תוצאות החיפוש שלכם

מכירים את התחושה מימי הילדות, שהחורף מגיע ופתאום מתרגשים לצאת ולקפוץ בשלוליות? אז כצלמים אנחנו גם אוהבים שלוליות (מישהו אמר השתקפויות?), אבל יותר מכך - אנחנו אוהבים אור ! לשמחתנו עונת החורף מביאה איתה משהו שרוב הצלמים מחפשים ללא מנוח - אור רך ומדהים, ולא רק סביב השקיעה והזריחה, שמחמיא לשלל סוגי צילומים, החל מנופי גלויה קסומים דרך צילומי רחוב ועד פורטרטים שנוגעים בנפש. החורף מציע לצלמים הזדמנויות נדירות לתפוס נופים דרמטיים, שלג בתולי, ואווירה קסומה שקשה למצוא בעונות אחרות. במקביל, הצילום בחורף מציב אתגרים ייחודיים: קור קיצוני, תנאי תאורה מורכבים ושמירה על הציוד. קפיצות ושלוליות ברחובות לובליאנה, בירת סלובניה צילום: שרית כרמון לקראת חודש דצמבר אשר יעסוק בנושא "צילום חורפי" ב חדר כושר לצילום , החלטתי לכתוב את המאמר הזה בו אתן מספר טיפים שיעזרו לכם להפיק את המירב מצילומי החורף שלכם. השתדלתי לתת את הטיפים בצורה כמה שיותר פרקטית ואני מזמינה אתכן לקרוא, לצאת לשטח וליישם. פוטו טיפ מס' 1 - השתמשו באור הרך שזמין ברוב חלקי היום, במיוחד בימים המעוננים בחורף אנחנו נהנים מתאורה הרבה פחות קשה מבעונות אחרות, גם באמצע היום, עם הרבה פחות צללים וקונטרסט. חשבו על יום שבו קיימת שמיכת עננים שמכסה את השמיים - זהו יום שבו אתם לא רואים צללים על הקרקע והכל נראה יחסית "אפרורי" או חסר קונטרסט. למה זה קורה? זווית השמש: בחורף אמנם אין המון שעות אור, אבל לאורך כל שעות היום, השמש נמצאת רוב הזמן בזווית יחסית נמוכה. זה גורם לכך שהתאורה תהיה יותר רכה ונעימה (תחשבו על תאורה נמוכה של אחר צהריים בקיץ - רק כל היום). עננות מוגברת: נוסיף לכך את העננות שמתגברת באופן משמעותי בחורף - העננים משמשים באופן טבעי כמרכך, והם מפזרים את האור באופן רחב יותר. מחוץ לעונת החורף, צלמים רבים מחפשים את תכונות האור הללו ומעדיפים צילום סביב שעת הזריחה והשקיעה. בחורף, השילוב של השמש הנמוכה עם העננות הגבוהה מאפשרת לצלם באמצע היום דברים שבמצב אחר לא היה אפשר. הנה כמה דוגמאות מה כדאי לצלם בתאורה חורפית רכה: פורטרטים בצילום רחוב/בטבע חרקים/פרחים וצילומי מאקרו חשיפות ארוכות של מפלים שדות חרושים ושלל טקסטורות וצבע - תמונה שצולמה באמצע היום, בתאורה מפוזרת וללא צללים צילום: שרית כרמון צולם בטיול צילום של פוטוטיפס לסלובניה אור רך ומפוזר, מאפשר לצלם זרימות וחשיפות ארוכות בחורף - גם באמצע היום צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 2 - חשבו על האוירה הנוצרת בפריים החורף מזמן לנו קשת של רגשות אנושיים שאותם נרצה להעביר בצילומים המתקשרים לחורף; בדידות וניכור או נוסטלגיה ומשפחתיות, דרמה וסערה או אולי רוגע ושלווה - הם כולם חלק מהאוירה של החורף. חשבו מראש אילו אלמנטים יכולים להתאים לצילום חורפי ולאיזה רגש הם מתקשרים - הנה כמה דוגמאות: צילומי נוף מושלג בצבעי פסטל - יעבירו אוירת קסם חורפי רגוע. צילום מינימליסטי של עץ יחיד עירום מעלים - יעביר אוירת בדידות. צילום ענני סערה אפורים מעל עיר סואנת - יעביר אוירת אקשן והתרחשות. צילומי פריטי לבוש חורפיים, שמיכות, או אח בוערת - יעבירות תחושה של חמימות ונוסטלגיה. עונת החורף מאופיינת בחגים כמו חנוכה וחג המולד - צילום אלמנטים הקשורים לחג כמו אוכל ומשקאות (מישהו אמר סיידר חם?), קישוטים ועצי אשוח יעבירו אווירה חגיגית ומשפחתית. חשבו אילו תחושות החורף מעורר בכם ועשו שימוש באלמנטים שמאפיינים את העונה כדי ליצור תמונות עם סיפור שמעבר לאלמנטים עצמם. אגם בלד, סלובניה. האפרוריות הכללית בתמונה עם השמיים המעוננים והנפח הגדול שהם תופסים בפריים מייצרים אווירה קודרת ומאיימת צילום: שרית כרמון לעומת זאת, אותו מקום - אגם בלד, הפעם בזמן אחר ובזווית שונה. אווירה קסומה ואגדית שנוצרת בזכות השילוב של ערפילי בוקר ואור שמש עדין של זריחה צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 3 - קומפוזיציות שמחמיאות לצילום בתנאים חורפיים שילוב טקסטורות : למשל טקסטורות של שלג טרי, ברד וכפור, טיפות גשם או עקבות בשלג. הטקסטורות באדמה נותנות עומק נוסף לאווירה החורפית של התמונה ואף יכולות להוות פורגראונד מעניין או קווים מוליכים לתוך הפריים. מומלץ לצלם מגובה נמוך ולהתקרב לאלמנטים עם מרקמים ובכך להעצים את נוכחותם בפריים. ניגודיות צבעונית : אלמנט צבעוני כמו ביגוד או מבנים על רקע אפרורי או לבן יקפיץ את הפריים וימשוך את העין של הצופה. פרטים קטנים : ספרו את הסיפור של הסצנה החורפית ע"י פרטים כמו ענפי עצים עם כפור, טיפות מים על חלון, או עלים שנשרו לאדמה. טקסטורות של כפור על דשא בשדה פתוח באווירה חורפית חלומית צילום: שרית כרמון זריקה קטנה של צבע שמדגישה את הכפור והרקע הלבן צילום: שרית כרמון פרטים קטנים שמספרים על החורף - פטריות יער אחרי הגשם, באוירה מסתורית וקרירה צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 4 - התמודדות עם שלג בצילום השלג הלבן עלול להטעות את מד החשיפה של המצלמה ולהפוך את התמונות לכהות ואת השלג לאפור, במיוחד בשימוש במצבי צילום אוטומטי או חצי אוטומטיים. איך לתקן? העלו את החשיפה בחצי סטופ עד 1.5 סטופים:  כך תקבלו מראה של שלג לבן ובהיר. היזהרו לא להעלות יותר מידי את החשיפה כדי לא "לשרוף" חלקים בפריים. לקריאה על סטופים בצילום, היכנסו ל מאמרים הרלוונטים  בבלוג. בדקו את ההיסטוגרמה  כדי לוודא שהשלג מוצג בצורה בהירה אך לא "שרופה". במידת הצורך השתמשו בטכניקת HDR:  טכניקה זו עוזרת לנו להתמודד עם טווח דינמי גדול בפריים, דבר שמאפיין מאוד סצנות עם שלג בוהק. לקריאה על טכניקת HDR, היכנסו ל מאמרים הרלוונטים  בבלוג. צלמו ב-RAW : פורמט זה מאפשר לתקן טעויות חשיפה בעריכה ולעבד את התמונה בצורה מיטבית. טקסטורות בשלג או שבילים שהשאירו חלזונות? צילום: שרית כרמון "יש גלים לא רק בים" טקסטורות שלג בהרי הדולומיטים שבצפון איטליה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 5 - צלמו מייד אחרי שהסופה נגמרת לאחר סופה, הסביבה רטובה ומלאה בהשתקפויות שמהוות הזדמנויות מדהימות לצילום חורפי. בנוסף כל מה שרטוב מקבל צבע כהה ועמוק יותר שתורם לתחושה החורפית (תחשבו על חולצה אדומה שאחרי כביסה נראית בצבע בורדו עמוק). בונוס גדול שמגיע בסמוך לסערות או גשמים משמעותיים . במקומות מושלגים, הזמן שמייד אחרי סופת שלגים מאופיין בשלג נקי ובוהק ומתקבל מראה בתולי וצחור. כל מה שעלול להפריע לצילום במצב רגיל – מפחי אשפה ועד ענפים יבשים – מכוסה. דקות אחרי גשם חזק, נוצר חור בעננים וקרני שמש שחדרו דרכו יצרו סצנה קסומה צילום: שרית כרמון רק שימו לב - זהירות בדרכים : הדרכים רטובות וקיימת סכנת החלקה. סעו בזהירות וודאו שהרכב מוכן לנסיעה בתנאי הדרך. אם תם מגיעים למקום שיש בו סכנת מפולת או שיטפון, בדקו את ההנחיות להגעה לאזור והודיעו למישהו לאן אתם הולכים. חשיפות ארוכות מעל העיירה קורטינה ד'אמפצו - דולומיטים, צפון איטליה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 6 - בניגוד לנאמר קודם... צלמו את הסערה! בחורף אפשר להגיע לצילומים באווירה מאוד מיוחד, עם פריימים דרמטיים שמספרים סיפור מסעיר ומרגש, במיוחד כאשר במקביל לסערה יש תאורה מיוחדת כמו ברקים או קרני שמש הבוקעות מבין ענני סערה. צילום סופות ברקים, הקפאת טיפות גשם או פתיתי שלג באויר - כל אלו צילומים שמרגשים אותנו מאוד כאשר מצליחים לבצע אותם, אך שימו לב שהבטיחות מעל הכל ויש לנקוט באמצעי זהירות מתאימים! אל תצאו לצלם לבד במהלך סערה, אלא אם יש לכם את המידע המתאים (קיימות שלל אפליקציות מזג אויר) ואת היכולת לקרוא ולפרש את מזג האויר. פחות נעים לצלם בגשם שוטף אבל האמצעים מקדשים את המטרה - נמל תל אביב בזריחה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 7 - צילום ערפילי בוקר ועננות בחורף בחורף יש סיכוי מוגבר לימים עם ערפל או ימים עם עננות נמוכה. הם הזדמנות נהדרת למצוא מקום צילום בגובה (הר/בניין גבוה) ממנו תוכלו לצלם נופים מרהיבים מעל "ים של עננים". בחרו את הזמן הנכון : שעות הזריחה והשקיעה מדגישות צבעים ורודים וזהובים. צרו עניין עם אלמנטים בולטים : הרים שצצים מעל העננים או עצמים בודדים יכולים להוסיף דרמה לפריים. כשיש הזדמנות לערפילים זה הזמן לעלות לגובה צילום: שרית כרמון ערפילים מכסים את העמק בין הרי הדולומיטים באיטליה צילום: שרית כרמון בוקר טיפוסי בסלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 8 - שחקו עם הצבעים החורף מזמן לנו הזדמנויות פז לצלם פריימים בשלל סוגי אווירות ותנאי תאורה וצבע: ערפל, גשם, שלג, עננים, וגם שאריות של שלכת מהסתיו יכולים להוסיף עניין וצבעוניות ייחודית. נסו צילום בשחור-לבן : מכיוון שפלטת הצבעים בחורף היא גם כך יותר מונוכרומטית ופחות קונטרסטית, צילום בשחור לבן יכול להחמיא לצילומים ולהפוך פריים שהוא "סביר" לפריים מעניין ומעורר מחשבה. בנוסף שלג וצללים או השתקפויות ומשטחים רטובים ומבריקים יוצרים דינמיקה מעניינת בצילום מונוכרום. נסו שימוש בצבעים שמאפיינים את החורף: השתמשו בצבעים שסביבכם כדי להעביר את האוירה החורפית, למשל צבעי כחול וסגול קרים, אדום וירוק שנותנים תחושה של טבע וחום, גווני צהוב וכתום של שלכת, או גווני ורוד של שקיעה חורפית. שלג של פעם בחיים בירושלים צילום: ויקטור זיסלין בוקר חורפי טיפוסי בסלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 9 - הכנה מוקדמת לצילום בתנאי מזג אויר קשים אמנם אפשר לומר שכל סשן צילום משמעותי דורש השקעה והכנה, אבל בחורף, אין מה לעשות, מזג האויר משפיע - גם עלינו כאנשים, על היכולת לעמוד בחוץ בטמפרטורות קרות לאורך זמן, על החשק לצאת, וגם על הציוד וההתנהלות בשטח. לבוש מתאים : כדאי להתכונן לסשן בחוץ עם לבוש בסגנון "בצל" מספר שכבות בגדים חמים (צמר מרינו מומלץ), שיהיה אפשר להוסיף או להוריד לפי הצורף בשטח. חקרו את הלוקיישן ותנאי מזג האויר מראש ותמיד הצטיידו בשכבה אחת אקסטרא. כדאי להצטייד בבגדי מטיילים/דייגים חסיני מים או רוח וכמובן אקססוריז: כובע, צעיף, גרבי מרינו, גטקעס, ומגפיים אטומות (במיוחד אם מצלמים באזורים של גופי מים קפואים או שלג). אחד הדברים החשובים ביותר לצילום בחורף הוא כפפות! מומלץ להצטייד בשני זוגות כפפות: זוג כפפות בסיס דקות עם קצוות שמאפשרות טאצ' או ללא קצות אצבעות, וזוג נוסף עבה ומחמם שאפשר להתחמם בו בהפסקות. המלצה שלי: העדיפו כפפות מסוג "mittens" בתור השכבה העבה - כפפות שנראות כמו כפפת מטבח ואפשר בקלות לשים בתוכן שקית חימום. הגנה על הציוד : קיימות מצלמות ועדשות שהן יותר או פחות חסינות מים. בדקו מראש מה רמת האטימות לגשם לפי היצרן של המצלמה ובכל מקרה מומלץ להצטייד גם בכיסוי עמיד למים על המצלמה והעדשות. הסוללות בקור:  טמפרטורות קרות, ובמיוחד באזורים שמגיעים ל-0 מעלות ופחות מכך, גורמות לפריקה מהירה יותר של הסוללות או ל"אשליה" שהסוללה נגמרת מוקדם. מומלץ להצטייד בכמה סוללות רזרביות בכל סשן צילום בקור. את הסוללות יש לשמור חמות בכיס פנימי קרוב לחופ הגוף שלנו. חצובה מתאימה : זה אולי נראה שולי, עד שזה תופס אותך בשטח! רגלי החצובה המתכתיות מוליכות היטב את הקור של הסביבה ואפילו בטמפרטורות לא מאוד קרות המגע ישיר איתן מרגיש כאילו אתם נוגעים בקרחון. חפשו חצובה קלה עם ריפוד על הרגליים, או שפצרו את החצובה הקיימת עם שכבת ספוג או בד עבה שימוש בשקית אטומה : לפני הכניסה לאזור חם, הכניסו את המצלמה לשקית אטומה או לתיק למניעת עיבוי. באופן זה הטמפרטורה של הקרה המצלמה תעלה באופן הדרגתי ותשתווה לטמפ' בתוך המבנה המחומם וקטן הסיכוי להיווצרות אדים ולחות בתוך גוף המצלמה והעדשה. מטלית מיקרופייבר : פריט חובה בתיק הצילום גם בלי קשר לעונה. בסשנים בגשם הצטיידו בכמה מטליות שתוכלו להחליף ולנקות את האלמנט הקדמי של העדשה מטיפות. כשחם בגוף ובלב, הצילום יותר נעים צילום: ויקטור זיסלין סיכום החורף מזמין צלמים להעז ולגלות יופי נסתר במקומות מוכרים. עם הכלים הנכונים וחשיבה צילומית, תוכלו לנצל את עונת החורף ליצירת תמונות ייחודיות ומרגשות. אז יאללה, צאו מהפוך, לבשו את המעילים וכיסוי המצלמה, וצאו להרפתקה צילומית עוצרת נשימה! נסו את הטיפים שתוארו, שתפו את התמונות, וזכרו להנות מהחוויה – לא רק מהתוצאה. אשמח לשמוע את דעתכם על המאמר כאן למטה בתגובות. מה למדתם ממנו? מה כבר ידעתם? האם יש לכם משהו שתרצו לחלוק או להוסיף? חודש דצמבר במנוי " חדר כושר לצילום " יעסוק בנושא הצילום החורפי ויפתח בפניכם עולם חדש של אפשרויות והשראה לצילום בחורף. נשמח שתצטרפו לקהילת הצלמים הנהדרת שלנו ותבואו להתאמן ולחזק את שרירי הצילום שלכם, בצילום חורפי וגם בנושאים שיגיעו אחריו. מקווה שנהניתם מהמאמר, שרית נעים מאוד, אני שרית :) למי שלא מכיר, שמי שרית כרמון והצטרפתי לצוות פוטוטיפס כמנהלת תפעול וקשרי לקוחות לקראת סוף שנת 2022. אני חובבת צילום מזה כ-4 שנים אבל גוררת את בן זוגי, עידו, לטיולים כבר יותר מ-15 שנה. התחלתי לצלם עם המצלמה של אבי, חובב צילום בעצמו, אבל נכנסתי לזה בצורה רצינית רק לאחר שהוא קנה לי את המצלמה הראשונה שלי, ומשם השיגעון לצילום פרח וגדל. למרות שאני אוהבת לצלם כמעט הכל, נופים וטבע הם בנפשי והצילום הוא הדרך שלי לשתף עם העולם את כל היופי שאני רואה מסביבנו ואת החוויה המדהימה של חיבור לטבע. כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

זהו המאמר הרביעי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס (המאמר הזה) מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) תפקידו של התריס במשולש החשיפה כפי שבטח כבר קראתם כמה פעמים במאמרים הקודמים, משולש החשיפה מתייחס לשלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה של התמונה: (1) הצמצם - הפתח בתוך העדשה דרכו העובר אור מהמציאות לתוך המצלמה (2) התריס - נושא המאמר הזה (3) ה-ISO - מבטא את רגישות החיישן לאור תפקידו של התריס במשולש החשיפה הוא לאפשר מעבר רציף של האור לעבר החיישן למשך זמן מסוים במהלך הצילום ולחסום אותו בכל זמן אחר, ממש כמו התריסים בחלונות הבתים שלנו. זמן החשיפה / מהירות התריס זמן החשיפה קובע באופן ישיר את החשיפה של התמונה, בהנתן צמצם ו-ISO מסוימים. נהוג להציג את זמן החשיפה בשניות על גבי מסך המצלמה, הצג הצידי או בתוך העינית. רוב המצלמות של היום מסוגלות לבצע חשיפה של בין 1/4000 השניה לבין 30 שניות שלמות, וניתן אף להרחיב את הטווח בעזרת שימוש בתריס ידני או שלט. בז'רגון המקצועי נהוג לדבר דווקא על המושג "מהירות התריס" בהתיחסות לזמן החשיפה. שימוש במושג זה מעט מטעה לדעתי, ויותר נכון ואינטואיטיבי להשתמש דווקא במושג "זמן החשיפה" המדובר. מה שחשוב באמת זה להבין את המשמעות העומדת מאחורי שני המושגים שבפועל מדברים על אותו הדבר. לדוגמא, זמן חשיפה קצר (מהירות תריס גבוהה, למשל 1/2000 השניה) כמעט ולא יאפשר כניסה של אור למצלמה, ואילו זמן חשיפה ארוך (מהירות תריס איטית, למשל 3 שניות) יגרום לכניסת אור משמעותית לתוך המצלמה. זמן החשיפה המומלץ מאד תלוי בסיטואיציה בה אנחנו מצלמים והאפקט האומנותי אותו נרצה להשיג, ועל זה - בהמשך המאמר. זמן חשיפה ארוך מאפשר אפקטים של מריחה של אובייקטים הנמצאים בתנועה. למשל בצילום אורבני בלילה ניתן למרוח את פנסי הרכבים הנוסעים על כביש מהיר. חשיפה של 15 שניות. מצד שני, זמן חשיפה קצת מאד מאפשר הקפאת תנועה של אובייקטים שנעים מהר. מהירות תריס 1/800 השניה פעולת התריס במצלמה כדי להבין את אופן פעולתו של התריס, צריך להכיר איך מתבצע תהליך הצילום כולו, שהתריס הוא חלק ממנו. במצלמות המודרניות קיימים שני סוגים של מנגנוני התריס - המכאני והאלקטרוני. כל מצלמות ה-DSLR ורוב מצלמות חסרות המראה (Mirrorless) משתמשות במנגנון המכאני ואילו סמארטפונים ומצלמות כיס קטנות משתמשות בתריס האלקטרוני. תריס במצלמת DSLR אופן פעולתו של התריס במצלמות DSLR זהה לפעולת התריס במצלמות פילם הישנות והטובות, רק שבמקום הפילם העשוי מחומרים רגישים לאור, כאן אנחנו חושפים לאור את החיישן הדיגיטלי. המנגנון כולל שני תריסים אשר מורכבים ממש לפני החיישן, אחד מעל החיישן והשני מתחתיו. במצב הסגור, בזמן שאנחנו בונים את הקומפוזיציה, מודדים את האור, מחשבים פוקוס, וכו', התריס התחתון מכסה את החיישן וחוסם את האור ואילו התריס העליון מחכה בסבלנות לצילום. הצילום מתרחשים שלושה תהליכים האחד מיד אחרי השני: (1) המראה הממוקמת לפני התריס מתרוממת, (2) התריס התחתון כיסה את החיישן יורד למטה וחושף אותו לאור (3) התריס העליון יורד למטה בעקבות התחתון, ושוב חוסם את האור. זאת בעצם החשיפה, ופרק הזמן שבין פתיחתו של התריס התחתון לסגירתו של העליון הוא הוא זמן החשיפה. הערת צד - זאת בדיוק הסיבה שלדעתי השימוש במושג "מהירות תריס" מטעה, שכן הכוונה בו היא לזמן החשיפה בלבד, ולא למהירות בה התריס עולה או יורד. בתום שלושת השלבים הנ"ל, שני התריסים והמראה חוזרים למקומם מהמקורי, בהיכון לקראת הצילום הבא. תריס במצלמת Mirrorless במצלמות חסרות מראה (ניחשתם נכון!) אין מראה אשר מכווינה את האור לעבר העינית. בשלב הכנת הפריים וביצוע כל המ דידות, התריסים נמצאים במצב הפתוח שלהם כך שהחיישן הראשי נשאר פתוח וחשוף לאור. מה שהוא לוכד באותו הרגע מוקרן לעבר המסך של המצלמה או העינית האלקטרונית בזמן אמת. בזמן הצילום, שבריר שניה לפני החשיפה עצמה, התריס התחתון מתרומם וחוסם את האור מהחיישן. החל מרגע זה החשיפה מתחילה והחיישן מקליט את הנתונים. כאן, בדומה ל-DSLR, התריס התחתון יורד, וחושף את החיישן, כאשר התריס העליון נסגר אחרי פרק הזמן המתאים למה שהוגדר כזמן החשיפה. השלב האחרון במהלך הוא העלייה של התריס העליון למקומו המקורי, ובעצם חזרה ל"מצב הכנה לצילום" בו החיישן חשוף בצורה רציפה. תריס בסמארטפונים ומצלמות כיס עקב הגודל הקומפקטי של מכשירים אלו ומתוך כוונה להוזיל עלויות השימוש בתריס מכאני בלתי אפשרי כך שמנגנון הצילום במקרה זה משתמש בתריס אלקטרוני. בדומה למצלמות חסרות מראה, בזמן הכנת הפריים החיישן מופעל וחשוף לאור, מתרגם את מה שהוא רואה בזמן אמת ומקרין את התמונה על גבי המסך. ברגע הצילום המחשב של המצלמה מתחבר לחיישן ולוקח דגימה למשך זמן החשיפה, מקליט אותה ושומר כקובץ. בזמן הזה החיישן ממשיך להיות מחובר כמו מקודם. התריס והאפקט האומנותי - הקפאה / מריחה בדומה לצמצם שקובע עבורנו את עומק השדה, גם לתריס ישנו תפקיד אומנותי חשוב למדי. בואו נדבר רגע על קצוות הטווח של מהירויות תריס אפשריות. ערך גבוה במיוחד (כאמור, 1/4000 השניה) יגרום ללכידה של שבריר השניה מהסצינה ו"יקפיא" כל תנועה שהייתה בה. מהצד שני של הטווח, מהירות תריס נמוכה מאד (נניח 30 שניות) תגרום ללכידה למשך זמן ניכר ו"תמרח" את הפריים וכל תנועה שהייתה בו. בפועל, תהיה זו החלטתם של הצלמים באיזו מהירות תריס להשתמש בכל סיטואציה. זה יהיה שיקול של האפקט האומנותי הרצוי (למשל, הקפאה, מריחה קלה או מריחה גדולה) תוך התחשבות בסיטואציה והיתרונות והחסרונות שלה (תאורה קיימת, מהירות האובייקט המצולם וכו'). הקפאת רסיסי מים גורמת לתחושת העצמה של פגיעת הגלים בסלעים. חשיפה של 1/800 השניה. מריחה של הגלים מייצרת תחושה רגועה ו"חלומית". חשיפה של 13 שניות (בשילוב עם פילטר ND). מהירויות תריס מומלצות הערה אישית - תהיה זו טעות להמליץ על מהירות תריס מסוימת שתתאים באופן מושלם לסוג צילום מסוים. ישנם יותר מדי משתנים וסוגיות צילומיות שמשפיעות על ההחלטה שלנו - התאורה הקיימת, הוויז'ן הצילומי והאפקט אותו נרצה לקבל, מגבלות ציוד וכו'. עם זאת, אנסה בכל זאת לתת כמה המלצות כלליות למהירויות תריס המתאימות למספר סגנונות צילום פופולריים. ההמלצות האלה הן קווים מנחים בלבד שיעזרו לכם לקבל תחושה לגבי ההגדרה הנכונה להתחיל ממנה. מטבע הדברים, אינני מתייחס כאן לפרמטרים חשובים נוספים כגון צמצם ופוקוס אלא מתמקד במהירות התריס בלבד. מכאן זה לגמרי שלכם לנסות ולהתנסות - לשנות את ההגדרות, לחשוב מחוץ לקופסה וליצור משהו מיוחד משלכם, בניגוד לכל ההמלצות. מהירות תריס מומלצות בצילום מהיד מהירות תריס מומלצות בעל חצובה איך התריס משפיע על החדות בצילום מהיד בני האדם אינם רובוטים והידיים שלנו עלולות להכניס רעידות קלות בזמן הצילום. זה עלול לטשטש את הפריים, גם אם הפוקוס האופטי מושלם (כלומר, אחרי שהתפקסנו נכון על האובייקט הרצוי). במהירות תריס גבוהה ההשפעה של אותן הרעידות על איבוד הפוקוס תהיה קטנה ואף זניחה. למשל, בהגזמה, מהירות תריס של 1/4000 תקפיא לחלוטין את הרגע והידיים שלנו לא ישפיעו כלל על החדות. במהירות איטית יחסית, למשל 1/4 השניה, אנחנו עלולים לקבל פריים מטושטש, גם אם נעמוד הכי יציב שרק אפשר. כמובן שבחשיפות ארוכות יותר אין לנו שום ברירה אחרת אלא לצלם על חצובה. כדי לקבל פריים מפוקס היטב בצילום מהיד, אנחנו צריכים לצלם במהירות תריס גבוהה מספיק כך שרעידות הידיים שלנו לא ישפיעו על התוצאה. איך יודעים כמה זה מהר מספיק? תגלגלו מעט למטה ותגלו את כלל האצבע למהירות תריס מספקת שתמיד מומלץ להישמע לו. גורמים נוספים המשפיעים על החדות חשוב שלא לבלבל בין הטשטוש הנובע מרעידות הידיים שלנו במהירות תריס איטית לבין טשטוש הנובע מתנועה כלשהי של האובייקט שאנחנו מצלמים. גם אם נהיה יציבים מאד ואף נצלם על חצובה, אם האובייקט המרכזי נמצא בתנועה מהירה יחסית למהירות הצילום, הוא יהיה מטושטש בפריים. במקרה הזה הדרך היחידה לקבל אובייקט מפוקס היא ע"י העלאה של מהירות התריס לערך אשר "יקפיא" את האובייקט (על כך בהמשך המאמר). אופציה נוספת היא מריחת התנועה ע"י צילום בטכניקת הפאנינג בה אנחנו "עוקבים" אחר האובייקט תוך כדי תנועתו. בנוסף, שלא נשכח את המובן מאליו - המיקוד האופטי שבעדשה. המיקוד האופטי מתקבל בעזרת מיקום נקודת הפוקוס על האובייקט הרצוי ו "חצי לחיצה" על כפתור המחשף (או Back Button Focus למי שמשתמש) לפני הצילום. הרי אם לא נתפקס כראוי האובייקט יצא מטושטש ללא קשר למהירות התריס או למהירות התנועה שלו. צילום בטכניקת פאנינג יכול לייצר פריימים מהממים שממחישים תנועה גם בצילום מהיד בחשיפה מעט איטית. אפילו יש לנו מאמר שמדבר על הטכניקה הזו ! כלל אצבע למהירות תריס בצילום מהיד אז מהי אותה מהירות תריס הקסם שתבטיח לנו תמונה חדה וברורה? כלל האצבע למצלמות פול פריים בעלות חיישן גדול יחסית אומר שמהירות התריס צריכה להיות לפחות אחד חלקי אורך המוקד של העדשה. כלומר, אם נצלם פריים עם אורך מוקד של 100ממ מהירות התריס המינימלית היא 1/100 שניה. אורך מוקד של 24ממ? מהירות תריס של 1/25 תספיק. במצלמות קרופ צריך לחלק את המספר הזה ביחס גדלי החיישן, למשל 1.5 במצלמות ניקון או 1.6 בקנון. בצילום נוף סטטי רחב, נרצה לקבל עומק שדה רחב (צילום בצמצם סגור) ואיכות תמונה מירבית (ISO100). לצורך כך, במקרים מסוימים נצטרך לצלם במהירות תריס איטית יחסית, למשל 1/50 השניה. ההמלצה שלי: פשוט תכפילו את אורך המוקד פי 2 ואז תחשבו אחד חלקי המספר שיצא כדי לקבל את מהירות התריס הרצויה ולהיות בטוחים. למשל, באורך מוקד של 70ממ, תצלמו במהירות תריס של 1/125 או 1/160. בכל מקרה, תמיד כדאי להיות כמה שיותר יציבים ולאחוז במצלמה במספר נקודות (יד ימין על הגריפ, שמאל על העדשה, העין צמודה לעינית). השפעת המייצב על מהירות התריס האפשרית בעדשות רבות קיים מנגון ייצוב אשר נלחם בגבורה ברעידות הידיים שלנו ועוזר למנוע מהן להשפיע על חדות התמונה. אלו מכם שיש להם מייצב בעדשה (או מייצב חיישן במצלמה שקיים בחלק ממצלמות חסרות המראה) יכולים לנצל אותו ולצלם במהירויות תריס נמוכות יותר ממה שכלל האצבע מנחה. נהוג למדוד את ה"עוצמה" של מנגנון הייצוב בסטופים והשאלה שנשאלת בהקשר זה היא: "בכמה סטופים נוכל לרדת במהירות התריס מהערך שכלל האצבע מנחה אותנו ועדיין לקבל פריים מפוקס?". אם תרצו להבין לעומק את המושג "סטופ" בצילום, מוזמנים לקרוא את הסדרה שכתבתי עם #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום. מבלי להכנס לפירוט יתר, רוב המייצבים מאפשרים להוריד את מהירות התריס ב-2-4 סטופים, כלומר פי 4 עד פי 16. לדוגמא, צילום באורך מוקד של 100ממ במצלמת קרופ מביא אותנו למהירות תריס של 1/200, כך לפי כלל האצבע. אם קיים מייצב בעדשה, נוכל לרדת במהירות התריס לאזור בין 1/40 או אפילו 1/20 מבלי לפגוע בפוקוס. המייצב עוזר לנו בתנאי תאורה מוגבלים בהם נרצה להכניס יותר אור ולצלם במהירות תריס נמוכה יותר ולאו דווקא להעלות את ה-ISO. כלל ה-Sunny 16 זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש. הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400. מהכלל הזה ניתן להגיע בקלות למהירויות תריס גם בצמצמים אחרים. למשל, ב F/11 שזה סטופ אחד של אור יותר מ F/16 (לא בטוחים מה זה סטופ? כנסו למאמר הזה ) ו-ISO100 מהירות התריס תהיה 1/200 במקום 1/100, בדיוק פיצוי החשיפה הנדרש של סטופ אחד. יאללה, מספיק להיום עצוב, כי כמו כל דבר טוב בחיים, גם המאמר הזה הגיע לסיומו וזה הזמן לחשוב על הדבר הטוב הבא. אני לא יכול לחשוב על משהו נכון יותר מאשר מאמר על ה-ISO שישלים את סדרת ה- #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה , שנכתב בימים אלו ממש. חשוב לי להגיד לכם שמאמרים ותיאוריה זה נהדר, אבל אין כמו תרגול אמיתי בשטח. צאו לצלם, קחו את הקווים המנחים למהירויות התריס שהמלצתי במאמר הזה, שחקו איתם ותראו איזה תוצאות תקבלו. אין חכם כבעל ניסיון. אם אהבתם ולמדתם, אשמח לשיתוף המאמר עם החברים שלכם, שגם הם יהנו מהתכנים שיש בבלוג שלנו. שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר השלישי - מהו הצמצם | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה #סטופ #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO

זהו המאמר השלישי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם - המאמר הזה מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) משולש החשיפה - תזכורת כפי שכתבתי ב מאמר הקודם בסדרה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלישיית הפרמטרים המשפיעים על החשיפה בתמונה - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). באותו המאמר סקרתי בקצרה את שלושת הפרמטרים המדוברים. כאן כבר הגיע הזמן לצלול למים העמוקים, ולכתוב על כל אחד מהם בצורה מפורטת. והגיבור שלנו להיום - הצמצם. כמה מילים על העדשה ורכיביה הצמצם הוא מנגנון אחד מיני רבים הנמצאים בתוך גוף העדשה, אז לפני שנדבר עליו, בואו נעבור בקצרה על שאר הרכיבים שבעדשה. בהמשך, אכתוב מאמר מפורט בנושא. לעדשה תפקיד מרכזי ברור מאד - להעביר את האור שמגיע מהמציאות המצולמת לעבר חיישן המצלמה בצורה שהוא יודע לקלוט. בדרך, האור עובר דרך מספר מנגנונים אופטיים, מכאניים וחשמליים שמבצעים ביחד את העבודה. חתך מהצד של עדשת OLYMPUS M.ZUIKO DIGITAL ED 25MM F/1.2 מבנה העדשה (1) סדרה של עדשות אופטיות, חלקן ישרות, חלקן קעורות, חלקן מקובעות וחלקן מחוברות למנוע זעיר ויכולות לזוז. המטרה שלהן היא לרכז את האור ולהכווין אותו לעבר החיישן, למקד אותו כך שהתמונה תהיה מפוקסת בהתאם לוויז'ן האומנותי ולתקן עיוותים שונים בצבע ובפרספקטיבה. (2) מנוע הפוקוס, שמזיז את אחת העדשות או כמה מהן בהתאם לפקודות שהוא מקבל מאלגוריתם חישוב הפוקוס שבמצלמה. (3) מנגנון ייצוב התמונה שמזהה רעידות קטנות של המצלמה ומתקן אותן (בחלק מהעדשות) (4) גוף העדשה המחזיק את כל הרכיבים ואוטם מפני כניסת מים וגופים זרים (5) ציפויים שונים על גבי העדשות שתפקידן להעביר ו/או לחסום קרינות מסוימות אשר פוגעות בתמונה, למנוע השתקפויות ובכלליות, לשפר את איכות התמונה. ( 6) ולא שכחנו - חברינו הצמצם. מהו הצמצם? הצמצם (Aperture בלעז) הוא הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. תפקידו לשלוט על כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה ע"י הגדלה או הקטנה של קוטרו. מבנה ה"להבים" למה הפתח "כמעט" מעגלי? בתיאוריה ("המצב הרצוי") צורה מעגלית וסימטרית של הפתח תנטב את קרני האור בצורה אחידה ומיטבית לעבר רכיבי העדשה שבהמשך מסלולן ובסופו של דבר לחיישן. במציאות ("המצב המצוי") קשה מאד לייצר רכיב מכאני שיכול לשנות את קוטרו ולהשאיר פתח מעגלי מושלם. הפתרון שמצאו היצרנים הוא מנגנון המורכב ממספר להבים שיכולים להפתח ולהסגר ובעצם ליצור פתח שהוא כאמור, כמעט מעגלי. האינטואיציה אומרת שנעדיף עדשה עם יותר להבים, שתייצר פתח הקרוב יותר למעגל. היא אכן צודקת ובעדשות המקצועיות והיקרות יותר הצמצם מורכב ממספר להבים רב יותר מאשר בעדשות בסיסיות וזולות יותר, למשל, 9 להבים לעומת 5, בהתאמה. עם זאת, נדיר שמספר הלהבים לכשעצמו יעניין את הצלמים, אלא רמת הגימור שלהם וההשפעה שלהם על התמונה. על זה, בהמשך הפוסט, כשנדבר על המושג "בוקה". הצמצם והאור התפקיד המרכזי של הצמצם הוא להפתח ו/או להסגר וכתוצאה מכך להכניס יותר או פחות אור לתוך המצלמה, בהתאמה. עד כדי כך פשוט. מקובל להשתמש במושג "מפתח צמצם" שיכול להיות צר / קטן עבור צמצם סגור או רחב / גדול עבור צמצם פתוח. מספר F הדרך המעשית להגדיר את מידת פתיחתו של הצמצם היא ע"י מספר F הידוע. זהו מספר המייצג את היחס שבין אורך המוקד של העדשה לבין קוטר הצמצם. למשל, עבור אורך מוקד של 50ממ וקוטר הצמצם של 25ממ נקבל מספר F של 2. הסימון המקובל הוא האות F חלקי המספר, במקרה הזה F/2. נבהלתם? אל דאגה! מה שיפה בהגדרה הזו היא שלא באמת צריך לחשב משהו במהלך הצילום. מה שאתם כן צריכים לזכור זה שמספר F נמוך (למשל F/2) מתאר צמצם פתוח, כלומר פתח גדול שמכניס הרבה אור ואילו מספר גבוה (למשל F/13) מתאר צמצם סגור שמכניס פחות אור למצלמה. הצמצם וה"סטופ" המושג "סטופ" מבלבל לא מעט צלמים, שלא בצדק לטעמי. משמעותו פשוטה למדי - הכפלה של החשיפה, או חצייתה, יחסית למצב מסוים. למשל, אם תמונה שצילמתי חשוכה מדי וארצה לקבל פי 2 יותר חשיפה, אגיד: "אני רוצה להוסיף סטופ אחד לחשיפה". אם התמונה מוארת מדי וארצה לקבל רק חצי מהחשיפה, אומר: "צריך להקטין בסטופ אחד את החשיפה". מה הקשר בין הצמצם ל"סטופ"? קוטר הצמצם, או יותר נכון, שטחו קובעים את כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה. אם נגדיל את שטח הצמצם פי שניים, בהנתן ששאר הפרמטרים נשארים זהים, נקבל פי שתיים יותר חשיפה, כלומר נוסיף סטופ אחד. סדרת מאמרים על "סטופ" בצילום כתבתי סדרה של שלושה מאמרים במעמיקים במושג החשוב הזה, מוזמנים לקרוא: המאמר הראשון על סטופ בצילום | המאמר השני על סטופ בצילום | המאמר השלישי על סטופ בצילום הצמצם ועומק השדה השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה. עומק השדה בקצרה עומק השדה מייצג את החלק מהפריים שנמצא בפוקוס, כאשר הכוונה היא למרחב הנוצר לפני ומאחורי האובייקט המצולם עליו ביצענו את חישוב הפוקוס ועומק השדה הוא הרוחב של אותו המרחב. אם נתבונן על הסיטואציה מהצד, נראה מעין סנדוויץ' המייצג את המרחב התלת מימדי, כאשר המילוי הוא האזור שנמצא בפוקוס והלחמניה העוטפת את המילוי היא האזור המטושטש. עומק השדה יכול להיות רחב, בו כל הפריים נמצא בפוקוס, החל מהנקודה הקרובה ביותר אלינו עד לקצהו. מצב זה מתאים לרוב לצילומי נוף או צילומים אורבניים, שכן במקרים אלו נרצה לראות את כל הפרטים בפריים בצורה ברורה וחדה. במצב הזה הלחמניה המטושטשת נראית יותר כמו טורטייה דקה, ואילו המילוי המפוקס מקבל את מירב תשומת הלב. לעומת זאת בצילומי פורטרטים או צילומים בהם נרצה למשוך את עין המתבונן לעבר האובייקט ולבודד אותו מהרקע נשתמש בעומק שדה רדוד. כאן האזור החד בו נמצא האובייקט, המילוי של הסנדוויץ', הופך להיות דק, ובמבט מהצד, הלחמניה המטושטשת משתלטת על הפריים. ואיך הצמצם משפיע? בצמצם פתוח (מספרי F נמוכים, למשל F/1.8 או F/4) עומק השדה רדוד, מה שכאמור מתאים לבידוד האובייקט הראשי מהרקע ומקדמת הפריים כמו בצילום פורטרטים. ככל שנסגור אותו עומק השדה יגדל ויותר חלקים מהפריים יהיו בפוקוס, מה שיותר מתאים לצילומי נוף או צילום אורבני. ברגעים אלה ממש נכתב מאמר מעמיק על עומק השדה שיתפרסם בהמשך. טיפ בונוס שיטה קלה לזכור את הנושא היא ליצור הקשר מנטלי בין מספר ה-F לעומק השדה. מספר קטן = עומק השדה קטן. מספר גבוה = עומק שדה גדול. נהוג לצלם תמונות נוף עם עומק שדה רחב כדי שכל פרטי הנוף יהיו בפוקוס. צמצם F/13. בצילום פורטרטים נהוג לפתוח את הצמצם כדי שעומק השדה יהיה קטן. צמצם F/4. הצמצם ובוקה בוקה (Bokeh) הוא מונח המתאר את הצורה והמרקם שנוצרים באזורים המטושטשים של התמונה. הדרך הנוחה ביותר לראות את הבוקה ולבחון אותו היא בתמונה בה הרקע מטושטש ומלא בפנסים המרוחקים אחד מהשני. הציד אחר הבוקה המושלם שכיח מאד אצל צלמי החתונות, הפורטרטים, טבע ולמען האמת - צלמים מכל הרמות והסגנונות. בוקה איכותי, עגול, רך ונעים לעין יכול להפוך כל תמונה מ"יפה" ל"מהממת" ולכן חשיבותו אינה מוטלת בספק. איך מקבלים בוקה יפה? זה מתחיל ונגמר בעדשה, ואם אדייק - בצמצם. מספר להבים גבוה, צורה מיטבית שנקבעת בעקבות מחקר מעמיק של יצרן העדשה בשילוב עם רמת גימור גבוהה יגרמו לבוקה שלכם להראות כמו יצירת אומנות בפני עצמה. הבעיה היחידה בליצור את הבוקה המושלם היא שאף לא אחד מהפרמטרים האלה לא נשלט ע"י הצלם אלא הם פונקציה של העדשה עצמה בלבד. ברגע שרכשתם עדשה מסוימת תקבלו בוקה מסוים בהתאם לרמת הגימור שלה. ניתן להשפיע על הבוקה בעזרת שינוי בצמצם עצמו, אבל השפעה זו זניחה יחסית, וכמובן שבאה על חשבון עומק שדה רצוי והחשיפה. בוקה הוא פונקציה של מספר הלהבים, רמת הגימור שלהן והצמצם הנבחר בזמן הצילום ככלל ניתן לומר שבעדשות מקצועיות ויקרות יותר הבוקה יהיה יפה יותר. זה נכון אף יותר בעדשות פריים המיועדות לצילום פורטרטים, כמו עדשות 85 ממ למיניהם, עם צמצמים של F/1.8 או F/1.4 שהבוקה שלהן פשוט חלומי. זה לא אומר שאין עדשות זולות עם בוקה יפה, אך הן נדירות יותר. המלצה שלי: אם פורטרטים זה משהו שאתם מצלמים הרבה - תבחנו היטב את העדשה הבאה שלכם לפני הרכישה, תעשו מחקר מעמיק, תקראו ביקורות ותבחנו בעצמכם את הבוקה שלהשלה בעזרת דוגמאות שצולמו איתה. הצמצם והפוקוס בעולם מושלם, העדשה תתפקס במדויק על האובייקט הרצוי ללא קשר למפתח הצמצם. במציאות בה העדשה מורכבת כאמור מסדרה של עדשות ומנגנונים אופטיים ומכאניים שונים, אין זה המצב, והפוקוס עלול להפגע במצבים מסוימים. כמו במלפפון - "לחתוך את הקצוות" ברוב העדשות הבעיות בפוקוס מתרחשות ב"קצוות" של טווח הצמצם, דהיינו בקרבת הצמצם הכי פתוח של עדשה מסוימת (למשל, F/2.8 בעדשות זום מקצועיות, או F/1.4 בעדשת פריים בכירה) או באזור הצמצם הכי סגור (למשל F/22). צמצם פתוח מדי - Abberation צמצם פתוח ביותר נחשב לאזור "לא נוח" מבחינת הפוקוס. הבעיה העיקרית באזור זה היא עיוותי צבע, מה שנקרא "אברציה כרומטית" (Chromatic Abberation) תופעה בה הצבעים השונים בעלי אורכי הגל השונים אינם מתפקסים על אותו מישור הפוקוס (דהיינו, החיישן) בדרכם מהמציאות אל עבר העדשה והחיישן. זה מתבטא בהופעת גוונים סגלגלים ו/או ירוקים באזורים קונטרסטיים ואיכות פוקוס ירודה. בנוסף לאברציה, האזורים החיצוניים של הפריים נוטים להיות מטושטשים קלות כתוצאה מעיווטים אופטיים מובנים שבאים יותר לידי ביטוי בצמצמים פתוחים. גלי אור בעלי אורכי גל השונים (צבעים שונים) עלולים להתפקס במרחקים שונים מהעדשה וליצור עיוותי פוקוס וצבע הביטוי הויזואלי ל-Chromatic Abberation שבולטת במיוחד באובקטים בעלי פרטים רבים וקונטרסטיות גבוהה, כמו ענפי העץ בדוגמא הזו. צמצם סגור - Diffraction גם לקצה השני של טווח הצמצמים בעיות משלו ופחות מומלץ להשתמש בצמצמים סגורים כגון F/22. התופעה הבעייתית העיקרית בצמצמים אלו היא הדיפרקציה (Diffraction). בקצרה ובפשטות, תופעה זו מקורה בעובדה שניתן להתיחס לאור כאוסף של גלים אשר נעים בחלל הסובב אותנו, מתנגשים בעצמים השונים הפזורים בחלל ומוחזרים מהם, וכמובן גם מתנגשים בינם לבין עצמם. ברגע שהאור עובר דרך חור מעגלי (הצמצם) הגלים הצמודים לדפנות אותו החור משנים מעט את כיוונם, מתנגשים בגלי האור הקרובים אליהם אשר נעים ישר ו"מפריעים" להם ע"י שינוי עוצמתם, כיוונם וצבעם. אם אותו החור קטן מאד (= צמצם סגור) התופעה הזו מתחזקת, ובשורה התחתונה גורמת להופעת טשטושים קלים גם באזורים שעל פניו אמורים היו להיות חדים כתער. ככל שהפתח קטן יותר, כך תופעת הדיפרקציה חזקה יותר ומתקבל עיוות לקרני האור העוברים בו המלצה - צמצמי ביניים בהתאם לנאמר, אם פוקוס הוא הקרטריון הקובע עבורכם - ההמלצה לרוב הסיטואציות היא לעבוד בטווחי הביניים ולהמנע משימוש בצמצמים הכי סגורים או הכי פתוחים. "נקודת הזהב" (או בלעז Sweet Spot) היא מעין כלל אצבע שאומר שהפוקוס הטוב ביותר עבור עדשה מסוימת מתקבל בין סטופ אחד לשניים מתחת לצמצם הכי פתוח (למשל, בעדשה עם מפתח צמצם F/2.8 הפוקוס המיטבי יתקבל באזור F/4 עד F/5.6). פוקוס אופטימלי מתקבל בצמצם "ביניים", כסטופ או שניים מתחת לצמצם הכי פתוח. למשל F/5.6 בעדשה בה הצמצם הכי פתוח הוא F/2.8 ניתן לבחון את איכות הפוקוס כפונקציה של הצמצם באתרים של מעבדות ייחודיות אשר מבצעות בדיקות קפדניות ובלתי משוחדות לציוד צילום מכל החברות, כגון Dxo Mark וכדומה. תזכרו, שלא רק טיב העדשה משפיע על הפוקוס אלא גם מהירות התריס ובמובן הרחב טכניקת הצילום. לכן, כמו תמיד, לפני שקופצים לקנות עדשה חדשה וחדה יותר, כדאי להבין מה אפשר לשפר בצורה בה אנו מצלמים. הצמצם והאנלוגיה לברז בירה מי לא אוהב לעצור לרגע את מירוץ החיים ולקפוץ לפאב השכונתי לכמה כוסות בירה עם חברים טובים? אם זה מדבר אליכם, אולי תאהבו את ה אנלוגיה המגניבה שחשבתי עליה בין צמצם לברז בירה , אנלוגיה שתעזור לכם להבין טוב יותר את המושג "משולש החשיפה". חוק ה-Sunny 16 זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש. הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400. חוק ה-Sunny 16 - צילום בצמצם F/16, איזו 100 ומהירות תריס 1/100 שניות. מילים אחרונות הבנת אופן פעולת הצמצם חיונית לשליטה בכמה מההיבטים החשובים ביותר בצילום - החשיפה, עומק השדה, בוקה וכל שאר הנושאים שעברתי עליהם כאן. כולי תקווה שהמאמר הזה עזר לכם לחדד את הנושא, וצמצם את פערי הידע שהיו לכם, אם היו לכם. מזמין אתכם לקרוא גם את המאמרים הקודמים מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. הראשון מציג את האנלוגיה בין משולש החשיפה לברז בירה. ב מאמר שני , כתבתי על האור והחשיפה. ב מאמר הרביעי כתבתי על התריס ופעולתו. המאמר האחרון בסדרה יתמקד ב-ISO. מוזמנים תמיד לפנות אליי עם כל שאלה. ויקטור. קישורים רלוונטיים: המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר הרביעי - מהו התריס | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה

בעודי כותב סדרת מאמרים מפורטת, רצינית ומעמיקה בנושא משולש החשיפה, הכתה בי המחשבה על בירה. לא כי אני אלכוהוליסט, אם כי, מספר לגימות ממשקה אלכוהולי קריר בהחלט תורמות לעיתים ליצירתיות בכתיבה, ולא כי רציתי לכתוב בדיחה גיקית ולא מצחיקה אלא בגלל האנלוגיה שבין משולש החשיפה לבין ברז הבירה שנגלתה לנגד עיניי. למושג "משולש החשיפה" ישנה נטייה לבלבל צלמים מתחילים ולוקח זמן עד שמבינים ומפנימים אותו כראוי. בירה לעומת זאת, או אם אדייק, תהליך המזיגה שלה, הרבה יותר מובן לכלל הציבור. זהו המאמר הראשון מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה - המאמר הזה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) מה תעדיפו להיות - ברמנים או צלמים? דמיינו את עצמכם לרגע בתור ברמנים שבאים למזוג כוס בירה. אתם רוצים למלא אותה בדיוק עד הסוף. לא תמלאו אותה חלקית, הרי הלקוח משלם על כוס מלאה, וגם לא תרצו לשפוך בירה לחינם, אחרת הבר יפסיד. כמובן, תרצו שהבירה תהיה צלולה, עם מעט קצף מעל, כך שהלקוח יהנה ממנה ויזמין עוד אחת בהמשך. ע"מ לעמוד בכל הדרישות האלה, מצופה מכם מיומנות מסוימת וניסיון כיצד לפתוח את הברז, מתי לעצור את המזיגה, באיזו זווית למזוג, וכו'. זה בדיוק מה שנרצה להשיג כצלמים. נרצה שהתמונה תהיה חשופה היטב ונכון בהתאם לראיה האומנותית שלנו, ללא אזורים חשוכים מדי בהם לא רואים שום פרט או עצם, וכמובן ללא פיקסלים "שרופים" ומוארים מדי. בנוסף, נרצה שהתמונה תהיה איכותית, תציג את הצבעים בצורה נכונה ותהיה ללא "רעש דיגיטלי" ועיוותים. ממש כמו הברמן, נכוון את הפרמטרים השונים במצלמה בהתאם ע"מ לקבל תוצר איכותי. אז מה הם שלושת צלעות משולש החשיפה במונחי בירה? הצמצם (= ברז הבירה) הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה. באנלוגיה הזו הצמצם הוא ברז הבירה. נפתח אותו עד הסוף - נקבל פתח רחב שמזרים הרבה בירה לתוך הכוס. נפתח אותו מעט - נקבל זרם בירה חלש. התריס (= זמן המזיגה) התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את חיישן המצלמה לאור בזמן פתיחתו, בין אם הוא מכאני במצלמת DSLR או חשמלי במצלמות חסרות מראה וסמארטפונים. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. למשל, זמן חשיפה של 1/500 השניה נחשב לקצר יחסית ויעביר מעט אור לעבר החיישן, ואילו שניה אחת הוא זמן יחסית ארוך, בו החיישן יחשף לכמות גדולה יותר של אור. באנלוגיה, מהירות התריס משולה לפרק הזמן בו הברז פתוח. נפתח אותו להרבה זמן - נכניס יותר בירה לכוס, גם אם הזרם קטן. נפתח אותו לזמן קצר - נצטרך זרם חזק כדי למלא את הכוס במלואה. איזו (ISO) (= איכות המזיגה) הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ב-ISO נמוך (למשל, 100) נקבל תמונה נקייה יותר (אבל נצטרך יותר אור כדי לקבל חשיפה נכונה). ככל שה-ISO יגדל (למשל, ערכים מעל 1600), ההגבר גבוה יותר, ובתנאי תאורה מוגבלים התמונה תהיה מוארת יותר, אבל גם בעלת "רעש דיגיטלי" גבוה יותר ואיכות כללית ירודה. באנלוגיה, ה-ISO משול לאיכות המזיגה. אם נמזוג על דופן הכוס ונחזיק אותה יציב, כפי שמקובל, נקבל בירה צלולה ונקייה. אם נמזוג ישירות על התחתית ונרעיד את הכוס מהר מאד היא תתמלא בקצף ולא באמת נהנה מהבירה. כך גם בצילום, אם חסר לנו חשיפה בתמונה והחלטנו להעלות משמעותית את ה-ISO, נקבל אולי חשיפה נכונה, אבל התמונה תהיה מגורענת ובאיכות נמוכה. שיכורים? גם אנחנו! מעכשיו, בכל ביקור בפאב השכונתי, תספרו לחבריכם על משולש החשיפה. הרי גם ככה הם כבר חושבים שאתם מפלנטה אחרת... אהבתם את האנלוגיה? אשמח לשמוע את דעתכם. אפשר גם על בירה בפאב השכונתי עם החברים שלכם. בקרוב, אפרסם את סדרת המאמרים הרציניים בנושא משולש החשיפה, אותה הזכרתי בתחילת הפוסט. עד אז, שתו בירה ותנו למישהו אחר לנהוג, שישאר לי למי לכתוב בבלוג 😊 שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

זהו המאמר השני מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה - המאמר הזה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) נתחיל? תחילת הדרך של כל צלמת או צלם מאופיינת בחשיפה (תרתי משמע) לעולם תוכן חדש ומרתק מלא בשלל מושגים והגדרות וז'רגון מקצועי שלם שכדאי ללמוד ולהבין. צמד המילים "משולש החשיפה" הוא אחד הקונספטים הראשונים שמכה כרעם ביום בהיר בכל צלם וצלמת, ובצדק, כי זהו אחד הנושאים הבסיסיים ביותר בעולם הצילום והבנתו קריטית להמשך ההתפתחות והלימוד. בסדרת הכתבות הזו אנסה לתת הסבר פשוט, ענייני וקצר למושג "משולש החשיפה". משולש החשיפה רגע לפני שנכניס צורות גיאומטריות ומשולשים לדיון בואו נלך צעד אחורה ונדבר על הבסיס - מהי חשיפה. ואפילו יותר אחורה - מהו אור. האור האור, בהגדרתו הפיזיקלית, הוא קרינה אלקטרומגנטית בעלת שלוש תכונות עיקריות - עוצמה, כיוון ואורך גל המבטא את הצבע של האור. מנקודת מבטם של בני האנוש תחום אורכי הגל הרלוונטיים הוא בין 400 ננו מטר (הצבע הסגול) ל-700 ננו מטר (הצבע האדום), מה שנקרא "הספקטרום הנראה". הצבעים ה"טהורים" מיוצגים ע"י אורכי הגל השונים שעל הסרגל, ואילו גוונים מסוימים או צבעים לא רוויים (כגון, מג'נטה) מיוצגים ע" שילוב של מספר אורכי גל. אנחנו, הצלמים, יכולים להתיחס לאור כאל חומר הגלם איתו נעבוד ובעזרתו נוכל לבנות את היצירות שלנו, ממש כמו שצייר משתמש ביצירתו במכחול, צבע ונייר וקונדיטור משתמש בקמח, סוכר ושוקולד. לא סתם המילה Photography היא הכלאה בין שתי מילים מהשפה היוונית - פוטו (= אור) ו-גראפוס (= ציור), או בתרגום חופשי: "ציור באור". לאור, כאמור, שלוש תכונות מרכזיות - עוצמה, כיוון וצבע, והוא נמצא סביבנו בכל רגע נתון. הוא מתחיל את מסעו מאחד ממקורותיו הזמינים (שמש, פנסי רחוב, מדורה, פלאש וכו') ופוגע בעצמים השונים המפוזרים סביבנו (בנינים, עצים, רכבים, חיות, הרים, מודלים...). מהם הוא מוחזר לעבר עצמים רבים נוספים וכך הלאה בסוג של מסע ארוך לעבר כל מי שחפץ לקלוט ולעבד אותו (העיניים שלנו, האנשים, חיות, צמחים, דוודי שמש ו... מצלמות). ועכשיו בואו נמקד את הדיון לצרכנו ונדבר על החשיפה. החשיפה בתהליך הצילום, דרכו של האור מהמציאות לעבר חיישן המצלמה רצופה בתהליכים מגוונים (ובכוונות טובות), כגון מיקוד העלומה בתוך רכיביה השונים של העדשה (כן, גם על זה אפרסם מאמר בהמשך), תיקוני צבע ועיוותים גיאומטריים ועוד. ברגע הלחיצה על כפתור המחשף, החיישן שבתוך המצלמה מתחיל את פעולתו וקולט את האור שמגיע אליו, מעבד אותו, מתרגם אותו לאוסף של אותות חשמליים ומפיק עבורנו את התוצר שאנחנו רואים בסופו של התהליך על גבי המסך - התמונה. וזאת בדיוק החשיפה. משולש החשיפה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלושת הפרמטרים הטכניים שמשפיעים על כמות האור שהחיישן נחשף אליו בזמן הצילום והם - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). זהו אחד מאבני היסוד של עולם הצילום והבנת המושג על בוריו היא בגדר חובה לכל צלם, מנוסה או מתחיל, וחיונית להמשך הלימוד והפיתוח בעולם הצילום. זאת בדיוק הסיבה שהחלטתי להעמיק בנושא, להסביר אותו בצורה כמה שיותר עניינית וברורה ולתת את הכבוד לכל אחת מצלעות המשולש עם מאמר נפרד משלה. במאמר הראשון מתוך חמישה הצגתי את האנלוגיה שחשבתי עליה בין משולש החשיפה לברז בירה, משהו שיעזור להבין את המושג בצורה יותר אינטואיטיבית. המאמר הזה, השני בסדרה, הוא מעין הקדמה לנושא משולש החשיפה. בשלושת המאמרים הבאים אכתוב בצורה מעמיקה יותר על כל אחת מהצלעות - הצמצם, התריס ו-ISO. כאן אתן את תמצית הדברים בלבד. הצמצם הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה. השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה, שיהיה צר/רדוד/קטן בצמצם פתוח ורחב/גדול בצמצם סגור. מוזמנים לקרוא את המאמר המסביר לעומק את המושג צמצם . התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את החיישן לאור בזמן פתיחתו. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. האפקט האומנותי שהתריס משפיע עליו הוא מידת "הקפאתו" של הפריים או מידת "מריחתו". זמן חשיפה קצר (מהירות גבוהה, למשל 1/500 השניה) יקפיא את הפריים ואילו זמן ארוך (מהירות תריס נמוכה, למשל 1/2 שניה) ימרח את הפריים, כמובן שהכל בהתאם לסיטואציה המסוימת בה אנו מצלמים. לקריאת המאמר על התריס . רגישות החיישן (ISO) הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ככל שה-ISO גבוה יותר, כך התמונה תהיה מוארת יותר, עבור כמות אור מסוימת שהתקבלה בעקבות צמצם ומהירות תריס מסוימים. ההגבר הזה בא עם מחיר - איכות התמונה יורדת והרעש הדיגיטלי עולים יחד איתו, וההמלצה הגורפת היא לעבוד באיזו הנמוך ביותר האפשרי בסיטואציה מסוימת, ולהעלות אותו רק כשבאמת אין ברירה. בקרוב אפרסם את יתר הכתבות בסדרה. עד אז, תמשיכו לצלם כמה שיותר! משהו חשוב - הפידבק שלכם חשוב לי מאד! הגיבו לפוסט עם שאלות, הצעות, בקשות, תכתבו איך הפוסט עזר לכם, וכמובן תשתפו עם חבריכם הצלמים. זה יעזור לי להמשיך ולספק לכם תוכן רלוונטי וענייני, כזה שבאמת יעזור לכם. וכמובן, תצטרפו ל קבוצת הפייסבוק שלנו - פוטו טיפס , ותציצו ב עמוד הסדנאות שלנו . תודה מקרב לב! ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה

לקראת חודש דצמבר בחדר כושר לצילום שכל כולו יוקדש לצילום נוף ימי, החלטתי לכתוב מאמר נוסף בנושא. במאמר הקודם דיברתי על האספקטים האומנותיים של צילום נוף ימי - שעות הצילום, גישות בבניית הפריים, שימוש בחשיפות ארוכות, מינימליזם בחוף ועוד. במאמר הזה החלטתי להתמקד בציוד ובכלים הנדרשים כדי לממש את החזון האומנותי - המצלמה, עדשות, חצובות, פילטרים ועוד. אם תרצו לקחת את הנושא ולהעמיק בו, לתרגל וללמוד הרבה מעבר - מוזמנים להצטרף לחדר כושר לצילום, הפרטים בקישור הבא . האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) הכל מוכן לצילום, חוף Clogher בדרום מערב אירלנד מבוא: הציוד הוא לא המטרה, הוא הכלי כל צלם מכיר את התחושה הזאת. הרצון לרוץ לחנות הצילום הקרובה לביתכם או לגלול באמזון או בחנות של B&H. יש כאלה שנתנו שם לא רשמי ל"מחלה" הזו - ציודיטיס. מחלה שמנפחת את הצורך הבלתי נשלט לשדרג או לקנות אביזר חדש "כי ראיתי אותו אצל חבר שמבין עניין". כל זה מבוסס על האמונה שעוד עדשה אחת, מצלמה חדשה עם יותר פיקסלים, פילטר יקר יותר או חצובה מתוחכמת - הם יהיו האקס פאקטור, הדבר שיזניק את התמונות שלנו קדימה. כשמדובר בסביבה מאתגרת כמו הים, הפיתוי הזה גדול עוד יותר. אנחנו משוכנעים שציוד טוב יותר יוביל אוטומטית לתמונות טובות יותר. ערפילים משגעים בחוף Clogher בדרום מערב אירלנד אבל האמת היא שונה לחלוטין. כידוע, אחד המשפטים הכי נדושים אך גם כל כך נכונים שכל מורה מוערך לצילום אומר אותו בשיעור הראשון בקורס יסודות: זה לא המצלמה, זה הצלמ/ת. אפשר להרחיב את זה ל-"זה לא הציוד, זה הצלמ/ת". האמת היא שהעין שלכם, הרעיון שבראש, ההבנה שלכם של האור וכללי הקומפוזיציה, ההכרות שלכם עם הציוד שברשותכם והניסיון שלכם להשתמש בו נכון הם הגורמים המכריעים בתהליך היצירה. הציוד בא אחר כך. היכולת שלכם להבין את הסצינה ומה היא מאפשרת, היצירתיות שלכם ליצור יצירה מעניינת ולאו דווקא שגרתית, ההחלטות הצילומיות בנוגע לאור ולקומפוזיציה וכן בנוגע למה לכלול בפריים ומה לא - כל אלה חשובים יותר מכל עדשה, חצובה או פילטר שתיקנו. ועם זאת, חשוב להבין את הנקודה הבאה: הציוד הוא סט הכלים שמאפשר לכם לממש  את מה שאתם רואים בעין ובדמיון. החזון הוא המפתח, אבל הציוד הנכון והיכולת שלכם להשתמש בו בצורה חכמה הם אלה שיאפשרו לכם לפתוח את הדלת וליצור יצירות אומנות של ממש, בכל ז'אנר בצילום בכלל ובצילום נוף ימי בפרט. הכנות לצילום פנורמה ושילוב של חשיפות ארוכות ב-Dunquin Pier בדרום מערב אירלנד המאמר הזה לא יעסוק ברשימת קניות, אלא יחשוף את הדיוקים החשובים בנוגע לציוד והכלים שיכולים לעשות את ההבדל בין עוד תמונה יפה לבין תמונה מרהיבה ומרגשת, כזו לא תשאיר אף אדם בסביבתכם אדיש. פוטו טיפ 1 - למה כדאי לכם להפסיק לספור מגה פיקסלים (ומה באמת חשוב במצלמה) כשמדברים על מצלמות, הרבה צלמים מתחילים מתפתים להסתכל על המספר שמופיע הכי גדול בפרסומת של החברות השונות: כמות המגה פיקסלים. זה מפתה, זה נוצץ, וזה נראה כאילו מדובר בהבטחה לאיכות גבוהה יותר. אבל האמת הפשוטה היא שבצילום נוף ימי – ובצילום בכלל – מגה פיקסלים הם כמעט תמיד הדבר הפחות חשוב  במצלמה. זה לא שהרזולוציה לא חשובה, בכל זאת, ישנן מספר יתרונות חשובים למדי למספר פיקסלים גבוה. למשל, צלמי הטבע והספורט נהנים משימור רזולוציה גבוהה גם בקרופים משמעתיים. גם צלמי הנוף שאוהבים להדפיס בגדול יעידו שכמות פיקסלים גבוהה משמעותית עבורם. ישנן סיבות נוספות לכמות פיקסלים גבוהה, אבל המהות היא אותה המהות - לא הפיקסלים ולא דגם המצלמה הם ערובה לקבלת תוצאה מוצלחת בהיבט הצילומי והיצירתי. לא המצלמה, זה מה שאתם יודעים לעשות איתה החדשות הטובות הן שרוב המצלמות המודרניות מצוינות לצילום ים. כמעט כולן מסוגלות לייצר תמונות באיכות גבוהה, עם צבעים עשירים ופרטים נקיים וברורים. לכן, במקום להתרכז במספרים, כדאי להתמקד במאפיינים אחרים – כאלה שיש להם משמעות אמיתית ברגע הקריטי שבו השמש שוקעת, הרוח מתחזקת והגל מתפרץ בדיוק איפה שקיוויתם. למשל, אחד המאפיינים החשובים ביותר הוא טווח דינמי טוב, שכן בצילום ימי לעיתים תתמודדו סצנות שיש בהן קונטרסט קיצוני: שמיים בהירים ולעיתים בוהקים, מול ים כהה, סלעים שחורים, ואורות עדינים שמתחבאים בין הגלים. איטום למזג אוויר מאתגר הוא יתרון נוסף שראוי לשים אליו לב. חוף הים הוא סביבה תובענית: רסס מלוח, רוח שמלווה בגרגרי חול, טיפות מים שמגיעות מכל כיוון. גופי מצלמה החדישים והמקצועיים יותר, וכן העדשות המתקדמות (והיקרות) יותר בד"כ נבנות בצורה רובסטית יותר, עם אטימות מסוימת למים ותנאיי טבע קיצוניים. ובסוף, יש גורם אחד שאין לו הגדרה טכנית בשום מפרט: ההרגשה שלכם. מצלמה שאתם מרגישים איתה בנוח, מכירים את הכפתורים ויודעים לעבוד איתם בצורה אינטואיטיבת היא מצלמה שתעבוד בשבילכם, ולא אתם בשבילה. כי צילום טוב הוא לא רק נתונים וטכנולוגיה; הוא זרימה כיפית וקלילה בתהליך העבודה, ריכוז ורגע אחד מדויק שבו הכול מתחבר. עוד תצפית מרהיבה בדרום מערב אירלנד המצלמה שיש לכם היא המצלמה הכי טובה עבורכם כרגע. מה שנכתב כאן ממש לא מהווה הזמנה להחליף את הציוד שברשותכם. הכוונה שלי היא שתכירו את המצלמה שלכם ותלמדו להפיק ממנה את המיטב, עם כל היתרונות וגם החסרונות שלה. בפעם הבאה שתשקלו לשדרג ציוד, נסו לשאול את עצמכם פחות "כמה מגהפיקסלים יש כאן" ויותר "האם המצלמה הזו תאפשר לי לצלם את התמונה שאני מדמיין?". זו השאלה היחידה שבאמת משנה. פוטו טיפ 2 - עדשה רחבה הבחירה הראשונה והטבעית של רוב צלמי הנוף היא עדשה רחבה, וללא ספק היא אחד הכלים החזקים ביותר בצילום נוף ימי. המטרה של עדשה רחבה היא לא רק "לתפוס יותר פרטים" ולהציג את הנוף המלא, אלא הרבה יותר חשוב מכך - מטרתה היא לשנות את התחושה שנוצרת אצל הצופים ולתת להם טעימה עוצמתית של המרחב שאנחנו מרגישים כשאנחנו עומדים מול הנוף. שקיעה בחוף פלמחים, עם עדשת 15-30 מ"מ זריחה בחוף הבונים בעדשות כמו 14-30 מ״מ או 16-35 מ״מ מתקבלת פרספקטיבה שמאפשרת להכניס את הצופה אל תוך הסצנה, כמעט כאילו הוא עומד איתך על החוף. זה היתרון הגדול ביותר של עדשה רחבה בצילום ים - היא מייצרת עומק אמיתי, כזה שנבנה בשכבות וגורם לתמונה להרגיש תלת־ממדית. העדשה הרחבה מדגישה מרחקים: מה שקרוב למצלמה ייראה גדול ודומיננטי, ומה שרחוק ייראה קטן ומרוחק יותר. לכן היא מזמינה אתכם לבנות חזית עוצמתית בקדמת הפריים שתוביל את הצופה אל תוך התמונה. זה יכול להיות סלע רטוב, שלולית קטנה עם השתקפות שהים השאיר מאחור, "סדקים" בסלעים, קווים בחול, צדפות, או אפילו קצף שנשאר לאחר נסיגת הגל. כשאלמנט כזה ממוקם נכון, הוא הופך לנקודת כניסה חדה וברורה שמובילה את העין לעומק התמונה - דרך הים, ועד לאופק. סלעים ומרקמים באחד החופים שדרום מערב אירלנד בנוסף, עדשה רחבה מחברת היטב בין השמיים לים. בשקיעות וזריחות היא מאפשרת לתת מקום נדיב לעננים, לצבעים ולמרקמים בשמיים, בלי לוותר על קדמת הפריים. זה חלק מהקסם: כל האלמנטים מקבלים מקום לנשום, ועדיין מרגישים שייכים לאותה סצנה. העדשה שאני עובד איתה המון בפריימים הרחבים היא ניקון 14-30 מ״מ - בעלת חדות מצוינת, גמישות, ועיוותים קטנים יחסית לטווח כזה. אמנם היא עדשה עם צמצם הכי פתוח של F/4 אבל בגלל המבנה הקומפקטי יחסית, היא בעלת הברגה יעודית לפילטרים, שלעיתים חסרות בעדשות הרחבות עם צמצמים פתוחים יותר. חשוב לזכור: זה פחות הדגם ויותר איך משתמשים בו. רחב הוא לא רק "לכוון לים ולצלם". רחב דורש מחשבה, התקרבות, בניית שכבות, והבנה כיצד האלמנטים בחזית מתחברים לנוף הרחוק. כשעובדים נכון - עדשה רחבה הופכת את הים למרחב עשיר, עמוק ומזמין. זו אחת הדרכים היפות ביותר לספר סיפור בתוך נוף ימי. שימוש בסלעים בקדמת הפריים להוביל את הצופה לתוך התמונה. חוף גדור בשקיעה פוטו טיפ 3 - עדשת טלה: הנשק הסודי של צלמי הנוף רוב הצלמים חושבים על נוף ימי במונחים של עדשה רחבה - שמיים גדולים, ים עצום ומרחב פתוח. אבל כאן מגיע הטוויסט: אחת הדרכים החזקות, המפתיעות והיצירתיות לצלם את הים היא דווקא להשתמש בעדשת טלה או טלה־בינונית, כמו 70-200 מ״מ או אפילו 100-400 מ״מ. עדשות כאלה לא "מספרות את הסיפור הגדול והרחב", אלא מאפשרות לכם להתמקד בפרטים שהעין רגילה להתעלם מהם - ובכך לגלות בים עולם חדש לגמרי. עדשת טלה משנה את הגישה לצילום נוף: במקום לנסות להכניס את כל החוף לפריים, היא מאפשרת לכם לבודד אזורים קטנים ואינטימיים - שבירת גל רחוק שנראה מרשים דווקא כשהוא מנותק מהקשרו, מרקמים עדינים של אור שמש שנשברים על פני המים, תזוזה רכה של קווי החול, סירה בודדת שנראית כאילו היא מרחפת בתוך שכבות של כחול, או דמות קטנה שעומדת רחוק ונותנת תחושת קנה־מידה לנוף העצום. טיול רומנטי בחוף פלמחים "התנפצות", חוף Clogher בדרום מערב אירלנד שלושת המוסקטרים וד/ארטניאן - חוף Inch Beach, דרום מערב אירלנד כאן נכנסת לתמונה תופעה אופטית מרתקת: דחיסת פרספקטיבה. בעדשת טלה, להבדיל מהעדשה הרחבה, שכבות רבות של נוף - מים, גלים, הרים רחוקים, סירות, אנשים - נראות קרובות זו לזו הרבה יותר מאשר במציאות. הדחיסה הזו יוצרת קומפוזיציות גרפיות, הדוקות וחזקות. מה שנראה בעין "רחוק" ו"קטן", הופך דרך העדשה למבנה חזותי מרשים, עם עומק מסוג אחר לגמרי. עבור צלמים רבים, יש התרגשות מסוימת בשימוש הראשון בעדשת טלה בים. זהו רגע שמשהו בתהליך ההתבוננות והראיה הצילומית "נפתח", מעין דלת כניסה לאזור חדש ומרגש. פתאום מגלים שהים אינו רק מרחב גדול ותלת ממדי - הוא אוסף בלתי נגמר של נופים אינטימיים וסיפורים קטנים שמרכיבים את הפאזל השלם. זאת גם אחת הסיבות שאני אוהב לשלב טלה בצילומי נוף ימי: היא מעניקה אפשרות לברוח מהאלמנטים הגדולים והפופולריים, ולמצוא נקודות מבט שאינן ברורות מאליהן. "שלושת האחיות" - דרום מערב אירלנד. צילום בעדשת 100-400 מ"מ עדשת טלה היא לא רק כלי - היא גישה אחרת לנוף. היא מאלצת להסתכל רחוק, לזהות תנועה מעניינת, לחפש דפוסים וליצור תמונות שבהן כל פריים הוא בחירה מדויקת. זו הסיבה שהיא נחשבת בצדק לנשק הסודי בארגז הכלים של כל צלם נוף מנוסה. פוטו טיפ 4 - החצובה היא לא רק לייצוב: היא מה שמפריד בין תמונה טובה לתמונה מעולה אם יש פריט ציוד שאי אפשר להתפשר עליו בצילום נוף ימי, זו החצובה. לא בגלל שהיא "מחזיקה את המצלמה" אלא משום שהיא משנה את אופן החשיבה  של הצלם. כן, היא מספקת יציבות חיונית לחשיפות ארוכות - אבל זה רק השכבה הראשונה של הסיפור. ברגע שמוציאים חצובה מהתיק ומעמידים אותה מול הים, משהו בתהליך הצילום משתנה. במקום לרדוף אחרי רגעים, אתם מתחילים לבנות  אותם. החצובה מאלצת להאט, להתייחס ברצינות לקו האופק, לבחור זווית מדויקת ולא לצלם במוד "יצא מה שיצא - אני מרוצה". היא מחייבת לשים לב יותר למה נכנס לפריים ומה יוצא ממנו החוצה. יתרה מכך - החצובה עוזרת לנו להתבונן ברוגע על קצוות הפריים ולהקפיד שאין שם אלמנטים משמעותיים שמושכים את עין הצופה. היא מאפשרת להתבונן בסצנה כמו צייר הבוחן את הקנבס לפני הנחת המברשת הראשונה. במילים אחרות - החצובה הופכת את הצילום מפעולה אינסטינקטיבית לפעולה מודעת ומתוכננת. היא גם מעניקה יציבות פיזית וגם  מחשבתית. כשעובדים עם חצובה, אפשר להמתין לגל שמגיע בדיוק לגובה הרצוי, לענן המתאים שיתחבר לשמיים, או לרגע שבו הרוח נרגעת. כל זה פחות אפשרי כשמצלמים מהיד. החצובה מאפשרת "לחכות לצילום" בלי לאבד קומפוזיציה. לחצובה יש גם תפקיד טכני קריטי בתהליך הצילומי. הקרקע משתנה כל הזמן, המים נעים, והרוח מייצרת רטט עדין שלפעמים אי אפשר לזהות בעין - רק בתוצאה. לכן חשוב במיוחד להעמיד את החצובה נכון. חשוב לנעוץ את הרגליים עמוק בחול כדי לאפשר לה "להיאחז" בקרקע, להימנע מהעלאת העמוד המרכזי שלא לצורך (זו נקודת החולשה הגדולה של החצובה), ולדאוג שכל המנגנונים מהודקים היטב. העבודה על סלעים דורשת יציבות כפולה - למצוא נקודות אחיזה אמיתיות ולבדוק את יציבות המצלמה לפני כל חשיפה ארוכה. ובסוף הסשן מגיע הטיפול בחצובה, כדי לשמור עליה לטווח הארוך, שכן גם המלח וגם החול הם אויבים שקטים שחשוב שלא להתעלם מהם. גם אם נראה שהחצובה "בקושי נרטבה", המלח ו/או החול נכנסים לתוך החיבורים והמנגנונים השונים ובסופו של דבר הורסים אותם. שטיפה טובה במים מתוקים מאריכה לה את החיים ומוודאת שהיא תמשיך לשרת אתכם לאורך שנים. שקיעה מרהיבה מעל חוף גדור מבט לעבר Clogher Beach, אירלנד חצובה טובה אינה עוד פריט ציוד - היא כלי עבודה חשוב. היא משנה את כל הגישה לצילום, במיוחד בצילום נוף ימי, שבו הסבלנות, הדיוק והיכולת לחכות לרגע הנכון עושים את ההבדל בין תמונה נחמדה לתמונה שלא שוכחים. פוטו טיפ 5 - תפסיקו לחשוב על פילטרים כ'אפקטים' ותתחילו לראות אותם ככלי עבודה פילטרים אינם צעצועים לצלמים שאוהבים "משחקים". הם לא תוספת שמלבישה אפקט על תמונה קיימת. להפך - פילטרים הם כלי עבודה פרקטיים ומקצועיים, שמאפשרים לכם לשלוט באור, לבנות חשיפה מאוזנת וליצור את התמונה כפי שאתם מדמיינים אותה. בצילום נוף ימי, שבו יש הבדלי אור חזקים, השתקפויות בלתי צפויות, וכמובן רצון אומנותי ליצור חשיפות ארוכות באור יום - פילטרים הם לא פריווילגיה - הם חלק מהסט הבסיסי. פילטר ND - שליטה במהירות התריס פילטר ND (Neutral Density) מפחית את כמות האור הנכנסת לעדשה ובכך מאפשר לצלם בחשיפות ארוכות גם באמצע היום. המשמעות פשוטה: אפשר להאט את מהירות התריס למספר שניות וליצור מים חלקים, רכים ושקטים, או למרוח עננים בתנועה איטית. זה הכלי המרכזי לקבלת הצילומים ה"חלומיים" שמאפיינים כל צילום ים מקצועי. פילטר ND1000, בעל עוצמת חסימת אור חזקה במיוחד העבודה עם ND מצריכה מעט סדר: הצבת המצלמה על חצובה, קביעת קומפוזיציה וחשיפה בסיסית, חיבור הפילטר, וחישוב מחדש של מהירות התריס. מי שרוצה תהליך מפורט של שלב אחר שלב - יש מאמר שלם באתר פוטוטיפס שמסביר בדיוק איך לעבוד עם ND, כולל את כל השלבים בעבודה עם הפילטר. לשימושכם - הקישור למאמר . פילטר מקטב - ניהול השתקפויות וצבעים פילטר CPL (מקטב) הוא כלי שנראה תמים, אבל משפיע בצורה דרמטית על המראה של הים. סיבוב קטן של הפילטר יכול להפחית השתקפויות מסנוורות על פני המים, להעמיק את הגוון הכחול בשמיים, לחשוף מרקמים מתחת לפני השטח ולהעשיר את הצבעוניות הכללית. לפעמים דווקא אי-שימוש במקטב נותן את ההשתקפות שאתם רוצים לשמור - ולכן חשוב להתנסות ולבחון כל שינוי בעין לפני הצילום. פילטר מקטב עוד נקודה חשובה שכדאי לקחת בחשבון - פילטר מקטב פועל בצורה עוצמתית כשאור השמש מגיע ב-90 מעלות אליכם, כלומר - מימין או משמאל. כשהאור מגיע מאחור או נמצא לפניכם בפריים - הפילטר ככל הנראה לא יעשה שום אפקט. פילטר מדורג (GND) - פתרון לבעיה הקלאסית של שמיים בהירים האתגר הקלאסי בצילום נוף ימי, במיוחד בזריחות או בשקיעות - טווח דינמי רחב במיוחד: שמיים בהירים מאוד מעל חזית כהה יותר. בצורה כזו, המצלמה לא מסוגלת לקלוט את כל הפרטים בסצינה ואז אנחנו נשארים עם שמיים שרופים או קרקע חשוך לחלוטין. פילטר GND נועד בדיוק לזה. מדובר בפילטר כהה בחלקו העליון ושקוף בתחתונו. כשממקמים אותו נכון בהתאם לקו האופק, הוא "מוריד" את עוצמת האור של השמיים ומאזן את החשיפה כך שגם העננים וגם הסלעים בתחתית הפריים מקבלים פרטים. פילטר מדורג - GND שקיעה מעל חוף Clogher בדרום מערב אירלנד. שימוש בפילטר GND על מנת להחשיך את השמיים הבהירים ולקבל חשיפה מאוזנת יותר מול הנוף החשוך פילטרים כדרך עבודה, לא כאביזר פילטרים משנים את אופן העבודה שלכם בים. הם מאלצים אתכם לעצור, לחשוב, לדייק ולבחור את החשיפה ואת הכיוון של האור. בנוסף, הם יכולים לשמש עבורכם ככלי להרחבת אפשרויות הצילום בדגש על צילום חשיפות ארוכות ומריחת תנועת המים והעננים. זה בדיוק מה שהופך צלמי נוף ימי מצליחים לכאלה שיודעים לא רק לראות את הסצנה, אלא גם לשלוט בה. בעזרת הפילטרים השונים הם מוסיפים גמישות יצירתית, מאפשרים עבודה בתנאי אור קשים, ופותחים טווח רחב של סגנונות - החל מתמונות רכות ועד גרפיות נקייה. בסופו של דבר, פילטרים הם לא אפקט ולא מניפולציה. הם חלק בלתי נפרד מהשפה של צילום נוף ימי - שפה שמכירה בכוחו של האור וביכולת שלנו לעצב אותו. בא לכם לקחת את נושא צילום נוף ימי צעד אחד קדימה? הצטרפו לאתגר צילום נוף ימי - אימון טעימה מחדר כושר לצילום הפרטים בקישור הבא, ההרשמה היא חופשית וללא עלות לכל קוראי הבלוג שלנו סיכום: הציוד שלכם לא מגדיר את התמונות שלכם, החזון שלכם כן המטרה בצילום נוף ימי אינה לצבור עוד ועוד ציוד, אלא לבנות ארגז כלים צנוע אך מדויק - כזה שמתאים לאופי הצילומים שאתם אוהבים, לקצב העבודה שלכם, ולדרך שבה אתם רואים את העולם. הציוד הטוב ביותר אינו בהכרח היקר ביותר, אלא זה שאתם מכירים לעומק, יודעים איך הוא עובד, ואיך תוכלו בעזרתו לתרגם רעיון טוב לרגע מצולם. חוף פלמחים בשקיעה הים לא מתרשם מדגם המצלמה או העדשה שלכם, אבל הוא מגיב בצורה מושלמת למי שמגיע אליו עם עיניים פתוחות, סקרנות, ורצון אמיתי לראות מה קורה מולו. כשהכלים שלכם עובדים בשבילכם - ולא נגדכם - כל צילום מרגיש כמו הזדמנות חדשה לגלות עוד שכבה של יופי, עוד תנועה קטנה של האור, עוד דפוס של הטבע שעדיין לא זכיתם לראות. וכאן מגיע הרגע שבו המילים צריכות להפוך למעשים. הפעם הבאה שאתם עומדים מול הים יכולה להיות עוד ביקור חולף - או התחלה של סדרת תמונות שתלווה אתכם שנים. אז קחו את המצלמה שלכם, את העדשה שאתם מרגישים איתה הכי בנוח, את החצובה והפילטרים שלכם, ופשוט צאו לשטח לתרגל ולאמן את כישורי הצילום שלכם. תנו לאור להוביל אתכם והשתמשו בחוכמה וביצירתיות בציוד שברשותכם כדי ליצור צילומים שמעולם לא צילמתם. אם אהבתם את המאמר, מוזמנים לשתף אותו עם עוד חברים צלמים. כי אומרים ש-Sharing Is Caring. אנחנו נתראה בחודש דצמבר ב חדר כושר לצילום , במהלכו נתעמק בצילום נוף ימי ונתרגל את כל הנושאים הללו בשטח. עד אז, שיהיה לכם שבוע נהדר! שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) פרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

אין אדם שלא אוהב להגיע לים, להנות מהדרמה שהוא מייצר או מהשלווה בימים הרגועים יותר. אנחנו, כצלמים, רואים בים מעין מגרש משחקים שבו ניתן לממש מגוון רחב של רעיונות צילומיים - צילומי נוף, אנשים, גישות מינימליסטיות ועוד. לקראת חודש דצמבר בחדר כושר לצילום שיעסוק בצילום נוף ימי, החלטתי לכתוב את המאמר הזה, כדי לתת לכם כמה נקודות למחשבה בנושאים האומנותיים שחשוב להכיר בצילום נוף ימי. אם תרצו לקחת את הנושא ולהעמיק בו, לתרגל וללמוד הרבה מעבר - מוזמנים להצטרף לתוכנית, הפרטים בקישור הבא . האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) שקיעה מרהיבה ב-Dunquin Pier בדרום מערב אירלנד הקדמה - הים הוא קנבס בלתי נדלה ליצירה יש משהו בים שמושך אותנו אליו, עוד לפני שאנחנו מרימים את המצלמה. אולי זו התנועה המתמדת, אולי השקט (או הרעש?) המפתיע שלפעמים מגיע מהגלים. הים יכול להיראות בכל פעם אחרת - רך בזריחה עדינה, עוצמתי בגאות, דרמטי בשקיעה צבעונית. רבים מאיתנו חווים את הפער בין היופי שאנחנו רואים בעיניים לבין התמונה שמתקבלת בסוף, ומרגישים שמשהו מהקסם שהיה במציאות הלך לאיבוד. זו התלונה שאני שומע יותר מכל מהתלמידים שלי, ונראה שזה אחד האתגרים המובילים בצילום נופים שהיינו רוצים להתגבר עליו. האתגר הזה נובע בין יתר הדברים מכך שרובנו מצלמים את מה שאנחנו רואים, במקום את מה שאנחנו מרגישים. האמת היא שהאתגר האמיתי בצילום נוף ימי הוא לא רק הידע הטכני שנדרש בשימוש בחצובות ופילטרים, כפי שלעיתים צלמים חושבים. זו אומנות המשלבת הבנה של אור, קריאת תנאי הטבע, תזמון מדויק וקומפוזיציה שעשה סדר בכל הדברים. יותר מכך - זאת היכולת להעביר לצופה את מה שאנחנו חווים ומרגישים בזמן אמת. זה היכולת לעצור רגע, להבין את הסיפור שהים מספר, ורק אז להחליט מה מתוך כל זה נכנס לפריים. וחושב להדגיש שזה לא רק הצד החזותי של הנוף, שפועל על המודע של הצופה אלא בעיקר הצד הרגשי שפועל על התת מודע שלו. במאמר הזה נצלול לחמישה פוטו טיפים עוצמתיות שיעזרו לכם להפוך את צילומי הים שלכם מתמונות רגילות ליצירות אמנות של ממש. כל אחד מהם מציג תפיסה אחרת, וביחד הן יפתחו לכם עולם חדש של אפשרויות יצירתיות. פוטו טיפ 1 - זה לא רק השקיעה או הזריחה - זו הגאות: התזמון הסודי שמשנה את כל התמונה כולנו מכירים את "שעות הקסם" או "שעת הזהב" הזמן הזה מעט אחרי הזריחה או מעט לפני השקיעה שבו השמיים מתמלאים בגוונים זהובים קסומים וצובעים את הנוך באור רך ועדין, מושלם לצילומי נוף פסטורליים. אבל חשוב גם להבין את ההבדל ביניהן. בשקיעה נקבל צבעי זהב ואדום עזים, אבל הזריחה מעניקה אווירה עדינה יותר, עם גוונים פסטליים, וברוב המקרים גם חוף שקט יותר ונטול אנשים. זה מאפשר לבנות קומפוזיציות נקיות ואינטימיות הרבה יותר. מטבע הדברים, בישראל הזמן המועדף בד"כ לצילומי נוף ימי הוא דווקא בשקיעה שכן כל חופי הים התיכון פונים בכיוון מערב. תופתעו, אבל יש מקום לשקול להגיע לסשן צילומים בחוף הים גם בזריחה, ולקבל את השקט הרצוי לצילומים עוצמתיים. זריחה בחוף הבונים המרהיב אך ישנו גורם נוסף, סודי וקריטי לא פחות, שרוב הצלמים מפספסים: הגאות והשפל. אלו לא פרטים שוליים, הם משנים לחלוטין את מראה החוף ואת אופי התמונה. בשפל, הים נסוג וחושף בפנינו עולם שלם שהיה חבוי תחת המים: מרקמים עדינים בחול, שלוליות שיוצרות השתקפויות מרהיבות, וגושי סלע דרמטיים שלא ידעתם שקיימים. זהו זמן מושלם לקומפוזיציות מרשימות שמעצימות את המרחב והתלת ממדיות של הסצינה, ועשירות בפרטים מפתיעים. לעומת זאת, בגאות גבוהה הים מתקרב אלינו, הגלים מכים בעוצמה, והאקשן כולו עולה מדרגה. זהו הזמן ליצירת תמונות דרמטיות ועוצמתיות, לצד תמונות שקטות ושלוות בחשיפה ארובה. לא בטח אם ידעתם זאת אבל לירח יש השפעה ישירה על התהליך: בימים של ירח מלא (אותו הירח המלא ממנו אנחנו נמנעים בצילום כוכבים) ההבדלים בין גאות לשפל הם הקיצוניים ביותר, ומציעים הזדמנויות צילום ייחודיות. לכן, לפני שאתם יוצאים לצלם, בדקו את תחזית הגאות והשפל. הידע הפשוט הזה הוא מה שהופך צילום מקרי לצילום מתוכנן ומדויק. מרקמי סלע ומים בחוף גדור פוטו טיפ 2 - להפוך כאוס לשלווה: הקסם של חשיפות ארוכות חשיפה ארוכה היא טכניקה שמעניקה לצילום ים מראה כמעט מכושף. במקום שהמצלמה תקפיא את הכאוס של גלים נשברים וקצף מתפזר, היא מאפשרת להפוך את כל התנועה לשכבה אחידה, חלקה ורכה. התוצאה היא תמונה שיש בה שקט ויציבות, גם כשהים סוער. בעזרת חצובה יציבה ופילטר ND (פילטר המפחית את כמות האור הנכנס לעדשה), תוכלו ליצור חשיפות ארוכות מהרגיל - של חלקי השניה, של מספר שניות ואף יותר. ככל שהחשיפה מתארכת, המים מקבלים מראה "משיי", העננים נמרחים בעדינות על פני השמיים, והתמונה כולה מקבלת אופי כמעט מדיטטיבי. חשיפה ארוכה במיוחד בחוף Coumeenoole בדרום מערב אירלנד הכוח האמיתי של הטכניקה הזו טמון בניגוד שהיא יוצרת. אלמנט סטטי וחד, כמו סלע או עמודי מזח, הופך לעוגן ויזואלי שמולו זורמים המים והעננים הרכים. זהו משחק של ניגודים - יציבות מול תנועה, סטטי מול דינמי, חד וברור מול זורם ומרוח - נגדים שמעניקים לתמונה עומק וסיפור שאי אפשר להשיג בצילום ה"סטנדרטי" הוא הכל חד, כפי שהעין שלנו רואה. ראוי לציין שהחשיפה לאו דווקא חייבת להיות מאד ארוכה. היא פשוט חייבת להתאים לסיפור ולתחושה שתרצו להעביר. לפני שמצלמים, כדאי לבחון מה אתם חווים בשטח ואיזו תחושה תרצו להעביר לצופים. אם הים סוער ואתם מרגישים את הדרמה והעוצמה, יתכן ותעדיפו חשיפה לא איטית מדי, למשל 1/2 השניה, רק כדי למרוח קלות את תנועת הגלים ולשמר את הטקסטורות שהקצף מייצר. אם הים שקט יחסית ואתם מרגישים שלווה, ככל הנראה יתאים יותר צילום בחשיפה מאד ארוכה כדי לשטח לגמרי את הזרימה. במאמר הזה לא אכנס להיבטים הטכניים של צילום שכזה - עבודה עם פילטרים, חצובות וכד'. לזה אקדיש מאמר שלם שיפורסם בהמשך הסדרה. דרום מערב אירלנד, חשיפה של שניה אחת חשיפה ארוכה במיוחד של 180 שניות, שלא רק שיטחה את המים אלא יצרה תצורות מרוחות מרשימות בעננים. מוזמנים לפתוח את המאמר הבא עם כמה טיפים נבחרים לצילום חשיפות ארוכות. אבל היי, אל תאבדו את הפוקוס, תפתחו אותו בטאב נפרד ותמשיכו לקרוא את המאמר הזה :) הקישור למאמר פוטו טיפ 3 - פחות זה יותר, Less Is More - גם בים: אמנות ההחסרה הים הוא המקום האידיאלי לתרגול צילום בגישה מינימליסטית. הרבה חללים פתוחים, מרחבים נקיים מהסחות דעת, רקע נקי וגדול, צבעים פסטליים ומרגיעים - מה שנקרא בשפה המקצועית - Negative Space. בתוך הפשטות הזו, מספיק אלמנט אחד קטן ובודד כדי ליצור תמונה בעלת נוכחות עוצמתית. לקראת שקיעה בחוף גדור שלושת המוסקטרים וד'ארטניאן - חוף Inch Beach בדרום מערב אירלנד דייג בחוף פלמחים חשבו על צללית של אדם או קבוצת אנשים, סירה רחוקה באופק, או סלע אחד בולט ששובר את קו המים. האתגר בצילום מינימליסטי הוא לא לחשוב מה להוסיף  לפריים, אלא לקבל החלטה מודעת מה להשאיר בחוץ . אחרי שניקיתם את הפריים, חשוב לשים לב לקווים - קו האופק, הגלים, העננים - כולם יכולים לשמש כעוגנים קומפוזיציוניים חזקים שמחזיקים את התמונה. המטרה היא לנקות את הסצנה מכל רעש ויזואלי ולהשאיר רק את מה שחיוני למסר. הגישה הזו יוצרת תמונות נקיות ושלוות, שלעיתים קרובות מדברות חזק יותר מסצנה עמוסה בפרטים. צילום בשחור-לבן יכול להתאים במיוחד לסגנון הזה, כשהוא מדגיש את הקווים, הצורות והניגודים על פני הצבע. בריצה קלה, בחוף Inch Beach היפהיפה פוטו טיפ 4 - אל תצלמו את הנוף, צלמו את התחושה שהוא מייצר צילום מתוך הרגש, כזה שמייצג את תחושת ההתפעלות שלכם מהנוף יהיה לרוב מרשים ומיוחד יותר מאשר צילום "קלאסי" של נוף ימי טיפוסי. נסו להשתחרר ממה שהנוף הימי מציג ברמה הויזואלית - ים, גלים, חול, דיונות וכד'. הביטו על הדברים בצורה מופשטת יותר ותנו מקום לצורות, טקסטורות וצבע לדבר. במקום ללכוד את התמונה הגדולה והמובנת, נסו להתמקד בפרטים הקטנים והפחות ברורים: דפוסים של גלים בים או תצורות חול, מרקמים שונים, כתמי צבע ואור, ושברירי תנועה שהופכים את הים לציור. זה הרגע שבו אתם מפסיקים לתעד את המציאות ומתחילים לפרש אותה - וכאן, בעיניי, מתחילה האמנות האמיתית. גלים גלים בחוף גדור האפשרויות הן אינסופיות. חפשו את הקווים הלבנים שהקצף מצייר על המים, את המרקם של החול הרטוב לאחר שהגל נסוג, את הגוון הירקרק-שקוף של גל רגע לפני שהוא נשבר, או את ההשתקפויות המעוותות על פני המים. כדי ללכוד את הרגעים האלה, תוכלו להשתמש במהירות תריס גבוהה כדי "להקפיא" טיפות מים באוויר, או במהירות איטית יותר כדי ליצור מריחה מעניינת של תנועה. עדשת טלפוטו היא כלי מצוין כאן, מכיוון שהיא מאפשרת לבודד את הרגעים הקטנים והמופשטים האלה בתוך הים הגדול. לפעמים, הצילום הכי מיוחד מגיע דווקא כשמכוונים את העדשה למקום הכי פחות צפוי. התנפצות מרהיבה ב-Clogher Beach בדרום מערב אירלנד פוטו טיפ 5 - שברו את החוקים: תנועה מכוונת או חשיפות מרובות הטיפ האחרון מיועד לאלו שרוצים לשחק ולהתנסות, לחשוב יצירתי וליצור משהו שהעין לא רואה. טכניקת ה-ICM (Intentional Camera Movement), או תנועה מכוונת של המצלמה, היא דרך להפוך צילום ים לתמונה כמעט ציורית. הרעיון הוא פשוט: בזמן חשיפה ארוכה יחסית, למשל 1/10 השניה, אתם מזיזים את המצלמה בכוונה. התוצאה היא מריחות צבע וקווים זורמים שיוצרים תחושה של תנועה ואווירה. הטכניקה הזו עובדת נהדר בצילום ים, כאשר השמיים והמים מציעים שתי שכבות ברורות של צבע וצורה. תנועה אופקית יציבה, למשל, יוצרת כמעט ציור מופשט של כחולים בהירים וכהים, ולעיתים גם נגיעה של לבן מהקצף. ציורים באור בנמל תל אביב זו אינה "טריק" צילומי, אלא דרך ליצור תמונה עמוקה ואטמוספרית, כזו שמרגישה יותר כמו ציור מאשר צילום, ומעבירה תחושה שלא ניתן להשיג בחשיפה סטטית אחת. אפשרות נוספות למתקדמים היא צילום חשיפות כפולות או מרובות, בעזרתם ניתן להרחיב עוד יותר את היריעה וליצור תמונות עוד יותר ציוריות ומיוחדות. אמנם זהו לא מאמר בנושא החשיפות המרובות, ולא ארחיב כאן על הטכניקה הייחודית. אבל אני כן מזמין אתכם להתנסות עם הטכניקה, לקרוא עליה בגוגל או לשאול את היועץ בינה מלאכותית שלנו איך עושים זאת במצלמה שלכם. נוף ציורי בחוף הכרמל בחיפה - שימוש בחיבור של 7 חשיפות בתוך המצלמה בא לכם לקחת את נושא צילום נוף ימי צעד אחד קדימה? הצטרפו לאתגר צילום נוף ימי - אימון טעימה מחדר כושר לצילום הפרטים בקישור הבא, ההרשמה היא חופשית וללא עלות לכל קוראי הבלוג שלנו ועכשיו תורכם: לצאת ולתרגל צילום נוף ימי צילום ים הוא עולם עשיר שיש בו הכול: אור משתנה, תנועה מתמדת, רוגע וסערה. חמש הגישות שהצגתי כאן הן רק תמצית של האפשרויות והגישות שניתן ליישם בים. זאת גם הזמנה פתוחה להתנסות - פעם אחת לכו על חשיפה ארוכה, בפעם אחרת התמקדו במינימליזם, ובפעם שאחרי רדפו אחרי המרקמים המופשטים של הגלים. אין תחליף לתרגול בשטח. וחשוב לא פחות: לשתף, להראות, לשאול, ולפתח את העין. לים יש אינסוף סיפורים לספר. איזה סיפור אתם תבחרו ללכוד בפעם הבאה שתעמדו על החוף? שיהיה לכם בהצלחה! שלכם, ויקטור סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) איך גורמים לאנשים לעצור ולבהות דווקא בתמונה שלכם? זריחה ערפילית במיוחד ב-Goli Vrh בסלובניה, מהטיול צילום של פוטו טריפס באוקטובר האחרון זה קרה לכולנו. אתם עומדים במקום עוצר נשימה, נוף מרהיב נפרש מולכם, המצלמה ביד, ואתם מצלמים. מתלהבים מהחוויה ורק מחכים לחזור הביתה ולשולחן העריכה. אבל כשאתם חוזרים הביתה ומסתכלים על התוצאה, משהו חסר. הקסם לא עבר. התמונה שטוחה, לא מרגשת, ולא מעבירה את החוויה שהרגשתם שם. בעידן של גלילה אינסופית, התפקיד שלנו כצלמים הוא ליצור תמונות שבאמת גורמות לאנשים לעצור, לחשוב, להרגיש. הסוד הוא לא במצלמה יקרה יותר או בעדשה חדה יותר. הסוד טמון בשפה הוויזואלית שאתם בונים - ובעיקר - בקומפוזיציה. הנושא הזה בדיוק עמד במרכזם של שני טיולי מאסטר קלאס בצילום נוף שהדרכתי לאחרונה ברכס הדולומיטים בצפון איטליה ובסלובניה, לצידו של קולגה וחבר יקר, הצלם הנודע פיוטר סקשפייץ. במהלך הטיול קיימנו מספר שיעורי כיתה והרצאות בנושאים השונים, כשהדגשים המרכזיים היו סביב נושאי הקומפוזיציה, האור ותכנון סשני צילום בהתאם לתנאיי מזג האויר. התובנות שעלו מהשיעורים האלה היו חזקות מדי מכדי לשמור אותן לעצמי, וכהרגלי, החלטתי לשתף את הנקודות המרכזיות גם איתכם, קוראי הבלוג היקרים. הנה לכם חמש מהן שיעזרו לכם לבנות תמונות חזקות ומרתקות יותר. אותו הספוט, אבל סיפור אחר לגמרי. צילום בשעה הכחולה, רגע לפני שהשמש התעוררה, מהטיול צילום של פוטו טריפס לסלובניה באוקטובר האחרון פוטו טיפס #1 - פחות זה יותר. חפשו את העוגן והיפטרו מכל השאר. בצילום נוף, קל מאוד להתפתות ולנסות לדחוס כמה שיותר פרטים לפריים אחד. הרי הכל כל כך יפה. אבל קומפוזיציה חזקה נבנית לרוב דווקא על עיקרון המינימליזם. המטרה היא למצוא נקודת עוגן  אחת וברורה. זהו הנושא שלכם, או מה שאנחנו מכנים "החלל החיובי" (Positive Space). כל השאר בפריים הוא "החלל השלילי" (Negative Space) - ותפקידו לתמוך בנושא המרכזי ולתת לו מרחב נשימה, לא להתחרות בו. דמיינו סצינה עשירה באלמנטים יפים ומרשימים, בנוף עצום ורחב. במקום לנסות לתפוס את כל האלמנטים במרחב - הגבהות הקרובות, רכס ההרים שברקע, שדרת העצים בצד ימין ומרחב של דשא עצום בצד שמאל, גישה מינימליסטית תתמקד, לדוגמא, בעץ הבודד או מבנה מיוחד בנוף, שישמשו כנקודת העוגן. המרחב שמסביב לעוגן - משטח דשא, יער או ערפילים הופכים להיות החלל השלילי שלכם, ויוצרים תחושה של בידוד ושלווה. לפני כל לחיצה, שאלו את עצמכם: מה הסיפור שאני מנסה לספר? כל מה שלא תורם לסיפור הזה, כל מה שמסיח את הדעת מהעוגן המרכזי - פשוט הסירו אותו מהפריים. תמיד זכרו את הסלוגן האלמותי - Less Is More. פחות זה יותר. ערפילי בוקר ב-Goli Vrh, מהטיול האחרון לסלובניה פוטו טיפ #2: האור הוא לא רק חשיפה, הוא אובייקט בקומפוזיציה. צלמים רבים חושבים על אור במונחים טכניים של חשיפה נכונה. אבל אור הוא הרבה יותר מזה; הוא ה"מלך" של הפריים. האור הוא מרכיב פעיל בקומפוזיציה, בדיוק כמו הר, עץ או נהר. הדרך שבה קרני השמש נופלות על הנוף, הצללים שהן יוצרות, האזורים שהן מדגישות והאזורים שהן מסתירות - כל אלה הם כלים רבי עוצמה לבניית עומק, דרמה וסיפור. הנוף המרהיב של Alpe De Siusi מהדולומיטים. אור השמש בעוד רגע יוצאת מבעד לרכס ההרים עושה את כל ההבדל בפריים הזה במקום רק למדוד את האור, לחשוב על היבטי החשיפה ולהתיחס אליו כמשהו טכני גרידא, ההתחילו להתבונן בו ולתרום אותו ליצירה הצילומית. חפשו באופן פעיל אלומות אור שחודרות דרך יער סבוך או מאירות שביל על צלע הר. השתמשו בהן כקווים מובילים חזקים שמוליכים את עינו של הצופה ישירות אל הנושא שלכם. ראו כיצד צל ארוך יכול לאזן אובייקט מואר בצד השני של הפריים. אל תצלמו רק את הנוף; צלמו את האור שרוקד על הנוף. התייחסו לאור כחלק מהותי מהתמונה, כאילו הוא היה אובייקט צילום בפני עצמו. השילוב של הערפילים והאור הזהוב הופך את הסיטואציה לחלום. Alpe De Siusi בזריחה. תצפית מרהיבה על אגם בלד בסלובניה פוטו טיפ #3: אל תסתכלו על עצים ואבנים, תסתכלו על קווים וצורות. זאת אולי העצה הכי פחות אינטואיטיבית, אבל הכי משמעותית. כדי לבנות קומפוזיציה מדויקת ומעניינת, נסו לטשטש את הזהות של האובייקטים מולכם. הסירו מהתודעה את מה שהאובייקטים מייצגים והפעילו מעין פילטר עבור התת מודע שלכם ש"מפשיט" את הנוף. במקום לראות "עץ", "שביל" ו"הר", נסו לראות אוסף של צורות גיאומטריות: קווים, עקומות, משולשים, מלבנים, כתמי צבע ואור. נוף פסטורלי מסלובניה הראייה ה"מופשטת" הזו משחררת אתכם מהנטייה לצלם את מה שמוכר ולסדר את הפריים לפי לוגיקה ולא לפי תחושה. היא מאפשרת לכם להתמקד במבנה הבסיסי של התמונה. אתם מתחילים לשים לב לקווים אלכסוניים שיוצרים תנועה ודינמיות, לעומת קווים אופקיים שיוצרים תחושה של סטטיות, רוגע ושלווה. אתם מזהים יותר בקלות מהו האלמנט החשוב ביותר בפריים, רואים צורות גלויות ונסתרות שנוצרות ע"י האובייקטים השונים, שמים לב יותר לעקומות בצורת S או C שגורמות לעין "לטייל" בתוך הפריים. ראייה כזו היא המפתח להפיכת סצנה כאוטית לקומפוזיציה הרמונית ומסודרת. נוף הררי על גבול סלובניה ואוסטריה באור שקיעה מהפנט פוטו טיפ #4: חוקי הקומפוזיציה הם נקודת פתיחה, לא כלוב מזהב. כולנו למדנו על "חוק השלישים", "סימטריה" ו"הולכת עין". אלו כלים מצוינים וחשובים שנותנים לנו נקודת פתיחה טובה וכיוון מחשבה ראשוני לבניית הפריים. במקרים רבים, הם פשוט עובדים ברמה הויזואלית והאסתטית. אבל קומפוזיציה אמיתית היא הרבה יותר מאשר יישום טכני של חוקים וקווים מנחים. קומפוזיציה היא המסר, היא יחסי הגומלין בין האובייקטים בפריים, והיא ההחלטה המודעת שלכם מה נכנס פנימה ומה נשאר בחוץ. התייחסו לכללים כאל כללי אצבע ראשוניים בלבד, אבל אל תפחדו לבנות את הקומפוזיציה "מהלב". אם הסיפור שלכם דורש שהאובייקט יהיה "תקוע" במרכז, עשו זאת. אם שבירת הסימטריה יוצרת מתח מעניין, לכו על זה. המטרה היא לא לשבור חוקים רק כדי להיות "יצירתיים בכוח", אלא להבין מתי החוק משרת אתכם, ומתי הסיפור שלכם דורש גישה אחרת. בסופו של דבר, מדובר ב"קומפוזיציה מנטלית" - בניית סיפור סביב ניגודים כמו ישן מול חדש, או כאוס מול סדר. הסירות בלאגו די בראייס בדולומיטים. בפריים הזה נשברו לא מעט חוקים, אבל אני חי עם זה ממש בשלום :) לפעמים דווקא מרכוז האובייקט יכול ליצור את המוטיב הכי מושך ומעניין. דולומיטים. פוטו טיפ #5: המסגרת שלכם קדושה - שמרו על קצוות נקיים. זו נקודה טכנית קטנה עם השפעה ענקית, כזו שיכולה לשדרג כל תמונה באופן מיידי. המסגרת של התמונה שלכם חייבת להיות נקייה. מה זה אומר? ודאו שאין אלמנטים מיותרים ש"נחתכים" בקצוות הפריים, כמו חצי סלע או קצה של שלט. חשוב להימנע גם מנקודות אור בהירות או כתמי צבע צעקניים בפינות, שמושכים את העין של הצופה החוצה מהתמונה. שימו לב לענפים סוררים שנכנסים בטעות לחלק העליון של הפריים. שימו לב איך קצוות הפריים נקיים מכל הפרעה או הסחת דעת. מאותו הבוקר הערפילי והאגדי בטיול האחרון לסלובניה שימו לב לקצוות הפריים הנקיים, ללא אובייקטים זרים שנכנסים לפריים ומסיחים את הדעת הקצוות המבולגנים האלה הם רעש ויזואלי שמחליש את המסר המרכזי שלכם. נסו לסדר את זה כבר בשטח, על ידי שינוי קטן של זווית הצילום, זום אין או אאוט קטן או צעידה של כמה צעדים הצידה. אם זה לא אפשרי, אל תהססו לנקות את הקצוות בעריכה. מסגרת נקייה מבטיחה שהפוקוס של הצופה נשאר בדיוק היכן שרציתם - על הסיפור שלכם. סיכום: מה הלאה? קומפוזיציה היא לא נוסחה מתמטית, אלא תהליך מחשבתי של קבלת החלטות. היא הדבר החשוב ביותר שעליכם להשקיע בו כדי להתפתח כצלמים, הרבה יותר מציוד חדש או טכניקות מורכבות. חמש התובנות האלו הן לא חוקים, אלא כיווני מחשבה שיעזרו לכם לגשת לצילום הבא שלכם בצורה מכוונת ועמוקה יותר. שתפו איתי כאן בתגובות - בטיול הצילום הבא שלכם, מה הדבר האחד שתעשו אחרת כדי לבנות את הקומפוזיציה שלכם בצורה מכוונת יותר? שלכם, ויקטור חשיפה ארוכה במיוחד בכביש 100 הימים באיטליה סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מבוא: מעבר להייפ בכל סתיו, קהילת הצלמים ממתינה בציפייה לעדכונים השנתיים של אדובי. גם השנה, עם שחרור לייטרום קלאסיק (גרסה 15.0), ההתרגשות בשיאה. ההודעה הרשמית של אדובי מספרת סיפור אחד, אבל מה הסיפור האמיתי מהשטח? זה לא סיכום של ההודעה לעיתונות. זהו ניתוח של הפיצ'רים, היהלומים הגלויים והנסתרים, וכן גם הפגמים, שבאמת ישנו את הדרך שבה אתם עובדים. בעוד שהכותרות מתמקדות בפיצ'רים הגדולים והנוצצים, השטן (והגאונות) נמצאים, כמו תמיד, בפרטים הקטנים. במאמר זה, נצלול לעומק העדכון האחרון כדי לחשוף את הפיצ'רים והתובנות המשמעותיות, המפתיעות ואף השנויות במחלוקת שהצלמים המובילים מדברים עליהן. נגלה מה באמת חדש, מה עובד מצוין, ומה עדיין דורש עבודה. אלו הן חמש התובנות המרכזיות שכל צלם חייב להכיר. לפני שנתחיל - עדכון לייטרום וגרסת הקטלוג לפני שמדברים על פיצ'רים חדשים, חשוב שתעדכנו את התוכנה לגרסתה החדשה - Lightroom Classic 15.0. עדכון התוכנה - איך זה עובד בפועל? אם התקנתם את לייטרום דרך אפליקציית Creative Cloud, העדכון לגרסה 15 מתבצע משם - באופן יזום או אוטומטי, תלוי בהגדרות שלכם. חשוב לדעת - גם אם הפעלתם עדכונים אוטומטיים, תוכנת לייטרום עצמה לא תופעל מחדש אוטומטית. ברגע שתפתחו אותה לאחר העדכון, תיכנסו לתוך הגרסה החדשה בלי טקסים או הודעות מיוחדות - ובלי שתגידו לעצמכם "רגע, זה כבר 15?" אם אתם לא בטוחים, גשו לתפריט למעלה בתוכנה לחצו על: Help > Updates ותמשיכו את התהליך העדכון משם. כדי לבדוק ידנית מהי הגרסה שמותקנת אצלכם גשו לתפריט העליון: Help > About Lightroom Classic ושם תמצאו את מספר הגרסה המדויק (נכון לנובמבר 2025: 15.0). פתיחת הקטלוג עם הגרסה החדשה כשפותחים קטלוג אחרי עדכון גרסה, לייטרום יקפיץ הודעה ויודיע לכם שעליכם לעדכן את גרסת הקטלוג שלכם, בדיוק כמו בעדכונים הקודמים. המסך שמופיע שואל אם ברצונכם לשדרג את הקטלוג לגרסה החדשה, ומציע לשמור עותק גיבוי של הקטלוג הקודם עם שם מעט שונה (למשל, תוספת -v15 בשם הקובץ). אין כאן משהו דרמטי, מוזמנים ללחוץ על Upgrade ללא חשש. אבל שווה לשים לב: לאחר העדכון, הקטלוג הישן נשמר בצד, אך הוא לא ניתן לפתיחה בגרסה החדשה אם אתם עובדים עם כמה מחשבים (למשל נייד ונייח), הקטלוג החדש לא ייפתח במחשב שבו מותקנת גרסה ישנה יותר זו סיבה מצוינת לוודא שכל תחנות העבודה שלכם עברו את העדכון לסיכום - תהליך העדכון נשאר זהה, אך לא בהכרח ברור למשתמש הממוצע. לכן חשוב להבין מה עודכן, מה שונה, ואיפה ייתכנו תקלות אם לא שמים לב לפרטים הקטנים. פיצ'ר ותובנה 1 - סינון בסיוע AI - הכוכב הראשי עדיין ב"גישה מוקדמת" הפיצ'ר המרכזי שקיבל את מירב תשומת הלב בעדכון הוא "Assisted Culling" (סינון בסיוע AI), אך מסתבר שיש לו מגבלות משמעותיות בגרסתו הנוכחית. יש שתי דרכים להגיע לפיצ'ר הזה. בשלב יבוא התמונות מסשן צילום, נוספה אופציה בחלקו העליון של המסך, לצד האופציות של Import ו/או Add, כפי שמופיע בצילום מסך הבא. ניתן להפעיל את הפיצ'ר גם על סשנים שכבר יובאו לתוך לייטרום בעבר, אפילו לפני עדכון הגרסה. כאן תצטרכו לפתוח את מודול Library ולבחור את האופציה ל-Assisted Culling בצד ימין, כפי שאתם רואים בצילום המסך הבא. הרעיון מאחורי הכלי הוא שאפתני: לייטרום מנתחת אוטומטית את התמונות שלכם ומעניקה להן ציון המבוסס על חדות הפוקוס על הנושא (Subject Focus), פוקוס על העיניים (Eye Focus), והאם העיניים פקוחות (Eyes Open). בנוסף, ניתן להגדיר דחיית תמונות לפי זיהוי מסמכים וקבלות (לא יודע מי מייבא צילומים שכאלה לקטלוג, אבל שיהיה), פספוסים (Missfires) של תמונות שצולמו בטעות (לא לגמרי הבנתי איך לייטרום מנתח את המידע הזה) וכן לפי בעיות חשיפה (Exposure Issues). נקודה מעניינת בחידוש היא שברגע שאתם בוחרים קריטריון מסוים, נפתחות עוד אפשרויות לדיוק הקריטריון. למשל, בקריטריון חדות של הנושא המרכזי, ניתן לשלוט ב"כמה חד או רך" אני רוצה שהאובייקט יהיה, ובהתאם לכך להפעיל את הסינון האוטומטי. על הנייר, זהו חלום שמתגשם עבור צלמים שחוזרים מיום צילום עם אלפי תמונות. אך הביקורות מהשטח מגלות שהמציאות מורכבת יותר. בצילום אנשים, צילום פורטרטים וצילום חתונות ואירועים, קריטריוני הדחייה האוטומטיים של הכלי יכולים להיות שגויים. דוגמה בולטת היא פילטר "בעיות חשיפה" (Exposure Issues) שמסמן באופן שגוי תמונות צללית (סילואט) כתמונות שיש לדחות, למרות שמדובר בבחירה אמנותית מכוונת. בנוסף, זיהוי "פספוסים" ("misfires") אינו תמיד מדויק. וגם בנושא הפוקוס, באחת הבדיקות, המערכת סימנה תמונה חדה לחלוטין כ'פספוס' בטענה שהיא מטושטשת, עם דירוג פוקוס של 47 מתוך 100 כי הפריים מציג תמונת נוף שרובה מרוח עקב חשיפה ארוכה - טעות שמדגימה עד כמה האוטומציה עדיין לא אמינה. בצילום רחוב, נופים, טבע ובכלל בצילום בעל אופי יצירתי ואמנותי, אני לא חושב שבעיות חשיפה או פוקוס הן המדד לשאלה אם התמונה טובה או רעה, ולכן לא הייתי סומך על זה. לסיכום, בעוד שהפיצ'ר הזה מראה שאדובי נעה בכיוון הנכון, צלמים צריכים לנקוט משנה זהירות ולא להסתמך עליו בעיניים עצומות. התווית "Early Access" (גישה מוקדמת) נמצאת שם מסיבה טובה ואני מאמין שעם הזמן הפיצ'ר הזה ישתדרג ויגיע לרמה שבאמת תעזור לכל ציבור הצלמים, החובבים והמקצועיים. אגם בלד בזריחה מהממת, צילום חשיפה ארוכה מאד מהטיול האחרון של פוטו טריפס לסלובניה. המנגנון דירג את הפוקוס בתמונה עם ציון 47 מתוך 100, ובמידה והייתי מסתמך עליו, הוא היה פוסל את התמונה. פיצ'ר ותובנה 2 - קיבוץ אוטומטי לערימות (Auto-Stacking) - הגיבור השקט עם פוטנציאל ענק בזמן שרוב תשומת הלב מופנית ל-Assisted Culling, ייתכן שהחידוש השימושי והמיידי יותר עבור צלמים רבים הוא דווקא ה-Auto-Stacking, שנמצא תחת המסגרת של Assisted Culling. הפיצ'ר מאפשר שני סוגי קיבוץ אוטומטי של תמונות לערימות: לפי זמן צילום, וחשוב מכך, לפי "דמיון ויזואלי". היכולת הזו אינה מוגבלת רק לצלמי פורטרטים. גם צלמי נוף וטבע יכולים להפיק ממנו תועלת עצומה כדי לקבץ תמונות דומות שצולמו ברצף או בצרור (burst). זהו כלי שמארגן את התמונות הדומות שלכם באופן אוטומטי, ומאפשר לכם להתמקד בבחירת התמונה המנצחת מכל סט. עם זאת, חשוב לפקח על האלגוריתם. באחד המקרים, הכלי קיבץ יחד תמונות של זוג על רקע הר עם תמונות של מפל מים – תוצאה שברור כי אינה "דומה ויזואלית". הדבר מוכיח שהכלי, למרות הפוטנציאל, עדיין דורש בדיקה ידנית. גם זרימת העבודה לבחינת הערימות יכולה להיות חלקה יותר וחסרה אפשרות לפתוח ערימה שלמה במצב "Survey" בלחיצת כפתור אחת. למרות זאת, הפונקציונליות הבסיסית מבטיחה מאוד. זה פיצ'ר מגניב ואני חושב שיש לו פוטנציאל ענק. פיצ'ר ותובנה 3 - סליידר ה-"Variance" - כלי עדין ועוצמתי לפרפקציוניסטים של צבע אחד הכלים החדשים שמשתמשים מזדמנים עלולים לפספס, אך יש לו השפעה אדירה על איכות התמונה, הוא סליידר ה-Variance בפאנל ה-Color Mixer. הכלי הזה נועד לפתור בעיה נפוצה: וריאציות צבע לא רצויות בתוך אזור אחיד. דמיינו שמיים שבהם הגוון הכחול משתנה מכהה לבהיר באופן לא טבעי, או גווני עור עם כתמי צבע. סליידר ה-Variance מאפשר להפוך את הצבעים הללו לאחידים וחלקים יותר. הזזת הסליידר שמאלה מפחיתה את הניגודיות בין הגוונים הדומים ויוצרת מראה הרמוני. השימוש בכלי אינו מוגבל רק לנופים; צלמי פורטרטים רבים מוצאים אותו יעיל במיוחד להחלקת גווני עור ולהשגת מראה אחיד והרמוני יותר בפנים. הטיפ המרכזי לקבלת שליטה מרבית הוא להשתמש בכלי הזה באמצעות מסכה נפרדת. במקום להחיל את השינוי על כל התמונה, צרו מסכה ייעודית (למשל, מסכת שמיים, או אובייקט) והחילו את התאמת ה-Variance רק עליה. כך תוכלו לבצע התאמות מדויקות מבלי להשפיע על אזורים אחרים בתמונה. פיצ'ר ותובנה 4 - ניקוי חכם לאבק ולכלוך על החיישן (וגם השתקפויות ואנשים) בעוד שאדובי משווקת פיצ'רים נוצצים כמו ה-Assisted Culling, השיפורים העמוקים ביותר בזרימת העבודה הם לרוב השקטים והצנועים. הכוח האמיתי של העדכון הזה טמון בכלי הבינה המלאכותית הקטנים והחכמים שפותרים בעיות יומיומיות ומייגעות ביעילות יוצאת דופן. ראשית, כלי הסרת אבק חיישנים האוטומטי החדש. הכלי עובד בצורה יוצאת דופן ומצליח להסיר באופן אוטומטי את נקודות האבק המרגיזות מהתמונות שלנו בלחיצת כפתור אחת, במקום לעבור לכלוך לכלוך ולהסיר אותו בצורה ידנית, ולעיתים אף לפספס. הכלי נמצא תחת כלי ההסרה המוכרים (Remove Tools). בנוסף, אדובי הכניסו הסרה אוטומטית של השתקפויות ושל אנשים. לא התנסיתי מספיק עם הכלים האלה, אבל בטוח ששווה לשחק איתם במידת הצורך ולבדוק האם הם עוזרים ועושים עבודה טובה. לסיכום, בעוד שהפיצ'ר הזה אינו נוצץ כמו ה-Assisted Culling, השיפור המעשי שלו מדהים ומקצר תהליכי עבודה בצורה משמעותית לצלמי הנוף שבינינו. פיצ'ר ותובנה 5 - הוספת בחירת שלג במסיכץ הנופים אדובי הוסיפה לקטגוריית מסיכות הנוף שהיו עוד לפני זה אפשרות חדשה: בחירת שלג (Snow). המשמעות? לראשונה ניתן לזהות ולהפריד את השלג בתמונה כמסכה נפרדת, ממש כמו שמיים, מים או צמחיה ירוקה. הכלי מבוסס על בינה מלאכותית, ומצליח לזהות משטחים מושלגים גם בתנאים מורכבים של אור וחשיפה. למה זה חשוב? עד עכשיו, כדי להבהיר שלג או לשפר את מרקמו היינו צריכים לעבוד עם מברשת ידנית או להשתמש בטכניקות עקיפות. כעת, בלחיצת כפתור, אפשר לבצע התאמות מדויקות: להבהיר, להוסיף קונטרסט, לחזק טקסטורה - מבלי להשפיע על שאר חלקי התמונה. האם זה עובד מושלם? לא תמיד. אבל ברוב המקרים - זה חוסך זמן ומגביר שליטה. פיצ'ר ותובנה 6 - הוספת יכולת לעשות זום אין במצב Crop Overlay עד עכשיו, כלי החיתוך (Crop Overlay) בלייטרום היה קצת… עיוור. ברגע שנכנסת למצב Crop, לא הייתה אפשרות לעשות זום פנימה כדי לבדוק חדות, פוקוס או קומפוזיציה מדויקת - רק לראות את התמונה בגודל המסך. היינו צריכים לאשר את הקרופ ורק אז לעשות זום אין, לבחון את התוצאה ולחזור שוב לכלי החיתוך במידת הצורך. בגרסה 15, אדובי סוף סוף תיקנה את זה: אפשר לעשות זום גם בתוך מצב Crop Overlay. א הזום אין אפשר לעשות בצורה קלה בעזרת קיצורי מקלדת - Ctrl ואז + או -. למה זה חשוב? כי עכשיו אפשר למקם את החיתוך בדיוק איפה שצריך - עם שליטה על הפרטים הקטנים, בלי לצאת ולחזור. אם אתה חותך סביב עיניים, עצים, או גבולות עדינים - זה הבדל של שמיים וארץ. לא מדובר בשינוי מפוצץ - אבל כזה שצלמים מקצועיים חיכו לו שנים. פיצ'ר ותובנה 7 - שיפור ביכולת זיהוי אובייקטים בכלי ה-Removal Tool - תיקונים חכמים יותר, פחות ריטוש ידני אחד הכלים שעברו מתיחת פנים משמעותית בעדכון הוא Removal Tool  (בעבר: Healing Brush / Content-Aware Remove). החידוש? זיהוי טוב בהרבה של אובייקטים מורכבים, במיוחד בסביבות עמוסות פרטים, או של אובייקטים עם צל או השתקפות. בגרסה 15, הכלי מצליח להבין טוב יותר את ההקשר הסביבתי של האובייקט שאתם מסמנים - בין אם זה ענף והצל שלו בתמונה טבע, כתם על בגדים, או סירה המשתקפת באגם. התוצאה: פחות טעויות גסות במילוי האזור שהוסר פחות צורך בהתערבות ידנית לבחירת אזור התיקון ובעיקר - חיסכון בזמן ודיוק גבוה יותר במילים פשוטות - הכלי הזה הופך מ"לא תמיד שימושי" ל"פתרון יומיומי" במצבים שבהם פעם היינו פותחים פוטושופ. זה לא מושלם, אבל זה מתקרב לשם. מחשבות על השינוי - האם כלי אחד יכול לשלוט בכולם? העדכון האחרון חושף מתח מהותי בעולם תוכנות העריכה: הפער בין כלים כלליים לכלים ייעודיים. לייטרום, מטבעה, חייבת להיות תוכנה שתתאים לכל סוגי הצלמים – מנוף וטבע ועד פורטרטים וחתונות. לעומת זאת, תוכנות צד-שלישי מתמחות (כמו Imagine למי שמכיר) נבנות במיוחד עבור נישות ספציפיות, כמו צלמי חתונות ואירועים פיצ'ר הסינון החדש הוא דוגמה מושלמת לכך. המגבלות שלו בצילום חתונות אמנותיות, ובטח ובטח בצילומי נוף, טבע ורחוב מדגישות את ההבדל בפילוסופיית העיצוב. בעוד שכלי ייעודי מותאם לצרכים המדויקים של צלמים בז'אנר ספציפי, לייטרום תהיה חייבת לספק פתרון רחב יותר, מה שלעיתים פוגע ביעילותו עבור קהל יעד ספציפי. ההבדל הוא ששירותים כמו Imagine מייצרים תוכנה ספציפית עבור צלמי חתונות, פורטרטים או אירועים, בעוד שלייטרום צריכה להיות טובה עבור כולם. זה סוג של ההבדל הגדול ביותר. הדבר חושף החלטה אסטרטגית יסודית שכל צלם חייב לקבל כעת: האם להתמסר באופן מלא לאקוסיסטם הכללי והמתרחב של אדובי, או לבנות שיטות עבודה גמישות ואיכותיות יותר המשלבת כלי צד-שלישי המיועדים למשימות קריטיות כמו סינון? העדכון הזה מוכיח, שלפחות כרגע, אי אפשר לקבל את שניהם בלייטרום, אבל הכיוון הוא נכון. סיכום: מה הלאה עבור לייטרום? העדכון האחרון של לייטרום קלאסיק הוא תערובת של פיצ'רים מבטיחים אך עדיין לא בשלים לצד שיפורים שקטים אך שימושיים להפליא. הוא מראה בבירור את הכיוון שאליו אדובי הולכת – שילוב עמוק יותר של בינה מלאכותית – אך גם חושף את האתגרים שבדרך. נחיה ונראה לאן העדכונים האלה יקחו אותנו. מה שבטוח, זה שיש בעדכון האחרון כמה שדרוגים שיכולים להשפיע ישירות על העבודה של כולנו, לא משנה מה הניסיון ומהו ז'אנר הצילום. מקווה שבזכות המאמר הזה תצליחו לדייק את הצילומים שלכם ולשפר את תהליכי העריכה. נכתב באהבה גדולה לצילום ולהעברת הידע לכל ציבור הצלמים. שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

הקדמה לקראת חודש נובמבר ב חדר כושר לצילום  - חודש "צילום פיין ארט", החלטתי לכתוב את המאמר שמזקק את העקרונות המרכזיים בז'אנר הצילום המופלא הזה. המאמר מיועד לכל חובבי הצילום אשר מעוניינים לשדרג את הראיה הצילומית ולהעמיק את תהליך היצירה שלהם. האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מבוא: התמונה שתיזכר לעד יש תמונות שהן סבבה. כאלה שאנחנו בוחרים אחרי יציאת שטח ספונטנית לטבע או לשוק מקומי. יש תמונות שאנחנו ממש אוהבים. כאלה שיצרנו בחוויה משמעותית יותר - הפקה מיוחדת או טיול צילום לחו"ל. יש תמונות שלא עוזבות אותנו לעד ערפילים בזריחה בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין כאלה שנכנסות מתחת לעור, שמרגישות מדויקות, נקיות ועמוקות, ומדברות בשקט אבל בצורה ברורה. אלה, בדרך כלל, צילומי פיין ארט (Fine Art) - סגנון שבו הצלם הופך מאספן של רגעים ליוצר של אמנות. אך יותר חשוב מכך, צילום פיין ארט הוא לא רק סגנון, זו דרך לראות את העולם. זוהי גישה שבה המצלמה אינה מתעדת את המציאות, אלא מפרשת אותה. במאמר זה אחשוף מספר מאפיינים של צילום פיין ארט וכן אתן חמישה פוטו טיפים מפתיעים שישמשו אתכם כשערים לאותה דרך ראייה משודרגת, וישנו את האופן שבו אתם מסתכלים על תמונות, ועל העולם שסביבכם. מה זה בעצם צילום פיין ארט? צילום פיין ארט (Fine Art Photography) הוא ביטוי אישי של רעיון או רגש דרך תמונה. המטרה של סגנון זה איננה לתעד את המציאות ולהציגה כפי שהיא - אלא לפרש אותה בדרכנו הייחודית ולהציג אותה לצופה בצורה מפתיעה או מושלמת יותר מאשר המציאות. כל תמונה שמתיימרת להיות בז'אנר הזה היא אמירה אמנותית, לא תיעודית. במילים אחרות: צלם פיין ארט לא שואל “איך המקום נראה?”, אלא “מה המקום הזה גורם לי להרגיש?”. המצלמה היא כלי לביטוי, לא לתיעוד. זהו המכשיר שיודע להמיר את המציאות ליצירה ויזואלית בהתאם לפרשנותו של הצלם. כל פריים הוא החלטה של מה ואיך להציג, ובעיקר מה לא להציג, כל אלמנט בו - מכוון. צילום טבע דומם צילום: גלעד בן שץ העקרונות של צילום פיין ארט: דיוק, ניקיון ומשמעות ציור וצילום הן אומנויות עם הרבה אלמנטים משותפים - שתיהן אומנויות ויזואליות, בשתיהן מתיחסים לקומפוזיציה, לאור ולצל, לטקסטורות ולאובייקטים, לרגש ולסיפור, לטכניקות ועוד. עם זאת, קיים הבדל מהותי בין שתי האומנויות הללו והוא נקודת הפתיחה ממנה הכל מתחיל. ציירים מתחילים בד"כ מ-0 ועוסקים באומנות ה"הוספה" ליצירה. צלמים מתחילים מ-100% המציאות ועוסקים באומנות הצמצום. במידה מסוימת ניתן להגיד שצילום פיין ארט לוקח את האבחנה הזו לקצה - התמונה חייבת לעסוק במהות ובסיפור הצילומי בלבד, וכל פרט מיותר נגרע. קשה להגדיר מהו בדיוק צילום פיין ארט והאם ניתן להגיד חד משמעית שתמונה כזו או אחרת היא פיין ארט או לא. מה שבטוח שישנם מספר עקרונות שמאפיינים את הז'אנר והופכים אותו לכה מושך. אציין כאן את המרכזיים שבהם. עזריאלי צילום: ויקטור זיסלין ניקיון ויזואלי פיין ארט טוב הוא צילום נקי מהסחות דעת. אין בו אלמנטים מיותרים, כתמים, קווים לא רלוונטיים או עומס בפריים. הרקע פשוט, הנושא ברור, והעין של הצופה יודעת מיד לאן ללכת. זו אחת הסיבות שצלמי פיין ארט משקיעים מחשבה עצומה בבחירת לוקיישן, תאורה ובניית הפריים. כל נקודה של אור או צל נמדדת. כל טקסטורה משפיעה. כל אלמנט דורש מחשבה האם הוא שייך לסיפור או סתם מסיח את הדעת. אפשר לחשוב על זה כך: אם משהו בתמונה לא משרת את הסיפור - הוא מפריע לו. או בניסוח יותר קלאסי וברור: Less Is More קומפוזיציה מדויקת בפיין ארט אין מקום למקריות. הפריים בנוי בצורה מחושבת: קווים, צורות, איזון, חלוקה מודעת בין שטחים בהירים וכהים.הקומפוזיציה יוצרת שלווה ויזואלית - גם אם הנושא דרמטי. לפעמים, אפילו שינוי של כמה סנטימטרים בזווית הצילום משנה לגמרי את האיזון הרגשי של התמונה. מוזיאון תל אביב צילום: ויקטור זיסלין עריכה נקייה גם שלב העריכה בפיין ארט מתמקד בדיוק והקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. העריכה בלייטרום או פוטושופ נועדה לחזק את התחושה המוקפדת והנקיה, לא “להבריק” את התמונה יתר על המידה או "לשפץ" אותה. העיבוד צריך להיות עדין, מאוזן, להדגיש את הניקיון והשקט שקיימים בחומר הגלם. זה יכול לבוא לידי ביטוי בדיוק החשיפה, הקונטרסט ויחסי הגומלין בין האור לצל. זה יכול לבוא לידי ביטוי עם מסיכות שמדגישות אלמנטים מסוימים ומעלימות אלמנטים שלא תורמים לסיפור. כדאי להתיחס גם לכלים המיועדים להסרה של אובייקטים זרים כמו לכלוכים, ענפים בצדדים וכד'. עריכה בשחור-לבן היא בחירה נפוצה, כי היא מסירה את רעשי הצבע ומאפשרת לרגש ולצורה לדבר בעצמם. עם זאת, שחור לבן אינה חובה וישנן הרבה תמונות פיין ארט מרהיבות שדווקא הצבע נותן להן הרבה ערך אסתטי. ערפילים בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט בז’אנרים שונים אחד הדברים היפים בצילום פיין ארט הוא שהוא לא תחום בפני עצמו - אלא גישה ומיינדסט מבוסס על העקרונות שהזכרתי לפני כן. הגישה הזו יכולה להתקיים בכל ז’אנר, מהנוף ועד הסטודיו. פיין ארט בצילום נוף כאן הדגש הוא על אווירה ולא על תיעוד. הנוף הוא רק תפאורה לרגש. צלמים בוחרים רגעים של אור עדין, ערפל, קווי אופק נקיים, ומינימליזם שמאפשר לצופה להרגיש שקט. תמונה אחת פשוטה של עץ יחיד בשדה ערפילי יכולה לספר סיפור שלם. ערפילים בGoli Vrh, סלובניה. צילום: ויקטור זיסלין לאגו די בראייס, דולומיטים. צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט אורבני בעיר, פיין ארט מחפש סדר בתוך הכאוס. קווים גיאומטריים, טקסטורות, מרקמים, סימטריה, איזון, אור חותך בין בניינים - כל אלה הופכים את המרחב העירוני לשפה צורנית. הצילום כאן נקי, מדויק, לעיתים קר, אבל תמיד מאוזן ומכוון. בניין טוהא, תל אביב צילום: ויקטור זיסלין השפיץ של עזריאלי צילום: ויקטור זיסלין פיין ארט פורטרט / סטודיו בסטודיו השליטה כמעט מוחלטת - אור, רקע, הבעה, צבע. הצילום הופך למפגש בין שני עולמות: הצלם והמצולם. תאורה רכה, רקע נקי, קומפוזיציה פשוטה - כך נוצרת אינטימיות אמיתית. הדגש הוא לא על “מי האדם”, אלא על “מה הוא מרגיש”. פורטרט בסטודיו צילום: גלעד בן שץ פיין ארט בטבע ובמאקרו גם עולם הזעיר הוא מקור אינסופי ליצירה מינימליסטית. פיין ארט מאקרו מתמקד בפרטים - מרקם של עלה, קו של כנף, טיפה על אבן. כשמצלמים כך, העולם נראה כמעט מופשט. טיפ טיפה בקוסטה ריקה צילום: ויקטור זיסלין אז איך אפשר לדייק את הצילומים שלנו? איך לשאוב השראה מהז'אנר הנקי והאסתטי וליישם את העקרונות שלו בצילומים שלנו? לפניכם 5 טיפים מזוקקים שיעזרו לכם לצלם יפה ומדויק יותר. פוטו טיפ 1 - המטרה היא לא לתעד את המציאות, אלא לפרש אותה ההבחנה הראשונה והחשובה ביותר היא הכוונה. בניגוד לצילום ייצוגי (כמו צילום עיתונאי), שמטרתו לתעד אירועים באופן אובייקטיבי, או צילום מסחרי, שנועד לפרסם מוצר, צילום פיין ארט שואף לבטא רעיון, מסר או רגש. זוהי אמנות שבה המצלמה הופכת ממכשיר הקלטה לכלי ביטוי, כמו מכחול בידי צייר. כל פריים הוא החלטה מכוונת, כל אלמנט נבחר בקפידה, והתוצאה היא אמירה אישית עמוקה, לא דיווח. היוצר לא מנסה להראות לנו איך מקום מסוים נראה, אלא איך הוא הרגיש בנוכחותו. השאלה המרכזית איננה "איך המקום הזה נראה?", אלא "מה המקום הזה גורם לי להרגיש?". פוטו טיפ 2 - הסוד הוא במה שאתם מסירים מהתמונה, לא במה שאתם מוסיפים באופן מפתיע, כוחו של צילום פיין ארט טמון דווקא בהפשטה. התהליך דומה ליצירת פסל: כל פרט מיותר נגרע עד שנשארת רק המהות. "הפיסול" הזה מתבצע בשתי דרכים עיקריות, המשלימות זו את זו: בצילום עצמו:  ניתן "למחוק" את המציאות עוד לפני העריכה. לבנות קומפוזיציה מוקפדת שכוללת רק את האלמנטים המשרתים את הסיפור. או למשל, שימוש בטכניקות כמו חשיפה ארוכה הופך מים גועשים למשטח זכוכית חלק, ועננים נעים למשיכות מכחול רכות. כך, "הרעש" של הפרטים הקטנים נעלם, ומה שנשאר הוא שקט ויזואלי טהור. בעריכה:  שלב העריכה הוא תהליך של ניקיון אובססיבי. צלמים יכולים להסיר דיגיטלית כל פרט שמפריע לשקט הוויזואלי. כתמי אור מיותרים, אלמנטים גיאומטריים שמסיחים את הדעת כמו אנטנות בצילום נוף, אובייקטים שגונבים פוקוס מהסיפור המרכזי כמו פחים בצילום אבסטרקט אורבני. כדאי להשקיע מחשבה בעריכה כדי להשיג קווים נקיים ותחושת פשטות מוחלטת. המטרה בשני המקרים זהה: לזקק את הסצנה עד שנותר רק הגרעין הרגשי שלה. "אם משהו בתמונה לא משרת את הסיפור - הוא מפריע לו." לובליאנה, סלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ 3 - זה לא חייב להיות שחור-לבן (אבל זה בהחלט עוזר) תפיסה נפוצה ומוטעית היא שצילום פיין ארט חייב להיות מינימליסטי ובשחור-לבן. האמת היא שמה שהופך תמונה לפיין ארט זו כוונת הצלם  לבטא רעיון, ולא הסגנון הספציפי או עריכה. תמונת נוף צבעונית, מורכבת ועשירה בפרטים, כמו אלו של מארק אדמוס (Mark Adamus), יכולה להיות יצירת פיין ארט מובהקת בדיוק כמו צילום מופשט ומינימליסטי בשחור-לבן של מייקל קנה (Michael Kenna). עם זאת, יש סיבה טובה לכך שצלמים רבים בוחרים בשחור-לבן. הסרת הצבע היא כלי רב עוצמה להפשטה. היא מסירה את "רעשי הצבע", שעלולים להסיח את הדעת, ומאפשרת לצופה להתמקד במרכיבים הבסיסיים ביותר של התמונה: הרגש, הצורה, המרקם, האור והקונטרסט. בלי צבע, הסיפור הופך להיות טהור יותר. הכנרת שלנו צילום: גלעד בן שץ פוטו טיפ 4 - ללמוד מאחרים ולשאוב השראה הדימוי הרומנטי של צלם בודד שתופס "רגע חולף" מתנפץ מול ז'אנר שלם שנקרא "צילום מבוים" (Staged Photography). הצלם האמריקאי גרגורי קרודסון (Gregory Crewdson) הוא הדוגמה המושלמת לכך. כל תמונה שלו היא הפקה קולנועית לכל דבר: סידור סצנה מתוכנן בקפידה, בניית סטים מורכבים, עבודה עם שחקנים, צוותי תאורה ואפקטים מיוחדים, והכל כדי להשיג פריים אחד, מושלם ומלא אווירה. עבודותיו, המתאפיינות בקנה מידה קולנועי ובאיכות אטמוספרית, שואבות השראה מאסתטיקה של סרטי פילם נואר ומהציורים של אדוארד הופר. גישה זו מדגישה שבאמנות, המטרה אינה לתפוס את המציאות, אלא לברוא אותה. זאת רק דוגמית קטנה של גישה שהייתי ממליץ לכם ליישם. ללמוד, להתבונן, לחפש עבודות שונות ומשונות של צלמים ברחבי העולם. להעמיק בנושא הפיין ארט, ללמוד על העקרונות שלו ולראות איפה אתם יכולים ליישם אותם בעשייה הצילומית שלכם. חיפוש קל בגוגל - Fine Art Photography יפתח בפניכם עולם עשיר של דומגאות להשראה וללמידה. חפשו תמונות שמדברות אליכם, חקרו מה הצלמים עשו ואיך הם צילומו את מה שהם צילמו. נסו ליצור תמונות דומות בהשראת הצילומים שתאהבו, ואז תוסיפו להן את הטאצ' האישי שלכם. זה עובד - מניסיון, כי זה בדיוק מה שאנחנו עושים ב חדר כושר לצילום - נותנים תרגילים בהם המשתתפים מייצרים הומאז'ים של תמונות של צלמים גדולים ומוכרים ולומדים דרך זה על הטכניקות והגישות השונות בצילום. פוטו טיפ 5 - התמונה הטובה ביותר מתחילה כרעיון, לא כלחיצת כפתור בניגוד למיתוס "הצילום המקרי", יצירת פיין ארט היא תהליך מחושב שמקורו בדיסציפלינה של "צלמו פחות, חשבו יותר". התהליך מתחיל הרבה לפני שהמצלמה יוצאת מהתיק, וניתן לחלק אותו לארבעה שלבים עיקריים: רעיון / רגש:  השלב הראשון הוא להגדיר מה התחושה או המסר שהצלם רוצה להעביר. האם זו בדידות? שלווה? מתח? תכנון מוקדם:  בחירת לוקיישן, שעת צילום, תאורה וסגנון שיחזקו את אותו מסר ראשוני. שום דבר לא נשאר ליד המקרה. צילום מדויק ומינימלי:  במהלך הצילום עצמו, המיקוד הוא על הנושא המרכזי תוך חיפוש מתמיד אחר פשטות וניקיון בקומפוזיציה. עריכה עדינה ונקייה:  העריכה נועדה לחזק את התחושה שכבר קיימת בתמונה, לא "להבריק" אותה יתר על המידה או ליצור אפקט מלאכותי. המטרה היא לזקק את התמונה, לא להמציא אותה מחדש. "תורידו את כל מה שמיותר - ותישארו עם מה שבאמת חשוב." צילומי בוקר ב-Alpe De Siusi, דולומיטים. תכנון ההגעה לפי מזג האויר וציפיה לערפילי בוקר, ההבנה של כיוון השמש והתזמון הביאו לפריים הזה, שנראה ממבט ראשון כאילו צולם ב"חטף". הדמות הקטנה - זה כבר עניין של מזל :) צילום: ויקטור זיסלין סיכום: לצלם את מה שמרגישים חמשת העקרונות הללו אינם רק כללים טכניים; הם כלים לפענוח העולם הפנימי של אומנות הפיין ארט וטיפים שימושיים עבורכם כדי ליצור תמונות מרהיבות ומדויקות. צילום פיין ארט הוא לא רק סגנון, אלא דרך לראות את העולם - בחירה מודעת להתמקד במהות ולא ברעש החזותי, לצלם את מה שנשאר אחרי שמסירים את כל מה שמיותר. זוהי אמנות שהיא דיאלוג בין הרגש של היוצר לפרשנות של הצופה, המזמינה אותנו לא רק להסתכל, אלא להרגיש. אז בפעם הבאה שתיתקלו בתמונה שלא עוזבת אתכם, שאלו את עצמכם: מה הצלם ניסה להרגיש, ולא רק מה הוא ראה? מונגש לכם עם המון אהבה לצילום ולשיתוף הידע. שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחודש נובמבר בנושא "צילום פיין ארט" בחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?