תוצאות החיפוש שלכם

חודש ינואר מתקרב ואיתו מתקרבת שנה חדשה, שכולנו תקווה שתהיה הרבה הרבה יותר טובה מהקודמת. גם אנחנו בחדר כושר לצילום מתחילים את השנה בצורה חזקה וממשיכים את ליין הנושאים החודשיים המגוונים בתוכנית. בחודש הקרוב נעסוק בכל מה שקשור בצילום פורטרטים, וכמו תמיד, אנחנו מתחילים א החודש עם מאמר עם כמה טיפים קצרים וקולעים שיעזרו לכם לצלם אנשים בצורה מעניינת ויצירתית יותר. אם תרצו לקחת את הנושא ולהעמיק בו, לתרגל וללמוד הרבה מעבר - מוזמנים להצטרף לחדר כושר לצילום, הפרטים בקישור הבא . האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מבוא יש כאן מישהו בקהל הקוראים של הבלוג שלא היה רוצה לצלם פורטרט מרשים ומרגש? כזה שבאמת לוכד את המהות של האדם שמולנו ומרגש ומשמח גם אותנו כצלמים וגם את המצולמים שלנו? צילום פורטרטים ואנשים הוא תחום צילום רחב מימדים וישנן המון דרכים לגשת אליו - בסטודיו, ברחוב, בבית או בטבע. לעתים קרובות מדי, אנחנו מוצאים את עצמנו עם תמונה של "פנים יפות" ותו לא, משהו שחסר בו עומק, סיפור, התפעלות. האמת הכואבת היא זו: אם הצופה דפדף הלאה בלי להרגיש כלום - פספסנו. הפוסט הזה לא יעסוק בטיפים טכניים או המלצות על קומפוזיציה, אלא יצלול לחמישה רעיונות עמוקים ונוגדי-אינטואיציה שמבדילים בין תמונה טכנית טובה לפורטרט בלתי נשכח שמספר סיפור. "הנסיך" של פטרה, ירדן פוטו טיפ מס' 1 - הפורטרט החזק ביותר הוא לפעמים זה שאין בו פנים הרעיון של פורטרט ללא פנים אולי נשמע מוזר, אבל הוא אחד הכלים העוצמתיים ביותר לספר סיפור. במקום להתמקד ישירות באדם, אנחנו מתמקדים בסביבה ובחפצים המייצגים אותו. צילום של כיסא ריק בסטודיו של צייר, תקריב על ידיו המיומנות של נגן רחוב, או אפילו חלון מואר של הסבתא שהיא נוהג להביט דרכו - כל אלה יכולים לספר סיפור עשיר ומרגש יותר מתמונת פנים קלאסית. נגן על הכלי שהוא יצר בעצמו, בכניסה לפטרה הקטנה, ירדן הכוח בגישה זו נובע מכך שהיא מאתגרת את הצופה ומפעילה את דמיונו. במקום לקבל את כל המידע באופן ישיר, הצופה נדרש להרכיב את הסיפור בעצמו, מה שיוצר חיבור רגשי עמוק וחזק יותר לדמות שאינה נוכחת בפריים. כן, גם תמונה בלי פנים יכולה להיות פורטרט. כיסא ריק, חלון מואר, ידיים עובדות - לפעמים הסיפור של האדם חזק יותר דווקא כשהוא לא בפריים. תפילה בצפת תפיסת הרגע, שחקן שש בש, באקו אזרבייג'ן פוטו טיפ מס' 2 - הרקע הוא לא תפאורה, הוא חלק מהסיפור בואו נשבור את קלישאת ה"התמקדות בפלג הגוף העליון של הדמות על רקע המטושטש". האובססיה המודרנית ליצירת "בוקה" קרמי היא מובנת - התוצאה אסתטית וממקדת את תשומת הלב בדמות. עם זאת, זוהי לעתים קרובות הזדמנות אדירה שהוחמצה. במקום למחוק את העולם שמאחורי המצולם, צלם מיומן שוקל כיצד להכניס אותו בכוונה לתוך הפריים. ראש הכפר הצועני ללא שם, אלבניה אותה האישה, הרקע כמעט ולא קיים. פורטרט יפה אבל הסיפור השלם נעלם. "פינת העבודה", צפת כאן נכנס לתמונה "הפורטרט הסביבתי", שמטרתו לצלם את האדם בתוך העולם שלו . אמן בסדנה שלו, מוקף בכלי עבודתו, או מנהל במשרד המבולגן שלו, חושפים מידע חיוני על אישיותם, עיסוקם ועולמם הפנימי. הסביבה מספקת הקשר ומספרת מחצית מהסיפור. לפני שאתם לוחצים על הכפתור, שאלו את עצמכם: "האם הרקע מוסיף לסיפור, או שהוא סתם 'מלכלך' את הפריים ומסיח את הדעת מהעיקר?". רוכל בדוכן נעליים בשוק מקומי, באקו אזרבייג'ן פוטו טיפ מס' 3 - הכלי הכי חשוב שלכם נמצא לפני המצלמה, לא עליה מכל האמיתות שנדון בהן, זוהי כנראה החשובה מכולן. אפשר להשקיע אלפי שקלים בציוד המתקדם ביותר, אבל האלמנט המכריע בצילום פורטרט הוא לא טכני, אלא אנושי. היכולת ליצור חיבור ותקשורת עם האדם שמולכם היא זו שתקבע אם התמונה תהיה חיה ומרגשת או קפואה וחסרת נשמה. ניקו, אדם מיוחד במינו שפתח את שערי ביתו וסיפר לנו את סיפור חייו ואומץ הלב המרגש שלו להציל משפחה של יהודים במלחמת העולם השניה. וכל זה אחרי "בוקר טוב" קליל עם חיוך. בראט, אלבניה המטרה היא ליצור "כימיה" (Rapport). דברו עם המצולם, הקשיבו לו, תצחיקו אותו ותגרמו לו להרגיש בנוח. כשאדם מרגיש נינוח ופתוח, הבעות הפנים שלו הופכות לאמיתיות והמבט שלו בעיניים מתמלא בחיים. מצלמה יכולה לתעד מציאות, אבל היא לא יכולה לזייף רגש. העיניים לא משקרות - אם המצולם שלכם מובך, קפוא או מרגיש לא נינוח מול המצלמה, יראו את זה בפריים, ושום פוטושופ לא יתקן מבט כבוי. המצלמה היא רק הכלי, הקשר האנושי הוא המהות. אחרי כמה מילים חמות בשפת הסימנים והחיוכים, נפתחה בפנינו הזדמנות לשמוע את הסיפור של הסבתא המקסימה (לצערי, לא זוכר את שמה) ולצלם עבורה כמה פורטרטים הריגשו אותה מאד. בין היתר היא סיפרה שלרוב אנשים בורחים ממנה ולא מייצרים קשר עין. נפלאות הצילום פוטו טיפ מס' 4 - אל תחפשו אור "מחמיא", חפשו אור "נכון" אור אינו רק כלי טכני שמאפשר חשיפה נכונה; הוא חומר הגלם המרכזי ליצירת אווירה, מצב רוח ורגש בפורטרט. צלמים רבים מחפשים באופן אוטומטי אור "מחמיא" ורך, אך בכך הם מגבילים את היכולת הסיפורית שלהם. הבחירה בסוג התאורה צריכה לנבוע מהסיפור שאתם רוצים לספר. רגע של עצבים במשחק השש בש באחד השווקים בבאקו אזרבייג'ן. אור השמש הישיר רק משדרג את הדרמה אור רך (Soft light): אור של יום מעונן או אור חלון עקיף יוצר תחושה של אינטימיות, רוך ורגש. הוא אידיאלי לפורטרטים שקטים ועדינים. אור קשה (Hard light): אור שמש ישיר יוצר צללים עמוקים ודרמה. הוא מושלם ליצירת תחושה מחוספסת, והוא מאפשר לנו ממש לפסל את הפנים , להדגיש את הקמטים שמספרים את סיפור חייהם של המצולמים ולהבליט קווי אופי חזקים. העיקרון המנחה הוא פשוט: פורטרט גדול לא תמיד זקוק לאור יפה; הוא זקוק לאור הנכון עבור הסיפור שלו. אור חלון עדין מייצר אוירה נינוחה, בדיוק כמו שהסצינה דרשה. הכפר סואטננה, מדגסקר אור בוקר עדין, בפורטרט סביבתי בעיירת ג'ירוקאסטר, אלבניה פוטו טיפ מס' 5 - הזווית שממנה אתם מצלמים קובעת את כל הפסיכולוגיה הבחירה אם לצלם מגובה העיניים, מלמטה או מלמעלה היא הרבה יותר מהחלטה טכנית - היא כלי פסיכולוגי רב עוצמה שקובע את מערכת היחסים בין הצופה לדמות המצולמת. כל זווית מעבירה מסר תת-מודע אחר ומשפיעה על האופן שבו נתפוס את אישיותו של המצולם. צילום פורטרט משפחתי מהזווית של התינוק צילום בגובה העיניים מייצר תחושה נינוחה וטבעית. אלבניה. צילום מלמטה מעצים את הדמויות, עם אם הן ילדים. מדגסקר. בגובה העיניים. מוכר הרימונים בשוק יאסיל בזאר, באקו אזרבייג'ן. בגובה העיניים (Eye Level): זוהי הזווית האינטימית והכנה ביותר. היא יוצרת תחושת שוויון וחיבור ישיר, כאילו הצופה מנהל שיחה אישית עם הדמות. מלמטה (Low Angle): צילום מזווית נמוכה כלפי מעלה מעצים את המצולם. הוא גורם לו להיראות גיבור, סמכותי, חזק וגדול מהחיים. מלמעלה (High Angle): צילום מגבוה מקטין את הדמות. זווית זו יכולה לגרום למצולם להיראות פגיע או קטן. עם זאת, בצילום ילדים, היא יוצרת חמידות ומעבירה תחושת רוך. לפני שאתם בוחרים את מיקום המצלמה, חשבו על התחושה שאתם רוצים לעורר בצופה ועל הסיפור שאתם רוצים לספר על האדם שבפריים. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) פרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא סיכום - צילום פורטרטים צילום פורטרטים הוא אומנות המשלבת מיומנות טכנית עם אינטליגנציה רגשית עמוקה. חמשת הרעיונות הללו נועדו להזיז את המיקוד מההיבט הטכני של "איך לצלם" אל השאלה המהותית יותר של "מה אני רוצה לומר". המעבר הזה במחשבה, מהתמקדות בציוד להתמקדות בסיפור, הוא מה שמבדיל בין חובבים לאמנים. צילום פורטרט זוהי אומנות של התבוננות, תקשורת וסיפור סיפורים. בפעם הבאה שאתם מרימים את המצלמה, אל תשאלו רק "איך האדם הזה נראה?", אלא תשאלו "איזה סיפור אני רוצה לספר עליו?". שתפו אותי כאן בתגובות אם יש לכם תובנות חדשות שלמדתם בזכות המאמר. שיהיה לכם המון בהצלחה! שלכם, ויקטור כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

A snapshot steals life that it cannot return. A long exposure creates a form that never existed. Dieter Appelt חשיפות ארוכות תמיד ריתקו אותי. בעזרתן אפשר לראות את העולם בדרכים שמעולם לא דמיינו שקיימות. מספיק להתבונן בתמונה של מפל מהמם עם שובלים ארוכים של זרימת המים שנמרחים בעדינות על גבי הפריים כדי להבין על מה אני מדבר. טכניקת הצילום הזו במקרים רבים דורשת שימוש בפילטר ND, פילטר מיוחד בעזרתו ניתן לצלם חשיפות ארוכות גם באור יום. זאת בדיוק הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום - להסביר את הקשר בין פילטר ND לבין חשיפות ארוכות ולתאר שלב אחר שלב איך נכון להשתמש בו כדי לקבל תוצרים משמעותיים ומרגשים. חשבתי לנכון לחלק את הנושא לשניים ולכתוב סדרה של שני מאמרים שיתנו לכם את כל המידע הרלוונטי בצורה יעילה ומסודרת. המפל ריו סלסטה בקוסטה ריקה בעל צבע התכלת המהמם Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/14, ISO100, 5sec, Kase ND1000 ב מאמר הראשון בסדרה סיפרתי לכם על הפילטר עצמו - מה המשמעות שלו, אילו פילטרים קיימים בשוק ומהם הפרמטרים שלהם. במאמר הזה שלפניכם, שמח לשתף אתכם שלב אחרי שלב בתהליך העבודה האישי שלי בצילומי חשיפה ארוכה עם הפילטר המדובר. האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) מהו פילטר ND - תזכורת קלה מהמאמר הקודם פילטר ND, תפקידו לחסום חלק מהאור הנכנס לעדשה כדי לאפשר צילום בחשיפות ארוכות גם בתאורת יום מלאה. למה חשיפות ארוכות? כדי להמחיש תנועה של האובייקטים השונים שנעים בפריים במהלך החשיפה. הוא בנוי מזכוכית כהה המתלבשת על העדשה וחוסם את האור בצורה אחידה על פני כל התמונה. זה מזכיר במידה רבה את פעולת משקפי השמש שכולנו שמים ביום שמשי כדי להגן על העיניים. לפירוט, פשוט תחזרו ל מאמר הראשון בסדרה הזו. מה אפשר לעשות בעזרת פילטר ND הפילטר מוסיף מגוון אפשרויות לארגז הכלים שלנו ומאפשר יצירת צילומים שלא ניתן להשיג בלעדיו. הקלאסיקה מדברת על צילום חשיפה ארוכה של זרמי מים - בנחל, במפל או אפילו בים. אישית, אני מאד מתחבר לצילום שכזה, גם אם הוא מעט בנאלי - כי זאת ממש לא מילה גסה. החוף בפלמחים כהרגלו מספק פנינות צילומיות מרהיבות Nikon Z7ii, Nikkor 14-30 F/4 Z Mount F/16, ISO64, 6sec, Kase Filter ND64 גם השמיים אינם הגבול ובסיטואציות בהן ישנם עננים דרמטיים ורוח חזקה ניתן להשתמש בפילטר למריחת העננים על מנת לקבל מרקמים כיווניים מרשימים. לונדון לא מחכה לי Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/16, ISO100, 30sec, Kase ND64 שימוש בפילטרים חזקים (10 סטופים ומעלה) יאפשר לנו צילום בחשיפות ארוכות במיוחד, של דקות שלמות. זה יכול לשמש אותנו ליצירת צילומים גרפיים נקיים בסגנון Fine Art. נמל תל אביב ביום סגרירי במיוחד Nikon Z7ii, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/9, ISO100, 180sec Kase ND1000 שימוש נוסף יכול להיות בצילום אורבני בו נרצה למרוח קלות תנועת אנשים ו/או רכבים ולהמחיש את תנועתם בצורה לא שגרתית. צילום רחוב בוורשה Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/9, ISO100, 3sec Hoya ND400 שוק מחנה יהודה התוסס ביום שישי סטנדרטי Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/11 ISO100, 3sec Hoya ND400 הערת צד חשובה ומפתיעה - לא תמיד חייבים להשתמש בפילטר. כפי שאמרתי, לפני הכל, תחשבו על הוויז'ן האומנותי שלכם ועל הסצינה שלפניכם. למשל, אם אתם נמצאים ביער חשוך מול מפל עם זרימה חזקה מאד, יתכן וגם זמן חשיפה קצר יחסית (למשל, 1/3 השניה) יעשה את העבודה. במקרה הזה, אין צורך להשתמש בפילטר וניתן להשיג את התוצאה גם בדרך ה"רגילה", בלעדיו. אי שם בבניאס. צילום קלאסי עם פילטר ND Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/16, ISO100, 1/6sec, No Filter ניתן למצוא עוד מגוון שימושים יצירתיים למדי לפילטר ולחשיפות ארוכות. ההמלצה שלי היא פשוט לחשוב על סצינות עם תנועה משמעותית והרעיונות הייחודיים פשוט יחשפו את עצמם (מבינים מה עשיתי כאן?). תצאו לשטח ותנסו לקבל צילומים מרשימים ומעניינים. מקסימום, תצליחו. רידינג עטוף בעננים Nikon Z7ii, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/16, ISO64, 180sec Kase ND1000 + ND64 "השקופים" ברכבת הקלה הירושלמית Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/20, ISO100, 13sec, Hoya ND400 צילום חשיפות ארוכות עם פילטר ND - הטכניקה - שלב אחר שלב חכם סיני אמר פעם ש-10 הוא מספר עוצמתי ומרשים. לא סתם זהו בדיוק מספר הדברות שניתנו בזמנו כציווי אנושי ומוסרי לעם ישראל. קטונתי מלתת לכם מסרים מוסריים לחיים אבל כן שמח לשתף איתכם את עשרת השלבים איתם אני עובד תמיד בצילום חשיפות ארוכות עם פילטר ND. שלב מקדים - לפני שמצלמים - קודם כל הסיפור בכל סגנון צילום בו תתעסקו, תמיד תזכרו שהטכניקה היא לא המטרה אלא רק הכלי למימוש הוויז'ן האומנותי. נסו להימנע (תמיד) מצילום למען הטכניקה, מגניבה ככל שתהיה. תמיד תחשבו על הסיפור שאתם באים לספר ועל המסר לצופה. הסיפור שבאנו לדבר עליו כאן היום הוא סיפור של תנועה בפריים בודד. זו יכולה להיות תנועת רכבים, אנשים, עננים או מים זורמים. המטרה שלנו כצלמים הוא להעביר את התחושה של התנועה לצופים בצורה הנעימה והמעניינת ביותר. שקיעה מהממת מעל גשר קארל, פראג המטרה הייתה ליצור תחושה של המולה וצפיפות על הגשר בדגש על התנועה של האנשים Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/9, ISO100, 3sec Kase ND64 סביבון, סוב סוב סוב הטורבינות בגולן עם תנועת להבים קטנה Nikon Z7ii, Tamron 24-70 F/2.8 G2 F/14, ISO 80, 8sec Kase ND1000 שלב 1 - חיפוש קומפוזיציה מהיד לאחר שהגעתם לסצנה הראויה בעיניכם לצילום בחשיפה ארוכה, התחילו מחיפוש אחר הקומפוזיציה הפוטוגנית ביותר שלה. בשלב הזה, החצובה עדיין סגורה והחיפוש אחר הפריים המושלם מבוצע בצורה חופשית עם הידיים והרגליים. תחליטו אם הצילום הוא לאורך או לרוחב, האם תרצו לצלם פריים מלא בפרטים בעדשה רחבה או מהודק וממוקד יותר עם אורך מוקד גבוה יותר. תמצאו זוויות מעניינות (אולי צילום מלמטה שיעצים את האובייקט המרכזי? אולי כדאי לטפס על איזה בולדר כדי לראות יותר פרטים?). הקפידו לשמור על איזון בין האובייקטים הסטטיים בפריים, שיהיו חדים בצילום הסופי לבין האובייקטים שבתנועה שימרחו. נמל יפו בזריחה. לוקיישן שלרוב מקובל לצלם בו שקיעות. חשיבה בניגוד ל"קלאסיקה", חיפוש מעמיק אחר ספוט יפה ותזמון מדויק של הצילום תמיד יביא לתוצאות מרשימות Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/9, ISO100, 45 sec, Kase Filter ND64 שלב 2 - העמדה על חצובה אחרי שמצאתם את ספוט החלומות, זה הזמן להעמיד את המצלמה על החצובה. וודאו כי החצובה יציבה וכל הרגליים נעולות היטב וממוקמות על משטחים יציבים. במידה ואתם בשטח לא מאוזן, אפשר לקצר את אחת הרגליות ולהציב אותה במקום גבוה יותר כדי שראש החצובה והמצלמה יהיו מאוזנים. פוטו טיפ בונוס: הורידו את הרצועה או כל דבר אחר שעלול לטלטל את המצלמה במהלך הצילום ולטשטש את הפריים. בציפיה לשעת החושך מעל מעלה העצמאות במצפה רמון. מוזמנים לקרוא את ה מאמר עם התוצרים של הסשן הזה שלב 3 - דיוק הקומפוזיציה המצלמה על החצובה? יציבה? יופי. סדרו את הידיות השונות בחצובה כך שהמצלמה תהיה הכי קרובה לקומפוזיציה אותה מצאתם בשלב הראשון. אם צריך, הורידו או העלו אותה כדי להתאים לזווית הראיה היפה ביותר ואל תשאירו אותה במצבה הדיפולטיבי. הקפידו ליישר את האופק (ברוב המצלמות ניתן להציג פלס פנימי על המסך ולוודא שהוא ישר וירוק). דייקו את החיתוכים של הפריים בקצוות והקפידו לכלול בתוכו את מה שחשוב לכם ולהוציא ממנו את מה שפחות פוטוגני. שלב 4 - כיבוי מנגנון הייצוב פרט טכני חשוב למדי - לכבות את מנגנון הייצוב בעדשה (או במצלמה, מי שמצלם עם מירורלס מהשנים האחרונות). למה זה חשוב? כדי שהפוקוס של העדשה יהיה מיטבי. תפקיד המייצב הוא להילחם ברעידות הידיים שלנו ולמנוע מריחה של התמונה, במיוחד כשמצלמים במהירויות תריס יחסית נמוכות (למשל, צילום בזמן חשיפה של 1/20 עם עדשת 50ממ). המייצב מפעיל חיישן יעודי במצלמה שמודד את תנועות הידיים שלנו ושולח פולסים נגדיים קטנים לאחד האלמנטים בעדשה (או לחיישן במירורלס). כשהמצלמה על חצובה, אין לנו צורך במייצב, אך המנגנון הזה עדיין עובד ומחפש את התנודות הקטנות (הלא קיימות). זה עלול להכניס הפרעות לתמונה ולפגוע בפוקוס. עדשת ניקון עם כפתורים למעבר בין פוקוס אוטומטי לידני וכן, הדלקה וכיבוי המייצב. בצילום על חצובה מומלץ לבטל את המייצב כיבוי המנגנון מבטיח לנו פריים חד ושקט נפשי (כמובן, בהינתן וביצענו את הפוקוס האופטי כראוי ושהחצובה שלנו וקרקע יציבים). פוטו טיפ בונוס: אל תשכחו להדליק אותו חזרה בסיום הסשן. שלב 5 - צילום עם טיימר או שלט גם אם ברשותכם החצובה הכי יציבה בעולם, אין איך להתחמק מהעובדה שלחיצה על כפתור המחשף תרעיד את המצלמה. בעצם יש - לצלם עם טיימר או שלט. שתי האופציות לגיטימיות ופותרות את הסוגיה. טיימר של 2 או 5 שניות ישהה את הצילום מרגע הלחיצה כך שכל רעידה שבאה בעקבות הלחיצה על המחשף תיעלם. צילום עם שלט (חוטי או אלחוטי) יעשה את העבודה גם כן, רק שהצילום יתחיל מרגע הלחיצה על הכפתור. זה יכול להוות יתרון מסוים על פני הטיימר במקרים בהם הדיוק של תחילת הצילום הוא חשוב (למשל, אם אתם מתזמנים את החשיפה בדיוק לפי תחילת תנועתו של האובייקט המרכזי). הגדרת הטיימר בתפריט של מצלמת ניקון. חפשו את המקבילה של ההגדרה הזו במצלמה שלכם שלב 6 - משולש החשיפה - הגדרת ה-ISO נתחיל מהקל. לרוב, בתמונות כאלה נרצה לקבל את איכות התמונה המקסימלית וכמות רעש מינימלית. לפיכך, מומלץ לבחור את ה-ISO הכי נמוך במצלמה שלכם, 100 ברוב המצלמות, 160 בפוג'י או 200 במצלמות ישנות יותר. רוצים לדעת מהו הקשר בין משולש החשיםה לברז בירה? מוזמנים לקרוא את המאמר הבא שלב 7 - משולש החשיפה - הגדרת הצמצם בשלב הזה, אפשר להתחיל לדבר על הצמצם. כדי לקבוע אותו, בראש ובראשונה, צריך לחשוב על עומק השדה הרצוי. עומק השדה הוא נושא מורכב ובפועל הוא תלוי לא רק בצמצם, אלא גם במרחק שלכם מהסצנה, אורך המוקד ומהי מידת הדיוק הרצויה בפוקוס (כי כולנו יודעים שאין פוקוס מושלם, יש פוקוס "מספיק טוב"). לא אכנס כאן לכל השיקולים בבחירת עומק השדה הנכון. כן אומר שבצילום נוף קלאסי מומלץ לשמור על צמצם סגור יחסית, החל מ F/8 עד F/16. כמובן, כל מקרה לגופו ויש סיטואציות בהן כדאי לפתוח את הצמצם מעבר לטווח הזה. מה שחשוב לזכור, זה שהצמצם ישפיע לא רק על עומק השדה אלא גם על כמות האור הנכנסת לתוך החיישן. כתוצאה מכך, זמן החשיפה עליו נדבר בהמשך עלול להשתנות. כתבתי מאמר שלם על הצמצם. מוזמנים לקרוא אותו בקישור הבא שלב 8 - פוקוס הופתעתם? חשבתם שזה הזמן לקבוע את מהירות התריס? אז זהו, שלפני התריס, ואפילו לפני שמלבישים את הפילטר, צריך לדבר על פוקוס. מדוע עכשיו? כי הפילטר חוסם חלק ניכר מהאור והמצלמה עלולה שלא להצליח להיתפקס, במיוחד עם פילטרים חזקים בשעות הדמדומים. בחירת נקודת פוקוס בודדת אלו מכם שנותנים למצלמה לבחור את נקודת הפוקוס בצורה אוטומטית, זה זמן מצוין להתחיל לעבוד עם נקודת פוקוס בודדת בצילום נוף סטטי (Spot AF בקנון או Single Point AF בניקון, ומשהו דומה ביתר היצרנים). אל תתבלבלו, זה עדיין אומר שהפוקוס הוא אוטומטי. רק שהשליטה על בחירת מיקום נקודת הפוקוס היא בידיכם. איפה למקם את נקודת הפוקוס? אני עובד באחת משתי שיטות. שיטה א' - המרחק ההיפרפוקאלי השיטה הראשונה, הקלאסית בצילום נוף - מיקוד על המרחק ההיפרפוקאלי, המילה הזו שתמיד נשמעת מפחידה ומורכבת. שיטה זו מתאימה יותר לסצנות מלאות בפרטים בהן ישנם אובייקטים מעניינים ומרקמים גם בקדמת הפריים וגם ברקע הרחוק. מיקוד על המרחק ההיפרפוקאלי מבטיח שכל מה שנמצא מאחוריו ועד אינסוף וכל מה שנמצא לפניו, עד למחצית המרחק ממנו למצלמה יהיה בפוקוס. הוא תלוי בעיקר בצמצם ואורך המוקד והחישוב שלו די פשוט. למען הנוחות יש אפליקציות נהדרות שידעו לעשות זאת עבורכם. אני אישית עובד עם Photo Pills שהיא נהדרת גם לעוד מגוון רחב של שימושים. מי שאינו רוצה לחשב אותו, ניתן ללכת על כלל האצבע הבא - מיקוד על אזור שנמצא בערך ברבע התחתון של הפריים. הזיזו את נקודת הפוקוס כלפי מטה, בין חמישית לשליש מתחתית הפריים והתפקסו על אזור קונטרסטי. לרוב, זה יעשה את העבודה בצורה טובה. לחפש אזור קונטסטי באזור רבע התחתון של הפריים ולהתפקס עליו. מוזמנים לקרוא את ה מאמר עם טיפים לצילום נוף ימי איפה למקם את נקודת הפוקוס - שיטה ב' - על אובייקט מרכזי לפי השיטה השניה, הפוקוס מבוצע על האובייקט החשוב בפריים, גם אם הוא נמצא רחוק מאיתנו. שיטת פוקוס זו נחשבת פחות קלאסית והיא מתאימה יותר למקרים בהם ישנו נושא מרכזי ובולט בפריים ואילו כל יתר הסצינה לא כוללת פרטים שחשוב שיהיו בפוקוס, או שבלאו הכי ימרחו עקב המריחה. בתמונה זו התפקסתי על הסלע הענק בחוף פלמחים, כי היה לי חשוב שהוא יהיה בפוקוס מושלם, גם על חשבון איבוד פוקוס קל בקדמת הפריים מעבר לפוקוס ידני במוד פוקוס אוטומטי, המצלמה חייבת לחשב את הפוקוס רגע לפני הצילום, אחרת היא לא תצלם. ישנו סיכוי סביר שהיא לא תצליח להתפקס אחרי שתלבישו עליה את הפילטר מכיוון שהוא לא יאפשר למספיק אור להכנס למצלמה. לפיכך, מומלץ לעבור לפוקוס ידני (Manual Focus) לאחר ביצוע חישוב הפוקוס האוטומטי (AF). כך, הפוקוס ישמר והמצלמה תצלם ללא שום הפרעה ברגע האמת. במידה ושיניתם צמצם, קומפוזיציה או שעשיתם זום אין או אאוט, מומלץ לחזור לבצע את חישוב הפוקוס מחדש. במקרה זה, תצטרכו ככל הנראה להוריד את הפילטר, להתפקס ואז להחזיר אותו שוב. שלב 9 - משולש החשיפה - הגדרת מהירות התריס אחרי ביצוע הפוקוס, זה הזמן להלביש את הפילטר, לקבוע את זמן החשיפה ולצלם. ועכשיו, לשאלת מיליון הדולר. מהי מהירות התריס המומלצת? אין כזו! האם חשיפה של 5 שניות יותר טובה מ 1/2 שניה? ומה עם 150 שניות, זה עדיף מ 15? לא בדיוק השאלות הרלוונטיות . אז מה כן רלוונטי לקביעת מהירות התריס? 1. מה מתרחש בסצינה שלפניכם ואיזו תנועה קיימת בה? 2. איזה סיפור תרצו לספר ומהי התחושה הצפויה אצל הצופה? 3. מהו האור הזמין בסצינה? 4. מהי עוצמת הפילטר שלכם? הטיילת של באקו. חשיפה ארוכה לקבלת מרקם חלק של מי הים הכספי Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/16, ISO100, 183sec, Kase Filter ND1000 התבוננו בסביבה בה החלטתם לצלם, התמקדו באלמנטים שנמצאים בתנועה וחשבו מהי התחושה שתרצו ליצור אצל הצופה. מכאן, ההחלטה על מהירות התריס תהיה קלה יותר. למשל, בואו נבחן סצנה קלאסית של נוף ימי בשקיעה. חשיפה ארוכה מאד תמרח את הגלים והשמיים לחלוטין ותיצור מרקם אחיד ואוירה חלומית ורגועה. באור יום מלא נצטרך להשתמש בפילטר ND חזק במיוחד, למשל של 10 סטופים לפחות או שילוב של מספר פילטרים עוצמתיים. בשעת הדמדומים נוכל להסתפק גם בפילטר חלש יותר. המגדלור של יפו מצד הנמל Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/4.5, ISO100, 51sec, Kase Filter ND1000 + ND64 חשיפה של 5-10 שניות באותה הסצנה תמרח את הגלים אך עדיין תשאיר מספר מרקמים ברורים מה שישמור על המתח של הים הסוער. שובר הגלים ביפו הוא ספוט מפתיע ומרשים לצילומי זריחה על רקע תל אביב המתעוררת Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/16, ISO100, 8sec, Kase Filter ND64 לחלופין, חשיפה של 1/10 השניה (ככל הנראה, ללא פילטר כלל) תיצור שובלי מים מופרדים ומרוחים קלות כך שהצופה יחוש את עוצמת התנועה בצורה אחרת, מחוספסת יותר. סבבה ויקטור, הבנתי את הקונספט, אבל פרקטית, מה אתה ממליץ שאני אעשה? מהירות תריס בתכלס שיטה א' - הפשוטה יותר - ניסוי וטעיה אחרי שמצאתם את הקומפוזיציה, קבעתם את ה-ISO והצמצם, חישבתם את הפוקוס - הלבישו את הפילטר וצלמו עם זמן חשיפה "התחלתי", למשל 2 שניות. בחנו את החשיפה (היעזרו בהיסטוגרמה) ותקנו בהתאם. יצא חשוך? צלמו בזמן חשיפה ארוך יותר. יצא מואר מדי? קצרו את זמן החשיפה. עם הזמן וצבירת ניסיון תדעו לקלוע טוב יותר לזמן החשיפה הנכון בכל סיטואציה. שיטה ב' - עם כמה חישובים פשוטים לפני הלבשת הפילטר, צלמו פריים ניסיון עם מהירות תריס קצרה, כזו שמיועדת רק לבחון את החשיפה, לא כדי לקבל את התוצר הסופי. לאחר שקיבלתם את החשיפה הנכונה בצורה זו, הלבישו את הפילטר וחישבו את זמן החשיפה האקוויוולנטי, בהתאם לעצמה של הפילטר. החישוב הוא ממש פשוט. הכפילו את המספר שלצד המילה ND (למשל, 32 או 400) במהירות התריס. למשל, נניח מצב בו ללא הפילטר, החשיפה הנכונה התקבלה בזמן חשיפה של 1/200 השניה. אם הפילטר שלכם הוא בעוצמה של 5 סטופים (ND32) זמן החשיפה האקוויוולנטי יהיה 32/200 שזה בערך 1/6 השניה. פילטר ND400 (בערך 8.6 סטופים) יביא אתכם לזמן חשיפה של 2 שניות (400/200). מה שלא תבחרו, עדיין תבחנו את ההיסטוגרמה כדי לוודא שקיבלתם חשיפה נכונה והמצלמה לכדה את הפרטים גם באזורים הבהירים וגם החשוכים. שלב 10 - שינוי האפקט האומנותי כפי שכתבתי בפסקה הקודמת - אין חיה כזו, מהירות תריס מושלמת. יש מהירות תריס שמתאימה לחזון הצילומי שלכם. היא יכולה להיות קצרה או ארוכה. אתם האמנים ואתם תחליטו. אז מה אפשר לעשות כדי לשנות אותו עם סט הכלים שיש ברשותי? החלפת פילטר ND צלמי נוף מקצועיים מחזיקים מספר פילטרים על מנת לאפשר גמישות בזמני החשיפה האפשריים בכל תנאיי תאורה חיצוניים. לרוב, 2 או 3 פילטרים יספיקו. רוצים מריחה קלה? נשתמש בפילטר ND8 (של 3 סטופים). מריחה משמעותית יותר? ND64 או אפילו ND1000 יהיו שימושיים. חשיפה אקסטרא ארוכה? שילוב של שני פילטרים חזקים ישיג לנו הורדה במהירות התריס לדקות שלמות גם באור יום. היער הקסום - הבניאס Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/14, ISO100, 2sec, Kase Filter ND64 סגירת או פתיחת צמצם גם אם יש לכם פילטר אחד בלבד, אל חשש. יש לכם אפשרות להכניס יותר או פחות אור למצלמה בעזרת הצמצם. סגירת הצמצם, למשל מ- F/11 ל F/16 משמעותה סטופ אחד פחות בחשיפה. במקרה הזה אפשר להכפיל את זמן החשיפה פי 2 (למשל מ 2 שניות ל 4, שזה כבר די משמעותי). פתיחתו, למשל מ-F/11 ל-F-8 תוביל לעליה בחשיפה של סטופ אחד והאפשרות להקטין את מהירות התריס פי 2 (למשל, מ-2 שניות ל-1) וכך לקבל אפקט שונה ומעניין. נכון, השיטה הזו אינה אופטימלית, כי אנחנו "פוגעים" במידה מסוימת בעומק השדה. עם זאת, הפגיעה הזו קטנה יחסית, והרווח באפקט המריחה השונה שווה את המחיר. עוד נקודה לזכור היא שהפוקוס משתנה מעט כשמשנים את הצמצם, כך שנצטרך לחשב אותו מחדש. זה יחייב אותנו לחזור כמה צעדים אחורה - להסיר את הפילטר, להתפקס, להלביש אותו חזרה ורק אז לצלם. העלאת ISO הכיוון הזה רלוונטי יותר במקרה בו נרצה להקטין את זמן החשיפה ע"י העלאת ערכי ה-ISO ל-200 או 400. במקרה זה איכות התמונה לא תרד משמעותית, אבל ההשפעה של השינוי ב-ISO על זמן החשיפה יכולה להיות יחסית דרמטית. למשל, אם התמונה הראשונה צולמה ב-ISO100 ובזמן חשיפה של 2 שניות, שינוי ה-ISO ל-400 יוביל לירידה בזמן החשיפה ל-0.5 השניה. היתרון הבולט של הטכניקה הזו הוא שלא צריך לשנות את הצמצם ובעקבות כך, את הפוקוס. פשוט מעלים את ה-ISO ומורידים את זמן החשיפה וממשיכים לצלם. לסיום עצוב שסדרת מאמרים זו עליה עבדתי בשבועות האחרונים מסתיימת לה אבל שמח ומאושר שהגעתם לקו הסיום שלה יחד איתי. בעיניי, זה אומר שאתם באמת משקיעים בתהליך הלימוד ושאתם מלאי תשוקה להמשיך ולהתקדם בעולם הצילום. במאמר הזה ניסיתי לקלוע לכמה שיותר נושאים ותהליכי העבודה הרלוונטיים לצילום חשיפות ארוכות עם פילטר ND בהתאם למגוון השאלות שאני מקבל בהודעות שלכם. כמובן, תוכלו לחזור גם ל מאמר הראשון בסדרה , בו כתבתי על הפילטר עצמו, איך הוא עובד ומהם מאפייניו המרכזיים. כמו תמיד, אשמח מאד לשמוע מכם. האם ואיך המאמר הזה עזר לכם? מה למדתם ממנו והאם יש לכם שאלות כלשהן? מבטיח לענות לכל אחת ואחד מכם. שלכם. ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) פרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

מה זה פילטר ND והאם צריך חצובה כדי לצלם איתו? איך לקבוע את זמן החשיפה אם יש לי פילטר של 5 סטופים? המצלמה שלי לא מתפקסת עם הפילטר, מה עליי לעשות? בעקבות השאלות הרבות והחוזרות על הטכניקה בקבוצת הפייסבוק שלנו ובהודעות פרטיות, החלטתי שהגיע הזמן לכתוב מאמר מסודר שיסביר חד וחלק את הנושא - צילום חשיפות ארוכות בעזרת פילטר ND. ואם אדייק, מיני סדרה של שני מאמרים, שלא יהיה עמוס מדי. במאמר הראשון אדבר על מהו בכלל פילטר ND ואיזה סוגי פילטרים קיימים, איך מסמנים את העוצמות שלהם ועוד. ב מאמר השני אחשוף בפניכם את הטכניקות בהן אני משתמש בצילום חשיפות ארוכות עם הפילטר. האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) הפטריות של ים המלח בזריחה Nikon Z7ii, Nikkor 14-30 F/4 Z Mount F/16, ISO64, 20 sec. Kase Filter ND1000 תקציר מנהלים - פילטר ND ב-30 שניות לחסרי הסבלנות, שרוצים הסבר מתומצת ומהיר . פילטר ND הוא זכוכית כהה המורכבת מלפני העדשה. מטרתו לחסום חלק מהאור ולמנוע ממנו להגיע לחיישן. בעזרתו ניתן לצלם חשיפות ארוכות יחסית גם באור יום מבלי לשרוף את הפריים. הם מגיעים במגוון צורות, עוצמות ורמות גימור. קצר מדי? אז בוא לא נתעצל ונמשיך לקרוא ולחפור קצת לעומק. פרולוג קצת פילוסופיה על תנועה. החיים שלנו מלאים בתנועה מתמדת. בראש ובראשונה ברמה הקונספטואלית - אנחנו גדלים, לומדים, צומחים, נהיים צלמים טובים יותר. אבל לא פחות חשובה היא התנועה הפיזית. אנחנו הולכים, מטיילים, מתבוננים ברכבים נוסעים או מים זורמים. תנועה בלתי פוסקת, בכל מקום. כאמנים נרצה ליצור אימאג' של התנועה הזו ולהנגיש אותו לצופה בצורת סיפור צילומי מעניין ומרשים. תנועה טיפוסית באיילון Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 F/16, ISO100, 0.6sec. Kase Filter ND64 התנועה מתבטאת בשינוי כלשהו בסצינה שמתרחש לאורך פרק זמן מסוים. ישנן דרכים רבות להציג אותה בצורה ויזואלית. למשל וידאו, המציג מספר פריימים מתחלפים ברציפות האחד אחרי השני היא אחת הדרכים. כצלמי סטילס, האתגר שלנו שונה ועלינו להציג את התנועה בפריים אחד, או לכל היותר בסדרה קצרה של תמונות בודדות. למזלנו, ספקטרום האפשרויות העומדות לרשותנו הוא די רחב, החל מהקפאה מוחלטת של התנועה ועד למריחתה בעזרת חשיפות מאד ארוכות. במיני סדרת המאמרים הזו אתרכז בטכניקה אחת מיני רבות - זאת המדברת על צילום בחשיפה ארוכה ושימוש בפילטר ND. בואו נתחיל! נמל יפו מתעורר לחיים Nikon D750, Tamron 24-70 F2.8 F/14, ISO100, 40 sec, Kase Filter ND64 צילום בחשיפה ארוכה באור יום - מדוע צריך פילטר? דמיינו לרגע את הנוף הבא - נחל זורם עם מפל מלא בקצף שנופל לתוכו, צמחיה יפהפייה בצידי הנחל, תאורת זריחה זהובה מהממת. סצינה מושלמת לצילום בחשיפה ארוכה ומריחת זרמי המפל השוצף. כדי לקבל מריחה משמעותית של המפל נרצה לצלם במהירות תריס איטית יחסית, למשל, למשך שניה שלמה. מפל סער במלוא תפארתו Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 F/13, ISO 100, 0.6 sec, Kase Filter ND64 אם נצלם את הסיטואציה As Is נקבל פריים חשוף מדי כשרובו יתמלא בפיקסלים שרופים ומידע רב שלא ניתן לשחזור. מה עושים? ניתן להקטין את משך החשיפה, למשל לעשירית השניה. אבל אז נפגע באפקט האומנותי שדורש חשיפה ארוכה יותר. ניתן לסגור צמצם עד הסוף, אך גם לו יש גבול מבחינת כמה אור הוא יכול לחסום. מה גם, תופעת הדיפרקציה שמתלווה תמיד לצמצמים סגורים תפגום בחדות הכללית של התמונה. אפשר גם להגיע הרבה לפני הזריחה, בחושך. אבל אז נאבד את הצבעים היפים של זריחה ולא תמיד זה מסתדר עם הלו"ז. ואפשר גם להשתמש בפילטר ND. מהו פילטר ND בדומה למשקפי שמש לעיניים, תפקידו של הפילטר לחסום חלק מהאור שנכנס לתוך העדשה ולאפשר צילום בחשיפה ארוכה יותר ממה שהיה אפשרי בתנאיי תאורה הקיימים. הפילטר עשוי מזכוכית כהה והוא מורכב מלפני העדשה בצורה שמחייבת את האור לעבור דרכו. האותיות ND הן ראשי תיבות של Neutral Density, דהיינו צפיפות נייטרלית. ניתן לומר שה"צפיפות" היא עומדן לעוצמת הפילטר וה"נייטרליות" מתבטאת בעובדה שהפילטר אמור לשמר את כל תכונות האור (צבע, כיוון, אחידות). פילטר ND מעגלי התצורה הפופלרית ביותר שרוב הצלמים משתמשים בה היא פילטר מעגלי אשר מתברג על העדשה. פילטרים כאלה מגיעים במספר גדלים כך שיתאימו לקוטר העדשה שלכם. נהוג לחלק פילטרים מעגליים לשתי תתי קטגוריות - פילטרים בעלי עוצמה קבועה ובעלי עוצמה משתנה. פירוט על שתיהן - בהמשך המאמר. פילטר ND400 מעגלי המחשיך את התמונה ב-8.6 סטופים. זהו פילטר חזק למדי, ולכן מופיע כמעט שחור לגמרי בתמונה פילטר ND מרובע או מלבני צלמי נוף מקצועיים מעדיפים לרוב להשתמש במערכות פילטרים יותר מתוחכמות (ויקרות). במקרה זה הפילטר מגיע כמערכת הכוללת התקן מיוחד שמתלבש על העדשה (בהברגה או עם מנגנון התקנה ייעודי) בשילוב עם פילטר מרובע ש"מחליק" לתוך ההתקן. פילטר מרובע של חברת Kase המתלבש על העדשה בעזרת התקן מיוחד מערכות כאלה מיוצרות ע"י מיטב המותגים ורובן איכותיות מאד. אם אתם מאוהבים בסגנון צילום שכזה והחלטתם להשקיע בטופ - זהו לגמרי הכיוון שלכם. פילטר ND מדורג יתרון בולט נוסף של מערכות "מרובעות" הוא היכולת להשתמש בפילטרים מדורגים, Graduated ND Filters או בקיצור GND. בפילטרים כאלה, חלקה העליון של הזכוכית חשוך ואילו חלקה התחתון שקוף לגמרי. החלוקה הזו עוזרת לצלמי נוף טבעי ואורבני לטפל באחד האתגרים השכיחים בצילום נוף - הטווח הדינמי הרחב. השמיים בד"כ בהירים מאד ואילו הקרקע חשוך למדי. בסיטואציה כזו, המצלמה עלולה להתקשות בלכידת הפרטים המעניינים גם באזור החשוך וגם בבהיר. פילטר מדורג בא לאזן את הפערים, להחשיך את השמיים ולהשאיר את הקרקע כפי שהוא ע"מ לשמר את כל הפרטים בשני האזורים. פילטר GND עם מעבר הדרגתי בין האזור החשוך לבהיר אגב, בצורה מפתיע מעט, גם צלמי כוכבים מוצאים שימוש בפילטרים כאלה, כשהאתגר בד"כ הפוך למה שציינתי קודם. לעיתים קיים זיהום אור קל אשר מאיר על הקרקע וגורם לו להיות בהיר מדי בפריים הסופי ולמשוך את עין הצופה יתר על המידה, בטח בהשוואה לכוכבים. פילטר מדורג המורכב הפוך (החלק החשוך מלמטה) יעזור להתמודד עם התופעה. עוצמת פילטר ND והמושג סטופ הגודל לא קובע, אבל העוצמה כן והיא מבטאת עד כמה חזקה חסימת האור של הפילטר. את עוצמות הפילטרים מגדירים בעזרת המושג סטופ המוכר לכולם. על קצה המזלג, סטופ מייצג הכפלה או חצייה (מלשון חצי) של כמות האור. פילטר שחוסם סטופ אחד של אור מוריד את החשיפה פי 2. פילטר של 3 סטופים יחסום את האור פי 8 (כלומר, חלוקה ב 2 שלוש פעמים, או 2 בחזקת שלוש למתמטיקאים שביניכם). להבנה מעמיקה יותר של המושג סטופ, הכנו לכם שלושה מאמרים שמסבירים את הנושא מ-א ועד ת' סטופ בצילום - מאמר מס' 1 - מהי משמעות המושג סטופ ואיך מחשבים אותו סטופ בצילום - מאמר מס' 2 - שימושים מקובלים במושג סטופ - סיבוב הגלגלת סטופ בצילום - מאמר מס' 3 - שימושים מקובלים והסברים פילטרים בעלי עוצמה קבועה פילטרים שעוצמתם קבועה מורכבים מזכוכית אחת שחוסמת את האור בצורה אחידה. ישנם פילטרים חלשים יחסית, למשל של 2, 3 או 5 סטופים. פילטרים של 6 סטופים ויותר נחשבים לחזקים יותר ויאפשרו הגדלה משמעותית של זמן החשיפה. פילטרים בעוצמה קבועה יכולים לבוא הן בתצורה המעגלית המתברגת על העדשה והן בצורה המלבנית / ריבועית. פילטר ND64 מרובע של חברת Kase פילטרים בעוצמה משתנה (Variable Density) ישנם פילטרי ND מעגליים בהם ניתן לשנות את עוצמת חסימת האור. פילטרים אלו מורכבים משתי זכוכיות בעלות תכונות חסימה והכוונת אור שונות. ניתן לשלוט על עוצמת הפילטר ע"י סיבוב אחת הזכוכיות. על פניו, זה נשמע חלומי - היכולת לשנות את עוצמת חסימת האור בזמן אמת ולאפשר שליטה טובה יותר באפקט האומנותי המושג בעזרת זמן חשיפה משתנה. בפועל, רוב הפילטרים האלה פוגעים באיכות התמונה בצורה משמעותית, מעוותים צבעים ומייצרים תצורות צבע וחשיפה מוזרות (למשל, תופעת ה-X המוכרת, או אזורים שלמים בתמונה שהם חשוכים מדי מול אזורים אחרים בהירים). התופעות האלה מתגברות אף יותר בעוצמות החזקות יותר של הפילטר, דווקא במגרש המשחקים שיותר מעניין צלמי סטילס. ההמלצה הכללית שלי לצלמי סטילס - הימנעו מרכישת פילטר בעוצמה משתנה. מפלי הניאגרה המרשימים. ניסיון לחשיפה ארוכה עם פילטר בעוצמה משתנה של חברה ששמה נשמר במערכת. לכו תטפלו בזה בלייטרום הסימונים המקובלים על פילטר ND ישנם שני סוגי סימונים עיקריים לפיהם ניתן לקבוע את עוצמת הפילטר - סימון לפי פקטור הפילור וסימון פי הצפיפות האופטית. בואו נבהיר את הדברים (או נחשיך, תלוי איך מסתכלים על זה). פקטור הפילטר Filter Factor סימונים מוכרים לדוגמא: ND32, ND8, ND400 וכו'. הפקטור, שהוא המספר שרשום לצד הצמד ND אומר "פי כמה פחות אור הפילטר מעביר". בדוגמאות הקודמות, ND8 אומר שהפילטר חוסם פי 8 אור ואילו פילטר ND400 חוסם פי 400. ככה פשוט. פילטר ND400 של חברת Hoya שימו לב שלא לבלבל בין הפקטור לבין מספר הסטופים שהפילטר חוסם. הם לא אותו הדבר! למשל, פילטר ND8 אינו חוסם 8 סטופים, אלא 3 בלבד בלבד. ולמה זה? בואו נבין איך זה עובד. כל סטופ בעוצמת הפילטר = חלוקה של החשיפה פי 2. בדוגמא עם פילטר ND8 חסימה של סטופ אחד שוות ערך לחצי מהחשיפה. בסטופ השני נקבל רבע מהחשיפה. בסטופ השלישי נקבל שמינית מהחשיפה המקורית, כלומר, פי 8 פחות אור. לפיכך, ND8 חוסם שלושה סטופים של אור. אם נמשיך ל-ND16 נקבל פילטר של 4 סטופים, ND32 חוסם 5 סטופים ואילו ND64 הוא פילטר של 6 סטופים. לחובבי המתמטיקה, הנוסחה לחישוב היא: פקטור = 2 בחזקת מספר הסטופים. חלק מהפילטרים חוסמים מספר לא שלם של סטופים. למשל, ND400 הוא פילטר של בערך 8.6 סטופים (400 נמצא בין 256 שהוא 2 בחזקת 8 לבין 512 שהוא 2 בחזקת 9). ND1000 מייצג עוצמה של 10 סטופים, אם כי המספר המדויק היה צריך להיות 1024... צפיפות אופטית Optical Density סימונים מוכרים לדוגמא: ND 0.9, ND 1.8 וכד'. לטעמי, שיטה זו קצת פחות אינטואיטיבית מהקודמת אך עדיין כדאי להכיר אותה כי חלק מהחברות המובילות משתמשות דווקא בה. לא אכנס כאן לכל הטרמינולוגיה הפיזיקלית והמתמטית סביב נושא חסימת האור, אבל רק אציג את הרעיון בגדול (זהירות, עוד נוסחה לפניכם). במילים - הצפיפות האופטית של הפילטר היא הלוגריתם על בסיס 10 של פקטור הפילטר (מהשיטה הקודמת). כלומר, המספר 10 בחזקת הצפיפות האופטית יתן לנו את הפקטור. כמה דוגמאות. 10 בחזקת 0.9 יתן לנו בערך 8, כלומר לפי שיטת סימון זו, ND 0.9 הוא שווה ערך לסימון ND8 בשיטה הקודמת - פילטר של 3 סטופים. פילטר של 6 סטופים יסומן כ-ND 1.8 (שווה ערך ל ND64 בשיטה הקודמת) כי 10 בחזקת 1.8 שווה בערך ל 64. לסיכום שיטות הסימון אם כל המתמטיקה בלבלה אתכם, זה ממש בסדר. מה שחשוב באמת זה שתכירו את הסימונים השונים ותדעו להבין מהם את עוצמת הפילטר שברשותכם ומה הוא מאפשר לכם לעשות. ריכזתי עבורכם טבלה שמסכמת את העוצמות השונות והסימונים המתאימים, כמו גם דוגמא למהירות תריס אקוויוולנטית עם הפילטר, ביחס לכמה מהירויות תריס "בסיס" ללא הפילטר (1/1000, 1/200 ו-1/15). טבלת עוצמות של פילטרי ND טיפוסיים והסימונים שלהם מילה על צילום וידאו ופילטר ND בעוצמה משתנה צלמי וידאו מצלמים חלקים נרחבים מהחומרים שלהם בקצב פריימים של 25fps. במקרה כזה מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/50sec כדי ליצור תחושה של תנועה חלקה וטבעית. זה לא תמיד אפשרי בתנאי תאורה מסוימים ולכן נאלצים הם להשתמש בפילטר ND, בד"כ בעוצמה חלשה יחסית. העניין הוא שוידאו לרוב תזזיתי יותר מאשר סטילס ותנאי התאורה עלולים להשתנות מהר מאד. במקרים אלו, דווקא פילטר בעוצמה משתנה יכול להיות שימושי למדי ויש הצדקה לרכוש אחד כזה למען נוחות העבודה וכדי לא להתעסק בהחלפה מתמדת של פילטרים בעוצמה קבועה. העיוותים והפגיעה באיכות התמונה שהזכרתי קודם יהיו קטנים יחסית בעוצמות החשכה החלשות של 1-3 סטופים כפי שצלמי הוידאו צריכים. מה שלא יהיה, כדאי לעשות מחקר מקדים ולרכוש פילטר מושקע ואיכותי של חברה מוכרת כדי שההשקעה באמת תניב את הפירות. מילה על פילטר מקטב - Polarizer פילטר מקטב בהגדרתו אינו חלק מובנה במשפחת פילטרי ND ותפקידו שונה. עם זאת, חשוב לדבר עליו לצד אחיו הגדול כי יש לו מקום ראוי בתיק של כל צלם טבע שרוצה לדייק את עבודותיו. תפקידו המרכזי הוא להקטין ואף למנוע השתקפויות ממשטחים חלקים כמו מים, חלונות וכדומה. הוא מורכב משתי זכוכיות המחוברות אחת לשניה שמעבירות את קרני האור בצורה שונה. סיבוב של אחת הזכויות יגרום לאור המשתקף על גבי המשטח להיחלש כך שנוכל לראות את האובייקטים שמאחורי ההשתקפות. פילטר מקטב של חברת Kase יעילות הפילטר תלויה מאד בתנאיי הסביבה, כיוון מקור האור וכו' ולא תמיד ההשתקפות תיעלם. יותר מכך, יהיו מקרים בהם דווקא כן נרצה השתקפות חזקה כך ששימוש בפילטר יהיה מיותר. מה הקשר בין פילטר מקטב ל-ND? פילטר מקטב מוריד את כמות האור בערך בסטופ עד סטופ וחצי, כתלות בדגם, ביצרן וכו'. לפיכך, מעבר לתפקדו הראשי להעלים השתקפויות, הוא פועל גם כמעין פילטר ND חלש. ניתן לנצל זאת במידה ונרצה לצלם מריחות קלילות בלבד, או להוסיף אותו לפילטר ND הראשי כדי להוריד עוד יותר את מהירות התריס. פטריה בים המלח, מכוסה במים Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 F/14, ISO 100, 33 sec, Kase Filter ND1000 + PL השורה התחתונה - ההמלצה שלי לפילטר ND איזו חברה ורמת גימור לרכוש? ישנן חברות רבות המייצרות פילטרי ND והרמה שלהם יכולה להשתנות מקצה לקצה. ההמלצה שלי היא להשקיע כמה מאות שקלים לפחות בפילטר איכותי של חברה מוכרת - ההנאה מהתוצרים מובטחת. פילטרים זולים של חברות לא מוכרות מאד לא מומלצות, ולמרות החסכון בכסף, האיכות ברוב המקרים תפגע משמעותית. כפי שכתבתי קודם, ממליץ לכל צלמי הסטילס לרכוש פילטרים בעוצמה קבועה ולא להתפתות לפילטרים משתנים שאיכותם נטולה בספק. מי שמחפש את רמת הגימור והאיכות הגבוהים ביותר של המותגים המובילים (והיקרים) ביותר יכול ללכת על הפילטרים של חברת Lee Filters (המלבניים עם ההתקן המיוחד) או B&W. אלו מכם שמחפשים פילטרים איכותיים מאד במחירים יותר נוחים יכולים ללכת על חברות כמו Hoya, Nisi או Haida שמספקים יחס עלות תועלת מעולה לצלמים חובבים ומקצועיים כאחד. למה לשים לב ברכישת פילטר? שימו לב שהפילטר מתאים לקוטר העדשה הרחבה שלכם שסביר שהיא בעלת הקוטר הגדול ביותר. הרי ברוב המקרים תשתמשו בפילטר דווקא איתה. בהמשך, תוכלו לרכוש מתאמים זולים ליתר הקטרים בעדשות האחרות שלכם. איזו עוצמה לרכוש? אין תשובה נכונה. פילטר חלש יחסית (עד 5 סטופים) יתאים למריחות קלות באור יום או משמעותיות יותר בשעות הדמדומים. פילטר חזק (מעל 6 סטופים) יאפשר לכם חשיפות די ארוכות באור יום ומאד ארוכות בשעות בין הערביים. תחשבו איפה ומתי תצלמו, איזה אפקט תרצו לייצר בתמונות שלכם ותחליטו בהתאם. אם יש אפשרות, תרכשו שני פילטרים בשתי עוצמות שיתנו לכם מרווח פעולה רחב יותר. כאמור, אל תתבלבלו בסימונים! למשל, פילטר ND8 חוסם שלושה סטופים בלבד. תחזרו למאמר הזה כדי לוודא שאתם רוכשים פילטר בעוצמה הרצויה. לסיכום מקווה שהסקירה הזו עוזרת לכם להבין סוף סוף מהו פילטר ND ומה כדאי לבחון בשלב הרכישה. ב מאמר הבא , השני בסדרה זו, אכתוב על שיטת העבודה שלי עם הפילטר והטכניקה המומלצת. בנוסף, אפרט על מגוון האפשרויות שניתן לנשיג בעזרתו מהבחינה האומנותית עם מספר דוגמאות מעניינות. אם יש לכם שאלות - אני כאן עבורכם, תמיד. מוזמנים לכתוב לי כאן או ב קבוצת הפייסבוק שלנו כדי שעוד צלמים ילמדו מהתשובות. שלכם. ויקטור סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) פרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

מכירים את התחושה מימי הילדות, שהחורף מגיע ופתאום מתרגשים לצאת ולקפוץ בשלוליות? אז כצלמים אנחנו גם אוהבים שלוליות (מישהו אמר השתקפויות?), אבל יותר מכך - אנחנו אוהבים אור ! לשמחתנו עונת החורף מביאה איתה משהו שרוב הצלמים מחפשים ללא מנוח - אור רך ומדהים, ולא רק סביב השקיעה והזריחה, שמחמיא לשלל סוגי צילומים, החל מנופי גלויה קסומים דרך צילומי רחוב ועד פורטרטים שנוגעים בנפש. החורף מציע לצלמים הזדמנויות נדירות לתפוס נופים דרמטיים, שלג בתולי, ואווירה קסומה שקשה למצוא בעונות אחרות. במקביל, הצילום בחורף מציב אתגרים ייחודיים: קור קיצוני, תנאי תאורה מורכבים ושמירה על הציוד. קפיצות ושלוליות ברחובות לובליאנה, בירת סלובניה צילום: שרית כרמון לקראת חודש דצמבר אשר יעסוק בנושא "צילום חורפי" ב חדר כושר לצילום , החלטתי לכתוב את המאמר הזה בו אתן מספר טיפים שיעזרו לכם להפיק את המירב מצילומי החורף שלכם. השתדלתי לתת את הטיפים בצורה כמה שיותר פרקטית ואני מזמינה אתכן לקרוא, לצאת לשטח וליישם. פוטו טיפ מס' 1 - השתמשו באור הרך שזמין ברוב חלקי היום, במיוחד בימים המעוננים בחורף אנחנו נהנים מתאורה הרבה פחות קשה מבעונות אחרות, גם באמצע היום, עם הרבה פחות צללים וקונטרסט. חשבו על יום שבו קיימת שמיכת עננים שמכסה את השמיים - זהו יום שבו אתם לא רואים צללים על הקרקע והכל נראה יחסית "אפרורי" או חסר קונטרסט. למה זה קורה? זווית השמש: בחורף אמנם אין המון שעות אור, אבל לאורך כל שעות היום, השמש נמצאת רוב הזמן בזווית יחסית נמוכה. זה גורם לכך שהתאורה תהיה יותר רכה ונעימה (תחשבו על תאורה נמוכה של אחר צהריים בקיץ - רק כל היום). עננות מוגברת: נוסיף לכך את העננות שמתגברת באופן משמעותי בחורף - העננים משמשים באופן טבעי כמרכך, והם מפזרים את האור באופן רחב יותר. מחוץ לעונת החורף, צלמים רבים מחפשים את תכונות האור הללו ומעדיפים צילום סביב שעת הזריחה והשקיעה. בחורף, השילוב של השמש הנמוכה עם העננות הגבוהה מאפשרת לצלם באמצע היום דברים שבמצב אחר לא היה אפשר. הנה כמה דוגמאות מה כדאי לצלם בתאורה חורפית רכה: פורטרטים בצילום רחוב/בטבע חרקים/פרחים וצילומי מאקרו חשיפות ארוכות של מפלים שדות חרושים ושלל טקסטורות וצבע - תמונה שצולמה באמצע היום, בתאורה מפוזרת וללא צללים צילום: שרית כרמון צולם בטיול צילום של פוטוטיפס לסלובניה אור רך ומפוזר, מאפשר לצלם זרימות וחשיפות ארוכות בחורף - גם באמצע היום צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 2 - חשבו על האוירה הנוצרת בפריים החורף מזמן לנו קשת של רגשות אנושיים שאותם נרצה להעביר בצילומים המתקשרים לחורף; בדידות וניכור או נוסטלגיה ומשפחתיות, דרמה וסערה או אולי רוגע ושלווה - הם כולם חלק מהאוירה של החורף. חשבו מראש אילו אלמנטים יכולים להתאים לצילום חורפי ולאיזה רגש הם מתקשרים - הנה כמה דוגמאות: צילומי נוף מושלג בצבעי פסטל - יעבירו אוירת קסם חורפי רגוע. צילום מינימליסטי של עץ יחיד עירום מעלים - יעביר אוירת בדידות. צילום ענני סערה אפורים מעל עיר סואנת - יעביר אוירת אקשן והתרחשות. צילומי פריטי לבוש חורפיים, שמיכות, או אח בוערת - יעבירות תחושה של חמימות ונוסטלגיה. עונת החורף מאופיינת בחגים כמו חנוכה וחג המולד - צילום אלמנטים הקשורים לחג כמו אוכל ומשקאות (מישהו אמר סיידר חם?), קישוטים ועצי אשוח יעבירו אווירה חגיגית ומשפחתית. חשבו אילו תחושות החורף מעורר בכם ועשו שימוש באלמנטים שמאפיינים את העונה כדי ליצור תמונות עם סיפור שמעבר לאלמנטים עצמם. אגם בלד, סלובניה. האפרוריות הכללית בתמונה עם השמיים המעוננים והנפח הגדול שהם תופסים בפריים מייצרים אווירה קודרת ומאיימת צילום: שרית כרמון לעומת זאת, אותו מקום - אגם בלד, הפעם בזמן אחר ובזווית שונה. אווירה קסומה ואגדית שנוצרת בזכות השילוב של ערפילי בוקר ואור שמש עדין של זריחה צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 3 - קומפוזיציות שמחמיאות לצילום בתנאים חורפיים שילוב טקסטורות : למשל טקסטורות של שלג טרי, ברד וכפור, טיפות גשם או עקבות בשלג. הטקסטורות באדמה נותנות עומק נוסף לאווירה החורפית של התמונה ואף יכולות להוות פורגראונד מעניין או קווים מוליכים לתוך הפריים. מומלץ לצלם מגובה נמוך ולהתקרב לאלמנטים עם מרקמים ובכך להעצים את נוכחותם בפריים. ניגודיות צבעונית : אלמנט צבעוני כמו ביגוד או מבנים על רקע אפרורי או לבן יקפיץ את הפריים וימשוך את העין של הצופה. פרטים קטנים : ספרו את הסיפור של הסצנה החורפית ע"י פרטים כמו ענפי עצים עם כפור, טיפות מים על חלון, או עלים שנשרו לאדמה. טקסטורות של כפור על דשא בשדה פתוח באווירה חורפית חלומית צילום: שרית כרמון זריקה קטנה של צבע שמדגישה את הכפור והרקע הלבן צילום: שרית כרמון פרטים קטנים שמספרים על החורף - פטריות יער אחרי הגשם, באוירה מסתורית וקרירה צילום: שרית כרמון פוטו טיפ מס' 4 - התמודדות עם שלג בצילום השלג הלבן עלול להטעות את מד החשיפה של המצלמה ולהפוך את התמונות לכהות ואת השלג לאפור, במיוחד בשימוש במצבי צילום אוטומטי או חצי אוטומטיים. איך לתקן? העלו את החשיפה בחצי סטופ עד 1.5 סטופים:  כך תקבלו מראה של שלג לבן ובהיר. היזהרו לא להעלות יותר מידי את החשיפה כדי לא "לשרוף" חלקים בפריים. לקריאה על סטופים בצילום, היכנסו ל מאמרים הרלוונטים  בבלוג. בדקו את ההיסטוגרמה  כדי לוודא שהשלג מוצג בצורה בהירה אך לא "שרופה". במידת הצורך השתמשו בטכניקת HDR:  טכניקה זו עוזרת לנו להתמודד עם טווח דינמי גדול בפריים, דבר שמאפיין מאוד סצנות עם שלג בוהק. לקריאה על טכניקת HDR, היכנסו ל מאמרים הרלוונטים  בבלוג. צלמו ב-RAW : פורמט זה מאפשר לתקן טעויות חשיפה בעריכה ולעבד את התמונה בצורה מיטבית. טקסטורות בשלג או שבילים שהשאירו חלזונות? צילום: שרית כרמון "יש גלים לא רק בים" טקסטורות שלג בהרי הדולומיטים שבצפון איטליה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 5 - צלמו מייד אחרי שהסופה נגמרת לאחר סופה, הסביבה רטובה ומלאה בהשתקפויות שמהוות הזדמנויות מדהימות לצילום חורפי. בנוסף כל מה שרטוב מקבל צבע כהה ועמוק יותר שתורם לתחושה החורפית (תחשבו על חולצה אדומה שאחרי כביסה נראית בצבע בורדו עמוק). בונוס גדול שמגיע בסמוך לסערות או גשמים משמעותיים . במקומות מושלגים, הזמן שמייד אחרי סופת שלגים מאופיין בשלג נקי ובוהק ומתקבל מראה בתולי וצחור. כל מה שעלול להפריע לצילום במצב רגיל – מפחי אשפה ועד ענפים יבשים – מכוסה. דקות אחרי גשם חזק, נוצר חור בעננים וקרני שמש שחדרו דרכו יצרו סצנה קסומה צילום: שרית כרמון רק שימו לב - זהירות בדרכים : הדרכים רטובות וקיימת סכנת החלקה. סעו בזהירות וודאו שהרכב מוכן לנסיעה בתנאי הדרך. אם תם מגיעים למקום שיש בו סכנת מפולת או שיטפון, בדקו את ההנחיות להגעה לאזור והודיעו למישהו לאן אתם הולכים. חשיפות ארוכות מעל העיירה קורטינה ד'אמפצו - דולומיטים, צפון איטליה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 6 - בניגוד לנאמר קודם... צלמו את הסערה! בחורף אפשר להגיע לצילומים באווירה מאוד מיוחד, עם פריימים דרמטיים שמספרים סיפור מסעיר ומרגש, במיוחד כאשר במקביל לסערה יש תאורה מיוחדת כמו ברקים או קרני שמש הבוקעות מבין ענני סערה. צילום סופות ברקים, הקפאת טיפות גשם או פתיתי שלג באויר - כל אלו צילומים שמרגשים אותנו מאוד כאשר מצליחים לבצע אותם, אך שימו לב שהבטיחות מעל הכל ויש לנקוט באמצעי זהירות מתאימים! אל תצאו לצלם לבד במהלך סערה, אלא אם יש לכם את המידע המתאים (קיימות שלל אפליקציות מזג אויר) ואת היכולת לקרוא ולפרש את מזג האויר. פחות נעים לצלם בגשם שוטף אבל האמצעים מקדשים את המטרה - נמל תל אביב בזריחה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 7 - צילום ערפילי בוקר ועננות בחורף בחורף יש סיכוי מוגבר לימים עם ערפל או ימים עם עננות נמוכה. הם הזדמנות נהדרת למצוא מקום צילום בגובה (הר/בניין גבוה) ממנו תוכלו לצלם נופים מרהיבים מעל "ים של עננים". בחרו את הזמן הנכון : שעות הזריחה והשקיעה מדגישות צבעים ורודים וזהובים. צרו עניין עם אלמנטים בולטים : הרים שצצים מעל העננים או עצמים בודדים יכולים להוסיף דרמה לפריים. כשיש הזדמנות לערפילים זה הזמן לעלות לגובה צילום: שרית כרמון ערפילים מכסים את העמק בין הרי הדולומיטים באיטליה צילום: שרית כרמון בוקר טיפוסי בסלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 8 - שחקו עם הצבעים החורף מזמן לנו הזדמנויות פז לצלם פריימים בשלל סוגי אווירות ותנאי תאורה וצבע: ערפל, גשם, שלג, עננים, וגם שאריות של שלכת מהסתיו יכולים להוסיף עניין וצבעוניות ייחודית. נסו צילום בשחור-לבן : מכיוון שפלטת הצבעים בחורף היא גם כך יותר מונוכרומטית ופחות קונטרסטית, צילום בשחור לבן יכול להחמיא לצילומים ולהפוך פריים שהוא "סביר" לפריים מעניין ומעורר מחשבה. בנוסף שלג וצללים או השתקפויות ומשטחים רטובים ומבריקים יוצרים דינמיקה מעניינת בצילום מונוכרום. נסו שימוש בצבעים שמאפיינים את החורף: השתמשו בצבעים שסביבכם כדי להעביר את האוירה החורפית, למשל צבעי כחול וסגול קרים, אדום וירוק שנותנים תחושה של טבע וחום, גווני צהוב וכתום של שלכת, או גווני ורוד של שקיעה חורפית. שלג של פעם בחיים בירושלים צילום: ויקטור זיסלין בוקר חורפי טיפוסי בסלובניה צילום: ויקטור זיסלין פוטו טיפ מס' 9 - הכנה מוקדמת לצילום בתנאי מזג אויר קשים אמנם אפשר לומר שכל סשן צילום משמעותי דורש השקעה והכנה, אבל בחורף, אין מה לעשות, מזג האויר משפיע - גם עלינו כאנשים, על היכולת לעמוד בחוץ בטמפרטורות קרות לאורך זמן, על החשק לצאת, וגם על הציוד וההתנהלות בשטח. לבוש מתאים : כדאי להתכונן לסשן בחוץ עם לבוש בסגנון "בצל" מספר שכבות בגדים חמים (צמר מרינו מומלץ), שיהיה אפשר להוסיף או להוריד לפי הצורף בשטח. חקרו את הלוקיישן ותנאי מזג האויר מראש ותמיד הצטיידו בשכבה אחת אקסטרא. כדאי להצטייד בבגדי מטיילים/דייגים חסיני מים או רוח וכמובן אקססוריז: כובע, צעיף, גרבי מרינו, גטקעס, ומגפיים אטומות (במיוחד אם מצלמים באזורים של גופי מים קפואים או שלג). אחד הדברים החשובים ביותר לצילום בחורף הוא כפפות! מומלץ להצטייד בשני זוגות כפפות: זוג כפפות בסיס דקות עם קצוות שמאפשרות טאצ' או ללא קצות אצבעות, וזוג נוסף עבה ומחמם שאפשר להתחמם בו בהפסקות. המלצה שלי: העדיפו כפפות מסוג "mittens" בתור השכבה העבה - כפפות שנראות כמו כפפת מטבח ואפשר בקלות לשים בתוכן שקית חימום. הגנה על הציוד : קיימות מצלמות ועדשות שהן יותר או פחות חסינות מים. בדקו מראש מה רמת האטימות לגשם לפי היצרן של המצלמה ובכל מקרה מומלץ להצטייד גם בכיסוי עמיד למים על המצלמה והעדשות. הסוללות בקור:  טמפרטורות קרות, ובמיוחד באזורים שמגיעים ל-0 מעלות ופחות מכך, גורמות לפריקה מהירה יותר של הסוללות או ל"אשליה" שהסוללה נגמרת מוקדם. מומלץ להצטייד בכמה סוללות רזרביות בכל סשן צילום בקור. את הסוללות יש לשמור חמות בכיס פנימי קרוב לחופ הגוף שלנו. חצובה מתאימה : זה אולי נראה שולי, עד שזה תופס אותך בשטח! רגלי החצובה המתכתיות מוליכות היטב את הקור של הסביבה ואפילו בטמפרטורות לא מאוד קרות המגע ישיר איתן מרגיש כאילו אתם נוגעים בקרחון. חפשו חצובה קלה עם ריפוד על הרגליים, או שפצרו את החצובה הקיימת עם שכבת ספוג או בד עבה שימוש בשקית אטומה : לפני הכניסה לאזור חם, הכניסו את המצלמה לשקית אטומה או לתיק למניעת עיבוי. באופן זה הטמפרטורה של הקרה המצלמה תעלה באופן הדרגתי ותשתווה לטמפ' בתוך המבנה המחומם וקטן הסיכוי להיווצרות אדים ולחות בתוך גוף המצלמה והעדשה. מטלית מיקרופייבר : פריט חובה בתיק הצילום גם בלי קשר לעונה. בסשנים בגשם הצטיידו בכמה מטליות שתוכלו להחליף ולנקות את האלמנט הקדמי של העדשה מטיפות. כשחם בגוף ובלב, הצילום יותר נעים צילום: ויקטור זיסלין סיכום החורף מזמין צלמים להעז ולגלות יופי נסתר במקומות מוכרים. עם הכלים הנכונים וחשיבה צילומית, תוכלו לנצל את עונת החורף ליצירת תמונות ייחודיות ומרגשות. אז יאללה, צאו מהפוך, לבשו את המעילים וכיסוי המצלמה, וצאו להרפתקה צילומית עוצרת נשימה! נסו את הטיפים שתוארו, שתפו את התמונות, וזכרו להנות מהחוויה – לא רק מהתוצאה. אשמח לשמוע את דעתכם על המאמר כאן למטה בתגובות. מה למדתם ממנו? מה כבר ידעתם? האם יש לכם משהו שתרצו לחלוק או להוסיף? חודש דצמבר במנוי " חדר כושר לצילום " יעסוק בנושא הצילום החורפי ויפתח בפניכם עולם חדש של אפשרויות והשראה לצילום בחורף. נשמח שתצטרפו לקהילת הצלמים הנהדרת שלנו ותבואו להתאמן ולחזק את שרירי הצילום שלכם, בצילום חורפי וגם בנושאים שיגיעו אחריו. מקווה שנהניתם מהמאמר, שרית נעים מאוד, אני שרית :) למי שלא מכיר, שמי שרית כרמון והצטרפתי לצוות פוטוטיפס כמנהלת תפעול וקשרי לקוחות לקראת סוף שנת 2022. אני חובבת צילום מזה כ-4 שנים אבל גוררת את בן זוגי, עידו, לטיולים כבר יותר מ-15 שנה. התחלתי לצלם עם המצלמה של אבי, חובב צילום בעצמו, אבל נכנסתי לזה בצורה רצינית רק לאחר שהוא קנה לי את המצלמה הראשונה שלי, ומשם השיגעון לצילום פרח וגדל. למרות שאני אוהבת לצלם כמעט הכל, נופים וטבע הם בנפשי והצילום הוא הדרך שלי לשתף עם העולם את כל היופי שאני רואה מסביבנו ואת החוויה המדהימה של חיבור לטבע. כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

זהו המאמר הרביעי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס (המאמר הזה) מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) תפקידו של התריס במשולש החשיפה כפי שבטח כבר קראתם כמה פעמים במאמרים הקודמים, משולש החשיפה מתייחס לשלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה של התמונה: (1) הצמצם - הפתח בתוך העדשה דרכו העובר אור מהמציאות לתוך המצלמה (2) התריס - נושא המאמר הזה (3) ה-ISO - מבטא את רגישות החיישן לאור תפקידו של התריס במשולש החשיפה הוא לאפשר מעבר רציף של האור לעבר החיישן למשך זמן מסוים במהלך הצילום ולחסום אותו בכל זמן אחר, ממש כמו התריסים בחלונות הבתים שלנו. זמן החשיפה / מהירות התריס זמן החשיפה קובע באופן ישיר את החשיפה של התמונה, בהנתן צמצם ו-ISO מסוימים. נהוג להציג את זמן החשיפה בשניות על גבי מסך המצלמה, הצג הצידי או בתוך העינית. רוב המצלמות של היום מסוגלות לבצע חשיפה של בין 1/4000 השניה לבין 30 שניות שלמות, וניתן אף להרחיב את הטווח בעזרת שימוש בתריס ידני או שלט. בז'רגון המקצועי נהוג לדבר דווקא על המושג "מהירות התריס" בהתיחסות לזמן החשיפה. שימוש במושג זה מעט מטעה לדעתי, ויותר נכון ואינטואיטיבי להשתמש דווקא במושג "זמן החשיפה" המדובר. מה שחשוב באמת זה להבין את המשמעות העומדת מאחורי שני המושגים שבפועל מדברים על אותו הדבר. לדוגמא, זמן חשיפה קצר (מהירות תריס גבוהה, למשל 1/2000 השניה) כמעט ולא יאפשר כניסה של אור למצלמה, ואילו זמן חשיפה ארוך (מהירות תריס איטית, למשל 3 שניות) יגרום לכניסת אור משמעותית לתוך המצלמה. זמן החשיפה המומלץ מאד תלוי בסיטואיציה בה אנחנו מצלמים והאפקט האומנותי אותו נרצה להשיג, ועל זה - בהמשך המאמר. זמן חשיפה ארוך מאפשר אפקטים של מריחה של אובייקטים הנמצאים בתנועה. למשל בצילום אורבני בלילה ניתן למרוח את פנסי הרכבים הנוסעים על כביש מהיר. חשיפה של 15 שניות. מצד שני, זמן חשיפה קצת מאד מאפשר הקפאת תנועה של אובייקטים שנעים מהר. מהירות תריס 1/800 השניה פעולת התריס במצלמה כדי להבין את אופן פעולתו של התריס, צריך להכיר איך מתבצע תהליך הצילום כולו, שהתריס הוא חלק ממנו. במצלמות המודרניות קיימים שני סוגים של מנגנוני התריס - המכאני והאלקטרוני. כל מצלמות ה-DSLR ורוב מצלמות חסרות המראה (Mirrorless) משתמשות במנגנון המכאני ואילו סמארטפונים ומצלמות כיס קטנות משתמשות בתריס האלקטרוני. תריס במצלמת DSLR אופן פעולתו של התריס במצלמות DSLR זהה לפעולת התריס במצלמות פילם הישנות והטובות, רק שבמקום הפילם העשוי מחומרים רגישים לאור, כאן אנחנו חושפים לאור את החיישן הדיגיטלי. המנגנון כולל שני תריסים אשר מורכבים ממש לפני החיישן, אחד מעל החיישן והשני מתחתיו. במצב הסגור, בזמן שאנחנו בונים את הקומפוזיציה, מודדים את האור, מחשבים פוקוס, וכו', התריס התחתון מכסה את החיישן וחוסם את האור ואילו התריס העליון מחכה בסבלנות לצילום. הצילום מתרחשים שלושה תהליכים האחד מיד אחרי השני: (1) המראה הממוקמת לפני התריס מתרוממת, (2) התריס התחתון כיסה את החיישן יורד למטה וחושף אותו לאור (3) התריס העליון יורד למטה בעקבות התחתון, ושוב חוסם את האור. זאת בעצם החשיפה, ופרק הזמן שבין פתיחתו של התריס התחתון לסגירתו של העליון הוא הוא זמן החשיפה. הערת צד - זאת בדיוק הסיבה שלדעתי השימוש במושג "מהירות תריס" מטעה, שכן הכוונה בו היא לזמן החשיפה בלבד, ולא למהירות בה התריס עולה או יורד. בתום שלושת השלבים הנ"ל, שני התריסים והמראה חוזרים למקומם מהמקורי, בהיכון לקראת הצילום הבא. תריס במצלמת Mirrorless במצלמות חסרות מראה (ניחשתם נכון!) אין מראה אשר מכווינה את האור לעבר העינית. בשלב הכנת הפריים וביצוע כל המ דידות, התריסים נמצאים במצב הפתוח שלהם כך שהחיישן הראשי נשאר פתוח וחשוף לאור. מה שהוא לוכד באותו הרגע מוקרן לעבר המסך של המצלמה או העינית האלקטרונית בזמן אמת. בזמן הצילום, שבריר שניה לפני החשיפה עצמה, התריס התחתון מתרומם וחוסם את האור מהחיישן. החל מרגע זה החשיפה מתחילה והחיישן מקליט את הנתונים. כאן, בדומה ל-DSLR, התריס התחתון יורד, וחושף את החיישן, כאשר התריס העליון נסגר אחרי פרק הזמן המתאים למה שהוגדר כזמן החשיפה. השלב האחרון במהלך הוא העלייה של התריס העליון למקומו המקורי, ובעצם חזרה ל"מצב הכנה לצילום" בו החיישן חשוף בצורה רציפה. תריס בסמארטפונים ומצלמות כיס עקב הגודל הקומפקטי של מכשירים אלו ומתוך כוונה להוזיל עלויות השימוש בתריס מכאני בלתי אפשרי כך שמנגנון הצילום במקרה זה משתמש בתריס אלקטרוני. בדומה למצלמות חסרות מראה, בזמן הכנת הפריים החיישן מופעל וחשוף לאור, מתרגם את מה שהוא רואה בזמן אמת ומקרין את התמונה על גבי המסך. ברגע הצילום המחשב של המצלמה מתחבר לחיישן ולוקח דגימה למשך זמן החשיפה, מקליט אותה ושומר כקובץ. בזמן הזה החיישן ממשיך להיות מחובר כמו מקודם. התריס והאפקט האומנותי - הקפאה / מריחה בדומה לצמצם שקובע עבורנו את עומק השדה, גם לתריס ישנו תפקיד אומנותי חשוב למדי. בואו נדבר רגע על קצוות הטווח של מהירויות תריס אפשריות. ערך גבוה במיוחד (כאמור, 1/4000 השניה) יגרום ללכידה של שבריר השניה מהסצינה ו"יקפיא" כל תנועה שהייתה בה. מהצד שני של הטווח, מהירות תריס נמוכה מאד (נניח 30 שניות) תגרום ללכידה למשך זמן ניכר ו"תמרח" את הפריים וכל תנועה שהייתה בו. בפועל, תהיה זו החלטתם של הצלמים באיזו מהירות תריס להשתמש בכל סיטואציה. זה יהיה שיקול של האפקט האומנותי הרצוי (למשל, הקפאה, מריחה קלה או מריחה גדולה) תוך התחשבות בסיטואציה והיתרונות והחסרונות שלה (תאורה קיימת, מהירות האובייקט המצולם וכו'). הקפאת רסיסי מים גורמת לתחושת העצמה של פגיעת הגלים בסלעים. חשיפה של 1/800 השניה. מריחה של הגלים מייצרת תחושה רגועה ו"חלומית". חשיפה של 13 שניות (בשילוב עם פילטר ND). מהירויות תריס מומלצות הערה אישית - תהיה זו טעות להמליץ על מהירות תריס מסוימת שתתאים באופן מושלם לסוג צילום מסוים. ישנם יותר מדי משתנים וסוגיות צילומיות שמשפיעות על ההחלטה שלנו - התאורה הקיימת, הוויז'ן הצילומי והאפקט אותו נרצה לקבל, מגבלות ציוד וכו'. עם זאת, אנסה בכל זאת לתת כמה המלצות כלליות למהירויות תריס המתאימות למספר סגנונות צילום פופולריים. ההמלצות האלה הן קווים מנחים בלבד שיעזרו לכם לקבל תחושה לגבי ההגדרה הנכונה להתחיל ממנה. מטבע הדברים, אינני מתייחס כאן לפרמטרים חשובים נוספים כגון צמצם ופוקוס אלא מתמקד במהירות התריס בלבד. מכאן זה לגמרי שלכם לנסות ולהתנסות - לשנות את ההגדרות, לחשוב מחוץ לקופסה וליצור משהו מיוחד משלכם, בניגוד לכל ההמלצות. מהירות תריס מומלצות בצילום מהיד מהירות תריס מומלצות בעל חצובה איך התריס משפיע על החדות בצילום מהיד בני האדם אינם רובוטים והידיים שלנו עלולות להכניס רעידות קלות בזמן הצילום. זה עלול לטשטש את הפריים, גם אם הפוקוס האופטי מושלם (כלומר, אחרי שהתפקסנו נכון על האובייקט הרצוי). במהירות תריס גבוהה ההשפעה של אותן הרעידות על איבוד הפוקוס תהיה קטנה ואף זניחה. למשל, בהגזמה, מהירות תריס של 1/4000 תקפיא לחלוטין את הרגע והידיים שלנו לא ישפיעו כלל על החדות. במהירות איטית יחסית, למשל 1/4 השניה, אנחנו עלולים לקבל פריים מטושטש, גם אם נעמוד הכי יציב שרק אפשר. כמובן שבחשיפות ארוכות יותר אין לנו שום ברירה אחרת אלא לצלם על חצובה. כדי לקבל פריים מפוקס היטב בצילום מהיד, אנחנו צריכים לצלם במהירות תריס גבוהה מספיק כך שרעידות הידיים שלנו לא ישפיעו על התוצאה. איך יודעים כמה זה מהר מספיק? תגלגלו מעט למטה ותגלו את כלל האצבע למהירות תריס מספקת שתמיד מומלץ להישמע לו. גורמים נוספים המשפיעים על החדות חשוב שלא לבלבל בין הטשטוש הנובע מרעידות הידיים שלנו במהירות תריס איטית לבין טשטוש הנובע מתנועה כלשהי של האובייקט שאנחנו מצלמים. גם אם נהיה יציבים מאד ואף נצלם על חצובה, אם האובייקט המרכזי נמצא בתנועה מהירה יחסית למהירות הצילום, הוא יהיה מטושטש בפריים. במקרה הזה הדרך היחידה לקבל אובייקט מפוקס היא ע"י העלאה של מהירות התריס לערך אשר "יקפיא" את האובייקט (על כך בהמשך המאמר). אופציה נוספת היא מריחת התנועה ע"י צילום בטכניקת הפאנינג בה אנחנו "עוקבים" אחר האובייקט תוך כדי תנועתו. בנוסף, שלא נשכח את המובן מאליו - המיקוד האופטי שבעדשה. המיקוד האופטי מתקבל בעזרת מיקום נקודת הפוקוס על האובייקט הרצוי ו "חצי לחיצה" על כפתור המחשף (או Back Button Focus למי שמשתמש) לפני הצילום. הרי אם לא נתפקס כראוי האובייקט יצא מטושטש ללא קשר למהירות התריס או למהירות התנועה שלו. צילום בטכניקת פאנינג יכול לייצר פריימים מהממים שממחישים תנועה גם בצילום מהיד בחשיפה מעט איטית. אפילו יש לנו מאמר שמדבר על הטכניקה הזו ! כלל אצבע למהירות תריס בצילום מהיד אז מהי אותה מהירות תריס הקסם שתבטיח לנו תמונה חדה וברורה? כלל האצבע למצלמות פול פריים בעלות חיישן גדול יחסית אומר שמהירות התריס צריכה להיות לפחות אחד חלקי אורך המוקד של העדשה. כלומר, אם נצלם פריים עם אורך מוקד של 100ממ מהירות התריס המינימלית היא 1/100 שניה. אורך מוקד של 24ממ? מהירות תריס של 1/25 תספיק. במצלמות קרופ צריך לחלק את המספר הזה ביחס גדלי החיישן, למשל 1.5 במצלמות ניקון או 1.6 בקנון. בצילום נוף סטטי רחב, נרצה לקבל עומק שדה רחב (צילום בצמצם סגור) ואיכות תמונה מירבית (ISO100). לצורך כך, במקרים מסוימים נצטרך לצלם במהירות תריס איטית יחסית, למשל 1/50 השניה. ההמלצה שלי: פשוט תכפילו את אורך המוקד פי 2 ואז תחשבו אחד חלקי המספר שיצא כדי לקבל את מהירות התריס הרצויה ולהיות בטוחים. למשל, באורך מוקד של 70ממ, תצלמו במהירות תריס של 1/125 או 1/160. בכל מקרה, תמיד כדאי להיות כמה שיותר יציבים ולאחוז במצלמה במספר נקודות (יד ימין על הגריפ, שמאל על העדשה, העין צמודה לעינית). השפעת המייצב על מהירות התריס האפשרית בעדשות רבות קיים מנגון ייצוב אשר נלחם בגבורה ברעידות הידיים שלנו ועוזר למנוע מהן להשפיע על חדות התמונה. אלו מכם שיש להם מייצב בעדשה (או מייצב חיישן במצלמה שקיים בחלק ממצלמות חסרות המראה) יכולים לנצל אותו ולצלם במהירויות תריס נמוכות יותר ממה שכלל האצבע מנחה. נהוג למדוד את ה"עוצמה" של מנגנון הייצוב בסטופים והשאלה שנשאלת בהקשר זה היא: "בכמה סטופים נוכל לרדת במהירות התריס מהערך שכלל האצבע מנחה אותנו ועדיין לקבל פריים מפוקס?". אם תרצו להבין לעומק את המושג "סטופ" בצילום, מוזמנים לקרוא את הסדרה שכתבתי עם #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום. מבלי להכנס לפירוט יתר, רוב המייצבים מאפשרים להוריד את מהירות התריס ב-2-4 סטופים, כלומר פי 4 עד פי 16. לדוגמא, צילום באורך מוקד של 100ממ במצלמת קרופ מביא אותנו למהירות תריס של 1/200, כך לפי כלל האצבע. אם קיים מייצב בעדשה, נוכל לרדת במהירות התריס לאזור בין 1/40 או אפילו 1/20 מבלי לפגוע בפוקוס. המייצב עוזר לנו בתנאי תאורה מוגבלים בהם נרצה להכניס יותר אור ולצלם במהירות תריס נמוכה יותר ולאו דווקא להעלות את ה-ISO. כלל ה-Sunny 16 זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש. הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400. מהכלל הזה ניתן להגיע בקלות למהירויות תריס גם בצמצמים אחרים. למשל, ב F/11 שזה סטופ אחד של אור יותר מ F/16 (לא בטוחים מה זה סטופ? כנסו למאמר הזה ) ו-ISO100 מהירות התריס תהיה 1/200 במקום 1/100, בדיוק פיצוי החשיפה הנדרש של סטופ אחד. יאללה, מספיק להיום עצוב, כי כמו כל דבר טוב בחיים, גם המאמר הזה הגיע לסיומו וזה הזמן לחשוב על הדבר הטוב הבא. אני לא יכול לחשוב על משהו נכון יותר מאשר מאמר על ה-ISO שישלים את סדרת ה- #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה , שנכתב בימים אלו ממש. חשוב לי להגיד לכם שמאמרים ותיאוריה זה נהדר, אבל אין כמו תרגול אמיתי בשטח. צאו לצלם, קחו את הקווים המנחים למהירויות התריס שהמלצתי במאמר הזה, שחקו איתם ותראו איזה תוצאות תקבלו. אין חכם כבעל ניסיון. אם אהבתם ולמדתם, אשמח לשיתוף המאמר עם החברים שלכם, שגם הם יהנו מהתכנים שיש בבלוג שלנו. שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר השלישי - מהו הצמצם | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #שלושה_מאמרים_על_סטופ_בצילום #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה #סטופ #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO

זהו המאמר השלישי מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם - המאמר הזה מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) משולש החשיפה - תזכורת כפי שכתבתי ב מאמר הקודם בסדרה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלישיית הפרמטרים המשפיעים על החשיפה בתמונה - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). באותו המאמר סקרתי בקצרה את שלושת הפרמטרים המדוברים. כאן כבר הגיע הזמן לצלול למים העמוקים, ולכתוב על כל אחד מהם בצורה מפורטת. והגיבור שלנו להיום - הצמצם. כמה מילים על העדשה ורכיביה הצמצם הוא מנגנון אחד מיני רבים הנמצאים בתוך גוף העדשה, אז לפני שנדבר עליו, בואו נעבור בקצרה על שאר הרכיבים שבעדשה. בהמשך, אכתוב מאמר מפורט בנושא. לעדשה תפקיד מרכזי ברור מאד - להעביר את האור שמגיע מהמציאות המצולמת לעבר חיישן המצלמה בצורה שהוא יודע לקלוט. בדרך, האור עובר דרך מספר מנגנונים אופטיים, מכאניים וחשמליים שמבצעים ביחד את העבודה. חתך מהצד של עדשת OLYMPUS M.ZUIKO DIGITAL ED 25MM F/1.2 מבנה העדשה (1) סדרה של עדשות אופטיות, חלקן ישרות, חלקן קעורות, חלקן מקובעות וחלקן מחוברות למנוע זעיר ויכולות לזוז. המטרה שלהן היא לרכז את האור ולהכווין אותו לעבר החיישן, למקד אותו כך שהתמונה תהיה מפוקסת בהתאם לוויז'ן האומנותי ולתקן עיוותים שונים בצבע ובפרספקטיבה. (2) מנוע הפוקוס, שמזיז את אחת העדשות או כמה מהן בהתאם לפקודות שהוא מקבל מאלגוריתם חישוב הפוקוס שבמצלמה. (3) מנגנון ייצוב התמונה שמזהה רעידות קטנות של המצלמה ומתקן אותן (בחלק מהעדשות) (4) גוף העדשה המחזיק את כל הרכיבים ואוטם מפני כניסת מים וגופים זרים (5) ציפויים שונים על גבי העדשות שתפקידן להעביר ו/או לחסום קרינות מסוימות אשר פוגעות בתמונה, למנוע השתקפויות ובכלליות, לשפר את איכות התמונה. ( 6) ולא שכחנו - חברינו הצמצם. מהו הצמצם? הצמצם (Aperture בלעז) הוא הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. תפקידו לשלוט על כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה ע"י הגדלה או הקטנה של קוטרו. מבנה ה"להבים" למה הפתח "כמעט" מעגלי? בתיאוריה ("המצב הרצוי") צורה מעגלית וסימטרית של הפתח תנטב את קרני האור בצורה אחידה ומיטבית לעבר רכיבי העדשה שבהמשך מסלולן ובסופו של דבר לחיישן. במציאות ("המצב המצוי") קשה מאד לייצר רכיב מכאני שיכול לשנות את קוטרו ולהשאיר פתח מעגלי מושלם. הפתרון שמצאו היצרנים הוא מנגנון המורכב ממספר להבים שיכולים להפתח ולהסגר ובעצם ליצור פתח שהוא כאמור, כמעט מעגלי. האינטואיציה אומרת שנעדיף עדשה עם יותר להבים, שתייצר פתח הקרוב יותר למעגל. היא אכן צודקת ובעדשות המקצועיות והיקרות יותר הצמצם מורכב ממספר להבים רב יותר מאשר בעדשות בסיסיות וזולות יותר, למשל, 9 להבים לעומת 5, בהתאמה. עם זאת, נדיר שמספר הלהבים לכשעצמו יעניין את הצלמים, אלא רמת הגימור שלהם וההשפעה שלהם על התמונה. על זה, בהמשך הפוסט, כשנדבר על המושג "בוקה". הצמצם והאור התפקיד המרכזי של הצמצם הוא להפתח ו/או להסגר וכתוצאה מכך להכניס יותר או פחות אור לתוך המצלמה, בהתאמה. עד כדי כך פשוט. מקובל להשתמש במושג "מפתח צמצם" שיכול להיות צר / קטן עבור צמצם סגור או רחב / גדול עבור צמצם פתוח. מספר F הדרך המעשית להגדיר את מידת פתיחתו של הצמצם היא ע"י מספר F הידוע. זהו מספר המייצג את היחס שבין אורך המוקד של העדשה לבין קוטר הצמצם. למשל, עבור אורך מוקד של 50ממ וקוטר הצמצם של 25ממ נקבל מספר F של 2. הסימון המקובל הוא האות F חלקי המספר, במקרה הזה F/2. נבהלתם? אל דאגה! מה שיפה בהגדרה הזו היא שלא באמת צריך לחשב משהו במהלך הצילום. מה שאתם כן צריכים לזכור זה שמספר F נמוך (למשל F/2) מתאר צמצם פתוח, כלומר פתח גדול שמכניס הרבה אור ואילו מספר גבוה (למשל F/13) מתאר צמצם סגור שמכניס פחות אור למצלמה. הצמצם וה"סטופ" המושג "סטופ" מבלבל לא מעט צלמים, שלא בצדק לטעמי. משמעותו פשוטה למדי - הכפלה של החשיפה, או חצייתה, יחסית למצב מסוים. למשל, אם תמונה שצילמתי חשוכה מדי וארצה לקבל פי 2 יותר חשיפה, אגיד: "אני רוצה להוסיף סטופ אחד לחשיפה". אם התמונה מוארת מדי וארצה לקבל רק חצי מהחשיפה, אומר: "צריך להקטין בסטופ אחד את החשיפה". מה הקשר בין הצמצם ל"סטופ"? קוטר הצמצם, או יותר נכון, שטחו קובעים את כמות האור הנכנסת לתוך המצלמה. אם נגדיל את שטח הצמצם פי שניים, בהנתן ששאר הפרמטרים נשארים זהים, נקבל פי שתיים יותר חשיפה, כלומר נוסיף סטופ אחד. סדרת מאמרים על "סטופ" בצילום כתבתי סדרה של שלושה מאמרים במעמיקים במושג החשוב הזה, מוזמנים לקרוא: המאמר הראשון על סטופ בצילום | המאמר השני על סטופ בצילום | המאמר השלישי על סטופ בצילום הצמצם ועומק השדה השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה. עומק השדה בקצרה עומק השדה מייצג את החלק מהפריים שנמצא בפוקוס, כאשר הכוונה היא למרחב הנוצר לפני ומאחורי האובייקט המצולם עליו ביצענו את חישוב הפוקוס ועומק השדה הוא הרוחב של אותו המרחב. אם נתבונן על הסיטואציה מהצד, נראה מעין סנדוויץ' המייצג את המרחב התלת מימדי, כאשר המילוי הוא האזור שנמצא בפוקוס והלחמניה העוטפת את המילוי היא האזור המטושטש. עומק השדה יכול להיות רחב, בו כל הפריים נמצא בפוקוס, החל מהנקודה הקרובה ביותר אלינו עד לקצהו. מצב זה מתאים לרוב לצילומי נוף או צילומים אורבניים, שכן במקרים אלו נרצה לראות את כל הפרטים בפריים בצורה ברורה וחדה. במצב הזה הלחמניה המטושטשת נראית יותר כמו טורטייה דקה, ואילו המילוי המפוקס מקבל את מירב תשומת הלב. לעומת זאת בצילומי פורטרטים או צילומים בהם נרצה למשוך את עין המתבונן לעבר האובייקט ולבודד אותו מהרקע נשתמש בעומק שדה רדוד. כאן האזור החד בו נמצא האובייקט, המילוי של הסנדוויץ', הופך להיות דק, ובמבט מהצד, הלחמניה המטושטשת משתלטת על הפריים. ואיך הצמצם משפיע? בצמצם פתוח (מספרי F נמוכים, למשל F/1.8 או F/4) עומק השדה רדוד, מה שכאמור מתאים לבידוד האובייקט הראשי מהרקע ומקדמת הפריים כמו בצילום פורטרטים. ככל שנסגור אותו עומק השדה יגדל ויותר חלקים מהפריים יהיו בפוקוס, מה שיותר מתאים לצילומי נוף או צילום אורבני. ברגעים אלה ממש נכתב מאמר מעמיק על עומק השדה שיתפרסם בהמשך. טיפ בונוס שיטה קלה לזכור את הנושא היא ליצור הקשר מנטלי בין מספר ה-F לעומק השדה. מספר קטן = עומק השדה קטן. מספר גבוה = עומק שדה גדול. נהוג לצלם תמונות נוף עם עומק שדה רחב כדי שכל פרטי הנוף יהיו בפוקוס. צמצם F/13. בצילום פורטרטים נהוג לפתוח את הצמצם כדי שעומק השדה יהיה קטן. צמצם F/4. הצמצם ובוקה בוקה (Bokeh) הוא מונח המתאר את הצורה והמרקם שנוצרים באזורים המטושטשים של התמונה. הדרך הנוחה ביותר לראות את הבוקה ולבחון אותו היא בתמונה בה הרקע מטושטש ומלא בפנסים המרוחקים אחד מהשני. הציד אחר הבוקה המושלם שכיח מאד אצל צלמי החתונות, הפורטרטים, טבע ולמען האמת - צלמים מכל הרמות והסגנונות. בוקה איכותי, עגול, רך ונעים לעין יכול להפוך כל תמונה מ"יפה" ל"מהממת" ולכן חשיבותו אינה מוטלת בספק. איך מקבלים בוקה יפה? זה מתחיל ונגמר בעדשה, ואם אדייק - בצמצם. מספר להבים גבוה, צורה מיטבית שנקבעת בעקבות מחקר מעמיק של יצרן העדשה בשילוב עם רמת גימור גבוהה יגרמו לבוקה שלכם להראות כמו יצירת אומנות בפני עצמה. הבעיה היחידה בליצור את הבוקה המושלם היא שאף לא אחד מהפרמטרים האלה לא נשלט ע"י הצלם אלא הם פונקציה של העדשה עצמה בלבד. ברגע שרכשתם עדשה מסוימת תקבלו בוקה מסוים בהתאם לרמת הגימור שלה. ניתן להשפיע על הבוקה בעזרת שינוי בצמצם עצמו, אבל השפעה זו זניחה יחסית, וכמובן שבאה על חשבון עומק שדה רצוי והחשיפה. בוקה הוא פונקציה של מספר הלהבים, רמת הגימור שלהן והצמצם הנבחר בזמן הצילום ככלל ניתן לומר שבעדשות מקצועיות ויקרות יותר הבוקה יהיה יפה יותר. זה נכון אף יותר בעדשות פריים המיועדות לצילום פורטרטים, כמו עדשות 85 ממ למיניהם, עם צמצמים של F/1.8 או F/1.4 שהבוקה שלהן פשוט חלומי. זה לא אומר שאין עדשות זולות עם בוקה יפה, אך הן נדירות יותר. המלצה שלי: אם פורטרטים זה משהו שאתם מצלמים הרבה - תבחנו היטב את העדשה הבאה שלכם לפני הרכישה, תעשו מחקר מעמיק, תקראו ביקורות ותבחנו בעצמכם את הבוקה שלהשלה בעזרת דוגמאות שצולמו איתה. הצמצם והפוקוס בעולם מושלם, העדשה תתפקס במדויק על האובייקט הרצוי ללא קשר למפתח הצמצם. במציאות בה העדשה מורכבת כאמור מסדרה של עדשות ומנגנונים אופטיים ומכאניים שונים, אין זה המצב, והפוקוס עלול להפגע במצבים מסוימים. כמו במלפפון - "לחתוך את הקצוות" ברוב העדשות הבעיות בפוקוס מתרחשות ב"קצוות" של טווח הצמצם, דהיינו בקרבת הצמצם הכי פתוח של עדשה מסוימת (למשל, F/2.8 בעדשות זום מקצועיות, או F/1.4 בעדשת פריים בכירה) או באזור הצמצם הכי סגור (למשל F/22). צמצם פתוח מדי - Abberation צמצם פתוח ביותר נחשב לאזור "לא נוח" מבחינת הפוקוס. הבעיה העיקרית באזור זה היא עיוותי צבע, מה שנקרא "אברציה כרומטית" (Chromatic Abberation) תופעה בה הצבעים השונים בעלי אורכי הגל השונים אינם מתפקסים על אותו מישור הפוקוס (דהיינו, החיישן) בדרכם מהמציאות אל עבר העדשה והחיישן. זה מתבטא בהופעת גוונים סגלגלים ו/או ירוקים באזורים קונטרסטיים ואיכות פוקוס ירודה. בנוסף לאברציה, האזורים החיצוניים של הפריים נוטים להיות מטושטשים קלות כתוצאה מעיווטים אופטיים מובנים שבאים יותר לידי ביטוי בצמצמים פתוחים. גלי אור בעלי אורכי גל השונים (צבעים שונים) עלולים להתפקס במרחקים שונים מהעדשה וליצור עיוותי פוקוס וצבע הביטוי הויזואלי ל-Chromatic Abberation שבולטת במיוחד באובקטים בעלי פרטים רבים וקונטרסטיות גבוהה, כמו ענפי העץ בדוגמא הזו. צמצם סגור - Diffraction גם לקצה השני של טווח הצמצמים בעיות משלו ופחות מומלץ להשתמש בצמצמים סגורים כגון F/22. התופעה הבעייתית העיקרית בצמצמים אלו היא הדיפרקציה (Diffraction). בקצרה ובפשטות, תופעה זו מקורה בעובדה שניתן להתיחס לאור כאוסף של גלים אשר נעים בחלל הסובב אותנו, מתנגשים בעצמים השונים הפזורים בחלל ומוחזרים מהם, וכמובן גם מתנגשים בינם לבין עצמם. ברגע שהאור עובר דרך חור מעגלי (הצמצם) הגלים הצמודים לדפנות אותו החור משנים מעט את כיוונם, מתנגשים בגלי האור הקרובים אליהם אשר נעים ישר ו"מפריעים" להם ע"י שינוי עוצמתם, כיוונם וצבעם. אם אותו החור קטן מאד (= צמצם סגור) התופעה הזו מתחזקת, ובשורה התחתונה גורמת להופעת טשטושים קלים גם באזורים שעל פניו אמורים היו להיות חדים כתער. ככל שהפתח קטן יותר, כך תופעת הדיפרקציה חזקה יותר ומתקבל עיוות לקרני האור העוברים בו המלצה - צמצמי ביניים בהתאם לנאמר, אם פוקוס הוא הקרטריון הקובע עבורכם - ההמלצה לרוב הסיטואציות היא לעבוד בטווחי הביניים ולהמנע משימוש בצמצמים הכי סגורים או הכי פתוחים. "נקודת הזהב" (או בלעז Sweet Spot) היא מעין כלל אצבע שאומר שהפוקוס הטוב ביותר עבור עדשה מסוימת מתקבל בין סטופ אחד לשניים מתחת לצמצם הכי פתוח (למשל, בעדשה עם מפתח צמצם F/2.8 הפוקוס המיטבי יתקבל באזור F/4 עד F/5.6). פוקוס אופטימלי מתקבל בצמצם "ביניים", כסטופ או שניים מתחת לצמצם הכי פתוח. למשל F/5.6 בעדשה בה הצמצם הכי פתוח הוא F/2.8 ניתן לבחון את איכות הפוקוס כפונקציה של הצמצם באתרים של מעבדות ייחודיות אשר מבצעות בדיקות קפדניות ובלתי משוחדות לציוד צילום מכל החברות, כגון Dxo Mark וכדומה. תזכרו, שלא רק טיב העדשה משפיע על הפוקוס אלא גם מהירות התריס ובמובן הרחב טכניקת הצילום. לכן, כמו תמיד, לפני שקופצים לקנות עדשה חדשה וחדה יותר, כדאי להבין מה אפשר לשפר בצורה בה אנו מצלמים. הצמצם והאנלוגיה לברז בירה מי לא אוהב לעצור לרגע את מירוץ החיים ולקפוץ לפאב השכונתי לכמה כוסות בירה עם חברים טובים? אם זה מדבר אליכם, אולי תאהבו את ה אנלוגיה המגניבה שחשבתי עליה בין צמצם לברז בירה , אנלוגיה שתעזור לכם להבין טוב יותר את המושג "משולש החשיפה". חוק ה-Sunny 16 זהו כלל אצבע שמקל על הצלמים לקבוע חשיפה נכונה בצהרי יום שטוף שמש. הכלל אומר שעבור צמצם של F/16 חשיפה נכונה של הפריים תתקבל במהירות תריס השווה אחד חלקי ה-ISO. לדוגמא, 1/100 עבור ISO 100 או 1/400 עבור ISO 400. חוק ה-Sunny 16 - צילום בצמצם F/16, איזו 100 ומהירות תריס 1/100 שניות. מילים אחרונות הבנת אופן פעולת הצמצם חיונית לשליטה בכמה מההיבטים החשובים ביותר בצילום - החשיפה, עומק השדה, בוקה וכל שאר הנושאים שעברתי עליהם כאן. כולי תקווה שהמאמר הזה עזר לכם לחדד את הנושא, וצמצם את פערי הידע שהיו לכם, אם היו לכם. מזמין אתכם לקרוא גם את המאמרים הקודמים מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. הראשון מציג את האנלוגיה בין משולש החשיפה לברז בירה. ב מאמר שני , כתבתי על האור והחשיפה. ב מאמר הרביעי כתבתי על התריס ופעולתו. המאמר האחרון בסדרה יתמקד ב-ISO. מוזמנים תמיד לפנות אליי עם כל שאלה. ויקטור. קישורים רלוונטיים: המאמר הראשון - מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה | המאמר השני - האור והחשיפה | המאמר הרביעי - מהו התריס | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה

בעודי כותב סדרת מאמרים מפורטת, רצינית ומעמיקה בנושא משולש החשיפה, הכתה בי המחשבה על בירה. לא כי אני אלכוהוליסט, אם כי, מספר לגימות ממשקה אלכוהולי קריר בהחלט תורמות לעיתים ליצירתיות בכתיבה, ולא כי רציתי לכתוב בדיחה גיקית ולא מצחיקה אלא בגלל האנלוגיה שבין משולש החשיפה לבין ברז הבירה שנגלתה לנגד עיניי. למושג "משולש החשיפה" ישנה נטייה לבלבל צלמים מתחילים ולוקח זמן עד שמבינים ומפנימים אותו כראוי. בירה לעומת זאת, או אם אדייק, תהליך המזיגה שלה, הרבה יותר מובן לכלל הציבור. זהו המאמר הראשון מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה - המאמר הזה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) מה תעדיפו להיות - ברמנים או צלמים? דמיינו את עצמכם לרגע בתור ברמנים שבאים למזוג כוס בירה. אתם רוצים למלא אותה בדיוק עד הסוף. לא תמלאו אותה חלקית, הרי הלקוח משלם על כוס מלאה, וגם לא תרצו לשפוך בירה לחינם, אחרת הבר יפסיד. כמובן, תרצו שהבירה תהיה צלולה, עם מעט קצף מעל, כך שהלקוח יהנה ממנה ויזמין עוד אחת בהמשך. ע"מ לעמוד בכל הדרישות האלה, מצופה מכם מיומנות מסוימת וניסיון כיצד לפתוח את הברז, מתי לעצור את המזיגה, באיזו זווית למזוג, וכו'. זה בדיוק מה שנרצה להשיג כצלמים. נרצה שהתמונה תהיה חשופה היטב ונכון בהתאם לראיה האומנותית שלנו, ללא אזורים חשוכים מדי בהם לא רואים שום פרט או עצם, וכמובן ללא פיקסלים "שרופים" ומוארים מדי. בנוסף, נרצה שהתמונה תהיה איכותית, תציג את הצבעים בצורה נכונה ותהיה ללא "רעש דיגיטלי" ועיוותים. ממש כמו הברמן, נכוון את הפרמטרים השונים במצלמה בהתאם ע"מ לקבל תוצר איכותי. אז מה הם שלושת צלעות משולש החשיפה במונחי בירה? הצמצם (= ברז הבירה) הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה. באנלוגיה הזו הצמצם הוא ברז הבירה. נפתח אותו עד הסוף - נקבל פתח רחב שמזרים הרבה בירה לתוך הכוס. נפתח אותו מעט - נקבל זרם בירה חלש. התריס (= זמן המזיגה) התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את חיישן המצלמה לאור בזמן פתיחתו, בין אם הוא מכאני במצלמת DSLR או חשמלי במצלמות חסרות מראה וסמארטפונים. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. למשל, זמן חשיפה של 1/500 השניה נחשב לקצר יחסית ויעביר מעט אור לעבר החיישן, ואילו שניה אחת הוא זמן יחסית ארוך, בו החיישן יחשף לכמות גדולה יותר של אור. באנלוגיה, מהירות התריס משולה לפרק הזמן בו הברז פתוח. נפתח אותו להרבה זמן - נכניס יותר בירה לכוס, גם אם הזרם קטן. נפתח אותו לזמן קצר - נצטרך זרם חזק כדי למלא את הכוס במלואה. איזו (ISO) (= איכות המזיגה) הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ב-ISO נמוך (למשל, 100) נקבל תמונה נקייה יותר (אבל נצטרך יותר אור כדי לקבל חשיפה נכונה). ככל שה-ISO יגדל (למשל, ערכים מעל 1600), ההגבר גבוה יותר, ובתנאי תאורה מוגבלים התמונה תהיה מוארת יותר, אבל גם בעלת "רעש דיגיטלי" גבוה יותר ואיכות כללית ירודה. באנלוגיה, ה-ISO משול לאיכות המזיגה. אם נמזוג על דופן הכוס ונחזיק אותה יציב, כפי שמקובל, נקבל בירה צלולה ונקייה. אם נמזוג ישירות על התחתית ונרעיד את הכוס מהר מאד היא תתמלא בקצף ולא באמת נהנה מהבירה. כך גם בצילום, אם חסר לנו חשיפה בתמונה והחלטנו להעלות משמעותית את ה-ISO, נקבל אולי חשיפה נכונה, אבל התמונה תהיה מגורענת ובאיכות נמוכה. שיכורים? גם אנחנו! מעכשיו, בכל ביקור בפאב השכונתי, תספרו לחבריכם על משולש החשיפה. הרי גם ככה הם כבר חושבים שאתם מפלנטה אחרת... אהבתם את האנלוגיה? אשמח לשמוע את דעתכם. אפשר גם על בירה בפאב השכונתי עם החברים שלכם. בקרוב, אפרסם את סדרת המאמרים הרציניים בנושא משולש החשיפה, אותה הזכרתי בתחילת הפוסט. עד אז, שתו בירה ותנו למישהו אחר לנהוג, שישאר לי למי לכתוב בבלוג 😊 שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

זהו המאמר השני מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה. מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה - המאמר הזה מאמר מס' 3 - מהו הצמצם מאמר מס' 4 - מהו התריס מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...) נתחיל? תחילת הדרך של כל צלמת או צלם מאופיינת בחשיפה (תרתי משמע) לעולם תוכן חדש ומרתק מלא בשלל מושגים והגדרות וז'רגון מקצועי שלם שכדאי ללמוד ולהבין. צמד המילים "משולש החשיפה" הוא אחד הקונספטים הראשונים שמכה כרעם ביום בהיר בכל צלם וצלמת, ובצדק, כי זהו אחד הנושאים הבסיסיים ביותר בעולם הצילום והבנתו קריטית להמשך ההתפתחות והלימוד. בסדרת הכתבות הזו אנסה לתת הסבר פשוט, ענייני וקצר למושג "משולש החשיפה". משולש החשיפה רגע לפני שנכניס צורות גיאומטריות ומשולשים לדיון בואו נלך צעד אחורה ונדבר על הבסיס - מהי חשיפה. ואפילו יותר אחורה - מהו אור. האור האור, בהגדרתו הפיזיקלית, הוא קרינה אלקטרומגנטית בעלת שלוש תכונות עיקריות - עוצמה, כיוון ואורך גל המבטא את הצבע של האור. מנקודת מבטם של בני האנוש תחום אורכי הגל הרלוונטיים הוא בין 400 ננו מטר (הצבע הסגול) ל-700 ננו מטר (הצבע האדום), מה שנקרא "הספקטרום הנראה". הצבעים ה"טהורים" מיוצגים ע"י אורכי הגל השונים שעל הסרגל, ואילו גוונים מסוימים או צבעים לא רוויים (כגון, מג'נטה) מיוצגים ע" שילוב של מספר אורכי גל. אנחנו, הצלמים, יכולים להתיחס לאור כאל חומר הגלם איתו נעבוד ובעזרתו נוכל לבנות את היצירות שלנו, ממש כמו שצייר משתמש ביצירתו במכחול, צבע ונייר וקונדיטור משתמש בקמח, סוכר ושוקולד. לא סתם המילה Photography היא הכלאה בין שתי מילים מהשפה היוונית - פוטו (= אור) ו-גראפוס (= ציור), או בתרגום חופשי: "ציור באור". לאור, כאמור, שלוש תכונות מרכזיות - עוצמה, כיוון וצבע, והוא נמצא סביבנו בכל רגע נתון. הוא מתחיל את מסעו מאחד ממקורותיו הזמינים (שמש, פנסי רחוב, מדורה, פלאש וכו') ופוגע בעצמים השונים המפוזרים סביבנו (בנינים, עצים, רכבים, חיות, הרים, מודלים...). מהם הוא מוחזר לעבר עצמים רבים נוספים וכך הלאה בסוג של מסע ארוך לעבר כל מי שחפץ לקלוט ולעבד אותו (העיניים שלנו, האנשים, חיות, צמחים, דוודי שמש ו... מצלמות). ועכשיו בואו נמקד את הדיון לצרכנו ונדבר על החשיפה. החשיפה בתהליך הצילום, דרכו של האור מהמציאות לעבר חיישן המצלמה רצופה בתהליכים מגוונים (ובכוונות טובות), כגון מיקוד העלומה בתוך רכיביה השונים של העדשה (כן, גם על זה אפרסם מאמר בהמשך), תיקוני צבע ועיוותים גיאומטריים ועוד. ברגע הלחיצה על כפתור המחשף, החיישן שבתוך המצלמה מתחיל את פעולתו וקולט את האור שמגיע אליו, מעבד אותו, מתרגם אותו לאוסף של אותות חשמליים ומפיק עבורנו את התוצר שאנחנו רואים בסופו של התהליך על גבי המסך - התמונה. וזאת בדיוק החשיפה. משולש החשיפה המונח "משולש החשיפה" מתיחס לשלושת הפרמטרים הטכניים שמשפיעים על כמות האור שהחיישן נחשף אליו בזמן הצילום והם - מפתח הצמצם, מהירות התריס ורגישות החיישן (ה-ISO המוכר לכולנו). זהו אחד מאבני היסוד של עולם הצילום והבנת המושג על בוריו היא בגדר חובה לכל צלם, מנוסה או מתחיל, וחיונית להמשך הלימוד והפיתוח בעולם הצילום. זאת בדיוק הסיבה שהחלטתי להעמיק בנושא, להסביר אותו בצורה כמה שיותר עניינית וברורה ולתת את הכבוד לכל אחת מצלעות המשולש עם מאמר נפרד משלה. במאמר הראשון מתוך חמישה הצגתי את האנלוגיה שחשבתי עליה בין משולש החשיפה לברז בירה, משהו שיעזור להבין את המושג בצורה יותר אינטואיטיבית. המאמר הזה, השני בסדרה, הוא מעין הקדמה לנושא משולש החשיפה. בשלושת המאמרים הבאים אכתוב בצורה מעמיקה יותר על כל אחת מהצלעות - הצמצם, התריס ו-ISO. כאן אתן את תמצית הדברים בלבד. הצמצם הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה. השפעתו המרכזית של הצמצם מבחינה האומנותית היא על עומק השדה, שיהיה צר/רדוד/קטן בצמצם פתוח ורחב/גדול בצמצם סגור. מוזמנים לקרוא את המאמר המסביר לעומק את המושג צמצם . התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את החיישן לאור בזמן פתיחתו. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. האפקט האומנותי שהתריס משפיע עליו הוא מידת "הקפאתו" של הפריים או מידת "מריחתו". זמן חשיפה קצר (מהירות גבוהה, למשל 1/500 השניה) יקפיא את הפריים ואילו זמן ארוך (מהירות תריס נמוכה, למשל 1/2 שניה) ימרח את הפריים, כמובן שהכל בהתאם לסיטואציה המסוימת בה אנו מצלמים. לקריאת המאמר על התריס . רגישות החיישן (ISO) הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ככל שה-ISO גבוה יותר, כך התמונה תהיה מוארת יותר, עבור כמות אור מסוימת שהתקבלה בעקבות צמצם ומהירות תריס מסוימים. ההגבר הזה בא עם מחיר - איכות התמונה יורדת והרעש הדיגיטלי עולים יחד איתו, וההמלצה הגורפת היא לעבוד באיזו הנמוך ביותר האפשרי בסיטואציה מסוימת, ולהעלות אותו רק כשבאמת אין ברירה. בקרוב אפרסם את יתר הכתבות בסדרה. עד אז, תמשיכו לצלם כמה שיותר! משהו חשוב - הפידבק שלכם חשוב לי מאד! הגיבו לפוסט עם שאלות, הצעות, בקשות, תכתבו איך הפוסט עזר לכם, וכמובן תשתפו עם חבריכם הצלמים. זה יעזור לי להמשיך ולספק לכם תוכן רלוונטי וענייני, כזה שבאמת יעזור לכם. וכמובן, תצטרפו ל קבוצת הפייסבוק שלנו - פוטו טיפס , ותציצו ב עמוד הסדנאות שלנו . תודה מקרב לב! ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין תגיות: #משולש_החשיפה #צמצם #תריס #מהירות_תריס #ISO #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה

לקראת חודש דצמבר בחדר כושר לצילום שכל כולו יוקדש לצילום נוף ימי, החלטתי לכתוב מאמר נוסף בנושא. במאמר הקודם דיברתי על האספקטים האומנותיים של צילום נוף ימי - שעות הצילום, גישות בבניית הפריים, שימוש בחשיפות ארוכות, מינימליזם בחוף ועוד. במאמר הזה החלטתי להתמקד בציוד ובכלים הנדרשים כדי לממש את החזון האומנותי - המצלמה, עדשות, חצובות, פילטרים ועוד. אם תרצו לקחת את הנושא ולהעמיק בו, לתרגל וללמוד הרבה מעבר - מוזמנים להצטרף לחדר כושר לצילום, הפרטים בקישור הבא . האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) הכל מוכן לצילום, חוף Clogher בדרום מערב אירלנד מבוא: הציוד הוא לא המטרה, הוא הכלי כל צלם מכיר את התחושה הזאת. הרצון לרוץ לחנות הצילום הקרובה לביתכם או לגלול באמזון או בחנות של B&H. יש כאלה שנתנו שם לא רשמי ל"מחלה" הזו - ציודיטיס. מחלה שמנפחת את הצורך הבלתי נשלט לשדרג או לקנות אביזר חדש "כי ראיתי אותו אצל חבר שמבין עניין". כל זה מבוסס על האמונה שעוד עדשה אחת, מצלמה חדשה עם יותר פיקסלים, פילטר יקר יותר או חצובה מתוחכמת - הם יהיו האקס פאקטור, הדבר שיזניק את התמונות שלנו קדימה. כשמדובר בסביבה מאתגרת כמו הים, הפיתוי הזה גדול עוד יותר. אנחנו משוכנעים שציוד טוב יותר יוביל אוטומטית לתמונות טובות יותר. ערפילים משגעים בחוף Clogher בדרום מערב אירלנד אבל האמת היא שונה לחלוטין. כידוע, אחד המשפטים הכי נדושים אך גם כל כך נכונים שכל מורה מוערך לצילום אומר אותו בשיעור הראשון בקורס יסודות: זה לא המצלמה, זה הצלמ/ת. אפשר להרחיב את זה ל-"זה לא הציוד, זה הצלמ/ת". האמת היא שהעין שלכם, הרעיון שבראש, ההבנה שלכם של האור וכללי הקומפוזיציה, ההכרות שלכם עם הציוד שברשותכם והניסיון שלכם להשתמש בו נכון הם הגורמים המכריעים בתהליך היצירה. הציוד בא אחר כך. היכולת שלכם להבין את הסצינה ומה היא מאפשרת, היצירתיות שלכם ליצור יצירה מעניינת ולאו דווקא שגרתית, ההחלטות הצילומיות בנוגע לאור ולקומפוזיציה וכן בנוגע למה לכלול בפריים ומה לא - כל אלה חשובים יותר מכל עדשה, חצובה או פילטר שתיקנו. ועם זאת, חשוב להבין את הנקודה הבאה: הציוד הוא סט הכלים שמאפשר לכם לממש  את מה שאתם רואים בעין ובדמיון. החזון הוא המפתח, אבל הציוד הנכון והיכולת שלכם להשתמש בו בצורה חכמה הם אלה שיאפשרו לכם לפתוח את הדלת וליצור יצירות אומנות של ממש, בכל ז'אנר בצילום בכלל ובצילום נוף ימי בפרט. הכנות לצילום פנורמה ושילוב של חשיפות ארוכות ב-Dunquin Pier בדרום מערב אירלנד המאמר הזה לא יעסוק ברשימת קניות, אלא יחשוף את הדיוקים החשובים בנוגע לציוד והכלים שיכולים לעשות את ההבדל בין עוד תמונה יפה לבין תמונה מרהיבה ומרגשת, כזו לא תשאיר אף אדם בסביבתכם אדיש. פוטו טיפ 1 - למה כדאי לכם להפסיק לספור מגה פיקסלים (ומה באמת חשוב במצלמה) כשמדברים על מצלמות, הרבה צלמים מתחילים מתפתים להסתכל על המספר שמופיע הכי גדול בפרסומת של החברות השונות: כמות המגה פיקסלים. זה מפתה, זה נוצץ, וזה נראה כאילו מדובר בהבטחה לאיכות גבוהה יותר. אבל האמת הפשוטה היא שבצילום נוף ימי – ובצילום בכלל – מגה פיקסלים הם כמעט תמיד הדבר הפחות חשוב  במצלמה. זה לא שהרזולוציה לא חשובה, בכל זאת, ישנן מספר יתרונות חשובים למדי למספר פיקסלים גבוה. למשל, צלמי הטבע והספורט נהנים משימור רזולוציה גבוהה גם בקרופים משמעתיים. גם צלמי הנוף שאוהבים להדפיס בגדול יעידו שכמות פיקסלים גבוהה משמעותית עבורם. ישנן סיבות נוספות לכמות פיקסלים גבוהה, אבל המהות היא אותה המהות - לא הפיקסלים ולא דגם המצלמה הם ערובה לקבלת תוצאה מוצלחת בהיבט הצילומי והיצירתי. לא המצלמה, זה מה שאתם יודעים לעשות איתה החדשות הטובות הן שרוב המצלמות המודרניות מצוינות לצילום ים. כמעט כולן מסוגלות לייצר תמונות באיכות גבוהה, עם צבעים עשירים ופרטים נקיים וברורים. לכן, במקום להתרכז במספרים, כדאי להתמקד במאפיינים אחרים – כאלה שיש להם משמעות אמיתית ברגע הקריטי שבו השמש שוקעת, הרוח מתחזקת והגל מתפרץ בדיוק איפה שקיוויתם. למשל, אחד המאפיינים החשובים ביותר הוא טווח דינמי טוב, שכן בצילום ימי לעיתים תתמודדו סצנות שיש בהן קונטרסט קיצוני: שמיים בהירים ולעיתים בוהקים, מול ים כהה, סלעים שחורים, ואורות עדינים שמתחבאים בין הגלים. איטום למזג אוויר מאתגר הוא יתרון נוסף שראוי לשים אליו לב. חוף הים הוא סביבה תובענית: רסס מלוח, רוח שמלווה בגרגרי חול, טיפות מים שמגיעות מכל כיוון. גופי מצלמה החדישים והמקצועיים יותר, וכן העדשות המתקדמות (והיקרות) יותר בד"כ נבנות בצורה רובסטית יותר, עם אטימות מסוימת למים ותנאיי טבע קיצוניים. ובסוף, יש גורם אחד שאין לו הגדרה טכנית בשום מפרט: ההרגשה שלכם. מצלמה שאתם מרגישים איתה בנוח, מכירים את הכפתורים ויודעים לעבוד איתם בצורה אינטואיטיבת היא מצלמה שתעבוד בשבילכם, ולא אתם בשבילה. כי צילום טוב הוא לא רק נתונים וטכנולוגיה; הוא זרימה כיפית וקלילה בתהליך העבודה, ריכוז ורגע אחד מדויק שבו הכול מתחבר. עוד תצפית מרהיבה בדרום מערב אירלנד המצלמה שיש לכם היא המצלמה הכי טובה עבורכם כרגע. מה שנכתב כאן ממש לא מהווה הזמנה להחליף את הציוד שברשותכם. הכוונה שלי היא שתכירו את המצלמה שלכם ותלמדו להפיק ממנה את המיטב, עם כל היתרונות וגם החסרונות שלה. בפעם הבאה שתשקלו לשדרג ציוד, נסו לשאול את עצמכם פחות "כמה מגהפיקסלים יש כאן" ויותר "האם המצלמה הזו תאפשר לי לצלם את התמונה שאני מדמיין?". זו השאלה היחידה שבאמת משנה. פוטו טיפ 2 - עדשה רחבה הבחירה הראשונה והטבעית של רוב צלמי הנוף היא עדשה רחבה, וללא ספק היא אחד הכלים החזקים ביותר בצילום נוף ימי. המטרה של עדשה רחבה היא לא רק "לתפוס יותר פרטים" ולהציג את הנוף המלא, אלא הרבה יותר חשוב מכך - מטרתה היא לשנות את התחושה שנוצרת אצל הצופים ולתת להם טעימה עוצמתית של המרחב שאנחנו מרגישים כשאנחנו עומדים מול הנוף. שקיעה בחוף פלמחים, עם עדשת 15-30 מ"מ זריחה בחוף הבונים בעדשות כמו 14-30 מ״מ או 16-35 מ״מ מתקבלת פרספקטיבה שמאפשרת להכניס את הצופה אל תוך הסצנה, כמעט כאילו הוא עומד איתך על החוף. זה היתרון הגדול ביותר של עדשה רחבה בצילום ים - היא מייצרת עומק אמיתי, כזה שנבנה בשכבות וגורם לתמונה להרגיש תלת־ממדית. העדשה הרחבה מדגישה מרחקים: מה שקרוב למצלמה ייראה גדול ודומיננטי, ומה שרחוק ייראה קטן ומרוחק יותר. לכן היא מזמינה אתכם לבנות חזית עוצמתית בקדמת הפריים שתוביל את הצופה אל תוך התמונה. זה יכול להיות סלע רטוב, שלולית קטנה עם השתקפות שהים השאיר מאחור, "סדקים" בסלעים, קווים בחול, צדפות, או אפילו קצף שנשאר לאחר נסיגת הגל. כשאלמנט כזה ממוקם נכון, הוא הופך לנקודת כניסה חדה וברורה שמובילה את העין לעומק התמונה - דרך הים, ועד לאופק. סלעים ומרקמים באחד החופים שדרום מערב אירלנד בנוסף, עדשה רחבה מחברת היטב בין השמיים לים. בשקיעות וזריחות היא מאפשרת לתת מקום נדיב לעננים, לצבעים ולמרקמים בשמיים, בלי לוותר על קדמת הפריים. זה חלק מהקסם: כל האלמנטים מקבלים מקום לנשום, ועדיין מרגישים שייכים לאותה סצנה. העדשה שאני עובד איתה המון בפריימים הרחבים היא ניקון 14-30 מ״מ - בעלת חדות מצוינת, גמישות, ועיוותים קטנים יחסית לטווח כזה. אמנם היא עדשה עם צמצם הכי פתוח של F/4 אבל בגלל המבנה הקומפקטי יחסית, היא בעלת הברגה יעודית לפילטרים, שלעיתים חסרות בעדשות הרחבות עם צמצמים פתוחים יותר. חשוב לזכור: זה פחות הדגם ויותר איך משתמשים בו. רחב הוא לא רק "לכוון לים ולצלם". רחב דורש מחשבה, התקרבות, בניית שכבות, והבנה כיצד האלמנטים בחזית מתחברים לנוף הרחוק. כשעובדים נכון - עדשה רחבה הופכת את הים למרחב עשיר, עמוק ומזמין. זו אחת הדרכים היפות ביותר לספר סיפור בתוך נוף ימי. שימוש בסלעים בקדמת הפריים להוביל את הצופה לתוך התמונה. חוף גדור בשקיעה פוטו טיפ 3 - עדשת טלה: הנשק הסודי של צלמי הנוף רוב הצלמים חושבים על נוף ימי במונחים של עדשה רחבה - שמיים גדולים, ים עצום ומרחב פתוח. אבל כאן מגיע הטוויסט: אחת הדרכים החזקות, המפתיעות והיצירתיות לצלם את הים היא דווקא להשתמש בעדשת טלה או טלה־בינונית, כמו 70-200 מ״מ או אפילו 100-400 מ״מ. עדשות כאלה לא "מספרות את הסיפור הגדול והרחב", אלא מאפשרות לכם להתמקד בפרטים שהעין רגילה להתעלם מהם - ובכך לגלות בים עולם חדש לגמרי. עדשת טלה משנה את הגישה לצילום נוף: במקום לנסות להכניס את כל החוף לפריים, היא מאפשרת לכם לבודד אזורים קטנים ואינטימיים - שבירת גל רחוק שנראה מרשים דווקא כשהוא מנותק מהקשרו, מרקמים עדינים של אור שמש שנשברים על פני המים, תזוזה רכה של קווי החול, סירה בודדת שנראית כאילו היא מרחפת בתוך שכבות של כחול, או דמות קטנה שעומדת רחוק ונותנת תחושת קנה־מידה לנוף העצום. טיול רומנטי בחוף פלמחים "התנפצות", חוף Clogher בדרום מערב אירלנד שלושת המוסקטרים וד/ארטניאן - חוף Inch Beach, דרום מערב אירלנד כאן נכנסת לתמונה תופעה אופטית מרתקת: דחיסת פרספקטיבה. בעדשת טלה, להבדיל מהעדשה הרחבה, שכבות רבות של נוף - מים, גלים, הרים רחוקים, סירות, אנשים - נראות קרובות זו לזו הרבה יותר מאשר במציאות. הדחיסה הזו יוצרת קומפוזיציות גרפיות, הדוקות וחזקות. מה שנראה בעין "רחוק" ו"קטן", הופך דרך העדשה למבנה חזותי מרשים, עם עומק מסוג אחר לגמרי. עבור צלמים רבים, יש התרגשות מסוימת בשימוש הראשון בעדשת טלה בים. זהו רגע שמשהו בתהליך ההתבוננות והראיה הצילומית "נפתח", מעין דלת כניסה לאזור חדש ומרגש. פתאום מגלים שהים אינו רק מרחב גדול ותלת ממדי - הוא אוסף בלתי נגמר של נופים אינטימיים וסיפורים קטנים שמרכיבים את הפאזל השלם. זאת גם אחת הסיבות שאני אוהב לשלב טלה בצילומי נוף ימי: היא מעניקה אפשרות לברוח מהאלמנטים הגדולים והפופולריים, ולמצוא נקודות מבט שאינן ברורות מאליהן. "שלושת האחיות" - דרום מערב אירלנד. צילום בעדשת 100-400 מ"מ עדשת טלה היא לא רק כלי - היא גישה אחרת לנוף. היא מאלצת להסתכל רחוק, לזהות תנועה מעניינת, לחפש דפוסים וליצור תמונות שבהן כל פריים הוא בחירה מדויקת. זו הסיבה שהיא נחשבת בצדק לנשק הסודי בארגז הכלים של כל צלם נוף מנוסה. פוטו טיפ 4 - החצובה היא לא רק לייצוב: היא מה שמפריד בין תמונה טובה לתמונה מעולה אם יש פריט ציוד שאי אפשר להתפשר עליו בצילום נוף ימי, זו החצובה. לא בגלל שהיא "מחזיקה את המצלמה" אלא משום שהיא משנה את אופן החשיבה  של הצלם. כן, היא מספקת יציבות חיונית לחשיפות ארוכות - אבל זה רק השכבה הראשונה של הסיפור. ברגע שמוציאים חצובה מהתיק ומעמידים אותה מול הים, משהו בתהליך הצילום משתנה. במקום לרדוף אחרי רגעים, אתם מתחילים לבנות  אותם. החצובה מאלצת להאט, להתייחס ברצינות לקו האופק, לבחור זווית מדויקת ולא לצלם במוד "יצא מה שיצא - אני מרוצה". היא מחייבת לשים לב יותר למה נכנס לפריים ומה יוצא ממנו החוצה. יתרה מכך - החצובה עוזרת לנו להתבונן ברוגע על קצוות הפריים ולהקפיד שאין שם אלמנטים משמעותיים שמושכים את עין הצופה. היא מאפשרת להתבונן בסצנה כמו צייר הבוחן את הקנבס לפני הנחת המברשת הראשונה. במילים אחרות - החצובה הופכת את הצילום מפעולה אינסטינקטיבית לפעולה מודעת ומתוכננת. היא גם מעניקה יציבות פיזית וגם  מחשבתית. כשעובדים עם חצובה, אפשר להמתין לגל שמגיע בדיוק לגובה הרצוי, לענן המתאים שיתחבר לשמיים, או לרגע שבו הרוח נרגעת. כל זה פחות אפשרי כשמצלמים מהיד. החצובה מאפשרת "לחכות לצילום" בלי לאבד קומפוזיציה. לחצובה יש גם תפקיד טכני קריטי בתהליך הצילומי. הקרקע משתנה כל הזמן, המים נעים, והרוח מייצרת רטט עדין שלפעמים אי אפשר לזהות בעין - רק בתוצאה. לכן חשוב במיוחד להעמיד את החצובה נכון. חשוב לנעוץ את הרגליים עמוק בחול כדי לאפשר לה "להיאחז" בקרקע, להימנע מהעלאת העמוד המרכזי שלא לצורך (זו נקודת החולשה הגדולה של החצובה), ולדאוג שכל המנגנונים מהודקים היטב. העבודה על סלעים דורשת יציבות כפולה - למצוא נקודות אחיזה אמיתיות ולבדוק את יציבות המצלמה לפני כל חשיפה ארוכה. ובסוף הסשן מגיע הטיפול בחצובה, כדי לשמור עליה לטווח הארוך, שכן גם המלח וגם החול הם אויבים שקטים שחשוב שלא להתעלם מהם. גם אם נראה שהחצובה "בקושי נרטבה", המלח ו/או החול נכנסים לתוך החיבורים והמנגנונים השונים ובסופו של דבר הורסים אותם. שטיפה טובה במים מתוקים מאריכה לה את החיים ומוודאת שהיא תמשיך לשרת אתכם לאורך שנים. שקיעה מרהיבה מעל חוף גדור מבט לעבר Clogher Beach, אירלנד חצובה טובה אינה עוד פריט ציוד - היא כלי עבודה חשוב. היא משנה את כל הגישה לצילום, במיוחד בצילום נוף ימי, שבו הסבלנות, הדיוק והיכולת לחכות לרגע הנכון עושים את ההבדל בין תמונה נחמדה לתמונה שלא שוכחים. פוטו טיפ 5 - תפסיקו לחשוב על פילטרים כ'אפקטים' ותתחילו לראות אותם ככלי עבודה פילטרים אינם צעצועים לצלמים שאוהבים "משחקים". הם לא תוספת שמלבישה אפקט על תמונה קיימת. להפך - פילטרים הם כלי עבודה פרקטיים ומקצועיים, שמאפשרים לכם לשלוט באור, לבנות חשיפה מאוזנת וליצור את התמונה כפי שאתם מדמיינים אותה. בצילום נוף ימי, שבו יש הבדלי אור חזקים, השתקפויות בלתי צפויות, וכמובן רצון אומנותי ליצור חשיפות ארוכות באור יום - פילטרים הם לא פריווילגיה - הם חלק מהסט הבסיסי. פילטר ND - שליטה במהירות התריס פילטר ND (Neutral Density) מפחית את כמות האור הנכנסת לעדשה ובכך מאפשר לצלם בחשיפות ארוכות גם באמצע היום. המשמעות פשוטה: אפשר להאט את מהירות התריס למספר שניות וליצור מים חלקים, רכים ושקטים, או למרוח עננים בתנועה איטית. זה הכלי המרכזי לקבלת הצילומים ה"חלומיים" שמאפיינים כל צילום ים מקצועי. פילטר ND1000, בעל עוצמת חסימת אור חזקה במיוחד העבודה עם ND מצריכה מעט סדר: הצבת המצלמה על חצובה, קביעת קומפוזיציה וחשיפה בסיסית, חיבור הפילטר, וחישוב מחדש של מהירות התריס. מי שרוצה תהליך מפורט של שלב אחר שלב - יש מאמר שלם באתר פוטוטיפס שמסביר בדיוק איך לעבוד עם ND, כולל את כל השלבים בעבודה עם הפילטר. לשימושכם - הקישור למאמר . פילטר מקטב - ניהול השתקפויות וצבעים פילטר CPL (מקטב) הוא כלי שנראה תמים, אבל משפיע בצורה דרמטית על המראה של הים. סיבוב קטן של הפילטר יכול להפחית השתקפויות מסנוורות על פני המים, להעמיק את הגוון הכחול בשמיים, לחשוף מרקמים מתחת לפני השטח ולהעשיר את הצבעוניות הכללית. לפעמים דווקא אי-שימוש במקטב נותן את ההשתקפות שאתם רוצים לשמור - ולכן חשוב להתנסות ולבחון כל שינוי בעין לפני הצילום. פילטר מקטב עוד נקודה חשובה שכדאי לקחת בחשבון - פילטר מקטב פועל בצורה עוצמתית כשאור השמש מגיע ב-90 מעלות אליכם, כלומר - מימין או משמאל. כשהאור מגיע מאחור או נמצא לפניכם בפריים - הפילטר ככל הנראה לא יעשה שום אפקט. פילטר מדורג (GND) - פתרון לבעיה הקלאסית של שמיים בהירים האתגר הקלאסי בצילום נוף ימי, במיוחד בזריחות או בשקיעות - טווח דינמי רחב במיוחד: שמיים בהירים מאוד מעל חזית כהה יותר. בצורה כזו, המצלמה לא מסוגלת לקלוט את כל הפרטים בסצינה ואז אנחנו נשארים עם שמיים שרופים או קרקע חשוך לחלוטין. פילטר GND נועד בדיוק לזה. מדובר בפילטר כהה בחלקו העליון ושקוף בתחתונו. כשממקמים אותו נכון בהתאם לקו האופק, הוא "מוריד" את עוצמת האור של השמיים ומאזן את החשיפה כך שגם העננים וגם הסלעים בתחתית הפריים מקבלים פרטים. פילטר מדורג - GND שקיעה מעל חוף Clogher בדרום מערב אירלנד. שימוש בפילטר GND על מנת להחשיך את השמיים הבהירים ולקבל חשיפה מאוזנת יותר מול הנוף החשוך פילטרים כדרך עבודה, לא כאביזר פילטרים משנים את אופן העבודה שלכם בים. הם מאלצים אתכם לעצור, לחשוב, לדייק ולבחור את החשיפה ואת הכיוון של האור. בנוסף, הם יכולים לשמש עבורכם ככלי להרחבת אפשרויות הצילום בדגש על צילום חשיפות ארוכות ומריחת תנועת המים והעננים. זה בדיוק מה שהופך צלמי נוף ימי מצליחים לכאלה שיודעים לא רק לראות את הסצנה, אלא גם לשלוט בה. בעזרת הפילטרים השונים הם מוסיפים גמישות יצירתית, מאפשרים עבודה בתנאי אור קשים, ופותחים טווח רחב של סגנונות - החל מתמונות רכות ועד גרפיות נקייה. בסופו של דבר, פילטרים הם לא אפקט ולא מניפולציה. הם חלק בלתי נפרד מהשפה של צילום נוף ימי - שפה שמכירה בכוחו של האור וביכולת שלנו לעצב אותו. בא לכם לקחת את נושא צילום נוף ימי צעד אחד קדימה? הצטרפו לאתגר צילום נוף ימי - אימון טעימה מחדר כושר לצילום הפרטים בקישור הבא, ההרשמה היא חופשית וללא עלות לכל קוראי הבלוג שלנו סיכום: הציוד שלכם לא מגדיר את התמונות שלכם, החזון שלכם כן המטרה בצילום נוף ימי אינה לצבור עוד ועוד ציוד, אלא לבנות ארגז כלים צנוע אך מדויק - כזה שמתאים לאופי הצילומים שאתם אוהבים, לקצב העבודה שלכם, ולדרך שבה אתם רואים את העולם. הציוד הטוב ביותר אינו בהכרח היקר ביותר, אלא זה שאתם מכירים לעומק, יודעים איך הוא עובד, ואיך תוכלו בעזרתו לתרגם רעיון טוב לרגע מצולם. חוף פלמחים בשקיעה הים לא מתרשם מדגם המצלמה או העדשה שלכם, אבל הוא מגיב בצורה מושלמת למי שמגיע אליו עם עיניים פתוחות, סקרנות, ורצון אמיתי לראות מה קורה מולו. כשהכלים שלכם עובדים בשבילכם - ולא נגדכם - כל צילום מרגיש כמו הזדמנות חדשה לגלות עוד שכבה של יופי, עוד תנועה קטנה של האור, עוד דפוס של הטבע שעדיין לא זכיתם לראות. וכאן מגיע הרגע שבו המילים צריכות להפוך למעשים. הפעם הבאה שאתם עומדים מול הים יכולה להיות עוד ביקור חולף - או התחלה של סדרת תמונות שתלווה אתכם שנים. אז קחו את המצלמה שלכם, את העדשה שאתם מרגישים איתה הכי בנוח, את החצובה והפילטרים שלכם, ופשוט צאו לשטח לתרגל ולאמן את כישורי הצילום שלכם. תנו לאור להוביל אתכם והשתמשו בחוכמה וביצירתיות בציוד שברשותכם כדי ליצור צילומים שמעולם לא צילמתם. אם אהבתם את המאמר, מוזמנים לשתף אותו עם עוד חברים צלמים. כי אומרים ש-Sharing Is Caring. אנחנו נתראה בחודש דצמבר ב חדר כושר לצילום , במהלכו נתעמק בצילום נוף ימי ונתרגל את כל הנושאים הללו בשטח. עד אז, שיהיה לכם שבוע נהדר! שלכם, ויקטור. סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) פרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?

אין אדם שלא אוהב להגיע לים, להנות מהדרמה שהוא מייצר או מהשלווה בימים הרגועים יותר. אנחנו, כצלמים, רואים בים מעין מגרש משחקים שבו ניתן לממש מגוון רחב של רעיונות צילומיים - צילומי נוף, אנשים, גישות מינימליסטיות ועוד. לקראת חודש דצמבר בחדר כושר לצילום שיעסוק בצילום נוף ימי, החלטתי לכתוב את המאמר הזה, כדי לתת לכם כמה נקודות למחשבה בנושאים האומנותיים שחשוב להכיר בצילום נוף ימי. אם תרצו לקחת את הנושא ולהעמיק בו, לתרגל וללמוד הרבה מעבר - מוזמנים להצטרף לתוכנית, הפרטים בקישור הבא . האזינו גם לפודקאסט שנוצר ע"י בינה מלאכותית - סיכום המאמר בשיחה קולחת ונעימה בין שני קריינים וירטואליים (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) שקיעה מרהיבה ב-Dunquin Pier בדרום מערב אירלנד הקדמה - הים הוא קנבס בלתי נדלה ליצירה יש משהו בים שמושך אותנו אליו, עוד לפני שאנחנו מרימים את המצלמה. אולי זו התנועה המתמדת, אולי השקט (או הרעש?) המפתיע שלפעמים מגיע מהגלים. הים יכול להיראות בכל פעם אחרת - רך בזריחה עדינה, עוצמתי בגאות, דרמטי בשקיעה צבעונית. רבים מאיתנו חווים את הפער בין היופי שאנחנו רואים בעיניים לבין התמונה שמתקבלת בסוף, ומרגישים שמשהו מהקסם שהיה במציאות הלך לאיבוד. זו התלונה שאני שומע יותר מכל מהתלמידים שלי, ונראה שזה אחד האתגרים המובילים בצילום נופים שהיינו רוצים להתגבר עליו. האתגר הזה נובע בין יתר הדברים מכך שרובנו מצלמים את מה שאנחנו רואים, במקום את מה שאנחנו מרגישים. האמת היא שהאתגר האמיתי בצילום נוף ימי הוא לא רק הידע הטכני שנדרש בשימוש בחצובות ופילטרים, כפי שלעיתים צלמים חושבים. זו אומנות המשלבת הבנה של אור, קריאת תנאי הטבע, תזמון מדויק וקומפוזיציה שעשה סדר בכל הדברים. יותר מכך - זאת היכולת להעביר לצופה את מה שאנחנו חווים ומרגישים בזמן אמת. זה היכולת לעצור רגע, להבין את הסיפור שהים מספר, ורק אז להחליט מה מתוך כל זה נכנס לפריים. וחושב להדגיש שזה לא רק הצד החזותי של הנוף, שפועל על המודע של הצופה אלא בעיקר הצד הרגשי שפועל על התת מודע שלו. במאמר הזה נצלול לחמישה פוטו טיפים עוצמתיות שיעזרו לכם להפוך את צילומי הים שלכם מתמונות רגילות ליצירות אמנות של ממש. כל אחד מהם מציג תפיסה אחרת, וביחד הן יפתחו לכם עולם חדש של אפשרויות יצירתיות. פוטו טיפ 1 - זה לא רק השקיעה או הזריחה - זו הגאות: התזמון הסודי שמשנה את כל התמונה כולנו מכירים את "שעות הקסם" או "שעת הזהב" הזמן הזה מעט אחרי הזריחה או מעט לפני השקיעה שבו השמיים מתמלאים בגוונים זהובים קסומים וצובעים את הנוך באור רך ועדין, מושלם לצילומי נוף פסטורליים. אבל חשוב גם להבין את ההבדל ביניהן. בשקיעה נקבל צבעי זהב ואדום עזים, אבל הזריחה מעניקה אווירה עדינה יותר, עם גוונים פסטליים, וברוב המקרים גם חוף שקט יותר ונטול אנשים. זה מאפשר לבנות קומפוזיציות נקיות ואינטימיות הרבה יותר. מטבע הדברים, בישראל הזמן המועדף בד"כ לצילומי נוף ימי הוא דווקא בשקיעה שכן כל חופי הים התיכון פונים בכיוון מערב. תופתעו, אבל יש מקום לשקול להגיע לסשן צילומים בחוף הים גם בזריחה, ולקבל את השקט הרצוי לצילומים עוצמתיים. זריחה בחוף הבונים המרהיב אך ישנו גורם נוסף, סודי וקריטי לא פחות, שרוב הצלמים מפספסים: הגאות והשפל. אלו לא פרטים שוליים, הם משנים לחלוטין את מראה החוף ואת אופי התמונה. בשפל, הים נסוג וחושף בפנינו עולם שלם שהיה חבוי תחת המים: מרקמים עדינים בחול, שלוליות שיוצרות השתקפויות מרהיבות, וגושי סלע דרמטיים שלא ידעתם שקיימים. זהו זמן מושלם לקומפוזיציות מרשימות שמעצימות את המרחב והתלת ממדיות של הסצינה, ועשירות בפרטים מפתיעים. לעומת זאת, בגאות גבוהה הים מתקרב אלינו, הגלים מכים בעוצמה, והאקשן כולו עולה מדרגה. זהו הזמן ליצירת תמונות דרמטיות ועוצמתיות, לצד תמונות שקטות ושלוות בחשיפה ארובה. לא בטח אם ידעתם זאת אבל לירח יש השפעה ישירה על התהליך: בימים של ירח מלא (אותו הירח המלא ממנו אנחנו נמנעים בצילום כוכבים) ההבדלים בין גאות לשפל הם הקיצוניים ביותר, ומציעים הזדמנויות צילום ייחודיות. לכן, לפני שאתם יוצאים לצלם, בדקו את תחזית הגאות והשפל. הידע הפשוט הזה הוא מה שהופך צילום מקרי לצילום מתוכנן ומדויק. מרקמי סלע ומים בחוף גדור פוטו טיפ 2 - להפוך כאוס לשלווה: הקסם של חשיפות ארוכות חשיפה ארוכה היא טכניקה שמעניקה לצילום ים מראה כמעט מכושף. במקום שהמצלמה תקפיא את הכאוס של גלים נשברים וקצף מתפזר, היא מאפשרת להפוך את כל התנועה לשכבה אחידה, חלקה ורכה. התוצאה היא תמונה שיש בה שקט ויציבות, גם כשהים סוער. בעזרת חצובה יציבה ופילטר ND (פילטר המפחית את כמות האור הנכנס לעדשה), תוכלו ליצור חשיפות ארוכות מהרגיל - של חלקי השניה, של מספר שניות ואף יותר. ככל שהחשיפה מתארכת, המים מקבלים מראה "משיי", העננים נמרחים בעדינות על פני השמיים, והתמונה כולה מקבלת אופי כמעט מדיטטיבי. חשיפה ארוכה במיוחד בחוף Coumeenoole בדרום מערב אירלנד הכוח האמיתי של הטכניקה הזו טמון בניגוד שהיא יוצרת. אלמנט סטטי וחד, כמו סלע או עמודי מזח, הופך לעוגן ויזואלי שמולו זורמים המים והעננים הרכים. זהו משחק של ניגודים - יציבות מול תנועה, סטטי מול דינמי, חד וברור מול זורם ומרוח - נגדים שמעניקים לתמונה עומק וסיפור שאי אפשר להשיג בצילום ה"סטנדרטי" הוא הכל חד, כפי שהעין שלנו רואה. ראוי לציין שהחשיפה לאו דווקא חייבת להיות מאד ארוכה. היא פשוט חייבת להתאים לסיפור ולתחושה שתרצו להעביר. לפני שמצלמים, כדאי לבחון מה אתם חווים בשטח ואיזו תחושה תרצו להעביר לצופים. אם הים סוער ואתם מרגישים את הדרמה והעוצמה, יתכן ותעדיפו חשיפה לא איטית מדי, למשל 1/2 השניה, רק כדי למרוח קלות את תנועת הגלים ולשמר את הטקסטורות שהקצף מייצר. אם הים שקט יחסית ואתם מרגישים שלווה, ככל הנראה יתאים יותר צילום בחשיפה מאד ארוכה כדי לשטח לגמרי את הזרימה. במאמר הזה לא אכנס להיבטים הטכניים של צילום שכזה - עבודה עם פילטרים, חצובות וכד'. לזה אקדיש מאמר שלם שיפורסם בהמשך הסדרה. דרום מערב אירלנד, חשיפה של שניה אחת חשיפה ארוכה במיוחד של 180 שניות, שלא רק שיטחה את המים אלא יצרה תצורות מרוחות מרשימות בעננים. מוזמנים לפתוח את המאמר הבא עם כמה טיפים נבחרים לצילום חשיפות ארוכות. אבל היי, אל תאבדו את הפוקוס, תפתחו אותו בטאב נפרד ותמשיכו לקרוא את המאמר הזה :) הקישור למאמר פוטו טיפ 3 - פחות זה יותר, Less Is More - גם בים: אמנות ההחסרה הים הוא המקום האידיאלי לתרגול צילום בגישה מינימליסטית. הרבה חללים פתוחים, מרחבים נקיים מהסחות דעת, רקע נקי וגדול, צבעים פסטליים ומרגיעים - מה שנקרא בשפה המקצועית - Negative Space. בתוך הפשטות הזו, מספיק אלמנט אחד קטן ובודד כדי ליצור תמונה בעלת נוכחות עוצמתית. לקראת שקיעה בחוף גדור שלושת המוסקטרים וד'ארטניאן - חוף Inch Beach בדרום מערב אירלנד דייג בחוף פלמחים חשבו על צללית של אדם או קבוצת אנשים, סירה רחוקה באופק, או סלע אחד בולט ששובר את קו המים. האתגר בצילום מינימליסטי הוא לא לחשוב מה להוסיף  לפריים, אלא לקבל החלטה מודעת מה להשאיר בחוץ . אחרי שניקיתם את הפריים, חשוב לשים לב לקווים - קו האופק, הגלים, העננים - כולם יכולים לשמש כעוגנים קומפוזיציוניים חזקים שמחזיקים את התמונה. המטרה היא לנקות את הסצנה מכל רעש ויזואלי ולהשאיר רק את מה שחיוני למסר. הגישה הזו יוצרת תמונות נקיות ושלוות, שלעיתים קרובות מדברות חזק יותר מסצנה עמוסה בפרטים. צילום בשחור-לבן יכול להתאים במיוחד לסגנון הזה, כשהוא מדגיש את הקווים, הצורות והניגודים על פני הצבע. בריצה קלה, בחוף Inch Beach היפהיפה פוטו טיפ 4 - אל תצלמו את הנוף, צלמו את התחושה שהוא מייצר צילום מתוך הרגש, כזה שמייצג את תחושת ההתפעלות שלכם מהנוף יהיה לרוב מרשים ומיוחד יותר מאשר צילום "קלאסי" של נוף ימי טיפוסי. נסו להשתחרר ממה שהנוף הימי מציג ברמה הויזואלית - ים, גלים, חול, דיונות וכד'. הביטו על הדברים בצורה מופשטת יותר ותנו מקום לצורות, טקסטורות וצבע לדבר. במקום ללכוד את התמונה הגדולה והמובנת, נסו להתמקד בפרטים הקטנים והפחות ברורים: דפוסים של גלים בים או תצורות חול, מרקמים שונים, כתמי צבע ואור, ושברירי תנועה שהופכים את הים לציור. זה הרגע שבו אתם מפסיקים לתעד את המציאות ומתחילים לפרש אותה - וכאן, בעיניי, מתחילה האמנות האמיתית. גלים גלים בחוף גדור האפשרויות הן אינסופיות. חפשו את הקווים הלבנים שהקצף מצייר על המים, את המרקם של החול הרטוב לאחר שהגל נסוג, את הגוון הירקרק-שקוף של גל רגע לפני שהוא נשבר, או את ההשתקפויות המעוותות על פני המים. כדי ללכוד את הרגעים האלה, תוכלו להשתמש במהירות תריס גבוהה כדי "להקפיא" טיפות מים באוויר, או במהירות איטית יותר כדי ליצור מריחה מעניינת של תנועה. עדשת טלפוטו היא כלי מצוין כאן, מכיוון שהיא מאפשרת לבודד את הרגעים הקטנים והמופשטים האלה בתוך הים הגדול. לפעמים, הצילום הכי מיוחד מגיע דווקא כשמכוונים את העדשה למקום הכי פחות צפוי. התנפצות מרהיבה ב-Clogher Beach בדרום מערב אירלנד פוטו טיפ 5 - שברו את החוקים: תנועה מכוונת או חשיפות מרובות הטיפ האחרון מיועד לאלו שרוצים לשחק ולהתנסות, לחשוב יצירתי וליצור משהו שהעין לא רואה. טכניקת ה-ICM (Intentional Camera Movement), או תנועה מכוונת של המצלמה, היא דרך להפוך צילום ים לתמונה כמעט ציורית. הרעיון הוא פשוט: בזמן חשיפה ארוכה יחסית, למשל 1/10 השניה, אתם מזיזים את המצלמה בכוונה. התוצאה היא מריחות צבע וקווים זורמים שיוצרים תחושה של תנועה ואווירה. הטכניקה הזו עובדת נהדר בצילום ים, כאשר השמיים והמים מציעים שתי שכבות ברורות של צבע וצורה. תנועה אופקית יציבה, למשל, יוצרת כמעט ציור מופשט של כחולים בהירים וכהים, ולעיתים גם נגיעה של לבן מהקצף. ציורים באור בנמל תל אביב זו אינה "טריק" צילומי, אלא דרך ליצור תמונה עמוקה ואטמוספרית, כזו שמרגישה יותר כמו ציור מאשר צילום, ומעבירה תחושה שלא ניתן להשיג בחשיפה סטטית אחת. אפשרות נוספות למתקדמים היא צילום חשיפות כפולות או מרובות, בעזרתם ניתן להרחיב עוד יותר את היריעה וליצור תמונות עוד יותר ציוריות ומיוחדות. אמנם זהו לא מאמר בנושא החשיפות המרובות, ולא ארחיב כאן על הטכניקה הייחודית. אבל אני כן מזמין אתכם להתנסות עם הטכניקה, לקרוא עליה בגוגל או לשאול את היועץ בינה מלאכותית שלנו איך עושים זאת במצלמה שלכם. נוף ציורי בחוף הכרמל בחיפה - שימוש בחיבור של 7 חשיפות בתוך המצלמה בא לכם לקחת את נושא צילום נוף ימי צעד אחד קדימה? הצטרפו לאתגר צילום נוף ימי - אימון טעימה מחדר כושר לצילום הפרטים בקישור הבא, ההרשמה היא חופשית וללא עלות לכל קוראי הבלוג שלנו ועכשיו תורכם: לצאת ולתרגל צילום נוף ימי צילום ים הוא עולם עשיר שיש בו הכול: אור משתנה, תנועה מתמדת, רוגע וסערה. חמש הגישות שהצגתי כאן הן רק תמצית של האפשרויות והגישות שניתן ליישם בים. זאת גם הזמנה פתוחה להתנסות - פעם אחת לכו על חשיפה ארוכה, בפעם אחרת התמקדו במינימליזם, ובפעם שאחרי רדפו אחרי המרקמים המופשטים של הגלים. אין תחליף לתרגול בשטח. וחשוב לא פחות: לשתף, להראות, לשאול, ולפתח את העין. לים יש אינסוף סיפורים לספר. איזה סיפור אתם תבחרו ללכוד בפעם הבאה שתעמדו על החוף? שיהיה לכם בהצלחה! שלכם, ויקטור סרטון סיכום למאמר מבוסס בינה מלאכותית - לכל מי שאוהב ללמוד בוידאו (שימו לב - יתכנו אי דיוקים עקב אלגוריתמי AI שאינם בשליטתנו) לפרטים והרשמה לחדר כושר לצילום לחצו על הקישור הבא כל מה ש-🔥 בפוטוטיפס - מעניין אתכם לשמוע עוד?