בלב שלם שתחזרו עם אוסף של חוויות של פעם בחיים, וצילומים מדהימים. בקישור הזה רואים את כל הטיולים הקרובים שלנו. ואם המאמר עזר - שתפו אותו עם חברים צלמים וקבעו איתם לאיזה טיול אתם יוצאים ביחד. שלכם, ויקטור

פאוור בנק אחד. זה כל מה שהיה צריך כדי להיות מבואס, ובצדק. אחד המשתתפים באחד מטיולי הצילום שלנו ארז אותו בתוך המזוודה, כי הוא היה גדול וכבד יחסית, והוא רצה להקל ולו במעט על המשקל של תיק הצילום שהוא סחב מהרגע שיצא מהבית, כל הדרך לנתב"ג ואז ליעד החלומי. הביטחון בנתב"ג ערך בדיקה בטחונית שגרתית ומשהו במזוודה לא היה נראה להם. הם לא ידעו מה זה בדיוק (אתם כן) אבל אצלם - אם יש ספק - אין ספק. מבלי לבדוק לעומק מה היה במזוודה הם עצרו את הפלואו שלה והיא פשוט לא עלתה למטוס. הבחור נחת ביעד עם שפע של התלהבות לקראת הטיול, עם תיק הצילום על הגב ובלי כלום מעבר לזה. בלי חצובה שגם היא נארזה במזוודה מטעמי נוחות, בלי רוב הבגדים, ועם כמה ימים של אלתורים ותסכולים במקום מיקוד בחוויה ובצילום. והעניין הוא שאני ממש מבין אותו. לא רק את התסכול בימים הראשונים של הטיול, אלא בעיקר את השיקולים באריזות והרצון להקל על עצמו. מי חושב על פאואר-בנק מרוקן שאולי יעשה בעיות? מי חושב שהמזוודה לא תגיע? אירגונים לקראת טיול הצילום הבא לקראת עונת הסתיו של טיולי הצילום שלנו החלטתי לכתוב את מאמר העזר הזה למטיילים שלנו, ולמעשה לכל מי שיוצא לחו"ל כשהמצלמה היא לא פריט לוואי אלא הסיבה לטיול. זה נכון שציוד הצילום הוא רק הכלי בידיים שלנו, והדבר החשוב הוא הידע, הכשרון, העין... ועדיין הציוד הנכון בזמן הנכון יכול להיות ההבדל בין צילום טוב לצילום מעולה. תחנת כוח גרעינים, צולם באחד מטיולי הצילום שלנו לחבל מוראביה, בדרום מזרח צ'כיה. יתכן ויהיו כאן דברים מובנים מאליו שאתם כבר מכירים, ואולי גם דברים חדשים שלא ממש חשבתם עליהם. כך או כך, מזמין אתכם לעבור על הפוטו-טיפים לאריזה נכונה לקראת טיול הצילום הבא שלכם - כדי שלא יהיה שום סיכוי שמשהו יתפספס ויעשה לכם בעיות בצ'ק אין. נקודה אחת לפני שמתחילים: המאמר הזה הוא לא על מה לקחת. על זה כבר כתבתי במאמר הזה, ומי שרוצה גם זווית של ציוד צילום בטיולי הליכה וטרקים ימצא כאן המלצות מצוינות. הפעם מדובר באיך - איך הציוד שאתם כבר יודעים שאתם רוצים שורד את הדרך מהבית עד ללוקיישן, שלם, בזמן ואיתכם. פוטו-טיפ מס' 1: קודם תחליטו איזה טיול זה זו ההחלטה שמכתיבה את כל השאר, ורוב הטעויות באריזה מתחילות מזה שלא עוצרים לשאול אותה. טיול משפחתי שבו גם מצלמים הוא לא טיול צילום. הפוקוס שלכם יילך לילדים, לבני הזוג, לקצב של הקבוצה. תיק ענק על הגב עם המון ציוד יהיה לא פרקטי בעליל והוא יכניס הרבה סרבול ואיטיות לחוויה שלכם. מה גם, בטיול כזה ידוע מראש שתצלמו פחות. תיק גדול, מעבר לעודף הציוד, עלול לגרום להרבה תסכול מהעובדה שאתם לא ממוקדים בצילום. במסע שהצילום הוא מהותו המשוואה מתהפכת: הציוד הוא הסיבה שאתם שם, והנוחות היא זו שמתפשרת. ההחלטה טיול משפחתי עם מצלמה טיול שהצילום הוא מהותו גודל תיק קטן ונוח, מינימום ציוד תיק גב גדול, ציוד מלא, מותאם לצרכים של הטיול עדשות 1-2 ורסטיליות 2-5 לפי ז'אנר הטיול חצובה (בטיול שכולל נופים) חצובת טיולים קלה, אם בכלל חצובה מסיבית ויציבה איפה נוסע הציוד תיק צילום קטן עלייך הכל עלייך, כולל החצובה רמת הסיכון שמותר לקחת בינונית, הנוחות מנצחת נמוכה ככל האפשר משתתפי הטיול של פוטוטריפס למדגסקר. כשמדובר בטיול צילום - לוקחים את התיק הגדול וכל הציוד שיהיה רלוונטי לאופי היעד פוטו-טיפ מס' 2: תיק גב, לא טרולי טרולי הוא הזמנה לבעיות ותקלות, בעיקר מול חברת התעופה. הוא נראה כמו יחידת כבודה, הוא מתגלגל לתוך שדה הראייה של הדיילת, והוא זה שגורם למישהו לומר "בוא נמדוד את זה רגע". לחברות התעופה יש נטיה חזקה לשקול ולמדוד כל טרולי, ולעיתים, בטיסות מלאות אף לחייב את הנוסעים לשלוח אותו לבטן המטוס. הציוד שלנו שוקל לעיתים מעל הערך המותר (8 או 10 קילו) והסיכוי גבוה יותר שהוא לא יעבור את האישור של הדייל/ת לעלות למטוס מאשר תיק גב. הנקודה הזו מתחזקת בטיסות בחו"ל - בארה"ב, באירופה וגם במזרח הרחוק יש נטיה של הדיילים להקפיד יותר על הכללים הנוקשים. תיק גב, לעומת זאת, נראה פחות מאיים, הוא נדחס, ויכול לעבור יותר בקלות "מתחת לרדאר". הוא גם לא נכנס להגדרה הספציפית של חברות התעופה כמו הטרולי, כך שמראש הדיילים פחות מחפשים אותו. בנוסף, אפשר להוציא ממנו מצלמה ועדשה כבדה לכיס של המעיל לפני הדלפק, אפשר לענוד אותו ולהמשיך ללכת, והוא משדר יותר קלילות, גם כשהוא גדול. חשוב לדייק: שום דבר לא מובטח לכם אם תגיעו עם תיק גב. גם תיק גב יכול להישקל אם מישהו החליט ש"היום שוקלים הכל". הסבירות פשוט נמוכה משמעותית, ואנחנו לא מחפשים כאן ודאות אלא להטות את ההסתברות לטובתנו. תיק גב עדיף מכל כך הרבה סיבות מאשר טרולי בטיול צילום פוטו-טיפ מס' 3: כל מה שנטען עולה איתכם למטוס. נקודה סוללות מצלמה, סוללות רחפן, פאוור בנקים, סוללות של פלאש, פנס ראש עם סוללה נטענת - כל דבר עם ליתיום בפנים. הכל בתיק שעולה איתכם לתא הנוסעים, שום דבר בבטן המטוס. זו לא המלצה של פוטו טיפס, זו רגולציה בינלאומית, והאכיפה שלה חדה. אם סוללה נשכחה במזוודה, התרחיש הריאלי הוא בדיוק הסיפור שפתחתי איתו: המזוודה נשלפת, נשארת מאחור, ואתם מגלים את זה בשדה תעופה זר מול מסוע ריק. שני דברים מעשיים: כסו את המגעים של כל סוללה רזרבית, בכיסוי המקורי או בסרט הדבקה, כדי למנוע קצר. ושמרו אותן במקום נגיש בתיק, כי אם יבקשו לראות אותן בביקורת אתם רוצים לשלוף ולהמשיך הלאה. בטריות, פאוואר בנקים, פנסי ראש עם בטריות - רק עליכם במטוס פוטו-טיפ מס' 4: החצובה - הימור מחושב שני שיקולים נפרדים כאן, ואנשים נוטים לערבב ביניהם: איזו חצובה, ואיפה היא נוסעת. איזו חצובה להביא לטיול? אם צילום נופים וחשיפות ארוכות הוא בונוס "על הדרך", חצובת טיולים קלה תעשה את העבודה ולא תהרוס לכם את הגב. אם הטיול הוא טיול צילום נופים בהגדרה (ביעדים כמו דולומיטים, מדיירה או איסלנד), אל תתפשרו. תגיעו עם חצובה רצינית וכבדה, כזו שתחזיק היטב בצילום חשיפות ארוכות גם ברוח חזקה או על קרקע לא יציב. איפה לארוז אותן? זו הנקודה שיכולה להיות ההבדל בין פריים מוצלח לחוסר פריים בכלל. אם הצילום הוא מהות הטיול, החצובה נוסעת עליכם, צמודה לתיק הצילום, לא במזוודה. מזוודות לא תמיד מגיעות, במיוחד בטיסות עם קונקשנים, ואתם ממש לא רוצים לעמוד מול נוף מהמם שדורש חשיפות ארוכות, ולצלם מהיד או להשעין את המצלמה על תיק לא יציב. הרי זאת הסיבה לשמה הגעתם לטיול. אם צילום נופים ו/או חשיפות ארוכות היא בונוס, אפשר להכניס את החצובה למזוודה למען הנוחות ולקחת סיכון מחושב. תדעו שאתם לוקחים אותו, וזה בסדר גמור. בטיול צילום שכל מהותו היא צילום נוף - כדאי להגיע עם חצובה יציבה ומאסיבית צילום כזה וחשיפה של מספר דקות דורש חצובה מאד יציבה ומערכת פילטרים. אם זאת מהות הטיול - עדיף שלא לקחת סיכון ולהביא אותם עליכם פוטו-טיפ מס' 5: הדיילים בדלפק הם אנשים תתכוננו לשיחה. לא לוויכוח, לשיחה. הדיילים הם אנשים, ועם הגישה הנכונה וחיוך אותנטי, הרבה מהבעיות יכולות להיפתר בצורה נעימה ונוחה. הסבירו את עצמכם, תגידו שאתם לומדים צילום וציוד הצילום מאד יקר וחשוב לכם. זה נכון שיש הרבה ציוד (כנראה מעבר למגבלת המשקל) אבל אתם ממש לא יכולים לארוז אותו במזוודה ולשלוח לבטן המטוס. במידה ונוצרת בעיה אמיתית, נסו לקרוא למנהל העמדה ולדבר איתו. זכרו את הכלל היחיד שלא מתגמשים בו - שציוד הצילום לא יורד לבטן המטוס בשום תנאי, ואת זה צריך להגיד באדיבות ובביטחון. כמה דברים שעוזרים: בדקו מראש את מדיניות הכבודה של חברת התעופה הספציפית, כי מי שמצטט את הכללים שלהם נכון מקבל יחס אחר. שימו את העדשה הכבדה בכיס המעיל לפני הדלפק. והכי חשוב, תהיו מוכנים נפשית לשלם על משקל עודף. כמה עשרות דולרים על תיק שנשאר איתכם הם עסקה מצוינת מול עדשה שנוחתת שבורה או לא נוחתת בכלל. Two Smoking Mountains כנסיית סנט ג'והאן בדולומיטים. כדי לצלם את הפריים צריך להעמיד את המצלמה גבוה מעל הגדר שקיימת בלוקיישן (= חצובה גבוהה ויציבה) ולצלם בחשיפה מאד ארוכה של כ-3 דקות (=ערכת פילטרים עם מגוון עוצמות). פוטו-טיפ מס' 6: תיק צילום ייעודי, אבל עם מקום לסנדוויץ' תיק צילום ייעודי הוא לא גחמה. המחיצות, הריפוד ומערכת החלוקה הפנימית הם לא רק גימיק שנראה טוב, זהו ההבדל בין ציוד שמגיע שלם לבין ציוד שמקבל מכה בכל טלטול. מעבר לכך, הנוחות היא שם המשחק, ואם יש ברשותכם תיק צילום שנוח לעבוד איתו ולשלוף ממנו בקלות את האביזר הנכון בזמן הנכון - אל תתפשרו על זה. תיק גב כללי עם סווטשירט מקופל סביב המצלמה הוא לא פתרון. ועם זה, שקלו תיק שיש בו גם מקום לדברים שהם לא צילום. סנדוויץ', בקבוק מים, פליז לשעת הצורך. בשטח, אחרי חמש שעות, זה משנה יותר ממה שנדמה. ולמען הסר ספק, זו לא המלצה על דגם תיק מסוים. זה נושא שלם בפני עצמו ואולי אכתוב עליו מאמר נפרד. פוטו-טיפ מס' 7: הציוד ההיקפי - מונופוד, גימבל, פלאש ורחפן, פילטרים מונופוד לצילום חיות וציפורים, גימבל לעדשות ארוכות, פלאש למי שמשלב אותו בצילום אנשים ותרבויות. כל אלו יכולים להיות שימושיים ביותר בטיולים הרלוונטיים. הכלל פשוט: אם זה טיול משפחתי והציוד הזה הוא תוספת, אפשר להכניס אותו למזוודה, בלי הסוללות כמובן, או לוותר עליו בכלל. אם זה טיול צילום והציוד הזה הוא הסיבה שאתם טסים, הוא עולה איתכם. אין הצדקה להמר על מערכת פילטרים בטיול צילום נופים או גימבל כשכל הטיול בנוי סביב צילום ציפורים ועדשת סופר טלה. קוסטה ריקה מלאה בעמדות מדהימום לצילום קוליברי, זה נוח אבל עדיין מאתגר לצלם את הציפור התזזיתית הזו. לעמוד שעה עם המצלמה ועדשת הסופר טלה על הידיים יכול להיות מייגע, ומונופוד שיקח על עצמו חלק מהמשקל בהחלט יהיה אביזר שימושי עדר כבשים ממבט ציפור - צפון יוון רגע לפני שאתם אורזים רחפן האריזה היא הבעיה הקטנה. כמו המצלמה, גם הרחפן הוא ציוד צילום לכל דבר ומומלץ לארוץ אותו בתיק הצילום העולה למטוס. הסוללות שלו כמובן גם הן עליכם. הבעיה הגדולה היא החוק במדינת היעד. יש מדינות שאוסרות הכנסת רחפנים לחלוטין והמכס מחרים אותם בשדה, לפעמים בלי החזרה. יש מדינות שמאפשרות טיסה אבל אוסרות אותה בפארקים לאומיים ובאתרי מורשת, שזה בדיוק המקומות שבגללם באתם. ויש מדינות שהקנס בהן מגיע לסכומים שהופכים את התרגיל ללא שווה. בדקו את הרגולציה של היעד לפני הטיסה, ואם התשובה עמומה, שקלו ברצינות להשאיר את הרחפן בבית. פוטו-טיפ בונוס #1: הפאוור בנקים עברו רגולציה חדשה בשנה האחרונה חברות התעופה הידקו משמעותית את הכללים בנושא. נכון להיום המסגרת המקובלת היא עד שני פאוור בנקים לנוסע, בתא הנוסעים בלבד, כל אחד עד 100Wh ללא אישור מיוחד. בין 100Wh ל-160Wh נדרש אישור מראש מחברת התעופה, ומעל 160Wh פשוט אסור. נוספו גם כללי שימוש: הרבה חברות אוסרות לטעון את הפאוור בנק עצמו משקע במטוס ודורשות שהוא יישאר גלוי ובהישג יד ולא בתא העליון. איך יודעים מה יש לכם? הנוסחה היא (mAh כפול 3.7) חלקי 1000. פאוור בנק של 20,000mAh הוא בערך 74Wh, כלומר בטווח המותר. חשוב: הכללים משתנים בין חברות, ויש חברות מחמירות יותר. תמיד בדקו את מדיניות חברת התעופה הספציפית שלכם לפני הטיסה. פוטו-טיפ בונוס #2: חשבוניות במכס סיכון לא גדול, אבל קיים, במיוחד עם ציוד חדש: חזרה לישראל דרך המסלול הירוק עם עדשה שנראית חדשה לגמרי יכולה להוביל לשאלות. שמרו את כל החשבוניות של רכישת הציוד בצורה דיגיטלית זמינה, בתיקייה בענן או בטלפון. שתי דקות של סריקה לפני הטיסה חוסכות שיחה לא נעימה בשעה שתיים בלילה בנתב"ג. זריחה באלפי די סיוסי בדולומיטים. לא רק עדשות רחבות, גם עדשות סופר טלה כמו 100-400 יכולות להיות מאד שימושיות, אם אתם מתכוננים מראש ויודעים מה צפוי לכם ביעד מה באמת קורה כאן אריזה של ציוד צילום היא לא רשימת מכולת, היא ניהול סיכונים. בכל החלטה אתם שואלים בעצם שאלה אחת: מה המחיר הצילומי והנפשי שאשלם אם הפריט הזה לא יגיע? מצלמה, עדשות וסוללות הן תשובה חד משמעית - עלינו, תמיד. חצובה וציוד נלווה תלויים באופי הטיול, ולגיטימי לקחת שם סיכון, כל עוד הוא מחושב. השבוע, לפני הטיול הקרוב שלכם, עשו תרגיל אחד: פרסו את כל הציוד על הרצפה וחלקו אותו לשתי ערימות - "בלי זה אין טיול" ו"נחמד שיהיה". הערימה הראשונה נוסעת עליכם. השנייה - תחליטו בהתאם לשיקול דעת בריא. איפה ממשיכים מכאן? את כל מה שכתוב כאן אנחנו חיים בפועל בכל טיול צילום שאנחנו מוציאים. אנחנו שולחים למשתתפים הנחיות אריזה מסודרות לפני היציאה, ובשדה יש מי שיודע להגיד לכם אם החצובה הזאת באמת תחזיק מול הרוח בדולומיטים. בסתיו הקרוב יוצאים לטיולים מהממים בסלובניה בשלכת, דולומיטים בשלכת באוקטובר, ומדיירה בנובמבר. בהמשך, יש גם מגוון עשיר של טיולי תרבות (אתיופיה, הודו) וטבע וחיות (טנזניה, קוסטה ריקה). את כל הטיולים הקרובים אפשר לראות כאן. אם המאמר עזר לכם, שתפו אותו עם חבר שטס בקרוב עם מצלמה. תודו לנו אחרי זה :) שלכם, ויקטור

במסגרת חודש ספטמבר בחדר כושר לצילום - צילום ספורט ותנועה - שמחים לשתף איתכם את המאמר הזה, על אחת הטכניקות הפופולריות והמעניינות בצילום רחוב ובצילום בכלל. תקציר לחסרי סבלנות 😉 לצלמים המנוסים שרק רוצים להתרענן, או אלו מכם שממהרים לצאת לצלם, הנה לכם סקירה קצרצרה של כל הטיפים: 1. תעבדו במוד חשיפה ידני או מוד עדיפות התריס. 2. תקבעו את מהירות התריס בהתאם למהירות האובייקט. '1/30 זאת נקודת פתיחה טובה לרוב צילומי פאנינג. את הצמצם וה-ISO תקבעו בהתאם לתנאיי התאורה, כך שתקבלו חשיפה נכונה. 3. תעבדו עם פוקוס עוקב עם מספר נקודות פוקוס ותמקמו את האובייקט בתוך אסופת הנקודות. לחלופין, ניתן לעבוד עם פוקוס ידני, שנקבע מראש לפי המרחק מהמצלמה לאובייקט. 4. תצלמו בקצב הגבוה ביותר שהמצלמה שלכם מסוגלת. 5. תעמדו יציב, עם שלוש נקודות אחיזה במצלמה, סובבו את כל פלג הגוף העליון מהמותניים. 6. תצלמו את האובייקט כשהוא נע בקו ישר בניצב אליכם. ועכשיו, בואו נתעמק. הקדמה פאנינג (Panning בלעז) היא טכניקת צילום מגניבה בה ניתן להעביר לצופה תחושה של תנועה בפריים בודד. הרעיון המרכזי הוא צילום אובייקט שנמצא בתנועה, כך שהוא מופיע בפוקוס, וכל השאר (רקע, אובייקטים אחרים) מטושטשים ו"מרוחים" בכיוון התנועה. לפרפקציוניסטים שביניכם, חשוב שתדעו שאין כוונה שהאובייקט יהיה בפוקוס מושלם, כפי שהיה מתקבל בצילום פורטרט, למשל, אבל כן שיהיה "מספיק" בפוקוס, בטח יחסית לרקע המרוח. מה גם, המריחה הקלה של האובייקט תוסיף לתחושת התנועה בתמונה. הטכניקה אינה מסובכת אך כן נדרשת מיומנות מסוימת שבאה בעקבות התנסות רבה ותמונות רבות ש"נזרקות לפח", עד שמגיע הרגע המיוחל ומתקבל פריים "וואו". כיוונים מנוגדים ברוטשילד Nikon D750 | 30mm | F/6.3 1/30 sec ISO 100 הטכניקה כאן נענה על השאלה הפשוטה "אז איך תכלס עושים את זה?" -> בוחרים לוקיישן בו קיימת תנועה ערה של אופניים / רצים / רכבים / ציפורים, שכן לא נרצה לחכות יותר מדי זמן בין כל הזדמנות לצילום. -> נעמדים בנקודה נוחה במרחק סביר מקו התנועה של האובייקט הנבחר, בהתאם לקומפוזיציה הרצויה. חשוב שהמקום יאפשר לכם לזוז בקלות ונטול עצמים זרים שיכנסו לפריים. -> מזהים אובייקט אותו נרצה לצלם, מכוונים עליו את המצלמה תוך הקפדה על מיקומו הנכון בתוך הפריים, בהתאם לקומפוזיציה, ומתחילים להתפקס עליו (נק' 1 בתרשים) -> מתחילים לצלם מספר תמונות ברצף כשהאובייקט קרוב לנקודה בה מסלולו ניצב לכיוון הראיה שלכם (נק' 2 בתרשים) תוך כדי סיבוב הגוף ועקיבה אחרי האובייקט. ממשיכים את מומנטום הצילום עד לנקודה מעט אחרי הכיוון הניצב (נק' 4). -> היעד הוא ללכוד פריים בודד או שניים מתוך הרצף בדיוק כשהאובייקט ניצב אליכם (נק' 3) בה המריחה היא הגבוהה ביותר וכן, מרחק הפוקוס בינכם לאובייקט אינו משתנה. -> עוברים על התמונות וצוהלים משמחה כשמגיעים לפריים המנצח. לפני שנצלול לטיפים המפורטים, בואו נדבר על משולש החשיפה שמשחק תפקיד חשוב בטכניקה. כמה מילים על משולש החשיפה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלושת הפרמטרים הטכניים שמשפיעים על כמות האור שהחיישן נחשף אליו בזמן הצילום (או במילה אחת - "החשיפה") - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). זהו אחד מאבני היסוד של עולם הצילום, ומגיע לו כתבה שלמה משל עצמו, אותה אכתוב בהמשך. כאן אכתוב את תמצית הדברים, מה שרלוונטי לטכניקת הפאנינג. הצמצם הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה. השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה, שיהיה צר/רדוד/קטן בצמצם פתוח ורחב/גדול בצמצם סגור. התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את החיישן לאור בזמן פתיחתו. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. האפקט האומנותי שהתריס משפיע עליו הוא מידת "הקפאתו" של הפריים או מידת "מריחתו", שזה מה שאנחנו מחפשים בפאנינג. זמן חשיפה קצר (מהירות גבוהה, למשל 1/500 השניה) יקפיא את הפריים ואילו זמן ארוך (מהירות תריס נמוכה, למשל 1/2 שניה) ימרח את הפריים, כמובן שהכל בהתאם לסיטואציה המסוימת בה אנו מצלמים. מהירות תריס איטית (כלומר, זמן חשיפה ארוך יחסית) יגרום לכל גוף הנמצא בתנועה להמרח בתוך הפריים. רגישות החיישן (ISO) הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ככל שה-ISO גבוה יותר, כך התמונה תהיה מוארת יותר, עבור כמות אור מסוימת שהתקבלה בעקבות צמצם ומהירות תריס מסוימים. ההגבר הזה בא עם מחיר - איכות התמונה נפגעת והרעש הדיגיטלי עולים יחד איתו, וההמלצה הגורפת היא לעבוד באיזו הנמוך ביותר האפשרי בסיטואציה מסוימת, ולהעלות אותו רק כשבאמת אין ברירה. מוזמנים לקרוא את סדרת #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה עבודה במוד עדיפות תריס או מוד ידני צלמים רבים אוהבים לעבוד במוד עדיפות צמצם (A בניקון ,וסוני או Av במצלמות של קנון) שכן, הדגש הוא הרבה פעמים על עומק השדה, וכאמור, הצמצם הוא זה ששולט בו. עם זאת, בצילום בו זמן החשיפה חשוב יותר מאשר עומק השדה, נעדיף לעבוד במוד עדיפות התריס (S בניקון וסוני או Tv בקנון). בצורה זו נוכל לקבוע בדיוק את ערך זמן החשיפה המתאים לכל סיטואציה כאשר מפתח הצמצם וה-ISO יקבעו בהתאם כך שנקבל חשיפה נכונה של התמונה. חלק מהצלמים המנוסים יותר נוטים לעבוד במוד ידני (M ברוב המצלמות) ולקבוע בעצמם את שלושת הצלעות במשולש. זאת אופציה לגיטימית ואף מומלצת לכל מי שרוצה לעבוד טיפה יותר קשה אבל גם להבין טוב יותר את המושג "משולש החשיפה" . מהירות התריס - כללי אצבע בין אם בחרתם במוד עדיפות התריס או המוד הידני, מה שחשוב בצילום פאנינג זה שנקבע את מהירות התריס על הערך הרצוי, בהתאם לסיטואציה. בואו נדון בכמה כללי אצבע שיעזרו לכם לקבוע את זמן החשיפה. נקודת פתיחה טובה לצילומי פאנינג שמתאימה למגוון סיטואציות תהיה זמן חשיפה של 1/30 השניה. בפועל זמני החשיפה עלולים לנוע בין 1/15 עד 1/125 שניות, כתלות במהירות התנועה של האובייקט, המרחק שלו מהצלם וכמובן האפקט הרצוי (כלומר, מהי ה"מריחה" שאתם רואים בחזון שלכם). אובייקט רחוק כשאנחנו מצלמים באורך מוקד גבוה יחסית, כל תנועה עדינה שלנו תתבטא בתזוזה מהותית בתמונה, ולכן נשאף לעבוד בזמן חשיפה קצר יותר, למשל 1/80. עבור אובייקט הנע לאט (למשל, בן אדם בריצה) נגדיל מעט את זמן החשיפה ל 1/60 כדי לקבל מריחה משמעותית ואילו עצם הנע מהר (רכב, ציפור במעוף) נצלם ב 1/125. שימו לב לקווי המריחה שהרקע מייצר. במקרה זה הפרספקטיבה תהיה שטוחה יותר ודחיסת הרקע גדולה יותר, וקווי מריחת הרקע יהיו ישרים ומקבילים לכיוון תנועת האובייקט. עגור במעוף באגמון החולה (צילום: ויקטור זיסלין) Nikon D750 | 200mm | F/14 1/80 sec ISO 100 אובייקט קרוב אובייקט קרוב נצלם באורך מוקד נמוך ונצטרך זמן חשיפה ארוך יותר כדי לקבל מריחה יפה. עבור אובייקט איטי יחסית (אדם בריצה או רוכב אופניים איטי) נעבוד עם זמן של כ 1/20 ועבור אובייקט זריז יותר (רכב, ציפור) נצלם ב 1/40. במקרה הזה, המריחה תקבל מעין צורה "מעגלית", כתוצאה מכך שקדמת הפריים יותר קרובה אלינו מאשר באובייקט מרוחק, והמריחה שלו קטנה יותר מאשר זו של הרקע הרחוק יותר. משחקים בפארק (צילום: ויקטור זיסלין) Nikon D750 | 38mm | F/4.5 1/125 sec ISO 100 צילום פאנינג מבוסס על המון ניסוי וטעיה ואין מתכון יחיד לאיך לבשל את התמונה המושלמת. ככל שתתרגלו יותר, כך תבינו יותר טוב מהו זמן החשיפה המתאים בכל סיטואציה, ותקבלו פריימים שתהיו מרוצים מהם. צמצם ו-ISO נתחיל מהקל, ה-ISO. מכיוון שלרוב נצלם פאנינג באור יום, נקבע את ערכו על המינימום שיש למצלמה להציע, 100 ברוב המצלמות של היום. זה, אגב, מומלץ תמיד, ע"מ שלא להכניס רעש דיגיטלי ולפגוע באיכות התמונה. הצמצם הוא האחרון ברשימה, וערכו יקבע כך שתתקבל חשיפה נכונה של הפריים. בד"כ באור יום הצמצם יהיה סגור יחסית, F/13 או יותר, שכן, אנחנו צריכים לקזז את האור ה"עודף" שנכנס כתוצאה ממהירות התריס האיטית. זה נכון שבמקרה הזה נקבל עומק שדה גדול יותר מהרצוי לכאורה, אבל זה לא משמעותי, שכן אנחנו מטשטשים את הרקע בגלל תנועת האובייקט. במידה ונצלם בשעות הדמדומים או בתנאיי אור חלשים יחסית, נוכל לפתוח את הצמצם, עד שנגיע לערכו הפתוח ביותר בעדשה, למשל F/1.8 או F/2.8. רק אז, כשתמו כל הקיצים נתחיל להעלות את ה-ISO. רוכבים ברוטשילד בשעות אחרי הצהריים (צילום: ויקטור זיסלין) Nikon Z7ii | 40mm | F/8 1/30 sec ISO 64 שיטת הפוקוס - עוקב עם אסופת נקודות פוקוס (או ידני) ברוב המצלמות המקצועיות, גם אלו ברמת הכניסה, ישנה אפשרות לעבוד עם "פוקוס עוקב" (מוד AF-C או Continuous Auto Focus בניקון וסוני או AI Servo בקנון). זהו מנגנון חיפוש פוקוס אוטומטי שממשיך לעבוד ולחפש את הפוקוס של האובייקט עליו אנחנו מצביעים כל עוד נמשיך ללחוץ על הכפתור (החצי לחיצה, או back button focus למי שמכיר - על כך בהמשך). מנגנון זה מיועד לצילום אובייקטים בתנועה, למשל, ילד שרץ לכיווננו, או פאנינג, שכן, מרחק הפוקוס משתנה מהר מאד תוך כדי הצילום בגלל התנועה של האובייקט. כדאי לעבוד עם מספר רב של נקודות פוקוס ולמקם את האובייקט בתוך אסופת הנקודות הזו. מספר הנקודות האפשרי יכול להיות 9 במצלמות ברמת כניסה ועד 51 ויותר במצלמות יותר מתקדמות. אין כאן כוונה שהרבה נקודות בפריים יהיו בפוקוס, מחשבה מוטעית הנהוגה בקרב צלמים מתחילים, אלא שהמצלמה תחפש את הפוקוס (האחד והיחיד) מהמידע שהיא תקבל מאחת מהנקודות שבאסופה, לפי האלגוריתם הקיים במחשב המצלמה. מבחינת הטכניקה - מתחילת מהלך הצילום ועד סופו, יש להמשיך להתפקס על האובייקט בצורה רציפה ולהזיז את המצלמה כך שהאובייקט יהיה בתוך אסופת הנקודות. בצורה זו הסיכוי לנעול את הפוקוס על האובייקט בלפחות אחת מהתמונות ברצף גדול יותר. עוקבים אחרי האובייקט תוך כדי תנועתו וממקמים אותו במרכז אסופת נקודות הפוקוס פוקוס קבוע (ידני) שיטת פוקוס מקובלת נוספת היא הפוקוס הידני. במקרה זה נהיה חייבים להעריך מראש באיזו נקודה (או באיזה מרחק מאיתנו) יעבור האובייקט שבתנועה. נמצא את הפוקוס על אותה הנקודה (בצורה ידנית או אוטומטית) ומכאן נמשיך לצלם בפוקוס ידני בלבד ללא מדידת פוקוס כל פעם מחדש (ניתן לבטל את הפוקוס האוטומטי על גבי העדשה, או על המצלמה, בדגמים בהם זה אפשרי). במצב הזה הפוקוס "קפוא", ונוכל לצלם כרצוננו מבלי להתפקס מחדש. הצילום צריך להתחיל כשהאובייקט קרוב לנקודה עליה התפקסנו, ולהסתיים מעט אחרי שהוא חלף על פניה. בפוקוס ידני קודם כל מוצאים את הפוקוס על הנקודה בה האובייקט יחלוף על פניכם, ואז פשוט מצלמים כל פעם שהאובייקט עובר, ללא חיפוש פוקוס מחדש טכניקת הצילום עם פוקוס ידני קבוע. במקרה הזה המיקוד של הצלם הוא על העקיבה נטו, בלי לדאוג לפוקוס צילום מהיר עבור כל אובייקט החולף על פנינו, נרצה לצלם רצף תמונות כדי להגדיל את הסיכוי לפריים מוצלח. לכן, מומלץ לעבוד במוד צילום מהיר (Continuous Shooting או Burst Mode או Continuous Drive Mode במצלמות השונות) בו המצלמה לוכדת הרבה תמונות ברצף, בקצב המהיר ביותר שיש במצלמה. הקצבים האפשריים הם 3 תמונות לשניה במצלמות ישנות יותר, ועד 10 תמונות בשניה ויותר במצלמות מתקדמות ומקצועיות יותר. עמידה יציבה אחד הגורמים החשובים בצילום פאנינג זה היציבות שלכם, הצלמים. הקפידו על שלוש נקודות אחיזה במצלמה (יד ימין על המצלמה, שמאל על העדשה והעינית צמודה לעין) שיקטינו את הרעידות הטבעיות שלכם. בכדי ליצור תנועה חלקה, תעמדו בצורה רפויה וגמישה, ותסובבו את כל פלג הגוף העליון מהמותן כך שהידיים המחזיקות את המצלמה ישארו באותה התנוחה (אל תסובבו רק את המצלמה עם הידיים). תעצרו את הנשימה לכמה שניות בזמן שאתם מצלמים. כל מה שעובד לכם כדי ליצור תנועה חלקה ויציבה. היציבות שלנו חשובה מאד בכל סוג של צילום, וגם צילום תנועה אינו יוצא דופן היבטים אומנותיים להתמקד באימאג' ולא בטכניקה אמנם חשוב להפנים את הטכניקה ולתרגל אותה, אבל בסופו של דבר באנו ליצור משהו אומנותי, לספר סיפור, להעביר מסר והטכניקה היא רק הכלי בעזרתו נשיג את מבוקשנו. כך התיחסו לצילום פאנינג (וצילום בכלל). תנטבו את המחשבות שלכם לעבר הפריים הרצוי, תעצרו את הנשימה לפני כל רצף צילומים, תיצרו אימאג' של התמונה הרצויה בראש עוד לפני הצילום. זה יעזור לכם לקבל את הפריים המושלם הרבה יותר מאשר דיוק בפרט טכני כזה או אחר. רכבות נותנות הזדמנות מעולה לצילומי פאנינג. העריכה בשחור לבן מוסיפה לפריים תחושה של סיפור המסתתר מאחורי הפריים, מעין אלמנט תיעודי שמגרה את סקרנותו של המתבונן (צילום: ויקטור זיסלין) Nikon D750 | 24mm | F/2.8 1/40 sec ISO 800 בניית קומפוזיציה ישנם כללים רבים לקומפוזיציה נכונה, ודרכים אינספור לשבור אותן. אין זה המקום לפרט על כל הכללים, אבל כן אתן מספר דגשים חשובים. כלל השלישים יכול לעבוד טוב בפאנינג. עדיף להשאיר יותר ספייס בכיוון התנועה של האובייקט להרגשה הרמונית יותר. גם כלל הסימטריה בו תמקמו את האובייקט ממש במרכז הפריים יהיה מתאים. שימרו על חלל מספק בכל אחד מהצדדים של האובייקט, כך נוכל לראות את המריחה של הרקע בצורה הטובה יותר. כלל הקומפוזיציה המוכר ביותר הוא כלל השלישים. בצילום תנועה לפי הכלל הזה מומלץ להשאיר את החלל הגדול יותר בכיוון תנועת האובייקט (צילום: ויקטור זיסלין) Nikon D750 | 200mm | F/11 1/60 sec ISO 125 אם החלטתם "לחתוך" את האובייקט (למשל, לצלם רק את הראש של רוכב האופניים) תעשו זאת בטוב טעם כך שחלקו של האובייקט שהשארתם בפריים יקבל משמעות מעניינת. גם הרקע חשוב תשומת הלב לפרטים נוספים בתמונה מעבר לאובייקט שבתנועה תמיד תביא לתוצאות יותר טובות. כדאי שהרקע יהיה שונה מספיק במרקם ובצבע כדי להבליט את האובייקט המצולם. למשל, רוכב אופניים עם חולצה אדומה יצטלם ממש יפה על רקע עצים ירוקים מרוחים. במידת הצורך, תשנו את המיקום שלכם או את זווית הצילום כדי לשנות את הרקע. בנוסף, מומלץ לשלב אובייקטים נוספים בפריים, העומדים במקום, או נעים במהירות או כיוון שונים מהאובייקט המרכזי על מנת לייצר צורת מריחה שונה מהרקע עצמו. הימנעו מלהכניס פחים וזבל או עצמים לא אסטטיים שלא משתלבים טוב עם הסיפור של התמונה. פריים נהדר של הצלם אילן שחם במהלך הג'ירו ד'איטליה שהתקיים בירושלים. דרכו של אילן לספר סיפור מעניין יותר על הג'ירו הייתה לכלול את הקהל בפריים. המריחה של הקהל הדגישה את המהירות הרכיבה הגבוהה. Nikon D810 | 200mm | F/22 1/80 sec ISO 250 כמה סיפורים בפריים אחד אחד הדברים שאני מאד אוהב זה לשלב מספר סיפורים ולהציג אותם באותה התמונה. פאנינג מאפשר לנו לעשות זאת בעזרת שילוב מספר אובייקטים בפריים אשר נעים בכיווניים או מהירויות שונות. במקרה הזה חשוב לבחור את הסיפור המרכזי ולהחליט בהתאם מי הוא האובייקט שיהיה בפוקוס. ברגע שבחרתם, תיישמו את הטכניקה על אותו האובייקט. יתר האובייקטים הנעים בפריים יסתדרו בהתאם. הרעיון אינו פשוט לביצוע בעיקר כי הוא מצריך מידה של מזל לתפוס את התזמון הנכון בו כל האובייקטים בפריים עובדים יחד ומייצרים את הרבגיוניות בתנועתם. אדייק ואומר כי אין זה באמת "מזל" אם כי סבלנות והתמדה - מיצאו את הספוט שעובד עבורכם מבחינת התאורה והקומפוזיציה והישארו בו עד לקבלת הפריים הרצוי. רגע מיוחד מתוך סדנת צילום פאנינג ברוטשילד Nikon Z7ii | 35mm | F/8 1/30 sec ISO 64 טיפ בונוס #1 - האם לעבוד עם חצובה או מונופוד? ישנם צלמים אשר ממליצים לצלם פאנינג על חצובה או מונופוד. מסכים שצורת עבודה זו יכולה לתרום ליציבות המצלמה. עם זאת, איני חובב השיטה ולא ממליץ עליה, כי בעיניי תנועת הגוף שלנו טבעית יותר ומחברת את הצלם לפריים מהבחינה הרגשית לעומת צילום על חצובה בו העבודה היא מקובעת וטכנית יותר. טיפ בונוס #2 עבודה עם Back Button Focus ברוב המצלמות של ימינו ניתן להגדיר מדידת הפוקוס בלחיצה עם האגודל על אחד הכפתורים האחוריים במצלמה (בד"כ מימין לעינית) ולא בחצי לחיצה על הכפתור הצילום. במקרה זה, הפוקוס מתבצע בלחיצה על הכפתור האחורי עם האגודל, והצילום מתבצע כרגיל, בעזרת כפתור הצילום. זהו נושא לפוסט נפרד, אותו אכתוב בהמשך. במשפט אחד אומר כי זאת השיטה המועדפת עליי תמיד, ועבורי יש לה מספר יתרונות שמשפרים מהותית את היציבות שלי והיכולת למצוא את הפוקוס הרצוי בסיטואציות שונות, בטח כשאני מצלם אובייקטים בתנועה. מוזמנים לקרוא את המאמר הבא על שימוש בכפתור פוקוס אחורי. טיפ בונוס #3 איך להפוך את התיאוריה הזו לפרקטיקה? אם בא לכם לצלם תמונות פאנינג מרשימות ומדויקות ולא רק ללמוד את התיאוריה, מזמין אתכם להצטרף למועדון שלנו, חדר כושר לצילום. חודש ספטמבר מוקדש כולו לצילום ספורט ותנועה בו נלמד גם על טכניקת הפאנינג. כמו בכל חודש במועדון צפויה לכם חוויה למידה אחרת מכל מה שאתם מכירים - הרצאות טכניקה והשראה, אתגרי צילום, שיעורי משוב בקבוצות קטנות, קוויזים כיפיים לבחינת הידע, תחרות חודשית עם פרס שווה ומפגש פרונטלי מעשי בו תתרגלו את כל מה שלמדתם במהלך החודש, עם הנחיה וליווי צמוד של המנטורים במועדון. אם בא לכם לבחון את המועדון בלי להתחייב מראש לתקופה ארוכה - מוזמנים להצטרף לחודש אחד של התנסות, עם הטבה ייחודית של 50%. אנחנו מאפשרים את זה בכיף גדול ומתוך אמונה מלאה שאחרי החודש הזה תתמכרו ותרצו להמשיך. כאן מצטרפים ומתחילים לאמן את שרירי הצילום. מילות סיום צילום תנועה בכלל וצילום פאנינג היא טכניקה מהנה ביותר, וגורמת לסיפוק רב כשמתקבל הפריים הרצוי. היא דורשת מעט סבלנות ותרגול, אבל כמו בכל תחום צילום - ככל שתצלמו יותר ותתרגלו יותר, כך תגיעו לתוצאות מדהימות יותר מהר יותר. אשמח מאד אם תכתבו מה דעתכם על המאמר בתגובה לפוסט ואם יש לכם חברים שהמאמר יעזור להם - שתפו אותו איתם והזמינו אותם להצטרף למשפחת פוטוטיפס. שלכם, ויקטור

הערת העורך: מדי פעם אנחנו שמחים להעביר את הבמה לצלמים מהקהילה שלנו כדי שישתפו מהניסיון שלהם בשטח. המאמר הבא הוא הצצה אישית לתיק הציוד של מנואל ולמה שעובד לו הכי טוב, אז קראו, קבלו השראה ותרגישו חופשי לאמץ מזה את מה שמתאים לכם! למרות שהיו כמה חדשות מעניינות השבוע (כגון עדשה חדשה של סוני ועדכון של לייטרום), החלטתי שהשבוע אכתוב על קיט צילום הרחוב שלי. כמובן שכדי להפיק צילום רחוב טוב כל מה שצריך זה כישרון וקצת מזל, אבל בגלל אין לי אף אחד משניהם, החלטתי שגם עבור סוגת הצילום הזו אנסה להשתמש בציוד איכותי. נתחיל מהמצלמה למרות שהמערכת העיקרית שלי היא קנון, לסוני יש מבחר גדול יותר של עדשות קטנות ואיכותיות שמתאימות לצילום רחוב. המצלמה שבה אני משתמש היא Sony A7CR, מצלמה ללא מראה עם חיישן בגודל מלא (full frame), רזולוציה מרשימה של 60 מגה פיקסלים, טווח דינאמי רחב, מייצב מצוין ופוקוס מדויק ומהיר למדי. גם הרזולוציה הגבוהה מאפשרת לחתוך ולקבל "זום דיגיטלי" בזמן העריכה מבלי לוותר על איכות תמונה. אגב, למרות שרכשתי את המצלמה לצורך צילום ברחוב, גיליתי שהיא מצוינת גם לצילום נופים ואני לא מהסס להשתמש בה גם למטרה הזו. מידי פעם אני יוצא לרחוב עם Canon R5 Mark II, שטובה מאד בצילום של תנועה מהירה וגם תואמת למגוון עדשות אחרות. Sony 20mm f/1.8 G - קרוב ורחב עדשות: איכותיות, קבועות, אבל לא תמיד קטנות כאמור, ההחלטה לאמץ את המערכת של סוני במקביל לקנון נבעה בעיקר מהיצע העדשות למערכת הזו, ממגוון רחב של יצרנים. העדשה הראשונה היא Sony 20mm f/1.8 G, סופר-רחבה, קומפקטית ואיכותית שאני בהחלט יכול להמליץ עליה. העדשה הבאה היא זו שבה אני עושה את השימוש הנרחב ביותר בצילום רחוב בזמן האחרון, Sony 35mm f/1.4 GM. זו לא עדשה קומפקטית אולם האיכות ומהירות הפוקוס שלה מרשימות מאד. אורך המוקד של 50 מ"מ מכוסה על ידי עדשת Sony 50mm f/1.4 GM, מאותה סדרה ואותם מאפיינים כמו ה-35 מ"מ. בין שני אורכי המוקד האלה קיימת עדשת Sony 40mm f/2.5 G, עדשה מאד קטנה ואיכותית שמייצרת מערכת קומפקטית במיוחד ביחד עם המצלמה. עבור פורטרטים בחרתי בעדשת Sigma 85mm f/1.4 DG DN, שגם היא לא בדיוק עדשה קומפקטית. במערכת של קנון, בנוסף לעדשות הזום אציין את עדשת Canon 50mm f/1.2L הותיקה. היא לא קומפקטית, לא קלה והפוקוס שלה לא זריז, אולם איכות התמונה והיכולת שלה לבודד נושאים הופכת אותה לפופולרית אפילו היום, כמעט 9 שנים אחרי שהוכרזה. לבסוף אציין שמבחירה אישית, אני לא נוטה להשתמש בעדשות זום לצילום רחוב. Sony 35mm f/1.4 GM - אורך המוקד המועדף בזמן האחרון Sony 40mm f/2.5 G - מספיק קטנה כדי לגרום לצ'יוואווה להתעצבן Sony 50mm f/1.4 GM - אורך המוקד הקלאסי לצילום רחוב פילטרים: לעיתים הכרחי, בדרך כלל לא בגלל שבדרך כלל בצילום רחוב אנו עוברים בין אזורים מוארים לחשוכים, פילטרים מכהים יכולים לסרבל. ובכל זאת, לעיתים אני עושה שימוש בפילטר מכהה שמאפשר לצלם בצמצם פתוח גם באור יום, אולם לא יותר מפילטר של 6 סטופים. כמו שציינתי במאמר על צילום נוף, לעיתים אני עושה שימוש בפילטר מקטב (CPL) שגם מכהה וגם יכול לייצר תחושה וצבע מעניינים. חצובה: קל! גם בהתייחס לצילום נוף, בצילום רחוב אשתמש בחצובה קלה יחסית: גם כדי להקל על ההליכה וגם כי אורכי המוקד קצרים. החצובה בה אני עושה שימוש היא Falcam TreeRoot, חצובת פחמן קלה בגודל בינוני. החצובה גם מאפשרת פתיחה וסגירה מהירה ואכסון קל בתא צידי של תיק גב. ראש החצובה הוא אותו ראש בו אני עושה שימוש בצילום רחוב: Leofoto G4 Pro. הוא לא מהיר לשימוש, אולם הוא מאפשר שליטה מדויקת. אציין שמן הסתם, אני לא אקח איתי את החצובה בכל פעם שאצא לצלם ברחוב. זה לעיתים קרובות משקל מיותר. Sigma 85mm f/1.4 Art DG - לפורטרטים עם עומק שדה רדוד Canon RF 50mm f/1.2L - כבדה, גדולה, איטית וקסומה ושטויות אחרות… תיק נוח ברחוב נרצה ללכת, לזוז, אולי להחליף עדשה וגם לעצור ולשתות קפה. כדאי לבחור תיק נוח, לא גדול ומאובטח. מומלץ מאד שיהיה לו מקום לבקבוק מים בתא נפרד מהמצלמה. אישית אני מעדיף תיקי גב, בגלל חלוקת המשקל והגודל. נכון לעכשיו התיק המועדף עלי הוא Think Tank Focus Point 30. רצועת מצלמה אני עושה שימוש ברצועה גמישה עם מתאמים ללולאות של Peak Design, מה שמאפשר לי לחבר את הרצועה מלמעלה, מלמטה או שילוב של שניהם. ושוב תזכורת למאמר על ציוד לצילום נוף, פלטת החיבור מאפשר לי לחבר את המצלמה לחצובה ללא הסרתה מהמצלמה - מהיר ונוח. גם לחברות אחרות כמו PGYTech יש פתרונות דומים. גשם קצת קשה לחשוב על זה באוגוסט, אבל בנוסף למגן גשם למצלמה ולתיק, אני ממליץ בחום להחזיק בתיק הנוח שרכשתם גם מגבת קטנה לניגוב המצלמה ברגע שתכנסו לבית קפה או מסעדה. אגב: גם שקית פלסטיק עם כמה גומיות תעשה את העבודה להגנה נגד גשם. וקלאסיקות אחרות - חובה בכל תיק של צילום רחוב סוללות טעונות וכרטיסי זיכרון ריקים, ביגוד שמתאים לסביבה ולא בולט במיוחד, בקבוק מים כשחם בחוץ, מטלית מיקרופייבר לניקוי העדשות וכסף קטן לנגני רחוב שתרצו לצלם. וזהו כמובן שאתם יותר ממוזמנים לכתוב כאן בתגובות על הקיט שלכם, המלצות וטיפים נוספים לצילום רחוב. ושיהיה סוף שבוע נעים ומלא צילום לכולם/ן! קצת עליי, למי שלא מכיר... נעים מאד, שמי מנואל כהנא. גיליתי את עולם הצילום ממש מזמן כשרציתי להראות לחברים שלי את היופי של ישראל מבפנים, אבל נכנסתי לנושא ברצינות כאשר השתלטתי על ה-DSLR של אחי כמה שנים מאוחר יותר, והשאר היסטוריה. מצלם כל מה שמופיע מול המצלמה, אוהב במיוחד צילום רחוב וחשיפות ארוכות. חובב ציוד איכותי, במיוחד עדשות עם פסים אדומים. מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם

במילה אחת - פרפקציוניזם יש תמונה אחת, מהאהובות שצילמתי אי פעם שכמעט מחקתי. למה? כי באותה נקודת זמן חשבתי שהיא "לא מספיק חדה" ו"צלם ברמה שלי לא יכול להרשות לעצמו לעשות טעות טכנית ולהביך את עצמו מול כל העולם". אחחח, השטויות שאנחנו אומרים לעצמנו שמשתקים אותנו, במקום לקדם ולפתח. סיפור הרקע, ממש בקצרה. טיול משפחתי לתאילנד. ביקור בחוות פילים. חווית רחצה עם הפילים - אטרקציה מוכרת לכל תייר שביקר בממלכת סיאם הקסומה. צילום שלימים קיבל את הכותרת "הפיל אותה מצחוק" 🐘 הערת צד שחשוב לי להבהיר - מדובר באחת החוות הפועלות להצלת פילים מסחר לא חוקי ושיקומם, בעזרת פעילות תיירותית שמהווה את עיקר מקור המימון שלהם הפיל אותה מצחוק אישה שאני אוהב, צוחקת מכל הלב, בחיבוק-ריקוד מטריף עם אחת החיות המדהימות בתבל, ברגע אחד קסום שמעולם לא קרה בעבר ולעולם לא יחזור. לא תאמינו, אבל פסלתי אותה בסינון הראשון כי לטעמי היא לא הייתה חדה מספיק, או יותר נכון - מרוחה קלות. ניתוח קצר מצביע על אחת הטעויות הטכניות הנפוצות שצלמים עושים - צילום במהירות תריס איטית מדי ביחס להתרחשות. 1/60 השניה זה פשוט לא מספיק לסצינה דינמית עם תנועה משמעותית. "הפיל אותה מצחוק" תאילנד, 2016 לשמחתי הרבה, מיכל זכרה את הרגע הזה ושאלה אותי אחרי שכבר חזרנו לארץ מה קרה לתמונה ההיא. אמרתי לה בשקט ובמבוכה קלה: "אה.... לא משנה, התמונה בסוף לא ממש מוצלחת" "מה??? איך זה יכול להיות? ממש התלהבת ממנה כשהראית לי אותה במקום!" אמרה בפליאה. מה שעניתי לה הוא הטעות הכי גדולה שצלמים עושים כשנותנים לפרפקציוניזם להשתלט עליהם, ומפספסים בגדול את הדבר הכי חשוב בצילום. "אמממ, נכון, על המסך הקטן זה נראה סביר, אבל כשעושים זום אין על המסך, זה יצא לא טוב, התמונה ממש לא חדה". אחת הטעויות הכי גדולות של צלמים - במיוחד בתחילת הדרך - היא להתמכר לחדות ולפוקוס כאילו זו כל התכלית של הצילום. כשאתם מכורים לכל דבר שהוא טכני בלבד, תשומת הלב מתנקזת לפיקסלים, לפחד שלא לשרוף או לא לקלוע לחדות מושלמת, ובדרך נשמט מהיד כל מה שבאמת עושה תמונה גדולה: הסיפור, הרגש, האור, הרגע האנושי שחולף בשבריר שנייה. במאמר הזה אני רוצה לשחרר אתכם מהמלכוד הזה - לא כדי שתזלזלו בטכניקה, אלא כדי שהיא תשרת אתכם במקום לשעבד אתכם. פוטו-טיפ מס' 1 - חדות היא כלי, לא מטרה בואו נסכים על משהו: חדות היא חשובה. תמונה שכולה מטושטשת או מרוחה בטעות פשוט לא עובדת. אבל חדות היא כמו איכות הנייר שעליו כתבתם מכתב אהבה - היא צריכה להיות טובה מספיק, אבל אף אחד לא יזכור את הנייר. הוא יזכור את מה שכתבתם. צילום חד לגמרי אך חסר נשמה יישכח תוך שנייה. צילום מעט רך אך עם רגש אמיתי - נחרט בזיכרון. ברגע שהנושא ברור וקריא, החשיבות עוברת מיד למקום אחר: מה רציתם לספר, ואיזה רגש ניסיתם להעביר. פוטו-טיפ מס' 2: תשאלו את השאלה הנכונה אחרי כל צילום הרגל קטן שמשנה הכל: אחרי שאתם מצלמים, אל תשאלו את עצמכם "האם זה חד עד הפיקסל האחרון?". תשאלו "מה רציתי לספר פה? איזה רגש ניסיתי להעביר?". השאלה הראשונה נועלת אתכם על מסך המצלמה. השנייה מחזירה אתכם לסצנה, לאור, לאנשים. תתאמנו לסמוך על העין ועל הלב - כשהתמונה יפה ונוגעת, החדות יורדת בחשיבות שלה בעשר דרגות. אור מהבודהה פוטו-טיפ מס' 3: תפסיקו לבחון תמונות בזום של 300% זו אולי הטעות הכי נפוצה ששוברת אנשים בלי סיבה. תלמיד מגדיל תמונה ל-300% ומעלה על המסך, מחפש את הפרט הקטן ביותר, ואז מכריז "התמונה לא חדה" וזורק אותה לפח. אבל בהגדלה קיצונית כזאת גם צילום מושלם ייראה רך, ואם תמשיכו - תראו את הפיקסלים עצמם. תחשבו על זה ככה: אף אחד לא בוחן ציור שמן בזכוכית מגדלת ואז מתלונן שרואים משיכות מכחול. כל קובץ דיגיטלי "נשבר" בהגדלה אינסופית - זה לא חוסר חדות, זו פשוט פיזיקה. הנה כלל אצבע פשוט לבדיקת חדות (אפשרויות תצוגה מתוך לייטרום): Fit to screen התרשמות כללית - האם התמונה עובדת 100% בדיקת חדות אמיתית ומהימנה של אזור המיקוד 200% ומעלה לא נועד לשיפוט - רק תסכול מיותר טיפ בונוס: בחנו את החדות ב-100% לכל היותר, ורק באזור שבאמת אמור להיות חד. אם שם זה בסדר - סיימתם. אל תתפתו לגלגל את הגלגלת עוד קליק. טיפ בונוס על הבונוס: גם אם התמונה לא הכי חדה ב-100% - בחנו אותה בראש ובראשונה מנקודת המבט האומנותית - האם יש סיפור? האם התמונה מרגשת? הגדלה Fit To Screen בלייטרום הגדלה של 100% בלייטרום - זאת הדרך לבחון חדות הגדלה של 400% בלייטרום - טעות גדולה לבחון ככה חדות בתמונה הפיל אותה מצחוק - סגירת מעגל חזרה לסיפור. עד היום זו אחת התמונות האהובות עליי כצלם ועלינו כזוג. וממש לא בגלל החדות - בזכות הרגע, הזכרון, הצחוק שרואים בתמונה ויותר חשוב - הצחוק שנוצר בקרב כל מי שצופה בה. אני מסתכל עליה וחוזר בדיוק לחווה ההיא בלב תאילנד, לטיול ההוא ולחוויה שעברנו שם. שום פיקסל בעולם, חד ככל שיהיה לא היה נותן לי את זה. את השיעור שלי על פרפקציוניזם למדתי, ולא רק בצילום. הסיפור של התמונה הזו עולה בכל פעם ששיקול זר נכנס למערכת קבלת ההחלטות שלי והפרפקציוניזם עוצר אותי מלהתקדם. לשמחתי, המחיר של הטעות ההיא היה מינורי, והתמונה שrsה את גילhוטינת השלמות המוגזמת. מה לקחת מפה השבוע השאיפה למצוינות היא מבורכת. היא מובילה אותנו קדימה, היא גורמת לנו לרצות להשתפר ולהתפתח. הפרפקציוניזם לעומת זאת, בולם את ההתקדמות, משתק. בצילום הוא מסוגל לחנוק כל תמונה - ובעיקר את היפות והחיות ביותר, שנוצרות מתוף התלהבות של הרגע והסיפור המרגש, לא במעבדה. בפעם הבאה שאתם מסננים תמונות, נסו דבר אחד: לפני שאתם מוחקים פריים "לא חד", עצרו ותשאלו אם יש בו רגש עוצמתי שאתם לא רוצים לאבד. אתם עשויים להציל את התמונה האהובה עליכם בעוד עשר שנים. מוכנים לסגור את נושא הפוקוס אחת ולתמיד? באוגוסט, בחדר כושר לצילום, אנחנו מקדישים חודש שלם בדיוק לזה - פוקוס, עומק שדה ומה שביניהם. ארבעה שבועות של אימון מובנה שבו נעבור על כל חשש ותקיעות בנושא, נלמד איך להימנע מהטעויות הנפוצות, ונתרגל המון - עד שהפוקוס יפסיק להפחיד אתכם. כי ברגע שהטכניקה מפסיקה להעסיק אתכם והופכת לאינטואיטיבית - הראש מתפנה ומתמקד בדבר האמיתי: האומנות, היצירתיות, הרגש. אם בא לכם להצטרף לחודש הזה, אתם מוזמנים להציץ ולראות בדיוק איך זה עובד. אם הטיפ הקצר הזה עזר לכם - מוזמנים לשתף אותו עם חברים צלמים. שיהיה לכם המון בהצלחה, ושתמיד תהיו ממוקדים בדברים החשובים באמת. באהבה, ויקטור.

אתם מכירים את הרגע הזה. חזרתם הביתה, פתחתם את התמונות על מסך גדול, והגעתם לפריים שחיכיתם לו - ואז הבחנתם. העיניים לא לגמרי חדות. הפוקוס נחת חצי סנטימטר אחורה, על האוזן במקום על האישון, או על הענף שהיה בדיוק מאחורי הציפור. זה לא טשטוש דרמטי. זה סתם - "כמעט". וה"כמעט" הזה הוא ההבדל בין תמונה שתולים על הקיר לבין תמונה שנשארת בכונן. ריקוד קוליברי בקוסטה ריקה - החדות היא שם המשחק הבשורה הטובה: חלק גדול מהפספוסים האלה לא נובעים מהעדשה, מהמצלמה או ממערכת הפוקוס. הם אפילו לא נובעים מאחת הטעויות הנפוצות בנושא הפוקוס שכבר כתבתי עליהן מספר מאמרים, ואני מדבר עליהן בהרחבה בקורס הדיגיטלי שלי. חלק מהפספוסים נובעים מהשיטה המובנית שבה כולנו הורגלנו להפעיל את הפוקוס - עם אותו הכפתור שמצלם - המחשף - ה"חצי לחיצה" הידועה לכולנו. זה אחלה, והרבה צלמים מצלמים בצורה כזו ומצליחים. אני מצאתי ששיטת ה"חצי לחיצה" לא נוחה לי וגורמת ליותר פספוסי פוקוס מאשר מה שאני הולך להציע לכם במאמר הזה. כפתור הצילום (המחשף) שבשיטה הדיפולטיבית אחראי גם על הפוקוס ("חצי לחיצה") וגם על הצילום (לחיצה מלאה) יש שינוי הגדרה קטן אחד שמנתק את שתי הפעולות, הפוקוס והצילום, ונותן לכם שליטה הרבה יותר טובה על איפה בדיוק הפוקוס נוחת. קוראים לו Back Button Focus, או כפתור פוקוס אחורי. אם בא לכם לקבל תמונות חדות יותר, לשפר את שיטת העבודה עם פוקוס ובכלליות לשפר את חווית הצילום שלכם - המשיכו לקרוא, המאמר הזה הוא בול עבורכם. כפתור ה-AF-ON בחלקה האחורי של המצלמה - ניתן להגדירו כך שיבצע את חישוב הפוקוס במקום כפתור הצילום מה זה בעצם Back Button Focus ברירת המחדל של כמעט כל מצלמה: כפתור הצילום עושה שתי עבודות. לחיצה של מחצית הדרך - ביצוע הפוקוס, ואז לחיצה מלאה - ביצוע הצילום.. אם תחשבו על זה, שתי משימות שונות לגמרי האחת מהשניה, על אותו כפתור, באותה תנועה. אולי זה חוסך כפתור, אולי זה נוח כשרק מתחילים אבל לטעמי - פחות מדויק, פחות אינטואיטיבי, פחות אלגנטי. כפתור פוקוס אחורי פשוט מפריד ביניהן. אתם מעבירים את פעולת הפוקוס לכפתור נפרד בגב המצלמה (בדרך כלל מסומן AF-ON), וכפתור הצילום נשאר אחראי על דבר אחד בלבד: לצלם. תחשבו על זה כמו על מנה טעימה שאתם אוכלים ורוצים להנות ממנה עד הסוף. אתם יכולים להשתמש במזלג בלבד - גם כדי לחתוך ולבנות לעצמכם את הביס המושלם וגם כדי לאכול. עדיין, רובנו מעדיפים להשתמש במזלג וסכין, כשלכל אחד מהאביזרים הללו תפקיד משלו. הסכין חותכת (= "הפוקוס בצילום") והמזלג מארגן את הביס המושלם שאנחנו מכניסים לפה (= "הצילום"). ברגע שמפרידים בין שתי הפעולות, כל כלי עושה בדיוק את העבודה שלו, כך שהביס יוצא מושלם יותר וסה"כ החוויה עולה רמה. זה בדיוק העיקרון בשימוש בכפתור פוקוס אחורי - כאמור, הכפתור בגב המצלמה אחראי על הפוקוס והמחשף אחראי על הצילום. פוקוס עם כפתור אחורי למה זה משנה - יתרונות השימוש בכפתור פוקוס אחורי מעבר לפילוסופיה של הפרדת הכפתורים והאינטואיציה שאומרת שכך כדאי לעשות, יש מספר יתרונות פרקטיים לעבור לשיטת הפוקוס עם הכפתור האחורי. תזמון הצילום הופך לחד יותר ברגע שהעבודה היחידה של כפתור הצילום היא לצלם, קורים כמה דברים טובים. אתם מצלמים בדיוק ברגע שהחלטתם - בלי לחכות שהמצלמה "תחשוב" ותחפש פוקוס עם שיטת ה"חצי לחיצה". בצילום רחוב, אקשן או טבע, ואפילו פורטרט סטטי בו המודל יכול למצמץ, השבריר הזה הוא ההבדל בין לתפוס את הרגע המושלם לבין להחמיץ אותו. הרגע המכריע בצילום רחוב - משחקי שש-בש ב"מפגש הפרלמנט" ברחוב טיפוסי בבאקו, בירת אזרבייג'ן יותר נקודות אחיזה ויציבות לעיתים, השימוש ב"חצי לחיצה" יכול להיות פחות יציב שכן רגע לפני הצילום האצבע נוגעת בכפתור הצילום כדי לפקס, וזה עלול להכניס מיני-רעידות למצלמה ולגרום למריחה קלה בסצינה (מה שמתפרש לעיתים כחוסר חדות). זה נכון במיוחד כשמצלמים במהירויות תריס מעט איטיות, כשאין מספיק אור (למשל, צילום נוף בשעות הדמדומים במהירות של 1/20 השניה). כשהאגודל לוחץ על הכפתור האחורי, הוא הופך לעוד נקודת עוגן חזקה על המצלמה, והאחיזה שלכם בגוף המצלמה הופכת ליציבה יותר. יד ימין על ה-grip, יד שמאל על העדשה, העין על העינית אלו שלוש נקדות אחיזה מעולות. האגודל נותן עוד גרוש ללירה בכל מה שקשור ליציבות האחיזה. עמידה יציבה - יד ימין על ה-grip, שמאל על העדשה, העין על העינית והאגודל על הכפתור האחורי הצילום עצמו מתבצע כמה רגעים אחרי שהפוקוס נעול - ובמיוחד, אחרי שהמצלמה יציבה בידיכם - והסיכון של המריחה יורד משמעותית. מיקוד אמיתי של המיינדסט בשיטה הרגילה, כשאתם לוחצים על כפתור הצילום כך שהמצלמה קודם מוודאת פוקוס ורק אז משחררת את התריס - חלק מתשומת הלב שלכם הולכת לטכניקה. האם הפוקוס ננעל או לא? האם הספקתי להתפקס עם "חצי לחיצה" ואז לצלם או שמיהרתי מדי? שאלות שעלות תמיד בשימוש בשיטת הצילום הדיפולטיבית. אבל כשמנתקים את הפוקוס, כשכל כפתור עושה דבר אחד, אתם מפסיקים להתבלבל בין הטכניקה לבין הצילום. בשלב הפוקוס תשומת הלב שלכם הולכת נטו לפוקוס. הצלחתם להתמקד? יופי, ממשיכים לצילום. לא הצלחתם? אתם לא ממשיכים לצלם "יהיה מה שיהיה" אלא מודעים לתהליך, מדייקים את הפוקוס ורק אז הולכים לצילום. בשלב הצילום, הרגע המכריע נתפס כשהוא קורה, לא שבריר שנייה אחריו. עטלף בצילומי לילה בסשן ייחודי שבנינו לקבוצה בטיול לקוסטה ריקה שדרוג שימוש בפוקוס עוקב כשעובדים על שיטת הפוקוס העוקב (AF-C, או AI Servo בקנון) - בצילום ספורט, תנועה, חיות וכד' - הפוקוס העוקב עושה נוק-דאון לשיטת ה"חצי לחיצה". ברגע שאתם בפוקוס עוקב עם כפתור אחורי, האגודל שלכם הופך למתג: לוחצים - המצלמה עוקבת ברצף אחרי הנושא המרכזי - צ'יטה, ציפור, רוכב אופניים. בלי הצורך להחזיק חצי לחיצה על הכפתור המחשף, בלי יד רועדת, בלי לקוות שהפוקוס לא יזוז. הנעילה על האובייקט יציבה ואחידה יותר ולא תלויה בכמה יציבה האצבע שלכם. בצורה כזו, אתם יכולים "לירות" את הצילום בדיוק ברגעים של ההתרחשות המעניינת ביותר, רצף של 3-5 פריימים בכל פעם, בתזמון הכי מדויק שאתם מזהים. והפוקוס? ממשיך לעבוד, כי אתם ממשיכים ללחוץ על האגודל ולעקוב אחרי האובייקט, בלי קשר לצילום. שימוש ב back button focus משדרג מאד את חווית המעקב בשיטת הפוקוס העוקב מעקף הפרעות סיטואציה טיפוסית בצילום חיות בטבע - ציפור עפה במהירות, אתם נועלים עליה את הפוקוס ועוד רגע מגיע הרגע המכריע... וברגע האחרון ענף חוצה את הסצינה בין העדשה לבין הציפור. במקום שהמצלמה תקפוץ לפקס על הענף, אתם פשוט משחררים לרגע את האגודל, המצלמה מפסיקה את ביצוע הפוקוס מה שבפועל אומר שהפוקוס נשאר על הציפור - ואתם פשוט ממשיכים לצלם. רגע אחרי שהענף נעלם מחוץ לפריים, ממשיכים את הלחיצה על הכפתור האחורי והפוקוס מסתדר. פוקוס ובניית פריים מחדש (focus and recompose) חזרה לפוקוס יחיד - Single Focus. נועלים את הפוקוס על הנושא עם האגודל (העין של המודל, הפרח בשדה), ממשיכים ללחוץ ומזיזים את המצלמה כדי להעביר אותו למיקום המתאים בפריים לקומפוזיציה אסתטית יותר, ומצלמים. ככה פשוט. הפוקוס נשאר בדיוק איפה שהוא היה כשהתפקסתם, וכל עוד ממשיכים להחזיק את האגודל - מרחק הפוקוס לא ישתנה. אפשר להשיג את זה כמובן גם בשיטה הישנה, כל עוד מחזיקים חצי לחיצה הפוקוס לא זז. אבל החצי לחיצה הזו קצת פחות יציבה, ועצם ההזזה של המצלמה עלולה לגרום לכם לצלם בטעות, או שההיפך - האצבע תברח מהכפתור ותצטרכו להתפקס מחדש. כאמור, האחיזה של האגודל על הכפתור האחורי הרבה יותר יציבה. פוקוס על הדמות במרכז התמונה, ואז הזזה של האובייקט למיקום יפה יותר מבחינת הקומפוזיציה, תוך כדי המשך לחיצה על כפתור הפוקוס האחורי צילום פנורמה כשאתם מצלמים סדרת פריימים לתפירת פנורמה, אתם רוצים שכל הפריימים יהיו באותו מרחק פוקוס בדיוק. נועלים פוקוס פעם אחת, בעצרת הלחיצה על הכפתור האחורי ומצלמים את כל רצף התמונות בלי שהמצלמה תשנה פוקוס בין פריים לפריים - מה שמונע כשלים בתפירה. בשיטת הפוקוס המקורית, הייתם צריכים להתפקס עם חצי לחיצה, לעבור לפוקוס ידני ורק אז לצלם את הפנורמה. פחות נוח. פנורמה של רכס הדולומיטים אבל רגע - זה בכלל רלוונטי בעידן זיהוי העיניים? שאלה הוגנת, וכדאי לענות עליה בכנות. מערכות זיהוי העיניים (Eye-AF) של המצלמות ה-mirrorless של השנים האחרונות מדהימות. אז אולי כל הסיפור הזה הוא שריד מימי ה-DSLR? התשובה שלי: לא רק שזה עדיין רלוונטי - בעידן הזה זה נעשה אפילו עוד יותר נוח ופשוט. הפרדת הפוקוס מהצילום היא בדיוק מה שמאפשר לכם להחזיק את מעקב העיניים על האגודל ולצלם בחופשיות עם האצבע. ובדיוק ברגעים שבהם המערכת החכמה טועה - נועלת עיניים על השחקן הקדמי במקום על הנגן שברקע, או "בורחת" לכתם כהה על עלה שנראה לה כמו עין - הכפתור האחורי הוא ה-override הידני שלכם. אתם מכוונים את הפוקוס בדיוק לאן שאתם רוצים, ונועלים. שימוש בפוקוס אחורי ביחד עם מנגנונים מזהים חיות ועיניים הם שילוב מנצח איך מגדירים את זה תוך שתי דקות בלי קשר ליצרן, ההיגיון זהה בשני צעדים פשוטים, שאני ממליץ לכם לחפש בהגדרות המצלמה שלכם. 1. מנתקים את הפוקוס מכפתור הצילום - שהמחשף יבצע רק את הצילום. 2. מקצים את הפוקוס לכפתור האחורי (בדרך כלל AF-ON). ישנם המון יצרנים ודגמים שונים, ולא ארצה לבלבל אתכם איך בדיוק עושים את זה בכל דגם ודגם. מה שחשוב הוא שהעיקרון זהה בכולם: מכבים את הפוקוס בתריס, ומקצים אותו לכפתור אחורי. שמות התפריטים משתנים, אז שווה הצצה קצרה במדריך של המצלמה שלכם, או שאלה זריזה בגוגל "how to define back button focus in XXX" ובמקום XXX תרשמו את הדגם של המצלמה שלכם. הערה חשובה חשוב להבהיר נקודה שאני תמיד מדבר עליה בכל כך הרבה הקשרים בצילום. השימוש בכפתור אחורי למציאת הפוקוס זה כלי, זאת לא מהות הצילום. זאת טכניקה והיא יכולה לעזור לכם לדייק את הפוקוס בפרט ואת הצילומים בכלל, אבל היא לא מחליפה את הדברים החשובים בצילום - סיפורים צילומיים מרתקים, קומפוזיציות מוקפדות ויצירתיות, שימוש אומנותי באור ובצל. . יש צלמים שמצלמים נהדר בשיטה הישנה, יש צלמים שמשתמשים בלעדית בשיטת הפוקוס האחורי, ויש כאלה שמשלבים ביניהן בהתאם לנוחות והצרכים. אז חשוב שתדעו שהטכניקה הזו לא תהפוך אתכם לצלמים שנים מהותית ממה שאתם היום אבל אם אתם רודפי דיוק שרוצים שליטה מלאה על הפוקוס - ההפרדה הזו היא נטו רווח. שדה פרגים מהמם בקרבת נס ציונה, צולם במפגש של מועדון חדר כושר לצילום באפריל האחרון פוטו-טיפ בונוס - תנו לזה שבוע אחרי שנים של אותה תנועה, האצבע והאגודל שלכם יצטרכו כמה ימים כדי ללמוד לעבוד יחד. בהתחלה תשכחו ללחוץ על הכפתור האחורי ותצלמו תמונה לא מפוקסת. זה חלק מהתהליך, וזה עובר מהר. תתאמנו, תתרגלו לשיטת העבודה הזו, ואין לי ספק שתוך כמה ימים האצבעות יפנימו את הטכניקה ותוכלו להתמקד יותר בצילום עצמו. ועוד דבר שאני יכול להבטיח, על סמך ניסיון של מאות תלמידים - לעולם לא תרצו לחזור אחורה :) עצה אחת חשובה: אל תעברו ל-Back Button Focus יום לפני צילום חשוב. שנו את ההגדרה, צאו לתרגל על משהו לא מלחיץ - יונים בפארק, הילדים במגרש, כלב שרץ - ותנו לזיכרון השרירי להיבנות. אחרי שבוע של תרגול, רוב הסיכויים שתתקשו להבין איך צילמתם קודם בלי זה. וה"כמעט חד" הזה שהתסכל אתכם? הוא פשוט יופיע הרבה פחות. לקחת את הדיוק צעד קדימה - לתרגל וללמוד בשטח פוקוס מדויק הוא רק חלק מהעניין. יש נושאים רבים אחרים שחשוב להכיר בנושא הפוקוס - כמו שיטות הפוקוס השונות, המשמעות של עומק שדה, אילו אלמנטים משפיעים עליו (רמז - זה לא רק הצמצם) ואיך להשתמש בו בצורה חכמה, מה ההבדל בין חדות לטשטות ובין הקפאת תנועה למריחה ועוד. בדיוק את הדברים האלה והרבה יותר מכך אני מלמד בקורס אונליין "פוקוס ועומק שדה" - מהעוגנים החשובים ביותר בעולם הצילום. הקורס יקח אתכם צעד אחר צעד מ-"יווו, התמונה לא חדה ואין לי מושג למה" ל"אני שולט/ת לגמרי בנושא הפוקוס ועומק השדה, ומשתמש/ת בהם בצורה יצירתית וחכמה". במקום לכתוב מסרים שיווקיים מעמיקים וארוכים - פשוט לחצו על הקישור הבא, כל המידע על הקורס שם. ואם באמת תרצו לתרגל ביחד איתנו - באוגוסט במועדון 'חדר כושר לצילום' אנחנו מתמקדים בנושא הפוקוס ועומק שדה, אחד העוגנים החשובים בצילום. ארבעה שבועות של טכניקה לדיוק הפוקוס, השראה ושימוש אומנותי בעומק שדה והמון פרקטיקה בשטח. מקווה שהמאמר הזה עוזר לכם לדייק את הפוקוס שלכם בצילום. מוזמנים לשתף אותו עם חברים שיהנו וילמדו ממנו גם. באהבה גדולה, ויקטור מפגש חברי המועדון חדר כושר לצילום, בעבר, בהווה ובעתיד (אפריל 2026) לומדים הרבה מעבר לטכניקות ושיטות הצילום השונות, לצד עוד משוגעים על צילום בדיוק כמובם :)

כמה עותקים כפולים של אותה תמונה מסתתרים כרגע בקטלוג הלייטרום שלכם? לרובנו אין מושג. לחלקנו יש מושג אבל עומדים אובדי עצות של מה לעשות עם זה. הבודדים יודעים בדיוק איך לטפל בסוגיה, ויותר חשוב מכך - איך להימנע ממנה מלכתחילה. במשך שנים לא הייתה דרך טובה לגלות את הכפילויות - הם פשוט הצטברו שם בשקט, אכלו מקום בדיסק ובלבלו אותנו. ובגרסה החדשה של לייטרום קלאסיק, זה סוף סוף השתנה. לייטרום קלאסיק 15.4 יצאה ביוני 2026, והיא מביאה חבילה יפה של חידושים, לא משהו מפיל לסתות אבל כן פיצ'רים מועילים שחלקם משפיעים על זרימת העבודה, וחלקם מוסיפים שיפורים קטנים ונחמדים ברקע. במקום לתת לכם רשימה יבשה, אני הולך לעבור על מה שבאמת חשוב לצלמי הנוף, הטבע והפורטרטים - ולסיים באזהרה חשובה אחת שכדאי לכם לקרוא לפני שאתם לוחצים על "עדכן". פוטו-טיפ 1 - הפיצ'ר שחיכינו לו שנים: גילוי כפילויות אוטומטי זו הבקשה הכי ותיקה של משתמשי לייטרום, ואדובי סוף סוף נענתה לה. הכלי החדש לגילוי כפילויות (Duplicate Detection) סורק את כל הקטלוג ומאתר תמונות זהות או כמעט זהות. הדבר החכם באמת: הוא לא משווה שמות קבצים - הוא מנתח את הפיקסלים עצמם. כלומר גם אם אותה תמונה שמורה פעמיים בשמות שונים או בפורמטים שונים, הוא יתפוס אותה. תחשבו על זה כמו על ספרן שסוף סוף עובר על כל המדפים ומקבץ יחד את כל העותקים הכפולים של אותו ספר. לייטרום מארגן את הכפילויות שמצא בערימות (Stacks), ואתם עוברים עליהן בנוחות. סדר גודל: קטלוג של כ-25,000 תמונות נסרק ב-5 עד 10 דקות, וקטלוג ענק של רבע מיליון תמונות ייקח בערך שעה. גילוי כפילויות (Duplicates) מאפשר לכם לראות תמונות בעלות תוכן קובץ זהה מתוך הקטלוג, התיקיות או פאנל האוספים (Collections) - בהתאם לבחירה שלכם. באמצעות All Photographs תוכלו לראות את כל קבוצות הכפילויות בקטלוג כולו. כך מפעילים גילוי כפילויות אוטומטי: הפעילו את זיהוי הכפילויות האוטומטי: בחרו Edit > Catalog Settings (ב-Windows) או Lightroom Classic > Catalog Settings (ב-macOS). בלשונית Metadata שבחלון Catalog Settings, סמנו את האפשרות Automatically detect duplicates for all photos. במודול Library, בחרו תיקייה אחת או כמה תיקיות מתוך פאנל הקטלוג, התיקיות או האוספים. לחצו על אייקון הכפילויות (Duplicates) בסרגל הכלים, או בחרו View > Duplicates. אם זו הפעם הראשונה שאתם משתמשים בכלי, ייפתח חלון הפתיחה Welcome to Duplicates view. בחרו Duplicates כדי לראות את כל התמונות הזהות שזוהו בקטלוג שלכם. לחצו על Start Finding Duplicates כדי להתחיל בזיהוי הכפילויות. תוכלו לעקוב אחר ההתקדמות בשורת הכותרת של מודול ה-Library. טיפ חשוב: כשמוחקים כפילות, שימו לב לאפשרות שאתם בוחרים. "הסרה מהקטלוג" משאירה את הקובץ על הדיסק ורק מוציאה אותו מלייטרום. זה פחות מומלץ, שכן אתם מפסיקים את המעקב אחר התמונות בלייטרום אך הן כן נשארות על הכונן שלכם ותופסות מקום. "מחיקה מהדיסק" מוחקת אותו לצמיתות. לפני מחיקה, לחצו קליק ימני ובחרו "Show in Explorer" כדי לראות איפה הקובץ באמת יושב - לפעמים מה שנראה כמו כפילות הוא בעצם קובץ שמשרת מטרה אחרת בתיקייה אחרת. איך עושים את זה? כל המידע על הפיצ'ר גילוי כפילויות זמין לכם באתר הרשמי של אדובי (באנגלית) פוטו-טיפ 2 - מיסוך חכם יותר: זיהוי אובייקטים משודרג אם אתם עובדים עם מסיכות (ואם עדיין לא - כדאי ללמוד איך עושים את זה) - זה השדרוג שתרגישו כל יום. מנוע זיהוי האובייקטים של Select Object עלה לגרסה משודרגת, וההבדל די מהותי. שיער מתעופף בפורטרט, ענפים דקים של עץ מול שמיים, חישוקים של אופניים - כל אלה שבהם המיסוך פעם היה נכשל ומשאיר שוליים מרוחים, עכשיו נחתכים נקי וצמוד יותר. מכיוון שמיסוך הרקע משתמש באותה טכנולוגיה, גם בחירת הרקע השתפרה באותה מידה. תבודדו נושא מרקע עמוס בלחיצה, תשנו אקספוזיציה או צבע רק ברקע - וזה פשוט יעבוד יותר טוב. פחות תיקונים ידניים במברשת, יותר זמן לצלם. איך עושים את זה? כל המידע על הפיצ'ר מסיכות חכם זמין לכם באתר הרשמי של אדובי (באנגלית) פוטו-טיפ 3 - Assisted Culling עם פאנל Faces: לבחור את הפריים הטוב מי שמצלם אנשים, אירועים או קבוצות בטיולים מכיר את הכאב - עשרות פריימים כמעט זהים, ומישהו תמיד עם עיניים עצומות. הפאנל החדש Faces מתוך Assisted Culling מזהה כל פנים בתמונה ונותן לכל אחת ציון של חדות פוקוס בעיניים (Eye Focus) ושל עיניים פקוחות (Eyes Open). כך אתם מזהים מיד את הפריים הטוב מתוך רצף שלם, בלי לפתוח כל תמונה בזום. השיפור המשמעותי כאן: בעבר לייטרום התקשה לזהות עיניים עצומות כשהאדם היה בתוך קבוצה. עכשיו הוא הרבה יותר מדויק בזה. גם מנגנון הדחייה (Reject) שופר, וזיהוי הפוקוס עובד טוב יותר בתמונות עם עומק שדה רדוד שבהן הנושא רק חלקית בפוקוס. טאב Assisted Culling במודול Library - עבר שדרוג משמעותי איך עושים את זה? כל המידע על הפיצ'ר בחירה עם זיהוי פנים זמין לכם באתר הרשמי של אדובי (באנגלית) פוטו-טיפ 4 - Denoise מהיר יותר - אבל שימו לב לאותיות הקטנות (יש לכם את השבבים של אפל?) מי שמצלם ב-ISO גבוה - צילום לילה, שביל החלב, חיות בר בשעות חשוכות - יאהב את זה. זמן העיבוד של Denoise (הפחתת רעש בבינה מלאכותית) קוצר בכ-50 אחוז. תמונה שלקחה בערך 18 שניות מסתיימת עכשיו בסביבות 7 עד 9 שניות. האותיות הקטנות, ומקווה שמתשמי ווינדוז לא יתבאסו יותר מדי: השיפור הזה חל רק על מחשבי מק עם שבבי Apple Silicon. אם אתם על מעבד Intel, בין אם במק ובין אם ב-PC, לא תראו את ההאצה הזו. חבל, אבל ככה זה. פוטו-טיפ 5 - סנכרון מילות מפתח וסינון AI: קצת סדר בבלגן שני שיפורים שיעשו טוב למי שאוהב קטלוג מסודר. השינוי הראשון והמשמעותי מילות מפתח (Keywords) סוף סוף מסתנכרנות עם כל מערכת לייטרום - דסקטופ, ווב ומובייל. עוד בקשה ותיקה שנענתה, וזה אומר שהתיוג שלכם עובר איתכם בין המכשירים. עברו אל Edit > Preferences > Lightroom Sync (ב-Windows) או Lightroom Classic > Preferences > Lightroom Sync (ב-macOS), והפעילו את האפשרות Sync keywords. בקטלוגים חדשים שנוצרו בגרסה 15.4 ואילך, האפשרות Sync keywords מסומנת כברירת מחדל. מילות המפתח מסתנכרנות אוטומטית עבור כל התמונות שמסונכרנות בגרסה 15.4 ומעלה. כדי לסנכרן מילות מפתח של תמונה שכבר מסונכרנת, בחרו את התמונה ולחצו על Sync Keywords to Cloud. האפשרות מופיעה בפאנל ה-Keywording בפעם הראשונה שאתם מסנכרנים מילות מפתח. לאחר שמילות המפתח סונכרנו, כל עדכון מטא-דאטה יסנכרן אותן אוטומטית. לחצו על Sync Keywords to Cloud כדי לשמור על מילות המפתח מסונכרנות בין אפליקציות לייטרום בדסקטופ, במובייל ובווב. צפו במילות המפתח המסונכרנות בלייטרום בדסקטופ, בווב או במובייל. שימו לב לנקודה אחת חשובה: אם אתם עובדים עם מילות מפתח מסודרות במבנה היררכי (למשל בעלי חיים > יונקים > שועל), הסנכרון משטח אותן - באפליקציות לייטרום האחרות הן יופיעו כרשימה שטוחה בלי המבנה ההיררכי. זו לא תקלה אלא התנהגות מתוכננת, אבל כדאי להכיר אותה מראש כדי לא להתבלבל. איך עושים את זה? כל המידע על סנכרון מילות מפתח בין מכשירים שונים זמין לכם באתר הרשמי של אדובי (באנגלית) השינוי השני מסנני מטא-דאטה חדשים מבוססי AI. עכשיו אפשר לסנן את הספרייה לפי "Has AI", "Has Generative AI", "Needs AI Update" ועוד - כלומר למצוא בקלות את כל התמונות שבהן השתמשתם בהסרה גנרטיבית או במיסוך AI. שימושי במיוחד כשרוצים לעבור ולבדוק את כל העריכות מבוססות הבינה המלאכותית במכה אחת. איך עושים את זה? כל המידע על הפילטרים של מטא-דאטה זמין לכם באתר הרשמי של אדובי (באנגלית) פוטו-טיפ 6 - עוד כמה שדרוגים קטנים ששווה להכיר הרשימה לא נגמרת שם. הנה עוד כמה דברים שנוספו: מחוון תהליכי רקע: אייקון חץ מעגלי חדש שמופיע כשלייטרום מבצע ברקע פעולות כמו Assisted Culling או גילוי כפילויות - כך אתם יודעים למה הוא רץ קצת יותר לאט. מברשות מיסוך משופרות: משיכות המברשת מגיבות חלק ומהיר יותר. ניסיתי אותן ונראה שזה אכן נכון. כמובן שזה תלוי בעוצמה של המחשב שלכם, ככל שהוא חזק יותר כך התהליך יהיה חלק יותר. מעבר ל-HDR ב-16 ביט לפוטושופ: אפשר עכשיו לשלוח תמונות HDR לפוטושופ בעומק 16 ביט. תמיכה במצלמות ועדשות חדשות: כולל דגמים חדשים של Canon, Sony ו-DJI. פוטו-טיפ 7 - לפני שאתם מעדכנים: אזהרה שחשוב לקרוא כאן אני רוצה רגע לעצור את החגיגה ולהסב את תשומת ליבכם למשהו חשוב. הגרסה המקורית 15.4 יצאה עם באג של אובדן נתונים - במצב תצוגת הכפילויות, שימוש בפקודת "Delete Rejected Photos" מחק את כל התמונות בתצוגה ולא רק את הדחויות. אדובי משכה את הגרסה, ותוך ימים ספורים שחררה את 15.4.1 שמתקנת את הבעיה. המסקנה פשוטה: ודאו שאתם מתקינים 15.4.1 ולא את 15.4 המקורית. בנוסף, העדכון מבצע שדרוג חד-פעמי לפורמט הקטלוג - לייטרום שומר עותק גיבוי אוטומטי, אבל קשה לחזור אחורה ל-15.3 אחרי שעדכנתם. אז כמו תמיד לפני עדכון גדול - גבו את הקטלוג שלכם. שתי דקות עכשיו חוסכות המון עצבים אחר כך. הולכים ל-help ואז About Lightroom Classic כדי לבדוק באיזו גרסה אתם שורה תחתונה - מה דעתי על העדכון? גרסת 15.4 היא לא מהפכה, אבל היא עדכון שווה. גילוי הכפילויות לבדו מצדיק את ההתקנה, והמיסוך המשופר יחסוך לכם זמן בכל עריכה. הדברים הקטנים - סנכרון מילות מפתח, Denoise מהיר, סינון AI - מצטברים לחוויית עבודה נעימה יותר. ועוד נקודה חשובה שזה אומר לי - זה שחברת אדובי רואה בלייטרום קלאסיק את אחד ממוצרי הדגל שלהם וממשיכה להשקיע בפיתוח שלו עבור ציבור הצלמים. כלומר, גם בימינו, מדובר בכלי עבודה שימושי שכאן להישאר עוד שנים קדימה. ואם אתם מתלבטים אם להיכנס וללמוד את לייטרום קלאסיק לעומק - אל תהססו ותתחילו את הלמידה בהקדם. מבטיח שזה ישדרג את הצילומים שלכם פלאים. השבוע, אחרי שתגבו ותעדכנו ל-15.4.1, קחו חמש דקות והריצו את גילוי הכפילויות על הקטלוג. יש סיכוי טוב שתופתעו כמה מקום פנוי מסתתר שם. רוצים להוציא מלייטרום את המקסימום? 0 כל הכלים החדשים האלה נהדרים - אבל הם שווים משהו רק אם אתם יודעים לבנות זרימת עבודה חכמה סביבם. בקורס לייטרום הדיגיטלי שלנו אתם לומדים לא רק איפה כל כפתור נמצא, אלא איך לערוך תמונה מהתחלה ועד הסוף בביטחון - מארגון הקטלוג, דרך מיסוך מדויק, ועד עיבוד שנותן לתמונות שלכם את המראה שרציתם. אם בא לכם להפוך את לייטרום מתוכנה מבלבלת שפוחדים לפתוח לכלי שעובד בשבילכם, הקורס הדיגיטלי שלנו מחכה לכם בקישר הבא. אם המאמר עזר לכם - תכתבו לי בתגובות, זה תמיד כיף לדעת שהתכנים באמת רלוונטיים עבורכם. וגם, שתפו את המאמר עם חברים צלמים ואל תשאירו את כל הידע הזה רק לעצמכם. שיהיה לכם בהצלחה בעדכון התוכנה, מאחל לכם עריכה יעילה יותר! שלכם, ויקטור מומלץ לצפות בסרטון הבא, מדריך מקוצר של אנטוני מורגנט, אחד ממדריכי לייטרום הבכירים בעולם, בסרטון יוטיוב הבא בו הוא סוקר את השינויים המרכזיים בגרסת לייטרום האחרונה.

שלושים שניות לגלול. ואז חמש דקות. ואז חצי שעה. כשהתיישבתי לחפש ברשת צלם מקומי שאיתו אפשר לשתף פעולה ולהפיק איתו טיול צילום במדיירה - לא ציפיתי שאסיים בסשן התבוננות מעמיק של צלם אחד שתפס את העין שלי יותר מאחרים - בעיקר בזכות העובדה שהתמונות שלו סיפרו את הסיפור הויזואלי של המקום בדיוק כפי שדמיינתי אותו. צילום: דוארטה סול צילום: דוארטה סול אחרי חיפוש של קולגות פוטנציאליים רבים, נתקלתי בעבודה של דוארטה סול (Duarte Sol) כשחיפשתי מי שמכיר את מדיירה מבפנים - לא כתייר ולא רק כצלם שביקר בלוקיישנים יפים ובנה קומפוזיציות טובות, אלא כמי שגדל בין הסלעים הוולקניים שלה ומצלם אותם מזה שנים. מה שמצאתי לא היה רק תיק עבודות יפה. היה שם משהו שגרם לי להתעמק, לעצור ולשאול: אילו דברים ייחודיים אני רואה בתמונותיו? מדוע התרשמתי מהיצירות שלו יותר מאשר של צלמים טובים אחרים? כצלם וכמדריך, אני לא יכול פשוט "ליהנות" מתמונה - המוח מיד מפרק אותה לגורמים. אור, קומפוזיציה, טכניקה, תזמון. את מה שפירקתי וחיברתי חזרה לתובנות מעניינות אני רוצה לחלוק איתכם כאן במאמר הזה. פוטו-טיפ מס' 1: הפכו את מזג האוויר הגרוע לחומר גלם מדיירה מפורסמת במזג האוויר הלא-צפוי שלה. ענן נמוך, ערפל, גשם קל ואז שמש וכל זה תוך עשרים דקות. רוב הצלמים מחכים שהערפל יתפזר. דוארטה עושה בדיוק הפוך. באחת התמונות שלו מ-Pico do Arieiro - פסגה בגובה 1,800 מטר - הוא ממוקם מעל שכבת הענן ומצלם ענן נמוך שזורם בין פסגות הבזלת. חשיפה של 20 עד 30 שניות הופכת את כל הסדר: הענן הנוזל הופך לנהר לבן שמתגלגל בין הסלעים. הסלעים, שעמדו שם מאות מיליוני שנה, נשארים חדים. הניגוד הזה הוא לב התמונה. צילום: דוארטה סול בתמונה אחרת מ-Ponta de São Lourenço אזור מלא בצוקים וולקניים מרשימים ונוף ימי מרהיב הוא משתמש בשמיים הקודרים ביום קר וסגרירי כדי לייצר ריקוד מרקמים מרשים בעזרת חשיפה ארוכה במיוחד. אני מנחש שפריים כזה הצריך הליכה לא פשוטה ברוח חזקה ומזג אויר בעייתי, אבל התוצאה לגמרי שווה את המאמץ. צילום: דוארטה סול הלקח: מזג אוויר "גרוע" הוא לא מכשול - הוא חומר גלם. צריך רק לדעת להיות מעליו, או בתוכו, עם חצובה ופילטר ND מתאים. פוטו-טיפ מס' 2: כל חשיפה ארוכה צריכה עוגן חד שמוביל את הצופה פנימה תסתכלו על התמונה מ-Ribeira da Janela - עמודי הבזלת שניצבים בים ואחריה עוד תמונות חופים מרשימות ממדיירה. כל תמונה, ללא יוצא מן הכלל, בנויה על אותו עיקרון: יסוד אחד חד, קבוע, בלתי ניתן לעצירה שמנתב את עין הצופה לתוך הפריים - וכל השאר נמס, זורם, נמרח ומייצר תחושה של תנועה. צילום: דוארטה סול צילום: דוארטה סול צילום: דוארטה סול תחשבו על זה כמו מנגינה ובס. הבס קובע את המסגרת, שאר הכלים יכולים לעוף, לרקוד, לנוע. בלי בס - המנגינה "רזה", חסרה, חלשה. בלי עוגן חד - תמונת חשיפה ארוכה נראית יותר כמו תרגיל מוצלח בחשיפה ארוכה, לא יצירת אומנות. עמודי הבזלת של דוארטה הם הבס שלו. הגלים, הקצף, העננים - הם הכלים שמסביב שמובילים את המנגינה. כשאתם שמים חצובה ושוקלים לצלם חשיפות ארוכות, השאלה הראשונה שצריך לשאול היא לא "איזה פילטר לשים" אלא: "מהו העוגן הקבוע שלי בפריים הזה?" פוטו-טיפ מס' 3: לא רק מהזווית הרגילה - עלו גבוה רוב צלמי הנוף, בהגעתם לחוף עומדים בגובה פני הים ומסתכלים החוצה אל האופק. זה מעולה, כי יש הרבה לוקיישנים שמתאימים לזה. אבל דוארטה לא מסתפק בזווית ה"קלאסית", הוא עולה לפסגות ומסתכל למטה. בצוק של Ponta de São Lourenço - חצי האי הוולקני במזרח מדיירה - הוא ממוקם גבוה ומתעד את הסלעים האדומים-כתומים-ירוקים שנופלים אל הים. מה שמתקבל הוא לא "תמונת ים" רגילה - אלא קומפוזיציה גיאולוגית שבה הים הוא הרקע והאדמה היא הנושא. הגוון האדום-חלוד של האדמה הוולקנית, הכחול העמוק של הים, והאיש הקטן שעומד בקצה הגאיה - שלוש שכבות שמספרות סיפור שלם. נקודת המבט האחרת לא עולה כסף. היא עולה מעט הליכה ולעיתים אף טיפוסים רגליים מאתגרים, אבל זה לחלוטין משתלם אחרי שחווים את הנוף ומקבלים תוצרים מרהיבים שכאלה. צילום: דוארטה סול פוטו-טיפ מס' 4: הקדמה היא דמות, לא קישוט או מסגרת יש תמונה אחת שגרמה לי לעצור לגמרי: כרי חרציות לבנים בפריים הקדמי, ומאחוריהם צוקים, ים, שקיעה - ואיש בודד שעומד בקצה. צילום: דוארטה סול צילום: דוארטה סול הפרחים לא "ממלאים את הפריים". הם לא רק "העוגן" לתמונה. הם לא "משהו ששמים בקדמה הפריים" כפי שלמדנו כולנו בקורסים הבסיסיים בצילום. הפרחים מספרים לצופה: אתם כאן לצידו של הצלם, בעונת הפריחה, בשעה הזאת ביום. אתם נמצאים קרוב, שומעים את רחשי הרוח, מרגישים את האוירה, מטיילים ויזואלית בתוך הנוף ונכנסים עם המבט שלכם עמוק פנימה לתוך הפריים הם יוצרים חום וחיבור, הם מספרים את התזמון של הלוקיישן, מעשירים את הקומפוזיציה. בלעדיהם - תמונת נוף יפה. איתם - רגע שניתן לחוש אותו. השימוש בעדשה רחבה במקרים האלה מתבקש, ודוארטה עושה את זה בצורה חכמה. לא סתם בונה קומפוזיציה ש"כוללת הכל בנוף" אלא מאתגר את שרירי הדיוק הצילומי שלו כדי לבנות בעזרת העדשה הרחבה קומפוזיציה עמוקה ומרחבית, מבלי שאלמטים זרים יכנסו לפריים. כשאתם מחפשים אלמנט קדמי, השאלה היא לא "מה ימלא את החלל הריק?" אלא "מה יוסיף שכבת משמעות לסיפור שכבר יש בפריים?" פוטו-טיפ מס' 5: לדעת מתי לא להתערב יער הלאוריסילבה (Laurisilva - דפנה) של פאנאל הוא שריד מהיערות שכיסו את אירופה לפני עידן הקרח. מדיירה שמרה על השריד הזה - ודוארטה צילם אותו בתנאים שאין להם שם: ערפל עבה, גזעים מפותלים בני מאות שנה, שלכת ירוקה שמוחה את כל מה שמאחור. אין שם פילטר ND. אין חשיפה ארוכה. אין תרגיל טכני. רק נוכחות ושקט - ועדשה שמפנה את המקום לסצנה לדבר בעצמה. צילום: דוארטה סול צילום: דוארטה סול לפעמים השיעור הגדול ביותר הוא לדעת מתי לחפש את הפשטות והניקיון. בלי להתערב, בלי טכניקות מסובכות. לתת למציאות לצייר על החיישן ולצרוב זכרונות ויזואליים פשוטים ועוצמתיים. צילום: דוארטה סול אחרי שעה של ניתוח - שלחתי הודעה הסברתי לדוארטה מי אני ומה אני מחפש. הוא ענה. ומשם הכל היסטוריה. מאז בנינו יחד טיול צילום שיוצא מהמסלולים הרגילים - לא תיירותי, לא צ'קליסט של מקומות, לא לו"ז מדויק. לא טיול שמיועד לתיירים עם מצלמה חסרי סבלנות - אלא מאסטר קלאס לאנשים שמבינים שמדיירה דורשת קצב אחר, איטי יותר, כזה שנותן הזדמנות להתבונן, לשקוע, לדייק ולצלם באמת. את כל מה שניתחתי כאן - ערפל כחומר גלם, עוגן חד, מבט מלמעלה, קדמה עם משמעות, ושקט שיודע מתי לשמור על עצמו - אנחנו הולכים להוציא לפועל בשטח, בטיול הצילום למדיירה שיצא בשיתוף עם דוארטה באוקטובר הקרוב. שישה ימי צילום, מיקומים שרוב התיירים לא מגיעים אליהם, ולצידנו - דוארטה סול, אחד שמכיר כל סלע וכל עץ באי הקסום הזה. אם זה מדבר אליכם, הפרטים המלאים נמצאים כאן: לסיום - אין כמו לצאת לשטח מזמין אתכם לאמץ את חמשת הפוטו-טיפים הללו ליצירה שלכם בצילומי נוף בכלל וצילומי חופי ים בפרט. אשמח אם תשתפו אותי ביצירות שלכם אחרי שתצאו לשטח - כאן בתגובות, או בקבוצת הפייסבוק שלנו. ואני ממשיך למאמר הבא, עוד לא יודע באיזה נושא, אבל בטוח שיהיה לכם מעניין. באהבה גדולה, ויקטור