תוצאות החיפוש שלכם

מסדרת המיני-מאמרים "פוטוטיפס בהפתעה" חפשו את ההאשטג #פוטוטיפס_בהפתעה בקבוצת הפייסבוק שלנו מה זה היי קי (High Key) זוהי טכניקת צילום מיוחדת בה אזורים נרחבים בתמונה בהירים מאד ואף "שרופים" לחלוטין (כלומר לבנים לגמרי ולא כוללים כל פרט או מרקם) ורק קווי המתאר הבולטים של האובייקט המרכזי (או מספר אובייקטים) מופיעים בפריים ונראים לעין. בצד השני של הסקלה עומדת לה טכניקת ה-לו קי (Low Key) בה רוב הפריים חשוך ואילו האובייקט המרכזי מואר. שתי הטכניקות מיועדות לשבור את המוסכמה של הגישה הקלאסית בה החשיפה של הפריים צריכה להיות מאוזנת כך שכל הפרטים נראים היטב לעין גם באזורים הבהירים וגם החשוכים. עגורים באגמון החולה. רעיון נהדר להבליט את הציפורים והצמחייה בעזרת פריים קונטרסטי בשילוב טכניקת היי קי. צילום: ויקטור זיסלין בעיניי, בעזרת היי קי ניתן להציג נקודת מבט מיוחדת על האובייקט, להציג אותו בצורה "חלומית" מעניינת ולהבליט אותו עבור הצופה בצורה מפתיעה. הטכניקה האומנותית הזו מוסיפה גיוון לצילומים שלנו כשאנחנו מחפשים רעיונות לחשיבה מחוץ לקופסא. שני מרכיבים חשובים בצילום היי קי אובייקט ברור וחשוך יחסית זאת יכולה להיות דמות אנושית או חיה, מבנה, עץ או כל אובייקט בעל קווי מתאר חיצוניים בולטים ומעניינים. רקע בהיר ואחיד חשוב שהאובייקט החשוך יהיה ברובו על רקע בהיר ויחסית אחיד. זה יכול להיות קיר לבן, משטח חול, שמיים, מי ים או אגם ועוד. "נאום לאומה" צילום של אחד מבעלי הבית במקלט הקופים הישראלי, עמותה ללא מטרות רווח אשר מצילה את הקופים מניסויים וסחר בלתי חוקיים ודואגת לשמור עליהם ללא פגע. צילום: ויקטור זיסלין העץ הבודד בגולן כדאי לשים לב לסצינות קונטרסטיות בהן האובייקט הראשי חשוך, בולט על רקע בהיר במיוחד. צילום: ויקטור זיסלין צילום בחשיפת יתר מכוונת - צילום במוד ידני (Manual) מי מכם שמצלם במוד צילום M (שליטה ידנית בכל פרמטרי משולש החשיפה) זה הכי קל. "טועים" בכוונה ומכניסים יותר אור למצלמה מאשר בצילום רגיל. חשיפת היתר צריכה להיות בסביבות ה-2 עד 4 סטופים, בהתאם לסיטואציה. כדאי לבחון את התמונה וההיסטוגרמה שלה מיד לאחר הצילום ולוודא שלא קיבלתם פריים "שרוף" מדי כדי שלא תאבדו פרטים מעניינים שכן רציתם לשמר. למי שלא מכיר, הכנו סדרת מאמרים על המושג "סטופ" בצילום מאמר מס' 1 - מהו סטופ מאמר מס' 2 - שימושים מקובלים מאמר מס' 3 - שימושים מקובלים והסברים נוספים ההיסטוגרמה של התמונה הקודמת של העץ הבודד בגולן הצמצם מתחילים מהצמצם ומגדירים אותו בהתאם לעומק השדה הרצוי. במידת הצורך, אפשר לפתוח אותו טיפה ולוותר מעט על עומק השדה ולהרוויח יותר אור שנכנס למצלמה. מוזמנים לקרוא את המאמר שלנו על הצמצם התריס משתמשים במהירות תריס איטית יותר מצילום סטנדרטי, אך מספיק מהירה כדי שלא למרוח את האובייקט בעקבות רעידות הידיים והתנועה של האובייקט עצמו. השתמשו בכלל האצבע מוזמנים לקרוא את המאמר שלנו על התריס ה-ISO בשלב האחרון מגדירים את ה ISO כך שתיווצר תמונה שברובה "שרופה", ככל הנראה יותר מ-100. כאמור, תבחנו את ההיסטוגרמה מיד לאחר הצילום, ואם יש צורך לתקן את אחד הפרמטרים, עדיף לעשות זאת בזמן אמת ולא "לתקן" בעריכה. מוזמנים לקרוא את המאמר המפתיע שלנו על ה-ISO מי שמצלם באחד המודים החצי אוטומטיים (A או S (בקנון Tv)) - תצטרכו להגדיר פיצוי חשיפה חיובי, של 2-4 סטופים בצורה דומה לצילום במוד ידני. מי שמצלם על אוטומט - תעברו כבר ל-M! עריכה אחרי שהכנתם את חומר הגלם בזמן הצילום, מגיעים לשולחן הבישולים ועורכים את התמונה. אני משתמש בתוכנת לייטרום אבל העקרונות לעריכת צילום High Key זהה בין כל התוכנות בקיימות בשוק. ניתן להעלות את הקונטרסטיות הכללית של הפריים להגברת האפקט. בנוסף, אפשר "לעזור" לטכניקת ה-היי קי בעזרת הכפתורים של הטונים השונים בתמונה - להבהיר את האזורים הבהירים ולהחשיך את האזורים החשוכים. הסרגלים של פאנל הטונים בלייטרום, של התמונה הקודמת של העץ הבודד בגולן נקודות למחשבה בהמלך העריכה ניתן לעבוד עם מברשת מקומית על מנת לטפל באזורים ספציפיים בתמונה, למשל, אם העלאת הקונטרסטיות העלימה לגמרי פרטים מעניינים באזורים החשוכים (כגון פרטים וחספוסים על הגוף של האובייקט) כדאי לצבוע אותם עם המברשת ולהבהיר כדי לשחזר אותם עבור הצופים. עוד נקודה למחשבה - היי קי עובד מצוין עם עריכה בשחור לבן או מונוכרום, מוזמנים לנסות בעצמכם. הערה חשובה - מה שלא תעשו - אל תגזימו עם הסרגלים השונים, כדי לא ליצור אפקט מוגזם ולא מקצועי. הכרכרה מפטרה למרות שרוב הרקע בהיר, רציתי לשמר את הצלליות בפריים כדי להעשיר את תוכנו ולהעניק תחושה אמיתית יותר לצופה. עברתי על הצלליות עם המברשת ומעט החשכתי אותן צילום: ויקטור זיסלין "היצ'קוק" עוד הזדמנות צילומית נהדרת שאפשרית באגמון החולה המופלא צילום: ויקטור זיסלין לסיכום הפעם, בלי סיכומים מרגשים קורעי לב. פשוט אמליץ לכם בחום, להתנסות בעצמכם בטכניקה המעניינת הזו, לחוות את הצילומים בידיים וברגליים, לעשות טעויות, להפיק מהן מסקנות וללמוד. בהצלחה! ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין | המאמר הראשון על סטופ בצילום | המאמר השני על סטופ בצילום | המאמר השלישי על סטופ בצילום | המאמר על הצמצם | המאמר על התריס

מאמר מיוחד עם הסיפורים מאחורי הקלעים של כמה תמונות נבחרות שצולמו על ידי חברי קהילת פוטוטיפס בתקופת הקורונה קורונה הכל כבר נאמר על וירוס הקורונה הנוראי שהשתלט על חיינו בשנה האחרונה. זה הגיע כרעם ביום בהיר אי שם בתחילת 2020 ולא עזב אותנו עד היום. חלומות התנפצו, תכניות נדחו, פרויקטים הוקפאו. שלא נדבר על הפגיעות המשמעותיות יותר והחשובות באמת - בבריאות שלנו (הפיזית וגם הנפשית), פרנסה, חופש ועוד. זה פגע בכולם, בלי שום הבדלי דת, גזע, מין, מקצוע, מצב בחיים, מידת נעליים ועוד. אולי רק הגיל שיחק איזשהו תפקיד בבחירותיו של הוירוס הזדוני במי לפגוע. לצערנו הוא החליט לפגוע יותר דווקא באימהות והסבים שלנו, שכל כך ראוים לבריאות איתנה ואריכות ימים. גם הצלמים נפגעו קשות מהתקופה הקשוחה. אין אירועים, אין הפקות, אפילו הטבע נסגר לנו לסירוגין בעקבות כל הסגרים והגבלות התנועה שאיפיינו את השנה האחרונה. אנחנו בפוטוטיפס עשינו כל מה שאפשר כדי להפוך את החוויה של התקופה הזו לכמה שיותר חיובית לציבור הצלמים חברי הקהילה. הוספנו הדרכות בלייב עם טיפים במגוון תחומי הצילום, הרצאות אונליין של מיטב הצלמים (וגם השקענו כמה גרושים במניה של חברת Zoom) ואפילו יצאנו לכמה סדנאות מקצועיות כשזה התאפשר. "הצילום שלי בתקופת הקורונה" זהו מיני-פרויקט שהחלטנו לקדם עבורכם, חברי הקהילה היקרים, שמטרתו לתת לכם מקום ראוי להציג את היצירות הנבחרות שלכם שצולמו בתקופת הקורונה. תמונה אחת, ראיון אחד, סיפור אחד. זה מה שביקשנו מכם ואנחנו מאד שמחים ששיתפתם פעולה בצורה נפלאה. כאן תראו 11 סיפורים של אחד עשר צלמות וצלמים נפלאים, חברי קהילה ותיקים לצד חברים חדשים, צלמים מקצועיים לצד חובבים בתחילת הדרך. תודה רבה לכל מי ששיתף וסיפר את הסיפור הצילומי שלו. שלכם, ויקטור, מנכ"ל פוטו טיפס. עופר אידלוביצ'י ביום שראיתי שיש מפגש צילום של פוטוטיפס בזריחה ביפו, לא היססתי פעמיים, אמרתי לזוגתי "אני קם מוקדם, ב4 בבוקר לצילומי זריחה". אמרה לי: "תהנה, רק אל תשכח סוללות וכרטיסי זיכרון כן?" למחרת ביום שישי באמצע אוגוסט, לקחתי את כל הציוד, תיאמתי טרמפ עם הדס המדהימה, שלא יהיה משעמם בנסיעה. התארגנו, טיפסנו על סולם (תודה לפרץ חבר הקבוצה שעזר ותמך). פרסתי חצובה, מוזיקת מטאל אוריינטלית באוזניים ולפניכם התוצאה: שילוב HDR בעריכה, מורכב מ-5 תמונות ברמות חשיפה שונות. מוזמנים לאינסטגרם שלי https://www.instagram.com/ofer.studio.egoz/ וגם תבקרו באתר https://www.studioegoz.net/ מונה פרוים צילום עצמי 2020 פרוייקורונה את הפרוייקט הזה רציתי לעשות כבר המון זמן. מעין צילום פורטרט עצמי מנקודת מבט אחרת, לא בתמונה הסטנדרטית של מצולם מול המצלמה אבל שעדיין יגיד "זו אני". דחיינות: אם יש משהו אחד שהקורונה סידרה לנו זה המון זמן בבית לפרוייקטים אישיים. אבל התירוצים לא איחרו להגיע- יש טבע לצלם, אנשים אחרים לצלם, כל דבר אחר לצלם. אז אמרתי לעצמי שאולי מחר אני אעבוד על זה. או מחרתיים. או מתישהו... ביקורת: כמו רבים מאיתנו, גם אני נוטה לביקורת עצמית מוגברת. לעמוד למול המצלמה וליצור קומפוזיציות שאני הנושא שלהן זה בערך הדבר הכי קשה עבורי. הרבה יותר נוח לי מאחורי המצלמה. סוף שהוא גם התחלה חדשה? דצמבר הביא איתו עוד סגר (בלונדון איפה שאנחנו גרים) ויחד עם העובדה שבן הזוג טס לביקור משפחתי בארץ, נשארתי ממש לבד. בזמן הזה ידעתי שאני אתאכזב מעצמי מאוד (ביקורת עצמית כבר אמרנו) אם אני לא אגיע לפרוייקט הזה, עכשיו, לפני שאנחנו סוגרים את הדלת על 2020. סוף דבר: אז העמדתי חצובה, כיוונתי פוקוס, שיחקתי עם התאורה הטבעית בבית ו... זה מה שיצא. וביקורת יש לי בשפע. אולי על זה שיכולתי יותר. או אחרת. או שונה. אבל הפעם אני מעיזה להגיד שאני גם קצת מרוצה. מוזמנים לבקר אותי באתר שלי: https://monamourpic.com/ ובאינסטגרם: https://www.instagram.com/monamour_photographer/ מילה מהעורך - תוצאה נפלאה של פרויקט מרתק. בהחלט מומלץ לביצוע בבית בתקופת הסגר שי דוידור בהפסקה בין הסגרים קיבלתי מאחי הצעיר עדכון שהוא הולך להמריא מנתב״ג לארה״ב כדי להעביר מטוס שיוצר בתעשיה האוירית. יצאתי באמצע יום העבודה עם המצלמה לאיזור אור יהודה כדי לתפוס אותו ממריא. למזלי, הוא עבר לי מעל הראש בזווית מושלמת - גופו הסתיר את השמש בדיוק בזמן כך שיצאה לי צללית יפה של המטוס. הבוהק של השמש דרך העדשה גרם לעיניי לדמוע, ואז הבנתי את המשפט של מאיר אריאל ״ זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה״ עוד צילומים בפרופיל הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/shai.davidor/photos_all מנואל כהנא הגיע יום "מרתון הצילום הסגר" השני של פוטוטיפס (ממש לאחרונה, בסגר השלישי). אני בחוץ ולא מצליח לצלם אפילו תמונה אחת מעניינת. לפתע ראיתי את תפרחות שיחי האגבה בירידה אל החוף, שעד אותו יום צילמתי מרחוק ולא שמרתי אף תמונה שלהם. שמתי לב ששלוש מהן קרובות יחסית אחת אל השנייה ומצאתי זווית שבה הן נראות במרחק שווה ביניהן, מה שהקנה לסצנה מראה סוריאליסטי וקצת חייזרי. פרט להמרה לשחור לבן וקצת תוספת ניגודיות, לא היה צורך בשום טיפול בתמונה: פחות זה לעיתים יותר. מוזמנים לאינטגרם שלי: https://www.instagram.com/electronicmonk/ כרמי לוי "קורונה הורגת" בתקופת סגרי הקורונה, כשלא ניתן היה לצאת מהבית, עברתי לצילומים בתוך הבית, בעיקר בתחום ה-Still Life Photography וכן תמונות ברוח התקופה, מעין התמונה הזו. בתמונה זו אני הבמאי, הצלם וגם הדוגמן וכותרתה "קורונה הורגת". מילה מהעורך - לימונדה מהלימונים - עבודת בימוי וצילום נהדרים. ספי אהרון הצילום שלי הוא מהסגר הראשון, כשהכל היה מפחיד מאד ולא ברור. לא פגשנו את הורי שבסיכון וגרים מאה מטר מאיתנו, אפילו יצאנו עם כפפות מהבית מהחשש. התאומים שלי בני ה-9 ואני עשינו הליכה קצרה מסביב לבית וראינו שיש פריחה יפה, הם קטפו פרחי בר והחלטנו להביא לסבתא לכבוד חג הפסח ולשים ליד הדלת. סבתא לא יכלה להתאפק ומצאה דרך יצירתית לחבק נכד שלא ראתה שבועות רבים... לנכד שלום מתחת לשמיכה. מילה מהעורך - סיפור מרגש שמאפיין מאד את תקופת הקורונה. עופר רוזנר מאוד רציתי לצלם אקרובטים... בסוף הסגר הראשון, כשכל עולם התרבות היה סגור ואנשים חיפשו מקורות פרנסה נתקלתי במודעה על הופעת אקרובטיקת בלייב סטרימינג בחצר הבית "קבארונה". מטרת ההופעה הייתה גיוס כספים לאמנים שמצאו עצמם ללא עבודה. פניתי לדניאל שפגשתי בעבר בפסטיבל עכו ושאלתי אם אפשר לבוא לצלם. היא מאוד מאוד שמחה והזמינה אותי - קבענו לחזרה האחרונה כך שאוכל לצלם חופשי ולא להפריע לשידור הלייב עצמו. אספתי את רונן - ונסענו לבית של עדי קסל ויניב טפר ולטרפז שבחצר. מרוב התרגשות לבואנו ואחרי שבועות ארוכים שהחבר'ה לא הופיעו, לא ראו קהל וכמו כולם לא יצאו הבית - החליטו כולם להתלבש ולהתאפר לכבודנו ולהרים מופע מרגש ופשוט מעולה. אנחנו זכינו בחוויה צילומית בלעדית עם הזדמנות לשמח אנשים נהדרים. בהמשך, עדי ויניב הפכו להיות פעילים במחאת וזעקת האומנים ועולם התרבות שנפגע קשות. הצילומים נעשו בשימוש בתאורת המופע ובפלאש נוסף ע"מ להאיר את גובה הטרפז ואת המופע עצמו. קישור לעמוד המופע באתר שלי https://www.visualofer.com/Travel/Festivals-/Kabarona/ והמופע עצמו https://www.facebook.com/adi.kessel/videos/10157859639058183 מוזמנים לאינסטגרם שלי: https://www.instagram.com/oferr244/ אורנה טימן סגר ראשון, מצאתי את עצמי בלי אפשרות לצלם בצורה מסחרית. עדיין היתה לי הרגשה שאני פשוט חייבת לצלם משהו. צילמתי הרבה את השקט והריק שהיה באזור שאני גרה בו. בהמשך, במהלך הקיץ, בין הסגרים היתה תערוכת צילום בתל אביב. הנושא ושם התערוכה היה "100 מטר". הציגו בה צלמים מכל רחבי הארץ שצילמו בתקופה הזאת את 100 המטרים שלהם, נאספו 100 עבודות שהוצגו באוויר הפתוח בשדרות רוטשילד, תל אביב. שמחה שהתמונה הזאת שלי השתתפה גם היא בתערוכה. מוזמנים לאינסטגרם שלי: https://www.instagram.com/ornatimen/ יעל שילה בחרתי בשתי תמונות מאותו מקום - רחבת הכניסה לכנסיית הקבר בירושלים, מהמקומות הקדושים ביותר בעולם לנוצרים. התמונה העליונה צולמה שבועות ספורים לפני הסגר הראשון כשהמוני תיירים באים לכנסייה. השנייה צולמה אחרי ששערי המדינה נסגרו לתיירים והרחבה הפכה להיות ריקה מאדם. אני מדריכת תיירים ומאז חודש מרץ לא עבדתי עם תיירים אפילו לא יום אחד. מילה מהעורך - סיפור קונטרסטי מרתק של המקום, כואב ועצוב אך גם מדהים באותה המידה. כולנו תקווה שבקרוב נחזור להיות תיירים בעולם ותיירים מהעולם יגיעו אלינו. קונסטנטין טרנה זהו פרויקט נחמד שלי שאני מנסה לעשות כבר מזמן. הרעיון הוא לצלם לוקיישן אחד מסוים מזווית דומה במספר הזדמנויות שונות. בגדול מדובר בכביש יפה ומפותל שאני רוצה להדגיש איך הסביבה סביבו משתנה כתוצאה מהעונות השונות של ישראל. אני עדיין לא יודע איך אני רוצה להציג את זה, כסדרת תמונות או כטיים לאפס. בינתיים, תהנו מהתמונות. מוזמנים לבקר אותי באינסטגרם https://www.instagram.com/leopold.photoart/ רווית גרמן דילר היי, אז כולנו סגורים בבתים ובמרחב הקרוב ולא ממש יודעים מה לעשות עם זה. כאדם שרגיל לטייל ברחבי המדינה ובחו"ל כל הצטרפות לסדנה מטעם פוטוטיפס מרחיבה לי את הלב והאופקים. מצרפת צילום מסדנת צילום אמנותי שנערכה בנחל כזיב שנתנה לי אוויר לנשימה לעוד תקופה של סגר. מוזמנים לאינסטגרם שלי: https://www.instagram.com/xravit/ האם אתם כבר חברים בקבוצת הפייסבוק שלנו? קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו

כשהעולם עצר מלכת הקורונה הגיחה לעולמנו ממש לפני שנה, בתחילת מרץ 2020. בתקופה ההיא היינו שאננים למדי וחשבנו שזה הולך להיות סוג של אבולה. בקטנה. רחוק מאיתנו. למתחילים. משהו שלא ישפיע יתר על המידה על חיינו, לא יותר מאשר שלט מזדמן בשדה התעופה הלאומי של מדינת X-לנד שאומר "הזהרו מקורונה ותשטפו ידיים". אז את הידיים שטפנו אבל זה בטח לא עזר לנו למנוע את הסיוט שהגיע מעט אחרי זה - משבר כלל עולמי ששיתק את חיינו לחלוטין, במידה מסוימת, עד היום. ואז הגיע הסגר הראשון שוק טוטאלי. אחרית הימים. פיניטו לה קומדיה. מה זה בכלל סגר ואיפה המילה הזו נוצרה? מה עושים איתו? באמת אסור לצאת מהבית? מה זה, מלחמת העולם השלישית? כבוד השוק במקומו מונח, אבל שמח להגיד שהאופי האנושי הסתגלן עזר לנו להבין מהר מאד את הסיטואציה ולעשות התאמות. פתאום כולם התחילו לחשוב במוד "איך הופכים משבר להזדמנות". פתאום, כולם למדו בזום. פתאום, כולם ערכו תמונות ישנות. פתאום כולם הפכו לצלמי סטודיו ביתי או צלמי טבע לנשיונל ג'יאוגרפיק בגינה הציבורית מתחת לבית. וכך פעלתי גם אני. הבוקר הפרטי שלה ה-מיני פרויקט הזה נוצר בעקבות המחשבות על הרוטינה היום יומית שעברנו באותה התקופה. לא עוד שגרה יומית מגוונת וחוויות מלאות בשינויים וריגושים כפי שהיינו רגילים מאז ומעולם. לא עוד עבודה - צילומים - סדנאות - חברים - עריכות - טיולים - צפון - דרום - מזרח - מערב ... קמים בבוקר, מצחצחים שיניים. מכינים קפה. דואגים לכמה מטלות בית. קוראים ספר להפיג את השעמום. זהו. גילוי נאות. זאת לא באמת הייתה השגרה היומית שלנו ובפועל נשארנו פעילים ותזזיתיים מאד גם בסגר. העבודה נשארה עבודה. הסדנאות התחלפו בזומים בלייב. צילומים הפכו לבניית תשתיות ותוכניות לעתיד. הפרויקט הזה הוא פרי הדמיון שלנו בלבד, על איך הבקרים שלנו היו יכולים להיראות אילולא הקוץ ב... האספקט הצילומי הרעיון היה ליצור סיפור ויזואלי של השגרה היומית ה"משעממת" אך בצורה טיפה פחות סטנדרטית ממה שהמחשבה הראשונית הייתה מייצרת. כמה קווים מנחים שליוו אותי בפרויקט צילום בעדשה רחבה מאד, כדי ליצור פורטרט סביבתי שכולל הרבה פרטים מתוך הרקע ואת האוירה הכללית בבית. צילום מלמטה או בזוויות לא שגרתיות. העיוות של העדשה הרחבה רק הוסיף לאפקט שרציתי לייצר והציג את הצילומים בצורה מעניינת יותר. במקרים בהם המיקום לא איפשר לי להגיע לספוט המדויק בעצמי, העמדתי את המצלמה היכן שהתאפשר והצילום עצמו התבצע עם טיימר. הפיכת סדר החשיבות של האובייקטים בתמונה. כלומר, האובייקט הראשי, זה שצפוי שיהיה בפרונט ובפוקוס, הפך להיות האובייקט המשני, מטושטש ברקע. לחלופין, האובייקט המשני, שלרוב נמצא ברקע, הפך להיות המוביל בכל סצינה. צילום עם התאורה הזמינה בלבד - טבעית מבחוץ או מלאכותית בתוך הבית, אך ללא אביזרים או פלאשים. יאללה, מספיק לכתוב. בואו נקפוץ לתמונות. בהמלצת השיננית כי הכביסה לא תכבס את עצמה נס גדול (וטבעוני) יהיה כאן על קפה ו"בחירתו של הטועם" המדריך לטרמפיסט לסיום הפרויקט לקח בסופו של דבר כמה שעות. חשיבה על הרעיון הצילומי בכל סצינה, חיפוש זוויות מעניינות, דיוק קומפוזיציה, בחינת התוצאות... היו אלה כמה שעות נהדרות של עבודה משותפת עם זוגתי מיכל, שכמו תמיד זרמה על השגעונות שלי בצורה נפלאה. סולידי. כיפי. מרענן. משהו שלא הייתי עושה לעולם אם לא הסגר. לא מאחל לאף אחד עוד סגר. כן מאחל לכם שתמיד תהיו יצירתיים, שתמצאו את השפה הצילומית שלכם ושתמיד תהיו בסביבת שותפים נהדרים לדרך. אשמח לשמוע את דעתכם. אם בא לכם לשתף על הפרויקטים שלכם - מוזמנים באהבה. יום נפלא! ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

אלבום פיקאבוק סקירה קצרה + מדריך כיצד להדפיס אלבום בעיצוב אישי דרך האתר של פיקאבוק הקדמה כבר זמן מה שרציתי להכין אלבום מושקע שיסכם את עבודתי לשנת 2020. השת"פ החדש בין פוטוטיפס לחברת פיקאבוק יצר עבורי את ההזדמנות המושלמת לעשות זאת. כחלק מהתנעת השת"פ פיקאבוק פינקו אותנו באלבום מתנה להתרשמות וסקירה. מיד נעניתי למשימה, בחרתי את התמונות הנבחרות מ-2020, עיצבתי את האלבום במערכת ה(כמעט) אוטומטית שלהם (על זה בהמשך) וביצעתי את ההזמנה. האלבום - ההתרשמות האישית שלי לפני כשבוע האלבום הגיע והוא נראה נהדר! הכריכה והעמודים מרגישים עבים ואיכותיים והתמונות נראות מעולה בהדפסה, למרות החששות שהיו לי מהמעבר מ"שולחן העריכה" לדפוס. הגדלת התמונות תמיד מלווה בחשש מפגמים בעריכה ופיקסליזציה, אך באלבום הזה ההדפסה יצאה מעולה ברוב התמונות עם כמה אי דיוקים קטנים בחלק קטן מאד מהתמונות. שני דברים שהבחנתי בהם שסביר מאוד להניח קשורים יותר לעריכה שלי ושלב ההכנה לדפוס מאשר להדפסה של פיקאבוק. עם זאת, כחלק מהסקירה האובייקטיבית - אני מרגישה את הצורך לציין אותם. 1. אזורי ה-היילייטס ב- 2-3 מהתמונות שהיו מראש בהירים מאד וספקולריים (מנצנצים) נראו פחות טוב על הנייר ולכן הייתי מציעה להרגיע מעט את ההיילייטס כשאתם עורכים להדפסה גם אם הם נראים בסדר על המסך. 2. בחלק קטן מהתמונות, הגוון האדום מודגש יותר ממה שהתכוונתי בעיקר באזורי הצללים של גווני העור. גם כאן, כדאי להכיר את "אופי ההדפסה" של פיקאבוק ולהיות זהירים יותר עם הגוונים הכתומים - אדומים. כמו שאמרתי, ככל הנראה שני הדברים האלו קשורים יותר לתנאי העריכה שלי מאשר למכונות ההדפסה של פיקאבוק שעל פי השיחות איתם עובדים עם מכונות מקצועיות מהמדרגה הראשונה, מכונות מכוילות שתמיד יתנו לכם את אותם הצבעים בדיוק בכל הדפסה. אני לא יכולה לומר אותו דבר לגבי הגדרות הצבעוניות של המצלמה, המסך או העריכה שלי שמשתנים תדיר לפי העין. בשורה התחתונה בשורה התחתונה האלבום נראה מרשים ומקצועי וכיף גדול להציג אותו ללקוחות ואורחים שמגיעים להתרשמות. חשוב לציין שזהו אלבום מצוין שמתאים יותר להדפסת צילומים ותמונות מטיולים או אירועים משפחתיים לצד עבודה מקצועית עם לקוחות. ניתן להדפיס אלבומים כאלה גם לחתונה ו/או באירועים חשובים, אך מי שמחפש את רמת ההדפסה המוזיאונית יאלץ לפנות למקומות אחרים. אז אם זה משהו שתמיד רציתם לעשות, במיוחד בתקופת החגים המלאה בטיולים - אני לגמרי ממליצה להכין לעצמכם אלבום מרגש של העבודות שלכם. עיצוב האלבום כל מה שאתם צריכים לדעת על עיצוב אלבום אישי לעבודות הצילום שלכם או לצילומים המשפחתיים שלכם בהמשך המאמר >> שלב ראשון – בחירת התמונות השלב הזה עשוי לקחת מעט זמן ותלוי בכמה אתם מסודרים עם הקבצים שלכם. אני לא, ולכן זה היה השלב שלקח לי הכי הרבה זמן. הכינו לכם תיקייה ובה שימו את כל התמונות שתרצו להכניס לאלבום. שלב שני – ייצוא התמונות מחדש באיכות המתאימה אחרי שהחלטתם אילו תמונות תרצו להדפיס, בחנו מה איכות הקבצים שלכם. האם יש לכם את כל התמונות באיכות גבוהה? או שאתם צריכים לייצא אותן מחדש באיכות להדפסה? איך תדעו אם הקבצים שלכם באיכות טובה להדפסה? פשוט מאוד, המערכת של פיקאבוק תאמר לכם, בכל פעם שאתם מעלים תמונה ובהתאם לגודל הפריסה הרצוי שלה על העמוד המערכת תגיד לכם באחוזים מה איכות התמונה שתתקבל. מוזמנים למאמר המפרט את תהליך הייצוא המומלץ להדפסה ולפייסבוק בתוכנת לייטרום שלב שלישי – בחירת תבנית עיצוב לאלבום זה הזמן להכנס לאתר של פיקאבוק ולהתחיל לעצב את האלבום שלכם >> https://www.picabook.co.il/ בשלב הראשון המערכת תבקש מכם לבחור עיצוב מבין כמה עשרות עיצובים שפיקאבוק יצרו לנוחות המשתמשים. חשוב(!) אם אתם רוצים לעצב את האלבום שלכם מאפס בעיצוב חלק ללא תבנית נושא עברו ללשונית השמאלית – "עיצוב חכם ללא תבנית" ובחרו באופציה האחרונה – ללא רקע. שלב רביעי – בחירת סוג האלבום אחרי שבחרתם את תבנית עיצוב האלבום המערכת תבקש מכם לבחור את סוג האלבום והמימדים שלו, אני בחרתי באלבום פורטרט ובהדפסת יהלום – שהיא ההדפסה הכי איכותית (הדפסה שטוחה על נייר פוטו). שימו לב שלמרות שזה לא מצויין בשום מקום, כל האלבומים הם בעלי כריכה קשה. שלב חמישי – עיצוב האלבום בשלב הבא המערכת תבקש מכם להזין שם לאלבום ותכניס אתכם לתוך תוכנת העיצוב. הדבר הראשון שתרצו לעשות – להעלות את כל התמונות מהתיקיה שהכנתם מבעוד מועד. לאחרי מכן, על מנת להכניס את התמונות לתוך העיצוב, פשוט גוררים את התמונה שאתם רוצים אל תוך המקום המיועד באלבום. כמובן שניתן לשנות את כל הפרמרטים הראשוניים לפי העדפתכם. אם אתם לא יודעים איך לעשות משהו שאתם רוצים לעשות – תמצאו את התשובות למרבית השאלות באזור סרטוני ההדרכה של האתר – אליו ניתן להגיע בלחיצה על האייקון בסרגל הכלים העליון או בלינק הבא: https://www.picabook.co.il/HE-IL/faq-editor.asp#tube יש גם אופציה להכניס טקסט – כאן הרגשתי שמבחר הפונטים באנגלית עשיר יותר לעומת העברית והנושא הזה טעון שיפור. למי שדווקא רוצה טקסט בעברית זה יתרון. אפשר לראות תצוגה מקדימה של עיצוב האלבום - משהו שאני ממליצה בחום לעשות, כי דברים שרואים משם לפעמים לא רואים מכאן. ניתן גם לשתף את העיצוב עם אנשים נוספים כדי לקבל את חוות דעתם לפני ששולחים להדפסה. לאחר מכן יש לכם אופציה לשמור את עיצוב האלבום וכשבאמת סיימתם – ניתן לבצע את ההזמנה ולשלוח את האלבום להדפסה. אם תרצו לקבל את ההנחה של פוטוטיפס להדפסת אלבום בפיקאבוק, מוזמנים לשלוח אלינו מייל ל: contact@phototips.co.il לינק לאתר של פיקאבוק >> https://www.picabook.co.il/ תהנו! :) בר.

​אומרים "פעם שלישית גלידה" קיימת אי בהירות מוחלטת לגבי מקור הביטוי הזה. אחת הסברות אומרת שמקורו בתרגום חופשי (ולא מדויק) של הביטוי באנגלית "Third Time I Scream". ספק אם ביטוי כזה קיים כלל בשפה האנגלית, אבל זה לא ממש מהותי לדיון כאן. מה שכן מהותי הוא שעצם הקיום של הפסטיבל הזה, שהיה מוטל בספק אחרי שני ביטולים רצופים עקב משבר הקורונה, הוא בגדר נס. נס שלגמרי הצדיק את ה"צריחה" ("Scream") העוצמתית שנתתי בכניסה לפארק תמנע, רגע אחרי שטעמתי מה-גלידה המשובחת של יוטבתה, בדרכי אל היעד. השממה של תמנע. לא יותר מ-60 דציבל ועכשיו ברצינות אחרי שתי דחיות שבאו בעקבות הסגרים והקורונה ולמרות אינספור האתגרים שבאו בעקבותיהן, דווקא בניסיון השלישי הפסטיבל קרם עור וגידים. תכלס, היו את כל הסיבות שבעולם שהפסטיבל יתבטל שוב. החשש מעוד סגר, ההנחיות הקפדניות שלא אפשרו התקהלות, המעבר לאמצע השבוע במקום סופ"ש עקב עניינים לוגיסטיים. כמובן, היו עוד עוד המון אתגרים מאחורי הקלעים שלא אכנס אליהם כאן. ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, הוא יצא לדרך בתחילת מרץ. כאן המקום לפרגן בענק ומכל הלב למארגנים והמפיקים של הפסטיבל, החברים בתיירות ערבה. ההתמדה שלהם, רצונם לקיים את הפסטיבל למרות האתגרים ויכולתם להתמודד בצורה יעילה עם כל הקשיים הייתה לא פחות ממעוררת השראה. שאפו! רוצים לשמוע על הפסטיבל הקרוב, Planet ARAVA 4, שיתקיים במרץ 2022? כנסו לקישור הבא: על פארק תמנע והסביבה אין לסת שיכולה להישאר במקום מהמראה המהפנט והעוצמתי של פארק תמנע. גם אם תנסו בכוח להישאר אדישים מול המראות האימתניים של הנופים האלו, שכאילו עשו רילוקיישן הישר ממאדים - לא תצליחו. הדרך לתמנע ארוכה ו(לא) מפותלת עבור צלמים, זהו לוקיישן חלומות, שמומלץ להשקיע בו לפחות כמה ימים. הרים אדומים ולבנים, סלעי ענק, קשתות עצומות, צמחיה מיוחדת, פטריות וברגים שהטבע יצר עבורנו, חיות בר וציפורים, בזריחה, בשקיעה, בלילה וביום. מה לא תמצאו כאן. שקיעה בתמנע שממה אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים? בדרך לעוד סדנא מוצלחת בפסטיבל הפטריה המפורסמת של תמנע כל הלוקיישנים הייחודיים האלו מרוכזים בשטח יחסית קטן, ונגישים באמצעות הרכב או הליכה רגלית ברשת שבילים נוחים למדי. לא סתם חלק גדול מהסדנאות בפסטיבל התקיימו דווקא כאן. הקניון האדום גם קניון האדום היה חלום קטן עבורי ששמח שהגשמתי במהלך הפסטיבל. באחד הבקרים, בהחלטה ספונטנית למדי, יצאנו כמה חברים לטיול צילום עצמאי באזור. חוויה קלילה שהפכה להיות לאחת הכיפיות עבורי בפסטיבל. הקניון האדום - הפתעה נעימה לחובבי הטיולים "אחוות הניקוניסטים" כמה חברים טובים שהצטרפו לסיור עצמאי בקניון האדום: אבי וזארץ, פול בוגופולסקי, רונן רוזנבלט ועופר מולדובן וורטורמה (פנורמה אנכית) המורכבת מ-9 תמונות, שצולמה מתוך הקניון האדום "הר אדם" עופר מתצפת על הקניון האדום האימתני היו עוד מקומות מהממים בהם התקיימו סדנאות בפסטיבל, כמו דיונות סמר ובריכות הפלאמינגו. איני כותב עליהם כי לצערי לא הספקתי להגיע לכולם. על המשתתפים כמו בכל תחום בחיים, הצלחות מקורן בראש ובראשונה באנשים שמייצרים אותן ובמובן הזה הפסטיבל לא היה יוצא דופן. הקלישאה אומרת ש"צריך שניים לטנגו". בעיניי, הפסטיבל הצליח לא רק בזכות המובילים והמארגנים אלא גם בזכות המשתתפים. משתתפי סדנת צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן בערבה הדרומית. כנגד כל הסיכויים, הפסטיבל יצא לדרך מטבע הדברים, תרתי משמע, הפסטיבל משך אליו צלמות וצלמים, חובבים ומקצועיים, שהחיבור לטבע והאוויר הפתוח זורם בעורקיהם. היה שם אוסף אדיר ונדיר של חבר'ה שלא נרתעים מקימה מוקדמת הרבה לפני הזריחה, כאלה שיציאה לשטח ונעליים מלוכלכות היא הדבר הסביר והנכון לעשות, אנשים בעלי תשוקה אמיתית לצילום ורצון לחוות את החיים עד הסוף. "סבלנות משתלמת". צילום: דורי דרויש. את דורי פגשתי במהלך סיבוב לקשתות של תמנע. הוא עמד שם מתחת לקשת המרשימה, עם המצלמה על החצובה. כשניגשתי אליו היה זה בשעת הדמדומים. דורי אמר לי שמכוון לצלם שבילי כוכבים. "אבל תצטרך לחכות כאן כמה שעות עד שיחשיך ועד שתקבל מספיק פריימים כדי לקבל שובלים מרשימים" אמרתי לו. "אל תדאג" הוא ענה, "יש לי את הוויז'ן לתמונה הזו כבר מזמן ויש לי מספיק סבלנות כדי להגשים אותו". רק סיפור אחד מיני רבים המתארים את משתתפי הפסטיבל. שמח שזכיתי לדגמן עבורו. היה יפה לראות את הרבגוניות בקרב המשתתפים. צלמים מתחילים לצד ותיקים, חובבי הנוף לצד חובבי פורטרטים, ניקוניסטים לצד קנוניסטים, סוניסטים ופוג'יסטים (וכמובן הסמארטפוניסטים). טווח הגילאים הרחב גם כן בלט לעין, עם צלמים צעירים מאד לצד צלמים צעירים ברוחם אבל עם ותק. כולם מתלהבים ביחד מכל אלומת אור השמש ומכל ציפור מצייצת. כולם מתבוננים, לומדים, מקליקים. כולם מרוכזים ביצירת הזכרונות הצילומיים מהחוויה המיוחדת של אותו הרגע. שמי תמנע בלילה. תמונה שזכתה בפרס הגראנד פרי של הפסטיבל צילום: פול בוגופולסקי זריחה בקשתות תמנע. התמונה הזוכה בקטגוריית צילומי נוף. צילום: אסף סופרין השועלי של ליאורה. מקום שני בקטגוריית צילום בעלי חיים צילום: ליאורה לוין "התמונות הזוכות בפלאנט ערבה ה-3" כתבה במאקו עם עוד תמונות נהדרות של משתתפי הפסטיבל על הסדנאות מארגני הפסטיבל השקיעו מאוד גם השנה ודאגו למלא את הלו"ז בסדנאות מיוחדות של הצלמים המובילים בתחומם בארץ. צילומי נוף, ציפורים, כוכבים, חשיפות ארוכות בלילה עם רקדני אש, צילום סוסים, מאקרו, פורטרטים, פוטותרפיה ועוד. היו גם כמה הרצאות מעניינות באולם סגור למי שרצה לקחת אתנחתא מהעשייה הצילומית באוויר הפתוח. התכניה של פסטיבל "פלאנט ערבה" 3 גיוון הנושאים בסדנאות היה רחב, כך שכל אחד יכול היה למצוא לעצמו את הנישה האהובה עליו. יתרה מכך, נושאי הצילום הרבים איפשרו לצלמים לאתגר את עצמם ולהתנסות בתחומים חדשים, שלאו דווקא נמצאים בלב העשייה היום-יומית שלהם. כבר עכשיו החלה ההרשמה לפסטיבל פלאנט ערבה 4 שיתקיים במהלך מרץ 2022. מילה ממני (ולא, אין לי שום אחוזים בפסטיבל) - כדאי לשריין מקום כבר עכשיו. כל הפרטים כאן בקישור. הסיפור האישי שלי שנה שעברה השתתפתי בפסטיבל כמשתתף מן המניין, ב"אינקוגניטו" מוד. רציתי לנוח מכל העשייה של אותה התקופה, ולהתמקד נטו בצילום ולימוד מחברים מובילים למקצוע. מוזמנים לקרוא במאמר הזה את החוויה האישית שלי מפסטיבל פלאנט ערבה השני. השנה סגרתי מעגל וחזרתי לפסטיבל כחבר בצוות ההדרכה, לצד כמה מהמנטורים המובילים בארץ, חברים וצלמים נפלאים ומוכשרים. היה זה כבוד עצום עבורי לקחת חלק ושמחתי מאד לתרום את חלקי להצלחת הפסטיבל. צילום חשיפות ארוכות (וקצרות) עם רקדני אש. מתוך אחת הסדנאות שהובלתי בפסטיבל. ריקוד ואש: יוגב סעדה בזמנו, כאשר נעניתי לפניה להדריך בפסטיבל, היו לי כמה וכמה חששות, בטח לאור העובדה שאני תמיד שואף לבצע את עבודתי ברמה הגבוהה ביותר ובעיניי אין מקום לעגל פינות. למשל, ההכרות שלי עם השטח לא הייתה מעמיקה מספיק, התכנים של הסדנאות היו צריכות לעבור התאמות לשטח הערבה, בחלק מהסדנאות היו מעורבים עוד אנשים שמעולם לא הכרתי... צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן, בניהולן של אפרת חן שיפנבאואר ודיאנה זלדינג יש דרך אחת להתמודד עם החששות והאתגרים שאני מאמין בה מאד. חברת נייקי אמרה זאת הכי טוב ואני מיישם את הסלוגן שלהם על בסיס יומי. Just Do It תירוצים שמירוצים - אם רוצים שמשהו יקרה ויצליח, פשוט תעשו אותו. תחשבו מראש מה הפערים, איך להתמודד איתם, ,תכננו את הפעולות שנדרשות לגשר עליהם, ופשוט תפעלו. כך עשיתי. נסעתי יומיים לפני תחילת הפסטיבל לחקור את השטח. דיברתי זמן רב לפני הפסטיבל עם כל האנשים הרלוונטיים ויחד בנינו את התכנית לכל הסדנאות. ביקרתי בכל הלוקיישנים באותן השעות שהסדנאות היו צפויות להתקיים ודייקתי את המסרים שרציתי להעביר למשתתפים. מתוך סשן מקדים לסדנת צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן, בניהולן של אפרת חן שיפנבאואר ודיאנה זלדינג היו גם בלת"מים במהלך הפסטיבל שנפתרו בצורה זריזה ויעילה בעזרתם האדיבה של מארגני הפסטיבל. על הדרך, זכיתי בזמן איכות משלי, שלא הזדמן לי כבר הרבה זמן. התמקדתי בצילומים האישיים שלי וזכיתי בכמה שעות טובות של נחת בלב ובנשמה. בסופו של דבר העברתי 4 סדנאות שבעיניי היו מעניינות ומוצלחות. שתי סדנאות של חשיפות ארוכות עם רקדני אש, אחת באגם תמנע והשניה בעמודי שלמה, סדנת צילום פורטרטים בנוף מדברי בעמודי שלמה ו-סדנת צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן המקסימה. צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן, בניהולן של אפרת חן שיפנבאואר ודיאנה זלדינג בנוסף העברתי גם הרצאה אחת, "סוף עריכה - במצלמה תחילה" על החיבור בין עולמות הצילום והעריכה. צילום פורטרטים בעמודי שלמה. מודלית: ג'ניה וורבורג צילום סוסים בתנועה בחוות עין רדיאן, בניהולן של אפרת חן שיפנבאואר ודיאנה זלדינג חשיפות ארוכות עם רקדנית אש בעמודי שלמה אמנית האש: מוריאל אביטל לסיום לסיכום, כל מה שאוכל להגיד זה - תודה ענקית לכל המעורבים בארגון הפסטיבל! מיכאל אליגולשווילי ודויד אזולאי המפיקים, ליטל שמואלי וליזט סבג, נציגות תיירות ערבה, המדריכים, המשתתפים ועוד עשרות אנשים שלקחו חלק, עזרו ותמכו. תודה מיוחדת לכל החברים בקהילת הצילום הנפלאה שלנו, פוטוטיפס, שהפגינו נוכחות מכובדת בפסטיבל ולקחו חלק בפעילויות הרבות. עבורי, המפגש איתם בהחלט שדרג את החוויה. כמובן, החברים הקרובים, המשפחה, ומיכלי האהובה - תודה שאתם שם עבורי, תמיד. שלכם, ויקטור. פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

"האם הצלם הולך יחף?" שאלה שאני שואל את עצמי הרבה. הקדמה "היו יצירתיים". "חשבו מחוץ לקופסא". "חפשו את הזווית הייחודית והאומנותית שלכם". כמה מהאמירות השכיחות שתשמעו אותי אומר לעיתים קרובות בסדנאות והטיולים שאני מנחה. רצים קדימה לעבר הסמטאות הירושלמיות הנה עוד מסר חשוב שיעזור לכם לקבל תמונות לפנתיאון. "לפני שאתם יוצאים לשטח, תחשבו על וויז'ן צילומי מסוים או מסר שתרצו להעביר לצופה, תחשבו איך לממש אותו ובאילו כלים ואז צאו לשטח לצלם את החזון. תתמקדו אך ורק בו ואף תוותרו על פריימים אחרים שלא מותאמים לחזון. ככה תהיו ממוקדים יותר ואני מבטיח שתזכו בתוצאות הרבה יותר מרשימות ומדויקות". "רגע רגע רגע" אני חושב לעצמי, "המסרים האלה חשובים לאין שיעור, הרבה יותר מאשר ללמד לצלם בצמצם כזה או אחר". ואז מגיעה השאלה המהותית באמת. "בעודי מלמד ומשתף את המסרים החשובים, האם אני מיישם את התורה של עצמי? האם אני באמת עומד מאחורי כל מה שאני אומר? האם הצלם שבי הולך יחף?" כל פעם שהתהיות הללו מציפות אותי, וזה קורה לא מעט, אני מחליט לקחת פסק זמן קצר מהעשייה היום יומית ולהתבונן פנימה. יכול להודות בפניכם שזהו תהליך לא פשוט שכל פעם גורם לי לפקפק בעצמי ובעשייה שלי. אבל, אני גם שמח לגלות כל פעם מחדש שהתהליך הזה חיוני כדי לצמוח וחשבון הנפש המאתגר הזה תמיד מניב פירות טעימים במיוחד. גם הפעם, אחרי סיור נוסף שהדרכתי בעיר העתיקה של ירושלים, יעד תרבותי מטריף וססגוני, החלטתי לאתגר את עצמי בניסיון ליצור משהו שונה מכל דבר אחר שאי פעם עשיתי. לא עוד תמונה של כומר מזוקן בתוך סמטה חשוכה. לא עוד סילואט מוקפד על רקע סמטה בהירה. משהו שונה. תמונת סילואט טיפוסית באחת הסמטאות המוכרות בירושלים העתיקה. אוהב מאד את התמונה, אבל בסשן הזה רציתי לאתגר את עצמי וליצור משהו שונה. תמשיכו לקרוא. חיפוש אחר הרעיון לאחרונה מצאתי את עצמי מתעניין בסגנון ה- Fine Art - גישה בצילום שמקדשת מינימליזם, מדגישה את הסיפור המרכזי בעזרת הרבה מרווחים ושטחים מתים (Negative Space), מלאה בתצורות אור מעניינות ואבסטרקטית. עד היום זה התבטא אצלי בצילומים בחשיפה מאד ארוכה, למשל בנמל תל אביב שעשיתי לפני כמה זמן, אחרי עוד מפגש מוצלח של פוטוטיפס. רידינג בנמל תל אביב ביום סגרירי. טכניקת Fine Art שמאד הדליקה אותי לאחרונה. "אבל איך אפשר ליישם את הגישה הזו בסמטאות ירושלים העתיקה?" המוח תקף את הרעיון. "הרי חשיפות ארוכות מדי יעלימו לחלוטין את כל הפרטים!" ואז חשבתי על מהות הצילום - ציור באור דמויות בעיר העתיקה עמדתי שם בכניסה לשוק של הרובע המוסלמי, התבוננתי במתרחש ולמדתי את הסיטואציה. שמתי לב שהסמטאות מלאות במגוון מרקמים מחוספסים - הרצפה הבנויה מאבנים העתיקות, החנויות הצבעוניות, תצורות האורות והצלליות, האנשים. "מה אם פשוט אתחיל לצייר עם המרקמים האלה על גבי החיישן שלי?" ואז - התחלתי לצייר. מחזון למימוש - ציור באור בסמטאות העיר ברגע שהחזון התגבש, הכלים הנדרשים למימושו הפכו לברורים מאד. לפני הכל, החלטתי שאתמקד בעדשה אחת בלבד. רציתי ללכת על צילום סביבתי יותר הכולל מגוון רחב של מידע ופרטים מהרחוב. לא הייתה מועמדת טובה יותר מאשר ה-Nikkor 14-30 F/4 החדשה שלי, שתואמת ל Z Mount של הניקון Z7ii. על מנת ליצור תחושה של ציור אצל הצופה, הבנתי שאני צריך לעשות בדיוק את זה - לצייר. איך מציירים באור? משתמשים באור ותצורות שלו כמכחול ומצלמים במהירות תריס איטית יחסית. דמויות בעיר איטית מספיק כדי ליצור תחושה של מריחה קלה וציור אך גם מהירה מספיק כדי עדיין לשמר את הקונטקסט של המקום. ומכאן - יצאתי לשחק. שלב הצילום התמקדתי באור, באנשים והשילוב ביניהם. סילואטים על רקע סמטה מוארת. אנשים בתוך אלומות אור מעניינות. עוברי אורח בין החנויות הססגוניות של השוק. סילואט אנושי על רקע סמטה מוארת. קצת דומה לצילום הקלאסי, אך גם קצת שונה זה דומה מאד לצילומים ה"קלאסיים" שתמיד יצרתי בעיר הקודש, אבל המימוש שונה. מהירות תריס איטית, תמונות ללא פוקוס ברור, סוג של ציור אימפרסיוניסטי. הצילום התבצע עם המצלמה בתנועה - ימינה - שמאלה, למטה - למעלה. סובבתי אותה, עשיתי זום אין זום אאוט, השתוללתי עם המכחול. כל זה תוך כדי הצילום. ניסיתי לשמור על כיווני תנועה אחידים ולהיות מדויק בתנועות שלי כדי בכל זאת ליצור משהו שהעין האנושית תוכל להכיל. לא סתם להשתגע עם תנועות רנדומליות. הגדרות ניסיתי להמנע כאן מלדבר על הגדרות, כי הרעיון הוא להדגיש את המסר האומנותי. אבל אני יודע שבכל זאת תשאלו, אז רק כמה מילים על הנושא הזה. המפתח עבורי היה מהירות תריס איטית, בין 1/20 עד ל 1/6 השניה. הערך המדויק נמצא בניסוי וטעייה, בהתאם לאופי ומהירות התנועה שלי ושל הסביבה. נזירה באחת הסמטאות המוכרות בעיר העתיקה The Holy Trinity אותה סמטה, יום אחר, וייב אחר, תאורה אחרת, מימוש אחר הצמצם היה סגור למדי כדי לאזן את האור הרב שנכנס למצלמה בעקבות מהירות התריס האיטית. עומק השדה כאן לא היה רלוונטי, הרי כל הפריימים גם ככה ללא פוקוס ברור. עבדתי עם צמצם בין F/8 עד F/18, כתלות בכמות האור בכל סיטואציה. איזו - קל, נמוך ככל האפשר, בין 64 ל 125. הפוקוס חושב על נקודה קונטרסטית שרירותית בסצינה, העיקר שהמצלמה תצלם. שוב, לא הייתה כאן חשיבות לפוקוס בתמונות שכאלה. עוד תוצאות מהמיני פרויקט הזה משתף איתכם עוד כמה מהתוצאות הבולטות שאהבתי במיוחד. אלומות אור עובדות מצוין תמיד, גם בצילום בחשיפות מעט ארוכות יותר מהרגיל זום אין על הדמות תוך כדי החשיפה כל אדם כוכב. שילוב של צמצם סגור עם מקור אור נקודתי גורם לתופעה המדליקה הזו. אפילו כתבתי מאמר על איך לקבל תצורת כוכב בצילומים שלנו אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות. האם אהבתם את התמונות? האם תרצו ליישם טכניקה כזו בעצמכם? האם יש לכם שאלות כלשהן? אני כאן עבורכם, בכל דבר שתצטרכו, תמיד. שלכם, ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

צילום רחוב ותרבויות הוא אחד הז'אנרים הפופולריים בצילום המודרני. זה נגיש וזמין, כי כולנו נמצאים בשלב זה או אחר של המציאות בסביבה אורבנית. זה כיף, כי יש אינספור התרחשויות מעניינות ומפתיעות וכל סשן יראה אחרת מקודמו. זה מאתגר, כי נדרש ידע ותכנון לקבלת הפריים המנצח לצד קלילות וזריזות בביצוע ובמחשבה. במאמר הזה החלטתי לשתף איתכם כמה מהטיפים הבולטים בצילום רחוב ותרבויות, טיפים שאני עצמי מיישם כל פעם שאני יוצא לשטח. זה ממש לא הכל, אבל צריך להשאיר מקום לעוד מאמרים בהמשך, לא? אז בלי חפירות יתר - בואו נתחיל! ​פוטו טיפ מס' 1 - כבדו את המקום והאנשים "ואהבת לרעך כמוך" הרבה לפני שאנחנו צלמים ואמנים - אנחנו אנשים. לכולנו יש את הדרך בה אנחנו אוהבים שהסביבה והחברים שלנו ינהגו בנו - במפגשים חברתיים, במרחבים הפתוחים, בעבודה, בבית. דמיינו רגע את עצמכם במשרד שלכם או בפיקניק בפארק עם המשפחה. עכשיו דמיינו חבורה של משוגעים עם מצלמות שנעמדת מולכם ומתחילה לצלם בלי בושה. לא נעים, הא? סדנת צילום ברחובות תל אביב. כבדו את המצולמים, דברו איתם, חייכו אליהם - זה כל כך ישתלם לכם. לא משנה לאן תגיעו ומי תפגשו בדרך, שוק הומה בצפון הודו, כפר באתיופיה או העיר העתיקה בירושלים - תמיד תנהגו בכבוד ובנועם כלפי הסביבה. חייכו, דברו עם האנשים, הפגינו מקצועיות. הראו לסביבה שאתם מהסוג הזה של אורחים שמכבדים את בעלי המקום. זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות מבחינה אנושית וללא ספק זה ישפר את הסיכויים שלכם לקבל פריים מנצח. טיפ מובן מאליו, אך כל כך לא מובן מאליו. הנזיר האתיופי בקרבת כנסיית הקבר בירושלים. לרוב, אינו אוהב שמצלמים אותו ומסמן עם היד והראש "לא לא לא, לא מצלם". שיחה נעימה, פתיחות, חיוך - יעשו את העבודה סיפור אמיתי. הגענו לסדנת צילום מגניבה בעכו, יחד עם הצלם גלעד בן שץ. רק נכנסנו לשוק ומיד כל הצלמים שלפו את המצלמות והתחילו "להרביץ". מוכר הדגים לא אהב את הסיפור בלשון המעטה והחליט לגרש אותנו בצורה מאד נחושה. גלעד שהיה רחוק מאיתנו באותו הרגע מיד זיהה את הסוגיה ורץ לעברנו לסדר את הבלאגן. כמה מילים, חיוכים והסבר קצר ש"אנחנו בקורס צילום ולא ממס הכנסה" עשו את העבודה. הבחור התישב בנחת, הדליק את הנרגילה ונתן לקבוצה לצלם בנחת. פוטו טיפ מס' 2 - למדו את הסביבה לפני שמצלמים המשך ישיר לטיפ הקודם. לא פעם אני רואה צלמים מגיעים ללוקיישן מרתק וישר מרימים מצלמה ומתחילים לירות. רגע! עצרו! מה עם סקירה של הלוקיישן? מה עם לימוד והבנה של האופי שלו? מה עם התבוננות באנשים ויצירת החיבור איתם? ברגע ההגעה למקום, דחו את הסיפוקים והשאירו את המצלמה בתיק. הסתובבו בין ההתרחשויות השונות, בחנו את הסביבה, שימו לב לאור, לאנשים. חשבו על הוויז'ן שלכם ותזקקו לעצמכם כמה נושאים שבא לכם להתמקד בהם. חפשו מקומות לעמוד בהם שיהיו נוחים לצילום מצד אחד ומעניינים מצד שני. אחת הפינות המוכרות בעכו העתיקה, ה"מקדש" לקופצים האמיצים מחומות העיר ישר לתוך המים העמוקים. אם הגעתם בפעם הראשונה לעיר, כדאי לעשות סיבוב ולחפש את הספוטים הכי מרשימים לצילום. אחרי כמה דקות שוטטות, כמה חיוכים שתפזרו ומילים לבביות שתזרקו למקומיים, כבר לא תהיו "הגרינגו המעצבן הזה שבא לדחוף את המצלמה לכל מקום" אלא "צלם התרבויות המקצועי הזה וסחבק שבא לי לשתף איתו פעולה". בשוק "טאזה בזאר" בבאקו, אזרבייג'ן אלו שני האלמנטים האנושיים הכי מהותיים בצילום תרבויות, וכדי להצליח חייבים להתחיל מהם. מכאן - נמשיך לאלמנטים היותר צילומיים. פוטו טיפ מס' 3 - התמקדו ביצירת סיפור "אני אוהב לצלם הכל, מצלם את מה שיש" אמר לי פעם צלם חובב חביב באחת הסדנאות. זה אולי נחמד להיות במוד תיעוד. לירות, לצלם, לחזור הביתה עם 1000 תמונות ולקוות שיש כמה פריימים "וואללה, יצא לי לא רע". הרבה יותר נכון בעיניי ליצור "יש מאין" את הסיפור הצילומי, לחשוב עליו מראש ולממש אותו בשטח. למשל, "בא לי לצלם נזירה בתוך אלומת אור עוצמתית". או "הפעם, אספר את הסיפור של המקום דרך הפרטים הקטנים". דמות בסמטא ירושלמית, בדרך קצת אחרת, בעיניי - יצירתית יותר. אפילו כתבתי מאמר שלם על הסשן הזה בה תיארתי את המחשבה שלי מאחורי סדרת התמונות הזו והדרך לקבל אותן. עוד תמונה ירושלמית, אבל הסיפור אחר לגמרי. בתקופת הסגרים של הקורונה, רחובות העיר השתתקו לחלוטין. לא תיירים, לא רוכלים, רק חתולים. אחרי בניית הוויז'ן, תראו בבהירות רבה יותר את הכלים הנדרשים כדי לממש אותו. איפה לעמוד, איזה אור לחפש, איזה עדשות והגדרות מתאימות וכו'. פוטו טיפ מס' 4 - ביחרו בעדשה אחת רציתם לצלם פורטרטים סביבתיים עם הרבה פרטים? עדשה רחבה סטייל 24-70 מ"מ, 35 מ"מ prime או אפילו עדשות אקסטרא רחבות זה מה שתצטרכו. בא לכם להתמקד בפרטים? 70-200 תהיה מושלמת עבורכם. ואם ב-prime עסקינן, אפשר גם 85 מ"מ קבועה. סיטואציה טיפוסית ברחובות באקו, בירת אזרבייג'ן. חבורה של צעירים חסרי מנוח בהתלהבות יתרה סביב משחק השש בש שלהם. פורטרט סביבתי הכולל הרבה פרטים שמספרים את הסיפור השלם. עדשת 15-30 מ"מ. לעיתים, הפרטים הקטנים מספרים סיפור אף יותר חזק מהפריים המלא. צולם בתקריב עם עדשת 70-200 מ"מ. כל האפשרויות פתוחות בפניכם, אבל עדיף להתמקד. על הדרך תרוויחו עוד אלמנט חשוב בצילום רחוב ותרבויות - קלילות. צלם מקצועי במקרה הזה הוא * לא * מי שהולך עם שני גופים, מגוון עדשות, תיק צילום וחצובה. מצלמה אחת, עדשה אחת. זה כל מה שצריך. מה גם, ככה אתם לא מאיימים על הסביבה והאנשים יחששו פחות כשתצלמו אותם. צפת הקסומה בצהרי היום. הגעתי עם עדשת 70-200 בלבד כדי להתמקד בצילומי תקריב "הדוקים" המתמקדים בסיפור אחד עוצמתי. פוטו טיפ מס' 5 - התאימו את התאורה לסיפור האור הוא חומר הגלם איתו אנחנו עובדים וחושב שהוא יהיה האיכותי ביותר שאפשר. הרבה צלמים מדברים על אור רך כאור הטוב ביותר, כי (אני מצטט) "סמוך עליי, זה הכי טוב". הם גם ממליצים להימנע מאור קשה. האמנם? אין חיה כזו - "האור הטוב ביותר" . יש "אור שמתאים לסיטואציה והרעיון הצילומי". אור קשה וחזק יצור הרבה צלליות לצד אזורים שטופי אור, מה שיוסיף לתחושה הדרמטית לתמונות. ניתן לשלב אותו בסיפורים בעלי אופי עוצמתי יותר שיוסיפו מתח לצופה. סצינות עם מרקמים ותבניות גם כן משתלבות נהדר עם אור קשה. זוכרים, דיברנו על אלומות אור חזקות בתוך סמטאות? קלאסי להשתמש כאן באור קשה. אלומת אור חזקה במיוחד, בכניסה לכנסיית הקבר בירושלים תאורה חזקה המגיעה מאחור מוסיפה המון דרמה לפריים מצד שני יש את האור הרך, שמתאים יותר לסיפורים עדינים ורגועים. למשל, פורטרטים בעלי אופי אישי מצטלמים מעולה בתאורה רכה. גם תמונה של סמטא אבודה יכולה להעניק תחושת רוגע לצופה, בניגוד למתח שמגיע עם התאורה הקשה. תמונה צפתית טיפוסית, שמציגה את הרוך של סמטאות העיר הקסומה פורטרט אישי של ירקן בשוק של באקו. רוצים לנחש במה הוא סוחר? נזיר בכנסיה האתיופית בעיר העתיקה של ירושלים. האור הרך מייצר תחושה רגוע במיוחד. יותר אישי מזה אי אפשר. ואם נסכם את הנקודה - תחשבו מהו האופי של הסיפור שתרצו לספר, והתאימו את האור אליו. ותצלמו אך ורק באור רך כי "סמכו עליי, זה הכי טוב". טוב נו, לא באמת. To Meow Or Not To Meow? That Is The Question. יש לי משהו עם חתולים, הא? סמטאות עכו העתיקה פוטו טיפ מס' 6 - סבלנות צילומית מניח שכבר שמעתם אותי אומר את המושג הזה. "איזה פוקס היה לך!" - אמר ישראל ישראלי, הצלם הדגול בעל המצלמה עם הכי הרבה פיקסלים בעולם. "איך היא תופסת תמיד את הרגעים המיוחדים האלה? בחיים לא יצא לי ככה! צריך הרבה מזל!" - התרעמה שלומית שלומיאלי על הפריים המוצלח של חברתה. מזדהים? אז לא פוקס, לא מזל ולא נעליים. סבלנות צילומית נדיר שהצלם נמצא בדיוק ברגע הנכון, בהתרחשות הנכונה, בהבנה הנכונה של הסצינה ובהגדרות הנכונות, שולף את המצלמה ופשוט מצלם פריים מועמד לפוליצר. זה קורה, אבל לעיתים מאד רחוקות. תמונות הרחוב המוצלחות ביותר נוצרות לרוב מתוך הרבה ציפיה, הכנה וסבלנות. הרבה אנשים עברו כאן בסמטא. תיירים בלבוש צבעוני. רוכלים בשוק עם עגלות. צלמים. אבל המתנה של חצי שעה בסצינה הזו והציפיה לפריים המנצח השתלמה בסופו של דבר. בהתאם לטיפים הקודמים, למדו את הסיטואציה, חשבו על הסיפור שתרצו לספר, התמקמו בסצינה, הכינו את עצמכם מבחינת הקומפוזיציה, החשיפה וההגדרות וכו'. ועכשיו, התעזרו בסבלנות. אתם במארב. צילום פאנינג ברוטשילד. הרבה המתנה, סבלנות ומספר ניסיונות רב הביאו לפריים הבא. שילוב התנועה בשני הכיוונים משדרג משמעותית את הפריים. למאמר מלא בבלוג שלנו על צילום פאנינג חכו לדמות המתאימה שתעבור בדיוק איפה שרציתם, המתינו לתנוחה המרשימה ביותר שלה, למבט הכי עוצמתי... וגם אם אין התרחשות שהיא לטעמכם, המתינו עוד. 5 דקות. 10 דקות. אם זה מספיק שווה את זה, אפילו שעה. בסוף זה יקרה . ילדה מקסימה עם גיטרה בסמטאות צפת לסיכום כבדו את המקום אליו הגעתם. למדו את הסביבה לפני שמצלמים. התמקדו ביצירת הסיפור. ביחרו בעדשה אחת. התאימו את התאורה לסיפור. תנו לסבלנות הצילומים להוביל אתכם לעבר ההצלחה. כמה פשוט, ככה נכון. מבטיח שהפעולות האלה יעלו את רמת התוצרים שלכם פלאים! נתראה במאמר הבא. שיהיה לכם אחלה! ויקטור. קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין | סדנת צילום תרבויות בירושלים

פרולוג (כן, יש מילה כזו, זאת לא רק התפלצפות ספרותית). לאחרונה יצא לי לקבל הרבה פניות עם בקשות להסברים איך מצלמים בהופעות חיות. איזה ISO לשים? עם איזו עדשה לעבוד? איך להתפקס בתנאי תאורה מוגבלים?... אז החלטתי לכתוב את המאמר הזה, שמרכז את הטיפים וההמלצות שלי לצילום הופעות, הרבה מעבר לסוגיית הצמצם וסוג העדשה. כל אלו מכם שאוהבים את שני העולמות המרתקים האלה, מוזיקה וצילום – המאמר הזה עבורכם. אורית "טיטי" שחף מלהקת היהודים Nikon D750, Nikkor 70-200 F/4 @ F/4, 70mm 1/320sec, ISO1250 חשוב לי להבהיר שבכתבה אני מתייחס לשיטות עבודה וטכניקות שונות שמצאתי שעובדות היטב עבורי על מנת לקבל את התוצאה בה אני מעוניין. אין זה אומר שזאת הדרך היחידה. כל צלם והסגנון האומנותי שלו, שיטות העבודה והטכניקות הייחודיות שלו. עם זאת, הכתבה הזו יכולה להוות נקודות פתיחה טובה לצלמים מתחילים, ממנה תוכלו לפתח את הסגנון הייחודי והרגלים משלכם. כמובן, גם הצלמים הממולחים מבינכם עלולים לחדש משהו או לבסס עוד יותר את מה שאתם כבר יודעים. כדי לעשות קצת סדר בבלאגן, הכתבה מחולקת למספר מקטעים, כל אחד מדבר על היבט אחר בצילום הופעות: מבוא הציוד הטכניקות השונות ההיבט האומנותי ההיבט האנושי עריכת התמונות אז בואו נתחיל... מבוא לטעמי, אחד האתגרים הגדולים ביותר בצילום הופעות הינו האור, או יותר נכון, היעדר האור. גם במועדונים הרציניים והגדולים יותר בסקייל הישראלי (סטייל רידינג, בארבי, וכו'), בעלי מערכות תאורה מאובזרות ומתוחכמת, האור אינו מספק (בטח לא בהשוואה לצילום טבע באור יום, למשל) ונדרשת מיומנות רבה לעבוד נכון עם התאורה הקיימת. בנוסף לכמות האור הקטנה יחסית, התאורה בהופעות מתחלפת בקצב מסחרר, גם בעוצמה, גם בצבע וגם בכיוון. נוסיף למשוואה גם את העובדה שלא לכולנו יש את המזל והיכולת לצלם במקומות כאלה, וחלקנו מתחילים את קריירת צילום ההופעות בפאבים קטנים וחשוכים, כך שהאתגר רק גדל. אחד האתגרים הגדולים בצילום הופעות הוא היעדר האור Nikon D750, Nikkor 70-200F/4 @ F/4, 70mm 1/320sec, ISO1250 כמובן, האתגר לא מסתיים כאן. איך ליצור פריים אומנותי שהאמן באמת יאהב ואף ישתמש בו לפרסום או פוסטר? איך הקהל נכנס לתמונה (ליטרלי, ולא רק...)? איך אנחנו מתמודדים עם מגבלות הציוד שברשותנו? ומה אם הבטיחו לי תשלום סמלי, ובפועל אמרו שאשלם על הבירה שלי בעצמי? ומה לגבי זכויות יוצרים על התמונות? ואיך אני משיג אישור כניסה לצלם הופעה של הפו פייטרז??? אפשר לשאול כאן עוד אינסוף שאלות שממחישות את מגוון האתגרים בהם צריך לעמוד צלם הופעות ממולח. הסוגיות האחרונות שהעליתי (זכויות יוצרים, אישורים, וכו'), אינן קשורות לצילום עצמו, ולכן לא אדבר עליהן בכתבה זו. הן לקוחות מהעולם של הגדולים ביותר, ולפני שמגיעים אליו, כדאי מאד שנכיר טוב טוב את האתגרים הבסיסיים יותר. במאמר זה אני מניח הנחה סבירה בעולם שלנו, שאתם כבר בהופעה, מרצון טוב שלכם ושל המצולמים, וכל סוגיה שאינה קשורה לצילום עצמו לא רלוונטית בשלב זה. ועכשיו... עכשיו באמת מתחילים :) הציוד הנדרש מצלמה אומרים שהמצלמה הכי טובה היא המצלמה שיש לכם באותו הרגע. אז עם כל הכבוד לאמירה הזו, כנראה שאם יש לכם רק סמארטפון בכיס, תוכלו לצלם כמה תמונות נחמדות, אך לא תצאו עם תמונות אפיות מהמופע, גם לא עם אייפון החדש ביותר. אישית, אני יותר מתחבר למשפט האומר שהדבר הכי חשוב במצלמה זה הבן אדם העומד מאחוריה, אתם, הצלמים. נכון, מצלמות חדשות יותר ו/או בעלות חיישן גדול יותר יתמודדו טוב יותר עם ISO גבוה הנדרש בהופעות (אפרט על כך בהמשך). אבל, אם אתם יודעים מה אתם עושים, כל מצלמת DSLR או מירורלס תעשה את העבודה ותספק תמונות נהדרות. תמיד אפשר להשקיע יותר, אבל זה כבר עניין של תקציב, אליו אני לא נכנס. מוקי בהופעה בפסטיבל הBOOM BOX צילום: ליהי מרקוביץ התחילו לצלם עם המצלמה שיש לכם כיום. למדו, השתפרו. הבינו מה המגבלות של הציוד שלכם, הכירו מהו הרעש הדיגיטלי הנסבל מבחינתכם (ובעיקר, הבלתי נסבל), הגיעו למצב של מיצוי יכולות המצלמה שיש לכם ורק אז חשבו על לכוון גבוה יותר. אתם כבר שם? מעולה! מגוון המצלמות המתאימות לצילום הופעות הולך וגדל בימינו ככל שהטכנולוגיות של החיישנים מתקדמות וביצועי ה-ISO נהיים טובים יותר. לא אמליץ כאן על דגמים ספציפיים, שכן, זאת אינה מהות המאמר. אעיד רק על המצלמה הישנה שלי, הניקון D750 שבעיניי היא אחת ההצלחות המדהימות של העשור האחרון, עבור ניקון בפרט ועולם הצילום בכלל. וכמובן, גם הרכישה האחרונה, הניקון Z7ii המפלצתית שמביאה תוצאות פשוט נהדרות. זה הצלם ולא המצלמה. כל מצלמה ברמת מתחילים ומעלה תעשה את העבודה אם אתם יודעים מה אתם עושים. Nikon D750, Nikkor 70-200 F/4 @ F/4, 100mm 1/250sec, ISO1600 עדשות כל עדשה עם מפתח צמצם כמה שיותר גבוה (מספרי f נמוכים) יכולה להתאים לצילום הופעות. ה"לחם והחמאה" של עולם צילום ההופעות הוא שתי עדשות קלאסיות: 24-70 ו-70-200, שתיהן עם מפתח צמצם מקסימלי של f/2.8 (או המקבילות שלהן בחיישן קרופ). הן מאפשרות הרבה גמישות בכל הנוגע לזום, ומפתח הצמצם שלהם מספיק גדול כדי לאפשר להרבה אור להיכנס לעדשה. עדשות prime (אורך מוקד קבוע) גם כן מומלצות, בגלל האופטיקה המעולה שלהן (לרוב, איכותית יותר מעדשות הזום) ומפתח הצמצם הרחב. ממליץ בחום על 50mm f/1.8 שהיא בחירה מעולה, והמחיר שלה נמוך יחסית, גם בניקון וגם בקנון. אגב, היא תתאים גם למצלמת קרופ, רק שתצטרכו לעמוד קצת יותר רחוק ע"מ לתפוס את אותו הפריים (אורך המוקד האפקטיבי הוא כ-75ממ). המגבלה של העדשות האלה היא... ניחשתם נכון! אורך המוקד הקבוע. תצטרכו לעשות "זום עם הרגליים". מה שחשוב שתזכרו, כמו שכתבתי על המצלמה, תתחילו עם סט העדשות שיש לכם, ואם וכאשר תראו שהעדשה היא זו שמגבילה אתכם, תתקדמו למוצרים איכותיים יותר. החבילה הקלאסית, מעולה לצילום הופעות. עדשות 24-70 ו- 70-200. פלאש לא נשתמשים בפלאש בהופעות חיות. נקודה. הסיבה העיקרית לכך היא שהפלאש מייצר תאורה לבנה אחידה, שמתנגשת עם התאורה הטבעית של המקום והורסת את הוייב האמיתי מההופעה. מעבר לכך, הבזקי הפלאש מפריעים הן למופיעים והן לקהל, ואתם לא רוצים להיות "הצלם המעצבן הזה". סיבה נוספת נגד שימוש בפלאש – עשן בהופעות. הפלאש יאיר את העשן שממש קרוב אליכם, ולא את האובייקטים הרצויים, וזה אף פעם לא נראה טוב. ניתן להשתמש בפלאש לפני ואחרי ההופעה, לתמונות של קהל המעריצים, מינגלינג, מאחורי הקלעים, וכו'. חצובה למרות שלכאורה מדובר ב"צילום לילה" בתאורה מוגבלת בהופעה זזים המון, גם המופיעים, גם הקהל וגם הצלמים ע"מ לתפוס את הרגעים המיוחדים, שמתחלפים ממש מהר. לפיכך, החצובה אינה נדרשת, ועלולה אף להגביל אתכם, כמובן, אלא אם יש לכם איזשהו אפקט מריחה מיוחד בראש. ציוד נוסף תיק צילום נוח, כזה ששומר על הציוד ומאפשר שליפה מהירה של עדשה נוספת והחלפה נוחה עם העדשה הנוכחית יכול להיות מאד מועיל. גם פאוצ' יעודי לעדשה נוספת יכול להתאים. רצועה נוחה וחזקה - אחרי כמה הופעות, אתם תרגישו שרצועת הקיט שבאה עם המצלמה לאט לאט ובנחישות שוברת לכם את הצוואר, ואולי גם את הגב. תרכשו רצועה נוחה ואיכותית. אחת ההוצאות היותר מומלצות שלי. כרטיס זכרון – תבואו להופעה עם כרטיס זכרון ריק וגדול מספיק. בתחילת הדרך של כל צלם הופעות, האצבע על ההדק קלה מאד וחלק מההופעה מסתיימות עם יותר מ-2000 תמונות, ואם תצלמו ב-raw... אקיצר - הבנתם. צריך הרבה מקום בכרטיס. דבר נוסף, תעבדו עם כרטיס זכרון מהיר כדי שהתמונות מהמצלמה ישמרו מהר יותר ותוכלו "לירות" הרבה תמונות ברצף. בד"כ כרטיסים אלו גם יותר חזקים ורובאסטיים. בטריה – אחחח כמה פעמים נגמרה לי הבטריה בדיוק שניה לפני הרגע הכי מהפנט בהופעה... האמת? פעם אחת בלבד, אבל פעם אחת יותר מדי שלא אשכח לעולם. תבואו עם בטריות ספייר, כולן טעונות. זה נכתב בדם של אלקטרונים גוססים. יש רגעים שפשוט אסור לפספס. חשוב שהציוד שלכם יהיה מוכן לכל התרחשות - בטריה מלאה, כרטיסים זכרון מהירים ועוד. צילום: ליהי מרקוביץ טכניקות הצילום משולש החשיפה - צילום במוד ידני כל סגנון צילום והטכניקה המתאימה לקביעת החשיפה. מחפשים עומק שדה? אפשר לצלם במוד עדיפות צמצם (A ברוב המצלמות או Av בקנון). רוצים לקבל אפקט הקפאה או מריחה? תצלמו במוד עדיפות תריס (S ברוב המצלמה, או Tv בקנון). ה-ISO היא הצלע המשלימה שעוזרת לקבל חשיפה נכונה בתמונה במידת הצורך. רוצים לדעת מה המשותף בין משולש החשיפה לברז בירה? כנסו למאמר הזה ותדעו. אישית, ממליץ תמיד לצלם במוד ידני, בו שלושת הצלעות של משולש החשיפה נקבעות על ידכם. זה יגרום לכם להבין טוב יותר איך האור ומשולש החשיפה עובדים ובמובן הרחב, יהפוך אתכם לצלמים טובים יותר. בהופעות שימוש במוד ידני מומלץ אף יותר מאשר בתחומי צילום אחרים. התאורה בהופעות מתחלפת מאד מהר, מה שעלול לבלבל ולשגע את מד האור המובנה של המצלמה. זה יגרום לטעויות רבות של המצלמה ויוביל לחשיפה לא נכונה בחלק גדול מהתמונות. ולכן, השימוש במוד A או S הוא בעייתי. כמו כן, במצב מסוים המצלמה עלולה לחשב מהירות תריס נמוכה מדי, ותקבלו תמונה מרוחה, שלא בכוונת תחילה. במוד הידני יש לכם שליטה מלאה על המהירות, הצמצם והרגישות (איזו) לשיפור הדיוק בקבלת הפריים הרצוי. צילום במוד ידני ישפר את הדיוק שלכם בקבלת חשיפה נכונה ויהפוך אתכם לצלמים טובים יותר נינט טייב בהופעה חיה Nikon D750, Tamron 70-200 F/2.8 @ F/2.8, 200mm 1/160sec, ISO1000 צמצם תבדו עם הצמצם כמעט הכי פתוח שיש לעדשה שלכם (מספר F הכי נמוך, למשל F/4). בתנאיי תאורה קשים, תרצו שכמה שיותר אור יכנס לעדשה. למה "כמעט הכי פתוח" ולא, למשל, F/2.8? כדי שעומק השדה לא יהיה רדוד מדי ותפספסו אובייקטים מעניינים שיצאו מהפוקוס. צמצם פתוח יכניס יותר אור לתוך המצלמה ויהפוך את עומק השדה לרדוד Nikon D750, Tamron 24-70 F/2.8 @ F/4, 30mm 1/250sec, ISO1250 מהירות תריס תלויה מאד באופי ההופעה. בהופעות רוק אנרגטיות מומלץ לצלם לרוב ב-1/320 או 1/250 כדי להקפיא את הרגע ולמנוע מריחות תנועה לא רצויות. מה שלא יהיה, תשתדלו שלא לרדת מתחת ל-1/160 בהופעות כאלו, בטח אם מצלמים באורך מוקד גבוה יחסית (זום גדול). אחרת, מעבר לתזזיתיות המתמדת של הנגנים, רעידות הידיים שלכם עלולות להוסיף טשטוש לתמונות. בהופעות רגועות, בישיבה, אפשר לרדת גם ל-1/125. תחליטו לפי הסיטואציה ובהתאם לניסיון שצברתם. מהירות התריס תקבע לפי אופי ההופעה. בהופעה רגועה יותר ניתן לרדת למהירות תריס איטית יחסית. Nikon D750, Tamron 70-200 F/2.8 @ F/3.2, 135mm 1/160sec, ISO2000 רגישות (ISO) בעיניי, זהו הפרמטר העיקרי אותו אני משנה במהלך ההופעה ע"מ לחשוף נכון את התמונה, הרבה יותר מאשר את הצמצם והתריס. הצמצם? אמרנו – פתוח. מהירות התריס – לא משתנה כמעט, בהתאם לאופי ההופעה. ISO הוא הצלע השלישית במשולש החשיפה, בלעדיו צילום בכלל וצילום הופעות בפרט היה בלתי אפשרי. כתבתי, שגם בהופעות הכי גדולות ומושקעות, כמות האור מוגבלת, וכדי לחשוף נכון את התמונה – צריך איזו גבוה. כמה גבוה? תחליטו בהתאם למתרחש. בסיטואציה בה הבמה ממש מוארת – גם איזו 400-800 עלול להספיק. אבל לרוב, אני עובד עם איזו בין 1000 ל-3000. בסיטואציות מסוימות, אפילו 5000 ויותר. תזכרו - תמונה מגורענת עדיפה על תמונה שאינה חדה בגלל מהירות תריס נמוכה מדי. בנוסף, ישנן דרכים יעילות להתמודד עם הרעש בעיבוד תמונה שאחרי הצילומים. אז גם אם אתם עם מצלמת קרופ, אל תפחדו להעלות את האיזו. כך תלמדו איך המצלמה שלכם פועלת, מהו רעש סביר לדעתכם ובאיזה איזו הוא מתקבל. תמונה מגורענת עדיפה על תמונה שאינה חדה Nikon D750, Tamron 15-30mm F/2.8 @ F/2.8, 15mm 1/320sec, ISO2500 תת חשיפה לטעמי, עדיף לצלם מעט בתת חשיפה מאשר לשרוף פיקסלים. כך תוכלו להנות מעבודה עם איזו מעט נמוך יותר ולקבל פחות רעש בתמונות המקוריות. הרי תוכלו "לשחזר" את החשיפה הנכונה בעזרת הבהרת התמונה ו/או הצלליות בעיבוד בפוסט. כמו כן, תמונה מעט חשוכה תשדר מיסתוריות, ותעביר את האוירה שהייתה בהופעה מההופעה בצורה טובה יותר. אברהם טל ברגע לפנתיאון. צילום: ליהי מרקוביץ פוקוס לרוב אני עובד עם פוקוס אוטומטי, עם נקודת פוקוס בודדת. כך אני שולט בצורה המדויקת ביותר על מי ועל מה אני מתפקס. חפשו עצם קונטרסטי או אזור עם מעבר חד בין אור לצל כדי לעזור למנגנון הפוקוס של המצלמה. זכרו, פוקוס הוא עניין של מרחק ממישור הפוקוס אליכם. הוא לא פונקציה של האזור בפריים עליה התפקסתם. למשל – אם פני הסולן חשוכים, אל תחפשו את הפוקוס על העין שלו, כי לא תצליחו אלא על השיער או קווי המתאר החיצוניים של גופו כי ככל הנראה הם יהיו מוארים ע"י התאורה האחורית. אפשר גם לחפש פוקוס על הנעליים שלו, שכן מרחק הפוקוס בינם למצלמה יהיה שווה למרחק הפוקוס בין הפנים שלו למצלמה. אם פני הסולן חשוכות, מומלץ להתפקס על השיער או קווי מתאר גופו הנמצאים באותו מרחק פוקוס מהצלם Nikon D750, Tamron 24-70mm F/2.8 @ F/2.8, 30mm 1/250sec, ISO1250 שיטת פוקוס כאמור, בהופעה יש המון תזוזה של המצולמים. לרוב, נעבוד בשיטת פוקוס single בה המצלמה מחפשת את הפוקוס על אובייקט סטטי, וברגע שהפוקוס התקבע, המצלמה לא ממשיכה לחפש אותו יותר. ישנה שיטה נוספת, continuous בה המצלמה כל הזמן מחפשת פוקוס, מה שעוזר בצילום של אובייקטים נעים. לא ארחיב יתר על המידה על השיטה השניה כי היא דורשת מעט יותר ניסיון ומיומנות, אבל מי שמכיר, ניתן להיעזר בה גם בהופעות. פוקוס ידני יכול מאד לשפר את התמונות בהופעה, והזריזות בה אתם מצלמים, אבל נדרש המון ניסיון כדי לקבל את הפוקוס הרצוי בכל תמונה. בשלב זה, אלא אם אתם מאד מיומנים, ממליץ שלא לעבוד עם פוקוס ידני. החלפת עדשות לעיתים נרצה ליצור קומפוזיציות שונות ו/או לתפוס קלוזאפים מעניינים ונצטרך להחליף את העדשה (למשל מ24-70 ל70-200). אם יש לכם שני גופים, פשוט תהיו עם שתי העדשות על שניהם, ותוכלו להחליף ביניהם בשבריר שניה. לרובנו אין את הפריוילגיה הזו, ולכן ממליץ על שיטת העבודה הבאה. תהיו עם עדשה אחת ואת השניה תשמרו במקום בטוח מאחורי הקלעים (או בפאוצ' יעודי עליכם). תצלמו איתה 5-10 דקות. תתמקדו ביתרונות של אורך המוקד שלה. ורק אז תחליפו. למשל, התחלתם עם עדשה רחבה? תצלמו את כל הלהקה ביחד, הקהל, או אחד הנגנים בתקריב. אחרי שמיציתם, תחליפו לעדשת טלה במקום בטוח, לא בתוך הקהל, או מקום בו אתם עלולים להפיל אותה או שיכנס אליה לכלוך. עם העדשה הזו תצלמו את התמונות הרלוונטיות עבורה (למשל, מרחוק, מאחורי הקהל, תקריב על פני הסולן, או הידיים של הגיטריסט) ואז תחליפו בחזרה. וחוזר חלילה. לקפוץ על ההזדמנות הראשונה לצלם הופעה חיה! צילום: ליהי מרקוביץ ההיבט האומנותי תזוזה מתמדת בהופעות ישנן המון התרחשויות מעניינות, ומומלץ לתפוס אותן מכמה שיותר זוויות מיוחדות. אל תישארו במקום אחד ליותר מ-2 דקות. תזוזו! תעמדו צמוד לבמה לתמונות תקריב. תעמדו בצד כדי לתפוס את הבסיסט בפוקוס והזמר מטושטש. תעברו לצד השני. תלכו מאחורי הקהל, לתפוס שוטים של כל הלהקה עם הקהל בקדמת הפריים. תחפשו אם יש מדרגות לאזור כלשהו מעל הבמה, אפשר למצוא שם זוויות מעניינות ביותר. חשוב לומר שלאן שלא תלכו, תחשבו על הפריים שלכם ועל סיבה מקצועית לחפש ספוט חדש. אל תטיילו באולם רק למען התזוזה עצמה. תרצו לכם רשימה של צילומים "בטוחים" ותכוונו אליהם את המיקומים שלכם בהופעה. תהיו בתזוזה מתמדת והכניסו הרבה גיוון לתמונות שלכם המובן מאליו תנסו לברוח ממנו כמה שיותר. זה ברור שצריך לצלם את הגיטריסט בזמן הסולו. אבל אולי דווקא הגרופית שמולו עושה תנועה הרבה יותר מעניינת? זה ברור שצריך לצלם את הלהקה בסיום של כל שיר, כי כנראה התאורן "ישים ווליום" על עוצמת האור (נדבר על זה עוד בהמשך). אבל אולי דווקא הקהל שמוחא כפיים בהיסטריה הוא מוקד העניין? זה ברור שהסולן הוא מרכז ההופעה ברוב הלהקות. אבל אולי דווקא המתופף הוא דמות הרבה יותר מגניבה ותזזיתית, ודווקא הוא עושה מלא פעלולים ושיגועים? תחפשו את השונה. מצאתם משהו מעניין? צלמו אותו מהר ואז תסתובבו ב-180 מעלות, אולי יש שם משהו עוד יותר מרתק? תמיד תנסו להמנע מהמובן מאליו ולחפש זוויות או התרחשויות מעניינות יותר Nikon D750, Nikkor 70-200mm F/4 @ F/4, 100mm 1/250sec, ISO1600 הרגע המכריע בהופעות יש תזוזה מתמדת של הלהקה, והקהל, במיוחד בהופעות אקסטרה אנרגטיות. מבין התזוזות האלה ישנם אינסוף רגעים קטנים של אושר עם תפיסת רגע מושלמת. תבחרו את הפריים, ותמתינו לתפיסת הרגע. מעבר מטורף של המתופף. קפיצה של הגיטריסט. הבעה מגניבה של הקלידן, מישהו בקהל שמושיט יד לעבר הזמרת. תזכרו שלא מדובר כאן ב"במקרה תפסתי את הפריים המשוגע הזה". הרגעים האדירים האלה קורים הרבה במהלך ההופעה, וניתן להכין את עצמכם לקראתם. תאזינו לקצב של השיר, תמתינו למעברים מעניינים או פזמונים עוצמתיים, תכינו את ההגדרות במצלמה והקומפוזיציה ופשוט תמתינו לרגע המכריע. מבטיח לכם שהוא יגיע. תכינו את עצמכם לרגע המכריע, הגדירו את מה שצריך המצלמה, תכינו את הקומפוזיציה, ופשוט חכו לרגע הנכון ללחוץ על הקליק Nikon D750, Tamron 70-200mm F/2.8 @ F/2.8, 100mm 1/320sec, ISO2000 תאורה כבר הזכרנו שהתאורה בעייתית בהופעות? תנצלו כל רגע בו יש לכם תאורה טובה. תמתינו לסיום מרשים של שיר, הרבה פעמים התאורן יגביר את התאורה. אם יש פרוז'קטור על אחד הנגנים, תתמקדו בו. אם יש תאורה כבדה על הבמה אבל הגיטריסט חשוך, אפשר לצלם סילואט. תאורה אחורית היא עוד אפקט מעניין שיכול להפוך את הצילומים שלכם לאקסטרא מיוחדים. תמצאו פנס שנמצא מאחורי אחד הנגנים ותמתינו לרגע בו הנגן יעמוד ממש ביניכם לבין הפנס וצלמו. התאורה האחורית תייצר מעין הילה סביב הנגן, ותדגיש את קווי המתאר החיצוניים שלו בצורה מעניינת ביותר. גל דה פז ברגע מכונן. תמתינו לתזמון המושלם בו התאורה עובדת לטובתכם Nikon D750, Nikkor 70-200mm F/4 @ F/4, 135mm 1/320sec, ISO1600 עשן אין עשן בלי אש, ואין הופעה בלי עשן. עשן תמיד נראה נהדר בלייב, ועושה אוירה מסתורית ומגניבה עבור הצופים. העניין הוא שבניגוד למציאות, עבורנו הצלמים, העשן לא רק שאינו מצטלם יפה, אלא עושה נזק של ממש לתמונות, הופך אותן לשטוחות לחלוטין וממסך פרטים רבים מהסצינה. מה עושים? אומרים Challenge Accepted ומנצלים את העשן לטובתנו, ליצירת אפקטים מיוחדים. חפשו את הפנס שמאיר לתוכו וצלמו את הדמות שלכם יחד עם עלומת האור הערפילית. תזהו הפוגות של מכונת העשן כדי ללכוד את המצולמים בתוך חלל ללא עשן. אם יש אפשרות, תיגשו אל מאחורי הבמה וצלמו את הלהקה דרך העשן כשהקהל ברקע. אין עשן בלי אש? Nikon D750, Nikkor 70-200mm F/4 @ F/4, 155mm 1/250sec, ISO1250 פרטים תתמקדו בפרטים הקטנים של המופע, לעיתים דווקא הם יספרו את הסיפור החזק והמרגש יותר שלה. צלמו את הנעליים של הזמר. צלמו רק את היד של הגיטריסט או הקלידן. צלמו רק את המצילה של המתופף בזמן המכה. תיצרו אימאג' שבו דווקא החוסר של האובייקט השלם מייצר תחושה מלאה וחזקה יותר. פרטים אינטימיים Nikon D750, Tamron 70-200mm F/2.8 @ F/3.2 130mm 1/200sec, ISO1600 מרווח וחלל ועכשיו תעשו בדיוק את ההיפך מהטיפ הקודם. צלמו רחב, תצלמו "גדול", תצלמו "מרשים". תנסו לכלול את האובייקט במלואו בפריים ותנו מקום גם לחללים גדולים וריקים. צלמו תמונה רחבה של הקהל. צלמו את האמן עם פנס מרוחק וחלל ריק ביניהם. צלמו את כל הבמה עם כל המופיעים. כך תוכלו להדגיש את גודל המועדון, וליצור עבור האמן תמונות אפיות ומרשימות. תמונה רחבה ומרשימה תיצור סיפור מיוחד עבור האמן Nikon D750, Tamron 24-70mm F/2.8 @ F/4 24mm 1/200sec, ISO2500 ההיבט האנושי הלהקה תמיד תזכרו - הדבר החשוב ביותר בסיפור של ערב המופע הוא הלהקה, חבריה והמוזיקה שלה. הכרות עם חבריה, גם אם קצרה, תהפוך אותם לשותפים שלכם ותגרום להם לרצות לעזור לכם במהלך המופע. אם יש אפשרות, דברו איתם לפני המופע (או לפחות עם מוביל הלהקה), הבינו את הוייב שלהם, תאמו ציפיות של מה חשוב להם בצילומים. נסו להגיע לחדר האומנים ולהריץ איתם איזה שוט או שניים, הכל כדי לייצר אוירה נעימה ורצון לשיתוף פעולה. מיותר לציין שהכרות עם המוזיקה שלהם הכרחית והיא תכין אתכם להופעה, לקצב שלה, תתן לכם רעיונות מראש לאיך יראו התמונות וכמובן, תשדרג את יכולת הניבוי שלכם של הרגעים המשמעותיים בהופעה. גשו לבקסטייג', תסתחבקו עם הלהקה, ואפילו תצלמו תמונה אפית שלהם מתכוננים לעליה לבמה תאורן אם יש תאורן בהופעה – הוא החבר הכי טוב שלכם. דברו איתו לפני, תשתו בירה, תבקשו ממנו לעזור לכם. בד"כ הם חבר'ה טובים ובשילוב עם גישה חיובית, הם יענו לבקשותיכם. תאורה על הקהל בסיום שיר. ספוט על המתופף במהלך סולו. עד כמה שאפשר - שישתמש כמה שפחות באור אדום (שלצערנו, תאורנים מאד אוהבים). אפילו במהלך ההופעה עצמה, תנו לו סימן להאיר על אובייקט כלשהו. אם מצאתם חן בעיניו בשיחה מקודם – הוא יזרום. בעלי המקום אם ישנה אפשרות כזו, דברו עם בעלי המקום, ובעצם עם כל אדם המעורב בהפקת האירוע. תהיו אדיבים, תספרו על עצמכם ומה אתם הולכים לצלם. אם יש לכם בקשות מיוחדות – תבקשו בנימוס. בכל אירוע, ובהופעות בפרט, דברים עלולים להשתבש, והאנשים האלה הם אלו שיתמודדו עם מה שיקרה או לא יקרה. אם באתם להם בטוב – הם יעזרו גם לכם. יותר מזה, כמו בכל דבר בחיים, ההתנהלות שלכם היא המפתח לשיתופי פעולה עתידיים ועבודות שיגיעו לידיכם. תהיו סבבה, יזכרו אתכם לטובה. לא תהיו סבבה? חבל... קהל אנחנו, הצלמים צריכים להיות שקופים, ולא להפריע לאנשים להנות מהמופע. תהיו זהירים ואדיבים עם האנשים ובטח לא אלימים. גם אם אתם רואים את המיקום המושלם לשוט של חייכם, אבל עומד לפניכם מעריץ – תוותרו. אל תתפסו מקום של מישהו אחר רק כדי לצלם תמונה שיש לכם בראש. אנשים יותר חשובים מצילום. עם זאת, ניתן מפעם לפעם לבקש מהאנשים לזוז, בתפיחה קלה על הכתף, עם חיוך גדול. אנשים שבאים להופעות מעריכים אומנות, והם יעריכו אתכם כצלמים ואמנים. הם יזוזו בכיף במידת האפשר ויתנו לכם לעבור, הרי אחרי הכל הם הולכים לראות את עצמם באלבום התמונות מהמופע. תשלום אם אתם כבר זמן מה בתחום והתחלתם לקבל תשלום עבור העבודה שלכם – שאפו! נקודה אחת מאד חשובה בעיניי בהקשר זה. אל תתעסקו בענייני תשלום במהלך או סמוך להופעה. גם אם הצד המזמין מכוון לשם. תגידו בנימוס שתעדיפו לפתור סוגיות כאלה אחרי ההופעה. ההתעסקות בכסף עלולה להכניס אלמנט לא נעים, במיוחד אם משהו לא מסתדר, וחבל שזה ישפיע על הצילום עצמו והמוטיבציה שלכם לעשות את ההכי טוב שלכם. אם אתם עוד לא שם, ועוד לא מקבלים תמלוגים על העבודה, אל דאגה, זה יבוא. איך? תתייחסו לכל הופעה כאילו הזמינו אתכם לצלם תמורת 5000 ₪. תהיו מקצועיים ומחויבים, תשקיעו עד הסוף. הימנעו מללכת הביתה מוקדם "כי זה בחינם". אל תוותרו על עריכה. זה ישתלם לכם בעתיד. צילום: ליהי מרקוביץ עריכת התמונות צילום ב-Raw תצלמו ב-Raw. נקודה. ואם להרחיב... העיבוד שאחרי (פוסט) עובד הרבה יותר טוב כאשר עובדים על התמונה הגולמית (raw) ולא על התמונה שעברה עיבוד אוטומטי ע"י המצלמה (jpeg). זה נכון על אחת כמה וכמה בצילום אירועים והופעות, בהן התמונות מאופיינות ברעש דיגיטלי רב, חוסר אחידות בחשיפות, עיוותי צבע, וכו'. צילום ב-Raw יתן לכם הרבה יותר גמישות בעריכת התמונות בפוסט Nikon D750, Nikkor 70-200mm F/4 @ F/4, 135mm 1/320sec, ISO1600 עבורי, רק הגדולה של raw באפשרויות לשנות את האיזון הלבן (white balance) מספיקה כדי לא לצלם יותר jpeg לעולם. כמובן, היתרונות עוד רבים, ואין ספק שזה ישפר משמעותית את התוצר הסופי. אתאר את זה הכי פשוט: זה כמו להכין בצק מקמח ושמרים איכותיים, לפזר אותו על תבנית, לשים מעל רוטב עגבניות עשיר וטעים שהרגע הכנתם, מעל לפזר בצל טרי, זיתים (למי שאוהב, כי אני לא...), אולי תירס, המון מוצרלה טריה, לשים את כל זה בתנור לכך וכך זמן ובסוף לאכול פיצה ביתית נהדרת. או לחמם פיצה של מעדנות במיקרו. עיוותי צבע הצבע האדום מאד בולט בהופעות, שכן הוא נראה יפה על הבמה ותאורנים רבים מאמצים אותו כצבע הראשי שלהם. אבל גם הירוק והכחול והצהוב דומיננטיים בסיטואציות מסוימות. לצערנו, לא תמיד מה שנראה טוב בלייב נראה גם טוב בתמונות. שלא תבינו אותי לא נכון. בהרבה מהתמונות שלי ושל צלמי הופעות בכירים תמצאו את שלל הצבעים הללו, שכן, הצלם בא לתאר את האווירה האמיתית שהייתה בהופעה, שכללה בין היתר את הצבעים הנ"ל. הבעיה היא שהחיישן לעיתים מפספס את התאורה האמיתית שהייתה בהופעה, כך שהצבעים יוצאים חזקים מדי או לא נכונים בתמונה. לא אכנס לטכניקות השונות בתיקוני צבע בתוכנות העריכה השונות (זהו נושא שלם שראוי לכתבה לכשעצמו). אבל, אני כן אסב את תשומת ליבכם לנושא כדי שתלכו ליוטיוב ולשלל המדריכים הקיימים כיום ברשת כדי ללמוד לטפל נכון בעיוותי צבע בתמונות דיגיטליות בכלל, והופעות בפרט. שחור ולבן גלגל ההצלה של כל צלם הופעות. הרבה מהבעיות שהזכרתי מקודם נעלמות בשחור לבן. הרעש בולט פחות לעין, לא רואים את עיוותי הצבע, פוקוס לא מושלם נסלח הרבה יותר בש.ל. וכו'. חשוב לזכור שהשיקול במעבר לשחור לבן הוא בראש ובראשונה אומנותי. המטרה של תמונה בש.ל. היא לעורר תחושות אחרות לגמרי אצל הצופה מאשר תמונה צבעונית. הרעיון הוא לתת דגש למרקמים השונים, למעברים בין אור לצל. התמונה הופכת להיות timeless. כאילו נלקחה מצילומי הופעה של הביטלס משנות ה-60. אבל ש.ל. גם יכול להיות מלכודת. לא כל תמונה נראית epic בש.ל. לא תמיד כל הבעיות נעלמות. מה גם, שזהו אפקט מיוחד, שאתם לא מעוניינים לעשות בו שימוש מיותר. תבחרו בקפידה אילו תמונות להפוך לש.ל. בין אם בגלל עיוותים ורעש, ובין אם בגלל האוירה שהתמונה משדרת. תזכרו, שלמרות שאנחנו עובדים עם ערוץ צבע אחד בלבד (greyscale), גם בשחור לבן יש מגוון בחירות לסרגלים השונים בתוכנות העריכה, וגם זו מיומנות שיש ללמוד ולהתנסות בה. תמונה בשחור לבן יכולה ליצור אוירה מיוחדת, חסרת זמן, ואפילו להציל תמונה בה הצבעים המקוריים מוגזמים או לא נכונים Nikon D750, Nikkor 70-200mm F/4 @ F/4, 100mm 1/250sec, ISO1250 עשן כבר אמרנו שעשן בעייתי לצלמי ההופעות? אז חזרנו מהמופע, מבסוטים על עצמנו, ואז מגלים שבחצי מהתמונות עם העשן, לא הצלחנו לעמוד ולהצליח באתגר. הכל ערפילי. הכל חסר חיים. מה עושים? לשמחתנו, יש כלי שימושי ביותר בתוכנת לייטרום, ששמו Dehaze. ניחשתם נכון! מטרתו היא להעלים (לפחות חלקית) את העשן מהתמונה, וברוב המקרים הוא יעשה זאת נהדר. הזהרו שלא להגזים עם האפקט - עדיין עדיף להשאיר חלק מהעשן בפריים, על חשבון ירידה משמעותית באיכות התמונה. בתוכנות אחרות, ניתן להגביר את הקונטרסטיות של התמונה, שתעשה עבודה דומה בהעלמת העשן. לסיכום זהו. אלו הן שלושים האגורות שלי בצילום הופעות. כל מה שנאמר כאן זה רק על קצה המזלג של צילום הופעות ויש עוד המון מה ללמוד בתחום. כמובן, בלי תרגול המאמר הזה לא שווה את ה-url שהוא כתוב עליו. תודה רבה לליהי מרקוביץ על שיתוף התמונות הנפלאות שלה במאמר. אם תרצו להעמיק את הידע בצילום הופעות וללמוד בצורה הכי מעשית שאפשר, מזמין אתכם להצטרף למאסטר קלאס המיוחד של פוטוטיפס לצילום הופעות חיות. יש לכם שאלות או בקשות? הגיבו כאן למטה ואשתדל לענות לכולם במהרה. שיהיה לכם יום רוק'נ'רול!!! קישורים רלוונטיים: מאסטר קלאס בצילום הופעות חיות | פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

​ברוכים הבאים לאפליקציה החדשה שלנו קישור להתקנת האפליקציה איך מתקינים אותה? הפרטים כאן, צעד אחר צעד מתרגשים לספר לכם על המוצר החדש מבית פוטוטיפס! אפליקציית מובייל רשמית, בלעדית לחברי הקהילה שלנו, בשיתוף עם וויקס. מה יהיה באפליקציה? גולת הכותרת - פורום פוטוטיפס בפורום תמצאו בשלב זה שלוש קטגוריות שנועדו לשרת אתכם, חברי הקהילה היקרים, ולתת לכם מקום נגיש, נוח וממוקד לכמה מהנושאים הכי נדרשים בעיסוק היומיומי שלכם בצילום - (1) משובים, שאלות ותשובות, יעוץ ועוד (2) הצעות למפגשי צילום ספונטניים בין חברים (3) חיבור בין חברים שמחפשים למכור או לקנות ציוד יד 2. כל התכנים שלנו מותאמים למובייל באפליקציה תמצאו את כל המאמרים בבלוג הצילום שלנו וכן את ההרצאות והשידורים החיים מונגשים בצורה נוחה ומושלמת למובייל. לו"ז פעילויות זמין בנגיעת כפתור כל ההרצאות והלייבים שלנו, לו"ז הפעילויות בתקופה הקרובה ועוד. איך מתקינים את האפליקציה? כל הצעדים התקינו את האפליקציה לחצו על הקישור הבא להתקנת האפליקציה. אם אתם על המחשב האישי שלכם או הלפטופ, יפתח לכם העמוד הבא בו תצטרכו להזין את מספר הטלפון הנייד שלכם. לאחר השליחה, תקבלו סמס לטלפון עם הקישור להתקנת האפליקציה שלנו. אם אתם עובדים עם הסמארטפון, תועברו ישר לחנות האפליקציות המותקנת לכם בטלפון (של גוגל או של אפל). האפליקציה שתצטרכו להתקין היא Spaces של השותפים שלנו בוויקס. המתינו להתקנת האפליקציה, שתיקח כמה עשרות שניות. כשהלחצן Open יהיה זמין עבורכם, סימן שהאפליקציה מותקנת. פתחו את האפליקציה לאחר פתיחת האפליקציה של וויקס, ש"מארחת" את האפליקציה שלנו, תגיעו לחלון שיבקש מכם להצטרף לאפליקציה היעודית של פוטוטיפס. לחצו על Join. בצעו רישום לאפליקציה לאחר הכניסה לאפליקציה של פוטוטיפס, יהיה עליכם להזדהות במערכת שלנו. ניתן לעשות זאת עם מייל וסיסמא משלכם. לחלופין, ניתן להרשם עם חשבון הגוגל או הפייסבוק שלכם, בלחיצה על הכפתור המתאים. תזכרו שיהיה זה חשבון משתמש האישי שלכם בכל מה שתבחרו לעשות באפליקציה (לכתוב פוסטים בפורום, להגיב וכו') והוא ישמש אתכם גם בגלישה באתר הרגיל במחשב. הערה - במידה ואתם כבר חברים באתר הראשי שלנו, תוכלו להכנס לאפליקציה עם אותו החשבון. רישום עם גוגל או פייסבוק לאחר לחיצה על אחת האופציות, יפתח חלון של גוגל או של פייסבוק, שיבקש מכם לאשר את הכניסה. לחצו על האישור, כדי לאפשר שימוש בפרופיל הגוגל או הפייסבוק שלכם בתור הפרופיל גם באתר שלנו. במידה ונרשמתם כך, תוכלו לפסוח על השלב הבא ולעבור ישר לשלב השימוש באפליקציה. רישום עם המייל במידה ובחרתם להירשם עם המייל שלכם ולא עם חשבון הגוגל או הפייסבוק, תוכלו להזין את המייל במערכת. בשלב הבא תתבקשו להזין את הסיסמא שלכם, שתשמש אתכם בכל כניסה הבאה שלכם לאפליקציה או לאתר. הקפידו להזין סיסמא שתזכרו ושתהיה נוחה לשימוש בפעמים הבאות. במידה ואתם כבר רשומים לאתר שלנו, תצטרכו להזין את הסיסמא שכבר הגדרתם בעבר עבור הפרופיל שלכם. אם לא תזכרו אותה ותקבלו הודעת שגיאה - לא נורא. תמיד ניתן ללחוץ על Forgot My Password ולעקוב אחר ההוראות לשחזור הסיסמא. שימוש באפליקציה - התקינו קיצור דרך ישיר ברוכים הבאים לאפליקציה! אתם בפנים! הדבר הראשון שתעשו עכשיו, לפני בחינת התכנים - הגדירו קיצור דרך לאפליקציה שלנו. לחצו על שלוש הנקודות בחלק הימני העליון של המסך ואז תבחרו באופציה Add To Home Screen. גררו את הכפתור של האפליקציה למקום נוח על המסך שלכם. ככה תוכלו תמיד להגיע בקלות ובלחיצת כפתור לכל התכנים שלנו שמעניינים אתכם. סיימנו! עכשיו בחנו את האפליקציה, תלמדו ותהנו מוזמנים לגלוש במרחבי האפליקציה ולבחון את האפשרויות השונות. כנסו לפורום והשאירו שם הודעה באחת הקטגוריות הרלוונטיות עבורכם. כנסו לטאב המאמרים וחפשו את הנושאים המעניינים אתכם. כמו תמיד, נודה לכם מאד אם תזמינו חברים נוספים להנות מהאפליקציה והתכנים שלנו. בהצלחה! קישורים רלוונטיים: פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין

יש לי חלום "I Have A Dream" אמר בשעתו מרטין לותר קינג באחד הנאומים המשפיעים של המאה הקודמת. לאותו חלום של מרטין היו השלכות מרחיקות לכת, בטח ברמה האישית, אבל בעיקר ברמת ההיסטוריה האנושית והתרבותית. החלום והפעילות הרבה שהתלוותה אליו נגד גזענות ולמען זכויות אדם ללא ספק הביאו לשינוי משמעותי בדפוסי החשיבה והלך הרוח בחברה האמריקאית והעולמית ותוצאותיהם מורגשים אפילו עד היום. מחלום למציאות מה לעשות, לא כולנו בעלי שם משפחה "קינג". לא כולנו אנשי חזון שיכולים (או רוצים) להתבונן קדימה ולנבא את מה שעתיד לבוא ואף ליצור מציאות חדשה בכוחות עצמנו. לא לכולנו יש את העוצמות וכוחות העל הנדרשים כדי ללכת עד הסוף עם החלומות הכי פרועים שלנו. ועדיין. לכולנו יש חלום, לפחות אחד. אם לא תרצו לקרוא לזה חלום, אז אולי מטרה, פנטזיה, רצון להגשים אספקט מסוים בחייכם. זה יכול להיות יעד קטן אחד ופשוט לביצוע. למשל, לצאת לסשן צילום בלוקיישן מגניב או ללמוד טכניקת צילום שהתלהבתם ממנה. אלו יכולים להיות גם חלומות משמעותיים יותר כמו להגיע לאנטרקטיקה ולצלם את הפינגווינים או לפתוח עסק עצמאי ומצליח לצילום. מי מכם שיש לו פנטזיות מרחיקת לכת שלעיתים נראות כבלתי ניתנות להשגה - גם אלו הן חלק מהרצונות הלגיטימיים של כל אדם עם לב גדול ושאיפות. הסיבה שציינתי את החלום של מרטין היא כדי לתת דוגמא בולטת לאיך אדם דגול לוקח חלום שהוא מאמין בו בלב שלם ולא רק מדבר עליו בקול רם אלא בעיקר מיישם את כל הצעדים הנדרשים להגשמתו. אנשים כמוהו מאפשרים לנו לראות מה אפשר להשיג בעולם הזה בעזרת ראיה צלולה, אמונה והתמדה. אלו הן הדמויות שנותנות לנו את ההשראה "ללכת על זה" בחלומות האישיים שלנו ואת המצפן שיעזור לנו לנתב את דרכנו להישג הרצוי. הכוונה שלי במאמר הזה היא לתת לכם נקודת מבט מהפרספקטיבה שלי לעניין הגשמת החלומות. בתקווה רבה שמשהו בפרספקטיבה הזו ידגדג לכם ויצור אצלכם את הסקרנות והרצון להתעמק בנושא. אם זה יגרום לשינוי מחשבתי כלשהו, נהדר. אם זה יניע אתכם לפעולה ממשית ובסופו של דבר להצלחה - עשיתי את שלי. נמשיך. האם "חלום" היא המילה הנכונה? תגידו סמנטיקה. תגידו "פוטייטו / פוטאטו". תגידו שזוהי רק נקודת מבט. איך שלא תסתכלו על זה, למילים יש משמעות. הפרשנות המקובלת של מילה מסוימת בקרב הציבור הרחב יכולה להשפיע מאד על הדרך בה אנו חושבים עליה. בעיניי, המילה "חלום" היא אופיום להמונים. סוג של סם ממכר שכולם "צורכים" ומדברים עליו אבל לא בטוח עד כמה הוא מועיל ומוביל להישגים. כיף וקל לדבר על הגשמת חלומות ועל כל הפנטזיות שבא לנו עליהן - טיולים לחו"ל, לימודים מתקדמים, חזרה לתחביב מוזנח, מימוש רעיונות מהפכניים שנותרו במגירה, להיות מאושרים ומעושרים יותר... "יש לי חלום לכתוב ספר ילדים", אמר לי פעם מכר בשנות ה 40 לחייו במהלך שיחת חולין מזדמנת. "אז מה מונע ממך להגשים אותו?" שאלתי. "אין לי זמן", הוא ענה. "ומה אתה עושה כדי לפנות לך את הזמן לכתוב את הספר?" - המשכתי. "המממ, לא יודע, זה קשה ועכשיו זה לא אפשרי, אין לי זמן וגם כי [...........], אבל אולי בעוד כמה שנים". חלום - Out, יעד עם תכנית - In חלום לבדו הוא בגדר אגדה שאנשים אוהבים לדבר עליה במושגי "יום אחד". חלום עם תכנית - זה כבר סיפור אחר. סיפור בו החלום שלכם הופך להיות ליעד, עם צעדים ומשימות איך להגיע אליו. תארו לכם שאותו מכר היה אומר לי - "יש לי חלום לכתוב ספר ילדים. כתבתי מסמך עם תכנית משוערת לפרויקט הזה, עם לו"ז, רשימת אנשי קשר שהכרחיים לתהליך יצירת הספר, עלויות צפויות. פיניתי לי ערב אחד בשבוע כדי להתחיל לכתוב את הספר וכבר פניתי לכמה הוצאות לאור כדי שיעזרו לי בתהליך." מבינים את ההבדל? לצעוק את החלומות - בהשראת יובל אברמוביץ' לפני מספר שבועות זכיתי לשמוע את ההרצאה של יובל אברמוביץ' - "הרשימה". הרצאה מרתקת ומעוררת השראה, שנתנה לי המון חומר למחשבה לעתיד הקרוב והרחוק. בהרצאה, מספר יובל את סיפור חייו, שהיו מלאים בתהפוכות, אתגרים והרפתקאות. החל מהתקופה בה הוא היה ילד מרותק לכיסא גלגלים אחרי תאונה קשה ועד לעצם היום הזה, בו הוא אדם בריא וחזק, בעל אנרגיות מטורפות, סופר, עיתונאי, מרצה, יזם ומה לא. מעניין ככל שיהיה, הסיפור לכשעצמו אינו מהות מההרצאה. מה שכן עשה את האימפקט הגדול הוא הדרך בה יובל ניתב את חייו והגשים חלומות רבים כל כך. מהי "הרשימה"? הרשימה היא מחברת בה יובל רשם את אוסף החלומות שבא לו להגשים. להיות שחקן בתיאטרון, לראיין את ברוס וויליס, לכתוב ספר, להקים עסק מצליח ועוד. אלו רק חלק קטן מהשורות באותה רשימה שהמשיכה והתרחבה ככל שהשנים חלפו. "מה הביג דיל?" יגיד ישראל ישראלי. "גם אני יכול לרשום את כל החלומות שלי. הנה, אני רוצה להיות אסטרונאוט. רשמתי. מה עכשיו?". אז זהו, לא מספיק לרשום "אני רוצה להיות [......]". בהרצאתו, יובל מספר שידע לכתוב את החלומות הגדולים והמטורפים שלו בשילוב עם חיבור חזק למציאות. הוא התייחס אליהם לא כאל "חלומות באוויר" אלא כאוסף של יעדים שהוא פשוט חייב להשיג, כולל תכנית איך לממש אותם. גם אם לא הייתה זו תכנית מסודרת ומפורטת מראש וגם אם היא "נרשמה" במחשבותיו בלבד, ידע יובל לקחת כל חלום ולפרק אותו לתתי פעולות ומשימות לביצוע תוך כדי תנועה. חשוב מכל, וזהו בעיניי המסר המרכזי מההרצאה - הוא דיבר על חלומותיו עם אנשים. חברים, מכרים, משפחה, זרים. בצורה משעשעת שכזו, הוא קרא לזה "לצעוק את החלומות" - כדי שכמה שיותר אנשים ישמעו אותם. חשיפה מייצרת מחויבות בזכות אותן ה"צעקות" והשיתוף של החלומות עם הציבור הרחב, תחושת המחויבות הייתה חזקה יותר והדרך להגשמה בטוחה יותר. אין מה לעשות, כשאנחנו שומרים הכל לעצמנו, יותר קל לנו לעגל פינות, לוותר, לסגת. כי אף אחד לא יודע. אף אחד לא ישפוט אותנו. חוץ מעצמנו. כשמדברים על החלומות שלנו עם עוד אנשים, חברים ומשפחה, הדרך קדימה נראית דווקא הקלה וההגיונית יותר, כי למי יש כוח להתחיל להמציא את כל התירוצים לוויתורים ולחולשות שלנו? דבר נוסף נפלא שקרה לו בעקבות שיתוף החלומות - אנשים רבים וטובים נחשפו אליהם והחליטו שהם רוצים לעזור. נראה שהדרך הכנה והאותנטית שבה יובל שיתף אותם פתחה כמה וכמה לבבות ורתמה אותם לתהליך. מישהו שהכיר מישהו חיבר אותו לדמות מפתח שאחרת הייתה בלתי ניתנת להשגה. מישהו אחר הציע רעיון חדש ומעניין שבא בעקבות החשיפה. רבים אף הצטרפו למהלך והחליטו לצעוק גם הם את החלומות שלהם, מה שהפך את יובל לדמות מיוחדת ומובילה, שאנשים, אני ביניהם, שואבים ממנו השראה. (חייב להגיד שכל הנכתב כאן הוא האינטרפרטציה האישית שלי של ההרצאה של יובל. אין לי שום כוונה לספר את סיפור חייו או להעביר את המסר במקומו. עבורי ההרצאה היוותה מקור להשראה והתחברה בתזמון מושלם למחשבות האישיות ולנקודת המבט שלי בכל הנוגע לצמיחה והגשמת חלומות). לצעוק את החלומות שלי! אומר לכם בכנות ומהלב - יש לי המון חלומות. תכניות שבא לי לממש. יעדים אישיים לכבוש. חלקם קורמים עור וגידים בימים אלו ממש וחלקם הם פנטזיות הזויות שנראות רחוקות יותר מאשר שביל החלב שצילמתי ממש השבוע. דבר אחד מעולם לא עשיתי - זה לכתוב את החלומות והיעדים שלי בצורה מסודרת ובכלל לחשוף אותם כך לאחרים. וזה בדיוק מה שאעשה. החלטתי, בהשראתו של יובל, שאני הולך לצעוק את החלומות שלי ולהוציא אותם לאור לעיני כולם. יהיה זה סוג של חוזה לא רשמי ביני לבין העולם, שצפוי לחייב אותי לתהליך העשייה וההגשמה. אז, במאמר הבא אני מתכוון לכתוב כמה מהחלומות והיעדים המובילים שלי לתקופה הקרובה, עם תכנית וצעדים כמה שיותר ברורים להגשמתם. אתם, קוראים יקרים, תהיו העדים להצהרות שלי ובבוא העת גם השופטים העתידיים שיתנו את גזר הדין לגבי מידת ההצלחה בכל מה שהצבתי לעצמי. לסיכום - מילה אישית ממני תקראו לזה חלומות, פנטזיות, יעדים, מטרות... זה לא משנה. רק אל תשאירו אותם ברמת האמירה הלא מחייבת לאוויר הפתוח או למגירה. הפכו אותם לתכנית מסודרת בעזרתה תגיעו ליעד הנכסף. הגדירו מהם הצעדים הנדרשים, מהו הלו"ז המשוער, מי הם האנשים שתרצו לצרף לתהליך, איך תתמודדו עם הקשיים שבדרך וכד'. אנחנו כאן לעזור לכם בכל מה שתצטרכו. בא לכם "לצעוק את החלומות שלכם", ממש כמו יובל? - שתפו אותם איתנו! כתבו את החלומות שלכם כאן בתגובות, שלחו לנו הודעה או שתפו אותם כפוסט בקבוצת הפייסבוק שלנו. לכו תדעו, אולי נצליח לעזור לכם? אולי עצם השיתוף יחייב אתכם להתחיל לפעול? "יש לי חלום" אמר בשעתו מרטין לותר קינג. בואו נצהיר ביחד על החלומות שלנו ונעשה הכל כדי להגשים אותם. שלכם, באהבה. ויקטור. פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין